בפניי תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

התובעת ילידת 1971, נפגעה בת.ד. ביום 18.6.08 (להלן: התאונה).

התאונה ארעה עת נסעה התובעת באוטובוס כשבתה התינוקת יושבת על ברכיה, ובמהלך פניה חדה ימינה נפלה התובעת, יחד עם בתה, על הרצפה, ונפגעה בחלקי גוף שונים.

האוטובוס היה נהוג ע"י הנתבע 1 ובוטח בזמנים הרלוונטיים לתביעה ע"י הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת).

אין מחלוקת בין הצדדים לגבי חבותה של הנתבעת לתאונה, אלא בשאלת גובה הנזק בלבד.

הפגיעה

התובעת טוענת כי עקב הנפילה באוטובוס הנוסע נפגעה בראש, באף, בכתף ימין ובצוואר.

התובעת פונתה לחדר מיון בבית חולים בילינסון שם נבדקה, עברה צילום אף, צילומי עמ"ש וכתף, אשר נמצאו תקינים, וכן טופלה הפגיעה באפה באמצעות הדבקה.

התובעת שוחררה בהמלצה על המשך מעקב רפואי אצל הרופא המטפל.

התובעת טענה כי בעקבות התאונה נותרו לה מגבלות בתחום האורטופדיה, א.א.ג ופסיכיאטריה, ובהתאם להחלטת בית המשפט מונו מומחים רפואיים מטעם בית משפט בתחומים אלה.

בהחלטה נקבע עוד כי הנתבעת תישא בשכר טרחת המומחים, ונקבע כי אם לא תיוותר נכות בתחום הפסיכיאטרי שקשורה לתאונה, ישקול בית המשפט הפחתת שכ"ט המומחה מסכום הפיצוי שייפסק.

הנכויות

לבדיקת תובעת מונו כאמור 3 מומחים:

בתחום האורטופדיה מונה ד"ר יצחק קורן. בהתאם לאמור בחוות דעתו, התובעת התלוננה בפניו על כאבי צוואר בצד ימין, לרבות כאב שמקרין לכתף ימין, וכן נטען כי לפעמים נופלים לה דברים מהיד.

לאחר בדיקתו ועיון במסמכים שצורפו, קבע ד"ר קורן כי לתובעת לא נותרה נכות אורטופדית כתוצאה מהתאונה.

ב"כ התובעת הפנה לד"ר קורן שאלות הבהרה אליהם צורפה בדיקת מיפוי עצמות מיום 4.10.11 אשר בה הודגמה קליטת יתר בחוליות צוואריות עליונות ובראשי ההומרוסים בפרקי הכתפיים יותר בימין. ב"כ התובעת שאל את המומחה באם יש קשר בין ממצאים אלה לתאונה ובאם יש לקבוע נכות בגינם.

ד"ר קורן השיב בשלילה וקבע כי ממצאי בדיקת מיפוי עצמות כשלעצמם אינם מקנים נכות אורטופדית בהתאם לתקנות.

בתחום הא.א.ג מונה ד"ר יורם רפפורט. בהתאם לאמור בחוות דעתו, התובעת התלוננה בפניו על הפרעה בשמיעה באוזן ימין שהופיעה לדבריה כחצי שנה לאחר התאונה, וכן התלוננה על כאבי ראש וסחרחורת, שמלווים בתחושת טשטוש.

המומחה מצא כי בבדיקת השמיעה קיים ליקוי קל באוזן הימנית אשר אינו מקנה נכות, כן נקבע כי לא נותרה נכות בתחום א.א.ג כתוצאה מהסחרחורות עליהן התלוננה התובעת.

המומחה המליץ על בדיקת רופא נוירולוג בכדי להעריך באם תחושת הסחרחורת של התובעת קשורה בהפרעה במערכת העצבים, אולם לא נתבקש מינוי מונה מומחה נוירולוג.

בתחום הפסיכיאטריה מונתה ד"ר נעה קרת. התובעת התלוננה בפניה על כאבי ראש, צלצולים באוזניים, אי סבילות לרעש, ירידה בחשק לעשות דברים, מתח עצבנות וקשיי ריכוז.

בחוות הדעת נסקר הטיפול הנפשי שעברה התובעת, שכלל טיפול של כשנה במרפאה לבריאות הנפש, וטיפול תרופתי בו היא ממשיכה עד היום. מבדיקתה במרפאה לבריאות הנפש עלה כי התובעת תארה קשיי תפקוד, קשיי שינה ותחושת מועקה, תיארה ששומעת את התינוקת צועקת כמו בזמן התאונה.

כן נמסר כי התובעת פחדה להשאיר את הילדה במסגרת כשחזרה לעבוד, והילדה היתה במעון קרוב לעבודתה כך שיכלה לראותה.

המומחית קבעה כי התובעת סובלת מתסמונת בתר חבלתית (PTSD), כאשר בחלוף הזמן ולאחר מתן טיפול חל שיפור במצבה, אך עדיין נותרו חלק מהסימפטומים.

במצב זה נקבע כי התובעת סבלה ממצב של 15% נכות לפי סעיף 34 ב'-ג' לתקופה של שנה וחצי לאחר התאונה ולאחר מכן נותרו לתובעת 5% לצמיתות לפי סעיף 34א'-ב'.

למומחית נשלחו שאלות הבהרה מטעם ב"כ התובעת לענין גובה הנכות שנקבעה בהתייחס לתלונותיה של התובעת, ואולם המומחית קבעה כי אין מקום לשינוי בחוות הדעת.

הרקע התעסוקתי

התובעת בתצהירה טענה כי עובר לתאונה עבדה כסדרנית בסופר מטעם חברת תלמה, במשך 8 שעות ביום, בשכר שבין 3,500 – 6,000 ₪, נטען כי בשלושת החודשים שלפני יציאתה לחופשת לידה עמד שכרה על 4,500 ₪.

בנוסף טענה התובעת כי עבדה בעבודות נקיון דרך אגודת השומרים בשעות אחה"צ בשכר של 1,350 ₪ לחודש.

מכאן כי שכרה של התובעת עובר לתאונה עמד על כ- 5,850 ₪ לחודש.

התובעת ילדה ב- 24.1.08 את בתה הרביעית, ולמעשה לא שבה לעבוד לאחר חופשת הלידה ועד למועד התאונה.

התובעת טענה כי החלה לחפש עבודה ופנתה ללשכת התעסוקה בחודש 6/08.

כאשר חזרה מלשכת התעסוקה ביום 18.6.08 ארעה התאונה.

התובעת טענה כי קבלה דמי אבטלה בחודשים 7/08-3/09.

התובעת טענה כי לאחר התאונה סבלה מכאבים בצוואר ובכתף ימין וטופלה בפיזיותרפיה בחודשים 7/08-8/08, ובחודשים 3/09-5/09. כן טופלה בעקבות תלונותיה בתחום הנפשי במרכז לבריאות הנפש מחודש 3/09.

התובעת החלה לעבוד בחודש 5/09.

בין החודשים 5/09-11/09 עבדה ככוח עזר בבית אבות בית הדקל בשכר של 4,400 ₪, כולל שעות נוספות.

לאחר מכן ועד 5/11 עבדה התובעת ככוח עזר וכמטפלת במספר מסגרות, והחל מ- 5/11 ועד היום עובדת התובעת ככוח עזר בבית חולים תל השומר בשכר כולל של 5,500 ₪.

נטען כי שכרה של התובעת כיום עומד על 6,200 ₪.

הנתבעת לא חלקה על נתונים אלה שהועלו, כאמור, בתצהיר התובעת ונתמכו בעדותה, ועל כן אני רואה אותם כמוסכמים.

הפסדי שכר לעבר

התובעת טענה כי תכננה לחזור לעבודה, לאחר חופשת הלידה, בחודש 9/08, עם תחילת שנת הלימודים, אך בעקבות התאונה תוכניותיה השתבשו, ובפועל היא החלה לעבוד רק בחודש 5/09.

התובעת קיבלה דמי אבטלה במשך 8 חודשים, עד 3/09.

נטען כי בתקופה של שנה וחצי מהתאונה, היינו בחודשים 6/08 עד 1/10, נקבעה לה נכות זמנית בתחום הנפשי של 15% וכן טופלה בטיפולי פיזיותרפיה בחודשים 3/09-5/09.

לאור זאת, נטען כי בגין החודשים 9/08 – 5/09 יש לחשב את הפיצוי לתובעת לפי הפסד חודשי מלא. נטען כי בהתחשב בכך שהתובעת התכוונה לחזור למשרה מצומצמת יותר לאחר לידת בתה הרי שבסיס השכר צריך להיות 4,400 ₪, בהתאם לשכר ששולם לה כאשר שבה בפועל לעבודה בחודש 5/09. סה"כ הפיצוי הנדרש בגין הפסדי שכר לעבר עומד על 35,000 ₪.

הנתבעת טענה כי התובעת לא עבדה בחצי שנה שקדמה לתאונה, ועל כן לא היה לה מקום עבודה לחזור אליו. נטען כי התובעת היתה מובטלת במועד התאונה וכן נטען כי לא עשתה כל מאמץ למצוא עבודה.

הנתבעת טענה כי התובעת לא מצאה עבודה בחודשים שלפני התאונה וכך אף לאחריה, ומשמצאה עבודה החלה לעבוד ללא כל מגבלה, וכל זאת ללא קשר לתאונה. כן נטען, כי לא ברור אם התובעת לא התכוונה להמשיך ולהאריך את חופשת הלידה, ללא קשר לתאונה, ועל כן אין לקבל טענותיה כי בדיוק במועד התאונה התכוונה לשוב למעגל העבודה.

אין מחלוקת כי לתובעת נגרמה נכות נפשית זמנית למשך שנה וחצי בשיעור של 15% נכות.

אין גם מחלוקת כי התובעת פנתה ללשכת התעסוקה עובד לתאונה במטרה לחזור למעגל העבודה.

התובעת הציגה אישורים שטופלה בפיזיותרפיה בחודשים 3-5/09, ועדיין סבלה מכאבים בצוואר ובכתף בתקופה זו.

אין גם מחלוקת כי התובעת עבדה ועובדת בעבודות פיזיות.

התובעת טענה כי יש לחשב את הפיצוי לעבר רק מחודש 9/08, בהגינותה, ובהתחשב בכך שלא התכוונה לחזור לעבוד לפני מועד זה.

עם זאת נטען כי התקשתה לחזור למעגל העבודה לתקופה ממושכת מזו שתכננה מראש, ואשר הסתיימה לבסוף רק בחודש 5/09.

איננה רואה מקום לפסוק לתובעת הפסדי שכר מלאים בגין 8 חודשים אלה, בפרט כאשר קיבלה דמי אבטלה עד 3/09, ואולם מקובלות עלי טענות התובעת כי בתקופה זו נגרמו לה קשיים שלא היו קיימים לולא התאונה, ובפרט כאשר הנכות הנפשית מוגדרת כנכות שעניינה מגבלה בהתאמה הסוציאלית ובכושר העבודה.

לאור זאת, ובהתחשב בכך שמצבה האובייקטיבי של התובעת השתנה לאחר לידת בתה, והיא בכל מקרה התכוונה להפחית מהיקף עבודתה (כפי שבעצמה העידה בפרוטוקול, עמ' 7 ש' 24-26: "ש. בעצם את עבדת בעבודה מסוימת, יצאת לחופשת לידה, חתמת אבטלה ובמקביל חיפשת עבודה שתתאים לך לפי המצב החדש של התינוקת הקטנה? ת. כן"), אני רואה לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בסך 8,000 ₪ לעבר, מעבר לדמי האבטלה ששולמו לתובעת בתקופה זו.

אובדן כושר השתכרות

הצדדים חלוקים באשר לגובה הנכות התפקודית של התובעת.

התובעת טוענת כי לאור העובדה שמדובר בנכות נפשית, הניתנת בגין הגבלה קלה בהתאמה הסוציאלית ובכושר העבודה, הרי שמדובר בנכות תפקודית.

בנוסף נטען כי תלונות התובעת כפי שהובאו בחוות דעת המומחית הפסיכיאטרית, ואשר התייחסו לסיוטים מהם סובלת התובעת ובהם שחזור התאונה, ירידה במצב הרוח, קושי בריכוז, עצבנות ועוד, יש בהם כדי לפגוע בתפקוד התובעת בכלל, ובכושר עבודתה בפרט.

כן התייחס ב"כ התובעת לפגיעה האורטופדית ולירידה בשמיעה וטען כי יש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על 7.5% נכות.

הנתבעת טענה כי לתובעת לא נותרה כל נכות תפקודית.

ב"כ הנתבעת התייחסה להתרשמות המומחית הפסיכיאטרית בחוות הדעת, ולכך שהתובעת תוארה על ידה כ-"מטופחת קלות, צלולה ומתמצאת, עונה לשאלות לענין בשפה העברית ללא קושי. מדברת בשטף... ללא הפרעות בארגון ובמהלך החשיבה ... " ועוד.

נטען כי על פי רוב, נכויות נמוכות אינן משפיעות על כושר התפקוד וההשתכרות.

כן נטען כי התובעת חזרה לעבוד לאחר התאונה בעבודה פיזית, ובמשרה מלאה, כפי שאף עלה מעדותה.

נטען כי התובעת העידה שעבודתה ככוח עזר כוללת טיפול בחולים, האכלתם ורחיצתם והתובעת מבצעת עבודה זו ללא קושי ובמשרה מלאה כאמור.

נטען כי במסגרת עבודה קודמת של התובעת ככוח עזר (לאחר התאונה) היא עבדה אף שעות נוספות.

נטען כי התנהלותו של תובע לאחר התאונה יש בה כדי ללמד על קיומה או העדרה של הגבלה כלשהי, ובמקרה זה, התובעת חזרה לתפקד באופן מלא ללא כל מגבלה ועל כן אין לפצותה בגין הפסדי שכר או אובדן כושר השתכרות לעתיד.

אכן, הלכה היא כי בנכויות נמוכות לא ייערך חישוב אקטוארי של הפסדי השתכרות, ובפרט כאשר לא הוכח כי נגרמה פגיעה בשכר בעקבות התאונה.

מאידך יש לבחון את טיב הנכות ואת האפשרות שהתובעת תוגבל בגינה בהמשך, אף אם כיום היא שבה לעבודה סדירה וקבועה.

כמו כן, יש לזכור שמאמציו של תובע להשתקם אינם יכולים להיות בעוכריו, ולהביא למצב שיישלל ממנו פיצוי בגין נכותו.

התובעת העידה כי היא נוטלת תרופות פסיכיאטריות על בסיס קבוע (ראו עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 14-31), וכן המומחית הפסיכיאטרית הכירה בתלונותיה שהינן בעלות אופי תפקודי.

במצב זה יש להכיר בכך שהתובעת איבדה, ולו במקצת בכושרה להשתכר, ובמצב זה יש מקום לפצותה באופן גלובלי בגין ראש נזק זה.

שכרה של התובעת עובר לתאונה עמד על כ- 6,000 ₪.

שכר זה בהצמדה בלבד מגיע לסך של כ- 6,700 ₪. חישוב אקטוארי מלא לפי 5% נכות עד גיל 65 (עוד 23 שנים) מגיע לסך של כ- 68,000 ₪.

בהתחשב בכך אני מוצאת כי יש לפצות את התובעת באופן גלובלי בסך של 25,000 ₪, שהינם בין מחצית לשליש החישוב האקטוארי כאמור לעיל.

כאב וסבל

לתובעת נותרו 5% נכות נפשית לצמיתות וכן נקבעו לה 15% נכות זמנית למשך שנה וחצי. בנוסף היא טופלה בשני סבבים של טיפולי פיזיותרפיה, היא היתה מטופלת בתחום הנפשי וכן עברה בדיקות שונות (לדוגמא, בדיקות שמיעה ועוד) , במהלך הבירורים הרפואיים שנערכו לה.

לאור זאת אני רואה לפסוק בראש נזק זה פיצוי בסך 15,000 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעות

התובעת כאמור נזקקה לטיפולים שונים, הן בתחום הנפשי והן טיפולי פיזיותרפיה.

כן עברה בדיקות ומעקבים רפואיים.

התובעת צרפה קבלות בגין נסיעות ובגין הטיפולים הרפואיים ורכישת תרופות, נספח י' לתצהירה.

נראה כי בגין הנסיעות וההשתתפות בהוצאות הטיפולים, וכן בגין הטיפול התרופתי אותו היא מקבלת באופן קבוע יש לפצותה בסכום גלובלי של 3,000 ₪.

סה"כ נזקי התובעת:

הפסדי השתכרות לעבר 8,000 ₪

אבדן כושר השתכרות 25,000 ₪

כאב וסבל 15,000 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעות 3,000 ₪

סה"כ 51,000 ₪

בהתייחס לטענת הנתבעת כי יש לבצע ניכוי של שכ"ט המומחים מהפיצוי, אינני רואה מקום לעריכת ניכוי כנ"ל. בהתאם להחלטת המינוי, נקבע כי באם לא תיוותר נכות בתחום הנפשי יישקל ניכוי שכר המומחה מהפיצוי, אך משנקבעה נכות נפשית, ובתחומים האחרים נמצאו תימוכין לתלונות התובעת הגם שלא נקבעה נכות, אינני רואה מקום לניכוי כלשהו מהפיצוי שנפסק.

הסכום ישולם לתובעת תוך 30 יום, בצירוף שכ"ט עו"ד כחוק.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.