התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה הנדונה, בה היו מעורבים שני כלי רכב: רכב התובעת ומשאית הנתבעים. גורר המשאית היה מבוטח אצל הנתבעת 3 והנגרר אצל הנתבעת 4, על כן התביעה הוגשה נגד שתי המבטחות. הצדדים חלוקים ביניהם בדבר נסיבות התאונה.

לגרסת התובעת התאונה אירעה לפני רמזור, ועובר לה עמדו שני הרכבים זה לצד זה, רכב התובעת בנתיב הימני ביותר, נתיב המיועד לתחבורה ציבורית, והמשאית בנתיב האמצעי. עם התחלפות האור ברמזור, החלה המשאית בנסיעה, סטתה ימינה, ופגעה ברכבה. נהג התובעת העיד שבנתיב בו היתה המשאית היה עמד רכב תקוע, ונהג המשאית ביקש לעקוף רכב זה מימין, וכך פגע ברכבו.

הנתבעים טוענים שהתאונה לא אירעה לפני רמזור אלא כ – 100 מ' אחריו. לגרסתם עובר לתאונה היתה המשאית בנתיב האמצעי, ורכב התובעת עקף את המשאית מימין, וכאשר חזר לנתיב האמצעי, נפגע מהמשאית.

העידו בפני שני הנהגים בשני הרכבים המעורבים. בחנתי את העדויות, ואני מעדיפה את עדות נהג רכב התובעת. עדותו היתה עקבית ועולה ממנה גרסה ברורה לגבי נסיבות התאונה. העדות תואמת בעיקרה לאמור בהודעה הכתובה, והיא גם עולה בקנה אחד עם תמונות הנזק.

מאידך, עדות נהג המשאית לא היתה משכנעת. בעדותו הראשית, העיד העד שרכב התובעת סטה לנתיב נסיעתו, ופגע בצמיג. אין בעדות זו, כל הסבר לסטיית רכב התובעת. בהודעות הכתובות לשתי חברות הביטוח נכתב שרכב התובעת עקף את המשאית מימין, וכשחזר לנתיב הנסיעה, נפגע. לטענה זו, בדבר עקיפה מימין, אין כל התייחסות בעדות.

בעדות הראשית אין גם כל התייחסות לקיומו של רכב תקוע באמצע נתיב הנסיעה, רכב זה, הוא כזכור לטענת התובעת, הגורם לסטיית המשאית. לגבי רכב זה עדות נהג המשאית היתה בלתי עקבית. בתחילת החקירה הנגדית אישר העד שהיה במקום רכב תקוע, אך טען שאינו יודע באיזה נתיב הוא היה, ושהנתיב בו היתה המשאית, היה פתוח (עמ' 4 שורה 24), משמע אין כל קשר בין הרכב לתאונה. אלא שמיד לאחר מכן העיד שבמקום היה רכבים רבים "אחד על השני" (עמ' 4 שורות 25 – 26), וגם "היה פקק היו מלא רכבים. גם את המסלולים לא ניתן לראות" (עמ' 5 שורות 3 – 4), אף שהמסלול שלו בסדר (עמ' 5 שורה 4). בהמשך הוא טוען שלא אמר שהנתיב בו נסע היה פנוי (עמ' 5 שורה 7), ושהיה לחץ התנועה (שם). בהמשך, לאחר שנתבקש להתייחס לטענה שעקף מימין בגלל רכב תקוע, שוב חזר בו, והעיד שלא היה לו צורך לעקוף כי "פתאום הכביש השתחרר והתחלתי לנסוע" (עמ' 5 שורה 14). מדובר בסתירות משמעויות, דווקא נוכח טענת התובעת כי המשאית סטתה ימינה, כדי לעקוף את אותו הרכב. יש להוסיף, שכאשר העד עומת ישירות מול הטענה כי בשל רכב תקוע הוא סטה ימינה, הוא השיב כך: "אמרתי דבריי ושבית משפט יחליט" (עמ' 5 שורה 12). לטעמי מדובר בתשובה מתחמקת.

לאור האמור אני מעדיפה את עדות נהג רכב התובעת וקובעת שהאחריות לתאונה רובצת על נהג הנתבעים. בהתאם להסכמת ב"כ הנתבעים יישאו 2 המבטחות בנזקי התובעת בחלקים שווים.

בהתאם להחלטה מיום 07.09.12 יודיעו הצדדים אם הגיעו להסכמה לעניין הנזק, או אם מבוקש לקבוע דיון נוסף לשם כך, וזאת בתוך 7 ימים. תז"פ ליום 28.01.13.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק החלטה זו.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"ג, 19 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.