הצדדים הסכימו כי אפסוק במחלוקת שביניהם בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט וכי אנמק בתמצית את פסיקתי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות וטיעוני ב"כ הצדדים החלטתי לקבל את התביעה העיקרית ולדחות את התביעה שכנגד. אני מעדיף את גרסת נהג התובעת לתאונה. התרשמתי כי רכב הנתבעים הוא אשר השתלב לנתיב הנסיעה של רכב התובעת. ניתן ללמוד זאת מההודעה שמסרה הנתבעת 1 בה היא כתבה כי לאחר שירדה לכביש גהה לפניה לכיוון יהוד היא נסעה בצד שמאל של הנתיב השמאלי כאשר ברכבה פגע רכב התובעת אשר היה באותו נתיב. גם התרשים שנערך על ידה מתאר את אותו דבר. בעדותה היא אמרה שהנסיעה ישר עובר לתאונה הייתה למרחק של 200 מטר והתברר שלא כך. בנה הסביר כי מרחק הנסיעה ישר עובר לתאונה היה קצת יותר מ- 10 מטרים. אף שהוא טען שההשתלבות כבר נסתיימה, אני סבור שהמרחק הקצר מתיישב עם מסקנתי בדבר השתלבות כאמור ומכאן אחריותה של הנתבעת 1 (ראה עמוד 7 שורות 18-29).

אשר על כן הנתבעות באמצעות הנתבעת 2 תשלמנה לתובעת סך של 5,789 ₪ צמוד מיום 7.9.2009, אגרת בית משפט, שכר העד בסך של 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ג, 30 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.