1. תביעת נזקי גוף בגין תאונה ממחצית חודש פברואר 2009. נטען ששער חשמלי שהתקינו הנתבעים קרס על התובע. התובע יליד 3.7.48. בישיבת 7.11.10 הובהר כי אין טענת נכות. התיק נוהל לאור כפירת הנתבעים בחבותם. אקדים ואציין כי לאחר שמיעת הראיות מסקנתי הנה שאכן לא הוכחה התביעה.

2. ביחס למצב הרפואי, אציין בקצרה כי צורפו מסמכים רפואיים אודות הפגיעה הגופנית שהוסבה לתובע והטיפולים בעטיה, והנתבעים צירפו מסמכים רפואיים מעברו. התובע פנה לקופ"ח

ב 22.2.09, לדבריו בתצהירו הפניה היתה יום לאחר המקרה הנטען. היינו שאותו מקרה אירע לפי הנטען ב 21.2.09 . באותה תעודה הרפואית מקופ"ח מ 22.2.09 נרשם מפיו כי נפל עליו שער ברזל, והוא נפגע בברכיו מאחר ונפל. צוינו כאבי ברכיים, כתפיים גב וקרסוליים וכן שריטות מרובות וקושי בהליכה. הוא קיבל משככי כאבים. עיקר תלונותיו בתקופה הסמוכה לאחר התאונה נוגעות לברך ימין, כעולה מן התיעוד שצירף.

התובע ציין בתצהירו כי אמנם הוכר (עוד בשנות התשעים) כנכה צה"ל עקב תאונה שעבר, ונכותו הוכרה בשעור 15% בתחום השמיעה, ובשעור 44% בשל פגיעה בקרסוליים. אלא שבשל מצב ברכיו- לגביו מתייחסת עיקר פגיעתו הנטענת בתאונה נשוא התיק - ציין שנקבעה 0% נכות צמיתה. הנתבעים צירפו תיעוד רפואי ממנו עולה שכבר ב 1972 הומלץ שחרור מהמשטרה בשל כאבי ברך שעשויים להצריך ניתוח מיניסקוס (אמנם בברך שמאל).

התובע צירף גם מסמך הפניה מחודש התאונה ל 8 טיפולים פיזיותרפיים בחודשים מרץ ואפריל, ושני מסמכים של מכון הפיסיותרפיה. סיבת ההפניה הרשומה היתה כאבים ברגליים. לרבות ברך ימין ושמאל, הנזכרות שתיהן. עוד צורף מכתבו של האורטופד צבי גורן 4 חודשים לאחר התאונה, שציין אף הוא את ההגבלה בברך ימין ופצעי שפשוף בקדמת הברכיים.

אלא מאי?: מסמך ההפניה הנזכר לטיפולי פיזיותרפיה – שניתן כאמור גם בשל מצב שתי הברכיים, הנו מ 19.2.09, היינו שלושה ימים לפני התאונה. כלומר בסמיכות לתאונה הנטענת ועובר לה, כבר סבל התובע מכאבים בברכיו שהצריכו הפניה לטיפול פיסיותרפי. ענין זה לא נזכר בתצהירו.

3. הנתבעים הם מסגרים מהם הזמין התובע (בכובעו כחבר נציגות הבית המשותף) שער חשמלי לרכבים, ופשפש (שער כניסה קטן להולכי רגל) שיותקנו בבית המשותף ברח' אוסישקין 25 קרית מוצקין. הנתבע 2 הינו בעל העסק, והנתבע 1 הוא בנו ומי שמטפל עבורו בנושא המכירות. עם זאת גם לבן ניסיון רב שנים בתחום המסגרות.

צורף טופס הצעת המחיר לשער, מיום 14.1.08, בחתימת נתבע 1 (שיכונה להלן: "יצחק"). אקדים ואציין כי הנתבעים העידו כי ביקשו לשכנע התובעים לרכוש שער חשמלי ופשפש נפרד ממנו. בהתאם ניתנה הצעת המחיר. אלא שהדיירים, ככל הנראה מתוך שיקול של חסכון תקציבי, בחרו באופציה אחרת והיא התקנת הפשפש כחלק בלתי נפרד מן השער החשמלי (הנע על מסילה באורך 4 מ'). מבארים הנתבעים שהתקנת הפשפש למעבר הולכי רגל באופן שכזה, חסרונה בצדה. שכן הנסיון מלמד, שצפויות אז תקלות בנושא נעילת הפשפש. ותקלות שכאלה אכן אירעו בהמשך. חרף זאת כאמור בחר ועד הבית באופציה זאת.

4. טוען התובע כי בשער החשמלי התגלעו תקלות חוזרות לאחר הרכבתו: יציאתו מן המסילה, אי פתיחה או סגירה. כן נפלה תקלה בפשפש כך שכל משב רוח גרם לפתיחתו. התובע צירף מכתב של בא כוחו מיום 26.1.09 שהפנה לנתבעים, ובו דרישה לתיקון התקלות. נטען כי מספר ימים לאחר מכן הגיע יצחק וביצע תיקונים בשער.

5. אלא שמעיון במכתב עולה כי לאשורה לא נזכרה בו בעיה של יציאת השער מן המסילה עליה היא נעה. תיאור הבעיות נזכר בסעיף 2 למכתב בזו הלשון: "השער תוכנן ובוצע שלא כראוי כך שהפשפש המצוי בו אינו מחובר נכון וכל רוח גורמת לנפנפו. במצב זה אין אפשרות להפעיל את השער והוא מושבת כבר כמה חודשים".

אם כן, אין כאן תיאור של יציאת השער החשמלי מן המסילה או אי פתיחה או סגירה שלו. הטענה במכתב מתייחסת רק לפתיחה ספונטאנית של הפשפש הקבוע בשער. זו תקלה שהנתבעים אכן מודים בה ויסודה בנעילה לא טובה של הפשפש. טוענים כאמור הנתבעים כי צפו הסיכון לתקלה חוזרת זו והמליצו בפני התובע להתקין את הפשפש בנפרד מן השער.

6. ממשיך התובע וטוען כי במחצית פברואר 2009, כשבועיים לאחר התיקון האמור, נפלה ידית הפשפש המשמשת לפתיחתו. פניה לנתבעים לתקן הידית לא הועילה, ונוצר מצב שלא ניתן היה לפתוח הפשפש. התובע השיב הידית למקומה יחד עם שכן, מר דנטס, מבלי שהשניים הפעילו כוח כלשהו על הידית ועל הפשפש.

אלא שלאחר כמה דקות קרס השער החשמלי על התובע, וגרם לפגיעתו. הדבר היה כאשר התובע עמד בסמוך לשער על המדרכה כשגבו לשער, ולפי הנטען בעדותו עמד מר דנטס מולו והשניים שוחחו. הן הוא והן מר דנטס תיארו בחקירתם שהשער כולו נפל לכיוון המדרכה ועליה, ובדרכו פגע בתובע.

7. יצוין כי המומחה מטעם הנתבעים מר דורון ממן, טען בחוות דעתו שמדובר בשער של 150 ק"ג (אם כי בחקירתו כבר טען שיכול ומדובר במשקל פחות, והערכתו עומדת על 120 ק"ג, כאשר הודה שאת המספר של 150 ק"ג שאב מן הנתבע). תמונות של השער הוגשו על ידי הנתבעים. מכל מקום 120 ק"ג או 150 ק"ג – מדובר על שער כבד, אם כי כפי שהודה מר ממן, שני אנשים יוכלו להרימו אם הם חסונים.

8. עוד יצוין כי בחקירה ניתן על ידי התובע תיאור אחר באשר לפעולתו שלו ושל מר דנטס בזמן אמת, ביחס לגרסה שמסר בתצהיר. שני העדים, הן התובע והן דנטס, אישרו שנוכחותו של דנטס במקום היתה מקרית ולא תואמה מראש עם התובע. אלא שדנטס (עמ' 12 למטה 13 למעלה) ציין כי לא סייע לתובע להרכיב את ידיות הפשפש שנפלו והלה עשה כן לבדו כאשר מדובר בפעולה שארכה שניות. כך בשונה מן הנטען בסעיף 8 לתצהיר התובע לפיו ניסו התובע וגם דנטס יחדיו להרכיב את הידית למקומה. עם זאת איני מייחס לסתירה זו חשיבות של ממש, שכן יכולה היא אמנם להעיד על נסיבות פגיעה שונות; אך באותה מידה גם על חולשת הזכרון בעניין שולי, שכן אף בתצהירו ציין מר דנטס שהידיות הורכבו על ידי התובע לבדו.

ועוד נטען בסעיף 8 לתצהיר התובע כי השער קרס בעקבות משב רוח. בחקירתו הנגדית כבר סייג התובע טענה זו וטען שאינו מומחה, היינו אין הוא יכול להתחייב מדוע קרס השער. אציין כי הטענה שהשער קרס בשל "משב רוח" (שער של 120 עד 150 ק"ג) תמוהה לגופה.

9. בראשית חודש מרץ, לאחר פניות נוספות של הנתבעים, הגיע עובד של הנתבעים שביטל הפשפש ופתח את השער החשמלי באופן שונה מן התכנון המקורי, כדי למנוע כביכול קריסה נוספת. הנתבעים (אין חולק על כך) ריתכו את הפשפש, כך שלא ניתן עוד לפתוח אותו וכדי לייצר מעבר לבניין להולכי רגל (הפשפש היווה את המעבר המוסדר היחיד להולכי רגל). הוסף כפתור לחיצה, עליו לוחץ הולך הרגל ואז נפתח השער החשמלי (מוסט על גבי המסילה) באופן שנוצר פתח ברווח של 1 מ' למעבר הולכי רגל אך לא רכבים. כדי לפתוח השער לכניסה ויציאה של רכבים ולחניות ואליהן, עושה כל בעל רכב שבניין שימוש בשלט שבידיו, ממש כפי שהיה קודם.

10. גרסת הנתבעים הינה שלא היתה כל בעיה בשער החשמלי, להבדיל מהתקלה החוזרת האמורה במנגנון הנעילה של הפשפש. איש מעולם לא פנה אליהם וטען כי יש בעיה בפתיחה ובסגירה של השער החשמלי, אף לא שהשער יוצא ממסילתו.

הנתבע 1 הציע לתובע בהצעת המחיר מ 14.1.02 שתי אפשרויות לביצוע, שהונחו בפני התובע. אפשרות אחת היא זו שיושמה לבסוף על ידי ריתוך הפשפש. היינו שער חשמלי אחד שנע על גבי מסילה ונפתח לגמרי לתנועת רכבים, ולאורך כמטר למעבר של הולכי רגל בלבד. האופציה השניה היתה התקנת השער החשמלי לחוד והפשפש לחוד (אופציה זו הייתה כרוכה בתוספת מחיר של 3000 ₪). שתי האפשרויות נדחו על ידי התובע, שביקש לבסוף כאמור שער חשמלי אליו מחובר הפשפש באמצעות צירים (פשפש תלוי), חרף התראה שהדבר צפוי לגרום לבעיות במנגנון הנעילה של הפשפש.

הנתבעים טוענים כי הגיעו לתקן את בעיית הנעילה החוזרת של הפשפש שגרמה לפתיחתו 3 4 פעמים ובכל מקרה שכזה לא היתה ולא נחזתה כל בעיה של יציאת השער החשמלי ממקומו או מן המסילה עליה הוא נע. בחלוף מעל שנה מיום הרכבת השער, אכן התבקשו להגיע בדחיפות למקום שכן נטען שהשער נפל על התובע. הנתבע 2 ועובד נוסף (מופיד – שאף הוא נתן תצהיר) הגיעו למקום ואז ראו כי העמוד המקבל (העמוד "הקולט" את השער כשזה נסגר), נעקר ממקומו, ככל הנראה בשל מכת רכב. הלשוניות (פלאח עם חורים) המחברות את העמוד לקיר נעקרו ממקומן. השער עצמו היה מונח במקומו, היינו במסילתו ופתוח לרווחה. הנתבע 2 טען בחקירתו שאף התובע מסר לו שרכב פגע בעמוד המקבל. גרסה זו הינה גרסה כבושה ואיני שועה לה, ואולם אף העד מופיד מטעם הנתבעים אישר כי כשהגיע עם הנתבע 2 ראו את העמוד המקבל כשהוא עקור. הגיונית אכן פגיעה מעין זו סביר שתגרם בשל מכת הדף בעלת עוצמה, האופיינית לפגיעה מרכב.

11. אכן תמיהה היא, הכיצד הוחזר השער למסילתו לאחר שנפל אפיים ארצה על המדרכה. התובע ודנטס העידו כי דנטס לא הצליח להרים את השער לבדו לאחר שנפל והוא קרא לאדם נוסף שהרים יחד עמו את השער כדי לשחרר את התובע. דנטס העיד כי הצליחו להרים את אותו שער שקרס ולהשעינו על הקיר; אך לא ידע לומר, ואף התובע לא העיד מיהו בעל המקצוע או האדם שהחזיר את השער למקומו על המסילה. אין חולק שכאשר הגיעו הנתבע 2 ומופיד שהוזעקו בעקבות הטענה לנפילת השער – מצאו את השער על המסילה. כאמור תמונות השער הוצגו ואין ספק שמדובר על שער כבד. מר ממן ציין ששני אנשים חסונים יוכלו כנראה להרים שער כזה – אך ספק אם מדובר בשני אנשים "מן היישוב". ניתן אכן לתמוה האם יכולים היו מר דנטס ואותו אדם עלום להרים שער כזה . והתמיהה הגדולה עוד יותר הנה מי הצליח לאחר מכן גם להרים את השער וגם להשיבו למסילתו, כפי שנמצא על ידי הנתבעים. לא התובע ולא מר דנטס נתנו כל מידע ביחס לתמיהה אחרונה זו.

קשה מכל מקום להלום שאדם אחד לבדו יוכל להרים שער שכזה ולהשיבו למקומו. אני מציין הדבר, שכן בפני התובע הוצגה השאלה מה עשו הדיירים כאשר יצא השער מן המסילה פעמים רבות, כפי טענת התובע. תשובה היתה שהדיירים היו מרימים את השער לבדם ומשיבים אותו למסילה. אמנם לא נעלם מעיני כי יש שוני מהותי בין שער שרק יצא חלקית ממסילתו לבין שער שקרס כולו.

אלא שגם אם מדובר "רק" על יציאה חלקית או מלאה ממסילה והשער עודנו "תפוס" – התמיהה בעינה עומדת הכיצד יכול אדם אחד להזיזו ולהתאימו מחדש למסילתו ועוד אדם דוגמת התובע שסובל מליקויים רפואיים (אלו פורטו בתיק הרפואי שהוגש ואף בעדותו). התובע יכול היה להעיד מידיעה אישית על עצמו בלבד וציין שהוא מאמין שגם דיירים נוספים עשו כן, כאשר יצא השער ממקומו. אלא שהחשוב כאן הינו שלדבריו הוא החזיר השער לבדו למקומו כאשר מדובר בפעולה שניתנת לביצוע על ידי אדם אחד בלבד (עמ' 6 שורות 26 27). יכול ואכן ניתן להשיב את השער למקומו כאשר מדובר על שער שעודנו תפוס על ידי המחזיקים שלו ורק הגלגלים שלו יצאו מן המסילה, אם מדובר על טלטול ודחיפה של שער עומד. גם אם אניח לטובת התובע שהדבר ניתן, הרי עדיין תמיהה היא הכיצד קרס השער כולו. מדובר כאמור בשער השוקל בין 120 ל 150 ק"ג. ועדי הנתבעים ואף המומחה מטעמם העידו כי מורכבים לו אוקולונים המקבעים אותו בחלקו העליון משני צדדיו, ובחלקו העליון האחורי יש זוית היוצרת תעלה לתזוזתו. אם קרס השער, הכיצד לא התעקמו או נשברו האוקולונים?

במקור ציין מומחה הנתבעים שיש גם עמוד מקבל, המעוגן לחומה, וגם עליו לשונית פלדה המקבעת את השער במצב סגירה. אך בחקירתו סייג והבהיר שאין משמעות לעמוד וללשונית במצב כיום, וכוונתו בחווה"ד היתה בסה"כ שלשונית הפלדה שעל אותו עמוד היתה אמורה לעגן את הפשפש במצב המקורי בו הותקן השער; ואילו משעה שריתכו את הפשפש כחלק בלתי נפרד מן השער כבר אין לאותו עמוד וללשונית שבו משמעות מבחינת ייצוב השער והחזקתו. עדיין – המומחה היה איתן בדעתו כי לאור האוקולונים התופסים את השער ואף משקלו הלוחץ כלפי מטה על המסילה, אין אפשרות להשתחררות ספונטנית כמתואר על ידי התובע.

12. המומחה לא התכחש לכך שבעמוד שכונה על ידו "העמוד הנגדי" היתה מכה משמעותית והוא התעקם; אלא שאותו עמוד לשיטת המומחה לא קשור כלל לתמיכת השער וייצובו. המומחה שלל למעשה התזה שהציבו אף הנתבעים עצמם ברמת האפשרות, שיכול שנפילת השער היתה בשל הפגיעה הממשית שנחזתה בעמוד, ומתאימה לפגיעת רכב; שכן מחד לשיטתו השער לא נתמך באותו עמוד נגדי, ומאידך אם היתה פגיעה מרכב שגורמת להסטת השער ממקומו צריכים היו האוקולונים המעגנים אותו לצאת ממקומם או להתעקם, ואף העמוד הקשור (התומך את הקורה ובה ארבעה אקולונים המחזיקים השער) היה מתעקם והיה ניכר ויזואלית נזק של ממש לחומת האבן הנחזת בצלומים מצידי השער. תזה זו של המומחה מסברת האוזן. אותו עמוד שהיה אמור להתעקם אכן נחזה בתמונה נ/5של תיק מוצגי הנתבעים (מצדו הפנימי של השער) וסומן גם כ Y1 על תמונה מוצג ת/4ג'. מדובר אכן בעמוד שמחובר לשער ולחלוטין לא ברור הכיצד לא ניכר סימן של התעקמות אם אותו שער כבד יצא ממקומו, לא כל שכן קרס ונפל אפיים ארצה על התובע. נשאלת אפוא השאלה האם כך אירע אלא שהעמוד תוקן. המומחה התייחס לכך וציין כי לא נמצאה בשטח אינדיקציה לתיקון כזה: לא היו שינויי צבע בין העמוד לשער.

13. לשיטת המומחה מדובר בשער כבד אשר מצריך כאמור לפחות שני פועלים על מנת לשחררו ממסילתו או להעלות בחזרה ולכבותו במקומו. העד מופיד נשאל בחקירתו הנגדית האם מניסיונו יכול שהשער יפול רק משום שיצא ממסילתו. הוא השיב שלא – ביחס לשער מן הסוג שהותקן. שכן כאמור מורכבים אוקולונים משני צדדיו של השער.

14. התובע בחקירתו טען כאמור כי אינו יודע ממה קרס השער ואולם התמיהות המצטברות גורמות לי להעדיף גרסת הנתבעים לפיה פגע רכב באיזור העמוד המקבל בו נחזתה פגיעה. גם אז כאמור, סביר שלא כל השער יצא ממקומו, בודאי לא שקרס כפי שמתואר על ידי התובע ומר דנטס. אם אכן היה יוצא השער ממסילתו חדשות לבקרים, צפוי היה שהדבר יאוזכר כבר במכתב ב"כ התובע מחודש 1/09 המאזכר כאמור רק פתיחה של הפשפש. פגיעה של רכב עשויה גם אכן לבאר ביתר הגיון זעזוע מעיקרא שגרם הן לעקירת העמוד המקבל, והן להחלשת עד שבירת יתר בסיסי התמיכה (האוקולונים) של השער. אלא שראשית, זו כבר פגיעה בשער שאינה נובעת מהתקנה לקויה או מאי תחזוקה נכונה על ידי הנתבעים. שנית, אם להבדיל מפגיעה בעמוד המקבל, היתה פגיעת אותו רכב עלום גם גורמת לעקירת או נפילת השער, סביר כאמור שהיתה נמצאת אינדיקציה ברורה לדבר; בין על דרך התעקמות של העמוד התומך Y1 או על דרך התעקמות של האוקולונים, ואולי גם פגיעה בחומת האבן.

נסיבות הפגיעה לאשורן אינן ברורות; אולם אתקשה לקבל גרסתו של התובע שנפגע מפגיעת השער שקרס כולו עליו, באופן ספונטני, מבלי שאף יצא קודם ממסילתו (התובע עמד כאמור בסמיכות לשער זמן ממשי לפני קריסתו הנטענת, בשל נפילת הידית של הפשפש בה ביקש לטפל. הוא לא התיימר לטעון שהשער יצא מהמסילה עובר לקריסתו; להבדיל ממקרי עבר ידועים ומוכחשים כאמור על ידי הנתבעים, בהם יצא השער מן המסילה). וגם אם הייתי מקבל גרסה זו כאמור, הרי לכל היותר יכול הדבר להיות מבואר בכך שרכב פגע בעוצמה באותו שער, וגרם לעקירת העמוד המקבל ולהחלשת או שבירת האקולונים, שמא אף ליציאתו של השער מן המסילה עובר לנפילתו. ולא התקנה לקויה של הנתבעים.

15. לא נעלם ממני כי ראשית חוות דעתו של מר ממן היתה לאקונית; ושנית הוא עצמו שינה ממנה בחקירתו. כך לגבי המשקל המשוער של השער, וכך לגבי אותו הסבר לגבי לשונית הפלדה המקבעת את השער במצב סגירה, כאשר בחקירה כבר סייג עצמו והודה כי אין לה לאותה לשונית דבר וחצי דבר ליציבות השער או עיגונו במצבו כיום, לאחר ריתוך הפשפש אליו. אולם מאידך, גם אם ראוי היה לפרט יותר בחווה"ד, הרי השאלה אם שוקל השער 120 , 130 או 150 ק"ג אינה בעלת חשיבות, והסבריו של מר ממן לגבי התמיהה בגרסה הבסיסית שנמסרה ועליה נשען התובע – הם הסברים שכאמור מסברים את האוזן. התובע עצמו לא הציב חוו"ד שתתיימר לבאר מקור הכשל הנטען.

אף מטעם התובע ומר דנטס לא ניתן הסבר שיש בו כדי לבאר הכיצד אין אינדיקציה חיצונית לאימפקט שקריסת שער כזה היתה אמורה להותיר, לא בעמוד התומך ולא בחומת האבן שליד השער. או לחלופין במידה ותיקן איש מקצוע את האימפקט שנותר ואת אותו עמוד, הכיצד לא נותרה אינדיקציה חיצונית לאותו תיקון – שהיתה אמורה להיוותר אם בוצע (ולמעשה לא נטען גם על ידי התובע ומר דנטס לתיקון מעין זה, שברור שהנו כבר תיקון שחייב היה להיעשות על ידי איש מקצוע אם וככל שנכונה הגרסה של קריסת השער. הם לא התיימרו כאמור להעיד כלל בשאלה מהו הגורם שהשיב השער למסילתו, משעה שהושען על הקיר לאחר קריסתו , ומר דנטס השיב שאינו יודע. אך השער הרי לא חזר מעצמו למסילתו לאחר שקרס, ועוד בלא אינדיקציה חיצונית מתבקשת לקריסה שכזו או לתיקון שלאחריה).

16. לשלמות התמונה, הנתבעים ציינו כי לאחר שהוזעקו למקום כביכול לאחר נפילת השער (אותו מצאו במסילתו) סרבו לתקן את השער לאור העובדה שמדובר בפגיעת רכב או משהו דומה; שאינו כלול באחריות. אלא שכעבור יום או יומיים התקשרה אשה בשם גב' וולביץ שאיימה בתביעה משפטית בשל תקלת הנעילה בפשפש שחזרה על עצמה. על מנת להימנע מתביעה, ומאחר ואכן היתה בעיית נעילה חוזרת של הפשפש, אותה כן היו מחוייבים לתקן, הגיעו הנתבעים למקום, תיקנו את העמוד המקבל אשר נעקר ממקומו ובהמשך, בהסכמת הדיירים, ריתכו הפשפש באופן קבוע אל השער וכך נפתרה בעיית הנעילה שלו לצמיתות. גרסה זו מקובלת עלי.

17. בנסיבות אלה, לא קמה אחריותם של הנתבעים . איני שועה לגרסה הבסיסית בדבר נסיבות הפגיעה הנטענות, היינו איני מקבל שהשער קרס ספוטנית ופגע בתובע. אך גם אם אניח שהגרסה נכוחה, הרי שלכל היותר נגרמה קריסת אותו שער בשל פגיעת רכב קודמת שערערה יציבותו, ולא בשל התקנה לקויה.

18. אני דוחה התביעה. התובע ישא בהוצאות משפט כלליות של הנתבעים בסך 2000 ₪ באומדן, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ב, 11 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה