1. לפניי בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) מכוח סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

2. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 21.4.06. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונת עבודה.

3. ועדה רפואית ראשונה מיום 8.9.08 קבעה כי לתובע נותרו 20% נכות בגין הפגיעה בעמ"ש גבי לפי סעיף 37(7)ב' (דומה) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, (להלן: תקנות הביטוח הלאומי) וכן 10% בגין הפגיעה בשכם ימין לפי סעיף 38(2)א' (דומה) לתקנות, בגין אי יציבות של עצם השכם.

המל"ל הגיש ערר על קביעת הועדה הרפואית, ובעקבותיו ערער גם התובע על קביעות הועדה וטען, בין היתר, להגבלות תנועה ניכרות בכתף ימין.

ועדה לעררים מיום 18.1.09 בדקה את התובע, וביקשה המצאת צילומי CTשבוצעו לתובע והפנתה אותו לביצוע צילומים עדכניים של השכמות.

ועדה לעררים מיום 28.6.09, סיכמה את קביעותיה באשר לנכותו של התובע בעמוד השדרה וקבעה לו נכות בשיעור של 20% בגין הפגיעה בעמ"ש גבי לפי סעיף 37 (2) (א'-ב') וכן 10% נכות בגין הפגיעה בעמ"ש מתני לפי סעיף 37 (7) א'.

ועדה לעררים מיום 26.7.09 סיכמה סופית את ממצאיה וקבעה את נכותו הצמיתה של התובע כדלקמן:

25% בגין הפגיעה בכתף ימין לפי סעיף 41(4)(ג') – בגין השבר בשכמה והגבלה ניכרת בסיבוב כלפי חוץ של כתף ימין.

10% בגין צלקת לאורך עמוד השדרה לפי סעיף 75(1).

20% לפי סעיף 37(2) (א-ב) – בגין קיבוע של עמ"ש הגבי בזווית שבין נוחה ללא נוחה.

10% לפי תקנה 37(7)(א) – בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני.

ובסה"כ בשיעור משוקלל של: 51.40% נכות צמיתה.

4. התובע טען בתביעתו לתחולת הרישא לסעיף 6ב' לחוק הפיצויים, לפיה מחייבת קביעת המל"ל בדבר נכותו הרפואית בהיותה קביעה על פי דין.

5. הדיון בתביעה התנהל בהתאם וביום 15.9.13 החל שלב שמיעת הראיות ונשמעה עדות התובע.

6. בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל הוגשה לאחר תום שמיעת הראיות, והיא מבוססת, בין היתר, על סרטי מעקב שהוצגו במהלך חקירתו הנגדית של התובע.

טענות הנתבעת

7. טענתה הראשונה של הנתבעת היא כי התובע הציג בפני הועדות הרפואיות חוות דעת רפואיות מטעמו, בתחום מחלות הריאה, בתחום הכירורגי ובתחום האורתופדי.

לטענתה, הפסיקה הכירה בהצגת חוות דעת רפואיות פרטיות מטעם התובע והגשתן לועדה הרפואית, כטעם המצדיק, כשלעצמו, הבאת ראיות לסתור, במיוחד במקום בו הסתמכה הועדה הרפואית על חוות דעת אלה.

בהקשר זה נטען גם שבהליכים בפני המל"ל יוצג התובע על ידי עורך-דין מטעמו, וגם בכך יש כדי להוות טעם להבאת ראיות לסתור.

8. טענתה השניה של הנתבעת היא כי קיים פער משמעותי ובלתי מוסבר בין קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון (28% נכות משוקללת) לבין קביעת הועדה לעררים (52% נכות משוקללת). לטענתה, על פי הפסיקה הנוהגת, קיומו של פער מהותי ובלתי מוסבר בין קביעות הועדות השונות מהווה פגם מהותי שעשוי להוות טעם להבאת ראיות לסתור.

במקרה זה טוענת הנתבעת כי הפער הניכר והבלתי מוסבר בין הקביעות השונות מבסס את טענתה הראשונה כי הועדה הסתמכה על חוות הדעת הפרטית שהגיש התובע בתחום האורתופדיה.

9. טענתה השלישית של הנתבעת נסמכת על סרטי מעקבים שנערכו אחר התובע ואשר הוצגו במסגרת חקירתו הנגדית (מוצגים נ/1 ו-נ/2).

לטענת הנתבעת, בסרטי המעקב נראה התובע מניע את שתי זרועותיו לכל הכיוונים ללא כל מגבלה, מסובב את כתפו כלפי חוץ ללא מגבלה ובוודאי ללא מגבלה ניכרת, ומתכופף, לרבות באמצעות כיפוף עמוד השדרה, ללא מגבלה.

הנתבעת טוענת כי התנועות שמבצע התובע כפי שהוסרטו בסרטי המעקב אינן עומדות בקנה אחד עם קביעות הועדה הרפואית וממצאיה באשר למגבלות תנועותיו בכתף ובעמוד השדרה.

טענות התובע

10. לטענת התובע, יש לדחות את בקשת הנתבעת על הסף מחמת השיהוי הניכר בהגשתה. כזכור, קביעת המל"ל ניתנה עוד בשנת 2009 והנתבעת הגישה את הבקשה רק כעת, ולאחר תום שמיעת הראיות.

גם סרטי המעקב עליהן מבססת הנתבעת את בקשתה היו בידי הנתבעת עוד משנת 2009 ועל כן היה בידה להגיש את הבקשה להבאת ראיות לסתור במועד מוקדם בהרבה.

השיהוי בהגשת הבקשה הינו בלתי סביר ואינו מוצדק, ועל כן יש לדחות את הבקשה על הסף.

11. לגופן של הטענות טוען התובע כי לא הגיש לועדות הרפואיות חוות דעת פרטיות מטעמו, אלא מסמכים רפואיים ותוצאות בדיקות רפואיות שנערכו במסגרת הטיפול הרפואי בו.

עוד נטען, כי גם אם תתקבל טענת הנתבעת שהמסמך שערך ד"ר עמיהוד בתחום האורתופדיה הינו בגדר חוות דעת, הרי שעיון בדו"ח הועדות הרפואיות מעלה כי לא היתה לו השפעה על קביעות הועדות הרפואיות.

נטען גם כי על פי הפסיקה, רק מקרים קיצוניים בהם ניכר כי הועדה לא פעלה באופן עצמאי אלא הסתמכה באופן "עיוור" כמעט על חוות דעת פרטית שהוצגה בפניה, הוכרו ככאלה המצדיקים הבאת ראיות לסתור.

במקרה זה פעלה הועדה הרפואית באופן עצמאי, ומקביעותיה ניכר כי לא הסתמכה על חוות הדעת במקום שיקול דעתה העצמאי.

נטען גם כי ייצוג התובע על ידי עו"ד בהליכי המל"ל אינו מהווה טעם להבאת ראיות לסתור, מה גם שעורך הדין לא נכח בבדיקת התובע על ידי הועדה.

12. בנוגע לטענה השניה שהעלתה הנתבעת נטען כי גם אם קיים פער בין קביעות הועדה מדרג ראשון לאלה של הועדה לעררים, הרי שאין בכך כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור. מדו"חות הועדה עולה כי הועדה לעררים עשתה מלאכתה נאמנה, בדקה באופן מקיף ויסודי את התובע וקבעה את ממצאיה בהתאם.

קיומו של פער כשלעצמו אינו מהווה טעם להבאת הראיות לסתור, ועל פי הפסיקה רק במקרים קיצוניים וחריגים תורשה הבאת ראיות לסתור במקום בו קיים פער בין הקביעות השונות.

13. אשר לסרטי המעקב, לטענת התובע הנראה בהם אינו מוכיח דבר ותנועות התובע תואמות באופן מוחלט את מגבלותיו ונכותו, כפי שנקבעו על ידי המל"ל.

תשובת הנתבעת לטענות התובע

14. בתשובתה לתגובת התובע חזרה בה הנתבעת מהטענות הנוגעות להגשת חוות דעת בתחומים הכירורגיה ומחלות הריאה, ומיקדה טענתה בחוות הדעת בתחום האורתופדיה.

15. אשר לשיהוי בהגשת הבקשה טוענת הנתבעת כי לא יכלה להגיש את הבקשה המבוססת על סרטי המעקב עד לחשיפתם במהלך עדות התובע ולאחר שאישר בחקירתו כי הוא זה הנראה בסרטים. לגישת הנתבעת, טענת התובע כי ניתן היה להגיש את הבקשה תוך הצגת הסרטים לעיני בית המשפט בלבד הינה בלתי סבירה, וניתן להניח כי הוא היה מתנגד לכך, ובצדק.

דיון והכרעה

16. אפתח בטענת השיהוי. אין ספק כי הבקשה להבאת ראיות לסתור הוגשה בשיהוי ניכר. הועדה הרפואית לעררים קבעה באופן סופי את נכותו של התובע בתאריך 26.7.09. התביעה הוגשה בחודש ינואר 2010 והסתמכה על קביעת המל"ל כקביעה מחייבת בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפיצויים.

העובדות הנוגעות לשתי הטענות הראשונות שהעלתה הנתבעת, הגשת חוות דעת רפואית והפער בין קביעות הועדות השונות, היו ידועות לנתבעת עוד מראשית ההליכים. לפיכך, לו היתה הבקשה מבוססת על טענות אלה לבדן, היה מקום לדחותה על הסף בשל השיהוי הניכר בהגשתה.

אלא שהנתבעת מתבססת גם על סרטי המעקב שהוצגו רק בדיון האחרון במהלך שמיעת עדות התובע, ולטענתה, בהיות הסרטים חומרי חקירה חסויים, לא ניתן היה להגיש את הבקשה במועד מוקדם יותר עד לשלב בו הוצגו בחקירת התובע ואושרו על ידו.

סרטי המעקב היו בידי הנתבעת כבר בחודש נובמבר 2009. אני סבורה שניתן וצריך היה להגיש את הבקשה להבאת ראיות לסתור כבר באותו מועד, וזאת גם במחיר חשיפת חומרי החקירה קודם לשמיעת הראיות (שכן מקובלת עלי עמדת הנתבעת שלא ניתן היה להכריע בבקשה מבלי להציג את הסרטים לעיון התובע).

יחד עם זאת, לא ניתן לומר כי שיקול דעתה של הנתבעת ורצונה לשמור על חיסיון חומרי החקירה וחשיפתם רק בשלב חקירת התובע, מהווים התנהלות חסרת תום לב או בלתי סבירה באופן המצדיק דחיית בקשתה על הסף מחמת השיהוי בהגשתה.

את הנזק שנגרם לתובע בגין השיהוי בהגשת הבקשה ניתן לרפא בדרך של פסיקת הוצאות.

על כן, ראיתי שלא לדחות את הבקשה מחמת שיהוי בהגשתה.

17. לגופו של עניין, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים וצפיתי מספר פעמים בסרטי המעקב, ראיתי לקבל את בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בתחום האורתופדיה.

כאמור, צפיתי מספר פעמים בסרטי המעקב. בשתי הזדמנויות נראה התובע כשהוא מניע ומותח את זרועותיו לרבות את זרוע וכתף ימין באופן שאינו מתיישב באופן קיצוני עם קביעות הועדה הרפואית לעררים באשר למגבלותיו בהנעת הכתף.

כך גם באשר לכיפוף עמוד השדרה. התובע נראה מספר פעמים מבצע כיפוף של עמוד השדרה באופן שמעלה ספק באשר לקביעה בדבר קיבוע עמוד השדרה הגבי בזווית שבין נוחה לבלתי נוחה ובנוסף מגבלה נוספת בעמוד השדרה המותני.

יובהר כי לא כל תנועה של התובע היתה מצדיקה הבאת ראיות לסתור. רק מקרה בו נמצא פער קיצוני ומטריד בין התנועות והפעולות שנראה התובע מבצע לבין מגבלות התנועה שבגינן הוענקה לו הנכות כפי שתוארו בממצאי הבדיקה של הועדה, פער שיקשה על בית המשפט לקבוע ממצאים אודות נכותו ומגבלותיו של התובע, יצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעות הועדה.

יצוין כי פער שכזה מדגים את אחד מחסרונותיו של המנגנון הקבוע בסעיף 6ב' לחוק, שהרי הפער בין הנראה בסרטי המעקב לקביעות הרפואיות הוא זה הנראה לעינינו, עין בלתי מקצועית (רפואית). לו נקבעה הנכות בידי מומחה רפואי מטעם בית המשפט אין ספק שהיה מקום להציג בפניו את סרטי המעקב ולקבל את התייחסותו והסבריו לנראה בהם. במקרה של קביעה על פי דין של ועדה רפואית לא ניתן לקבל התיחסותה וכך נותר בית המשפט בכלים חסרים לקביעת נכותו של התובע.

כזה הוא המקרה שבפנינו, ובמיוחד כשלנראה בסרטי המעקב מתווספים שני טעמים נוספים – העובדה כי הוצגה לועדה חוות דעת רפואית פרטית מטעמו של התובע, ואין ספק כי המסמך של ד"ר עמיהוד מתאריך 14.1.09 הוא בגדר חוות דעת; והפער בין קביעת הועדה מדרג ראשון לקביעת הועדה לעררים לאחר שעמדה בפניה בין היתר חוות הדעת הפרטית.

יתכן שלא היה בשני הטעמים האחרונים, לבדם, כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור (שכן ספק אם ניתן לקבוע שהועדה לעררים הסתמכה באופן מוחלט על חוות דעתו של ד"ר עמיהוד ולא הפעילה שיקול דעת עצמאי משלה, ונראה כי לכל היותר ניתן לסבור כי היא הושפעה במידת מה מחוות הדעת), אך משקלם המצטבר והנוסף של טעמים אלה לפער בין קביעות הועדה לבין הנראה בסרטי המעקב, מהווה טעם מספיק לקבלת הבקשה להבאת ראיות לסתור ולמינוי מומחה מטעם בית המשפט.

18. סוף דבר, אני מקבלת את הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי. לצורך כך ימונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.

בשל השיהוי בהגשת הבקשה תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בסכום של 5,000 ₪.

החלטת מינוי מומחה רפואי תוצא בפרד.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' אדר תשע"ד, 09 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

יעל אילני, שופטת

סגנית נשיאה