בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית

רקע כללי

הבקשה, כמו גם התביעה אותה מבוקש לאשר, עוסקת בתוסף מזון המיובא ע"י הנתבעת והמשווק בארץ בשם "רוטס HR" האמור לסייע לסובלים מנשירת שיער, או אם נקרא לילד בשמו, לסובלים מהתקרחות.

מוצר הרוטס משווק בשתי פורמולות: האחת- רגילה, המיועדת לנשירת שיער מסוג TE, לסובלים מנשירה עקב סיבה זמנית, כגון: הריון, לידה, דיאטה חריפה, לחץ נפשי, וכיוצ"ב, והמכוונת לקהל הנשי, כדוגמת האריזה מב/7 (להלן- הרוטס הרגיל). השנייה- נוסחה מיוחדת לגברים הסובלים מהתקרחות מסוג AGA, המכילה רכיבים רבים שהמיוחד בהם הינו הדקל הננסי, כדוגמת האריזה מש/1 (להלן- רוטס לגבר).

הן על אריזת הרוטס הרגיל והן על אריזת הרוטס לגבר מצוין כי המדובר ב- "טבליות ויטמינים ומינרלים- תוסף תזונה", בתוספת פירוט הרכיבים, משקל, ערכים תזונתיים, הוראות שימוש, ופרטי היבואן.

לא קיים כל אזכור על גבי האריזות באשר לסגולותיו של התוסף, ולאיזה חולי הוא נועד.

התביעה תוקפת את הפרסומים לתוסף, שלפי הנטען, הינם מטעים וגובלים במרמה.

הבקשה

בבקשה נטען כי התובע, שנמנה על אותו חלק של הציבור (20% מאוכלוסיית ישראל, על פי הנטען) הסובל מהתקרחות, הלך שבי אחרי פרסומי המשיבה אשר גבל "במעשה תרמית והטעיה מתוחכם" וכן ב"הפרחת הבטחות שווא" בדבר עצירת הנשירה וזירוז הצמיחה, ורכש את התוסף, עת הוברר שיעילותו לעצירת נשירת השיער כלל לא הוכחה במחקרים מדעיים, והשימוש בו אף עלול להסב נזק לגוף האדם.

לבקשה צורף מקבץ המכיל 14 עמודים אשר כונה "נספח ב", והמשקף, על פי הנטען, את הפרסומים לתוסף, ללא פירוט שיסביר מניין נלקחו אותם פרסומים, למי הם יועדו, מתי נעשו, היכן, ועל מי מהם נסמך התובע ברכישה.

לפי אותם פרסומים הפורמולה לגבר "מכילה רכיבים לעצירת הנשירה וזירוז הצמיחה", וכי

"במחקר שבדק האם שילוב דקל ננסי ובטא סיטוסטרול וויטמינים ומינרלים לתמיכה יכול לעזור בטיפול בנשירת שיער גברית (התקרחות) נמצא שיפור במצבם של 60% מהנבדקים שקבלו את נוסחת הטיפול...מסקנות החוקרים היו חד משמעיות יעילות הרכיבים שנבדקו כנגד נשירת שיער גברית הוכחה בעצירת הנשירה, ואף בשיפור הצמיחה".

באותו מקבץ נספח ב', מצוי אף פרסום לפורמולה הרגילה, בו צוין כי היא "מכילה ויטמינים, מינרלים... לשיפור תזונת השיער, לעצירת הנשירה וזירוז הצמיחה", וכי דיאטנית קלינית "ביצעה תצפית על יעילות השימוש בטבליות רוטס HR להלן מסקנותיה...לאחר חודש שימוש בטבליות רוטס HR נצפה שינוי משמעותי במצב השיער, במצב הציפרניים ובהרגשה הכללית...".

הבקשה נתמכה בחוות דעתו של דר' אריה ליפשיץ, דרמטולוג, השולל כל תועלת בתוספי המזון מכל סוג שהוא, וכן בחוות דעת משלימה, שרק חלקים ממנה הותרו על ידי להגשה.

התצהיר

לבקשה צורף תצהיר לקוני למדי שאינו מגלה לקורא את מהות הפרסומים שצורפו לבקשתו, מניין נלקחו, היכן פרסמו ומתי, אף אינו מציין קיומו של קשר שהוא או זיקה בין הפרסומים לבין התובע והרכישה הנטענת.

כל שנאמר בתצהיר הוא שהתובע הינו "קרח באיזורים ניכרים" מראשו, כי החל להקריח בגיל 40, וכי במהלך שנת 2009 רכש 3 קופסאות של התוסף רוטס HR, שילם 160 ש"ח עבור 3 קופסאות ועשה בהן שימוש במשך 6 חודשים, ללא ציון שם העסק בו בוצעה הרכישה, כתובתו המדוייקת, מועד הרכישה למעט ציון השנה,אף ללא קבלה המאמתת את הרכישה. נטען כי הטיפול לא זירז את צמיחת השיער, אף לא עצר את נשירתו.

טענות התובע

התובע טוען כי הינו מייצג קבוצה גדולה של אנשים הסובלים מהתקרחות שרכשו או השתמשו במשך 7 השנים שקדמו להגשת התביעה במוצר רוטס HR.

לדבריו, בפרסומיה אודות תכונות התוסף, וביניהן עצירת נשירה, זירוז הצמיחה וכו'- נוהגת הנתבעת בפיזור הבטחות שווא, בהטעיה ובהונאה, שכן נשירת שיער הינה מחלה, וכי קיימות בשוק תרופות יעילות לטיפול בה. למעשה, רוטס HR אינו אלא תוסף מזון נטול סגולת ריפוי כלשהי.

נטען כי בהטעותה את הציבור, הפרה הנתבעת את הוראות חוק הגנת הצרכן, נהגה ברשלנות, הפרה חובה חקוקה, וכן הפרה את הוראות תקנות בריאות הציבור (מזון)(איסור ייחוס סגולות ריפוי למצרכי מזון)נתשל"ח-1978. עוד נטען כי בעניינו של התובע נתקיימו כל התנאים שהותוו בחוק תובענות יצוגיות תשס"ו- 2006 (להלן – חוק תובענות יצוגיות) ובפסיקה לצורך אישורה של תביעה כתביעה ייצוגית.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי הפרסומים שצורפו לבקשה הינם פרסומים ישנים שנעשו בין השנים 2000-2003 ואינם קיימים עוד, וכן בפרוספקט ישן משנת 2005 שלא יועד כלל לציבור הרחב, וכי התובע אף לא טען כי ראה אותם. הפרסום היחידי משנת 2009, אף לגביו לא נטען קשר לתובע, נעשה בעיתון "לאשה" ביחס לתוסף הרגיל, המיועד לנשים ולא ביחס לרוטס לגבר. בהעדר קשר סיבתי משולל התובע עילה אישית.

לגופו של המוצר נטען ע"י הנתבעת כי הוא אכן ממלא אחר התכונות שיוחסו לו, כעולה מחוות דעתו של פרופ.קרסו שצורפה לתשובתה, כמו גם במאמרים שנשו בנדון, וכי בפרסומיה לא כשלה בהטעיה או במצג שווא. התובע שהינו בן 54 סובל מהתקרחות מאז היותו בן 40, ולא יעלה על הדעת כי ציפייתו להתרחשותו של נס שיצמיח שיער על קרקפתו לאחר טיפול קצר ולא מסודר בתוסף - תצמיח לו זכות תביעה.

כן טענה הנתבעת את מרבית הטענות הנטענות בדרך כלל בתשובה לבקשה לאישור תביעה ייצוגית, ובכללן העדרו של נזק, אי קיומה של קבוצה, וכיוצ"ב.

דיון והכרעה

1. באי כוח בעלי הדין העמיקו חקור בנושא ההתקרחות, כולל הסיבות להיווצר התופעה והפתרונות הקיימים, אם בכלל, למניעתה או לעצירתה, והראו בקיאות יוצאת דופן גם במאמרים שפורסמו בעולם בנושא זה. משלל הפרסומים עולה כי ההנחה היא שמקור תופעת ההתקרחות הגברית נעוץ בשילוב הגורם הגנטי עם הגורם ההורמונאלי, וכי "המלחמה" נגדה מתנהלת בכל החזיתות: תרופות, משחות, תוספי מזון, טיפול סיני, כירורגיה, קוסמטיקה, ועוד. הגם שמדובר בסוגיה רפואית מרתקת, הנוגעת לפלח רחב למדי של האוכלוסייה, גברים בעיקר, תהא זו אך יומרנות מצידי לשים ראשי בין הרים גדולים ולהכריע במסגרת המצומצמת של הדיון דכאן, בשאלה, המעסיקה חוקרים רבים ברחבי העולם, מהי הסיבה להתקרחות הגברית, האם מדובר במחלה או רק בתופעה אסטטית, והאם תרופה או תוסף כאלו ואחרים יכולים לפתור את הבעיה, או לצמצם אותה.

המענה לסוגיה המעסיקה חוקרים מכל העולם, אינו דרוש כלל להכרעה בתיק שלפני, שכן גורל התביעה לשבט או לחסד יחרץ בנימוקים משפטיים שיובאו להלן.

2. הסביבה המשפטית בתחומה מתנהלת התביעה שלפני הינה ברורה, כך שלמרות כרכי האסמכתאות שהוגשו לי, אינני רואה כל צורך להכביר מילים ולהוסיף תלם משלי לשדה שנחרש כבר מכל צידיו.

החוק החל על התביעה הינו חוק תובענות יצוגיות תשס"ו- 2006 שהרי עסקינן ב "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו",

ומשכך, ובטרם ניכנס לטרקלין, יש לבדוק תחילה אם התובע הצליח לחצות את הפרוזדור, דהיינו, אם עמד בנטל הוכחת העילה האישית.

סעיף 4(א) לחוק התובענות הייצוגיות קובע כי מי שרשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאשר את תביעתו האישית ולראות בה תביעה ייצוגית בשם הקבוצה הוא "אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור", שאלמלא כן, היינו מתירים לעורכי הדין להגיש את התביעה בשמם, ללא צורך בתובע פורמאלי שיתייצב בחזית ההליך. דרישת העילה האישית נובעת, בין היתר, מהצורך לוודא כי כלי התביעה הייצוגית לא ינוצל לרעה. יש לאזן בין חשיבותה של התביעה הייצוגית, נוכח תרומתו של התובע הייצוגי לחברה, הנוטל על עצמו לא פעם את תפקיד הרגולטור ומבצע את תפקידן של הרשויות, תוך לקיחת סיכון כספי, לבין הגשת תביעות חסרות חשיבות ציבורית, או תביעות המתייחסות לתקלה שכבר באה על פתרונה, רק על מנת להכניע קונצרן גדול שונא סיכון ולזכות בדרך של פשרה בגמול הנכסף.

3. האם חצה התובע את רף העילה האישית?

לטעמי התשובה לשאלה זו היא שלילית.

כאמור, אריזות תוסף הרוטס לא מכילות כל מידע באשר לתכונותיו של התוסף או התופעות אותן הוא מתיימר לפתור, והבקשה נסמכת על פרסומים שפרסמו את התוסף, ואשר בגינם, על פי הנטען, רכש התובע את המוצר שהתברר כחסר תועלת.

אלא שתצהירו הדל במידע של התובע שותק לחלוטין בכל הנוגע לפרסומים והשפעתם עליו.

התובע אינו מספר שקרא פרסום על רוטס או ששמע ברדיו או בטלוויזיה פרסומת על רוטס, הושפע ממנו, ולכן אץ רץ לבית המרקחת הסמוך לרכוש את המוצר. כל שמספר התובע בתצהירו הוא שתופעת ההתקרחות החלה אצלו בגיל 40 וכי רכש בשנת 2009 שלוש קופסאות של התוסף "לגביו פורסם בעיתונות ובכלי התקשורת השונים...". תצהיר התובע שותק שתיקה רועמת באשר לאופן בו התוודע לתוסף. האם קרא על כך בעיתונים? האם שמע פרסומת ברדיו? אולי שמע על כך מחבר? אולי מאשתו? התצהיר נעדר זיקה כלשהי או יחסי גומלין בין התובע לבין מי מהפרסומים.

4. לצורך הוכחת הפרסומים והשפעתם עליו הסתפק התובע בצירוף אסופת פרסומים המהללים את התוסף, חלקם באשר לתוסף הרגיל, וחלקם באשר לזה המיועד לגברים בלבד, ומשבחים את סגולותיו. התובע מסתיר מהקורא מהיכן נלקחו פרסומים אלו, מתי פורסמו, על ידי מי, לאיזו מטרה, וכו'.

קודם שאתייחס לכל פרסום ופרסום, מן הראוי שאחלק אותם לשתי קבוצות. כשם שקיים תוסף רגיל ותוסף לגבר, כך יש להבחין בין פרסומים המתייחסים לרוטס הרגיל, המיועדים לפי המלל שבהם והתמונה הנשית המתנוססת עליהם, לקהל הנשים, לבין פרסומים המתייחסים לרוטס לגבר, המיועדים לקהל הגברי.

נראה כי לא אטעה אם אניח כי לו הושפע התובע מפרסום כלשהו שעשוי לסייע לו בהתקרחותו, אזי המדובר הוא בפרסום המתייחס לרוטס לגבר, שהרי התובע אישר בחקירתו כי רכש את "הנוסחה המיוחדת לגברים" (עמוד 6 לפרוטוקול שורה 23).

הנחה זו מצמצמת מטבע הדברים את יכולת הסתמכות הבקשה רק על אותם הפרסומים שהיו מיועדים מלכתחילה לקהל הגברי, שהרי רק באלו היה טמון פוטנציאל השפעתי על התובע.

5. נספח ב' לתביעה (נספח הפרסומים) מכיל 14 עמודים ללא ציון, כאמור, של מיקום ותאריך, אך גם ללא פירוט אם מדובר ב 14 פרסומים נפרדים, או שמא במספר מופחת מזה, מכיוון שכמה עמודים בצוותא מהווים פרסום אחד.

התבוננות בתוכן הפרסומים מעלה את החלוקה הבאה:

הפרסומים המתייחסים לרוטס לגבר הם שניים: אלו שבעמוד 1 ובעמודים 7-14, וזאת לפי המלל שבהם.

יתר הפרסומים מתייחסים לתוסף הרגיל, ומיועדים לפי תוכנם לציבור הנשים, ואפרט: עמוד 2 מתייחס לרוטס הרגיל ומספר על תצפית אצל נבדקות להבדיל מנבדקים, עמוד 3 מתייחס לרוטס הרגיל וכולל תמונת אישה המשתרעת על כל העמוד, עמוד 4 מכיל כתבה על אישה שפסקה אצלה נשירת השיער המלווית בתמונת אישה, עמוד 5 מתייחס לרוטס הרגיל וסוקר את הסיבות לנשירה: לידה, דיאטה, וכו', עמוד 6 מתייחס אף הוא לרוטס הרגיל ומכיל כתבה על נשים עם אבחון של נשירת שיער בתוספת תצלום של אישה.

בהינתן שלפי גרסת הנתבעת, שלא נסתרה, עמודים 7-14 אינם פרסומים נפרדים אלא לקוחים מפרסום אחד והוא עלון שהודפס בשנת 2003 בסמוך להשקת התוסף רוטס לגבר, הרי שניתן לסכם ולומר כי חמישה פרסומים מתוך המקבץ מיועדים לקהל הנשים, ושני פרסומים בלבד מיועדים לקהל הגברי, ומשכך לו אכן הושפע התובע, יכול היה להיות מושפע רק מאותם שני פרסומים שמלכתחילה יועדו לגברים.

6. התובע, כאמור, לא זו בלבד שלא הצהיר בתצהירו שנתקל באחד הפרסומים לעיל, או באחרים, ומשכך רכש את התוסף, אלא שאף לא פירט מתי נעשו פרסומים אלו.

את שהחסיר התובע בעניין זה השלימה הנתבעת. הוברר (מעדות נציג הנתבעת שגרסתו והסבריו באשר למועדי הפרסום ומטרתם - לא נסתרה) כי עמוד מס.1 לקוח מתוך קטלוג מוצרים מקצועי שפורסם בשנת 2005, ועמודים 7-14 הינם העתקים מתוך עלון אחד שהודפס בשנת 2003 בסמוך להשקת התוסף לגבר.

יתר הפרסומים מכוונים כאמור לנשים, והם נעשו בשנים 2001-2003. רק עמוד מספר 6 פורסם בשנת 2009, אולם תוכנו, במיוחד זה הדן בתצפית קלינית שנעשתה על קבוצת נשים, וכן תמונת האישה המתנוססת עליו - מעידים כי גם הוא מכוון למוצר הרגיל המיועד לנשים. גם לא נסתרה גרסת הנתבעת לפיה המודעה פורסמה רק שלוש פעמים: פעמיים בעיתון "לאישה" ופעם אחת במגזין "מנטה".

התובע ניסה אמנם לטעון בחקירתו כי נתקל בפרסום אצל אמו, הקוראת עיתון לאישה ולדבריו: "נתקלתי בפרסום ב-2008" (פרוטוקול עמוד 9 שורה 13), אלא שהפרסום בעיתון לאישה נעשה בשנת 2009, ומשכך הופרכו דברי התובע לפיהם נתקל במודעה בשנת 2008.

7. בחקירתו צמצם התובע את טענת ההסתמכות משני פרסומים לפרסום אחד, וטען כי מתוך מקבץ הפרסומים נחשף רק לעמוד מספר 1, וכי לא ראה את היתר.

התובע נשאל ע"י בית המשפט ב"רחל בתך הקטנה" אם באסופת הפרסומים מופיע פרסום "שבעקבותיו רכשת את המוצר, ואם כן – מהו" והתובע השיב:" אני מפנה לפרסום הראשון שמופיע בתצהיר (עמ' 1 לנספח ב' לתצהירי" (עמוד 9 לפרוטוקול), ואישר כי את יתר הפרסומים, למעט עמוד 1 לא ראה כלל (עמוד 10 לפרוטוקול). התובע אף אישר כי לא התייעץ עם הרוקח.

עלי לציין לצערי כי לא השתכנעתי כלל כי התובע נחשף גם לפרסום יחיד זה.

ראשית, הטענה לא מופיעה כלל בתצהיר אלא עלתה לראשונה רק בחקירה. שנית, עמוד מס. 1 הינו צילום של עמוד 41 מתוך קטלוג מוצרים מקצועי שפורסם בשנת 2005, המכיל 80 עמודים ובו פרטים על עשרות מוצרים, ואשר הוגש לבית המשפט כמוצג מב/8.

זהו קטלוג מקצועי שלא יועד לציבור הרחב, אלא לבתי מרקחת ולמקומות ממכר המוכרים תוספי מזון ומוצרים טבעיים, ומשכך, לא יכול היה התובע להיחשף לקטלוג בטרם הלך לבית הטבע הנמצא, לדבריו, בסמוך למקום מגוריו, הוא אף לא טען זאת.

שלישית, משאישר התובע כי לא התייעץ כלל עם הרוקח בטרם רכש את התוסף, אף נשללת האפשרות שהרוקח הוא שהציג בפניו את הקטלוג.

סביר להניח כי הרכישה בוצעה, אם בכלל, כתוצאה מההסבר אותו נתן התובע עצמו: "שאלתי את אשתי בתקופה שהיא היתה בהריון, גם בגלל תופעה של נשירת שיער השתמשה בתכשיר של רוטס, משהו כזה, שקיים הרבה שנים" (עמוד 8 לפרוטוקול).

8. בפרסום בלבד, הגם שיוכח שיש בו חשש להטעיה, לא די. לצורך הוכחת העילה האישית על התובע להוכיח קשר סיבתי, דהיינו: קיומו של פרסום מטעה, הסתמכות עליו, ויצירת נזק. בהעדר הסתמכות לא נוצר הקשר בין חוליית הפרסום לבין חוליית הנזק. וכפי שנפסק:

"נדרש אפוא קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין המעשה האסור לבין נזקו של הניזוק... לשיטתי, מכיוון שברזני לא עיין בפרסומים אלה ולא הסתמך עליהם, ממילא הם לא גרמו לו כל נזק, והוא לא זכאי לקבל כל פיצוי, על כן אין הוא בעל עילת תביעה כלפי בזק , וממילא אין הוא יכול לשמש כתובע ייצוגי בעילה זו... גישתי הינה כי הסתמכות זו חיונית לצורך תביעת פיצויים." (ע"א 1977 ברזני נ' בזק, פ"ד כרך נ"ה , חלק 4 עמוד 617). וכפי שאושר בדיון נוסף:

"...ואולם קשר סיבתי (ראוי) חייב שיימצא בין הפרסום המטעה לבין הנזק שהצרכן נשא בו. הנה כי כן, שני אירועים עוקבים הם לענייננו: האירוע האחד, הראשון, הוא פירסום העלול להטעות צרכן מהותי בעיסקה. האירוע האחר, השני, הוא שצרכן קנה נכס או נדרש לשירות שהיו נושא לאותו פרסום. על רקע זה כך נאמר: העובדה שקניית נכס או קבלת השירות היו לאחר הפירסום, עובדה זו כשהיא לעצמה, אין בה כדי ללמד על קשר סיבתי בין שני האירועים...העובדה, כשהיא לעצמה, שאירוע ב' אירע לאחר אירוע א', אין פירושה שאירוע ב' אירע בגלל אירוע א'. חייב שיתקיים קשר סיבתי ראוי בין שני האירועים..." (דנא 5712/01 ברזני נ' בזק, עמוד 18).

9. אמנם סעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות יצוגיות מתיר לאשר תביעה יצוגית גם אם התובע כשל בהוכחת העילה האישית, בהינתן שהתביעה עצמה עומדת בתנאים המנויים בסעיף 8(א) לחוק זה, אולם היתר זה כפוף להחלפתו של התובע.

אינני סבורה שהחלפתו של התובע עשויה להציל את התביעה, וכי ניתן למצוא תובע הולם יותר.

התביעה הוגשה בחודש ינואר 2010.

כאמור לעיל, שני הפרסומים המתייחסים לרוטס לגבר נעשו בשנת 2003 ובשנת 2005, ולא הוכחו פרסומים לרוטס לגבר במועדים מאוחרים יותר. תובע ייצוגי חלופי הולם יהא זה אשר יוכל לשכנע את בית המשפט בשנת 2013 כי במועד כלשהו בשבע השנים שחלפו רכש את התוסף רוטס לגבר בהסתמך על פרסום שנעשה בשנת 2003 או על פרסום בשנת 2005. לא סביר להניח כי ניתן יהיה למצוא תובע שכזה, אם בכלל.

אינני סבורה כי טובת הציבור בענייננו מצדיקה עשיית מאמצים למציאת תובע חלופי, שכן במאזן הכולל יש ליתן את הדעת גם לכך שמדובר בפרסומים שהינם נחלת העבר: פרסום שהיה רלבנטי לשנת 2003 ולא חזר על עצמו, וכן בקטלוג שפורסם בשנת 2005, ולא עוד.

10. הגם שקבעתי כי אינני מקבלת את התיזה לפיה עמוד 1 לנספח ב' הוא פרסום בגינו נרכש המוצר נשוא התביעה, לא אעשה מלאכתי שלמה אם לא אתייחס אליו לגופו.

ברישא למסמך מצוי מבוא כללי המסביר את הסיבות המקובלות לתופעת ההתקרחות. בהמשך מתוארות תכונות התוסף, ולענייננו רלבנטיות האמירות הבאות:

"נוסחה טבעית מיוחדת של רכיבי תזונה שפותחה לאור מחקרים ותגליות אחרונות בתחום נשירת השיער",

"מכילה רכיבים לעצירת הנשירה וזירוז הצמיחה".

"מכילה בטא סיטוסטריל ודקל ננסי במינונים המומלצים על פי מחקרים בנשירת שיער האופיינית לגברים"

בסיפא למסמך מתואר מחקר שבדק את יכולת ההשפעה של טיפול המשלב בין דקל ננסי, בטא סיטוסטרול , ויטמינים ומינרלים. צויין כי

"נמצא שיפור במצבם של 60% הנבדקים שקיבלו את נוסחת הטיפול" וכי "יעילות הרכיבים שנבדקו כנגד נשירת שיער גברית הוכחה בעצירת הנשירה, ואף בשיפור הצמיחה".

דר' ליפשיץ מטעם התובע, שולל כהשקפת עולם, כל תועלת שהיא בתוספי מזון בכלל, ובתוסף רוטס בפרט, אף מבטל לחלוטין את ערכם של המחקרים שהוצגו ע"י הנתבעת, כשלשיטתו, אין די בהם להוכיח את התכונות המיוחסות לתוסף. עמדתו היא שהמזור להתקרחות גברית מצוי רק בתרופות.

אינני שותפה לביטול הגורף אותו מייחס מומחה התובע לעולם התרופות הטבעיות ותוספי המזון, ולמחקרים שנעשו בנוגע להשפעת הדקל הננסי ביחד עם הבטא סיטוסטרול על ההתקרחות הגברית. אמנם נכון שמאמר מספר 18(מש/4) דן במחקר שבדק את התוצאות לפי פרמטר של שביעות רצון, ולא לפי בדיקה מעבדתית של הקרקפת, אך עדיין מדובר במחקר שלא ניתן לבטלו במחי יד.

הוא הדין במאמר מספר 19 (מש/5) שמתייחס למחקר שנעשה על תרביות תאים במעבדה והתומך בקשר שבין דקל ננסי וההתקרחות הגברית. העובדה שהמחקר נעשה על תרביות תאים במעבדה ולא על בני אדם אינה שוללת את ערכו המחקרי, בהינתן כי זו אחת מצורות המחקר המקובלות.

מכל מקום, גם אם ניתן היה לבצע את הרקע המחקרי בצורה מעמיקה יותר, עדיין אין מדובר ב"מעשה תרמית והטעייה מתוחכם" כפי שיטת התובע, גם לא הובא שמץ של ראיה להוכחת הטענה הנוספת נגד התוסף ולפי "השימוש בו אף עלול להסב נזק לגוף האדם".

התוצאה

11. התוצאה היא שהבקשה לאישור התביעה הייצוגית- נדחית.

משהנתבעת מצאה לנכון לחזור ולעסוק במחיר התוסף, גם בחקירה וגם בסיכומים, הגם שלא התרתי לעשות כן, לא אזכה אותה בהוצאות.

ניתנה היום, ט"ו חשון תשע"ג, 31 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.