א. מבוא

1. לפני בקשת החייבת ילידת 9.11.1971 להכריזה פושטת רגל. החייבת נשואה לאסיר ולבני הזוג אין ילדים. החייבת מתגוררת בעכו העתיקה עם אמה, אחותה ושני אחיינה, אחת מהם נכה.

2. ביום 8.11.2010 ניתן צו לכינוס נכסי החייבת, על פי בקשתה שהוגשה ביום 4.2.2010 בגין חובות מוצהרים אשר נאמדים בסך של 533,289 ₪ ל – 17 נושים. על החייבת הושת תשלום חודשי בסך של 500 ₪ לחודש החל מיום 1.12.2010.

עו"ד נעם אפשטיין מונה כמנהל מיוחד על נכסי החייבת.

3. עד מועד הגשתו של הדוח על ידי המנהל המיוחד הוגשו נגד החייבת 17 תביעות חוב בסכום כולל של 479,099 ₪. ביום 27.12.2011 נערכה לחייבת חקירה במשרדי המנהל המיוחד לצורך הגשת חוות דעת לבית המשפט.

4. נכון למועד הגשת חוות דעת המנהל המיוחד החייבת התנהלה בהליך כראוי, שילמה תשלומים לקופת הכינוס והגישה דוחות. נטען מאידך כי החייבת אינה ממציאה מסמכים נוספים שביקש המנהל המיוחד להמציא המתייחסים לתביעה שמנהלת משפחת החייבת לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לאחיינית החייבת כתוצאה מטיפול רפואי רשלני שקיבלה.

לטענת המנהל המיוחד מסמכים אלו רלוונטים משום שהחייבת טוענת שעיקר חובותיה נוצרו בשל הצורך לסעוד אחיינית זו ולתמוך בשאר בני המשפחה עמם היא מתגוררת ובשל קשיי מחיה שנוצרו עקב אי יכולתה לעבוד בתקופה מסוימת במלוא כושרה גם בשל הצורך לטפל באחייניתה.

נכון למועד הגשת חוות דעת המנהל המיוחד ביום 2.2.2012 החייבת עובדת במשרה מלאה ואף יותר מכך.

5. עוד אבהיר כי נכון למועד הגשת חוות דעת המנהל המיוחד קבע זה האחרון בסעיפים 25 ו- 31 לחוות דעתו כי חובות החייבת נוצרו בתום לב.

6. התנגדות המנהל המיוחד להכרזת החייבת פושטת רגל נבעה מהתנהלותה בהליך ובמיוחד מהימנעותה להעביר למנהל המיוחד מסמכים בנוגע לתביעה שהוגשה בשם אחייניתה של החייבת לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לאחיינית, בנוגע לתשלומים שהתקבלו, אם התקבלו, בקשר עם תביעה זו ומסמכים אחרים רלוונטים לעניין זה.

7. כן גרס המנהל המיוחד כי החייבת לא המציאה מסמכים בנוגע להכנסות כלל התא המשפחתי בו היא מתגוררת. המנהל המיוחד סבר שהחייבת אינה נוהגת בתום לב משאינה מציאה מסמכים ומידע בקשר לכלל הכנסות התא המשפחתי ונכונה להפריש סכום גבוה מדי מהכנסותיה למחיית תא משפחתי זה.

8. החייבת טענה בתגובה כי חששותיה מבני משפחתה ובמיוחד מאבי אחייניתה שהינו אדם אלים מנעו ממנה להמציא המידע הנדרש. כן נטען כי בשל גורמים אובייקטיבים וחוסר יכולת של חברים אחרים במשפחתה המתגוררים עמה להשתכר למחייתם עליה להשתתף בסכומים גבוהים בהוצאות התא המשפחתי.

החייבת טענה כי התנהלות אחרת מצידה תביא לסילוקה ממקום מגוריה ולנידוייה.

עניין זה לא נסתר בבדיקה נוספת שערכו בעלי התפקיד וגם לא הובהר אלו מאמצים עשו בעלי התפקיד לאתר המסמכים המבוקשים בדרכים אחרות תוך קבלת פרטי זיהוי האחיינית.

9. ב"כ הכונ"ר הגיש עמדתו ביום 6.2.2012 בחוות הדעת נטען כי החייבת צברה 3 פיגורים והגישה דוחות עם מסמכים חלקיים (ובכך הצטרפה לעמדת המנהל המיוחד). ב"כ הכונ"ר סברה כי עם יוסרו המחדלים ניתן יהיה לשקול בשנית העמדה בנוגע לחייבת.

10. ביום 12.2.2012 התקיים דיון במעמד הצדדים וניתנה לב"כ החייבת שהות להגיש תגובה לעמדות בעלי התפקיד.

11. כבר ביום 4.3.2012 הגיש ב"כ החייבת תגובה המבהירה כי הוצאות החייבת למחיה (אותם היא מעניקה לתא המשפחתי בו היא מתגוררת) עומדים על סך של 1,500 ₪ לחודש סכום שהוא סביר למחיית אדם אחד והוצאותיה ירדו אם תהיה לבדה.

כן הוסבר שוב חששה של החייבת ממשפחתה אם זו תמציא פרטים נוספים בנוגע להליך המשפטי המנוהל בשם אחייניתה.

עוד הוסבר כי קיימת נחיצות לחייבת להישאר לגור בבית אמה יחד עם אחייניתה הנכה גם כדי להגן על זו האחרונה מפני אביה.

הובהר גם כי אמה של החייבת היא האפוטרופוסית על האחיינית הנכה ולא החייבת.

12. ביום 10.6.2012 הוגשה עמדה מסכמת מטעם המנהל המיוחד אשר שב על עמדתו והביע חשש כי באם בתביעה, לגביה לא הומצאו פרטים נתבעו החזרי כספים שמגיעים לחייבת בגין הוצאות שהוציאה עבור אחייניתה לא תהיה דרך לוודא כי כספים אלו יגיעו לקופת הכינוס.

13. ב"כ הכונ"ר התמהמה במתן תגובתו ובשל הצורך לברר התנהלות החייבת בהליך לצורך מתן פסק דין נקבע דיון נוסף במעמד הצדדים, במהלך הדיון הוברר כי החייבת המציאה שוברי תשלום וכי נכון למועד הדיון וביום 7.3.2013 שילמה החייבת כל התשלומים לקופת הכינוס למעט 2 פיגורים בשנת 2011 ו – 3 בשנת 2012 לגביהם קיימת מחלוקת. לא נטען על ידי בעלי התפקיד כי עסקינן בחייבת אשר אינה מקיימת חובותיה בהליך בשל אי תשלום לקופת הכינוס.

14. המחלוקת היחידה בין הצדדים הינה האם די בהימנעות החייבת מהעברת המידע בנוגע להליכים המשפטיים שמנהלת אחייניתה ובעובדה שנטען כי החייבת משלמת לאמה סך חודשי של 1,500-3,000 ₪ כדי לקבוע שמדובר בחייבת שאינה מתנהלת כראוי בהליך.

ב. המסקנה

1. לטעמי אחרי שבחנתי כלל הנסיבות בתיק זה יש מקום להעתר לבקשה. זאת בהתחשב בגילה של החייבת, בעובדה כי מאז יצירת החובות אינה יוצרת חובות חדשים, בהתחשב בעובדה כי החייבת עובדת באופן מלא ואף למעלה מכך ותומכת בבני משפחתה בנוסף ליכולתה להחזיר חובות ובהתחשב בתועלת העתידה לצמוח לנושים באם תוכרז החייבת פושטת רגל לדעתי אם תוכרז החייבת וינקטו הליכים על ידי הנאמן אשר יאפשרו השגת מידע נדרש מההליכים המשפטיים שמנוהלים בשם אחייניתה של החייבת יטופל גם החסר במידע רלוונטי לעניין התביעה שהוגשה בשם אחייניתה של החייבת. העתרות לבקשה ומינוי נאמן יאפשר לנאמן להצטרף בשם החייבת להליכים הנ"ל (בנוגע לתביעה שהוגשה בשם האחיינית) או להבטיח שכספים המגיעים לחייבת בגין הליכים אלו יגיעו לקופת הכינוס, בוודאי יוכל הנאמן לעשות כן טוב יותר מהחייבת שנתונה ללחצים משפטיים. לפיכך מתן הכרזה בתיק זה יסייע לנושים ולחייבת שתוכל להיחלץ ממעגל חובותיה.

2. הוראת סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה") קובעת כדלקמן:

"א. בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;

(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;..."

3. השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בדונו בבקשת החייב להכריזו פושט רגל, היא האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה.

ראה לעניין זה:

שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת הרגל", מהדורה שלישית, בעמוד 173

ע"א 5503/92 עדה קריצמן ואח' נ' הכונ"ר, פד"י מט (1) עמ' 479 בעמ' 576

ע"א 6021/06 דגנית פיג'ון נ' הכונ"ר, תק' – על 2009 (3)1913 (2009)

שאלת תום ליבו של החייב נבחן אפוא בשתי תקופות שונות, האחת לפני הגשת הבקשה, בעת יצירת החובות, והשנייה, לאחר השגתה, לרבות לאחר מתן צו הכינוס. נטל הוכחת תום הלב מוטל תמיד על החייב.

במקרה דנן אין מחלוקת שחובות החייבת נוצרו בתום לב השאלה היחידה היא האם התנהלותה בהליך אינה תמת לב.

4. כבר נפסק בעבר כי לעיתים גם אם יתקשה בית המשפט לקבוע שחובות החייב נוצרו בתום לב הרי התנהלות מופתית של החייב בהליך כינוס כמו גם חלוף הזמן ממועד יצירת החובות ואי יצירת חובות חדשים ונסיבות אישיות כמו גיל ומצב רפואי יקלו על בית המשפט לקבוע כי יש ליתן הכרזה בעניינו של החייב, בשל הצורך לאפשר לו פתיחת דף חדש. ולהיפך, לעיתים גם אם יצר החייב חובות בתום לב אך לא התנהג כמצופה מחייב בהליך, לא תעתר בקשתו.

בוודאי נכון הדבר כאשר חובות נוצרו בתום לב, חייבת ממלאה אחר חובותיה בהליך ואולם לא ממציאה מידע מסוים בשל חשש ממשפחתה וקיימת דרך אחרת להשיג מידע זה או לדאוג טוב יותר לזכויות החייבת.

5. כאמור להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה והיעילה והשווה ביותר, והשנייה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות.

ראה לעניין זה:

ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכונ"ר, פ"ד נז (4), 197, 205-206

ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא (1) 166,164

ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכונ"ר, פ"ד מח (1) 45,55

ע"א 501/67 הכונ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב (1) 28,23

א. פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271,271

6. בעקבות תיקון מס' 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") משנת תשנ"ו, מודגשת יותר, מבעבר, התכלית השנייה שעניינה החייב.

בעת הזו, לאור הפסיקה המרובה בנושא ובעקבות תיקוני החקיקה בפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם – 1980, נדרשים אנו להדגיש יותר מבעבר התכלית השנייה.

זאת משום שקיים אינטרס ציבורי מהותי בקיום הליכי פשיטת הרגל לצורך שיקומו של החייב המתאים לכך. זאת מכיוון כי החברה בכללותה יוצאת נשכרת מתוצאות הליכי פשיטת הרגל מוצלחים בסיומם, אדם שהיווה נטל על החברה, משתקם, לומד התנהלות כלכלית נכונה וראויה ופועל למיצוי כושר השתכרותו וסילוק חובותיו, תחת עינו הפקוחה של בית המשפט ושל הכונ"ר.

לטעמי במקרה דנן ראוי לאפשר לחייבת להנות מהגנת ההליך משום שלטעמי היא מתאימה להליך. מדובר בחייבת העובדת קשה למחייתה ומתפרנסת כראוי. תמיכתה במשפחתה מאפשרת לה להתגורר במחיצת המשפחה, לתמוך במשפחה הנמצאת במצב רעוע ואיני סבורה כי יחסכו הוצאות באם החייבת תחייה לבדה במקום אחר. כמו כן טענות לעניין הוצאות מפורזות של החייבת יכולות לבוא לכלל פתרון בהגדלת התשלום החודשי לקופת הכינוס.

7. כמו כן לטעמי אי המצאת מידע נדרש על ידי החייבת בשל חשש ממשפחתה יביא על תיקונו באשר תוכרז החייבת פושטת רגל וימונה נאמן והוא יוכל לפעול במקומה ובשמה להשגת מידע ולהגשת כל תביעה נדרשת.

8. בע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' הכונ"ר, (פרסום נבו) (להלן: "עניין בן דוד") התייחס כב' השופט א. גרוניס לסוגיית תום הלב והסתבכותו הכלכלית של חייב בגין חתימה על ערבויות לטובת בני משפחה ובגין פעולה על סמך תחושת מחויבות משפחתית וציין כדלקמן:

"נראה לנו כי בית המשפט המחוזי החמיר יתר על המידה עם המערער וכי חלק מקביעותיו לעניין חוס רתום ליבו של המערער אינן יכולות לעמוד.

כאמור, הסתבכותו של המערער החלה בסוף שנות השמונים, עם שחתם על ערבויות שונות לטובת גיסו וגיסתו. על יסוד החומר שהונח בפני בית המשפט המחוזי ובפנינו, לא ניתן לומר שעתם חתימה על ערבויות שונות לטובת בני המשפחה מצביעה על חוסר תום לב. במציאות הישראלית תופעה ידועה היא שלעיתים נדרשים אנשים לחתום על ערבויות, ומה טבעי יותר מכך שבני המשפחה יהיו אלה שיתבקשו לחתום על ערבויות, כמובן, שאין להצדיק מצב שבו אדם השקוע בחובות יצור חובות חדשים ויחתום על ערבויות. אין לומר שזה היה המצב לגבי המערער בעת שחתום על הערבויות לטובת בני משפחתו".

במקרה דנן צודק ב"כ החייבת כי עסקינן בחייבת הפועלת באופן סביר בשל תחושת מחויבת משפחתית לא מוכנה להפקיר אחייניתה הנכה לחסדי אביה האלים וקיימות נסיבות המבהירות חששה למסור מידע נוסף אשר יכול להיות מובא לבעלי התפקיד בדרך אחרת שלא על ידה.

9. לנוכח האמור, סבורני כי אין לקבוע כי החייבת אינה נוהגת בתום לב בהליך. נקבע על ידי בעלי התפקיד כי זו לא פעלה בחוסר תום לב ביצירת חובותיה. יש לזקוף לטובת החייבת גם העובדה שהחייבת עובדת בחריצות, משתכרת למחייתה ומגישה דוחות במועד.

אומנם יש בהתנהלות החייבת כמתואר על ידי המנהל המיוחד בעיתיות ואולם אין די בבעייתיות זו הניתנת לפתרון כדי לדחות בקשתה.

יש לזכור כי עסקינן בחייבת עם נסיבות חיים לא פשוטות אשר השכילה לרכוש מקצוע ולעבוד ולפרנס עצמה ומשפחתה ואף לדאוג לקרובת משפחה נכה. יש מקום להושיט יד לחייבת כזו ובתמיכה נכונה גם של בעלי התפקיד לדאוג למגיע לה ולמגיע לנושים ולהשיג כל מידע נדרש לצורך כך גם מבלי לפגוע במרקם המשפחתי העדין.

לנוכח האמור לעיל, סבורני כי יש ליתן משקל רב יותר לנסיבות אחרות מאשר אי המצאת מידע מספק בנוגע להליכים משפטים שמנוהלים בשם אחייניתה של החייבת ולחלוף הזמן ממועד יצירת החובות ולזוקפם לזכות החייבת ואף אם נמצא העדר תום לב מסוים באופן התנהלותה בהליך.

10. לנוכח כל האמור לעיל אני סבורה כי יש מקום להכריז על החייבת פושטת רגל.

לאור כל האמור לעיל ובהעדר התנגדות מטעם נושי החייבת אשר לא התייצבו לישיבת בית המשפט שנוהלה בעניינה של החייבת, אני מקבלת הבקשה ומכריזה כי החייבת פושטת רגל.

כל ההגבלות שהוטלו על החייבת יעמדו בעינן, והחייבת תשלם סך של 650 ₪ לקופת הפש"ר מדי חודש בחודשו.

עו"ד נעם אפשטיין ישמש כנאמן בהליך, כנגד חתימה על התחייבות עצמית על סך של 50,000 ₪, להבטחת מילוי תפקידו.

לאור תוצאות ההליך ישולמו הוצאות ההליך ושכר הכונס מכספים שהצטברו בקופת הכינוס עד מועד מתן פסק דין זה. שכר טרחת בעלי התפקיד ישולמו בהתאם לתקנות. הוצאות בסך 500 ₪ ישולמו בנוסף.

החייבת תמציא לנאמן בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו מספר תעודת זהות של אחייניתה של החייבת ופרטים המזהים כדי שזה יכול באמצעיו שלו להשיג המידע המבוקש על דיו.

פסק דין זה ניתן על ידי כרשמת.

ניתן היום, א' אב תשע"ג, 08 יולי 2013, בהעדר הצדדים.