1. התובעת הינה בתו של שלמה נדב ז"ל [להלן: "שלמה"], שהלך לבית עולמו ב-3.10.10, וירשה את עזבונו [ראו צו ירושה מ- 24.7.11].

הנתבעת הינה אשתו של יוסף נדב ז"ל [להלן: "יוסף"], שהלך לבית עולמו ב-10.5.94, וירשה את עזבונו [ראו צו ירושה מ-12.10.94].

יוסף ושלמה היו אחים. שלמה הגיש ב-07' תביעה כנגד יורשת עזבון אחיו יוסף ובה עתר להצהיר על בעלותו ב-4 נכסי מקרקעין [המקרקעין ברח' לייש, המקרקעין ברח' אגמון, המקרקעין ברח' נתן, והחנות ברח' התקוה] – ת.א. 33610-01-10. יורשת עזבון האח יוסף הגישה תביעה כנגד שלמה לסילוק יד מהמקרקעין ברח' אגמון – ת.א. 33514-01-10. לאחר פטירת שלמה באה במקומו יורשתו – אופירה.

התביעה בעניין המקרקעין ברח' לייש הוכרעה ע"י ביהמ"ש המחוזי [כב' השופט כבוב]. ערעור על פסה"ד נדחה [ראו ע"א 679/11 וע"א 818/11]. נותר לדון בתביעות בעניין 3 נכסי המקרקעין: המקרקעין ברח' אגמון, המקרקעין ברח' נתן והחנות ברח' התקוה.

התביעות הועברו לדיון בפני ב-15.5.12, לאחר שנדונו בפני מותבים אחרים. בקדם המשפט בעמ' 17 לפרוטוקול הסכימו הצדדים, שבית המשפט יכריע בתובענות בשאלה "מי מהצדדים הינו הבעלים של הנכסים: הבניין ברח' אגמון 9 ת"א, הבניין ברח' נתן 80 ת"א, החנות ברח' התקווה 44 ת"א". עוד הוסכם בעמ' 17 לפרוטוקול שורות 22-25, שאם יקבע שעזבון יוסף הינו הבעלים של הבניין ברח' האגמון-יינתן צו לסילוק יד כנגד התובעת, שמחזיקה כיום בנכס.

נעבור ונדון בכל אחד מנכסי המקרקעין בנפרד.

2. המקרקעין ברח' אגמון 9 ת"א הידועים כגוש 7069 חלקה 46 [להלן: "מקרקעי אגמון"].

המקרקעין רשומים מ-14.6.60 במרשם המקרקעין בפנקס הזכויות בבעלות יצחק נסים ושוע חבה. שטח המקרקעין עפ"י הרשום במרשם המקרקעין - 168 מ"ר. ב-2.9.04 נרשמה על זכויות יצחק נסים ושוע חבה הערת אזהרה לטובת נדב רחל - יורשת עזבון יוסף [שטר 0326740001].

עפ"י עדות שי נדב בפרוטוקול מ-4.9.14 בעמ' 235-236, על המקרקעין בנוי בניין נטוש, שבו 3 חדרים ריקים. הוגשה במהלך המשפט בקשה ע"י הנתבעת לאסור על התובעת לבצע עבודות בנייה במקרקעין הנ"ל. צילום תמונות של המקרקעין צורפו לבקשה לצו מניעה.

שוע חבה ויורשי המנוח יצחק נסים ז"ל היו נתבעים בתביעה. עפ"י החלטת רשם ביהמ"ש המחוזי בעמ' 6 לפרוטוקול מ-19.1.10 הוצגו אישורי מסירה, ולא הוגש מטעמם כתב הגנה. רשם ביהמ"ש קבע בהחלטתו מ- 19.1.10, שהיות ולרחל נדב טענות בדבר זכויות במקרקעי אגמון, "המשמעות ... לעובדה ששוע חבה ויורשי יצחק ניסים לא הגישו כתב הגנה היא, שהם לא יוכלו לכפור בטענותיו של שלמה נדב ... ההכרעה בזכויות ... תהיה ביחסים שבין שלמה נדב לבין התובעת [רחל נדב – י.ג.]".

הוצג בפני ביהמ"ש ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר מקורי, שנחתם בפני הנוטריון הציבורי, על פיו מכרו יצחק ניסים ושוע חבה את הזכויות במקרקעי אגמון לבביש עודד, והסמיכו את עו"ד אלברט אליהו סלאח להעביר את הזכויות ע"ש בביש עודד [ראו מוצג נ/9]. בביש עודד הצהיר בסעיף 8 לכתב ההגנה בת.א. 33514-01-10, שמכר את הזכויות, וכיום אין לו זכויות במקרקעין.

עיקרה של המחלוקת בין הצדדים למי מכר בביש עודד את זכויותיו במקרקעי אגמון - ליוסף או לשלמה.

מחומר הראיות שהונח בפני ביהמ"ש הוכח בראיות מהימנות, שמקרקעי אגמון הינם בבעלות עזבון יוסף נדב ז"ל. יוסף אמנם נתן לשלמה רשות ללא תמורה להשתמש במקרקעין לצורך הפעלת בית מלאכה לתריסים, אולם רשות זו לא גרעה מזכויות הבעלות של יוסף במקרקעי אגמון.

לאור ההסכמה בעמ' 17 לפרוטוקול, משנקבע שעזבון יוסף הינו הבעלים של מקרקעי אגמון-ניתן צו לסילוק יד כנגד התובעת, המחזיקה כיום בנכס. הטעמים לקביעה בעניין הבעלות הינם כדלקמן:

ראשית, הוצג בפני ביהמ"ש הסכם מקורי שנחתם ב-31.1.63 בין המוכר בביש עודד לבין הקונה נדב יוסף, על פיו רכש נדב יוסף את מקרקעי אגמון. על ההסכם הנושא 2 עמודים חתומים בכל עמוד עודד בביש ונדב יוסף. ההסכם נושא חותמת מקורית של מדינת ישראל-האוצר לעניין מס בולים, וחותמת מקורית נוספת של מס בולים ת"א- יפו מ- 22.2.63 [ראו מוצג נ/7].

מאחורי העמוד השני של ההסכם רשום בכתב יד: "קיבלתי על חשבון מכירת המגרש ... 2,000 לירות היום 8.3.63", ולאחריה חתימת עודד בביש. בתחתית העמוד רשום בכתב יד "קיבלתי סך 1,000 לירות. עוד 1,000 לירות. היום 18.3.63. 575 מזומנים. 425 בשיק מספר 43214 חשבון 411050 ע"ש סעדיה כדן", ולאחריה חתימה של עודד בביש.

יודגש שהמסמך מוצג נ/7 הינו מסמך מקורי, החתימות ע"ג המסמך מקוריות, כתב היד מאחורי המסמך מקורי, ומצויות חותמות מקוריות של מס בולים תל אביב עם ציון תאריך מקורי - 22.2.63.

בביש עודד הציג גרסה שאינו זוכר למי מכר את מקרקעי אגמון [ראו סעיף 8.3 להודעתו בתביעה לסילוק יד – ת.א. 33514-01-10]. בביש עודד הוזמן למתן עדות בהליך זה. במהלך החקירה הנגדית הוצג לו הסכם המכר [מוצג נ/7], חתימותיו על ההסכם ועל אישור קבלת התמורה מאחורי ההסכם. בביש עודד העיד בחקירתו לעניין 2 החתימות מאחורי ההסכם על קבלת התמורה: "את הכתב אתה מזהה ? ת. כן. ש. הכתב הוא שלך? ת. כן ... ש. אני שואל אם הכתב יד [שלך – י.ג.]? ת. יכול להיות, מאד יכול להיות" [פרוטוקול 24.3.14 עמ' 36 שורה 32 עד עמ' 37 שורה 16]. באשר לחתימות שנחזו להיות חתימות בביש עודד על 2 עמודי ההסכם, העיד בביש עודד: "ש. אבל העודד הזה דומה לחתימתך כפי שאתה מכיר? ת. יכול להיות... יכול להיות שכן .ש. אני רואה בכולם עודד בביש [חתימות – י.ג.] דומים לחלוטין? ת. יכול להיות, כן" [פרוטוקול מ-24.3.14, עמ' 36 שורות 11-28].

שלמה טען בסעיף 18.1 לכתב תביעתו: "התובע ערך בכתב ידו הסכם עם מר בביש, לפיו מר בביש מכר את הנכס ברח' האגמון 9 לידי התובע". טענה זו הופרכה לחלוטין. הוצג הסכם מכר מקורי מ-31.1.63 [מוצג נ/7] על פיו בביש עודד מכר את הנכס ליוסף נדב ולא לשלמה נדב.

הסכם המכר נ/7 מהימן על ביהמ"ש. המדובר במסמך מקורי הנושא 2 חותמות מקוריות של מס בולים מ-22.2.63, ועודד בביש הודה בחקירתו שהחתימות מאחורי עמ' 2 לחוזה הן חתימותיו או מאד יכול להיות שהן חתימותיו.

שנית, הוצג בפני ביהמ"ש פירוט להצהרת הון של שלמה נכון ליום 31.3.69 [עמ' 2 בנ/6]. הצהרת ההון הוצגה ע"י ב"כ התובעת בהליך גילוי המסמכים [ראו נספח 8 לתצהיר הנתבעת]. מקרקעי אגמון נרכשו כאמור ב-31.1.63. בהצהרת ההון של שלמה אין זכר לרכישת מקרקעי אגמון או להשקעת כספים במקרקעי אגמון בשנת 63' אלא מצוין: בשנים 64 –60 השקעה בחנות, ב-64' רכישת מגרש ובית בשותפות, וב-66' השקעה בדמי מפתח בדירת 2 חדרים.

שלישית, בייפוי הכוח הנוטריוני הבלתי חוזר, שנתנו יצחק ניסים ושוע חבה – הבעלים הרשומים של המקרקעין, ובו ייפו את כוחו של עו"ד אלברט אליהו סלאח נאמר שהוא ניתן: "להעביר ולרשום במשרדי ספרי האחוזה ע"ש מר בביש עודד את המגרש... יפוי כוח זה הינו בלתי חוזר ואין אנו רשאים לבטלו... והוא קשור בזכויותיו של צד שלישי דהיינו זכויותיו של מר עודד בביש" [מוצג נ/9].

ההסמכה של עו"ד אלברט אליהו סלאח בייפוי הכוח הנוטריוני הבלתי חוזר "להעביר את הסמכויות הניתנות לו על ידינו... לאחר ו/או לאחרים" הייתה לצורך רישום הזכויות בפנקס הזכויות ע"ש בביש עודד, ולא לצורך ביצוע עסקאות מכר אחרות.

אופירה מבקשת להסתמך על מסמך העברת ייפוי כוח מ-11.6.63 בו רשם עו"ד אלברט אליהו סלאח : " הנני מעביר בזה את כל הסמכויות שבייפוי הכוח הנ"ל למר שלמה נדב" [מוצג ת/1]. לא ניתן ללמוד ממסמך זה שהזכויות במקרקעי אגמון היו בבעלות שלמה, וניתן לפרש את המסמך גם כמתן יפוי כוח לשלמה לטפל בכל ענייני הרישום של המקרקעין ע"ש בביש עודד. עו"ד אלברט אליהו סלאח לא הוסמך ביפוי הכוח הבלתי חוזר [מוצג נ/9] לבצע עסקאות מכר אחרות אלא לטפל בהעברת הרישום מיצחק ניסים ושוע חבה לבביש עודד.

עו"ד אלברט אליהו סלאח, שהלך לבית עולמו טרם הגשת התובענות, הודיע בסעיף 5 למכתבו מ-31.5.95, שאינו בטוח שמר שלמה נדב רכש את הזכויות בחלקה. זאת ועוד, עו"ד אלברט אליהו סלאח חתם ב-1.9.04 בפני עו"ד נדב משה, מכוח ייפוי הכוח הנוטריוני הבלתי חוזר [מוצג נ/9], על בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת רחל נדב- תוך הסתמכות על הסכם המכר שנחתם בין בביש עודד לבין נדב יוסף- שמשמעותה הכרה של עו"ד אלברט אליהו סלאח בזכויות הבעלות של יוסף נדב כרוכש המקרקעין, להבדיל מטענת שלמה שהוא זה שרכש את הזכויות מבביש עודד [ראו מוצג ת/7].

רביעית, בביש עודד העיד בפרוטוקול מ-24.3.14, עמ' 29 שורות 15-16 , שמכר את המקרקעין למתווך, אולם לא זכר את שמו, ולא יכול היה לזהותו.

תיאור הקונה כמתווך יכול להתאים גם ליוסף, באשר באותה תקופה יוסף עבד כמתווך יחד עם שלמה במשרד התיווך שפתחו. נדב רחל הצהירה בסעיף 102 לתצהיר העדות הראשית: "בחנות שברח' התקוה 44 ... הם פתחו עסק לתיווך נדל"ן . בעלי המשיך לעבוד בבניין עד לשעות הצהריים, ואחר כך היה הולך לעבוד בחנות כמתווך עם שלמה ". גרסה זו הובאה ב- 9.3.14 בתצהיר העדות הראשית של רחל נדב, עוד לפני שעודד בביש העיד שהוא זוכר שמכר את מקרקעי אגמון למתווך.

לעניין עבודתו של יוסף כמתווך מצינו תימוכין בעדותו של עו"ד משה נדב, שהעיד בפרוטוקול 4.9.14 בעמ' 145 שורות 1-4: "אני זוכר היה שם בהתחלה... תיווך. התעסקו בתיווך...ש. מי התעסק? ת. יוסף... שלמה היה גם שם". כן העיד יואל נדב, בנו של מאיר נדב, אחיהם של יוסף ושלמה, בפרוטוקול מ-2.4.15, עמ' 136 שורות 9-13: "היה להם ... ברח' התקוה משרד שהם היו מתעסקים בתיווך... לשלמה ולדוד שלי יוסף".

חמישית, לא מצינו בכל חומר הראיות הרב שהוגש, ששלמה טען בחייו של יוסף [נכסי אגמון נרכשו ע"י יוסף בינואר 63', ויוסף הלך לבית עולמו במאי 94'], שהוא הבעלים של מקרקעי אגמון.

המדובר בתביעה של שלמה שהוגשה ב-07' כנגד עזבון יוסף, כ-13 שנים לאחר פטירת יוסף, ובתביעה כנגד עזבון יש צורך בראיות מהימנות וכבדות משקל, שהרי המנוח אינו עוד עמנו והוא אינו יכול להביא בפני ביהמ"ש את גרסתו.

העובדה שיוסף התיר לשלמה במשך שנים רבות להשתמש במקרקעי אגמון ללא תמורה לצורך הפעלת בית מלאכה לתריסים אינה גורעת מזכויות הבעלות של יוסף במקרקעי אגמון. כפי שיוסבר בהמשך הפסק, גם שלמה התיר ליוסף לעשות שימוש ללא תמורה בחנות שבבעלותו ברח' התקוה במשך שנים רבות לצורך הפעלת אטליז ומסעדה. עו"ד משה נדב העיד בפרוטוקול מ-4.9.14 בעמ' 131 שורות 1-2 לעניין התקופה שבה הוקם בית מלאכה לתריסים במקרקעי אגמון: "יוסף הרשה לו [לשלמה- י.ג.] לעבוד שמה [להפעיל במקרקעי אגמון בית מלאכה לתריסים - י.ג.] בתנאי שאמנון הבן שלו [של יוסף – י.ג.] יהיה שמה, ילמד את העבודה". רשות זו שניתנה לשלמה ללא תמורה לא בוטלה גם לאחר שהוברר ליוסף, שבנו אמנון לא יחזור לעבוד בתריסים לאחר שחרורו מהצבא.

3. המקרקעין ברח' נתן 80 ת"א הידועים כחלק מגוש 6135 חלקה 69 [להלן: "מקרקעי נתן"].

המקרקעין הידועים כחלק מגוש 6135 חלקה 69, שטחם 33,896 מ"ר, וזכויות הבעלים בחלקה רשומות במושע.

עפ"י עדות שי נדב בפרוטוקול מ-4.9.14 בעמ' 231-233 על מקרקעי נתן בנוי בניין בן 2 קומות: 2 דירות בקומה הראשונה ודירה נוספת בקומה השניה. הדירות מושכרות ע"י הנתבעת, ושי נדב מטפל בהשכרת הדירות.

לכאורה מעיון בנסח מרשם המקרקעין מאוק' 12' [מוצג נ/4] מתברר שהזכויות בגוש 6135 חלקה 69 לא רשומות ע"ש חב' שמשון או יוסף עזר - מי שנטען שמכר את הזכויות ליוסף נדב או ע"ש יוסף נדב . ב"כ הנתבעת מפנה בעמ' 25 לסיכומיו לדף 173 בנסח הטאבו [ת/4] שם רשום נדב יוסף - בעלות מחוקה. לא ניתן לזהות את יוסף נדב הרשום בדף 173 כיוסף נדב ת.ז. 516641 שבענייננו. זאת ועוד, בדף 55 בנסח הטאבו [ת/4] מצוין נדב יוסף ת.ז. 2918332.

יחד עם זאת, מחומר הראיות שהונח בפני ביהמ"ש הוכח בראיות מהימנות, שמקרקעי נתן הם בבעלות עזבון יוסף נדב ז"ל, ואין לעיזבון שלמה זכויות במקרקעין. הטעמים לקביעה זו הינם כדלקמן:

ראשית, בהתדיינות בין הצדדים בעניין מקרקעי לייש קבע ביהמ"ש העליון בע"א 679/11 בסעיף 3 לפסק: "חב' שמשון [שמעון חב' ליסוד שכונות בע"מ – י.ג.] היא חברה משכנת, אשר מנהלת פנקס רישום עבור המקרקעין הנמצאים כיום באזור שכונת התקווה בתל אביב .... בשנות ה-50' וה-60' של המאה הקודמת עסקת רכישה של נכס שנרשם בפנקסיה של חב' שמשון התבצעה באופן הבא : בעל הזכויות הרשום בפנקסי שמשון היה מודיע לחברה על רצונו למכור את זכויותיו לאחר, ושמשון היתה חותמת על חוזה רכישה עם הרוכש המיועד. לאחר חתימת החוזה שמשון היתה מעדכנת את פנקס הרישום שבניהולה".

נדב רחל הצהירה בסעיף 90 לתצהירה: "המקרקעין הללו שברח' נתן 80 ... נרכשו ע"י בעלי המנוח יוסף נדב ז"ל מבעליהם הקודמים יוסף עזר, וביום 31.10.61 אף נרשם בחב' שמשון טופס חוזה מכירה שמאשר רישום הזכויות בנכס ע"ש יוסף נדב".

בסעיף 32 לכתב התביעה שלמה לא ציין ממי רכש את הנכס ומתי, וטען: "התובע השאיר את רוב המסמכים הנוגעים לזכויותיו... בדירת אחיו יוסף נדב ז"ל".

הוצג בפני ביהמ"ש חוזה מכירה מקורי חתום ע"י חב' שמשון ויוסף נדב בעניין מקרקעי נתן [מוצג נ/12] . החוזה בויל ועליו חותמות מקוריות של חב' שמשון. בחוזה נאמר שב-31.10.61 נערך חוזה מכירה בין חב' שמשון לבין יוסף נדב על פיו יוסף נדב קנה 300 אמות בגוש 6135 חלקה 69. בראש החוזה נרשם "העברה מיוסף יעקב עזר". רישום הזכויות ע"ש יוסף נדב בחב' המשכנת שמשון הושלם עפ"י נוהל העברת הזכויות בחב' שמשון, שפורט בפסק הדין של ביהמ"ש העליון בע"א 679/11 בהתדיינות בין הצדדים בעניין מקרקעי לייש.

החוזה מוצג נ/12 מהימן על ביהמ"ש, ותומך בעדות רחל נדב, שהעידה בחקירתה הנגדית, שמקרקעי נתן נרכשו מיוסף עזר [ראו עמ' 85 ש' 15-16].

הוצג בפני ביהמ"ש אישור [מוצג נ/13] בו נאמר: "אני הח"מ יוסף עזר מכרתי למר יוסף נדב בית הנמצא בשכונת התקווה רח' נתן 80. בחדר האמבטיה בקומה ב' היה קיים דוד, שאני יוסף עזר השתמשתי והתקנתי לפני המכירה, ומכרתי את הבית עם הדוד לקונה החדש. לראיה באתי על החתום. היום 16.11.61".

שנית, הוצגו חוזי שכירות מקוריים של דירות במקרקעי נתן שחתם עזר יוסף עם דיירים, ונמסרו ליוסף נדב לאחר שנמכרו לו מקרקעי נתן – 6 חוזי שכירות עם דיירים [מוצג נ/14].

הוצגו 3 חוזי שכירות מקוריים שחתם יוסף נדב עם שוכרים של הדירות לאחר רכישת מקרקעי נתן [מוצג נ/15 ו-נ/16]: חוזה שכירות מ-1.1.62 שחתם יוסף נדב עם אסתי סימן ופרטוני שושן, חוזה שכירות מ-1.3.66 שחתם יוסף נדב עם צלחה כהן, וחוזה שכירות שחתם יוסף נדב עם טבוק יצחק.

לעניין השוכר טבוק יצחק הוצג חוזה שכירות מאוגוסט 58' שחתם עמו עזר יוסף [מוצג נ/14], ולאחר מכן חתם עמו יוסף נדב על חוזה שכירות [מוצג נ/15] שאישרר את ההשכרה.

שלישית, הוצג בפני ביהמ"ש פירוט להצהרת הון של שלמה נכון ליום 31.3.69 [עמ' 2 בנ/6]. הצהרת ההון הוצגה ע"י ב"כ התובעת בהליך גילוי המסמכים [ראו נספח 8 לתצהיר הנתבעת]. מקרקעי נתן נרכשו ב-31.10.61. בהצהרת ההון של שלמה אין זכר לרכישת מקרקעי נתן ע"י שלמה אלא מצוין שבשנים 64'-60' השקיע בחנות, ב-64' רכש מגרש ובית בשותפות, וב-66' השקיע בדמי מפתח בדירת 2 חדרים.

רביעית, מטעם שלמה לא הוצגו מסמכים המוכיחים רכישה ואף לא גרסה ברורה מתי נטען שרכש את המקרקעין, ומי היה המוכר. המדובר ברכישה שבוצעה ב-31.10.61. במהלך העדויות הוברר שלעדים מטעם שלמה אין כל ידיעה בעניין רכישת מקרקעי נתן.

התובעת, אופירה דרדיקמן, העידה בחקירתה: "ש. את ילידת שנת ? ת. 63' [שנתיים לאחר רכישת מקרקעי נתן – י.ג.] "[ עמ' 26 שורות 4-5]; "ש. כמה דירות יש ברח' נתן 80? ת. אני לא יודעת ברח' נתן כמה דירות... אני יודעת על הכתובת. מעבר לזה לא .ש. אבל ההורים גרו שם? ת. לא .ש. אז מה הקשר של ההורים לרח' נתן 80? ת. ... אני לא יודעת מעבר לזה... ש. למעשה את לא יודעת שום דבר על רחוב נתן 80? ת. אני לא יודעת הרבה... ש. אין לך מסמכים בעניין הבניין ברח' נתן 80? ... ת. אני לא יודעת" [עמ' 65 שורות 1-21].

אלכסנדר דרדיקמן העיד: "ש. ממתי אתה נשוי לאופירה? ת. משנת 84' [מקרקעי נתן נרכשו ב-61'- י.ג.]" [עמ' 81 שורות 9-10]. לאלכסנדר אין ידיעה אישית על רכישת מקרקעי נתן.

בשולי הדיון נציין, שרכישת הזכויות ע"י יוסף נדב מיוסף עזר, וחתימה על הסכם רכישה עם חב' שמשון [מוצג נ/12] אין בהם די כדי לרשום את הזכויות במרשם המקרקעין, באשר יש להוכיח ממי יש לגרוע את הזכויות הרשומות ע"ש בעלים רבים במושע, ואיזה חלק במושע יש לרשום בפנקס הזכויות בגין מקרקעי נתן.

עו"ד משה נדב, שהיה בועד שכונת התקווה, העיד בחקירתו על הפרובלמטיקה של רישום הזכויות של שטחי שכונת התקווה בתל אביב במרשם המקרקעין: "באו עם טאבו בלי אדמה, ואלה יש להם אדמה בלי טאבו" [פרוטוקול מ-4.9.14 עמ' 184 שורה 16]. עפ"י עדותו יש כאלה שמחזיקים בקרקע בשכונת התקווה עם חוזה אולם מתקשים לרשום את זכויותיהם במרשם המקרקעין, באשר יש קושי להוכיח ממי לגרוע את הזכויות הרשומות במרשם המקרקעין במושע ע"ש בעלים רבים.

אשר על כן יש לקבוע בהתדיינות בין יורשת עזבון שלמה לבין יורשת עזבון יוסף, שהזכויות במקרקעי נתן, שנתקבלו מיוסף עזר, הינם בבעלות עזבון יוסף נדב, והעברת הזכויות במרשם המקרקעין כפופה להכרעות נוספות שלא נדונו בתובענות, שעיקרן ממי לגרוע את הזכויות הרשומות ע"ש בעלים רבים במושע ואיזה חלק במושע יש לרשום בגין מקרקעי נתן. לעניין זה יכול ויהיה צורך לצרף כנתבעים צדדים נוספים.

4. החנות ברח' התקווה 44 ת"א הידועה כחלק מגוש 6979 חלקה 3 [להלן: "החנות בתקווה"]

החנות בתקווה רשומה בחברה המשכנת, בחב' שמשון חב' לייסוד שכונות בע"מ, בבעלות שלמה נדב [ראו מוצג ת/3 עמ' 1, עדות עו"ד משה נדב בפרוטוקול מ-4.9.14 עמ' 171 שורות 10-11, והודאת הנתבעת בסעיף 90 לסיכומיה].

לכאורה מעיון בנסח רשם המקרקעין [מוצג נ/5] מתברר שהזכויות בחנות לא רשומות ע"ש חב' שמשון או ע"ש שלמה נדב.

עפ"י עדות שי נדב בפרוטוקול מ-4.9.14 בעמ' 234, החנות מושכרת ע"י בנה של הנתבעת.

מחומר הראיות שהונח בפני ביהמ"ש הוכח שהחנות בתקווה היא בבעלות שלמה נדב ז"ל. הטעמים לקביעה זו הינם כדלקמן:

ראשית, הנתבעת הודתה בעמ' 26 לסיכומיה שורה 1: "החנות רשומה בספרי חב' שמשון [החברה המשכנת – י.ג.] ע"ש שלמה נדב". שלמה נדב קיבל את הזכויות בחנות מעסקה שערך עם סעדיה גדסי ושלמה צדוק – רוכשי המגרש ומי שבנו את הבניין על המגרש, ובעסקה זו לא היה מעורב יוסף נדב.

בהתדיינות בין הצדדים בעניין מקרקעי לייש קבע ביהמ"ש העליון בע"א 679/11 בסעיף 3 לפסק: "חב' שמשון היא חב' משכנת אשר מנהלת פנקס רישום עבור המקרקעין הנמצאים כיום באזור שכונת התקווה בת"א ... בשנות ה-50' וה-60' של המאה הקודמת עסקת רכישה של נכס שנרשם בפנקסיה של חב' שמשון התבצעה באופן הבא: " בעל הזכויות הרשום בפנקסי שמשון היה מודיע לחברה על רצונו למכור את זכויותיו לאחר, ושמשון היתה חותמת על חוזה רכישה עם הרוכש המיועד. לאחר חתימת החוזה, שמשון היתה מעדכנת את פנקס הרישום שבניהולה".

הנתבעת טענה בסעיפים 100 ו-103 לתצהירה, שבעניין החנות ערך שלמה 2 עסקאות עם יוסף:[א] כשרצה [שלמה – י.ג.] לבנות דירה על גג הבניין ברח' התקווה 44 קיבל כספים מיוסף למימון הבניה על הגג, ובתמורה לכך הוסכם בין שלמה לבין יוסף שהחנות תהיה בבעלות שלמה ויוסף בחלקים שווים. אין פירוט בתצהיר מה הסכום שנתן יוסף לשלמה בעסקה הראשונה [להלן: "העסקה הראשונה"] [ב] כעבור מס' שנים [אין פירוט בתצהיר של מועד מדויק] נתן יוסף לשלמה 50,000 לירות כאשר שלמה רצה לקנות דירה ברח' לגרדיה בת"א, והוסכם שהחנות בשלמות בבעלות יוסף נדב. בסעיף 103 לתצהירה נאמר בעניין העסקה השניה: "ומאז החנות היתה בבעלות מלאה של יוסף נדב ז"ל", ולא נאמר ומאז החנות בבעלות מלאה של יוסף ורחל נדב ז"ל [להלן : "העסקה השניה"].

הוכח ש-2 העסקאות הנטענות לא דווחו לחב' המשכנת שמשון, וחב' שמשון לא חתמה על הסכמים עם יוסף בהתאם לנוהל שפורט ע"י ביהמ"ש העליון בע"א 679/11.

רחל נדב הודתה בחקירתה בפרוטוקול 24.3.14 בעמ' 59 שורה 16: "בעלי גם לא הלך אצל שמשון [החברה המשכנת – י.ג.]".

דברים אלה מודגשים באשר הן יוסף נדב והן אשתו רחל נדב היו מודעים לצורך בהגשת הודעה לחב' המשכנת ובחתימה עם החברה המשכנת על הסכם. בעסקה קודמת בעניין נכס מקרקעין אחר, שנטען שנערכה בין האחים, טענה הנתבעת ששלמה הוחתם על הצהרה והוראה בלתי חוזרת לחברה המשכנת. בעניין מקרקעי לייש הצהירה הנתבעת, שבשנת 58' נערכה עסקה בין שלמה לבין יוסף [עסקה שקדמה ל-2 העסקאות הנטענות בעניין החנות ברח' התקווה] ובסעיף 27 לתצהירה [צורף כנספח 1 לתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת בהליך זה] הנתבעת הוסיפה: "על צדו האחורי של חוזה הרכישה הנ"ל ... כתב וחתם מר שלמה נדב בכתב ידו הוראה בלתי חוזרת להעברת חלקו במקרקעין לידי אחיו יוסף נדב ... ובנוסף לכך באותו היום חתם שלמה נדב גם על הצהרה והוראה בלתי חוזרת המופנית אל שמשון בע"מ".

מההתנהלות הכספית שבין האחים באותה תקופה הוברר, שיוסף נהג גם להחתים את שלמה על מסמכים בכתב על כל העברת כספים. הנתבעת הצהירה בסעיף 22 לתצהירה [צורף כנספח 4 לתצהיר עדותה הראשית בהליך זה]: "אני זוכרת שהיו הרבה מאד ניירות למיניהם – פתקאות, קבלות... של כספים והלוואות שנתן בעלי לאחיו שלמה". הוצגו בפני ביהמ"ש 5 קבלות שהוחתם עליהם נדב שלמה ע"י אחיו יוסף נדב בעניין מתן כספים [נ/17]. הקבלות הן קבלות מקוריות מ-19.8.60, 18.9.60, 30.9.60, 7.10.60 וקבלה נוספת המתייחסת לתקופה עד 9.9.61.

אי החתמת שלמה על 2 עסקאות נטענות בעניין החנות, בניגוד לנוהג שהיה קיים בין האחים – מעוררת תמיהה.

שנית, עו"ד משה נדב, אחיה של הנתבעת, שפנה בשמה לחב' שמשון בעניין החנות העיד בחקירתו הנגדית: "ברזילי [פקיד חב' שמשון- י.ג.] מספר לי ... ששלמה רוצה למכור את החנות הזאת ... הוא רשום שם [בחב' המשכנת – י.ג.] בפנקסים שלהם. ש. כבעלים של החנות? ת. כן ... הוא [פקיד חב' שמשון – י.ג.] אומר אבל אצלי לא רשום יוסף, אצלי רשום רק נדב שלמה... מספיק שהוא [שלמה – י.ג.] ירים טלפון ויגיד לי שזה בסדר [צריך הסכמה של שלמה לרישום הזכויות ע"ש עזבון יוסף – י.ג.]" [עמ' 171 שורות 9-18]; "שלמה יגיד שזה שלכם, אני [פקיד חב' שמשון – י.ג.] מעביר לך [את הזכויות ע"ש עזבון יוסף – י.ג.] .ש. והוא הרים שלמה טלפון ? ת. לא... שלמה לא העביר [לא נתן הסכמה להעברת הזכויות ע"ש עזבון יוסף – י.ג.]" [ עמ' 172 שורות 2-4].

עו"ד משה נדב אישר בעדותו, שהמתואר היה בין השנים 07'-04' [ראו עמ' 169 לפרוטוקול]. על פי עדותו לא ניתן היה לרשום את הזכויות בחנות בחב' המשכנת שמשון ע"ש עזבון יוסף ללא הסכמת שלמה, שהיה רשום כבעלים של החנות בחברה המשכנת, ושלמה סירב לתת הסכמה להעברת הזכויות בחנות ע"ש עזבון יוסף.

שלישית, לא רק ש-2 העסקאות הנטענות בעניין החנות לא דווחו לחברה המשכנת ולא נערך הסכם בכתב עם החברה המשכנת, אלא שהוכח שלא נערכו הסכמים בכתב בין שלמה לבין יוסף בעניין 2 העסקאות הנטענות, למרות הנוהג שהיה קיים בין האחים להחתים על מסמכים בכתב בעניין העברת כספים ורכוש.

עו"ד משה נדב, אחיה של הנתבעת, שייצג את הנתבעת בפניה לחברה המשכנת בעניין החנות, העיד בחקירתו הנגדית ב-4.9.14 בעמ' 173 שורות 15-19: "ש. ובין שלמה ויוסף לא היה מסמך בכתב? ת. לא. ש. לא היה מסמך בכתב על ההעברה? ת. לא".

לא רק שלא היו הסכמים בכתב בין שלמה לבין יוסף ביחס ל-2 העסקאות הנטענות אלא שלא הוכח ששולמו כספים ע"י יוסף לשלמה ב-2 העסקאות הנטענות. בעסקה הראשונה אין גרסה על סכום הכספים ששילם יוסף לשלמה ואין תיעוד בכתב על העברת כספים למרות שהוכח שהיה נוהג בין האחים באותה תקופה להחתים על מסמכים בכל עניין של העברת כספים. בעסקה השניה יש גרסה על העברת 50,000 לירות, אולם אין תיעוד בכתב על העברת כספים למרות הנוהג בין האחים.

יש לנהוג בעניין זה במשנה זהירות, במיוחד כאשר הנתבעת הצהירה שבעלה יוסף נתן הלוואות לאחיו שלמה ואף סייע לו כספית, ולא ניתן לקשור כל העברה כספית לעסקת מקרקעין בין האחים.

רביעית, הנתבעת משליכה את יהבה על מוצגים נ/19 ו-נ/20. את מוצג נ/20 מבקשת היא לקשור לעסקה הראשונה הנטענת, ואת מוצג נ/19 מבקשת היא לקשור לעסקה השניה הנטענת.

נ/20 הוא חוזה מכירה מקורי שנחתם בין שלמה לבין חב' שמשון – החברה המשכנת, ומעיד על היות שלמה הבעלים של החנות ברח' התקווה. בנ/20 נוספה המילה "יוסף" בהוספה מאוחרת בעט שחור, ליד שם צד א' שנרשם בעט כחול "מר שלמה נדב". בתחתית העמוד מופיעות חתימת הקונה נדב שלמה וחתימת החברה המשכנת שמשון והודבק בול הכנסה. מעל חתימת הקונה נדב שלמה שמופיעה בעט כחול, הוסף בעט שחור המילים "נדב יוסף".

נ/19 הינו עותק צילומי של חוזה החכירה המקורי נ/20 ללא התוספת בעט שחור " ויוסף", וללא התוספת בתחתית העמוד "נדב יוסף". העותק הצילומי כפי הנראה נעשה לאחר שנמחקה המילה "שלמה" תוך השארת המילה "מר", נוצר רווח ממחיקת המילה "שלמה", והושארה המילה "נדב". על העותק הצילומי הוספה המילה "יוסף" במקום "שלמה" וכן המילה "רחל", וכך נוצר מצג שצד א' בעותק הצילומי של חוזה המכר שנחתם בין שלמה לבין החברה המשכנת הינו יוסף נדב ורחל.

הנתבעת טענה, שכאשר נערכה העסקה הראשונה שלמה מסר את חוזה המכירה המקורי של החנות והוסיף בכתב ידו את המילה "יוסף" על גבי החוזה שחתם עם החברה המשכנת. הנתבעת טענה, שכאשר נערכה העסקה השניה שלמה מסר עותק צילומי של חוזה המכירה המקורי ושינה את שם הקונה ע"ג החוזה שחתם עם החב' המשכנת משמו לשם יוסף ורחל נדב.

גרסה זו אינה מהימנה על בית המשפט. אין כל סבירות שתיקונים, מחיקות והוספות של שמות ע"ג חוזה מכירה שנערך עם צד אחר – חברה משכנת, יעשו ללא ידיעת החברה המשכנת, ויהוו תחליף להסכם מכר ולהסכם עם החברה המשכנת, במיוחד כאשר הוכח נוהג בין האחים באותה תקופה להחתים על מסמכים בגין כל העברות כספיות, ונטען בתצהיר ע"י הנתבעת שבעסקה קודמת שנערכה בין האחים בעניין מקרקעין אחרים, שהרישום לגביהם היה גם בחברה המשכנת, הוחתם האח שלמה על הוראה בלתי חוזרת והצהרה לחברה המשכנת.

הנתבעת הציגה גרסה ששלמה ערך את התוספות ואת השינויים הנ"ל בנ/19 ובנ/20, אולם בחקירתה הודתה שלא ראתה את שלמה חותם ועושה את התוספות והשינויים הנ"ל. הנתבעת העידה בפרוטוקול 24.3.14 בעמ' 59 שורות 9-20: "ש. את ראית את שלמה כותב על זה? ת. לא . לא ראיתי...ש. לא ראית את שלמה מוסיף את השם יוסף? ת. אני לא ראיתי שהוא [שלמה עורך את השינויים– י.ג.]".

הנתבעת העידה בתחילת חקירתה בעמ' 57 ששלמה נתן לה אישית את מוצג נ/20 על פי הנוהג שהיה אז, שעם מכירה מעביר המוכר לקונה את חוזה המכירה המקורי. הנתבעת העידה בעמ' 57 שורה 1: "חתם את המסמכים שלמה ויוסף [הוסיף את המילה יוסף על נ/20 – י.ג.] נתן לי את החוזה. לקחתי" גרסה זו נסתרה בהמשך חקירתה. הנתבעת חזרה בה והעידה בעמ' 58 שורה 26: " בעלי הביא לי אותו [ את החוזה, מוצג נ/20 – י.ג.] שלמה נתן לו [ליוסף- י.ג.] והוא [ יוסף- י.ג.] הביא לי".

לא הוגשה חוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד כדי להוכיח שהתוספות והשינויים נעשו בכתב ידו של שלמה. אין עדות בפני ביהמ"ש ששלמה כתב את התוספות והשינויים בנ/19 ובנ/20. הנתבעת הודתה שלא ראתה את שלמה עורך את השינויים והתוספות. גם לעניין מסירת מוצגים נ/19 ו-נ/20 לא הוכח ששלמה מסר את החוזים והתיקונים הנ"ל. הנתבעת, שהעידה תחילה לעניין נ/20 [העסקה הראשונה] ששלמה נדב מסר לה את החוזה עם התוספת "ויוסף", שינתה את גרסתה והעידה מאוחר יותר שבעלה יוסף הביא לה את המסמכים הנ"ל ולא אחיו שלמה.

השינויים והתוספות על ההסכם שנערך בין שלמה לבין החברה המשכנת שמשון אינם יכולים ללמד על תנאי העסקאות הנטענות בין שלמה לבין יוסף, והאם העסקאות בוצעו. לא התקיים יסוד המסוימות וגם לא הוכח יסוד גמירת הדעת הנדרש בעסקת מקרקעין.

שלמה ויוסף הלכו לבית עולמם ולא ניתן היה להעידם במשפט. פקיד חב' שמשון באותה תקופה לא יכול היה להעיד עקב מצבו הרפואי [ראו דברי בנו מר אופיר ברזילי בעמ' 249 שורות 1-2]. לא ניתן לאמת או לשלול את הטענה שחוזה המכירה המקורי הוצא מתיק חב' שמשון ועליו נערכו השינויים והתוספות שהוצגו.

בכתב ההגנה שהגישה חב' שמשון בת.א 2759/07, שנדון בבית המשפט המחוזי עם תיק זה, טענה חב' שמשון בסעיף 42 לכתב ההגנה: "כאן המקום לציין כי לאחר שבנה של התובעת [רחל נדב – י.ג.] עזב את משרדה של הנתבעת, התברר כי נעלמו מסמכים מתוך התיק".

חמישית, העובדה ששלמה התיר ליוסף לעשות שימוש ללא תמורה בחנות ברח' התקווה 44 תל אביב שבבעלותו במשך שנים רבות להפעלת אטליז ומסעדה - אינה גורעת מזכויות הבעלות של שלמה, באשר גם יוסף התיר לשלמה במשך שנים רבות להשתמש ללא תמורה במקרקעין שבבעלותו ברח' אגמון 9 תל אביב לצורך הפעלת בית מלאכה לתריסים.

עו"ד משה נדב, אחיה של הנתבעת, הודה בחקירתו בפרוטוקול מ-4.9.14 בעמ' 161 שורות 6-7 : "ש. שלמה 30-40 שנה מחזיק בנכס [ ללא תמורה במקרקעי אגמון – י.ג.] ? ת. כן " .

5. סוף דבר

א [1] מוצהר בזה שהמקרקעין ברח' אגמון 9 תל אביב הידועים כגוש 7069 חלקה 46 הינם בבעלות עזבון המנוח יוסף נדב ת.ז. 516641.

[2] להסמיך את עו"ד רוזנצוייג יהושע לחתום בשם יצחק ניסים ת.ז. 3108537, שוע חבה ת.ז. 419493, בביש עודד ת.ז. 223092, על כל מסמך שיידרש לצורך רישום הזכויות במקרקעין על שם עיזבון יוסף נדב ת.ז. 516641.

העברת הזכויות כפופה להצגת אישורי מיסים.

[3] על פי ההסכמה בין הצדדים בעמ' 17 שורות 22-25, משנקבע שעזבון יוסף נדב הינו הבעלים של המקרקעין ברח' אגמון 9 תל אביב – ניתן בזה צו לסילוק יד כנגד התובעת מהמקרקעין, שיבוצע בחלוף 45 יום ממתן הפסק.

ב. [1] הזכויות במקרקעין ברח' נתן 80 תל אביב הידועים כחלק מגוש 6135 חלקה 69, שנתקבלו מיוסף עזר, הינם בבעלות עזבון יוסף נדב, ת.ז. 516641.

[2] העברת הזכויות במרשם המקרקעין כפופה להכרעות נוספות שלא נדונו בתובענות, שעיקרן ממי לגרוע את הזכות [הזכויות בחלקה רשומות על שם בעלים רבים במושע], ואיזה חלק במושע יש לרשום בגין המקרקעין ברח' נתן. לעניין זה יכול ויהיה צורך לצרף כנתבעים צדדים נוספים.

ג. [1] מוצהר בזה שהזכות בחנות ברח' התקווה 44 תל אביב, הידועה כחלק מגוש 6479 חלקה 3, הינה בבעלות עזבון שלמה נדב, ת.ז. 516658 .

[2] העברת הזכויות במרשם המקרקעין כפופה להכרעות נוספות שלא נדונו

בתובענות, שעיקרן ממי לגרוע את הזכות [הזכויות בחלקה רשומות על שם בעלים רבים במושע], ואיזה חלק במושע יש לרשום בגין החנות ברח' התקווה 44 ת"א. לעניין זה יכול ויהיה צורך לצרף כנתבעים צדדים נוספים.

ד. לאור התוצאה, אופירה נדב תשלם לרחל נדב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ו, 29 מאי 2016, בהעדר הצדדים.