א. רקע עובדתי ודיוני:

1. בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד). אין מחלוקת בשאלת החבות והמחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק.
2. התובעת הינה מורה במקצועה, ילידת שנת 1972. ביום 27/1/08, היא נפגעה בתאונת דרכים, בעת שנסעה עם בני משפחתה.
3. התביעה הוגשה במקור, בשמה ובשם יתר בני המשפחה שלה (בעלה וחמשת ילדיהם), אשר כולם היו ברכב, בעת התאונה. ביום 10/5/10 ניתן פסק דין חלקי מוסכם למחיקת יתר בני המשפחה בעקבות הסכמות שהושגו בין הצדדים לסיום התיק בפשרה בעניינם. נותר להכריע את התביעה בעניינה של התובעת.
4. בעקבות התאונה התובעת פונתה לבדיקה וטיפול בחדר המיון של בית חולים השרון. בבדיקתה נמצאה רגישות באזור הכתף ובוצעו צילומי רנטגן של הכתף, עצם הבריח ועמוד השדרה הצווארי, אשר לא הדגימו ממצא חולני גרמי. במהלך התקופה שלאחר התאונה, התובעת סבלה מכאבים בכתפיים, בצוואר ובגב והופנתה לבדיקות נוספות.
5. בהודעת הצדדים מיום 7/9/10 (ר' בקשה 2), הוסכם על הצדדים למנות את פרופ' אברהם גנאל, לבדיקת התובעת, כמומחה בתחום האורתופדי (להלן: המומחה).
6. בחוות דעתו של המומחה, מיום 12/12/10, נקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בגין התאונה, של 8%.

1. הצדדים בקשו ארכות להגשת כתב ההגנה ולהגשת תחשיבי נזק, אולם גם כעבור זמן הנוסף, הם לא הגיעו לידי הסכמה. ביום 2/9/12, ניתנה הצעת בית משפט לסיום, בצירוף הוראה להגשת תצהירי עדות ראשית, באם לא תושג הסכמה.
2. משלא הגיעו הצדדים להסכמה לסיום התיק, גם לאחר מתן הצעת בית המשפט, הם הגישו תצהירים והציגו את ראיותיהם.
3. מטעם התובעת העידו, התובעת, בעלה, מר אופיר שער וכן מר רני שגיא, אשר שימש בשנים 2000-2006 כמנהל בית הספר שבו לימדה התובעת.
4. המחלוקת בין הצדדים אודות גובה הנזק, נובעת מהמחלוקת ביניהם אודות גובה הנכות התפקודית של התובעת ופגיעתה הנטענת, בכושר השתכרותה העתידית.
5. בחוות דעתו פרט המומחה:

"בבדיקתה נמצאה הגבלה קלה בסיבוב הראש לשמאל. לשאר הכיוונים הטווח תקין. הגבלה זו אני מגדיר כהגבלה זעירה בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי. ניתן לחוש בחריקה בזמן תנועה פסיבית של כתף ימין שמקורה, להערכתי, המפרק אקרומיו-קלביקולרי. בדיקת עמוד שדרה מותני תקינה. נמצאה הגבלה בתנועות סיבוב של מפרק ירך ימין. איני מייחס את ממצאי בדיקת מפרק הירך הימני לתאונה, שכן היא לא נפגעה בתאונה באזור זה ובמהלך המעקב הרפואי לא התלוננה על מחושים ו/או הגבלות באזור המפרק.

בצילומי רנטגן שעמדו לעיוני נראית תת פריקה של מפרק אקרומיו-קלביקולרי מימין. בצילומי אגן ירכיים ועמוד שדרה מותני אין סימני חבלה.

מעברה הרפואי בתחום האורתופדי יש רישומים על סבל בשנת 2004 מכאבים בכתף ימין. בדיקת על קול הייתה תקינה. יש רישומים על סבל מכאבי גב תחתון בשנת 2005 ויש רישומים על סבל מכאבי גב תחתון בשנת 2005 ויש רישומים על סבלה מכאבים במפשעה השמאלית בשנת 2007". (ר' חוו"ד המומחה , פרק "דיון ומסקנות").

1. המומחה קבע את נכותה הצמיתה הכוללת של התובעת בגין התאונה בשיעור של 8% , לפי הפירוט שלהלן: 3% בגין הגבלה זעירה בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי לפי סעיף מותאם 37(5)א'; 5% בגין תת פריקה במפרק אקרומיו-קלביקולרי מימין ושינויים ניווניים במפרק זה לפי סעיף 39(3) לתקנות.
2. המומחה לא זומן להיחקר על קביעותיו והן אינן שנויות במחלוקת ועומדות בעינן.
3. לטענת התובעת, עקב המגבלות מהן היא סובלת בגין התאונה, היא מתקשה למצות ולגלם את פוטנציאל ההשתכרות ה"אמיתי", שהיה לה, לולא התאונה והנכות בגינה. התובעת טענה בתחשיב הנזק מטעמה, אליו הפנתה בסיכומיה, כי יש לקבוע שהנכות התפקודית חופפת לשיעור נכותה הרפואית, לצורך חישוב וקביעת הפיצוי בגין הפסד השתכרות.
4. התובעת טענה בתצהירה כי בעבודתה כמורה עליה לעמוד שעות רבות ובעקבות התאונה נאלצה היא נאלצה ללמד שעות רבות בישיבה, נתון הפוגע באיכות עבודתה. כן טענה כי מאז התאונה היא חווה עייפות בבקרים וקשיי שינה; הגבלה בתנועות ראש בעמידה בכיתה; קושי להרים את הצוואר מול הלוח; קושי לכתיבה על הלוח בשל בעיית הכתף; קושי לעמוד על הרגליים למשך זמן ממושך. כמו כן, טענה כי הפגיעה התפקודית מתבטאת בקשיים לבצע מטלות בית יומיומיות (הרמת ילדים, חפצים וכו').

1. בחקירתה הנגדית, הובהר (בין היתר), כי התובעת הפסיקה בפועל את עבודתה כמורה בתיכון ברעננה עוד בשנת 2006, לפני התאונה. בשנת 2007 היא יצאה לשבתון ובסיומו (עדיין לפני התאונה, 9/07), היא עברה ללמד באולפנה קרובה לביתה . היא החליטה להחליף את מקום עבודתה , בשל הריחוק הגיאוגרפי בין ביתה, למקום העבודה הקודם, ברעננה, לפני וללא קשר לתאונה. התאונה התרחשה כ-4 חודשים לאחר מכן, ב- 27/1/08.
2. ב-9/2010 (בתום אחת מחופשות הלידה), התובעת החלה לעבוד בעבור המועצה המקומית בעיר שוהם, כמורה-מחנכת. היום, התובעת משמשת גם כרכזת פדגוגית ורכזת בגרויות של המועצה. התובעת טענה בעדותה כי הוצעו לה תפקידים ניהוליים נוספים, אך היא סירבה, בשל המאמץ הפיזי הנוסף הכרוך בהם. באשר לתפקידה הנוכחי, העידה כי הוא מבוצע לרוב בישיבה ו"פחות שעות עמידה", ככל שהינה נדרשת ליותר שעות ריכוז במשרד.
3. לשאלת בית המשפט, התובעת אישרה כי שכרה החודשי כיום (כמחנכת ורכזת) עומד על סך של כ-15,000 ₪ והינו גבוה (משמעותית) מהכנסתה בעבר וכן שעות משׂרתה הוגדלו (ביחס לעבר). לדברי התובעת, שעות עבודתה בהוראה הינן זהות, "פחות או יותר", לשעות ההוראה שהיא ביצעה לפני התאונה (כ-14 בהוראה וכ-15 נוספות, בעבודה המשרדית). התובעת אשרה כי שנה-שנתיים לפני מועד מתן עדותה, היא יצאה עם תלמידיה לטיול. בעלה, שפיתח את מקצועו ופרנסתו, באופן עצמאי, שב הביתה , לא פעם, בשעה 21:00 - 22:00, בעוד היא מנצחת על ניהול הבית, לאחר סיום עבודתה, עד לשעות אלה.
4. התובעת אשרה, כי ללא קשר לתאונה ולנכויות שנקבעו בגינה בחוות דעת של המומחה, הינה גם סובלת מהרגליים וכאבים אחרים (ר' עדותה בעמ' 12- 15 לפרו' והתייחסות המומחה לנושא זה).
5. ב"כ התובעת הודה בסיכומיו כי נתוני המל"ל (נ/1) אכן מלמדים על העלייה העקבית, במשך השנים, של שכרה של התובעת, מאז התאונה והיום, ומלמדים כי התובעת מרוויחה היום שכר גבוהה משֹכרה ערב התאונה. יחד עם זאת, לטענתו, , התובעת מתקשה למצות ולגלם את "פוטנציאל ההשתכרות הרעיוני שלה", בגין הנכות מהתאונה. הוא הפנה לעדות של מנהלהּ לשעבר ולאמור בתצהירו, אודות כישוריה הטובים. כן, נטען בתחשיב לפגיעה ביכולת התפקוד שלה בניהול משק הבית וגידול הילדים, כאם ורעיה. הוא עמד על טענתו שאין בהעדר הוכחת הפסד שכר בעבר כדי לשלול את טענת התובעת לזכות לפסיקת פיצוי בגין הפסד שכר עתיד ויש לחשב הפסדים אלה (בהפניה לתחשיב), לפי חישוב אריתמטי, על פי גובה הנכות הרפואית שנקבע וגובה שכרה, ערב התאונה.
6. לטענת הנתבעת, הנתונים הנ"ל מלמדים בעליל כי הנכויות שנקבעו על ידי המומחה הינן מזעריות ונטולות ממד תפקודי. כך על פי מהותן וכך על פי הנתונים האובייקטיביים שהוכחו בחומר הראיות. לדבריו, אין כל הלימה או התאמה בין טענות התובעת ובעלה בעדותם לבין קביעות המומחה והנתונים שהוצגו והוכחו, בפועל . הוכח שאין כל אבדן השתכרות. אדרבה, הוכחה עליית גובה ההשתכרות והרחבת שעות העבודה. כל אלה שוללים את הטענה לאבדן כושר עבודה עתידית. לאור האמור, הוצע לראש נזק זה, סכום גלובאלי של 10,000 ₪ (כפי שהוצע גם בעבר, בתחשיב מטעם הנתבעת).

ב. דיון הכרעה:

1. התובעת ובעלה העידו בתצהיריהם ובבית המשפט על קשיים עקב התאונה. ככלל, עצם המעורבות בתאונת דרכים, מדרך הטבע, גורמת לתחושות של תסכול, חשיפות ופגיעות. מאידך, מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעת כי לא אותן התחושות הסובייקטיביות מנחות את בית המשפט בבואו לפסוק פיצוי בגין התאונה, כולל פגיעה נטענת בכושר השתכרות , אלא הנתונים האובייקטיביים המוכחים , במידת הראייה הנדרשת, שבחומר הראיות שהוצג.
2. הנני סבורה כי חלק מטענות התביעה אינן מתיישבות עם הנתונים האובייקטיבים אשר הובררו בבית המשפט. אמנם, התובעת הביעה תחושה אישית של "פגיעות ומוגבלות" בגין התאונה, אולם הוכח שהיא גייסה מחדש את כוחותיה להמשך לגדל ולהרחיב את המשפחה מחד, ולחזור לתפקוד מלא בעבודה, ואף להתקדם לתפקיד ומשרה הכוללת, בנוסף לשעות הוראה, ביצוע תפקיד ניהולי אדמיניסטרטיבי (רכזת פדגוגית). הצדדים אינם חלוקים שהתובעת לא סבלה בפועל, מאז התאונה בהרעה תעסוקתית. אדרבה, היא התקדמה ושכרה עלה בעקביות, לאחר התאונה.
3. צוין לא אחת כי נכויות נמוכות (בשיעור עד 10% ולעיתים יותר), בתחום האורתופדי, אינן מצביעות בהכרח על פגיעה מורגשת בכושר ההשתכרות. מדובר באחוזי נכות אורתופדית שרבים מציבור העובדים (ביחסים העולים באופן ישיר עם הגיל), סובלים מהם וממשיכים לבצע את עבודתם, במשרה ובשכר מלאים. במקרה דנן התובעת, על אף נכותה הרפואית בגין התאונה (ובעיות אורתופדיות נוספות שצוינו בחוות הדעת, ללא קשר לתאונה), המשיכה לעבוד והתקדמה מקצועית, תוך כדי שיפור רמת השתכרותה.
4. מאידך, צוין גם לא אחת שאין זה נדיר שנכות רפואית צמיתה, אשר אינה נותנת אותות תפקודיות בגילאים מסוימים, עשויה להשפיע לרעה ולהתבטא בנכות תפקודית משמעותית יותר בפועל, בעתיד, עם חלוף השנים. כך הדבר גם לגבי אנשים, שעל אף שנגרמה להם נכות רפואית כזו או אחרת בתאונה, מצליחים לגייס את כוחותיהם, מתגברים וחוזרים לתפקוד מלא, לאחר קרות האירוע. התגייסות שכזו, מעידה שנכון לעתה, הנכות הרפואית לא פגעה בתפקוד המלא. מאידך, אין מחלוקת שהתובעת, הינה בשנות הארבעים לחייה ובפניה עדיין שנות עבודה לא מעטות. הנתבעת מסכימה שאין לשלול את טענתה לזכאות לפיצוי גלובלי, צנוע, מוגדר, בגין הסיכוי להשפעה לרעה של הנכות הרפואית בעתיד, שתתבטא בנכות תפקודית מסוימת, בשלב כלשהוא, בעתיד, בשל הנכות הרפואית שנגרמה בתאונה.
5. במצבים מסוג אלה בית המשפט עוסק במלאכת ההערכה והניבוי, על פי התחזיות הסבירות השונות ובהתאם לכך נוהג בהמ"ש לפסוק פיצוי גלובאלי, בגין הפסד השתכרות עתידית רעיונית, בהתחשב בנתוני המקרה, כמכלול.
6. באשר לטענת התובעת לפסיקת פיצוי עבור הוצאות, נסיעות ועזרת צד ג' (עבר ועתיד) יש מקום לפסיקת פיצוי מסוים ולהתחשב בתקופה קצרה, שלאחר התאונה בעת שהתובעת נדרשה להתאוששות מהאירוע, לצד יתר בני המשפחה, שאף הם היו בתאונה והתאוששו. מאידך, לא מצאתי בסיס לטענותיה לפיצוי בגין עזרת צד ג', מעבר לכך. התובעת העידה כי ישנו קושי בהשׂגת עזרה במקום מגוריה הנוכחי ו-"המשפחה מסתדרת" (ר' עדותה בעמ' 15 שו' 17-20 לפרו'). בעלה של התובעת העיד כי התקופה היחידה בהם הם שכרו את שירותי עוזרת בית הייתה בתחילת שנות האלפיים, כשמונה שנים לפני התאונה, וכבר אז החליטו לחדול מכך מכיוון שבני הזוג 'לא אהבו זאת' (ר' עדותו בעמ' 17 שו' 1-4 לפרו'). הם לא שכרו עזרה לאחר ובעקבות התאונה ואין בנכות שנקבעה ובראיות שהוצגו, כדי לבסס פסיקת פיצוי לעזרת צד ג' בעתיד, על פי הפסיקה.

ג. קביעת רכיבי הפיצוי וסיום:

1. לאור כל האמור הנני מעמידה את נזקי התובעת על הסכומים, כדלקמן:

א. כאב וסבל – סך של 15,000 ₪.

ב. הפסדי שכר עתיד (גלובאלי) – סך של 30,000 ₪.

ג. הוצאות נסיעה, רפואיות, ועזרת צד ג' לעבר (גלובאלי) – סך של 5,000 ₪.

1. הנני על כן מחייבת את הנתבעת לשלם לידי התובעת סך כולל של 50,000 ₪. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בגין אגרת ביהמ"ש ובשכ"ט עו"ד בסך 13% מהסכום הנ"ל, בתוספת מע"מ. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהיום והחל מאותו מועד יישאו ריבית והפרשי הצמדה, עד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק . להמצאה מתועדת וסגירה.

ניתן היום, י"ד אלול תשע"ד, 09 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.