פתח דבר

התובעת התגוררה בבית דיור מוגן ברח' פינסקר 6 בפתח תקוה (להלן – בית האבות). בית האבות היה בבעלות חברת מגדלי יוסף לוי ובניו (בכינוס נכסים) בע"מ (להלן – חברת מגדלי לוי), שמלכתחילה נמנתה על הנתבעים בתיק זה, והתביעה ביחס אליה נמחקה. הנתבע הוא בעל שליטה ומנהל בחברת מגדלי לוי.

ביום 21.8.97 נחתם הסכם הרשאה בין התובעת ובין חברת הניהול של בית האבות (להלן – מגדל הזהב) ולפיו רכשה התובעת זכויות ביחידת דיור בבית האבות (להלן – הסכם ההרשאה). בתמורה התחייבה התובעת לשלם דמי שימוש חודשיים וכן דמי פיקדון בסך של 139,500 $ (להלן – הפיקדון). עותק הסכם ההרשאה צורף כנספח 7 לכתב התביעה המקורי.

עילתה של התביעה דנן, היא בתביעתה של התובעת להשבת כספי הפיקדון, לאחר שהתובעת עזבה את בית האבות.

יוער כי בתחילת ההליכים בתיק דנן הגישה התובעת את התביעה נגד נתבעים נוספים ונתבעים נוספים אלו שיגרו הודעות לצדדים שלישיים. במהלך ניהול ההליכים בתיק נמחקו כל הנתבעים האחרים ונותר הנתבע דנן. ממילא גם נמחקו ההודעות לצדדים השלישיים, ששוגרו על ידי אותם נתבעים, שנמחקו.

טענות התובעת

כאמור בסעיף 6.1.2 להסכם ההרשאה התחייבו חברת מגדלי לוי ומגדל הזהב להשיב לתובעת את כספי הפיקדון בתוך 60 ימים ממועד מסירת הודעה על עזיבת בית האבות.

ביום 23.10.06 מסרה התובעת לחברת מגדלי לוי הודעה, כי בכוונתה לעזוב את בית האבות בתוך 60 ימים. ביום 15.12.06 עזבה התובעת את בית האבות למוסד סיעודי. בפגישה שהתקיימה בין מר חיים לוי – בנו של הנתבע ומנהל הכספים בחברת מגדלי לוי, שגם הוא בעבר נמנה על הנתבעים בתיק זה ונמחק - ובין נציגים מטעם התובעת. הוסכם באותה פגישה, כי יש להשיב לידי התובעת סך השווה ל- 108,380 $. למרות ההסכמות בין הצדדים והאמור בהסכם ההרשאה, טרם הושבו לתובעת כספי הפיקדון.

התובעת עותרת להרמת מסך ההתאגדות בין חברת מגדלי לוי ובין הנתבע, כך שיוטל על הנתבע באופן אישי חיובה של חברת מגדלי לוי להשיב לתובעת את כספי הפיקדון. זאת מחמת התרשלותו של הנתבע במילוי תפקידו כמנהל בית האבות והפרתו את חובת הזהירות, שהיתה מוטלת עליו כמנהל וכבעל שליטה. הנתבע התרשל בכך שחרף העובדה שנרשמה משכנתא לטובת בנק מלווה, הנתבע לא טרח להמציא מכתב החרגה לתובעת וכן התרשל בכך שלא טרח לפקח על הפעולות שביצע בנו - מר חיים לוי - בניהול בית האבות.

טענות הנתבע

חברת מגדלי לוי היתה הבעלים של המקרקעין עליהם נבנה בית האבות והיא זו שבנתה את בית האבות בפועל. הנתבע היה מנהל ובעל מניות יחיד בחברת מגדלי לוי. כל הפעולות שביצע הנתבע היו בשם חברת מגדלי לוי ובעבורה.

חברת מגדלי לוי לא ניהלה בפועל את בית האבות. לשם ניהול בית האבות התקשרה חברת מגדלי לוי עם מגדל הזהב. בתקופה הרלוונטית חברת מגדלי לוי וכן כל בני משפחת לוי נמנעו מכל פעילות הקשורה לניהול בית האבות. מגדל הזהב היתה זו שלקחה על עצמה את ניהול בית האבות במשך 15 שנים. מגדל הזהב התקשרה עם הדיירים בהסכם ההרשאה, גבתה את דמי הפיקדון וביצעה את הניהול השוטף של בית האבות.

בשל תלונות הדיירים על אופן וטיב ניהול בית האבות ע"י מגדל הזהב, הביא הנתבע לסיום ההסכם הניהול. בעקבות אותה החלטה ועזיבתה של מגדל הזהב את ניהול בית האבות ירד היקף העסקים של בית האבות, ודיירים חדשים פסקו מלהגיע. עם הירידה בהיקף הפעילות העסקית, הבנק המלווה החל לעצור השבת כספים לדיירים העוזבים.

כל טענות התובעת בדבר תרמית, מצגי שווא ומעשי רשלנות, המיוחסים לנתבע, מוכחשים.

דיון והכרעה

הסכם ההרשאה, עליו מבססת התובעת את עילת תביעתה, נחתם בין התובעת ובין חברת מגדל הזהב, כאשר חברת מגדלי לוי התחייבה גם היא לקיומם של חלק מסעיפי ההסכם, כפי שיפורט להלן.

בסעיף 6.1.2 להסכם ההרשאה, נקבע תשלום דמי הפיקדון, וכך נאמר שם:

"דמי פיקדון

6.1.2.1 דמי פקדון בסך השווה ל-129,500 $ (מאה עשרים ותשעה אלף וחמש מאות דולר של ארה"ב) שישולמו עפ"י השער היציג של ארה"ב הידוע במועד חתימת הסכם זה, לפי לוח התשלומים (נספח V) (להלן– 'דמי הפיקדון').

6.1.2.2 מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי בכל מקרה בו יהיו הדייר ו/או יורשיו זכאים להשבת דמי הפקדון לפי הוראות הסכם זה, יוחזרו דמי הפקדון כשהם צמודים לשער הדולר בניכוי 2.5% בגין כל שנה בה התגורר הדייר במעון או חלק יחסי במקרה של תקופה קצרה משנה, החל מהשנה הראשונה לכניסתו של הדייר למעון".

בסעיף 18.3 להסכם ההרשאה נקבע כי דמי הפיקדון יושבו בתוך 60 ימים לאחר עזיבת הדייר את בית האבות. וכך נכתב שם:

"אם יעזוב הדייר את המעון לצמיתות תחזיר החברה לדייר תוך 60 יום מיום פינוי המעון על ידו, את התשלום היסודי שהופקד על ידו אצל החברה".

חברת מגדלי לוי התחייבה, כאמור, לקיומם של חלק מסעיפי הסכם ההרשאה, ובין היתר היתה ערבה להשבת כספי הפקדון עם עזיבת הדייר את בית האבות. וכך נכתב בעניין זה בסעיף 6.4 להסכם ההרשאה:

"ידוע לדייר והוא מאשר בזאת כי התשלום היסודי מיועד לבעלים (חברת מגדלי לוי – נ"ש) והבעלים יהיה אחראי בלעדית להשבת התשלום היסודי או חלקו לדייר בכפוף לתנאים, למועדים ולאופן הקבועים בהסכם זה והכל כמפורט בהתחייבות הבעלים המצורפת להסכם זה".

בסעיף 15.1.7 להסכם ההרשאה, תחת הכותרת "זכויות והתחייבויות החברה" (מגדל הזהב – נ"ש) הוסכם, כי מגדל הזהב תעמיד לדייר ערבות של חברת מגדלי לוי לשם הבטחת השבת הערבות:

"להעמיד לרשות הדייר ערבות של הבעלים כמפורט בסעיף הסכם זה לקיום מלוא ההתחייבויות הכספיות של החברה במקרה של עזיבת המעון (לרבות פטירת הדייר)".

ואכן, בעמ' 20 להסכם ההרשאה, תחת הפרק "התחייבות הבעלים" ערבה חברת מגדלי לוי כלפי הדייר לקיום "מלוא התחייבויות החברה הקבועות בסעיפים ... 15.1.7 .... 18.3" להסכם ההרשאה. אמנם בהעתק ההסכם שצורף כנספח 7 לכתב התביעה, פרק התחייבות הבעלים נותר לא חתום. יחד עם זאת, פטור אני מלדון בשאלת קיומה של התחייבות של חברת מגדלי לוי להשבת הפקדון, וזאת לנוכח אי הוכחת קיומה של עילה להטלת החיוב באופן אישי על הנתבע, שנותר נתבע יחיד בתיק, כפי שיפורט להלן. ממילא, גם אם היתה חייבת חברת מגדלי לוי בהשבת הפקדון, אין לשאלה זו – בנסיבות העניין – שום נפקות, ולכן התייתר הצורך לדון בה.

התובעת מבקשת להרים את מסך ההתאגדות שבין חברת מגדלי לוי ובין הנתבע באופן שהנתבע יחוייב באופן אישי בהתחייבותה של חברת מגדלי לוי להשבת דמי הפיקדון. דא עקא, התובעת לא הוכיחה קיומה של עילה להרמת מסך מבוקשת זו.

טענת התובעת לפיה יש להרים את מסך ההתאגדות, שמפריד בין הנתבע ובין חברת מגדלי לוי, יסודה בטענה, שהנתבע התרשל בפיקוח על בנו, שניהל בפועל את בית האבות. טענה זו לא הוכחה על ידי התובעת.

התובעת לא הצביעה על שום מעשה או מחדל ספציפיים, שיש בהם כדי להעיד על התרשלותו של הנתבע בניהול חברת מגדלי לוי, באופן שיצדיק הטלת חבות אישית על הנתבע. העד היחיד מטעם התובעת, מר אשר הלפרין – חתנה של התובעת – אף אישר זאת בעדותו בפני עת אמר (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 15-20):

"לשאלת בית המשפט:

ש. למה אתה חושב שאדון יוסף לוי שלא היה במגע ישיר איתך, חייב באופן אישי לשלם את הכסף?

ת. מר יוסף לוי היה מנהל החב' בתור שכזה היה מודע למתרחש בחב'. הוא היה אחראי. אם לא היה מודע, הוא התרשל בתפקידו.

ש. אין לך נתון עובדתי ברור למה מכוחו יוסף לוי חייב בכסף?

ת. אני לא משפטן. אני אומר שמנהל לא יכול להתכחש לאחריותו, אם הוא מתכחש הוא רשלן. התקיים פה מעשה הונאה בסופו של דבר, של חמותי, אישה קשת יום שכל חסכונותיה נגזלו ממנה".

העולה מדבריו של מר הלפרין, כי לדידו של מר הלפרין, כל מנהל חב באחריות אישית בכל מקרה, שחברה שבניהולו אינה יכולה למלא אחר איזו מהתחייבויותיה. ברור שלא זהו המצב המשפטי הנוהג.

יתירה מכך, בהמשך עדותו של מר הלפרין (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 2-3) הוא אישר, כי כלל אינו יודע את מידת מעורבותו של הנתבע בניהולה של חברת מגדלי לוי. אם אין הוא מודע לכך, הכיצד יכול הוא לטעון להתרשלותו של הנתבע בניהולה של אותה חברה?!

משלא הוכח קיומה של עילה כלשהי להרמת מסך ההתאגדות מעל פניה של חברת מגדלי לוי, והטלת חבות אישית על הנתבע כמנהל או בעל מניות, דין התביעה להידחות.

סיכום

התביעה נדחית.

התובעת תשא בהוצאות הנתבע וכן בשכ"ט ב"כ הנתבע בסך 27,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ג תשרי תשע"ה, 07 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.