עניינו של פסק הדין שלפניי בתביעה כספית על סך 196,800 ₪, לפיצוי התובעת בגין נזקים אשר נגרמו לה, לטענתה, בשל התקנה לקויה של מזגנים ובשל התקנת מערכת הקפאה שלא התאימה לצרכיה.

ואלה טענות התובעת:

התובעת הינה חברה המפעילה בית קפה ומסעדה בשם "לורן" בעפולה.

במהלך חודש 3/09, רכשה התובעת מהנתבע, שהינו בעליו של עסק בשם "מיזוג מושלם", מזגנים, מערכת הקפאה ומערכת קירור בעלות של 90,000 ₪.

לטענת התובעת, מערכת ההקפאה אותה רכשה מן הנתבע נועדה לקירור חדר ההקפאה המרכזי במסעדה, בו מאוחסנים כל חומרי הגלם להכנת המנות המוגשות בה והמשקאות.

בטרם התקנת המערכת, העבירה התובעת לידי הנתבע את מידות החדר, וכן הבהירה לו כי הטמפרטורה הקבועה בו צריכה לעמוד על מינוס 18 מעלות צלזיוס. אולם, המערכת לא מילאה אחר יעודה לשמור על טמפרטורה קבועה זו, ומשכך לא יכולה הייתה התובעת לעשות בחדר שימוש.

הנתבע הגיע מספר פעמים למסעדה לצורך תיקון המערכת אך לא הצליח בכך. לאחר שהסבריו של הנתבע לא סיפקו אותה, פנתה התובעת למומחים בתחום הקירור ונדהמה לגלות שמידותיה של מערכת ההקפאה לא תאמו את גודל החדר. משכך, כלל לא יכולה הייתה למלא את ייעודה מלכתחילה ואין מנוס מהחלפתה.

בעקבות סירובו של הנתבע להחליף את מערכת ההקפאה, נאלצה התובעת להחליפה על חשבונה.

התובעת טענה כי מעשיו של הנתבע עולים כדי הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן: חוק החוזים) וכן, כי נגועים הם בחוסר תום לב בניגוד להוראות סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים.

כן טענה התובעת, כי התנהלותו של הנתבע מנוגדת להוראות סעיפים 2 ו-3 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981, ואף להוראות סעיף 12 לחוק המכר, התשכ"ח- 1968.

לעניין המזגנים בחלל המסעדה, נטען כי בשל התקנה לא מקצועית לא יכולה הייתה לתובעת לעשות בהם שימוש.

לאור כל האמור לעיל, התובעת עתרה לחייב את הנתבע לשלם לה 196,800 ₪ על פי הפירוט הבא: סך של 15,000 ₪ בגין עלות מערכת ההקפאה, סך של 120,000 ₪ בגין הפסד הכנסות בשל אי יכולתה למכור מנות המופיעות בתפריט, סך של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש ופגיעה בתדמיתה, סך של 10,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו למבנה ולמיטלטלין בשל ההתקנה הבלתי מקצועית של המזגנים, סך של 1,800 ₪ בגין אי הגעת טכנאי וסך של 200 ₪ בגין אחסון מערכת ההקפאה לאחר פירוקה.

ואלה טענות הנתבע:

במהלך חודשים 6-7/08 התבקש על ידי מנהלה של התובעת, מר שלומי פרץ (להלן: שלומי), להתקין במסעדה, אשר הייתה באותה העת בשלבי בניה את המערכות הבאות: 6 מזגנים בהספק של 5 כ"ס כל אחד, מזגן 1 כ"ס במשרד המסעדה, מערכת קירור בעלת 1 כ"ס בחדר הקירור של המסעדה וכן, מערכת קירור בהספק של 1.5 כ"ס בחדר ההקפאה. מי שקבע את גודל המערכות ומידת ההספק הנדרשת היה אותו שלומי.

סוכם, כי תמורת מערכות אלה תשלם התובעת סך של 90,000 ₪. עוד סוכם,  כי תשתיות החשמל והניקוז תבוצענה באחריות התובעת ו/או מי מטעמה.

בשום שלב, הנתבע לא התבקש להמליץ ו/או ליתן חוות דעת מקצועית לעניין גודל ונפח החללים אותם ביקשה התובעת לקרר באמצעות המערכות אותן סיפק, מה גם שדרישותיו של שלומי לגבי הכמות נראו בעיניו סבירות.

הנתבע הבהיר כי אינו מהנדס או יועץ קירור, וכל אשר התבקש לעשות הוא להשוות את הצעתו להצעות מחיר אשר הוצגו בפניו, ובהן פורטו רשימת אמצעי הקירור הנדרשים לתובעת.

המערכות הותקנו על ידו במהלך החודשים 7-8/08 וחוברו לרשת החשמל במהלך חודשים 2-3/09. בעת חיבורן, נבדקו המערכות על ידו, פעלו כראוי והגיעו לטמפרטורת הקירור הרצויה (מינוס 18 מעלות), כפי שנוכח לראות אף מנהלה של התובעת מר שלומי.

לאחר הפעלת המסעדה, וככל הנראה לאחר הפעלתן של הכיריים הצמודות לחדר הקירור או בגין כל סיבה אחרת הקשורה לבידוד חדר הקירור, עלתה הטמפרטורה בחדר הקירור.

מבדיקה שערך נמצא, כי המערכת אשר הותקנה על ידו הינה תקינה, אולם אכן נצפתה עליה בטמפרטורה בשל גורמים חיצוניים כנזכר לעיל. למסקנה זו היו שותפים גם מומחים אחרים אשר זומנו על ידו למסעדה, ונראה כי אין מנוס מהתקנתה של מערכת נוספת בעלת הספק של 1.5 כ"ס.

התובעת סירבה לשלם עבור התקנתה של המערכת הנוספת, ודרשה כי היא תותקן על חשבון הנתבע אשר סירב לכך, שכן מערכת זו לא הייתה חלק מן העסקה.

לעניין המזגנים נטען, כי אלה הותקנו באופן מקצועי ופעלו לשביעות רצונה של התובעת. הנתבע אישר כי הייתה בעיית ניקוז מים אחת אשר כלל לא הייתה באחריותו, ובכל אופן, דובר בנזילה סתמית אשר כלל לא השליכה על אופן פעולת המזגנים.

גדר המחלוקת:

מעיון בטענות הצדדים עולה, כי למעשה אין הם חלוקים לעניין היקף מערכות הקירור אשר סופקו על ידי הנתבע, כמו גם ביחס למאפייניהן ולתמורה אשר שולמה עבורן.

כן אין מחלוקת כי מערכת הקירור אשר הותקנה בחדר ההקפאה המרכזי לא מילאה כראוי את ייעודה, אף כי בה גופה לא נמצא כל ליקוי. השאלה הצריכה הכרעה לעניין זה הינה, לפתחו של מי רובצת האחריות לאי התאמתה של המערכת לתפקיד שיועד לה. האם כטענת התובעת - על הנתבע היה להתאים מערכת קירור בהתאם לשיקול דעתו המקצועי, ומשלא עשה כן הרי שהאחריות לאי התאמתה מונחת לפתחו, או כטענת הנתבע - האחריות מונחת לפתחה של התובעת, שכן הוא כלל לא נדרש לחוות דעתו בדבר התאמת המערכת, אלא רק להתמודד עם הצעת מחיר אחרת שבה כבר מוגדרות דרישות התובעת.

במידה ותתקבל טענתה של התובעת, יהיה צורך לבחון האם עלה בידה להוכיח את התגבשותם של הנזקים המפורטים בכתב התביעה.

סוגיה נוספת הצריכה הכרעה הינה האם כשל הנתבע בהתקנת המזגנים בחלל המסעדה. במידה והתשובה לכך חיובית, האם נמנע מלתקנם. כן חלוקים הצדדים לעניין הנזק אשר נגרם כתוצאה מן הליקויים שהתגלו בהתקנת המזגנים.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם ויתר הראיות אשר הוגשו לעיוני הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

באשר למערכת הקירור לחדר ההקפאה

דעתי היא, כי מהנתבע לא נרכשו שירותי ייעוץ לצורך קירור המסעדה וחדר ההקפאה. התובעת קיבלה מספר הצעות מחיר טרם ההתקשרות עם הנתבע. בפני הנתבע הוצגה אחת מהן, על יסודה נתבקש ליתן הצעה מטעמו, וכך עשה.

כמו כן, אף שהמערכת לא מילאה את ייעודה, הרי שבנסיבות שנוצרו, ספק בעיני אם לא הייתה זו התנהגות התובעת אשר הביאה לכך שהחדר לא קורר דיו ולכך שהטמפרטורה בו שבה והאמירה מפעם לפעם, באופן שחייב התקנת מערכת בהספק גבוה יותר. ודוק, על מנת להעביר את נטל ההוכחה ברכיב זה לנתבע, היה על התובעת להראות אחד מהשניים: או שבאופן מפורש נרכש יעוץ מקצועי מהנתבע, במסגרתו היה אמור לקבוע איזה מערכת תתאים לחדר הקפאה, או שיעוץ שכזה הינו אינהרנטי לכל רכישת מזגן ממתקין, ולמעשה הנתבע התרשל בכך שלא הפעיל שיקול דעת מקצועי בהתאמת המערכת לחדר ההקפאה, גם מבלי שהתבקש לכך מפורשות על ידי התובעת.

אבהיר מסקנותיי ואנמקן.

בין הצדדים לא נערך הסכם בכתב ביחס לעסקה נשוא תיק זה, ועל כן את פרטיה יש לדלות מתוך הראיות שהובאו בהליך.

הנטל להוכחת מהות העסקה והיקף ההתחייבויות אשר נטל הנתבע על עצמו במסגרתה, מונח על כתפי התובעת.  התובעת לא הוכיחה כי רכשה מהנתבע במסגרת העסקה שירותי ייעוץ בכל הנוגע לאופיים של אמצעי הקירור שהותקנו במסעדה. אכן, לטענתה הועברו לנתבע מידות החדר והוא אף ביקר במקום טרם מתן הצעת המחיר. אולם, לא זו בלבד שסוגיית מתן הייעוץ לא הוכחה, אלא שעניין הייעוץ כך ממש אף לא נזכר כלל בתביעה.

במסגרת המגעים אשר התקיימו בין התובעת לנתבע עובר להתקשרות ביניהם היו מעורבים מצד התובעת מנהלה, מר גולן ויצמן (להלן: ויצמן) ושלומי. בתצהירו טען שלומי כי הועסק על ידי התובעת לצורך הקמת וניהול המסעדה בין היתר היה אחראי מטעמה על התקנת המזגנים ומערכת הקירור (סע' 3) זאת נוכח ניסיונו משך 20 שנה בניהול והקמת מסעדות (סע' 4 לתצהיר). ויצמן אישר בעדותו כי שלומי היה אמור לנהל מטעמו את המסעדה וכי החל לעבוד עבור התובעת בחודש 7/08 והמסעדה נפתחה בחודש 3/09 (עמ' 31, שורות 9-12) ואולם לדבריו במהלך החודשים טרם פתיחת המסעדה לא היה לו תפקיד מוגדר אלא כלשונו הוא "הסתובב" איתו (שם, שורה 20) ונתן לו עזרה "פה ושם" כלשונו (שם, שורות 31-32).

לפי ששלומי לכל הפחות נכח בשלבים השונים של המו"מ עם הנתבע, רלוונטית עדותו בסוגיות אלה.  

במסגרת עדותו, אישר ויצמן כי עובר לפתיחת המסעדה, לא היה לו כל ניסיון בתחום זה (עמ' 30, שורה 10). עוד עולה מעדותו, כי לצורך תכנון המסעדה הוא שכר שירותיו של אדריכל שהיה ממונה מבחינתו על כל התכנון:

"...לא. אני לקחתי אדריכל שהוא עשה לי את כל העבודה מא' ועת ת'..."

(עמ' 30, שורה 23).

לדבריו, את הנתונים הנוגעים לקירור – הטמפרטורה הדרושה בחדר הקירור וזו של חדר ההקפאה, קיבל מאותו אדריכל, אשר היה בעל ניסיון בהקמת מסעדות, וממספר חברים בעלי ניסיון בתחום (עמ' 36, שורות 2-3). אף מיקום המזגנים נקבע על ידי האדריכל (עמ' 42, שורות 13-14).

בפי מר ויצמן לא היה הסבר המניח את הדעת מדוע לא פנה ליועץ בתחום הקירור (עמ' 35, שורות 1-3). יתירה מכך, בתצהירו טען שלומי כי במהלך 2008 הוצע לתובעת ע"י חברה שעוסקת בתכנון של מערכות מיזוג ולא בהתקנתן, לקבל יעוץ בתכנון של מערכת המיזוג. אולם, מטעמי חסכון לא נשכרו שירותיה (סעיף 7 לתצהיר). משמע, התובעת היתה מודעת לאפשרות לרכוש שירותי יעוץ.

לטענת ויצמן, פנייתו לנתבע הייתה לאור יחסי החברות שבין שלומי לנתבע. יחד עם זאת, במסגרת עדותו ציין ויצמן כטעם העיקרי לפנייתו לנתבע את סמיכות עסקו למקום עסקו של הנתבע. רק לאחר מכן טען, שבנוסף הפנייה נעשתה בשל החברות בין הנתבע לשלומי (עמ' 33, שורות 6-7). אציין, שבעדותו הכחיש שלומי שהתקיימו יחסי חברות בינו לבין הנתבע טרם ביצוע העבודה. לדבריו הקשרים ביניהם התפתחו רק במהלך העבודה המשותפת בהקמת המסעדה.

בתצהירו טען שלומי, כי בטרם הפנייה לנתבע פנה לפחות לשלושה מתקיני מזגנים נוספים, ביניהם ל"אופק מיזוג אויר", וביקש הצעת מחיר עבור המזגנים ומערכות ההקפאה והקירור למסעדה.

אופק מסרו הצעה בכתב לאחר בדיקת מידות חדר ההקפאה והמסעדה. הצעה זו, כך לדבריו, נמסרה לנתבע, וכללה את הפריטים שלבסוף הוזמנו ממנו. הואיל והנתבע נתן הצעת מחיר טובה יותר מ"אופק", נסגרה העסקה עמו.

לדבריו, עד למועד מתן הצעת המחיר לא הוזמן הנתבע למסעדה ולא ניתנו לו נתוניה. המו"מ התנהל רק בעניין המחיר, הנתבע לא נתבקש לבדוק את המסעדה או את חדר הקירור ולא התבקש לחוות דעה מקצועית האם מערכות אלה מתאימות (סע' 9 – 13 לתצהיר).

אכן, אין מחלוקת בין הצדדים כי עובר לקבלת הצעת המחיר מהנתבע, קיבלה התובעת הצעות מחיר ממספר בעלי מקצוע אחרים מתחום המיזוג והקירור. ויצמן אישר אף הוא בעדותו כי לפני פנייתו אל הנתבע הוא פנה לפחות ל- 4-5 אנשי מיזוג וקירור אשר נתנו הצעות מחיר מטעמם (עמ' 33, שורות 3-4).

לטענת ויצמן, אין הוא יודע מה בדיוק הציע כל אחד, אך לדבריו כל הצעות המחיר היו פחות או יותר אותו הדבר, ומכולם דרש שמערכת הקירור תקרר את החדר לרמה של מינוס 18 מעלות (עמ' 32, שורות 20-23).

למעט אמירה כללית כי נמסרו מידות החדר, לא טרח ויצמן לפרט בעדותו מהם הנתונים שנמסרו לנתבע, מי מסר את אותם נתונים, מה נתבקש על ידו ומה הוא עצמו ראה למסור כאינפורמציה בעלת חשיבות. עדותו בהקשר זה הייתה חסרה תוכן עובדתי ממשי.

בנסיבות העניין, בהתחשב במכלול ההצעות שהתקבלו עד למועד ההתקשרות עם הנתבע, לרבות אופי הפנייה אליו, נראה כי הייתה כבר בפני ויצמן לכל הפחות, תמונה, ולו בקווים כלליים, באשר לדרוש לו לצורך קירור המסעדה. הדעת נותנת, כי לצורך הכרעה בין מגוון הצעות אלה, השווה ויצמן ביניהן לא רק מבחינת העלות אלא אף לעניין סוג המערכות והספקן. בוודאי כאשר מדובר במספר לא מבוטל של הצעות בהיקף של עשרות אלפי שקלים.

באמור יש כדי לחזק את המסקנה לפיה בפני התובעת עמדה רשימה של מוצרים אותם ביקשה וכי ייעוץ של ממש, לא נדרש לה.

נוכח האמור, אני מקבלת את טענת הנתבע ביחס להתנהלות המו"מ - שבמועד המפגש הראשוני בין הצדדים, הוצגה בפניו הצעת מחיר מטעם מציע אחר (אותו "אופק") וכי נדרש ליתן הצעה זולה מזו שהובאה לפניו.

יוער, כי ויצמן עצמו לא התכחש לטענה זו. לשאלת ב"כ הנתבע לגבי טענתם של הנתבע ושל שלומי לפיה בפגישה זו הוצגה לנתבע הצעת המחיר מטעם "אופק מיזוג אויר" השיב ויצמן:

"ת. לא זוכר מקרה כזה"

(עמ' 41, שורה 31). 

כאמור לעיל, אין ספק שגם אם ניתנו לנתבע מידות החדר ואף אם ביקר במסעדה קודם למתן הצעת המחיר, לא נערכה בין הצדדים פגישה מסודרת לעניין צרכיה הייחודיים של המסעדה, הן בנוגע לחדר ההקפאה והן בנוגע לחלל המסעדה עצמו.

בנסיבות אלה, אני קובעת כי הנתבע לא נדרש למתן שירותי ייעוץ בקירור, אלא נתבקש וסיפק רשימת מערכות בהתאם לדרישת התובעת.  

היעוץ כמרכיב אינהרנטי בשירות

אמנם, יש לקבל את ההנחה כי קיים באופן אינהרנטי מרכיב מסוים של יעוץ בשירות הניתן על ידי מתקין מזגנים. חובתו של הנתבע כבעל מקצוע להפעיל שיקול דעת ולהתריע על חוסר התאמה בין המוצר הנרכש לבין כושרו לספק את שנדרש ממנו.  במקרה שלנו – לקרר את חדר ההקפאה לטמפרטורה של מינוס  18 מעלות. אולם, לא מצאתי כי יש לצפות ממנו לרמת יעוץ כשל יועץ למערכות קירור שמתמחה בענף המסעדות, שאמור להבין את מכלול הצרכים ולצפות קשיים עתידיים שימנעו מהמערכת לשמור על רמת הקירור הנדרשת.

בנסיבות אלה, אמירתו כי "ראיתי שהמידות הן סבירות והגיוניות לגבי המקום" (עמ' 58, שורות 16-17) נמצאה בעיני סבירה.

וזאת בבחינת עיקר, אין חולק כי בראשית הדרך, המערכת אשר הותקנה בחדר ההקפאה הביאה את החדר לטמפרטורה המבוקשת ועל כן ביצעה את המבוקש ממנה.

ויצמן עצמו אישר בעדותו כי עם התקנת המערכת, סיפקה זו רמת הקירור הנדרשת, דהיינו מינוס 18 מעלות (עמ' 38 ש' 3-4). רק כחודש לאחר פתיחת המסעדה החלו התקלות.

יתרה מכך, משלא הובאה חוות דעת מקצועית המבססת את טענת התובעת כי המערכת שהותקנה אינה יכולה להתאים לייעודה כטענתה, ואף לא הצעה קודמת ממתקין אחר, הרי שאין לפניי ראיה כלשהי כי היה אחר שחשב באותם מועדים או נתן לתובעת ייעוץ שונה, לפיו אין כל אפשרות שהמערכת אשר הוזמנה והותקנה אינה יכולה להתאים ויש צורך במערכת אחרת גדולה יותר.

בעניין זה, אף המתקין שהובא לעדות מטעם התובעת מר רפאל סימוני לא הסביר באופן מפורט כיצד ומדוע ראה לנכון להתקין מערכת גדולה יותר אצל התובעת. אף שטען כי מנסיונו צריך יחידה גדולה יותר (עמ' 6 ש' 10-11) לא ידע לומר בוודאות כי המערכת בגודל שהותקן על ידי הנתבע אינה מספיקה (שם ש' 15) ובעיקר אישר כי לפניו כבר עמד הנתון שהמערכת הקיימת אינה משיגה את מטרתה (עמ' 5 ש' 1 – 2 וכן עמ' 6 ש' 1 – 2 ) וכי המלצתו היא בבחינת "חכם לאחר מעשה" (עמוד 9, שורה 16 ואילך).  גם הנתבע המליץ להגדיל את המערכת ל – 3 כ"ס אחרי שנוכח בתקלות החוזרות (תצהיר הנתבע סעיף 19, תצהיר שלומי סעיף 25).

הנתבע מצדו טען, כי התובעת לא ניהלה את חדר ההקפאה באופן תקין. מתצהיר שלומי ניתן ללמוד כי עובדי המטבח לא היו מודעים לכללי ההתנהגות סביב חדר ההקפאה ונהגו בו כאילו הוא חדר קירור או מחסן (סעיפים 22-24). עדות לכך ניתן למצוא בעובדה שעל דלת חדר ההקפאה ניתלה שלט בו התבקשו העובדים לסגור את הדלת ולא להשאירה פתוחה. כמו כן, במקום לא הותקן וילון כנדרש (תצהיר הנתבע סעיף 19 וראה עדות סימוני עמ' 9 ש' 31 – 32). תופעות אלה מהוות אילוצים חיצוניים, שיכלו להסביר את עליית הטמפרטורה ואת העובדה שהמערכת לא הספיקה. התובעת בחרה שלא להשיב לטענות אלה. אכן, לא נעלמה מעיני עדותו של סויסה בחקירתו כי לחדר ההקפאה צריך להיכנס באופן שוטף כל היום (עמ' 12 ש' 1 – 3), ואולם הנטל על התובעת להבהיר מהם הרגלי העבודה הנכונים ביחס לחדר ההקפאה במסעדה. התובעת טוענת להתרשלות הנתבע ולפיכך היה עליה להבהיר באופן מפורש מהו סטנדרט ההנתהגות הראוי בהינתן מכלול הנסיבות. משלא עשתה כן, ובהינתן קיומן של תופעות נטענות כאמור, ניתן להסביר מדוע נדרשה מערכת בעוצמה גבוהה יותר.

טענה אחרת שהועלתה על ידי התובעת היא כי הנתבע נמנע מלספק לה מערכת בעלת הספק גבוה יותר, בשל ניסיונו לחסוך בעלויות העסקה. אמנם, במסגרת עדותו אישר הנתבע כי עלותה של מערכת בעלת הספק של 3 כ"ס גבוהה יותר מאשר המערכת שסיפק, ואולם מדובר בהפרש של כ- 2,000 ₪ - 3,000 ₪  (עמ' 61, שורות 4-6) כאשר היקף העסקה הינו 90,000 ₪. לא הובאה כל ראיה לפיה במידה ואכן הייתה כוללת הצעת המחיר מצידו תוספת כלשהי בגין כך לא הייתה מתקבלת הצעתו.

אשר על כן גם טענה זו מצאתי לדחות.

עוד טענה התובעת, כי חרף העובדה שהנתבע הבין לאחר ההתקנה כי המערכת אינה יכולה לשמור על טמפרטורה קבועה של מינוס 18 מעלות בחדר ההקפאה, הוא הסתיר זאת ממנה, ויצר מצג שווא כאילו יש בתיקונים אשר ביצע בה כדי למלא אחר ייעודה.

גם טענה זו לא מצאתי לקבל.

בעדותו אישר הנתבע כי נקרא על ידי התובעת להגיע ולתקן את מערכת ההקפאה. לדבריו, קריאות אלה התרחשו בשל קפיאת מערכת ההקפאה שנגרמה בשל "משחק" בתרמוסטט ו/או בשל פתיחה מרובה של דלת חדר ההקפאה (עמ' 62, שורות 25-27). משמע, היו תקלות מקומיות שהשפיעו על ביצועי המערכת והצריכו טיפול מצד הנתבע. בנוסף, כאמור, הוא הביע דעתו באוזני שלומי, כי צריך להגדיל את הספק המערכת על מנת לייצב את הביצועים.

מעדות הנתבע לא עלה בידי להבין מתי בדיוק הוברר לו כי יש להגדיל את הספק המערכת. מכל מקום עובדה זו לא נתבררה עם ההתקנה שכן כאמור בחודש הראשון פעלה המערכת ללא תקלות ואף לאחר מכן נעשו תיקונים לצורך שיפור ביצועיה. לדברי הנתבע הוא פנה לשלומי בעניין הגדלת הספק המערכת. אף שלומי אישר כי כך היה כאשר לדבריו נמסרה לו ההודעה כ – 20 יום לפני עזיבתו (עמ' 53 ש' 7 – 10), היינו בסביבות ראשית חודש יוני.

בנסיבות העניין, הרי שמדובר בזמן קצר בלבד במסגרתו נתבררה עובדה זו. בהתחשב בהסברי הנתבע כי מדובר באופן התנהלות התובעת ובהעדר כל ראיה אחרת, הרי שלטענת התובעת בדבר הטעייה או מצג שווא, אין כל תימוכין.

על יסוד האמור לעיל נדחות טענות התובעת בכל הנוגע לרכיב זה.

חרף העובדה שאין צורך להידרש לכך, הרי שאני מוצאת לנכון לציין כי התובעת עתרה ברכיב זה לפיצוי בגין הפסד הכנסה בשיעור של 120,000 ₪. אולם, למעט לציין כי מזון הושלך בשל הפשרתו וקלקולו, לא הובאה כל ראיה לאופן ודרך האומדן שביצעה בהקשר זה.

אף מטעם זה, ואפילו היה מקום לקבל כי קיימת מידה של אחריות על הנתבע, אין לקבל את התביעה.

באשר למזגנים בחלל המסעדה:

כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי במסגרת ההסכם התקין הנתבע 6 מזגנים בהספק של 5 כ"ס כל אחד. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי התעוררה בעיית טפטוף מן המזגן אשר הותקן מעל הבר.

בהקשר זה מצאתי לציין, כי במסגרת עדותו טען מר מאיר סוויסה, אשר שימש כמנהל משמרת מחודש 7/09 ועד לחודש 5/10, כי ארבעה מתוך ששת המזגנים טפטפו, אך הבעייתי ביותר היה המזגן שמעל הבר (עמ' 16, שורות 25-26).

אולם, טענתו זו של העד אינה עולה בקנה אחד עם טענתו של מר משה שמעון (שף המסעדה), לפיה הייתה רק נקודת טפטוף אחת מהמזגן שמעל לבר, ויתר המזגנים לא טפטפו (עמ' 25, שורה 26. שם, שורה 32 ובעמ' 26 שורה 1).

שלומי אומר בתצהירו כי שלושה מזגנים עבדו היטב, ואף הספיקו, ורק המזגן מעל הבר טפטף.

בהתחשב באמור, יש לדחות את טענות התובעת כי כל המזגנים במסעדה לא הותקנו כראוי ולכן אי אפשר היה להשתמש בהם.

מעיון במכתבו של מר טל בית הלחמי, מנהל התפעול הארצי של אלקטרה מוצרי צריכה מיום 9.11.09 עולה, כי בבדיקה שנערכה על ידי טכנאי מטעמם התברר כי המזגן המטפטף כיחידה נפרדת נמצא תקין לחלוטין, אולם אותרה בעיה בתשתית האינסטלציה אשר אינה משופעת כנדרש.

לפיכך יש לבחון את שאלת אחריותו של הנתבע לעבודות האינסטלציה.

במסגרת סעיף 31 לתצהירו טען שלומי, כי במסגרת ההסכם בין התובעת לנתבע, התנה הנתבע את ההסכם בקיומן של תשתיות ניקוז מים. אלה הותקנו בפועל על ידי אינסטלאטור בשם מאיר.

אף הנתבע טען בעדותו כי הכנת תשתית הניקוז לא הייתה באחריותו אלא באחריותו של אותו מאיר, וכי הוא רק התחבר לניקוזים אלה (עמ' 69, שורות 2-7).

מנגד, הכחיש ויצמן את טענותיהם של הנתבע ושלומי, והבהיר כי הוא מעולם לא שכר את שירותיו של מאיר לעניין זה (עמ' 36, שורות 22-25). יחד עם זאת אישר ויצמן בעדותו כי אולי אחד העובדים של מאיר עשה זאת, לאור בקשתו של שלומי כדי לחסוך לנתבע עלויות (שם, שורות 29-30).

העובדה שמאיר (או מי מעובדיו), אשר אף לגרסת התובעת אפשר שביצע את התשתית, לא זומן לעדות נזקפת לחובת התובעת, שכן עליה הנטל להוכיח שהנתבע אחראי לעבודת האינסטלציה כחלק מההתקנה. נקודה זו הועלתה כבר בכתב ההגנה והיתה ידועה לתובעת מבעוד מועד, אך זו בחרה להתעלם ממנה. עניין זה כאמור, יש לזקוף לחובתה.

לאור האמור לעיל, נדחית גם טענה זו.

גם בהקשר זה מצאתי לנכון לציין כי למעט טענות בע"פ לא הובאה כל ראיה לנזק שנגרם או לאומדנו, אף כי על פניו אין כל קושי בהבאת הראיות הנ"ל.

גם מטעם זה, דין התביעה להידחות.

כמו כן אציין כי אף שהנתבע טען כי סוגיית התשתית אינה באחריותו, הרי שהציע לנתבעת לסייע ולהסדיר את הטעון תיקון אולם ביקש, נוכח מיקומו של המזגן בגובה מעל הבר, כי התובעת תאפשר הקמת במה (פיגום כלשהו) לצורך התיקון. התובעת לא ביצעה בהקשר את המוטל עליה, ולפיכך אינה יכולה להלין על הנתבע.

סוף דבר:

התביעה נדחית.

התובעת תשא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט ב"כ בסך של 7,500 ₪.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ד, 15 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.