1. לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, ילידת 1978, בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התאונה ארעה בתאריך 23.7.09, כאשר רכב צד ג' פגע בצד הרכב בו נהגה התובעת.

1. תיק זה החל את דרכו לפני מותב אחר ובשנת 2012 הועבר לשמיעה בפניי.

אין בין הצדדים מחלוקת בשאלת החבות.

פסק הדין יעסוק, לפיכך, בשאלת הנזק בלבד.

1. ממקום התאונה פונתה התובעת באמצעות אמבולנס לבית החולים "כרמל" שבחיפה, שם התלוננה על כאבים בבטן ובכתף וזרוע ימין. בסיכום האשפוז נרשם כך:

"החולה באי שקט ניכר, ללא סימני חבלה רגישות דיפוזית בבטן אך בעיקר באזור סופרה פובי ובבטן ימנית. מעבדה תקינה. בוצע במיון CT פרוטוקול טראומה- תקין (מעט נוזל פריקרדיאלי). בבדיקת אורתופד במיון- ללא שברים בצילום, ללא חסר נוירווסקולרי. הומלץ על יד במתלה. שיכוך כאבים וייעוץ אורתופדי חוזר טרם השחרור. טופלה במיון בנוזלים וטרמדקס-הועלתה למחלקה להמשך טיפול והשגחה. לאור מצב הבטן בבדיקה פיזיקלית הומלץ שוב על CT בטן עם שתיה ע"מ להדגים כראוי את המעי אך החולה מסרבת בתוקף. הוסבר לחולה המשמעות של הסיכון מול היתרון ב-CT חוזר אך ללא הועיל..." (ראו נ/5).

ובהמשך נכתב כך:

"חולה שהתקבלה להשגחה לאחר תאונת דרכים. במסגרת הבירור עברה CT פרוטוקול טראומה שפרט למעט נוזל פריקארדיאלי היה תקין כמו כן נבדקה ע"י אורתופד שהתרשם שקיים קרע ברצועת כתף ימין והומלץ אל מתלה ושיכוח כאבים וייעוץ חוזר. עקב כאבי בטן ממושכים בבדיקה פיזיקלית רגישות נכרת בבטן הומלץ על בדיקת CT בטן חוזרת עם מתן חומר ניגוד דרך הפה. החולה סירבה למרות ההסברים שקבלה מהצוות הרפואי החולה מבקשת להשתחרר על דעת עצמה, הוסר(צ"ל הוסבר- ר.ג.מ) לה על סיכונים וסיכויים אפשריים, למרות ההסברים שנתנו בשפת האם החולה מסרבת להמשך אשפוז ומשתחררת על דעת עצמה. לציין שטרם בוצע ייעוץ נוירולוג וייעוץ אורתופד." (שם נ/2).

1. התובעת צרפה לכתב תביעתה בקשה למינוי מומחים רפואיים, בהתאם לסעיף 6א' לחוק הפלת"ד.

המותב הקודם אשר דן בתיק, נעתר לבקשת התובעת והורה על מינוים של מומחים בתחום הנוירולוגי ובתחום האורתופדי. ביחס לתחום האורתופדי הסכימו הצדדים על מינויו של ד"ר נורמן דורון. בתחום הנוירולוגי, הורה המותב הקודם על מינויו של ד"ר גיל א. סווירי. בהמשך, מונה מומחה נוסף, בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר כמאל פרחאת.

הנכות הרפואית

הנכות בתחום האורתופדי

1. המומחה המוסכם מטעם הצדדים, ד"ר נורמן דורון, בדק את התובעת וקבע כי לא נותרה לה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. המומחה קבע כי מבדיקות ההדמיה עולה כי לא נגרמה לתובעת פגיעה אורתופדית כתוצאה מהתאונה וכי הממצאים אשר נצפו עולים כדי שינויים ניווניים קלים "אשר אינם עולים בקנה אחד עם תלונותיה" (שם בפרק דיון מסקנות). המומחה סבר כי יכול שמדובר בתסמונת פוסט טראומתית והמליץ להפנותה למומחה פסיכיאטרי.
2. ד"ר נורמן דורון לא הוזמן להעיד אודות האמור חוות דעתו. כך גם לא נטענה כל טענה על ידי מי מן הצדדים ביחס לקביעותיו.

לאחר עיון בחוות הדעת, אני מוצאת לקבלה, כלשונה.

הנכות בתחום הנוירולוגי

1. לצורך מתן חוות דעת בשאלת מצבה הרפואי של התובעת כתוצאה מהתאונה בתחום הנוירולוגי, מונה ד"ר גיל א. סווירי. ד"ר סווירי קבע בחוות דעתו כי התובעת סבלה מזעזוע מוח קל כתוצאה מהתאונה. בדיקות הדמיה שבוצעו לתובעת לאחר התאונה פורשו תקינות, אך עם זאת, קבע ד"ר סווירי, כי קיים תיעוד רב ביחס לתלונות התובעת שהן בעלות מאפיינים פסיכיאטריים. מבחינה נוירולוגית, קבע ד"ר סווירי, קיימת עדות לפתולוגיה נוירולוגית בדרך של הפרעה בתר חבלתית קלה, זאת במובחן מהפרעת דחק בתר חבלתית אשר הינה הפרעה פסיכיאטרית. לפיכך, קבע ד"ר סווירי לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 2.5% וכן קבע לתובעת נכויות זמניות בשיעורים שונים.
2. ד"ר סווירי לא הוזמן להעיד אודות חוות דעתו.

התובעת לא הביעה התנגדות ביחס לקביעותיו כאמור בחוות דעתו.

הנתבעת טענה כי חוות דעתו של ד"ר סווירי מוטעית מיסודה זאת מאחר שכל הבדיקות אשר בוצעו לתובעת בתחום זה, פורשו תקינות ולא נמצא כל יסוד עובדתי לקביעת נכות בתחום זה.

ד"ר סווירי לא הוזמן לעדות ולא התבקש להתייחס לטענה זו של הנתבעת.

במצב דברים זה, ולאור מהות הנכות אשר ניתנה לתובעת והסבריו של המומחה בדבר אופן קביעת הנכות והשיקולים אשר עמדו ביסוד החלטתו, אני מוצאת לדחות את טענת הנתבעת ולקבל את קביעתו של ד"ר סווירי. אוסיף ואומר, כי גם הדברים האמורים בחוות דעתו של ד"ר פרחאת, בתחום הפסיכיאטרי, יש בהם כדי לתמוך בקביעתו של ד"ר סווירי.

נכות בתחום הפסיכיאטרי

1. לשם קביעת נכותה של התובעת בתחום זה, מונה ד"ר כמאל פרחאת, אשר קבע בחוות דעתו, כי התובעת אינה סובלת מתסמונת דחק בתר חבלתית (PTSDׂ) במובנה הקלאסי זאת מאחר שהתובעת אינה זוכרת את מהלך התאונה במלואו או בחלקו. לכן, הקריטריון המרכזי בקביעת תסמונת דחק בתר חבלתית, "חשיפת הנפגע לחוויה טראומטית בה חווה הנפגע או העד את האירוע כמצב איומי פיזית או נפשית או שניהם ביחד. אירוע זה נהפך למקור איומי וחודרני להכרתו של הנפגע ע"י זכרונות חודרניות כפייתיות או חלומות וסיוטים"(שם בעמ' 7), אינו בא לביטוי כאן במלוא מובנו מאחר שכאמור מעלה, התובעת אינה זוכרת את מהלך התאונה. כמו כן, נקבע בחוות הדעת, כי במועד הבדיקה דווח על העדר תלונות על סיוטים. הפחד של התובעת והימנעותה מנהיגה לא זו בלבד שלא הועצמו לדרגת פוביה אלא שדווח כי התובעת נוהגת באזור מגוריה.

ד"ר פרחאת קבע כי קיים אצל התובעת מרכיב של השאת רווח משני מתוצאות התאונה, הגם שהמומחה אינו מתעלם מהטראומתיות של אירוע כמו תאונת דרכים עבור כל אדם. במקרה של התובעת, קבע ד"ר פרחאת, כי גם עובר לתאונה, סבלה התובעת מתופעות קונבסיביות וסומטיזציה המעידים על מבנה אישיות חרדתי עם שימוש במנגנונים היסטריים, למרות שהיא בעצמה שללה תופעות אלה.

עם זאת, קבע ד"ר פרחאת, כי התובעת סובלת כתוצאה מהתאונה, מהפרעה הסתגלותית דיכאונית חרדתית עם סימנים פוסט טראומטיים קלים. ד"ר פרחאת קבע כי לתובעת "מבנה אישיות חרדתי נוטה למשבר במצבי לחץ" אשר תרם חלק בהתפתחות ההפרעה הפסיכיאטרית ועל כן קבע כי נכותה הצמיתה של התובעת היא בשיעור של 10% בגין הפרעת הסתגלות דיכאונית וחרדה המלווה בסימנים פוסט טראומתיים לפי סעיף 34-ב לתקנות המל"ל.

המומחה ציין כי מצבה הנפשי של התובעת ובהתאם שיעור הנכות אשר נקבע על ידו כולל גם את הנכות הנוירולוגית בשיעור 2.5% אשר נקבע על ידי ד"ר סווירי וכן נכות בשיעור של 2.5% בגין מצב נפשי קודם אשר נובע ממבנה אישיות חרדתי של התובעת ואשר אינו נובע מהתאונה מושא תיק זה.

יוצא עם כן כי שיעור הנכות אשר נקבע על ידי ד"ר פרחאת בתחום הפסיכיאטרי כנובע מהתאונה הוא 5%.

1. ד"ר פרחאת זומן לעדות על ידי התובעת.

במהלך עדותו, נשאל ד"ר פרחאת ביחס למספר נושאים עיקריים.

הראשון הוא הסעיף לפיו העניק ד"ר פרחאת נכות. במהלך העדות, התברר כי התקנות על פיהן העניק ד"ר פרחאת נכות שונו במהלך התקופה שבין מועד עריכת חוות הדעת לבין מועד עדותו של ד"ר פרחאת. ד"ר פרחאת העניק לתובעת נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 34 ב. עיון בתקנות רלוונטיות למועד הבדיקה מלמד כי סעיף זה מתאים להפרעות פסיכו-נוירוטיות: "סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה". ד"ר פרחאת השיב בעדותו כי סעיף זה מתאים לסעיף 34(ב)(2) כלשונו כך:

"בהפרעות של חרדה בעתית (פוביה); הפרעות חרדה אחרות; הפרעה טורדנית-כפייתית (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית); תגובה לדחק חריג; הפרעת דחק בתר-חבלתית (פוסט טראומטית) PTSD; הפרעות הסתגלות לסוגיהן; הפרעות דיסוציאטיביות (קונברסיביות); הפרעות סומטופורמיות; הפרעות אכילה: אנורקסיה נרבוזה, בולימיה מרבוזה והפרעות אכילה לא מסווגות, ייקבעו אחוזי הנכות כלהלן:

...

(2) רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה".

כאשר נשאל ד"ר פרחאת בחקירתו, מדוע זה הסעיף המותאם הינו (2) ולא (3) השיב כי בעוד שבסעיף 2 המדובר באדם בעל הפרעה קלה בתפקוד, בסעיף (3) מדובר בהפרעה בינונית באדם אשר נוטל דרך קבע טיפול תרופתי ובכל זאת אין רואים שיפור במצבו (ראו בעמ' 12 ש' 26-30).

כאשר המשיך ב"כ התובעת וטען כי ד"ר פרחאת טעה בהתאמת הסעיף למצבה של התובעת, ובייחוד לאור טענת התובעת לנטילת תרופות בדרך קבע, השיב המומחה כי לא זו בלבד שהתובעת ובעלה אינם זוכרים את שמות התרופות ומינונן אלא שבתיעוד הרפואי עולה כי במשך שנה וחצי התובעת לא נטלה כל טיפול תרופתי (ראו בעמ' 13 ש' 20-32 ובעמ' 15 ש' 17-31). בהמשך נשאל ד"ר פרחאת על ידי בית המשפט ביחס לשונות שבין הסעיפים והשיב כך:

"ש: הכוונה שלך היא שבתקנות ההתייחסות היא לטיפול פסיכיאטרי ולא הרגעתי

ת: כן. ב 4 רמיסיה, וב 3 רמיסיה וסימנים קליניים קלים. ז"א הבודק בודק אם יש סימני דכאון וחרדה משמעותיים וזה ההבדל.

ש: אם נסתכל על סעיף 3 אז תוכל להתייחס לשאלה של יתר הסממנים

ת: סימנים קליניים אפקטיביים קלים, באמת היו לה אבל לא במובן האפקטיבי החולני, קיים צורך בטיפול תרופתי- היא לא קבלה טיפול תרופתי היא חזרה לעבוד ללא צורך בטיפול כזה. עכשיו אחרי שנה וחצי הביאו לי חד פעמי שהרופא המליץ על נוגדי דיכאון, ואלו הספציפיים שעליהם המליץ- זה אומר שהמצב לא כזה בדרגה שדורש טיפול רציף."

(ראו בעמ' 16 ש' 21-28).

נושא נוסף לגביו נשאל המומחה הוא תפקוד התובעת. ד"ר פרחאת השיב כי בסמוך לאחר התאונה, תפקודה של התובעת היה נמוך יותר אולם ככל שחלף הזמן ובשילוב של טיפול תרופתי, השתפר מצבה של התובעת וכך גם כושר תפקודה, עד אשר כיום, התובעת עובדת. ד"ר פרחאת ציין כי קביעה זו אף מתיישבת עם קביעתו של ד"ר סווירי, המומחה בתחום הנוירולוגי, אשר קבע לתובעת נכויות זמניות בשיעורים שונים לתקופות קצובות (ראו בעמ' 14 ש' 26-31).

1. ד"ר סווירי קבע כאמור לתובעת נכות לפי אותו סעיף נכות כאמור בחוות דעתו של ד"ר פרחאת, לפי סעיף ביניים של תתי סעיף א'-ב'. ד"ר סווירי קבע כי מהתיעוד הרפואי עולה כי התובעת סובלת מ"כאבי ראש, סחרחורות, הפרעות ריכוז, קשב, עצבנות יתרה והתעייפות" (שם בפרק דיון). ד"ר פרחאת קבע כי הנכות אשר העניק ד"ר סווירי מצטרפת לנכות אשר קבע הוא בעצמו.

אכן ד"ר פרחאת לא התייחס לתלונות והממצאים כאמור בחוות דעתו של ד"ר סווירי אלא התמקד ברכיבים הפסיכיאטרים המובהקים בשונה מד"ר סווירי, אשר התמקד, מטבע הדברים, ברכיבים נוירולוגיים מובהקים.

בסיום עדותו, מסר ד"ר פרחאת כי אצל התובעת מדובר בהגבלה קלה אולם מסגרת העבודה של התובעת עלולה להלחיץ ולהפריע לה בעבודתה (ראו בעמ' 16 ש' 29 עד עמ' 17 ש' 19).

1. אחר שעיינתי בחוות הדעת ולאחר שנשמעה עדותו של ד"ר פרחאת המומחה מטעם בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבלת את קביעותיו כלשונן מהנימוקים שיפורטו.

ראשית, מהתיעוד הרפואי אשר הונח בפניי וכן מעדותה של התובעת עולה כי התובעת לא קיבלה טיפול תרופתי קבוע. לכך יש להוסיף את העובדה כי התובעת, אשר טענה כי ביקרה אצל רופא בתחום הנפש יותר מ- 25 פעמים, לא זכרה את שמו של הרופא. בהמשך עדותה השיבה כי הפסיכיאטר מתגורר בכפר בו היא מתגוררת (ראו בעמ' 20 ש' 6-14), אך עדיין, לא זכרה את שמו. תיעוד רפואי מספק לתמיכה בטענתה זו, לא הוגש.

בהמשך עדותה, נשאלה התובעת, האם סובלת מבעיה נפשית כתוצאה מהתאונה והשיבה כך: "אני לא יודעת אם יש לי בעיה נפשית, זה תלוי מה בית המשפט יגדיר זאת" מענה מסוג זה, מסויג ומגמתי, נשמע לכל אורך העדות. כך למשל, כאשר נשאלה התובעת האם עבדה קודם לתאונה, השיבה "נראה לי שכן" (ראו בעמ' 22 ש' 19-20), אך כאשר הקשה ב"כ הנתבעת ועימת אותה עם תשובתה בתצהיר תשובות לשאלון כי לא עבדה קודם לתאונה, טענה התובעת כי עובר לתאונה עבדה ללא תלוש שכר, לטענתה, כמנהג חיי העסקים בכפר וכי אין המדובר בעבודה קבועה אלא מזדמנת (ראו בעמ' 22 ש' 24-29 ובעמ' 23 ש' 2-4).

כאשר נשאלה מתי החלה לעבוד בהיקף של רבע משרה במועצה המקומית השיבה כי אינה זוכרת את המועד (ראו בעמ' 23 ש' 25 ובעמ' 24 ש' 9). גם כאשר נשאלה על ידי בית –המשפט בן כמה היה בנה כאשר החלה לעבוד השיבה כי אינה זוכרת (ראו בעמ' 25 ש' 30) בהמשך כאשר נשאלה האם המועצה המקומית אשר מעסיקה אותה מרוצה מעבודתה ומהתנהגותה השיבה בחיוב (ראו בעמ' 24 ש' 17 ובעמ' 27 ש'18 וש' 21).

איני מקבלת את תשובות התובעת המעידות על זכרון סלקטיבי המותאם לאינטרסים שלה בהליך. לא ברור כיצד נדרשה התובעת לטיפולים כה רבים בתחום בריאות הנפש, כך לטענתה, אולם היא אינה זוכרת את שם הרופא המטפל. כך גם תשובותיה לעניין הטיפול התרופתי שאותו נטלה לטענתה, אינן מתיישבות עם טענותיה לטיפול תרופתי קבוע, בין היתר, משלא זכרה את שם התרופה אשר לטענתה, קיבלה. גם בעלה, אשר מדבריה למומחה עלה כי הוא שנתן לה את התרופות, לא הובא לעדות (ראו בחוות הדעת של המומחה בעמ' 4 סעיף ג' וכן בעמ' 13 לעדות המומחה ש' 27-32).

1. מעדותה של התובעת התרשמתי כי עיקר תלונותיה בפן התפקודי על כאבי הראש מהם היא סובלת ובגינם נקבעו לה 2.5% נכות. לא התרשמתי במהלך עדותה כי ההפרעה הנפשית אינה מאפשרת לה לתפקד באופן סביר. התובעת, אומנם סובלת מכאבי ראש אשר בגינם מפסידה ימי עבודה לטענתה, אך מן הראיות עולה כי לראשונה בחייה, חודשים ספורים לאחר התאונה, השתלבה התובעת במעגל העבודה, בתחילה, בגן ילדים ובהמשך בעבודה עם ילדים תלמידי כיתה א'. ויודגש, השתלבות התובעת בעבודה היתה תואמת לתוכניתה קודם לתאונה, שהרי את לימודי החינוך לגיל הרך החלה התובעת קודם לתאונה.

מעדותה של התובעת מצטיירת תמונה כי זו התאמצה להאדיר את פגיעתה ואולם לא התרשמתי כי מצבה ושגרת יומה מתאימים לתיאוריה המוגזמים.

הנכות התפקודית

1. מן הראיות שנשמעו בפניי התרשמתי כי התובעת השתלבה במעגל העבודה, היא מטפלת בילדיה ואף ילדה ילד רביעי מאז התאונה. לפי תצהיר התשובות לשאלון לא עבדה קודם לתאונה. טענתה כי עבדה בלא תלוש שכר לא הוכחה בכל דרך שהיא וכאמור, סותרת את תשובתה לשאלון אשר הופנה אליה.
2. התרשמתי כי חרף מגבלותיה של התובעת היא מבינה היטב את מהות המגבלות ודרכי ההתמודדות שלה עם מצבה הרפואי. כך, לצורך ההמחשה, השיבה בעדותה כי היא יודעת לצפות התקף של כאבי ראש קודם שזה מתרחש ולכן יכולה להודיע מבעוד מועד על היעדרותה ביום למחרת (ראו בעמ' 26 ש' 6). לעיתים, כך עולה מעדותה, הכאב חולף מעצמו ולעיתים, היא נוטלת טיפול תרופתי ונמנעת מחשיפה לאור ורעש. לעתים, היא ישנה והכאב חולף (ראו בעמ' 26 ש' 7-16).

מדברי התובעת עולה כי לא היו תלונות כלשהן על תפקודה או על התנהגותה בעבודה. לדבריה, היא לא מתעצבנת בעבודה.

1. התובעת כאמור בתצהירה, למדה חינוך לגיל הרך (ראו בסעיף 4') ומעדותה עולה כי החל משלושה חודשים לאחר התאונה היא עובדת.

התרשמתי כי התובעת ביקשה להקצין ולהעצים את הפגיעה ויש לזכור כי נכותה של התובעת נובעת בין היתר מיסודות אישיותה, כפי שעלה מחוות דעת המומחה, כך שלא כל הנכות ממנה סובלת התובעת היא תוצר של התאונה מושא תיק זה.

המדובר בנכות שהיא נמוכה, 5% פסיכיאטרית ו- 2.5% נוירולוגית בגין כאבי ראש.

התובעת העידה וטענה לקשיים ממשיים בעבודתה, אולם לא הציגה, ולו בדל ראיה, אודות מגבלה כלשהי בעבודה או בעיות בתפקוד, דוגמת רישום היעדרויות או תלונות.

לאחר ששמעתי את התובעת ובהעדר ראיות נוספות על עדותה, שיהא בהן כדי לתמוך בטענות התובעת בדבר פגיעה תפקודית משמעותית, אני מוצאת להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת, בהתאם לנכות הרפואית, היינו נכות משוקללת בשיעור 7.375%.

בסיס שכרה של התובעת ערב התאונה

1. התובעת טענה כי קודם לתאונה למדה לצורך הכשרתה כגננת ועל כן לא עבדה באופן מסודר. בתצהיר התשובות לשאלון אשר מסרה התובעת בראשית ההליך, טענה היא כי לא עבדה כלל קודם לתאונה. בחודש נובמבר 2009, כשלושה חודשים לאחר התאונה, החלה לעבוד במקצועה כגננת לגיל הרך, אך לטענתה, בשל מגבלותיה, אינה יכולה לעבוד במשרה מלאה ועל כן, שכרה החודשי הוא בין 1,200 ₪ ל- 2,000 ₪.
2. הנתבעת טענה כי התובעת היתה עקרת בית קודם לתאונה והפנתה בעניין זה לתשובות התובעת לשאלון אשר נשלח אליה במסגרת ההליך (ראו מענה לשאלות 21-23). לטענת הנתבעת, על פי דו"ח רציפות בביטוח, התובעת לא עבדה מעולם קודם לתאונה. היא החלה לעבוד רק בחודש נובמבר 2009, בהיותה בת 33. הנתבעת טענה כי לאחר התאונה החליטה התובעת לעבוד בשכר חודשי של כ- 1,500 ₪ ובכך יש כדי להצביע על פוטנציאל השתכרותה הנמוך מאד של התובעת.
3. על יסוד הראיות אשר הונחו ובכלל זה תלושי שכרה של התובעת שנה לאחר מועד השתלבותה במעגל העבודה, בפני אני מקבלת את טענת הנתבעת במלואה. עברה של התובעת אינו מלמד על יכולת השתכרות כלשהי וזאת עד הגיע התובעת לגיל , גילה בעת התאונה. מטבע הדברים, משעה שהמדובר באישה צעירה, אין מקום לקבוע כי היא אינה בעלת כושר השתכרות כלשהו ואף עבודתה לאחר התאונה מלמדת על כך שהמדובר במי שמסוגלת לעבוד.

עם זאת, איני סבורה כי ניתן לקבוע כי לתובעת כושר השתכרות ברמה של שכר מינימום, בין היתר, משום שמעולם לא הרוויחה שכר שכזה, לא לפני התאונה ולא אחריה.

עברה התעסוקתי של התובעת, ותפקודה הנוכחי, ישמשו, להלן, בעת פסיקת הפיצוי בראשי הנזק הרלוונטיים.

הנזק

אבדן שכר לעבר

1. התובעת עתרה לפיצוי גלובלי בסך 10,000 ₪ בשים לב לתקופת אי-הכושר שקבע ד"ר סווירי.

הנתבעת טענה כי משעה שהתובעת כלל לא עבדה קודם לתאונה, לא נגרם לה כל הפסד שהוא ואין מקום לפסוק לה פיצוי בראש נזק זה. הנתבעת טענה כי עתירת התובעת לפיצוי גלובאלי מופרכת וחסרת בסיס ויש לדחות את הטענה.

1. על יסוד הראיות אשר הוצגו לפני ובהעדר כל תמיכה לטענת התובעת, הסותרת, כי עבדה ללא תלוש שכר, קודם לתאונה, אני מוצאת כי התובעת לא הוכיחה פגיעה בשכרה.

ראש הנזק של הפסד השתכרות לעבר מחייב הוכחת הפסד בפועל ובעניין זה לא עמדה התובעת בנטל.

אשר על כן עתירת התובעת לפסיקת פיצוי בראש נזק זה נדחית.

הפסד השתכרות לעתיד

1. התובעת טענה כי יש להעמיד את נכותה התפקודית על שיעור שלא יפחת מ- 20%. התובעת חישבה את נזקה לעתיד, כך עולה מסיכומיה, לפי שכר חודשי של 6,000 ₪ ונכות 10% עד הגיעה לגיל 67. סה"כ עתרה לפיצוי בסך 284,400 ₪.

הנתבעת טענה כי לא נותרה לתובעת כל נכות שהיא תפקודית ועל כן, אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין הפסד שכר לעתיד. הנתבעת הציעה, על דרך האומדנה, לפצות את התובעת בסך של 10,000 ₪.

1. אחר ששקלתי את מכלול הטענות והראיות אשר הוצגו לפני ואת מידת המוגבלות של התובעת כתוצאה מן התאונה, הגעתי לכלל מסקנה כי נסיבות התיק כאן מתאימות לפסיקת פיצויים על דרך האמדנה בראש נזק זה. גם אם התובעת לא הוכיחה פגיעה בפועל בשכרה, אזי המדובר באישה אשר לפניה עוד שנים רבות בהן יכולה היא לעבוד. נכותה, כפי שנקבעה, עלולה להגבילה ויש, על כן, מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה, המשקף את הפגיעה האפשרית בשכרה.

אחר שבחנתי את נתוני השתכרות התובעת בשקלול נכותה, גילה ועיסוקה אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 45,000 ₪ בראש נזק זה.

הפסד פנסיה

1. התובעת עתרה לפיצוי בראש נזק זה בסך של 50,000 ₪.

הנתבעת טענה כי התובעת לא הוכיחה כי נגרמו או ייגרמו לה הפסדים בגין פנסיה ועל כן יש לדחות את טענתה לפיצוי בגין כך.

1. בהתאם לפסיקת בתי המשפט בראש נזק זה, אני פוסקת לתובעת פיצוי בשיעור 12% מהפסד ההשתכרות לעתיד, סך של 5,400 ₪.

הוצאות

1. התובעת טענה כי לא שמרה את מרבית הקבלות אודות ההוצאות הרבות שנגרמו לה, בשל טיפולי הריפוי בעיסוק, הפיזיותרפיה, הפסיכיאטרים והכאב. לטענתה, היא נאלצה לקבל תזונה מיוחדת בשל מצבה וגם בכך היו הוצאות מרובות. התובעת אמדה את נזקה בראש נזק זה לעבר בסך של 20,000 ₪ ולעתיד בסך של 30,000 ₪.

הנתבעת טענה כי בהעדר ראיות להוצאות כלשהן, יש לדחות את התביעה בראש נזק זה.

1. עיון בתיק מלמד כי התובעת צרפה קבלות על הוצאות ריפוי ואחרות והדעת נותנת כי בסמוך לתאונה נזקקה התובעת לשאת בהוצאות נסיעה, טיפול ותרופות אשר לא כוסו על ידי קופת החולים במלואן.

אשר על כן אני פוסקת לתובעת פיצוי בראש נזק זה בסך של 3,000 ₪.

עזרת צד ג'

1. התובעת טענה כי בשל הצורך בשימוש במתלה כתף למשך חודשיים והכאבים הרבים מהם סבלה וסובלת עד היום, נזקקה ועודנה נזקקת לעזרה רבה מאחרים.

התובעת עתרה לפיצוי לעבר בסך 60,500 ₪ ולעתיד בסך של 75,000 ₪.

הנתבעת טענה כי משעה שהמדובר בראש נזק מיוחד הטעון הוכחה, אזי בהעדר עדים כלשהם לתמיכה בטענות התובעת בדבר צרכיה, יש לדחות את טענתה, מה גם שעזרתם של בני משפחה טעונה עדיין הוכחה, בין היתר ביחס להפסד אשר נגרם להם בגין העזרה שהושיטו. בהעדר הוכחה, טענה הנתבעת, יש לדחות את עתירת התובעת לפיצוי בראש נזק זה.

1. התובעת נשאלה בעדותה מדוע לא זימנה את העוזרת אשר העסיקה בשכר והשיבה כך: "בשביל מה אני אומרת את האמת" (ראו בעמ' 25 ש' 8). ראיות המעידות על תשלום לעוזרת או על תקופת עבודתה אצל התובעת - אין.

בנסיבות הפגיעה של התובעת ונוכח הטיפולים אשר קיבלה במיוחד בסמוך לתאונה אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 2,000 ₪ בראש נזק זה.

כאב וסבל

1. התובעת עתרה לפיצוי לפי 20% הנכות התפקודית הנטענת על ידה ויומיים אשפוז ועתרה לפיצוי בסך של 40,000 ₪.

הנתבעת הציעה פיצוי בסך 10,000 ₪.

1. התובעת ילידת 9.8.1978. לתובעת נקבעה נכות בשיעור של 7.375% התובעת היתה מאושפזת בעקבות התאונה הנדונה יומיים.

כפועל יוצא, ובהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976, זכאית התובעת לפיצוי כספי בסך 14,600 ₪ במעוגל בראש נזק זה, נכון להיום.

לסיכום

1. סכום הפיצוי הכולל לתובעת עומד על סך של 70,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכום האמור, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ כחוק וכן, הוצאות כולל אגרה ששולמה בסך כולל של 6,600 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ו, 08 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.