<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד תמיר גינדין ועו"ד יסמין נוי

ב"כ הנאשמים עו"ד לימור רוט

הנאשמים בעצמם

פרוטוקול

ב"כ המאשימה: הגענו להסדר במסגרתו אני מגישה כתב אישום מתוקן.

לגבי הנאשמת ישנה הסכמה לאי הרשעה והתחייבות זאת לאור חלקה באירוע, גילה של הנאשמת והעדר עבר פלילי.

לגבי הנאשם 1 יש הסכמה כי המאשימה תעתור להרשעתו, הוא יפצה את המתלונן והטלת מאסר על תנאי, ההגנה תבקש להימנע מהרשעה בדין.

ב"כ הנאשמים: מאשרת דברי חברתי. הנאשם מודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

הסכמתנו לפיצוי לא חלק מהסדר הטיעון יש מחלוקת על ההרשעה.

<#2#>

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשמים אני קובעת כי הנאשמת ביצעה עבירה של איומים.

אני מרשיעה את הנאשם 1 בעבירות של תקיפה ואיומים.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ב' חשון תשע"ג, 18/10/2012 במעמד הנוכחים.

<#4#>

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה: הנאשם שהינו יליד 54' הודה בעובדות כתב האישום המתוקן לפיהם ביום 11.11.08 בעקבות סכסוך בינו לבין שכנו איים ובנוסף גם תקף את המתלונן.

הנאשם נתן מכה במרפקו בחזהו של המתלונן לאחר שזה ביקש לצלם את מה שהוא עושה בשטח.

בעקבות הויכוח הזה הוא תוקף ומאיים על המתלונן . לאור חלקו של הנאשם בשונה מהנאשמת אשתו , סבורה המאשימה כי משהרים ידו ותקף את המתלונן יש מקום להרשיעו בדין ולהשית ענישה של מאסר על תנאי .

הנאשם נעדר עבר פלילי , אין המדובר באיש צעיר, מאז לא נפתחו תיקים חדשים.

יחד עם זאת, כפי שציינתי מדובר בעבירת אלימות סתמית, בכל הכבוד לויכוח בין הנאשם לבין המתלונן הרי שאדם לא יכול לקחת את החוק לידיו ולתקוף אדם אחר כי הוא סבור שהקיר או השטח שייכים לו.

אני מבקשת לכבד את עתירת המאשימה.

ב"כ הנאשמים: למעשה עסקינן בכתב אישום המייחס לנאשמים עבירות מיום 11.11.08 דהיינו לפני פרק זמן ניכר של 4 שנים . אכן הרקע לביצוע העבירות הינו סכסוך שכנים שהביא למעשה לפתיחתם של תלונות הדדיות רבות. ניתן לראות כבר לפי עובדות כתב האישום שלמעשה רב הנסתר על הנגלה ובאופן שמתואר חלקו של המתלונן בצילום פעולותיו של הנאשם 1, שזהו למעשה היה הטריגר לביצוע עבירה במקרה הזה , ועם זאת כיום ביום הדין התווסף נתון מהותי מאד לתיק זה שנעוץ בעובדה שכבר משנת 2009 לא קיימת יותר שכנות בין המתלונן לנאשמים , המתלונן העתיק מקום מגוריו ושוב אין מגורים משותפים, ניתן לראות כי במשך כל התקופה ולמעלה משלוש שנים לא מוגשות תלונות הדדיות ולא נפתחים תיקים חדשים

כשמצרפים את הנתון הזה ביחד עם הנסיבות האישיות הן של הנאשם 1 והן של הנאשמת 2 ראוי כי ההליך הזה יסתיים בהיבט הפלילי ברכיבים שהם מינימליים. למעשה התביעה מסכימה לגבי הנאשמת 2 שהיום לא תורשע ותחתם התחייבות.

הנאשם 1 נעדר עבר פלילי, הוא בן 58 אדם נורמטייב ישר דרך, נשוי לנאשמת 2 משך 32 שנים להם 4 ילדים. אדם שתיפקד כל חייו באורח נורמטיבי, שירת 6 שנים תמימות בצבא, מגישה אישור, בין היתר קיבל אות במלחמת יום כיפור שלום הגליל. מגישה המלצה מהמעסיק שמכיר אישית את הנאשם, כתב כי הוא אדם הנותן ומשקיע מעל ומעבר, בעל מוסר עבודה גבוה, אדם נעים לבריות במקום עבודתו.

הנאשמת 1 הינה עובדת בכירה בבנק הפועלים.

אין מדובר כלל ועיקר בתיק שעל פי חומרתו האינטרס הציבורי מחייב הרשעה. ההיפך הוא הנכון, התקיפה באה בתגובה לעובדה שהמתלונן מצלם שוב ושוב את הנאשם.

אותם מבחנים שנקבעו בהלכת כתב מתאימים למקרה זה – מדובר באירוע ראשון ויחיד, מדובר באדם נעדר עבר פלילי, לקח אחריות על העבירה, אין מדובר בדפוס כרוני, אין מדובר בדפוס התנהגות אלים שהרשעה תוכל לבטא חומרתו. כשאנחנו באים ורואים שמדובר בנאשם בן 58 שלמעשה עומד לראשונה למשפט בחייו, הרי שמתקיימים בו אותם טעמים , מבחינת הדימוי האישי גם זה נקבע בפסיקה כמצדיק. הנאשמים אינם צעירים ועצם קיום ההליכים הסב להם כבר סבל רב, עצם הרשעה יסב להם נזק . מדובר בתיק מלפני 4 שנים, טיבן הלא מחמיר של הנאשמים, גיל הנאשמים, העדר עבר פלילי, נטילת אחריות, העדר נזק ממשי כלשהו למתלונן, חלקו של המתלונן באירוע. נבקש שלא תעשה אבחנה כה חדה בין הנאשמים, מבחינה עובדתית ההבדל ביניהם הוא אותה דחיפה במרפק.

ב"כ המאשימה: לא הוצג מסמך כיצד הרשעה תפגע בו.

<#5#>

החלטה

אחר שבנתי את מכלול נסיבות האירוע ונסיבותיהם האישיות של הנאשמים, אני סבורה כי מדר במקרה בו האינטרס הציבורי מאפשר הטלת סנקצייה שאינה כוללת הרשעה בדין וזאת הן לנוכח העובדה שמדובר באירוע חד פעמי על רקע סכסוך שכנים ממושך, רף האלימות נמוך, הנאשם אדם מבוגר נעדר עבר פלילי אשר עובד באופן רצוף בחברה ציבורית.

בנוסף נטילת האחריות וחסכון הזמן השיפוטי.

לפיכך, אני מבטלת את הרשעת הנאשם 1.

מטילה על שני הנאשמים לחתום על התחייבות ע"ס 1,500 ₪ להמנע במשך שנה מכל עבירת אלימות ו/או איומים.

אני מחייבת את הנאשם 1 לפצות את המתלונן – עד תביעה 1 - בסך של 600 ₪, הסכום יופקד בקופת בית משפט עד ליום 1.12.12.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ב' חשון תשע"ג, 18/10/2012 במעמד הנוכחים.