1. זוהי תביעה על סך של 1,209,625 ₪ אשר מהווה דרישה של חברה לניהול נכסים מאת דיירי בניין לשלם לה שכרה כמנהלת הנכס בו דרים הם.

רקע עובדתי

2. התובעת הינה חברה לניהול נכסים המנהלת הבניין ברחוב האנפה מס' 1 באילת.

(להלן: "הבניין").

3. הנתבעים הינם בעלי זכויות מגורים בדירות הבניין.

4. הדיירים חתמו על הסכם שירותים עם התובעת לניהול הבניין וקיבלו דרישות תשלום אשר לא שילמו.

5. הנתבעים גורסים כי לא היה עליהם לשלם דמי הדרישות שכן הדירות שנמכרו להם כ"דירות מגורים" הינן "דירות נופש", וכי הושתו עליהם מחירים גבוהים אותם דרשו להפחית.

ראיות הצדדים

ראיות התובעת

6. מטעם התובעת, חברה לניהול נכסים, העיד מנהלה ובעל המניות בה מר יוסף רייק בתצהירו ת/1 כי התובעת ניהלה הבניין החל מחודש אפריל 2003.

7. הנתבעים הינם בעלי הזכויות בדירות, 17 דירות במספר.

8. בשנת 1995 רכשו הנתבעים את הדירות מחברת "ב.ג.ש. ניהול ונאמנות בע"מ", למעט הנתבע מס' 3, אשר רכש בשנת 2008 את דירתו מהבעלים המקוריים, וכן למעט הנתבע מס' 4 אשר רכש את דירתו מאמה של הנתבעת מס' 16.

(להלן: " ב.ג.ש." ההסכם מיום 26.10.95).

9. בין הצדדים נחתם "הסכם שירותים" אשר על פי סעיף 4.1 לו רשאית חברת הניהול ב.ג.ש. להעביר הטיפול בביצוע השירותים לידי כל גורם אחר.

10. ביום 30.3.03 נחתם הסכם בין ב.ג.ש. והתובעת להמחאת זכויות ניהול הבניין לידי התובעת החל מיום 1.4.03.

(להלן: "הסכם המחאת זכויות הניהול").

11. ביום 24.5.04 הוארך ההסכם עם התובעת עד ליום 31.3.10 וביום 21.3.10 הוארך עד ליום 31.3.12.

12. חלק מהנתבעים פנו לתובעת בדרישה לחתום על הסכם שירותים חדש ובדרישה לקיצוץ נרחב בתקציב ניהול הבניין ובהיקף השירותים המסופקים במסגרתו.

13. התובעת השיבה והבהירה במכתב מיום 9.6.03 כי הדרישות לקיצוץ התקציב אינן תואמות את צרכי הבניין.

14. חלק מן הנתבעים פנו בדרישה להפרדת חשבונות המים של דיירי הבניין וביום 22.1.08 התקבלה החלטה של נציגות הבניין להתקין מוני מים נפרדים לכל דירה בבניין ואכן, הותקנו מוני מים, כאמור.

15. הנתבעים הודיעו על מספר טרוניות ומאז כניסת התובעת לתפקידה מסרבים הם לשאת בחלקם בתשלום הוצאות וביצוע השירותים עד כי חובם תפח למעלה ממיליון ₪.

16. מימון ההוצאות נופל על בעלי הדירות האחרים בבניין ובנוסף העמידה ב.ג.ש. מימון ביניים חלקי להוצאות האחזקה.

17. התביעה מבוססת על הוצאות לכל מ"ר בבניין ואלה מתייחסות לביצוע שירותים, למיסים עירוניים ולחשמל.

18. לאלו מתווספים דמי ניהול בשיעור של 15% בצירוף שכר טרחה וזאת על פי סעיף 9 להסכם הצדדים.

19. התובעת ריכזה חובותיה לכל דייר ודירה לשנים 2008-2003 וזו טבלת הסיכום כדלקמן:

20. כן אמורים היו הנתבעים לשלם תשלום שנתי לקרן שיפוצים, על פי נספח להסכם הצדדים, אך הנתבעים לא נשאו בתשלום האמור.

21. הדיירים טענו כי ב.ג.ש. מנהלת את הבניין לצרכיה של זו ולא על פי צרכי הדיירים האחרים ברם, טענה זו אינה נכונה שכן ב.ג.ש. מנהלת הבניין לטובת הדיירים כולם והינה חברת ניהול מנוסה וותיקה אשר מנהלת מתחמים נוספים באילת.

22. הנתבעים מהווים מיעוט המחזיק ב – 17 דירות מתוך 85 דירות בבניין. בעליהן של 68 הדירות הנותרות, לרבות 15 בעלי הדירות אשר אינם קשורים עם ב.ג.ש, לא העלו כל טענה כנגד התובעת לניהול הבניין באופן שאינו תואם את צרכיהם.

23. לדבריו, כל פעולות התובעת מיועדות להחזקה התקינה של הרכוש המשותף, אלא שהנתבעים אינם מעוניינים בכך אלא מעוניינים בקיצוץ דרסטי של הוצאות תחזוקה וניהול משותף, דבר שלא יאפשר החזקה תקינה שכזו ויפגע בב.ג.ש.

24. רוב דירות ב.ג.ש. עומדות ריקות בשל סיום הסכם השכרתן ל"קלאב הוטל".

25. טענות שיש לנתבעים כלפי ב.ג.ש. וטענתם בדבר הודעה מצידם על ביטול הסכמים עם זו, אינה טענה ראויה כלפיה ואלה לא נקטו כל צעד אופרטיבי למניעת אספקת השירותים דנן ע"י התובעת.

ראיות הנתבעים

26. מטעם הנתבעים העיד הנתבע מס' 8 מר אלדד צ'רשניה בתצהירו נ/2 כי דיירי הבניין הנתבעים רכשו את הדירות נשוא התביעה חלקם בשנת 1995 וחלקם בשנת 1993.

27. הדירות נרכשו מחברת "ב.ג.ש. ניהול ונאמנות בע"מ" וחלקם של הדיירים פנו בתביעה בת.א. 1708/06 לבית המשפט המחוזי בתל אביב שעניינה טענה כי הוטעו על ידי ב.ג.ש. והדירות הנמכרות הוצגו להם כ"דירות מגורים" בעוד שבפועל נמסרו להן "דירות נופש".

28. לדבריו, ב.ג.ש. הינה הבעלים של 53 דירות מתוך 85 הדירות שבבניין, לאמור כ – 60% מכלל הדירות בבניין, ולפיכך התובעת הינה עושת דברה של ב.ג.ש. בלבד ולא של כלל הדיירים.

29. ב.ג.ש. משכירה דירותיה לרשתות שונות, כגון "הולידי אין" ו"קלאב הוטל" אשר הועדפו על ידיה על פני שאר הדיירים.

30. הדיירים נדרשו בעת חתימת הסכם הרכישה לחתום על הסכם שירותים במסגרתו מונתה ב.ג.ש. לחברת הניהול.

31. לדידו, הסכם השירותים מהווה "חוזה אחיד" כהגדרתו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג – 1982, ומהווה הסכם בתנאים מקפחים, דרקוניים ובלתי סבירים אשר נקבעו ע"י ב.ג.ש. ואינם מיטיבים אלא עם חברת הניהול בלבד.

32. דירות הדיירים הושכרו, כפי התחייבותם בהסכם הרכישה, לחברת "רייס רזידנס בע"מ" ואחר כך לחברת "אפדור" מקבוצת "אפריקה ישראל" כאשר בתקופה זו בה הושכרו הדירות לא נשאו הדיירים בתשלומי המיסים לעיריית אילת, קרי, תשלומי חשמל, ארנונה ומים, ובתשלומים שלהם לב.ג.ש. כחברת הניהול של הבניין או לחברות הניהול האחרות שמונו ע"י ב.ג.ש.

33. בין השנים 2001-2002 שימשה כחברת ניהול חברת "אפריקה ישראל" כממונה מטעם ב.ג.ש. ולאחר מכן מונתה התובעת לתפקיד זה.

34. כיוון שהכיר את מנהל התובעת מר יוסי רייק שלחו לב.ג.ש. לברור קבלת התפקיד, ואף סיפר לו על טרוניות הדיירים ותביעתם דלעיל.

35. במכתבה מיום 31.3.03 הודיעה התובעת כי התמנתה לחברת הניהול של הבניין.

36. באסיפת דיירים עם נציגי התובעת הועלו ע"י נציגות ועד הדיירים דרישות והודעות מספר, לאמור:

א. דיירים רבים ביטלו הסכם השירותים עם ב.ג.ש. מכוחו הומחו שירותי הניהול לתובעת.

ב. תקציב הניהול שהציגה התובעת הינו גבוה מדי ואינו מקובל על הנציגות.

ג. נדרש לחתום על הסכם שירותים חדש בהתאם ליכולתם הכלכלית של הדיירים.

ד. התובעת נדרשה למסור אסמכתאות בקשר עם חיובי החשמל והמים ואופן חלוקת העלויות בין דיירי הבניין.

37. התובעת המשיכה לנהל הבניין כראות עיניה בהתאם לדרישות ב.ג.ש. ובתקציבים גבוהים, שאינם פרופורציונאליים, וכן לא מסרה כל אסמכתאות לאופן חלוקת התשלומים.

38. לאחר התכתבות ענפה, ביום 5.12.02 הודיעו הנתבעים מס' 5, 7, 8, 9, 10, 11, 14, 15 ו - 16 על

ביטול הסכם השירותים עם ב.ג.ש. נוכח תנאיו המקפחים.

39. ב.ג.ש. קיבלה המכתב בדבר הודעת הביטול וגרסה כי הודעה זו מהווה הפרה יסודית של הסכם השירותים.

(להלן: "הודעת הביטול").

40. כאמור, ביום 30.3.03 המחתה ב.ג.ש. את זכויותיה וחובותיה לתובעת.

הכרעה

41. התובעת הינה חברת ניהול אשר ניהלה בניין בו גרים הנתבעים בעיר אילת.

42. הנתבעים רכשו דירותיהם, 17 במספר, בשנת 1995 ובמועד זה היתה חברת הניהול "חברת ב.ג.ש. ניהול ונאמנות בע"מ", ממנה רכשו הנתבעים את דירותיהם, למעט הנתבע מס' 3 אשר רכש את דירתו מהבעלים המקוריים שרכשו את הדירות מב.ג.ש., והנתבעת מס' 4 אשר הינה "יד שלישית" ברכישת דירתה.

43. זכויות הניהול הועברו לתובעת בהסכם מיום 1.4.03 והוארך מעת לעת עד ליום 31.3.12.

44. הנתבעים גורסים כי הודיעו במכתב מיום 28.4.03 על ביטול הסכם השירותים, כמפורט בהמשך.

תוקף הודעת הביטול

45. הנתבעים הגישו התביעה דנא ביום 5.6.06, למעלה מעשור לאחר רכישת הדירות בבניין, וטרחו והגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בת.א. 1708/06 בה דרשו, בין היתר, סעד לביטול הסכמי הרכישה. תובענה זו טרם הוכרעה כך שלמעשה עומדים הסכמי הרכישה והשירותים בעינם, ואין חולק כי הנתבעים עודם מחזיקים בדירות.

46. וזו לשון ההודעה על ביטול הסכם השירותים במכתב הדיירים מיום 28.4.03:

"... חברת רייק ניהול עשתה עלינו רושם טוב ואנו תקווה שנוכל לחתום עימה על הסכם ניהול טוב והגון לכל הצדדים המעורבים (במידה ועסקת ההשכרה/מכירה ארוכת הטווח לא תצא לפועל).

הסכם בין ועד הבית ובין רייק אחזקות חייב

להציג שינוי מהותי ביחס למה היה עד כה, ותחת חוזה חדש לגמרי, בלתי תלוי, הוגן, חוקי ובר תוקף המבטיח את זכויות וחובות כל הצדדים".

47. הנתבעים לא היו רשאים להודיע על ביטול הסכם השירותים שכן לא נתקבלה כל החלטה בהתאם להוראות סעיף 3.3.2 להסכם השירותים שזה לשונו:

"ההחלטה הובאה לדיון באסיפת בעלי הדירות, שאליה זומנו כדין הבעלים של כלל הדירות בבניין ואשר הקוורום לקיומה הינו נוכחות בפועל של 70% מבעלי הדירות בבניין ושבה תהיה לכל אחד מהם הזכות לקול אחד בהצבעה, והיא אושרה בהצבעת רוב של 70% לפחות מן הנוכחים".

48. משמע, התובעים שאינם בעלי 70% מבעלי הדירות בבניין אלא רק 20% מהם אינם יכולים, על דעת עצמם, לבטל הסכם הניהול ללא הסכמת הרוב הדרוש בהסכם השירותים, בטענה שבוטל כדין עקב הפרה יסודית של ההסכם עם התובעת.

49. על כן, הודעת הביטול חסרת כל תוקף משפטי.

50. עוד גורס ב"כ התובעת בסיכומים כי עסקינן בדרישה על פי סעיף 71 (ב) (2) לחוק המקרקעין - התשכ"ט – 1969, על פיה יש צורך באישור כניסת מתחזק לבניין של דיירים המחזיקים בלמעלה ממחצית הרכוש המשותף, דבר שאינו חל על המקרה שבפנינו, וזה לשון הסעיף:

"החלטה לעניין התקשרות עם מתחזק מסויים או לעניין החלפתו תתקבל בידי בעלי הדירות שיותר ממחצית הרכוש המשותף צמוד לדירותיהם".

(להלן: "חוק המקרקעין").

51. לפיכך, אף מטעם זה, לא היו הנתבעים רשאים להודיע על ביטול הסכם השירותים שכן הללו מיעוט המחזיק ב – 20% מהזכויות ברכוש בלבד.

אסמכתאות לתקציב

52. על פי מכתב הדיירים מיום 28.4.03 מודעים היו לתקציב התובעת, הציעו לצמצמו, ואולם לא שילמו אגורה הימנו, כך שספק אם העברת האסמכתאות גורמת היתה לאלה לשלם דבר מה, מה גם שכל האסמכתאות צורפו כנספחים י"ט – כ"א לתצהיר התובעת.

53. כמו כן, הנתבעים לא תקפו התחשבנות זו וההוצאות שהוצאו, אף שטענו שדמי הניהול לעניין העמלה גבוהים.

אישור התקציב ע"י הנציגות

54. הדיירים אחראים הינם על בחירת נציגות ועל קיום אסיפות כלליות כמפורט בסעיף 12.1.9 להסכמי הרכישה ובסעיף 66 לחוק המקרקעין.

55. התובעת קיבלה אישור לתקציב מאת הנציגות מדי שנה, ואלה דבריו של מר רייק בעדותו לעניין זה:

"ש. אתה אומר בתצהירך שהתקציבים שלך משנה לשנה אושרו על ידי הנציגות?

ת. כן.

ש. כל שנה בשנות התביעה 2003-2008, אושר לך התקציב השנתי?

ת. כן, נכון".

56. עדות זו אמינה עלי שכן אלמלא אישור התקציב ע"י הנציגות לא היתה התובעת שמה כספה על קרן הצבי ומממנת הוצאות הבניין מכיסה שלה והופכת למעין פילנטרופ לבניין.

57. ב.ג.ש. ויתר בעלי הדירות המחזיקים יחדיו כ – 68 דירות, קרי, כ – 80% מן הדירות, לא העלו כלפי התובעת כל טענה משך שנות פעילותה, לרבות טענה בדבר היעדר אישור התקציב השנתי, דבר המעיד על העדר בסיס לטענה זו, כביכול.

58. הנתבעים אינם "וועד הבניין", כפי שמכנים הם את עצמם, אלא שאינם כלל חברים בנציגות ואפילו מהווים מיעוט בבניין של כ – 20% העושה, מעשה, כרצונו, בניגוד להוראות הסכם השירותים ובניגוד לדין הקיים בחוק המקרקעין.

59. הנתבעים אינם תוקפים תקציב זה או אחר אלא מציגים טענה כללית בעניין השירותים שסופקו ע"י ב.ג.ש. מבלי שהנתבעים יפרטו הטענה.

טענה בדבר "הסכם אחיד"

60. מעיון בפרקי הזמן הרלבנטיים, עולה כי הדירות נרכשו בשנת 1995 ועד לשנת 2002, כ – 7 שנים לאחר שנחתם הסכם השירותים, אולם הנתבעים לא העלו כל טענה בקשר עם הסכם השירותים ורק בשנה זו החלו להעלות טענות שונות, ביניהן הטענה ל"הסכם אחיד" אשר הועלתה, לראשונה, לאחר ככלות 15 שנות הסכם, במסגרת כתב ההגנה לכתב התביעה ולא בהזדמנות אחרת.

61. משכך, בפנינו שיהוי מופלג, השתק ומניעות מלהעלות טענה כגון זו, ויש לדחותה רק מטעם זה בלבד.

62. אף לגופה יש לדחותה, שכן אין בעצם הוספת הסכם ניהול להסכם רכישה משום "חוזה אחיד" המקפח את הדיירים שכן בכל מקרה עליהם להתקשר עם חברת ניהול כיון שאינם יכולים ואינם מסוגלים לנהל הבניין בעצמם, בלא גורם מקצועי, ואף גורם שנותן מימון ביניים כבד, כפי שאירע בענייננו.

63. את דירותיהם משכירים הנתבעים באופן עצמאי ועל כן אין התובעת שהחלה לפעול בשנת 2003 יכולה לבקש על סמך נספח השכרת היחידות זכאות לדמי ניהול בשיעור של 15%.

64. לדידם של הנתבעים, התובעת אינה זכאית לגבות דמי ניהול מתשלומי החשמל, הארנונה והמים, אך ניסתה להעביר החלטה בעניין זה באסיפות דיירים, דבר שלא עולה בקנה אחד עם הסכם השירותים, ובנסיבות אלה יש לדחות חלק זה של התביעה.

65. נראה הוא, כי אכן התובעת יכולה לחייב בדמי ניהול בגין תשלום הוצאות אלה רק את חברת ב.ג.ש. על סמך הסכמות אלה, אך לא את הנתבעים אשר לא הסכימו לכך בהתכתבותם הרבה עם התובעת.

(ראה: נספחים נ/7 ו - נ/14 לתצהיר הנתבעים נ/2).

66. עם זאת, הנתבעים לא שילמו בעצמם תשלומי ארנונה, מים וחשמל, ברוב השנים כך שאילמלא שילמה תשלומים אלה התובעת בשבילם ובמקומם עלולים היו אלה להינתק מזרם החשמל והמים.

67. לפיכך, כיוון שהנתבעים לא נקטו יוזמה של ממש לשלם כספי ההוצאות מעת לעת לתובעת, הגיעו הדברים לידי כך שהתובעת שילמה אותן ולפיכך מאשרת אנכי, לגבי תשלומי הוצאות העבר, תשלום של 15% דמי ניהול אף על רכיבים אלה, בהם טיפלה התובעת בכל דייר ודייר למען ישלמם בפועל.

דמי השתתפות בקרן השיפוצים

68. התובעת סבורה כי על פי נספח להסכם הצדדים שעניינו קרן לשיפוצים, יש לחייב הדיירים בתשלום שנתי לקרן השיפוצים בסכום שנע בין 100 דולר לדירת חדר לבין 200 דולר לדירת שני חדרים.

69. אף לא אחד מן הנתבעים נשא בתשלום כאמור והתובעת אף לא הגישה משך השנים תביעות בנושא זה אשר נותר תיאורטי.

70. כמו כן, על הנספח המהווה נספח כ"ב למוצגי התובעת, שעניינו "קרן השיפוצים", חתומות התובעת וב.ג.ש. בלבד, ועל כן, מן הטעמים דלעיל, איני סבורה כי יש לממש ככלות השנים הרבות שחלפו חלק זה של התביעה והנני דוחה הדרישה בפריט תביעה זה.

71. התובעת סיימה את תפקידה כחברת הניהול של הבניין ויש להצר על כך שהצדדים לא השכילו להגיע להסדר פשרה, אף שציינו שנרקמו מגעים לקראת הסדר שכזה, שלא צלח.

72. הנתבעים נהנו שנים רבות מתשלומים בהם נשאה התובעת ואין להורות כי 6 שנים תישא זו בתשלומים החלים על הדיירים וליתן לאלה פטור מלא מתשלומי חובה אלה, שכן אם לא תורה כן, יעשו הנתבעים עשר ולא במשפט בניגוד לקבוע בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, בסעיף 1 לו כדלקמן:

" 1. חובת ההשבה -

(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן -הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.

(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת."

ראה לעניין זה ד"נ 20/82 אדרס חמרי בניין בע"מ נגד הרלו אנד גונ'ס ג.מ.ב.ה, פ"ד מב (1) 221, שם נקבע כדלהלן:

"משהופר חוזה, מעמידים דיני החיובים לרשות הצד התמים מערכת מורכבת של סעדים על פי האינטרסים הנפגעים חלקם באים להגן על "אינטרס ההסתמכות" (או האינטרס השלישי) ומטרתם להעמיד את הצד הנפגע במצב שבו הוא היה נתון אלמלא נכרת החוזה. סעד זה ניתן לעתים במסגרת דיני החוזים, לעתים במסגרת דיני ההתעשרות שלא כדין ולעתים במסגרת הפיצויים שבדיני הנזיקין – מקום שהפרת החוזה מהווה גם מעשה נזיקין".

וכן נקבע:

"מבחינת דיני עשיית עושר, אין קושי לגרוס כי מי שנטל לעצמו חיוב או זכות חוזית, או ביתר דיוק את הביצוע המגיע לזולת מכח אותו חיוב, קיבל טובת הנאה השייכת לאדם אחר, והוא חייב בהשבה כאמור בסעיף 1 לחוק עשיית עושר".

כן ראה: ת"א (מחוזי- ת"א) 884/92 אילנה אורן נ' עזבון האדמו"ר בונם אלתר ז"ל (פורסם בנבו), כדלקמן:

"היסודות שיש להוכיח בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, על פי סעיף 1 לחוק, הם שלושה: (א) קבלה של נכס, שירות או טובת הנאה אחרת על ידי הזוכה (התעשרות); (ב) ההתעשרות באה לזוכה מן המזכה או על חשבון המזכה (קשר סיבתי); (ג) התעשרות הזוכה נעשתה "שלא על פי זכות שבדין" (יסוד נורמטיבי) ".

73. הנתבעים לא תקפו את חשבונות התובעת והדוחו"ת הכספיים הרשמיים של החברה, נספחים י"ב לתצהיר מר רייק, למעט סך צנוע וזניח של 30,000 ₪ בגין עמלת ניהול שנגבתה בגין חשבונות חשמל ששילמו בשנת 2008.

סיכום דברים

74. הדיירים קיבלו משך כ – 10 שנים שרותי גבייה, אחזקה וניהול הבניין ע"י התובעת. על התובעת לא היה לממן את הנתבעים אשר מצאו כל פסול ופגם אפשריים בחישובי התובעת, ואולם לא שילמו תשלומיהם הנחוצים לתפעול בניינם הם ולא שיתפו פעולה באופן רציני ע"י מתן תכנית תשלום חילופית או שונה, תוך הפקדת כספים כלשהם בגינה.

75. התובעת אינה בבחינת פילנטרופ שמחליף את הדיירים ומשלם תשלומיהם לאורך שנים.

76. על הצדדים היה להסדיר התשלומים והעמלה שנים רבות טרם ניהול התביעה.

77. בנסיבות אלה, מחייבת אנכי את הדיירים בתשלומים בהם נשאה התובעת ובעמלה המגיעה לה, בהתייחס לאלה בלבד, בהתאם להסכם השירותים.

78. הנתבעים ישלמו, איפוא, הסך של 963,456 ש"ח, כמפורט בטבלה מס' 10 הנספחת לתצהיר התובעת ת/1, שצוטטה לעיל בסעיף 19 לפסק הדין כדלקמן:

הנתבע מס' 1 מר משה אוחיון - ישלם הסך 90,574.00 ₪;

הנתבעת 2 גב' רונית מאור - תשלם הסך 71,472.00 ₪;

הנתבעת 3 גב' טלי פנדי - תשלם הסך 1,635,00 ₪;

הנתבע 4 מר ברונו אלברטו - ישלם הסך 4,851.00 ₪;

הנתבע 5 מר נתי סיריאס - ישלם הסך 73,733.00 ₪;

הנתבע 6 מר שפירא אסא - ישלם הסך 70,508.00 ₪;

הנתבע 7 מר יעקב פרץ - ישלם הסך 74,333.00 ₪;

הנתבעים 8 ו - 9 סימה ואלדד צ'רשניה - ישלמו הסך 133,016 ₪;

הנתבעים 10 ו – 11 דב ואביבה צ'רשניה - ישלמו הסך 59,249.00 ₪;

הנתבע 12 מר מאיר קקון - ישלם הסך 122,016.00 ₪;

הנתבע 13 מר דוד אוחיון - ישלם הסך 45,136.00 ₪;

הנתבעת 14 גב' חווה שני - תשלם הסך 60,639.00 ₪;

הנתבע מס' 15 מר אורי שקד - ישלם הסך 46,400.00 ₪;

הנתבעת מס' 16 גב' אורית מרום - תשלם הסך 109,516.00 ₪.

79. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

81. בנוסף, ישלמו הנתבעים הוצאות התובעת בסך של 16,000 ₪, כל אחד מהם ישלם סך 1,000 ₪, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ח' אב תשע"ג, 15 יולי 2013, בהעדר הצדדים.