1. עסקינן בתביעת נזקי גוף עקב תאונת עבודה נטענת ביום 15.6.05, במסגרתה נפגע התובע פגיעות גוף (להלן: "התאונה").

2. התובע, יליד שנת 1962, הינו נהג אוטובוס שכיר אצל הנתבעת 1.

3. היות ויש מחלוקת בין הצדדים אודות נסיבות התאונה המדויקות, מחלוקת המשליכה על שאלת האחריות, נבחן תחילה האם התובע הוכיח את נסיבות התאונה הנטענות על ידו, אם לאו. ככל שנסיק כי התובע לא הוכיח את נסיבות התאונה הנטענות, לא נמשיך לברר את שאלת הנזק, שכן אז דין התביעה להידחות בהעדר הוכחת נסיבות התאונה ו/או העדר אחריות של הנתבעות.

נסיבות התאונה הנטענות במסמכים השונים

4. בכתב התביעה תיאר התובע את התאונה בסעיף 4 לכתב התביעה, כדלקמן:

"ביום 15.6.05 או בסמוך לכך, ובעת ששהה התובע במקום עבודתו, ומשנכנס לחדר הנהגים, נתקל בשטיח/סמרטוט, הרצפה היתה רטובה, התובע איבד שיווי משקל ונפל. התובע נחבל בראשו, איבד הכרתו ואף נחבל קשות בכתף שמאל, וכן בשורש כף יד שמאל".

5. בתצהיר עדותו הראשית ת/1, תיאר התובע את התאונה כדלקמן:

"3. ביום 15.6.05 כשהגעתי לתחנת האוטובוס כנרת - תחנה סופית, נכנסתי לחדר הנהגים ודרכתי על השטיח אשר נשכב סמוך לדלת הכניסה של החדר. באופן פתאומי, השטיח הזה חמק מתחת לרגליים שלי מכיוון שכפי שהתברר מאוחר יותר, הוא נשכב על האריחים הרטובים. יודגש כי במקום הפגיעה באותו רגע לא היה שום שלט אזהרה.

4. תוך כדי נפילתי נחבלתי בכתף שמאל, ואף נחבלתי בראשי מאת התנגשות עם המקרר. המכה... היתה חזקה עד כדי כך שאיבדתי הכרה...".

6. תיאור התאונה בדו"ח מד"א מיום התאונה:

בדו"ח מד"א שמולא ביום התאונה עובר לפינוי התובע באמבולנס (נספח ד' לתיק המוצגים מטעם הנתבעות), נרשם בסעיף ההערות ע"י מי מצוות מד"א: "הנ"ל לטענתו חש סחרחורת ונפל, הקיא 3 פעמים".

7. תיאור התאונה בטופס תביעה לדמי פגיעה למל"ל:

בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה למל"ל (נספח ב' לתיק המוצגים מטעם הנתבעת) שהוגש למל"ל ביום 5.7.05, תוארה התאונה כדלקמן:

"סיימתי חצי טור קו 9 ונכנסתי לחדר הנהגים ונתקלתי בשטיח שהיה בכניסה לחדר, הרצפה היתה רטובה, החלקתי ונפלתי, איבדתי הכרה, קיבלתי מכה בראש (נתקלתי במקרר שעומד בכניסה) ונפגעתי בכתף שמאל".

8. בטופס תביעה לקביעת דרגת נכות מהעבודה (נספח א' לתיק המוצגים מטעם הנתבעת), שהוגש למל"ל ביום 29.10.06, תוארה התאונה כדלקמן:

"במהלך עבודתי רצתי לשרותים והרצפה היתה רטובה והעובדת נקיון שמה סמרטוט ואז החלקתי ונפלתי על צד שמאל".

9. מהאמור לעיל עולה כי יש הבדל משמעותי בין נסיבות התאונה כפי שעולות מתיאור נסיבות התאונה בדו"ח מד"א (שלכאורה נמסרו ע"י התובע סמוך לאחר התאונה), לבין המסמכים שלאחר מכן, ועד לגרסת התובע בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית.

לכאורה, סמוך לאחר התאונה, מסר התובע לנציגי מד"א (חובש רפואת חרום וחובש מלווה, כפי שנרשם בדו"ח מד"א), כי נפל עקב סחרחורת, ללא קשר לשטיח ו/או סמרטוט ו/או רצפה רטובה בכניסה לחדר הנהגים.

נאמר לא אחת בפסיקה כי יש חשיבות רבה לגרסה הראשונית של הנפגע בתאונה, אותה מוסר ברגיל לגורם הרפואי הראשון שמטפל בו. חשיבות הגרסה הראשונה של הנתבע היא בכך, שבשלב ראשוני זה שלאחר התאונה, בו טרם קיבל התובע יעוץ כזה או אחר, לרבות יעוץ משפטי, הוא מספר לגורם הרפואי הראשוני את נסיבות התאונה האמיתיות ללא כחל וסרק. חשיבות הגרסה הראשונית מקבלת משנה תוקף כשהנפגע הוא העד היחיד לקרות התאונה, כמו במקרה דנן.

לעניין זה ראה דבריי בת"א (חדרה) 4271/05, ג'בארין איברהים טאהר נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו).

כמו כן, ראה יתר הפסיקה שהוזכרה בנדון בסעיף 21 לסיכומי הנתבעות, הערת שוליים 2.

10. על כן, ככל שאסיק בסופו של דבר, שלא קיבלתי מהתובע הסבר משכנע לשינוי גרסתו שמסר לכאורה לנציגי מד"א ביום התאונה סמוך לאחר התרחשותה, ובהיות עדותו עדות בעל דין יחידה, אקבע כי לא הוכיח את נסיבות התאונה הנטענות, ואדחה תביעתו.

11. א. נשאל התובע בחקירתו הנגדית אודות גרסתו לחובש מד"א, כי נפל עקב סחרחורת

ולא עקב היתקלות בשטיח בכניסה לחדר הנהגים, והשיב :

"כנראה שזה בגלל העברית שלי. הסברתי לו שנפלתי והרגשתי סחרחורת והיתה לי בחילה כמה פעמים וקיבלתי מכה מהמקרר בראש" (עמ' 10 לפרו' ש' 9-12).

ב. יחד עם זאת הוא מאשר כי כשאנשי מד"א הגיעו למקום הוא היה בהכרה, כפי שאף נרשם בדו"ח מד"א (עמ' 10 לפרו' ש' 13).

ג. מסתבר כי אין זו תאונת העבודה הראשונה שהתובע היה מעורב בה. התובע היה מעורב בתאונות נוספות בגינן הוזמנו אמבולנסים ומולאו דוחות מד"א, הן מתאריכים שלפני התאונה הנדונה והן מתאריכים שלאחר התאונה הנדונה (ראה נ/1).

כשנשאל התובע אם דוחות מד"א האחרים נשוא נ/1 מולאו בצורה מדויקת ע"י נציגי מד"א, והשיב בחיוב, הגם שדובר שם על נסיבות תאונה לא שגרתיות, כפי שאף נרשם בדוחות מד"א אלה (ראה עמ' 10 לפרו' ש' 15-27).

כשנשאל התובע מדוע אם כך בכל יתר דוחות מד"א האחרים הרישום הוא מדויק ורק בדו"ח מד"א אודות התאונה דנן הוא שגוי, כשהתובע טוען שלא נרשם בצורה מדויקת מפיו, השיב: "את משווה מקרה משנת 2005 ומשנת 2010. יש הבדל 5 שנים" (עמ' 11 לפרו' ש' 1-5).

עוד הוסיף וציין התובע כי בחמשת השנים שעברו מאז התאונה, הוא מבין יותר טוב עברית (עמ' 11 לפרו' ש' 6).

ד. לנוכח דבריו עומת התובע עם כך שחלק מדוחות מד"א נשוא נ/1 הם מהשנים 2001 ו- 2003, הקודמים למועד התאונה דנן (שנת 2005), שאז לכאורה דיבורו בעברית היה פחות טוב מיום התאונה, ואף על פי כן הדוחות נרשמו בצורה מדויקת.

על כן נשאל שוב התובע מדוע דווקא במקרה דנן הדו"ח לטענתו מולא תוך טעות, והשיב:

"אני לא יודע דווקא במקרה הנדון החובש לא רשם בצורה מדויקת" (עמ' 11 לפרו' ש' 9-10).

ה. תשובותיו אלה של התובע, גרעו ממהימנות גרסתו בנדון, ולחיזוק הגרסה המופיעה בדו"ח מד"א מיום התאונה, שנרשמה לכאורה מפיו.

גרסה זו אף חוזקה ממסמכים רפואיים נוספים מיום התאונה [תעודת חדר מיון (נ/2), צילום מתיקו הרפואי של התובע אצל רופא המשפחה מיום התאונה (נ/3) ותעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום התאונה, שצורפה לתצהירו של התובע (ת/1)].

במסמכים הרפואיים הנ"ל מיום התאונה, תוארה התאונה כנפילה בזמן העבודה, מבלי שפורטו בהם נסיבות מיוחדות דוגמת החלקה על שטיח ו/או סמרטוט ו/או עקב רצפה רטובה.

תיאור התאונה במסמכים הנ"ל דומה יותר לתיאור התאונה כפי שנרשם בדו"ח מד"א - נפילה, ללא סיבה חיצונית כלשהי דוגמת שטיח או סמרטוט או רצפה רטובה. נשאל התובע בחקירתו הנגדית האם בחדר מיון לא שאלו אותו אודות נסיבות התאונה והשיב שהוא נשאל (עמ' 14 לפרו' ש' 30).

אם כך, מדוע נסיבות התאונה המדויקות לא נרשמו בתעודת חדר המיון, שהרי אין סיבה שהרופא לא ירשום זאת?!

כשנשאל האם ביום התאונה הלך לרופא בקופ"ח והשיב: "לא זוכר" (עמ' 14 לפרו' ש' 32).

אולם, צילום מהתיק הרפואי של התובע מיום התאונה צורף כראיה כאמור, ועינינו רואות כי התובע הלך לרופא בקופ"ח ביום התאונה, וסביר להניח כי סיפר לו את נסיבות התאונה.

אם כך, שבה ועולה התמיהה מדוע רופא קופה"ח לא ציין את נסיבות התאונה המדויקות בתיק הרפואי ו/או בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה?!

כל אלה כאמור גורעים ממהימנות גרסת התובע אודות נסיבות התאונה שמסר זמן מה לאחר יום התאונה, ומחזקות את גרסת התובע כפי שמסר לנציג מד"א ביום התאונה סמוך לאחר התרחשותה, כמשתקף בדו"ח מד"א.

12. א. לנוכח שינוי גרסת התובע אודות נסיבות התאונה, במסמכים שלאחר יום התאונה,

יש חשיבות רבה להבאת עדי ראיה לקרות התאונה ו/או עדים שהגיעו לזירת התאונה סמוך מיד לאחר התרחשותה, על מנת שיעידו על נסיבות התאונה ו/או את שהתרחש סמוך לאחריה.

ב. בטופס הפגיעה לדמי פגיעה שהוזכר לעיל נרשם כי נכחו שני עדים בזירת התאונה בעת התרחשותה, כדלקמן:

1. סדרן קו 5 בשם בני.

2. סדרן קו 5 בשם ירדן אלגביש.

ג. בסעיף 14 לתצהיר עדותו הראשית ת/1 ציין התובע כי:

"בזמן הנפילה בחדר היו כמה נהגים שאינם מכירים אותי, כך שאין לי נתונים כדי לייצג אותם בביהמ"ש כעדים. רק אחד מהם, העד הראשי שלי לארוע, מי באמת יכול לאשר עובדת הנפילה, נפטר ממחלת הסרטן לפני כ- 4 חודשים".

ד. התובע לא הביא לעדות לא את הסדרן בני ולא את הסדרן ירדן, ואף אף אחד מהנהגים שהיו בזירת התאונה בעת הנפילה.

הדבר תמוה ביותר במיוחד לנוכח העובדה כי התובע ציין שמי שהזמין את מד"א היה הסדרן בני (עמ' 10 לפרו' ש' 14).

לו בני היה מובא לעדות ע"י התובע היה יכול לשפוך אור על נסיבות התאונה ו/או דברי התובע לחובש מד"א ו/או למסור פרטים אודות השטיח או הסמרטוט שהיו בכניסה לחדר הנהגים ו/או הרצפה הרטובה הנטענת שהיתה בזמן ארוע התאונה.

ה. נשאל התובע בחקירתו הנגדית אודות הנהגים שהיו בחדר הנהגים ביום התאונה, והשיב שהוא לא זוכר מי היה שם, והוא אפילו לא זוכר כמה נהגים היו בחדר. יחד עם זאת, הוא זוכר כי הנהגים הרימו אותו מהרצפה, עזרו לו לשבת ואמרו לסדרן בני להזמין אמבולנס (עמ' 15 לפרו' ש' 12-15).

כשנשאל האם ניסה לברר מי היו הנהגים השיב בשלילה (עמ' 15 לפרו' ש' 16).

כשנשאל האם למרות שעובד כ- 20 שנים כנהג אוטובוס ופוגש את הנהגים במסגרת עבודתו, הוא עדיין לא יודע לומר מיהם הנהגים שהיו נוכחים בחדר הנהגים ביום ארוע התאונה, השיב: "יש קרוב ל- 10 קווים ואני לא יכול לדעת את הנהגים של כל 10 הקווים" (עמ' 15 לפרו' ש' 17-18).

ו. לצערי לא האמנתי לתובע בנקודה זו.

לא האמנתי לתובע כי לא הכיר ולו אף נהג אחד מבין הנהגים שניגשו אליו לכאורה סמוך לאחר התאונה ועזרו לו לקום, הגם שהוא נהג ותיק עם ותק של 20 שנים, שמתחכך עם אותם נהגים שנים לא מעטות (כך ניתן להניח בסבירות ראויה).

ז. התובע מאשר כי יש אפשרות קרובה שהסדרן בני ראה את נסיבות התאונה. יחד עם זאת, הוא לא הזמין אותו לעדות כיוון שהיחסים ביניהם לא תקינים והוא בטוח שלא היה מגיע לעדות (עמ' 15 לפרו' ש' 19-29; עמ' 18 לפרו' ש' 12-17).

יצוין כי בתום ישיבת ההוכחות הראשונה, לאחר שמיעת עדותו של התובע, הצהיר ב"כ התובע כי "בשלב זה איני מכריז אלה עדיי. אני אשקול להביא את בני הסדרן כעד" (עמ' 21 לפרו' ש' 22).

לא שללתי זאת, ואף ציינתי כי ככל שירצה התובע לעשות כן יגיש בקשה להזמנת עדים נוספים לביהמ"ש ואחליט בנדון.

דא עקא, שהתובע בחר שלא להזמין את בני הסדרן לעדות, הגם שישנה כאמור אפשרות קרובה כי ראה את נסיבות התאונה.

הנימוק שהעלה התובע כי הוא ביחסים לא תקינים איתו ולכן סביר כי לא היה מגיע לעדות, איננו נימוק סביר בעיניי, שכן ככל שבני לא היה מגיע לעדות על אף שהוזמן כדין, הייתי מוציא כנגדו צו הבאה.

ח. בנסיבות אלה, אי הבאתו של הסדרן בני לעדות ו/או אף אחד מהנהגים האחרים שהיו בחדר הנהגים בעת ארוע התאונה (שלא לדבר על כל הנהגים), משמשת לחובת גרסתו של התובע מכח הכלל שבפסיקה הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד.

לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649.

ט. זאת ועוד - כפי שציינו בסעיף 12(ג) לעיל, התובע בסעיף 14 לתצהירו ציין כי בחדר היו מספר נהגים בעת ארוע התאונה, ורק אחד מהם, העד הראשי שלו לארוע, שהיה יכול לאשר את עובדת הנפילה, נפטר ממחלת הסרטן לפני כ- 4 חודשים.

נשאל התובע בחקירתו הנגדית האם כוונתו בדבריו "עד ראשי לארוע" לבני הסדרן, השיב בחיוב ואף ציין כי הוא זה שהזמין את האמבולנס.

כשנשאל האם בני נפטר מסרטן, ואליו היתה הכוונה בסעיף 14 לתצהירו, השיב בשלילה אלא ציין שמדובר בבן אדם אחר שמנקה אוטובוסים שגם היה בזירת התאונה בעת התרחשותה, אך הוא נפטר מסרטן (עמ' 15 לפרו' ש' 30-31).

כשנשאל מדוע לא ציין זאת בתצהירו, ואף לא בטופס התביעה לדמי פגיעה, השיב: "אני לא יודע" (עמ' 16 לפרו' ש' 1-17).

גם בתשובותיו לשאלון שהופנה אליו (צורף לתיק המוצגים מטעם הנתבעות), כשנשאל התובע (בשאלה 85) האם היו עדים לתאונה, השיב: "כן. סדרן ושני נהגי אוטובוס", ולא הזכיר את אותו מנקה אוטובוסים שלכאורה נפטר ממחלה, והדבר תמוה!!! נשאל על כך התובע בחקירתו הנגדית, ולא היתה לו תשובה של ממש לתמיהה זו (עמ' 21 לפרו' ש' 14-16).

גם בנקודה זו, נגרעה מהימנות גרסת התובע, במיוחד לאור האמור בסעיף 14 לתצהירו, המתייחס לכאורה לאחד הנהגים אך לא למנקה אוטובוסים כלשהו.

13. גם אם נתבונן לאורך גרסאותיו של התובע כמפורט בסעיפים 4-8 לעיל (למעט סעיף 6 העוסק בגרסה עפ"י דו"ח מד"א שהיא שונה בעליל מהנטען בכתב התביעה כמפורט בהרחבה לעיל), נראה כי יש בהם שינויים מסוימים הפוגמים במהימנות גרסת התובע בשאלת נסיבות התאונה, כדלקמן:

א. בכתב התביעה ציין התובע כי כשנכנס לחדר הנהגים נתקל ב"שטיח/סמרטוט" (ראה סעיף 4 לעיל).

בתצהיר עדותו הראשית ציין התובע כי מדובר בשטיח (ראה סעיף 5 לעיל).

בטופס התביעה לדמי פגיעה ציין התובע כי מדובר בשטיח (ראה סעיף 7 לעיל).

בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות, ציין התובע כי מדובר בסמרטוט שהושם ע"י עובדת הנקיון (ראה סעיף 8 לעיל).

בתמונות שצירף התובע לתצהיר עדותו הראשית, רואים בבירור לכאורה כי מדובר בשטיח ולא בסמרטוט, דבר שאף צוין בסעיף 15 לתצהירו.

אם כן - במה מדובר - בשטיח שנועד לניגוב רגלים ללא קשר לשטיפת הרצפה (כמו שרואים בתמונה שצורפה לתצהיר התובע) או שמא מדובר בסמרטוט רצפה שהונח בפתח הכניסה לחדר הנהגים ע"י עובדת הנקיון, לאחר ששטפה את חדר הנהגים?

נשאל על כך התובע והשיב:

"היה שם שטיח שנמצא תמיד... אני ראיתי את השטיח שרואים גם בתמונות" (עמ' 12 לפרו' ש' 24 וש' 30-31).

ציין התובע כי הוא לא ראה שם סמרטוט (עמ' 12 לפרו' ש' 32).

כשנשאל מדוע אם כן בטופס תביעה לקביעת דרגת נכות ציין שהחליק על סמרטוט שהניחה עובדת הנקיון, השיב שאת השטיח ניתן גם לכנות "סמרטוט" (עמ' 13 לפרוט' ש' 5-6; ש' 28-29).

עוד ציין התובע כי אם יזרוק את החולצה שהוא לובש לכניסת החדר, אפשר להגיד שזה שטיח או סמרטוט (עמ' 13 לפרו' ש' 30-31).

עוד הוסיף וציין התובע כי מי שמילא את טופס התביעה לקביעת דרגת נכות היתה עו"ס מטעם הנתבעת 1, שרשמה את הדברים מפיו (עמ' 13 לפרו' ש' 18-19).

לאחר שהיא רשמה היא הקריאה לו מה היא כתבה, והוא חתם על המסמך, כך שהוא ידע מה כתוב במסמך ואם משהו לא היה ברור הוא היה יכול לשאול (עמ' 13 לפרו' ש' 22-25).

כשנשאל אם כן מדוע לא תיקן את העו"ס כשרשמה את טופס התביעה לקביעת דרגת נכות, ואמר לה שנתקל בשטיח ולא בסמרטוט, השיב שמבחינתו זה אותו דבר (עמ' 14 לפרו' ש' 1-2).

לא שוכנעתי מדבריו אלה של התובע, שכן לטעמי יש הבדל ברור בין שטיח לניגוב רגליים לבין סמרטוט רצפה או סמרטוט אחר שמונח ע"י עובדת הנקיון לאחר שטיפת הרצפות.

ספק זה בדבריו של התובע היה יכול להיות מוסר אם היה מביא לעדות מי מהאנשים שנכחו בזירת התאונה בעת התרחשותה, שהיו יכולים להעיד האם היה בפתח כניסה לחדר הנהגים במועד התאונה שטיח לניגוב רגלים או סמרטוט רצפה.

דא עקא, שהתובע לא טרח להביא ולו עד אחד מהנוכחים, וכאמור הדבר פועל לחובת גרסתו.

משכך, ולנוכח הספקות שקיימים אצלנו בדבר נסיבות ארוע התאונה, האם התרחשה עקב היתקלות או החלקה על שטיח או סמרטוט (להבדיל מנפילה עקב סחרחורת כמפורט בדו"ח מד"א), יש לזקוף לחובת גרסת התובע ולחובת מהימנותו, את השוני בהגדרת המכשול הנטען, פעם כשטיח ופעם כסמרטוט, למרות ההבדלים הקיימים בין השניים.

ב. בכתב התביעה תיאר התובע את התאונה עקב היתקלות בשטיח או סמרטוט. היינו - הדגש הוא על "היתקלות" (ראה סעיף 4 לעיל).

בתצהיר עדותו הראשית כבר לא דיבר התובע על היתקלות בשטיח אלא על דריכה על השטיח, שחמק מתחת לרגליו עקב האריחים הרטובים (ראה סעיף 5 לעיל).

בטופס תביעה לדמי פגיעה שב התובע ודיבר על היתקלות בשטיח (ראה סעיף 7 לעיל). בטופס התביעה לדמי פגיעה מדבר התובע על ריצה לשרותים, רצפה רטובה, סמרטוט והחלקה, באופן שלא ברור האם ההחלקה היתה עקב הסמרטוט או עקב הרצפה הרטובה והריצה לשרותים (ראה סעיף 8 לעיל).

כל הספקות הנ"ל גורעים ממהימנות גרסת התובע בדבר החלקה עקב שטיח או סמרטוט.

ג. ציין התובע בחקירתו הנגדית כי בגלל שמיהר לשרותים ורץ אליהם, הוא לא הסתכל ולא ראה שהרצפה רטובה. אולם, כאשר הוא עלה על המדרגה עם רגל אחת ודרך על השטיח, השטיח יצא מתחת לרגליו מחוץ למבנה (עמ' 11 לפרו' ש' 24-32; עמ' 12 לפרו' ש' 1-6).

היינו - השטיח היה בפתח הכניסה לחדר, כלפי פנים, ובעת ההחלקה השטיח יצא אל מחוץ לחדר.

יחד עם זאת, כשצירף התובע תמונות להמחשת זירת התאונה, רואים כי השטיח לניגוב הרגלים מצוי מחוץ לחדר הנהגים, ולא בתוכו. לכאורה בניגוד לגרסת התובע. השיב על כך התובע כי רק אחרי שהוא נפל התחילו לשים את השטיח מחוץ לחדר הנהגים, אך ביום התאונה ובתקופה שקדמה לה הוא היה בתוך חדר הנהגים (עמ' 11 לפרו' ש' 14-15).

גרסתו זו של התובע לא הוכחה לי מהטעמים הבאים:

1. הוא לא הביא לעדות אף עד לנדון, על אף שהדבר היה אפשרי מבחינתו. מחדל זה יש לפרש לחובת גרסתו בדבר מיקום השטיח במועד התאונה.

2. את תמונות זירת התאונה צירף לתצהירו כהמחשה לזירת התאונה ביום התאונה. אם כך, מה הקושי היה מבחינתו, לצורך הצילום, להרים את השטיח ולשים אותו בתוך חדר הנהגים, בפתחו, ולא מחוצה לו, על מנת שההמחשה תהיה מושלמת?!

האם העובדה שהתובע צילם את זירת התאונה כפי שהיא, עם השטיח בחוץ, איננה מלמדת לכאורה כי גם בעת ארוע התאונה השטיח היה מחוץ לחדר הנהגים, בניגוד לגרסתו ולתיאורו את התאונה (דרך על השטיח שהחליק ויצא מחוץ למבנה)?!

3. העיד התובע כי השטיח האמור הוא שטיח מגומי (עמ' 11 לפרו' ש' 13).

להווי ידוע כי שטיח גומי נועד בעיקר נגד החלקות (דוגמת שטיח גומי ששמים בתוך אמבטיה).

משכך, הכיצד שטיח גומי יכול היה לזוז ממקומו בעת דריכה עליו, כגרסת התובע?!

4. האם לא הגיוני וסביר יותר שהשטיח יהיה דווקא מחוץ למבנה (דוגמת המצב המופיע בתמונה שצירף התובע לתצהירו) ולא בתוכו, שהרי נועד לניגוב רגלים?!

14. חלק מאי התאמות הגרסה בין המסמכים השונים ניסה התובע להסביר באי שליטתו בשפה העברית (ראה סעיף 5 לת/1; ראה חקירתו הנגדית עמ' 7 לפרו' ש' 13-17).

לכן גם ביקש כי חקירתו הנגדית תתבצע באמצעות מתורגמן מהשפה העברית לרוסית וההיפך, כפי שהיה בפועל (עמ' 6 לפרו' ש' 5).

יחד עם זאת, קשה היה לי להשתחרר מההרגשה כי התובע מנסה "להציג" תמונה לא מדויקת, וכי שליטתו בשפה העברית היא ברמה סבירה, ומעבר לרמה בסיסית.

יצוין כי התובע עלה לארץ בשנת 1993 וכבר בחודש נובמבר 1994 התחיל לעבוד אצל הנתבעת 1 כנהג אוטובוס (עמ' 6 לפרו' ש' 27-28).

כשלמד באולפן סמוך לאחר עלייתו ארצה עשה מבחנים גם בשפה העברית (עמ' 9 לפרו' ש' 7-13).

אשתו יודעת לדבר עברית, קרוא וכתוב בצורה מצוינת, וכך גם בנו שכיום הוא בן 25 (עמ' 6 לפרו' ש' 20-29).

הוא עובד כ- 20 שנה בקווים 4, 5 בתל-אביב, ויודע לתקשר עם האנשים בעברית (עמ' 9 לפרו' ש' 21-22).

גם עם הנהגים האחרים הוא מדבר בעברית (עמ' 7 לפרו' ש' 16).

קשה לי להאמין כי נהג אוטובוס שעובד כ- 20 שנה עם נוסעים ישראליים בקווים 4, 5 בתל-אביב, לא יודע לדבר עברית ברמה סבירה.

חיזוק לכך גם מצאתי בתצהיר עדותו הראשית של מר יעקב פרידמן, מנהל מחלקת משאבי אנוש אצל הנתבעת 1, כשבתקופת התאונה שימש כמנהל מחלקת ביקורת נהגים אצל הנתבעת 1 (סעיף 4 לנ/4; עמ' 24 לפרו' ש' 28-29).

במסגרת תפקידו זה כמנהל ביקורת נהגים, הוא הכיר את התובע אישית שעבד במסוף התחנה המרכזית, שם גם היה משרדו. התובע ביקר במשרדו לא פעם ולא פעמיים, וניהל איתו שיחות, ולא ראה שהיתה לו בעיה בהתבטאות בעברית (עמ' 24 לפרו' ש' 24-32; עמ' 25 לפרו' ש' 1-17).

לנוכח דיבורו השוטף של התובע איתו בעברית, הוא גם הניח שהוא יודע לקרוא ולכתוב (עמ' 29 לפרו' ש' 18-21).

הדגיש מר פרידמן כי עם התובע אף נפגש ושוחח באופן אישי כמנהל כח אדם (תפקידו הנוכחי) לנוכח ריבוי דיווחיו על פגיעות בעבודה, וגם אז התרשם מידיעתו את השפה העברית (עמ' 25 לפרו' ש' 4-8).

15. חיזוק נוסף לעובדה כי התובע שולט בעברית ברמה סבירה מצאתי בעובדות הבאות:

א. במהלך חקירתו הנגדית, ובלהט החקירה, השיב בעברית מבלי לחכות לתרגום, דבר המעיד על רמת ידיעתו הסבירה בעברית (עמ' 14 לפרו' ש' 9, ש' 27).

ב. התובע בעצמו העיד כי רמת ידיעתו בעברית מגיעה לכדי 70% (עמ' 11 לפרו' ש' 7-8).

16. על כן, לא נתתי אמון רב בגרסת התובע כי חלק גדול מהסתירות שיש במסמכים השונים אודות נסיבות התאונה, נובע מאי שליטתו בשפה העברית.

נזכיר כי התאונה היתה בשנת 2005, כ- 12 שנים לאחר עלייתו ארצה וכ- 11 שנים לאחר תחילת עבודתו אצל הנתבעת 1 כנהג אוטובוס המצוי בקשר יום יומי עם נוסעים ישראליים.

עדות בעל דין יחידה

17. עדותו של התובע אודות נסיבות התאונה היא עדות בעל דין יחידה.

18. סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, מצריך הנמקה מיוחדת במקרה של עדות בעל דין יחידה, אם ובמידה, וביהמ"ש יכריע עפ"י עדות יחידה זו.

19. תנאי בסיסי להכרעה עפ"י עדות בעל דין יחידה, הוא מתן אמון מלא ומושלם בגרסת בעל הדין (ראה בנדון הפסיקה המצוטטת בסעיף 35 לסיכומי הנתבעות).

20. במקרה הנדון, ונוכח הספקות הרבים בגרסת התובע כמפורט לעיל, וודאי שאיני יכול להסתמך על עדותו של התובע לצורך הכרעה בתיק הנדון.

סוף דבר

21. התובע לא הוכיח את גרסתו בדבר נסיבות ארוע התאונה הנטענת בכתב התביעה, העומדת בסתירה ברורה, לגרסה הראשונית שמסר לנציגי מד"א, כמפורט בטופס מד"א אליו התייחסנו בהרחבה לעיל.

22. לנוכח כל המפורט לעיל נותרתי עם ספקות רבים האם אכן התאונה ארעה עקב שטיח או סמרטוט או רצפה רטובה, להבדיל מנפילה עקב סחרחורת, כגרסה הראשונית של התובע, במיוחד כשהתובע סבל עובר לתאונה מיתר לחץ דם (עמ' 10 לפרו' ש' 6).

23. מדובר בתובע שבעברו מספר לא קטן של תאונות, שחלקן לא שגרתיות כמתואר בעמודים 18-19 לפרוטוקול ביהמ"ש, וכעולה מתיעוד המל"ל מחלקת נפגעי עבודה בגין התאונות השונות והחומר הרפואי שצורף לתיק המוצגים מטעם הנתבעות.

התובע ניסה להסתיר עבר תאונתי חריג זה במסגרת תשובותיו לשאלון שנשלח אליו (צורף לתיק המוצגים מטעם הנתבעות).

בשאלה 19 נשאל התובע האם אירעה לו תאונה כלשהי לפני התאונה המתוארת בכתב התביעה, והשיב בשלילה.

נשאל על כך התובע בחקירתו הנגדית, והשיב כי חשב שהכוונה לתאונת דרכים (עמ' 19 לפרו' ש' 8-9).

לא האמנתי לתובע בתשובתו זו, שכן השאלה ברורה והוא מיוצג ע"י עו"ד שללא ספק הבין את כוונת השאלה.

גם נסיון ההסתרה של העבר התאונתי גרע ממהימנות התובע בנדון.

24. על כן כאמור, מדובר בתובע שבגרסתו הנוגעת לנסיבות ארוע התאונה קיימים ספקות רבים, באופן שלא יכולתי להאמין לגרסתו בדבר נסיבות התאונה הנטענות בכתב התביעה ו/או בתצהירו.

25. מדובר בתובע שלא טרח להביא עדים לגרסתו, למרות שהיו כאלו, ובחר להסתפק בעדותו, כעדות בעל דין יחידה, עליה אינני יכול להסתמך, גם לנוכח דרישת הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות המוזכרת לעיל.

26. לאור כל זאת החלטתי לדחות התביעה בהעדר הוכחת נסיבות התאונה הנטענות.

27. יותר שוכנעתי מגרסת התובע הראשונית שנמסרה לנציגי מד"א, כי נפילתו ארעה ללא קשר למכשול חיצוני (שטיח או סמרטוט ו/או רצפה רטובה), אלא עקב סחרחורת.

משכך, דין התביעה גם להידחות בהעדר אחריות של הנתבעת 1 (וממילא של הנתבעת 2 המבטחת של הנתבעת 1).

28. התובע יישא בהוצאות המשפט של הנתבעות, החל מיום הוצאתן ועד ליום מתן פסה"ד, ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 8,000 ₪.

הסכומים דלעיל ישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסה"ד שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל.

29. המזכירות תעביר פס"ד זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ג, 07 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.