זוהי תביעת תלויים ועזבון לפיצוי נזקי גוף על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

אקדמות מלין

1. ביום 14.11.2008 קרתה תאונת דרכים ,כהגדרתה בחוק, בה היה מעורב רכב פרטי, מ.ר. 48-633-83, (להלן: "הרכב") ועל השימוש בו הפיקה הנתבעת פוליסת ביטוח חובה בת-תוקף (להלן: "התאונה"). המנוח אבי חן ז"ל, יליד 12.4.1956 ומי שנהג ברכב, נהרג בתאונה. התובע 1 הוא עזבונו. התובעת 2, ילידת 25.2.1958, היא אלמנתו של המנוח. התובעות 3 (ילידת 27.4.1978), 4 (ילידת 16.2.1979), 5 (ילידת 21.3.1983) ו- 6 (ילידת 26.5.1991) הן בנותיהם של המנוח והתובעת 2.

2. התובעים טוענים, כי על הנתבעת לפצותם על נזקי הגוף אשר נגרמו להם בגין התאונה ומותו הטראגי של המנוח, בהיותם התלויים והיורשים של המנוח, והכל בהתאם להוראות החוק.

3. התובעים טוענים לנזק במספר ראשי נזק והם:

I. תביעת התלויים

נזק מיוחד

א. הוצאות קבורה ולוויה - 25,000 ₪.

ב. אובדן תמיכה - 85,000 ₪.

נזק כללי

ג. אובדן תמיכה.

ד. אובדן שירותי בעל ואב.

II. תביעת העזבון

נזק מיוחד

א. הוצאות קבורה ולוויה - 25,000 ₪.

ב. הפסד השתכרות בשנים האבודות - 90,000 ₪.

נזק כללי

ג. נזק לא ממוני.

ד. הפסד השתכרות ו\או גמלאות ו\או קצבאות בשנים האבודות.

4. בסופו של יום, הנתבעת לא חולקת על חבותה לשלם לתובעים את נזקיהם עקב התאונה. (כתב הסיכומים – סעיף 4). הפלוגתא היחידה בין הצדדים נסבה על תיחום הנזק ושיעור הפיצויים.

5. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") שילם ומשלם לתובעות 2 ו-6 קצבת שאירים. הוא גם שילם להן גמלאות שיקום ודמי מחיה (נ/3, נ/4 ו-נ/6). הסכום המהוון והכולל של גמלאות המל"ל דנן, לאחר שערוך כדין להיום, מגיע לסך 535,496 ₪. וכן, שילם המל"ל לתובעים מענק פטירה. לאחר שערוך כדין להיום, מגיע סכום המענק האמור לסך 8,550 ₪. סה"כ תגמולי המל"ל – 544,046 ₪ להיום.

דיון והכרעה

תביעת התלויים – המסגרת הנורמטיבית

6. אכן, זכותם של התלויים בנפגע, שנפטר בגין עוולה, לפיצויים בשל הפסד הממון שסבלו, מעוגנת בסעיפים 78 עד 80 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח – 1968 (להלן: "הפקודה"). הסדר נורמטיבי זה שבפקודה חל, בהגבלות סטטוטוריות שונות, גם על תביעת תלויים לפי החוק (סעיף 4 לחוק). המדובר בזכות עצמאית סטטוטורית ומוקנית לתלויים עקב מות מפרנסם. היא נולדת להם עד מותו של המנוח – המפרנס. התלות המזכה בפיצויים נגזרת מקשרי המשפחה, שהיו קיימים בין התלויים לנפטר, והיא מוקנית לבן-זוגו, להוריו וילדיו של הנפטר (סעיף 78 לפקודה). המדובר בתלות משפחתית בפועל או בכוח (ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח, 770-764). הפיצוי ניתן אך בגין התלות המשפחתית הכלכלית, בפועל או בכוח, שנפגעה. (ד"נ 24/81 חונוביץ נ' כהן, פ"ד לח(1), 413, 420 (1984)). הפסדי התלות מתבטאים באובדן התמיכה מהכנסת המנוח – המפרנס ובהפסד של שירותים נוספים שהיה משמש לכלכלתם של התלויים ולמשק הבית, קרי – אובדן תמיכה שאינה מהכנסה. (ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל, פ"ד סב(3) 527 (2007 – 2008)); ע"א 482/89 עזבון המנוחה שרה אביר ז"ל נ' פרבר, פ"ד מז(3), 107, 110 (1993)). הפיצוי לתלויים בגין אובדן התמיכה מהכנסת המנוח מסתכם בהכנסתו של המנוח לאחר הפחתת יד הקיום. (ע"א 32/60 פלקסברג נ' המנהל הכללי של רכבת ישראל, פ"ד 131, 1629 (1960)).

7. עקרון העל בתורת הפיצויים (בדיני החוזים ובדיני הנזיקין) הוא, כי מטרת הפיצויים הינה השבת המצב לקדמותו ויצירתו של יסוד מרתיע ומחנך למזיקים פוטנציאליים בעתיד. המשמעות המעשית לעקרון זה, בדיני הנזיקין, היא שיש להעמיד את הניזוק, במונחים כספיים, באותו מצב אלמלא המעשה המזיק (העוולה). לפי ההלכה הפסוקה, בתביעת פיצויים חייב התובע להוכיח, לפי מבחן ההסתברות (הוודאות הסבירה), הן את היקף הנזק והן את שיעור הפיצויים, שיהיה בו כדי לפצותו על נזקו. יחד עם את, במקרים בהם לא ניתן להוכיח, במדויק, את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, וזאת מסיבה הנעוצה בטבע הנזק ובאופיו, אין בכך כדי להכשיל את התביעה, ודי לו לתובע שיביא בפני בית המשפט נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, ובית המשפט, בשיקול דעתו, ישלים את החסר ויאמד את הנזק. ודוק וקרא: במקרים בהם ניתן להביא נתונים שלמים ומדויקים על הנזק ושיעור הפיצויים והתובע, במחדלו, לא עשה כן, תידחה התביעה. (ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2), 800, 808 (1981)); ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה, פ"ד נג(3), 433, 445 (1999)); ע"א 525/74 אסבסטוס וכימקלים בע"מ נ' פזגז חברה בע"מ, פ"ד ל(3), 281, 288 (1976)).

הנידון דידן – הכנסתו האפשרית של המנוח

8. כאמור, המנוח יליד 12.4.1956 והיה חקלאי במקצועו. הוא סבל מתחלואים קשים ורבים: סכרת בלתי מאוזנת עם סיבוכים, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, מחלות לב חריפות (אוטם שריר הלב, תעוקת הלב על רקע מחלה כלילית טרשתית תלת כלית, פגמי מילוי קבועים בקיר התחתון, ותירואידיטיס עם עדות ליתר תריסיות), וכיוצא באלה. המנוח הגיש (בשנת 2004) למל"ל תביעה לקצבת נכות כללית. המל"ל נעתר לתביעה. ועדה רפואית מטעם המל"ל, קבעה למנוח (ביום 22.4.04) דרגת נכות רפואית יציבה ומשוקללת בשיעור 65% ושילם לו קצבת נכות כללית, לפי דרגת אי כושר לעבודה בשיעור 60%, החל מחודש אפריל 2004. לעניין כושר השתכרותו של המנוח במומו, קבע המל"ל (ביום 14.11.04), כי המנוח היה "מסוגל לעבודה חלקית בישיבה" (נ/5). קצבת הנכות הכללית ששולמה לתובע עובר לתאונה עמדה על סך 2,269 ₪ לחודש (נ/5). בתוספת הפרשי הצמדה כחוק להיום, מגיע סכום זה לסך 2,545 ₪.

9. כאמור, המנוח היה חקלאי במקצועו. היה עובד עצמאי, ועבד, באופן חלקי, בעבודות חקלאיות. הכנסתו החודשית הממוצעת והמדווחת לרשויות המס, לשנים 2008-2006 (שנת 2008 – 10 חודשים) הייתה סך 1,850 ₪. בתוספת הפריש הצמדה כחוק מאמצע התקופה ועד היום, מגיע סכום זה לסך 2,190 ₪.

10. העזבון והתלויים טוענים, כי הכנסתו המדווחת של המנוח אינה משקפת, למעשה, את הכנסתו האמיתית. אלמנת המנוח, התובעת 2, העידה לעניין זה, כי למנוח הייתה הכנסה לא מדווחת, ממקורות שונים. היא הדגישה, כי :

"ב-15 השנים האחרונות לערך, המנוח עבד גם בשיקום אסירים מטעם הרשות לשיקום האסיר, והיה מקבל בין 1,400 ₪ ל-2,000 ₪ לחודש, עבור כל אסיר. בנוסף לכך, המנוח היה אף עוסק בשיקום אסירים ו/או אספקת חלופות מעצר באופן פרטי – כאשר מכל אסיר ו/או עצור היה גובה סכום שנע בין 4,000 ₪ ל-8,000 ₪. מבין האסירים בהם המנוח טיפל זכורים לי: שלומי אוחיון מטבריה, איתן איסקוב ואחיו טומי איסקוב מהקריות, רפאל אסרף מצפת".

(ת/1, סעיף 5; עמ' 3, שורה 18).

ובהמשך, העידה התובעת 2, כי:

"הכנסת המנוח הייתה מגיעה בממוצע של כ-6,000 ₪ לחודש לערך, וזאת בנוסף לקצבת הנכות הכללית שהיה מקבל".

(ת/2, סעיף 9; עמ' 3, שורה 18).

11. אומר מיד וללא כל היסוס, כי התובעים לא הוכיחו כדין הכנסה לא מדווחת של המנוח. בע"א 2648/11 אסייג נ' האמר הישראלי לביטוח רכב (הפול), מיום 25.9.2011, נפסק, כי:

"לא למותר לציין, כי על-פי הפסיקה דהיום על נפגע הטוען להכנסה לא מדווחת נטל ראיה גבוה במיוחד, מן הטעם ש 'מי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת, יש להקפיד עמו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת' (ע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח, פ"ד נא(3), 489 (1995). לכך יש להוסיף, כי מטבע הדברים יש לניזוק אינטרס להגדיל את גובה ההכנסה, ולכן בתי-המשפט נוטים לנהוג זהירות יתרה כאשר מועלית טענה מעין זו בתביעות נזיקין (ראו ע"א 9813/07 טובה נעים נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 16.8.2009) (להלן: "עניין נעים"); השוו ע"א 8639/96 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מרדכי קרדוניס (לא פורסם, 18.8.1998)). אף יש לקחת גם בחשבון את שקלול הסיכוי, או שמא הסיכון, כי הנפגע היה נתפס בסופו של יום ברשתן של רשויות המס, שאז היה לוקה ב"עשר מיתות בית דין", החל משומות וקנסות למיניהן וכלה בהליכים פליליים (ראו פסק דיני בת"א

(חי') אורפלי נ' ג'ובראן (לא פורסם, 12.4.2005)). יש קולות המהרהרים שמא הגיעה העת לדחות כליל את הטענה להכנסה לא מדווחת מטעמים של מדיניות שיפוטית שלא יצא חוטא נשכר ובטעמים של מעין "השתק שיפוטי" (ראו דברי השופט רובינשטיין בעניין נעים לעיל, ובפסק דיני בת"א (מחוזי חיפה) 355/07 עזבון המנוח נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.09). למצער, יש הסבורים כי יש להשתיק את הניזוק-החי מלטעון להכנסה לא מדווחת, להבדיל מעזבונו או תלויו של הניזוק-המת, מקום בו התאונה גרמה למות הניזוק. במקרה דנן, לאור הסכום הנמוך שנפסק למערער בגין הסיכוי להשתכרות כלשהי בעיסוקו כתקליטן אותיר את הדברים בצריך עיון, ואף איני רואה להידרש גם לערעור שכנגד שהגישה המשיבה בנקודה זו".

במקרה דנן, התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה המוגבר עד למאוד והמוטל על שכמם להוכחת טענתם, כי למנוח הייתה הכנסה לא מדווחת. טענתם דנן, בעלמא היא. עדותה של התובעת 2, לעניין זה ועם כל הכבוד, הייתה מניפולטיבית, בלתי סבירה בעליל ואינה מהימנה עליי. במהלך חקירתה שתי וערב, העידה התובעת 2 והודתה, כי "אני לא מבינה בזה [ההכנסות המדווחות – ש.ס.]. לא התעסקתי עם החשבוניות של המנוח" (עמ' 6,ש' 2). התובעת 2 לא יודעת ואף לא עשתה בירור מקיף ומדויק בכל הקשור להשתכרותו של המנוח. (עמ' 5, ש' 9; עמ' 6, ש' 20-7).

12. זאת ועוד, התובעים נמנעו, מדעת, מלהעיד עדים קרדינליים ומלהגיש ראיות רלוונטיות אחרות העומדות לרשותם. כוונתי היא, למקבלי השירות הקבלני מהמנוח (רשות שיקום האסיר, חשודים/אסירים שהסתייעו בשירותיו של המנוח, קבלני משנה וכו') וספרי החשבונות של המנוח. יוצא, כי חישוב הפסד השתכרותו של המנוח בשנים האבודות, ייעשה לפי השתכרות חודשית מהעסק בסך 2,190 ₪ בצירוף קצבת נכות כללית בסך 2,545 ₪, קרי- סך 4,735 ₪. הכנסה זו פטורה ממס הכנסה.

הכנסה אפשרית של אלמנת המנוח – האמנם?

13. כמבואר, אלמנת המנוח, התובעת 2, ילידת 25.2.1958 והיא עקרת בית במקצועה. הנתבעת טוענת, כי לאלמנת המנוח יש הכנסה אפשרית, בגובה 1,200 ₪ לכל הפחות. לא מצאתי ממש בטענה זו ודינה להידחות. הנתבעת לא הוכיחה כדין טענתה זו. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה נסיבותיה האישיות של התובעת 2, עברה התעסוקתי, מקצועה, מצב העבודה במשק וכיוצא באלה, דעתי היא, כי אין לתובעת 2 הכנסה אפשרית כלשהי, ואין כל מקום לעריכת קופה משותפת לצורך חישוב הפסד השתכרותו של המנוח בשנים האבודות לעבר ולעתיד.

תוחלת החיים של המנוח

14. פרופ' חיים המרמן, מומחה למחלות לב, שמונה על-ידי בית-המשפט (להלן: "המומחה"), ערך חוות-דעת בכתב בה העריך את תוחלת החיים של המנוח בשל מצבו הרפואי שקדם לתאונה. המומחה קבע בחוות-דעתו, כי "ככלל בחולה עם מחלת לב, כלי דם וסוכרת תוחלת החיים קצרה יותר לעומת בן גילו ללא סוכרת וללא מחלת לב או כלי דם". (חוות-הדעת; פרק סיכום, ההדגשות במקור-ש.ס.). וכן, קבע המומחה, כי לפי הספרות הרפואית המקובלת "גברים בגיל 50 עם סוכרת וללא מחלות כלי דם ידועה תוחלת חייהם קצרה בכ- 6 שנים לעומת גברים באותו גיל ללא סוכרת". (שם, עמ' 4).

הצדדים ויתרו, מרצון, על חקירתו של המומחה על חוות-דעתו.

15. לית מאן דיפליג, כי המנוח סבל מתחלואים קשים ורבים (סכרת בלתי מאוזנת עם סיבוכים, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, מחלות לב חריפות, תירואודוטיס עם יתר תריסיות וכיוצא באלה). במקרה דנן ועל-פי האסכולה הרפואית המקובלת וחוות-דעתו של המומחה, תוחלת חייו של המנוח הייתה קצרה בהשוואה לאדם בריא. אכן, מידת ההשפעה האינדיבידואלית של התחלואים הרפואיים על קיצור תוחלת חיים בחולה ספציפי קשה עד למאוד לכימות, עקב קיום משתנים רבים, כמו גיל, מוצא, הכנסה, ערכי כולסטרול, לחץ דם, עישון וכיוצא באלה. שאלת תוחלת החיים של הניזוק-התובע, היא מן השאלות הקשות בדיני הנזיקין.

בהתחשב במכלול נסיבות העניין והגם שבית-המשפט אינו "חותם חיים לכל חי" (ע"א 9499/07 פלאס נ' כלל, מיום 8.12.2009), מסקנתי היא, כי תוחלת חייו של המנוח, ללא קשר לתאונה, הייתה עד לגיל 75.

הפסד התמיכה מהכנסת המנוח - לעבר ולעתיד

16. אכן, התובעות 2 ו- 6 – אלמנת המנוח ובתו, הוכיחו בדין את זכותם, כתלויות במנוח, לפיצויים בשל הפסד הממון שסבלו כתוצאה מפטירת המנוח בתאונה. הן זכאיות לפיצוי בגין התלות המשפחתית הכלכלית, בפועל או בכוח, שנפגעה. החישוב יעשה לפי שיטת הידות. מספר הידות הוא דינאמי. יש לחלק את הכנסתו הפוטנציאלית של המנוח במספר הידות, לפי מספר בני המשפחה התלויים, בתוספת יד אחת למנוח ויד אחת למשק הבית. הפיצוי לתלויים בגין אובדן התמיכה מהכנסת המנוח עומד על הכנסתו של המנוח בהפחתת יד הקיום.

להלן החישוב:

לתקופה מיום התאונה (14.11.2008) ועד הגיעה התובעת 6 לגיל 18 (25.5.2009), הפיצוי הוא כדלקמן:

4,735 ₪ X 3 ידות X 6 חודשים = 21,308 ₪.

4 ידות

סכום זה נושא ריבית חוקית מאמצע התקופה ועד היום, ומגיע לסך של 23,072 ₪.

17. לתקופה מיום 26.5.2009 ועד הגיעה התובעת 6 לגיל 20 (25.5.2011), הפיצוי הוא כדלקמן:

4,735 ₪ X 2.33 ידות X 24 חודשים = 79,514 ₪.

3.33 ידות

בתוספת ריבית חלקית מאמצע התקופה ועד היום, מגיע הסכום דנן לסך של 84,263 ₪.

18. לתקופה מיום 26.5.2011 ועד להיום, הפיצוי הוא כדלקמן:

4,735 ₪ X 2 ידות X 43 חודשים = 135,737 ₪.

3 ידות

בתוספת ריבית חוקית מאמצע התקופה ועד היום מגיע הסכום דנן לסך של 138,109 ₪.

19. לתקופה מהיום ועד הגיעה האלמנה לגיל 62 (24.2.2020) הפיצוי הוא כדלקמן:

4,735 ₪ X 2 ידות X 55.6523 (מקדם היוון) = 175,676 ₪.

3 ידות

20. בתאריך 25.2.2020 תגיע התובעת 2, האלמנה, לגיל 62, והיא זכאית לקצבת זקנה בסך של 1,531 ₪ נכון להיום. יש לצרף הגמלה דנן להכנסתו הפוטנציאלית של המנוח, וזו "הקופה המשותפת", כדלקמן:

4,735 ₪ + 1,531 ₪ = 6,266 ₪. הפיצוי לתקופה מיום 25.2.2020 ועד לתום גיל העבודה שהיה צפוי למנוח (11.4.2023), הפיצוי הוא כדלקמן:

6,266 ₪ X 2 ידות = 4,177 ₪ - 1,531 ₪ (קצבת הזקנה של האלמנה)

3 ידות

x 35 (מקדם היוון) X 0.84 (מקדם היוון כפול) = 77,802₪.

21. לתקופה מיום 11.4.2023 ועד תום תוחלת חיי המנוח (11.4.2031), בסיס החישוב יהיה סכום "הקופה המשותפת" שהיא סכום קצבאות הזקנה של המנוח והתובעת 2 – האלמנה – ומגיע לסך של 3,062 ₪ להיום.

על-כן, הפיצוי הוא כדלקמן:

3,062 ₪ X 2 ידות = 2,041 ₪ - 1,531 ₪ (קצבת זקנה של האלמנה) = 510 ₪ X

3 ידות 85.25 (מקדם היוון) X 0.77 (מקדם היוון כפול) = 33,500 ₪.

הנה-כי-כן, הפיצוי המגיע לתלויות במנוח (התובעת 2 ו- 6), בעבר ובעתיד, הוא כדלקמן:

23,072 ₪ + 84,263 ₪ + 138,109 ₪ + 175,676 ₪ + 77,802 ₪ + 33,500 ₪ = 532,422 ₪.

סכום זה יחולק בין התובעות 2 ו- 6 כדלקמן: תובעת 2 סך של 513,370 ₪ ותובעת 6 סך של 19,052 ₪.

הפסד שירותי בעל ואב – לעבר ולעתיד

22. אכן, פטירת המנוח גרמה ותגרום בעתיד לתובעת 2 אובדן שירותי בעל. היא גם גרמה לתובעת 6 אובדן שירותי אב. במקרה דנן, אין אפשרות לערוך חישוב אקטוארי לראש נזק זה. אין אפשרות לקבוע, במדויק, את שיעור התמיכה ואורך תקופת התלות. נראה לי, כי פסיקת פיצוי על דרך האומדנה היא הדרך היחידה וההולמת במקרה דנן. בהתחשב בהיקף וטיב התלות המשפחתית, אורך תקופת התלות האפשרית במנוח, אני פוסק על דרך האומדן הכללי לתובעת 2 סך 150,000 ₪, ולתובעת 6 סך 20,000 ₪, והכל נכון להיום, וביחד - 170,000 ₪.

תביעת העזבון (היורשות – התובעות 2 ו- 3)– שיעור הפיצויים

נזק לא ממוני

23. סכום הפיצויים ליורשי המנוח, בראש נזק זה, יחושב בהתאם לתקנה 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1996, ומגיע לאחר שערוך כדין להיום לסך 52,057 ₪.

הוצאות קבורה ולוויה

24. על דרך האומדן הכללי, אני פוסק ליורשי המנוח, בראש נזק זה, סך 15,000 ₪, נכון להיום.

הפסד השתכרות בשנים האבודות – לעבר ולעתיד

25. להלן הנתונים המשפחתיים שישמשו אותנו בחישוב הפיצויים בראש נזק זה, כדלקמן:

א. המנוח יליד 12.4.1956.

ב. האלמנה, התובעת 2, ילידת 25.2.1958.

ג. בנות המנוח: מיה, ילידת 27.4.1978; אלינור, ילידת 16.12.1979; עדי, ילידת 21.3.1983; ו- ירדן, ילידת 26.5.1991.

ד. תאריך התאונה ופטירת המנוח 14.11.2008.

ה. תוחלת חייו של המנוח – 75.

ו. הכנסתו האפשרית של המנוח להיום – 4,735 ₪.

26. להלן הפסד ההשתכרות בשנים האבודות לעבר ולעתיד, בהתאם לתקופות הרלוונטיות:

התקופה הראשונה – מיום התאונה (14.11.2008) ועד הגיע התובע 6 לגיל 18 (25.5.2009), הפיצוי הוא כדלקמן:

4,735 ₪ X 4 ידות X 6 חודשים = 22,728 ₪.

5 ידות

סכום זה נושא ריבית כחוק מאמצע התקופה ועד היום מגיע לסך של 24,854 ₪.

27. התקופה השנייה, מיום 26.5.2009 ועד הגיע התובעת 6 לגיל 20 (25.5.2011), הפיצוי הוא כדלקמן:

4,735 ₪ X 3.33 ידות X 24 חודשים = 87,395 ₪.

4.33 ידות

בתוספת ריבית כחוק מאמצע התקופה ועד היום מגיע לסך של 92,679 ₪.

28. התקופה השלישית, מיום 26.5.2011 ועד היום, הפיצוי הוא כדלקמן:

4,735 ₪ X 3 ידות X 43 חודשים = 152,704 ₪.

4 ידות

בתוספת ריבית כחוק מאמצע התקופה ועד היום מגיע לסך של 155,479 ₪.

29. התקופה הרביעית, מהיום ועד הגיעה של האלמנה לגיל 62 (24.2.2020), הפיצוי הוא כדלקמן:

4,735 ₪ X 3 ידות X 55.623 (מקדם היוון) = 197,531 ₪.

4 ידות

30. התקופה החמישית, נתוני החישוב הם אלה:

הקופה המשותפת (הכנסתו האפשרית של המנוח 4,735 ₪) + קצבת הזקנה של האלמנה (1,531 ₪) – 6,266 ₪.

מספר הידות – 4 ידות.

הפיצוי המגיע ליורשי העזבון מיום 25.2.2020 ועד לתום גיל העבודה שהיה צפוי למנוח (11.4.2023) הוא כדלקמן:

6,266 ₪ X 3 ידות = 4,700 ₪ - 1,531 ₪ X 35 (מקדם היוון) X 0.84

4 ידות (מקדם היוון כפול) = 93,169 ₪.

הנה-כי-כן, הפסד השתכרותו של המנוח בשנים האבודות לעבר ולעתיד הוא כדלקמן: 24,854 ₪ + 92,679 ₪ + 155,479 ₪ + 197,531 ₪ + 93,169 ₪ = 563,712 ₪.

הפסד קצבת זקנה

31. הפיצוי המגיע ליורשי המנוח, בראש נזק זה, לפי סעיף 21 דלעיל ובשינויים המחויבים, הוא כדלקמן:

3,062 ₪ X 3 = 2,297 ₪ - 1,531 ₪ (קצבת זקנה של האלמנה) = 766 ₪ X 85.25

4 (מקדם היוון) X 0.77 (מקדם היוון כפול) = 50,282 ₪.

32. הנה-כי-כן, שומת הפיצויים המגיעים ליורשי המנוח, היא כדלקמן:

52,057 ₪ + 15,000 ₪ + 563,712 ₪ + 50,282 ₪ = 681,051 ₪.

ניכוי גמלאות המל"ל

33. המל"ל שילם וממשיך לשלם לתובעות 2 ו- 6 קצבת שארים. הוא גם שילם להן גמלאות שיקום, ודמי מחיה (נ/3, נ/4 ו- נ/6). וכן, שילם המל"ל לתובעים מענק פטירה. לאחר שערוך להיום מגיע סכום גמלאות המל"ל ששולמו לתובעים או למי מהם עקב פטירת המנוח לסך של 544,046 ₪. על-פי הדין, יש לנכות סכום זה מסכום הפיצויים המגיעים לתובעים.

היחס בין תביעות התלויות ותביעת העזבון – הלכת הניכוי

34. דין הוא, כי במתחם החפיפה שבין תביעות התלויים ותביעת העזבון, יש להימנע מפיצוי כפל, זאת על דרך של קיזוז וניכוי. (ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל, פ"ד סב(3) 527, 545 (2008-2007)).

מאידך, ראשי נזק הנמצאים מחוץ לתחום החפיפה, לא ינוכו ולא יקוזזו, אלא ייפסקו לתלויים ולעזבון, לפי העניין וללא כל קשר לשאלה איזה תביעה גבוהה יותר. (ע"א 2739/06 עזבון המנוח דובידסקי ולדימיר ז"ל נ' רזקאללה, מיום 1.6.2008). נזכור ואף נטיב להזכיר: עילת התביעה של התלויים היא עילה עצמאית ומובחנת מעיל התביעה של העזבון, שהיא למעשה עילתו של הניזוק עצמו. במקרה שלנו גם אין זהות בין היורשים והתלויים. שומת הפיצויים בשתי התביעות תיעשה בנפרד.

סיכום ביניים: שומת הפיצויים

35. הנה-כי-כן, שומת הפיצויים, הן בתביעת התלויות (תובעות 2 ו- 6) והן בתביעת העזבון, היא כדלקמן:

I תביעת התלויות :

א. הפסד תמיכה -

תובעת 2 – 513,370 ₪; תובעת 6 - 19,052 ₪ , וביחד - 532,422 ₪.

ב. הפסד שירותי בעל ואב -

תובעת 2 - 150,000 ₪; תובעת 6 - 20,000 ₪, וביחד - 170,000 ₪.

---------------

סה"כ - 702,422 ₪.

בניכוי גמלאות המל"ל – (544,046 ₪) –

---------------

סה"כ 158,376 ₪.

II תביעת העזבון – יורשי המנוח

א. נזק לא ממוני – 52,057 ₪.

ב. הוצאות קבורה ולוויה – 15,000 ₪.

ג. הפסד השתכרות בשנים האבודות,

בניכוי הפסד התמיכה בתלויות – תובעות 2 ו- 6 - 31,290 ₪.

ד. הפסד קצבת זיקנה - 50,282 ₪.

----------------

סה"כ- 148,629 ₪.

בניכוי גמלאות המל"ל (544,046) –

----------------

סה"כ - (395,417 ₪ ) –

התביעה נבלעת

הזכות ל- 25% משומת הפיצויים

36. במקרה דנן זכאיות התלויות, התובעות 2 ו- 6 ל- 25% מסך כל הפיצויים המגיעים להן כתלויות במנוח והכל בהתאם לסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי [נסח משולב], התשנ"ה – 1995. על-כן, הפיצויים המגיעים להם הם:

702,422 ₪ X 25% = 175,606 ₪. סכום זה יחולק בין התובעות 2 ו- 6 כדלקמן: תובעת 2 – 165,842 ₪ (94.44%), והתובעת 6 – 9,764 ₪ (5.56%).

37. וכן זכאים יורשי המנוח ל- 25% מסך כל הפיצויים המגיעים להם, בהתאם לסעיף 330 האמור. על-כן, הפיצויים המגיעים ליורשי המנוח הם:

148,629 ₪ X 25% = 37,157 ₪. סכום זה יחולק בין יורשי המנוח לפי חלקיהם בעזבון המנוח, בהתאם לצו הירושה שניתן בבית-המשפט לענייני משפחה בטבריה בתאריך 6.8.2014, במסגרת ת"ע 16140-06-13, כדלקמן:

התובעת 2 (7/8) – 32,512 ₪;

התובעת 3 (1/8) – 4,645 ₪.

התוצאה

38. התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה של התובעות 2, 3 ו- 6 ומחייב בזה את הנתבעת ,כדלקמן:

תביעות התלויות במנוח – התובעות 2 ו- 6

א. לשלם לתובעת 2 סך 165,842 ₪ ולתובעת 6 סך 9,764 ₪ ,וביחד- 175,606 ₪.

תביעת העזבון – היורשות 2 ו- 3

ב. וכן ובנוסף לשלם לתובעת 2 סך של 32,512 ₪ ולתובעת 3 – סך של 4,645 ₪, וביחד –37,157 ₪.

הוצאות משפט

ג. וכן לשלם לתובעות 2, 3 ו- 6 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 33,338 ₪.

מועד התשלום

ד. הסכומים הפסוקים והמפורטים בסק"ק א' עד ג' דלעיל, ישולמו

לתובעות 2, 3 ו- 6, בהתאמה ובאמצעות באת-כוחם, בתוך 30 יום מיום

המצאת פסק-הדין לנתבעת, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית

כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

שאר התובעים

ה. התובע 1 – עזבון המנוח אבי חן ז"ל, אינו אישיות משפטית ואינו זכאי

לתבוע או להיתבע. וכן, התובעות 4 ו- 5 אינן תלויות ואינן יורשות. על-

כן, תביעתם של התובעים 1, 4 ו- 5 נדחית בזה, ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ה, 01 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.