1. לפני תביעה לקבלת פיצויים בגין תאונת דרכים ועל פי פקודת הנזיקין ולא על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים הואיל ובזמן התאונה התובע נהג ללא פוליסת ביטוח חובה בתוקף. החלטה זו תעסוק אך בשאלת האחריות שכן הדיון פוצל.

2. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 10.3.04 בסמוך לשעה 15:30 ברחוב סוקולוב ברמת השרון, רכב התובע על אופנוע מ.ר. 4638517 בדרכו לעבודתו – ללמד שיעור פרטי במוסיקה. התובע רכב בין שני טורי מכוניות אשר עמדו ברמזור או בפקק כאשר היה בכוונתו להתקדם לראש הטור. תוך כדי נסיעתו נפתחה לפתע דלת מכונית מ.ר4638517 אשר עמדה אף היא בטור ואשר הייתה נהוגה על ידי הנתבע 1. כתוצאה מכך הועף התובע לכביש ונגרמו לו נזקי גוף (להלן: "התאונה").

3. הנתבעת 2 ביטחה בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה זו את השימוש ברכבו של הנתבע 1. בזמן התאונה לא הייתה ברשות התובע פוליסת ביטוח חובה בתוקף ועל כן הגיש התביעה על פי פקודת הנזיקין כנגד הנתבעות וטען כי התאונה נגרמה על ידי דלת רכבו של נתבע 1 וכתוצאה מחוסר זהירותו של הנתבע 1 ומרשלנותו גם מהנימוקים הללו: עקב פתיחת הדלת בפתאומיות מבלי לבדוק שהנתיב פנוי ובהתעלמו מהתובע רוכב האופנוע במקום. עקב כך שלא צפה כפי שהיה עליו לצפות את התאונה, ולא נקט באמצעי זהירות ונהג ברשלנות כלפיו.

4. התאונה הוכרה במוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה וועדה רפואית מטעם המוסד אשר בדקה את התובע קבעה כי הוא סובל מנכות מציתה בשיעור של 13.3% בגין חבלותיו בברך הימנית. התובע לא צרף חוות דעת רפואית לכתב התביעה.

5. בתיק זה נוהלו ישיבות הוכחות בהן נשמעו העדים: התובע, מר הראל בן עמי- חברו של התובע, גברת אביבה אבריאן- נהגת אשר נכחה בתאונה, מר בן ציון לנדברג- עורך דו"ח מד"א, מר אבנר תשבי- בעל חברת טרייד אין ממנה רכש הנתבע 1 את הרכב, הנתבע, שני חוקרי הנתבעת אשר שוחחו עם התובע ועם העדה.

6. הנתבע 1 כאמור הצהיר כי מעולם לא היה מעורב בתאונה בין רכבו לבין אופנוע ואין לו מושג כיצד שורבב שמו או רכבו לתביעה. עוד הצהיר כי לרכבו לא נגרם נזק בדלת ולא תיקן נזק כזה. בעדותו הוסיף כי, הוא לא מזהה את התובע, לא ראה אותו בחייו וזאת הפעם הראשונה שהוא רואה אותו. העיד כי ביום התאונה הרכב המעורב היה בבעלותו. רכב זה נרכש מחברת טרייד אין של מר אבנר תשבי. בזמן התאונה התגורר ברמת השרון. חוץ ממנו רק בת זוגתו נהגה ברכב. העיד כי הייתה לו תאונה אחרת שרכב אחר פגע בדלת של הנהג, תאונה משמעותית שבה הרכב החליק בסיבוב ועל תאונה זו דיווח למר תשבי ולא על התאונה הנוכחית.

7. בחרתי להעדיף גרסת התובע על פני גרסת הנתבעות, ולקבוע כי התאונה התרחשה על פי הנטען בכתב התביעה וכי יש מקום להטיל את האחריות על כתפי הנתבעות ולקבוע מועד להמשך דיון בשאלת הנזק, מהטעמים שיפורטו להלן.

8. התובע העיד כי נסע בין שני טורי מכוניות שעמדו בפקק, המכונית שפתחה את הדלת לפתע עמדה מימינו, לא הספיק להתחמק ועל כן נפגע ממנה. הדלת נפתחה רק למחצה כך שדופן הדלת פגעה בו ועל כן נפגע בצדו הימני. מדובר היה ברכב מסוג וולבו, הוא עצמו לא רשם את מספר הרכב אך הבחין בנהג כשהוא יצא מהרכב. התובע העיד כי הוא זהה את הנתבע 1בבית המשפט, ולאחר שנפגע היה ערני , בהכרה, אולם בטראומה. לא ידע מי הזמין ניידת מד"א, פונה לחדר מיון. העיד כי לפני שפונה למיון, הייתה במקום נהגת נוספת עדה לתאונה. לאחר בירור גילה כי, עובר לתאונה הנתבע התווכח עם אותה גב' אבריאן במהלך הנסיעה ועל כן הנתבע ביקש לצאת מהרכב -על מנת לדבר אתה ואז התובע עבר עם הקטנוע ונפגע מהדלת. את כל זאת למד בדיעבד מדבריה של העדה עצמה כאשר ישב בצד לאחר התאונה. ראה כי העדה נהגה ברכב משמאלו, הבחין בה כשהיא יוצאת מרכבה. עדותו זו מהימנה עליי, הואיל ולא נמצאו סתירות בדברי התובע, ועדותו מתיישבת עם מסמכים חיצוניים ועם עדותה של גברת אבריאן. גם מר הראל בן עמי, חברו של התובע. העיד כי שוחח עם התובע בטלפון לאחר התאונה והתובע סיפר לו כי נפתחה דלת של מונית או מכונית עליו. התלונן באוזניו על כאבי גב ועל מכות יבשות.

9. ניידת מד"א הוזמנה למקום ובדו"ח מד"א נרשמו שלושת מספרי הרישוי של הרכבים: אופנועו של התובע, מספר רכבה של גברת אבריאן ומספר רכבו של הנתבע. מר בן ציון לנדברג: אחראי ראש צוות מד"א אשר מילא את דו"ח מד"א לאחר התאונה. העיד כי אינו יכול לשלול טעות שנכתבה במספר הרכב. רכבו של הנתבע גם הוא וולבו על פי גרסאות התובע והעדה ועל פי המצוין בדו"ח מד"א כאמור.

10. הגברת אבריאן העידה בבית המשפט כי, היא מתגוררת ברמת השרון, זכרה כי היה אירוע של תאונה לפני כשמונה שנים, העידה כי היא עמדה בצד השמאלי בשני טורי המכוניות, ועמד מימינה רכב נוסף, האופנוע היה ביניהם. נהג הרכב מימין התעצבן עליה במהלך הנסיעה וכאשר הגיעו לצומת ונאלצו לעצור באדום, הוא פתח את הדלת והתכוון להגיע אליה. העידה כי חששה מתגובתו ומכעסו שכן ביקש לצאת אליה -אולם אז פגע בדלת רוכב האופנוע. לאחר מכן יצאה מהרכב כדי לבדוק מה קרה לרוכב האופנוע. זכרה כי ברכב השני היה מדובר בנהג בסביבות גיל ה-50. התרשמתי כי לעדה אין עניין בתוצאות המשפט והיא נתנה הסבר מפורט מדוע לא השיבה לשאלותיו של חוקר הנתבעת באופן דומה. אני מקבל את הסבריה ומאמין כי לא עשתה כן משום שביקשה לקצר מחוסר עניין אולם בבית המשפט מסרה גרסת אמת.

11. מעדויות אלו אני סבור כי התובע הוכיח כי רכב במקום, כי היו שני טורי רכבים ביניהם רכב וכי נפגע מדלת רכב מסוג וולבו בו נהג גבר בגילו של הנתבע 1. דו"ח מד"א כאמור פרט את מספרי הרכבים ועל אף שלא ניתן לקבוע בוודאות כי לא נפלה טעות ברישום מספרי הרכב, הרי שהתובע עמד בנטלי ההוכחה הנדרשים במשפט האזרחי לטעמי, הואיל ושניים ממספרי הרכבים תועדו כהלכה, וכי מצאתי לנכון לקבל כי רכבו של הנתבע היה מעורב במקום גם ככל העולה מנסיבותיו של הנתבע עצמו. אותה עת התגורר בעיר רמת השרון. העיד בעצמו שנהג לנסוע ברכבו במקום. העיד כי רק הוא עשה שימוש ברכבו (וגם בת זוגתו, אולם התובע והעדה העידו כי גבר נהג ברכב). מספר הרכב אכן העיד כי מדובר ברכב מסוג וולבו וזוהה כרכבו של הנתבע.

12. טופס מד"א מולא כאמור לאחר התאונה, בידי גורם שלישי, בעודו של התובע מתאושש מפגיעתו, ובו צוין כי התובע נפגע כתוצאה מפגיעתו בדלתות רכבים. כאמור מבחינה הגיונית גרסה זו אינה מדויקת וברור כי אי דיוק זה אינו שולל את גרסת התובע אלא מחזק אותה דווקא.

13. מר אבנר תשבי, בעלים של חברת טרייד אין, ציין כי יש לו היכרות חברית עם הנתבע, הרכב נמכר מצד ג' ב- 21/4/03 לחברה שלו ונמכר לנתבע, ביום התאונה העד היה בטוח כי הרכב לא היה בחזקת החברה וכבר היה בחזקתו של הנתבע ובבעלותו. הרכב היה מבוטח בחברת ביטוח שלא הייתה ידועה לו ופרטיה נמסרו לו על ידי נתבע 1 (בנוסף ציין כי רכבים נשארים בחצרי החברה שלו לזמן מקסימאלי של עד חודשיים). העיד כי הנתבע 1 היה בחברות קרובה עמו, העיד כי הנתבע 1 אמר כי הייתה לו תאונה על כן ביקש ממנו פרטי מוסך מטפל כדי לחסוך בהוצאות.

14. באשר לאי הדיוקים שנמצאו במסמכים: בהודעתו במוסד לביטוח הלאומי ציין התובע כי אינו יודע איזה רכב פגע בו, וכאמור רק לאחר הוצאת דו"ח מד"א עלה בידו לברר מספרי הרכבים. בתיעוד הרפואי הרי שנסיבות התאונה נכתבו על ידי הרופא המטפל ואני מקבל את עדות התובע כי כנראה שלא הובן כראוי. ובתעודת חדר מיון אומנם נכתב כי היה מדובר ברכב חונה אולם באותה נשימה צוין כי התובע נפגע מדלת הרכב. אני סבור כי אי דיוקים אלו לא יכולים לשלול את גרסת התובע שכן נכתבו על ידי גורמים שלישיים אשר לא ראו כלל חשיבות לדיוק בנסיבות התאונה לצורך עבודתם. התובע הסביר מדוע לא הזמין ניידת משטרה שכן חשש מהשלכות הדבר על העובדה כי נהג ללא פוליסת ביטוח חובה תקפה.

15. הנתבע טען כי לא היה מעורב כלל באירוע אולם לא הציג כל ראיה התומכת בגרסתו. כאמור כפי קביעתי שוכנעתי על פי מכלול הראיות והנסיבות שהוצגו בפניי כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו במשפט האזרחי, משכך יכול היה הנתבע לנסות ולהפריך גרסתו של התובע. אולם לא עלה בידיו לעשות כן. הנתבע יכול היה לפרט פרטי התאונה האחרת למשל, בו רכבו נפגע, נסיבות התאונה, עליהן העיד מר תשבי. מר תשבי כאמור, העיד כי הנתבע אמר לו בתקופה הסמוכה לאחר התאונה כי רכבו נפגע והוא מבקש לתקן את הרכב, אולם הנתבע העיד בבית המשפט כי התכוון לתאונה אחרת- אולם לא תמך טענה זו במסמכים או בראיות.

16. משכך אני סבור כי התובע הוכיח את נסיבות התאונה. אני סבור כי עצם פתיחת דלת במהלך נסיעה היא מעשה שיש להטיל את האחריות בגינו, מדובר ברשלנות כלפי עושי שימוש בכביש ובפרט כלפי נהגי האופנועים כדוגמת התובע, איני סבור כי הוכח אשמו התורם של התובע בגין הפגיעה.

17. הזיהוי של הנתבע נעשה בעיקר על ידי המצוין בדו"ח מד"א בשילוב עם עדויותיהם של התובע, הגברת אבריאן ומר תשבי. בצירוף העובדות כי בזמן התאונה התגורר התובע בעיר רמת השרון, נהג להשתמש בכביש הנ"ל לצורכי עבודתו – להגיע לפגישות וכדומה על סמך עדותו, הרכב הנ"ל היה בבעלותו והיה מבוטח על ידי הנתבעת 2. הנתבע 1 לא הציג כל ראיה או נסיבות אחרות התומכות בהעדר מעורבותו בתאונה. משכך אני מעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעות. ככל העולה מגרסת התובע הרי מדובר בהפרת חובת האחריות וברשלנות כלפי התובע, איני סבור כי יש מקום להטיל אשם תורם על קרות התאונה. משכך יש מקום לדון בשאלת הנזק.

18. אני קובע קדם משפט ליום 31.12.13 שעה 08:30 . המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לכל אחד מהצדדים.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ד, 05 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......