פסק דין

1. בפניי תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, (להלן: החוק"). התובע יליד 7/11/1979, נפגע בתאונת דרכים ביום 18/3/09 בהיותו בן 29 וחצי כאשר נהג ברכב שמספרו 6026562, המבוטח על ידי הנתבעת על פי הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל - 1970. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. המחלוקת היא על גובה הנזק.
2. לצורך הערכת פגיעותיו של התובע מונו על ידי בית המשפט שלושה מומחים: פרופ' א. אופיר, מומחה בתחום העיניים, אשר קבע כי לתובע נגרמה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין חולשה ולקוי בקונברגנציה (מקוד) ובמזוג לפי סעיף 57(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות") וכן נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הופעת ירוד (קטרקט) לפי סעיף 67 לתקנות; ד"ר צ'צ'יק, מומחה באורתופדיה, אשר קבע כי לתובע נגרמה נכות צמיתה בשיעור 2.5% בגין הגבלת עמוד שדרה צווארי; ופרופ' קרוננברג, מומחה בתחום אף אוזן גרון, אשר קבע כי לתובע נגרמה נכות בשיעור 10% בגין טינטון. סך הכל נקבעה לתובע נכות משוקללת בשיעור 24.97% ובמעוגל 25%.
3. במועד ההוכחות נחקרו: פרופ' אופיר, רו"ח משה מועלם, שהגיש מסמך, שכונה חוות דעת ובו נתוני שכר כלליים על הכנסה של רואה חשבון שכיר בתפקיד חשב או מנהל כספים (להלן: "רו"ח מועלם"); יעל סילון, אשת התובע (להלן: "אשת התובע") והתובע. תצהירו של רו"ח איתי לינק, שהוגש, נמשך על ידי התובע לאחר שהאחרון לא התייצב לדיון ההוכחות. הנתבעת לא הביאה עדים.

התובע - נתוני רקע

1. בטרם נבחן את פגיעתו של התובע בתאונה ואת שיעור הפיצויים לו הוא זכאי, מן הראוי להקדים מספר נתוני רקע לגבי התובע, כפי שעלו מחומר הראיות.
2. התובע הוא רואה חשבון במקצועו מחודש מאי 2009, וכן בעל תעודת הוראה ללימוד הנהלת חשבונות. הוא סיים את לימודיו בסוף שנת 2006 והחל טרום סטאג' במשך חצי שנה במשרד רו"ח מועלם, גלזר ושות'. החל משנת 2007 החל סטאג', סיים ועבד מספר שנים כרו"ח במשרד DELLOITE, בריטמן, אלמגור, זהר ושות' (להלן: "משרד דלויט"), ובמאי 2011 החל לעבוד כחשב בתנובה.
3. התובע נשוי ויש לו שני ילדים.

מנגנון הפגיעה

1. הנתבעת טענה בסיכומיה כי התובע לא נחבל כלל בראשו וכן כי הסתיר את העובדה שאשתו ישבה איתו ברכב. עוד טענה, כי בחקירתו בבית משפט הודה התובע שהתאונה אירעה בנסיעה איטית מבלי שנפתחו כריות האוויר או התנפצו השמשות, ואשתו הודתה שהנזק לרכב הסתכם בשריטה והתקלפות הטמבון וכי הפגיעה בה הייתה קלה במידה כזאת שלא תבעה בגינה.
2. עוד טוענת הנתבעת כי אין ציון בתעודת חדר מיון לחבלת ראש, פגיעה בראש או פגיעה ישירה בעיניים ואין אף ציון לפגיעה מסוג "צליפת שוט". המונח "צליפת שוט" מוזכר לראשונה באישור רפואי מיום 26.3.09 (כשמונה ימים לאחר התאונה) בבדיקת התובע אצל רופא א.א.ג. שם נרשם בפרק תלונות "תאונה מסוג צליפת שוט".
3. התובע טוען בסיכומיו כי נחבט חבטה חזקה מאחור וכי אין לייחס "משקל רציני", כך נכתב בסיכומים, לטופס השחרור מחדר המיון, באשר את רצינות הרופא בחדר המיון ניתן לראות כבר בכך שלא שלח את התובע לצילום.
4. בטופס חדר המיון נכתב: "ת.ד. (נהג) כאבים בצוואר ובגב. היום בדרך לעבודה היה מעורב בתאונת דרכים. סובל מכאבי צוואר. במצב כללי טוב, רגישות פרה וורטובל צווארית..." ומנגנון הפגיעה תואר על ידי התובע כך: "מה שהיה אני נסעתי נסיעה איטית, רכב מאחורי התנגש בי בחוזקה מאחור... כתוצאה מכך אני נזרקתי קדימה ואחורה." (עמ' 52 שורות 29-31).
5. נתתי אמון מלא בעדות התובע ואשתו לגבי אירועי התאונה. עדותם לא נסתרה והם עמדו על דעתם לגבי נסיבותיה. יתר על כן, אשת התובע, למרות שגם היא נפגעה באותה תאונה ואף הייתה בהריון במועד התאונה, לא תבעה את חברת הביטוח וזאת למרות שסבלה מכאבי גב, ולעיתים כואב לה הגב עד היום (ראו עמ' 83). מכך ניתן להבין שהתובעים אינם מן הממהרים לתבוע והדבר מוסיף לאמינות עדותם.
6. מאחר ונתתי אמון בעדות התובע לגבי נסיבות התאונה, הרי שתיאור התאונה, כפי שהעיד התובע, דהיינו התנגשות חזקה מאחור הזורקת את הגוף קדימה ואחורה, שהוא תיאור של מנגנון בסגנון "צליפת שוט", בצירוף תלונותיו של התובע בחדר המיון על כאבים בצוואר והבדיקה בחדר מיון שהעלתה רגישות באזור הצוואר, מחזקים את הקביעה כי התובע נפגע במנגנון "צליפת שוט". לכך יש להוסיף כי אבחנה של "צליפת שוט" קיימת במסמך רפואי הסמוך לתאונה, לאחר 8 ימים.
7. לפיכך אני קובעת כי התובע נפגע במנגנון "צליפת שוט".

הנכות הרפואית

1. אכן ההלכה הפסוקה היא כי "גם מקום בו מתמנה מומחה רפואי מטעם בית המשפט והוא מחווה דעתו בדבר נכותו של הנפגע, הרי הקביעה הסופית בדבר מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה מסורה בידי בית המשפט." (ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה רביעית, גדין שידות- הוצאה לאור, תשע"ב- 2012, להלן: "ריבלין" בעמ' 644). אך בהמשך נאמר: "אמנם אם אין בחוות הדעת מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן ההיגיון לא יטה בית המשפט להתערב במסקנות המומחה, אך לעיתים, מתוך עיון בחוות הדעת עצמה, או על פי הנסיבות, משנתברר לבית המשפט שהתשתית העובדתית עליה היא נשענת אינה מהימנה, רשאי בית המשפט שלא לסמוך על חוות דעתו של הרופא" (שם, שם). ראו גם ע"א 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאף והסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 170.
2. לאחר שקראתי את חוות הדעת של המומחים אני מקבלת את עמדתם לעניין הנכות הרפואית, כפי שנקבעה בחוות הדעת.
3. אציין כי לא התעלמתי מכך שפרופ' קרוננברג ציין, כי קבע את הנכות בגין הטנטון "מחמת הספק", אולם משזו נקבעה והתובע עמד על דעתו, כי הוא סובל מן התופעה באופן רציף, הרי שלצורך הנכות הרפואית אני מקבלת את קביעתו של פרופ' קרוננברג.
4. הנתבעת לא השלימה עם חוות הדעת של פרופ' אופיר והוא הוזמן ונחקר נגדית. קראתי את חוות דעתו של פרופ' אופיר, את חקירתו הנגדית ואת המסמכים הרפואיים העוסקים בנושא, לרבות מסמכיה של האורטופיסטית ואני קובעת כי אין מקום להתערב בקביעות פרופ' אופיר. להלן אנמק את החלטתי.

הנזק לראייה - כללי

1. פרופ' אופיר קבע בחוות דעתו מיום 4.2.11, כי נגרמה לתובע "פגיעה של "צליפת שוט" בצווארו המתבטאת בפגיעה בתפקוד שרירי העיניים וכתוצאה מכך – פגיעה בהתמקדות הראיה כלפי פנים ובכושר המיזוג. תרגול עיניים בהדרכת אורטופטיסטית לא הועיל, הן אובייקטיבית והן בתלונותיו. ממצאים אלו של פגיעה במיקוד אופייניים למצב שלאחר "צליפת שוט". בנוסף, יש פגיעה בעדשת העין – הופעת קטרקט מרכזית בדרגה קלה-בינונית. עוד 3 שבועות לאחר התאונה נמצא ירוד היקפי בעין שמאל וראייה 6/6. אולם בהמשך רשמה האורטופיסטית ראייה של 6/9 ב-3 מ-4 הבדיקות שלה. בבדיקתי – נמצא שהירוד התקדם והפך מרכזי וחדות הראייה ירדה ל- 6/12. מצב זה הינו בלתי הפיך, ויש להניח כי אם תחמיר עכירות העדשה יזדקק לניתוח הוצאת ירוד בעתיד. על סמך רצף המקרים, יש להניח בסבירות מאוד גבוהה כי הירוד נגרם כתוצאה מהחבלה הבלתי ישירה בעינו מארוע נשוא התביעה. הממצאים הללו מסבירים את תלונותיו לגבי הקשיים בעבודתו."
2. פרופ' אופיר קבע כי לתובע נגרמה נכות בשיעור 10% בשל הטרופוריה הגורמת להפרעות לפי סעיף 57(1) וכן נכות בשל הופעת הירוד בשיעור 5% לפי סעיף 67.

הנכות בעניין הטרופוריה

1. פרופ' אופיר הסביר כי בשל מנגנון צליפת השוט, שפגע בתובע, נגרם לתובע נזק בעיצבוב השרירים, שיוצר הפרעה ביכולת המיקוד הפנימית (קונברגנציה), וכן הפרעה במיזוג. בשל שילוב שתי הבעיות האלה התובע מצליח למקד את העיניים 10 דקות עד רבע שעה ואז "הוא נחלש" ו"בורח החוצה ואז מופיע כפילות והוא נכנס לכאבי ראש ואי אפשר להמשיך והוא מוכרח לנוח." (עמ' 10 שורה 30 עד עמ' 11 שורה 1). לדעת המומחה המגבלות הללו במיקוד ובמיזוג תואמות 10% נכות.
2. מכרטיס הטיפולים שנוהל על ידי האורטופטיסטית גב' ורדה לנדאו (להלן: "האורטופטיסטית") עולה כי השתלשלות הטיפול הייתה כדלקמן:

• 18.3.09- מועד אירוע התאונה.
• 6.4.09 התובע נבדק אצל ד"ר נוידורפר, רופאת עיניים במכבי, והתלונן על הפרעה בראיה מאז התאונה. בממצאי הבדיקה קיימים: קטרקט קורטיקלי וחולשת מיקוד. התובע מופנה לאבחון וטיפול אצל האורטופטיסטית.
• 12.8.09 האורטופטיסטית מאבחנת בעיות במקוד ובמזוג וממליצה על שמוש במשקפיים וביצוע תרגילים במרפאתה ובבית.
• כמה חודשים לאחר מכן- אין תאריך על המסמך- תוצאות בדיקה אינן נושאות רצון וההמלצה להרכיב משקפיים ולהמשיך בתרגילים לחזוק הקונברציה והגדלת טווח המיזוג.
• 4.11.09- ללא שינוי במצב הקונברציה (12 ס"מ) עם הרעה בסקלה של המיזוג. הוראות: "חייב להמשיך לתרגל".
• 15.3.10- אין שינוי במצב "מתקשה בקריאה" חרף העובדה שממשיך לתרגל. קונברגנציה 15-16 ס"מ. הוחלט לנסות משקפיים עם פריזמות.
• 12.7.10- ממשיך לתרגל בבית ללא הטבה. הוראות להמשיך לתרגל. קיימת החמרה בחדות הראיה משמאל 6/9.
• 18.8.10 – ללא הטבה. עדיין "מתקשה בקריאה ובעבודה מול מחשב. כאבי ראש ועיניים". הוראות להמשיך לתרגל.
• 15.2.12- החולשה בקונברציה (25 ס"מ) וטווח המיזוג ממשיכים ואין שיפור. החמרה במצב חדות הראיה בעין שמאל 6/15 ומצויין כי מדובר בקטרקט. הסיכום הוא כי לנוכח העדר הטבה במשך תקופה של כשנה וחצי מאז התאונה אין המלצה להמשך תרגול אלא סיכום המצב כפגיעה ונזק למקוד הראייה.
• 31.10.12- תלונות חוזרות על עייפות בעיניים וקשיי ראייה. קונברגנציה 10-12 ס"מ.

1. ב"כ הנתבעת טוען כי אצל התובע חל שיפור בנושא חולשת הקונברגנציה (מיקוד). לטענתו, פרופ' אופיר הסכים כי חולשת קונברגנציה יכולה להשתפר עם השנים עם טיפול מתאים (עמ' 20 שורות 11-14). עוד הוא טוען כי בבדיקת התובע על ידי פרופ' אופיר בתחילת שנת 2011 היו מימצאי המיקוד "קונברגנציה – 20 ס"מ" בעוד שבמסמך מיום 31.10.12 של האורטופטיסטית היה ממצא הקונברגנציה 10-12 ס"מ.
2. ב"כ הנתבעת אף מפנה לעדותו של פרופ' אופיר המסכים כי יש שיפור מסוים במצבו של התובע בעניין הקונברגנציה אך מותיר את אחוזי הנכות על 10%, בשל מגבלת הסעיף שבתקנות (סעיפים 40-47 לסיכומים).
3. לאחר בחינת כל תוצאות הקונברגנציה, שהובאו לעיל, נראה כי מצבו של התובע אינו אחיד ונע בין 25 ס"מ שנמצא ב - 15.2.12 לבין 10- 12 ס"מ, שנמצאו פעמיים ב- 4.11.09 ו- 31.10.12 וכן נמצאו תוצאות נוספות (20 ס"מ אצל פרופ' אופיר ב- 4.2.11; 15-16 ס"מ ב- 15.3.10). טענת הנתבעת כי חל שיפור ממשי במצבו בין בדיקת פרופ' אופיר, שמצא 20 ס"מ לבין בדיקת האורטופיסטית מיום 31.10.12 שמצאה 10-12 ס"מ, אינה משכנעת, משום שבבדיקות אחרות, מאוחרות לבדיקת פרופ' אופיר נמצאה גם החמרה (25 ס"מ). אציין, כי בדיקה זו של 25 ס"מ לא הוצגה בפני פרופ' אופיר בזמן החקירה הנגדית. לפיכך אני מוצאת כי לא הוכח לי שחל שיפור של ממש במצב הקונברגנציה של התובע מאז ביקורו אצל פרופ' אופיר וכי למרות התרגילים שביצע, מצבו פתולוגי, הוא ממשיך ומתלונן על עייפות בעיניים וקשיי ראייה לאורך השנים. לכך יש להוסיף, כי התובע סובל גם מקשיי מיזוג ולכן הקביעה של 10% על פי תקנה 57 (1) לתקנות הקובעת HETEROPHORIA" או חולשת קונברגנציה הגורמים להפרעות תפקודיות" היא המתאימה למצבו גם היום.

הקשר הסיבתי להופעת הירוד (קטראקט)

1. בעניין הירוד כותב פרופ' אופיר: "עוד 3 שבועות לאחר התאונה נמצא ירוד היקפי בעין שמאל וראיה של 6/6... בבדיקתי נמצא שהירוד התקדם והפך מרכזי וחדות הראייה ירדה ל- 6/12. מצב זה הינו בלתי הפיך, ויש להניח כי אם תחמיר עכירות העדשה יזדקק לניתוח הוצאת ירוד בעתיד. על סמך רצף המקרים, יש להניח כי הירוד נגרם מהחבלה הבלתי ישירה בעינו מאירוע נשוא התביעה."
2. הנתבעת טוענת כי פרופ' אופיר אמר בחקירתו הנגדית כי פגיעה מסוג צליפת שוט אינה יכולה לגרום לירוד ולכן משלא הוכחה פגיעה ישירה בעין, חבלה בעין, זעזוע לעין, חדירת גוף זר לעין וכו' הרי שלא יכול להיות קשר בין הפגיעה לבין הופעת הירוד (סעיפים 51-52 לסיכומים).
3. אציין כי איני מקבלת את טענות הנתבעת בנושא זה. פרופ' אופיר הסביר בעדותו כי גם ללא רישום על חבלת ראש של ממש יכולה להיות פגיעה המביאה לירוד במהלך צליפת השוט. כדבריו : "יש פגיעה פה, יש פה זעזוע של עדשה שנתמכת בסיבים מסביב ובאספקה מסביב של חמצן וכו' שמאוד עדינה, הכל מאד עדין שמה, מדובר במילימטרים בודדים" לפיכך, כפי שסיכם פרופ' אופיר, עצם הזעזוע לעין מהווה את הפגיעה שהביאה להופעת הירוד (עמ' 35 שורות 1-6), כאשר הנתבעת מסכימה שזעזוע יכול להביא להופעת הירוד.
4. לפיכך אני מקבלת את חוות דעתו של פרופ' אופיר כי יש קשר סיבתי בין הופעת הירוד בעין שמאל, שאובחן כבר 3 שבועות לאחר התאונה, לבין תאונת הדרכים.
5. לסיכום אני קובעת כי סך כל הנכות הרפואית של התובע היא כפי שנקבע על ידי המומחים הרפואיים, שמונו על ידי בית המשפט, דהיינו 25%.

נכות תפקודית ופוטנציאל ההשתכרות

1. התובע ציין בתצהירו כי הכפילות וחוסר המיקוד בראייה מקשים על תפקודו כרואה חשבון. "לאחר מספר דקות של קריאה רגילה ו/או מול מחשב אני חש בכפילות של האותיות, עייפות בעיניים וכאב ראש ממשי. הדבר פוגע באופן ממשי בקצב וברצף העבודה שלי. למעשה עיקר הפגיעה התפקודית שלי בתחום העיניים היא ביכולת הקריאה והראיה שלי למקרוב. זו פגיעה משמעותית. עבודתי כרו"ח-חשב דורשת ממני עבודה רצופה שעות מול צג המחשב, קריאה רבה ומהירה של חומר כתוב במסמכים ובצג המחשב. כתוצאה מכך במשך יום העבודה אני פשוט נדרש להפסיק פעם אחר פעם את פעולת הקריאה ו/או את העבודה מול המחשב לזמן לא מבוטל, דבר הגורם לי לקצב עבודה נמוך ולחוסר יכולת לשמור על ריכוז לאורך זמן. בנסיבות אלה אני מתקשה לעבוד בקצב דומה לעמיתיי וההשלכות ברורות. נכון להיום אני עושה כל מאמץ בכדי שהממונים עלי לא יבחינו ו/או ידעו על הקושי הרב ממנו אני סובל אשר עלול להשפיע על קידומי ואף על המשך עבודתי." (סעיף 7 לתצהיר). כמו כן ציין, כי הוא סובל ממגבלה כתוצאה מהטנטון ממנו הוא סובל, אשר נמשך ללא הפסקה ומפריע לו בשעות הלילה ובשעות העבודה השקטות. בעבודתו הטנטון מסיח את דעתו ומגביל אותו בכל עיסוקיו. (סעיף 9 לתצהיר). עוד ציין כי הוא סובל ממגבלה בגין הצוואר, שכן מלווים לה כאבים קבועים ומתמידים, אשר ברוב המקרים מקרינים גם לראש ולכתפיים ואף גורמים להרדמות הידיים. כמו כן ציין כי בישיבה ממושכת מול מחשב הוא נאלץ לבצע מתיחות לשחרור הצוואר מספר פעמים ביום ואף לקחת משככי כאבים.
2. עוד ציין התובע בתצהירו כך: "נכון להיום אני עושה כל מאמץ בכדי שהממונים עלי לא יבחינו ו/או ידעו על הקושי הרב ממנו אני סובל אשר עלול להשפיע על קידומי ואף על המשך עבודתי." (סעיף 8 לתצהיר). הוא ממשיך ומתאר בחקירתו הנגדית:

"אני עם מחשב נייד ואני לעיתים מתחבר מהבית ומשתדל לעשות עוד קצת בשביל לעמוד בתפוקות, אם דיברתם קודם עם העד שהיה פה לפני על התחרותיות במקצוע ועל הרצון לעמוד, בסופו של דבר כל מי שכתף לכתף איתך הוא מתחרה שלך ואחרי זה כולם רוצים לצאת החוצה להיות חשבים וכולם , נקרא לזה , אויבים שלך או מתחרים שלך ואם אני מגלה פה סימני פגיעה או חולשה זה יכול לפגוע בי הן בשלב שאני בפנים ועוד לא חשבתי לעזוב והן כשאני אחרי זה מתמודד החוצה , זה עוד סיבה למה אולי ששאלת אותי לפני 20 דקות איך זה שאנשים בעבודה לא יודעים." (עמ' 74 שורות 22-29).

ובהמשך:

"יש רצון מאוד גדול שאף אחד לא ידע מזה זה יכול לפגוע בי בצורה דרמטית ואני לא רוצה." (עמ' 75 שורות 1-2).

1. רצונו של התובע להמשיך ולהתקדם, למרות הקשיים שהוא חווה וכפי שתיאר, והמוטיבציה שהוא מגלה שלא להניח למגבלות להפריע לו, מסבירות את העובדה שלא הביא עדויות של חבריו לעבודה ושל הממונים עליו. אני נותנת אמון בעדותו, כי מעולם לא ציין ואף הסתיר מן הממונים עליו ומהעובדים שהם בדרגה מקבילה, שהם מבחינתו מתחרים, את קשייו.
2. יש לציין כי אין מחלוקת שלמרות הנכויות שנקבעו לתובע הוא המשיך לעבוד ולהתקדם הן במסלול ראיית החשבון (סטאג', עבודה במשרד, חשב בתנובה) והן בסכומי המשכורות שהוא מקבל.
3. לעניין זה אציין כי לא התרשמתי שהנכות בצוואר היא משמעותית מבחינה תפקודית. התובע מציין שהוא צריך מפעם לפעם לעשות "פאוזה" בעבודה מול המחשב בשל המגבלה בצוואר, אך, לטעמי, בכך אין משום מגבלה משמעותית ושונה מהמגבלה הפוקדת רבים מאלה שעובדים מול מחשב. לפיכך, אני סבורה ש- 2.5% נכות שניתנו לתובע בגין הנכות הצווארית אינם תפקודיים ואיני מוצאת כי יש מקום להביאם בחשבון הנכות התפקודית.
4. אשר לנכות בגין הירוד גם היא אינה תפקודית. נכות זו אינה מפריעה לראייה וניתנת לתיקון בניתוח שהוא שגרתי ביותר ולכן גם ב-5% הנכות שנקבעו בגין הירוד איני רואה בה כנכות תפקודית.
5. אשר לנכות בעניין הטנטון, הרי שאני מוצאת כי למרות שקיימת פגיעה באיכות החיים של התובע הרי שההשפעה על יכולת ההשתכרות היא פחותה. לעניין זה אפנה לדברי השופט קינר בת.א. (נת') 3868/03 ניסן איציק נ' מ.מ.ש.ש. שיווק והשקעות (1.12.07, פורסם במאגרים המשפטיים) בסעיף 93 לפסק הדין: "יש הסבורים כי נכות הנובעת מטנטון אינה משפיעה כלל על כושר ההשתכרות או משפיעה במידה מועטת מאוד (ר' למשל ת"א (פ"ת) 3895/05 יגאל יוסף נ' דולב חברה לביטוח, 19.10.06, סעיף 9 לפסק הדין); יש הסבורים כי הטינטון משפיע על כושר ההשתכרות ועל התפקוד בעבודה, אך גם אז הנכות התפקודית תהא נמוכה יותר מהנכות הרפואית (ר' למשל, ת"א (ת"א) 185330/02 אזולאי דניאל נ' אלום עשת (אומן) בע"מ, 30.10.07, סעיף 21 לפסק הדין)". בהתחשב באמור לעיל ובעובדה שהתובע המשיך והתקדם בעבודה הרי שאני מוצאת כי יש להביא בחשבון בגין הטנטון כמחצית מנכותו הרפואית כתפקודית.
6. לעומת זאת הנכות בתחום ההטרופיה והמיזוג הן נכויות המשפיעות על התפקוד ונתתי אמון בעדותו של התובע כי הנכות בעיניים מגבילה אותו בקריאה רצופה של מעל רבע שעה, ולכן יש מקום לקבוע בגין נכות זו את מלוא הנכות הרפואית כנכות תפקודית.
7. הנתבעת טוענת כי העובדה שהתובע לא הפסיק את התקדמותו והצליח בעבודתו מעידה על כך שהנכויות אינן תפקודיות, אולם איני מקבלת טענה זו, אלא מעריכה כי התובע מגייס את כוחו ואת כל המוטיבציה שלו על מנת להתגבר על המגבלות, אולם מדובר במגבלות שרק לחלקן יש משמעות תפקודית, אשר אמנם לא נותנות אותותיהן מבחינה תפקודית כיום, אך עם השנים יכולות להשפיע, ולכן אין להסיק בהכרח מתפקודו של התובע כאיש צעיר ובעל מוטיבציה גבוהה - לגבי תפקודו העתידי.

פוטנציאל השכר של התובע

1. התובע טוען כי פוטנציאל ההשתכרות שלו הוא שילוש השכר הממוצע במשק. ב"כ התובע טוען כי הנתבעת אינה חולקת על כך שהתובע הוא "בחור מוכשר". רו"ח מועלם, שהחל משנת 1981 מנהל משרד לראיית חשבון, שהוא אחד מעשרים המשרדים הגדולים בארץ, והובא כעד מטעם התובע, העיד, כי בסיום עבודת התובע במשרד דלויט עמד שכרו על סך 8,186 ₪ לחודש. החל מיולי 2011 עבד התובע במשרד תנובה כחשב במשכורת ברוטו של 15,000 ₪ בתוספת 500 ₪ הוצאות נסיעה וכן תנאים סוציאליים מלאים, מכאן הוא מסיק: "מבחינה מקצועית רואים אצל מר סילון התקדמות מהירה וצפוי שתוך מספר לא רב של שנים יגיע לסכומים גבוהים יותר. מנסיוני עם רואי חשבון ועובדי משרדי שעברו לעבוד כחשבים ומנהלי כספים בחברות אחרות ולאור הנתונים כפי שהובאו לעיל מר סילון יגיע תוך שלוש שנים לפי שלוש מהשכר הממוצע במשק ברוטו." יש לציין כי עדותו זו נמסרה ב- 8.4.12. עוד נכתב בחוות דעתו: "משרדי מטפל בחברות המעסיקות חשבים ומנהלי כספים לבעלי וותק מעל 10 שנים שם השכר המקובל נע בין 25,000-40,000 ₪ ברוטו."
2. הנתבעת טענה כי עדותו של רו"ח מועלם אינה עדות קבילה משום שהיא עדות סברה, שמועה ועדות שבמומחיות שלא על ידי מומחה. איני מקבלת טענה זו של הנתבעת. רו"ח מועלם, שהוא רו"ח שנים רבות ומנהל משרד רואי חשבון גדול מעל 30 שנה, מכיר היטב את הענף ואף משרדו מייצג חברות רבות במשק וכן את רשות החברות הממשלתיות, וכפי שהעיד: "פניתי לרשות החברות הממשלתיות, שאני עובד איתם בתור רו"ח שלהם כמעט 30 שנה וכדי להיות כמה שיותר אובייקטיבי, קרוב ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ביקשתי את דירוגי השכר שלהם לאנשים במקצועות מקבילים והם נתנו לי וזה מקביל למה שאני יודע ... יש לנו למעלה מ 1000 לקוחות במשרד שלחלק לא קטן מהם יש חשבים, מנהלי כספים, מנהלי חשבונות ראשיים... ואני מראיין את כל המועמדים לפני שמקבלים אותם לעבודה, אני יודע איזה שכר משולם להם, באיזה תנאים הם עובדים ..." (עמ' 43 שורות 16-29). בהתחשב בנתונים אלה ניתן לראות ברו"ח מועלם מומחה לשכר רואי החשבון והחשבים גם מבלי שעבד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מכוח עבודתו המקצועית וניסיונו רב השנים בתחום ראיית חשבון וניהול משרד רואי חשבון. ראו לעניין זה בספרו של קדמי, על הראיות, חלק שני, מהדורת 2009 בעמ' 780: "הערת פתיחה: מומחיות מהי? וכך נאמר בעניין זה ב-ע"א 499/89 "... כל עניין הכרוך בהתנסות מקצועית יכול להוות נושא לעדות מומחה (ראה ע"א 745/82...)...".
3. משקיבלתי את עדותו של רו"ח מועלם כעדות שבמומחיות ומשהתרשמתי מניסיונו והידע שלו בנושא השכר, הרי שאני מקבלת את הערכתו כי התובע על פי נתוניו ומסלול קידומו יכול להגיע בעתיד לשילוש השכר הממוצע במשק. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון כי ההתקדמות הצפויה מושפעת גם מגורמים חיצוניים-אובייקטיביים שונים, לרבות המצב במשק וההיצע והביקוש הכלליים לרואי חשבון. ראו עדות מועלם: "שכר רו"ח והיצע וביקוש התנהג בצורה של סינוסים, בצורה גלית, יש תקופות שיש ביקוש יותר גדול, יש תקופות שיש ביקוש יותר קטן, בממוצע ובטווחים הארוכים מלבד השנתיים, שלוש האחרונות שבאמת יש עודף גדול של רו"ח... אז נוצר עודף אבל אין לי ספק שמתי שהוא תוך... חצי שנה זה יבלע, זה קרה כבר הרבה פעמים בהיסטוריה." (עמ' 49 שורות 6-13) ולכן יש מקום לחלק את צפי השכר שירוויח התובע לפי תקופות, כך שבחמש השנים הקרובות עדיין יעבוד על פי שכרו בתנובה; 10 שנים לאחר מכן על פי כפל השכר הממוצע; ולאחר מכן ועד גיל הפנסיה על פי שילוש השכר הממוצע.
4. אציין עוד כי התובע עובד כיום כשכיר, ואני מניחה שימשיך לעבוד כשכיר, ולכן גיל הפרישה הצפוי יעמוד על גיל הפרישה המקובל לשכירים, דהיינו 67.

הפסד שכר לעבר

1. ב"כ התובע טוען כי "נראה סביר כי גם בשנים שעברו עד היום היה התובע משביח את שכרו ו/או יכול לעבוד שעות נוספות רבות יותר ללא המגבלות שנגרמו בתאונה ולכן מבוקש סכום גלובלי בסך של 30,000 ₪." (סעיף 9 לסיכומים).
2. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו כי מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה וכי לא הוכח הפסד שכר בפועל לעבר.
3. בעניין הפסד שכר לעבר אני מקבלת את טענת הנתבעת כי לא הוכח הפסד שכר לעבר. התובע לא הפסיד אף יום עבודה בעקבות התאונה ולא נטען להפסד בנושא זה בתצהיר, ולכן אין מקום לפסוק בגין רכיב זה.

הפסד שכר ופנסיה לעתיד

1. תלונותיו של התובע בדבר קשייו בעבודה סבירים בהחלט, ומאידך התובע, במומו מאז התאונה לפני כחמש שנים, ממשיך לעבוד בהיקף מלא, החליף את עבודתו לעבודה משתלמת יותר וקשייו לא משפיעים על השתכרותו. הפסדי שכר לא נגרמו לו עד היום, אלא להפך שכרו עלה. גם מנהליו של התובע מרוצים מתפקודו והוא אינו מלין בפניהם על קשייו. גם כאשר התובע מתקשה בתפקודו לא הייתה לכך עד היום השלכה על הכנסותיו. בנסיבות אלה קביעה חדה של הפסד השתכרות מבוסס על חישוב אקטוארי מלא אינה מתאימה. כאמור, התובע זכאי לפיצוי מסוים בגין הפגיעה בכושר השתכרותו בשל הסיכון שבשלב מסוים בעתיד יתכן ותפקודו יפגע ובהתאם לכך גם יצטמצמו הכנסותיו. סיכון זה קיים במקצוע מן הסוג של התובע שבו התחרות יחסית גבוהה, כפי שתיאר זאת התובע וצוטט לעיל. יתר על כן, התובע עדיין איננו מרוויח כיום את שילוש השכר במשק וכפי שקבעתי ניתן לחלק את השתכרותו בעתיד לתקופות שונות, כאשר בסיומן יגיע לשילוש השכר במשק. בהתאם לכך יש לגזור את הפיצוי לתובע בסכום גלובאלי כך שיעמוד על סך של 350,000 ₪. סכום זה מגלם בתוכו גם את הפיצוי בגין הפסד פנסיה לעתיד.

עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וניידות לעבר ולעתיד

1. איני מוצאת כי ההגבלות התפקודיות, שנקבעו לתובע, יפריעו לו בביצוע מטלות הבית ותפקודי היום יום שאינם כרוכים בעבודתו ולכן איני מוצאת לנכון לפסוק לו פיצוי בגין רכיבים אלה.
2. אציין עוד, כי התובע לא הביא תצהיר ספציפי לגבי עזרת זולת וגם לא הוכיח כי נדרש לעזרת הזולת. מצבו כיום לא מצריך עזרת צד שלישי ולא הוכח צורך כזה.
3. איני מוצאת לנכון במסגרת מגבלותיו לפסוק לו בגין ניידות.
4. אשר להוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, הרי שהתובע יזדקק עוד לניתוח קטרקט וכן לטיפול באשר להפרעות הראיה. התובע חבר קופת חולים ואת הטיפול יקבל דרך קופת חולים. במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. על כן אין לפסוק פיצוי בראש נזק זה. אשר להוצאות שהוציא בעבר, בהתחשב בנכותו, בטיפולים שקיבל (השתתפות החבר) ובתרופות שנטל, ובשים לב כי התובע לא הציג קבלות (ראו עמוד 13 לפרוטוקול שורות 1-8), יש לפסוק לו סכום גלובלי בגין הוצאות אלו.
5. לאור כל האמור אני פוסקת לתובע לעבר ולעתיד בגין הוצאות רפואיות את הסך של 7,000 ₪.

כאב וסבל

1. לתובע נכות בשיעור של 25% על כן ובהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון),תשל"ו-1976 מסתכם הפיצוי בצירוף הפרשי ריבית ממועד התאונה בסך של 46,793 ₪.

סוף דבר

1. אני פוסקת לתובע פיצויים כדלהלן :

הפסד השתכרות ופנסיה לעתיד 350,000 ₪.

עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וניידות 7,000 ₪

נזק לא ממוני 46,793 ₪

סך הכל 403,793 ₪

1. 54678313אני מחייבת הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך של 403,793 ₪ בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין כולל מע"מ בשיעור 15.34%.

ניתן היום, י"ג אייר תשע"ד, 13 במאי 2014, בהעדר הצדדים.

חתימה