ממצאי הכרעת הדין:

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בכל אחד משלושה אישומים נפרדים, בעבירות התפרצות לדירת מגורים בצוותא וגניבה בצוותא. בכתב האישום המקורי יוחסה לנאשם מעורבות בשבעה אירועים מסוג זה, אך במסגרת הכרעת הדין המפורטת זוכה הנאשם מארבעה אישומים, והורשע באישומים מספר 3, 5 ו-8 בלבד. בכתב האישום, כמו גם בהכרעת הדין, תוארה פעילותה של חבורת בחורים צעירים, אשר במהלך החודשים דצמבר 2010 עד ינואר 2011 ביצעו בתחומי העיר נתניה שורה של מעשי התפרצות וגניבה מדירות מגורים. על בני החבורה הנ"ל נמנו, לצד הנאשם, שלושה צעירים נוספים: בני חן (להלן: "חן"), דוד רחמים (להלן: "רחמים") ודניאל אביב (להלן: "אביב"). כל אחד מבני החבורה הועמד לדין, הורשע על פי חלקו במעשים ונענש בהתאם לנסיבותיו ונתוניו, כפי שעוד יובהר להלן בהרחבה.

הנאשם שבפני הורשע כאמור במעורבות בשלושה מתוך מעשי ההתפרצות של החבורה. על פי ממצאי הכרעת הדין לגבי הנטען באישום השלישי, הרי שבבוקרו של יום 4.1.10 הסיע הנאשם ברכבו את שלושת שותפיו שהוזכרו לעיל לרחוב רמז 29. רחמים עלה לדירת משפחת שולביל ולאחר שווידא שהיא ריקה, התפרצו שניים מבני החבורה לדירה, בעוד השניים האחרים ממתינים ברכב. בני החבורה גנבו מהדירה רכוש רב ויקר לרבות שתי מצלמות, מצלמת וידיאו, שני מחשבים ניידים, שרשרת זהב, צמידי זהב, שעון וטבעת זהב. הרכוש שנגנב הוכנס לרכבו של הנאשם, אשר הסיע את בני החבורה חזרה לביתם.

באשר לאישום החמישי נקבע בהכרעת הדין כי הנאשם עמד בקשר עם אדם בשם קובי זקן ושמע ממנו כי ברשותו מפתח לדירה ברחוב רזיאל 21, בה התגורר בעבר. הנאשם שכנע את זקן למסור לידיו את המפתח, ולאחר תיאום טלפוני מוקדם הגיע ברכבו לקרבת ביתו של זקן וקיבל ממנו את המפתח. באמצעות מפתח זה פרצו הנאשם, חן ורחמים לדירה ברחוב רזיאל וגנבו בצוותא מחשב נייד, ארגז כלים וטלוויזיה פלזמה. חלק מהרכוש הגנוב נמכר על ידי בני החבורה לאורן ביטון, המכונה "גוזה". בהכרעת הדין ציינתי כי הוכח בבירור שבאישום זה נטל הנאשם חלק פעיל ומרכזי בתכנון ההתפרצות ובביצועה.

עוד הורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו באישום השמיני. על פי ממצאי הכרעת הדין בהקשר זה, בערבו של יום 16.12.09, בעת ששהו בביתו של רחמים, הציע חן לנאשם להתלוות אליו לביצוע התפרצות, וביחד פרצו השניים לדירה ברחוב ארלוזורוב 43, ממנה גנבו תכשיטים מסוגים שונים, מצלמה דיגיטלית, טלפון נייד, 2,000 ₪, אוסף שטרות של 20 ₪ ומטבעות מסוג פרנק.

טיעוני הצדדים:

בטיעוניו לעונש הדגיש ב"כ המאשימה את חומרת העבירות שביצע הנאשם ואת הפגיעה הקשה הכרוכה בהן לקורבנות הישירים ולציבור בכלל. התובע הזכיר כי הנאשם פעל במסגרת חבורה אשר פרצה לדירות ברחבי נתניה לאורך זמן ובכל שעות היממה. כפי שניתן ללמוד מאירועי האישום החמישי, אין מדובר במי שנגרר להשתתף בפעילות העבריינית, אלא שמי שנטל במעשים חלק דומיננטי ואף העמיד את רכבו לשימושה של החבורה, לצורך ביצוע העבירות. עוד הזכיר ב"כ המאשימה כי הנאשם עד עצם היום הזה לא נטל אחריות על מעשיו ובחר לכפור במיוחס לו ולנהל את המשפט כולו, כך שאינו זכאי להקלות שניתנו לשותפיו, אשר בחרו להודות במיוחס להם במסגרת הסדרי טעון בהם תוקנו כתבי האישום שהוגשו נגדם. בהתחשב בכל אלה, בצורך בהגנה על הציבור ובהרתעת הנאשם ואחרים כמותו, עתרה התביעה למיצוי הדין עם הנאשם על דרך של השתת מאסר ממושך, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

בפתח טיעוניו, ובמענה לדברי התובע בהקשר זה, הזכיר ב"כ הנאשם כי הנאשם זוכה בסופו של יום מארבעה אישומים נוספים שיוחסו לו, כך ששמיעת הראיות לא הייתה לשווא. עוד התייחס ב"כ הנאשם בהרחבה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שתוארו על ידי עדות האופי שיוזכרו מייד. הוא ביקש לראות את המעשים בהם הורשע הנאשם ככאלה שבוצעו על רקע תקופה משברית שחווה, בעקבות סיומו של קשר זוגי יציב שניהל עובר למעשים וקשר חדש ומזיק שנוצר באותה עת בינו לבין גיסתו של רחמים.

עוד התייחס הסנגור המלומד למצבו הנפשי של הנאשם בעקבות מעצרו בפרשה זו, ולשינויים שחלו בחייו בשנתיים וחצי שחלפו מאז שוחרר ממעצרו. בני המשפחה עברו לסביבת מגורים שונה והנאשם השתלב בעסקי התיווך בנדל"ן שבבעלות אימו, עובד באופן קבוע וזוכה לשכר חודשי כמפורט בתלושי השכר ע/2. בהתחשב בנתונים אלה ובעבר הפלילי של הנאשם, אשר אינו מכביד, וכולל הרשעה אחת קודמת בעבירות איומים והפרעה לשוטר, עתר הסנגור למתן משקל בכורה לשיקולי השיקום, בדומה לאופן בו התייחס בית המשפט לעניינו של דניאל אביב. הסנגור הציע להפנות את הנאשם לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן ומכל מקום ביקש להימנע מהשתת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, בקשה אותה תמך במספר החלטות מבתי משפט שונים.

עובר לשמיעת הטיעונים לעונש שמעתי גם את פנייתם הנרגשת של אמו של הנאשם ושל דודתו, הגב' תקוה ג'רד, אשר ביקשו להקל עם הנאשם ככל שניתן ולהימנע משליחתו למאסר. מדבריהן עולה כי בגיל צעיר ביותר נותר הנאשם ללא אב ולאורך כל שנות התבגרותו נדרש להתמודד עם קשיים ניכרים, לרבות מחלתה של אמו, אשר נזקקה לסיוע מקיף ממנו. את מעורבותו במעשים בהם הורשע מיחסות העדות לתקופה משברית בחייו, בה נפרד מבת זוגו, ונקלע לזרועותיה של חבורת הפורצים בשל הקשר הרומנטי שנוצר עם בת משפחתו של רחמים. העדות מבקשות לראות במעשים אלה משום מעידה חד פעמית וקצרת טווח, אשר אינה מעידה על אופיו של הנאשם. כמו כן הדגישו השתיים את הקשיים הנפשיים עמם מתמודד הנאשם בעקבות מעצרו ושחרורו בתנאים וכן את תפקודו התקין והחיובי היום, בבית ובמקום העבודה.

לבסוף שמעתי גם את דברי הנאשם עצמו, אשר הביע צער על מעשיו, אך נמנע גם זו הפעם מלקיחת אחריות על המיוחס לו בהכרעת הדין והגדיר את התקופה בה נקבע כי ביצע עבירות "חודש וחצי של עצימת עיניים". מכל מקום, ציין הנאשם כי הפיק את הלקחים הדרושים וכי הוא בוחר כיום באופן קפדני את חבריו ומשקיע את כל מאודו בעבודתו ובבני משפחתו התומכים בו. הוא הדגיש את השינוי שחל באורח חייו מאז שוחרר מהמעצר, והתחייב כי לא ישוב עוד לבצע עבירות בעתיד.

חוות הדעת מטעם ההגנה:

במסגרת הטיעונים לעונש, הגיש לעיוני ב"כ הנאשם שתי חוות דעת מקצועיות, האחת מטעמה של הקרימינולוגית הקלינית עוה"ד חיה היכל (ע/3) והשנייה חוו"ד פסיכיאטרית מטעמו של ד"ר אברהם קריץ (ע/4). אציין כבר עתה, מבלי לפגוע בכבודם של מחברי המסמכים, כי אני סבור שמשקלן של חוות דעת אלו נמוך ביותר, ועם זאת אקדיש להן מספר מילים.

חוות הדעת של הגב' היכל עוסקת "באופי אישיותו ואופי התנהגותו העבריינית" של הנאשם. היא מבוססת על שתי שיחות שקיימה גב' היכל עם הנאשם בשבוע שקדם למתן חוות הדעת. לא אפרט את כל הפרטים האנמנסטיים המובאים מפיו של הנאשם במסגרת חוות הדעת, אך אין מנוס מלהזכיר את הרקע העובדתי לביצוע העבירות, עליו מתבססת חוות הדעת. הנה כי כן, על פי המידע שמסר לגב' היכל ואשר מפורט בחוות הדעת, לאחר שנפרד מחברתו עמה היה בקשר רב שנים, הכיר צעירה מחברה שולית. "חברים אלה עמם התחבר בעקבות הקשר שלו עם הצעירה היו פורצים וגונבים רכוש. היה מזהיר אנשים אלה מפני מעשיהם. נעצר יחד עמם בחשד לביצוע עבירות רכוש...". עיון בפרטים אלה מעלה בבירור כי הנאשם, גם בפני הגב' היכל, לא נטל אחריות על המעשים שביצע, ועל אף שניכר ניסיון "להלך בין הטיפות", הרי שהעובדות שנמסרו על הנאשם כוללות כפירה מוחלטת במיוחס לו.

כתוצאה מכך, התרשמותה של הגב' היכל, המתבססת, מטבע הדברים, על המידע שמסר לה הנאשם, אינה יכולה לעמוד ואינה עולה בקנה אחד עם התשתית העובדתית המובהקת שהונחה בפני כמפורט בהכרעת הדין. כך למשל, מתוארת התרשמותה של הגב' היכל מתקופת ביצוע העבירות באופן הבא: "נפרד מבת זוג. פרידה זו הביאה לתקופה קצרה את הנ"ל למצב של משבר. חיפש תחליף לחברות ונקלע למערכת זוגית קצרה עם צעירה שלילית שהייתה קשורה לאוכלוסיה עבריינית. במצב המשבר בו היה נתון תחילה נסחף אחרי החבורה, שהייתה שונה לחלוטין מהרקע החברתי אליו היה קשור, ותחילה אפילו התלהב ונסחף אחרי מערכת זו. מהר מאד משנוכח במעשי אנשים אלה – כשראה התנהגות עבריינית שלא תאמה את ערכיו, התפכח והזהירם במעשיהם, אך אז מצא עצמו לכוד כבר בפרשיית מעשיהם הפליליים".

עם כל הכבוד לעורכת חוות הדעת, לא ניתן לאמץ פרשנות זו, אשר אין לה כל יסוד עובדתי בחומר הראיות שנפרש בפני. התרשמות זו אפילו אינה תואמת את גרסתו של הנאשם עצמו במשטרה, בבית המשפט או אפילו בפרטים האנמנסטיים שמסר כמפורט בחוות הדעת עצמה. ודוק, אין מדובר בהקשר הנוכחי בדחיית יכולותיה המקצועיות של עורכת חוות הדעת, אלא בדחייתן המוחלטת של העובדות העומדות בבסיס חוות הדעת ואשר משמשות נקודת מוצא לחיווי דעתה המקצועי של הגב' היכל. בחומר הראיות שהובא בפני אין כל יסוד לאמור בחלק שצוטט לעיל מתוך חוות הדעת, והתמונה המצטיירת ממנו שונה מאד, ודי לשוב ולהפנות בהקשר זה לממצאים בנוגע לאישום החמישי.

עוד ראוי להזכיר כי חוות הדעת מבוססת במפורש על ההנחה כי מדובר בהסתבכותו הראשונה והיחידה בפלילים, בעוד בשנת 2008, לפני שנים אחדות בלבד, הורשע הנאשם בעבירות איומים והפרעה לשוטר, הרשעה אשר נשמטה משום מה מהפרטים שנמסרו לגב' היכל. לאור קשיים מצטברים אלה לא ניתן לייחס משקל של ממש למסקנות חוות הדעת או להערכות לפיהן הסיכויים להתנהגות עבריינית חוזרת נמוכים. יחד עם זאת רשמתי לפני את התרשמותה החיובית של הגב' היכל מאופיו של הנאשם, ממערכת הערכים שהפגין בשיחות עמה ומניסיונותיו לשקם את עצמו בעבודה ובאמונה.

דברים דומים יש לומר לגבי חוות הדעת הפסיכיאטרית ע/4. גם מסמך זה יוצא מנקודת הנחה לפיה נעצר הנאשם, הועמד לדין והורשע על לא עוול בכפו. הנאשם הדגיש בפני עורך חוות הדעת כי לא ביצע את המעשים בהם נמצא אשם, אלא הופלל במזיד על ידי רחמים, על אף שלא נטל כל חלק במעשים, אלא אך "עצם את עיניו" מלראות את מעשיהם של חבריו. בשולי הדברים אציין כי על פי המידע שמסר הנאשם במסגרת זו, היה זה הוא שיזם את הפרידה מחברתו הקודמת, וסיום הקשר אף העניק לו "תחושה של חופשיות חברתית". נתונים אלה מעמידים בסימן שאלה גדול את התזה שקודמה במסגרת הטיעונים לעונש ובחוות הדעת ע/3, לפיה היה מעורב בעבירות בגין המשבר אליו נקלע בשל סיום היחסים עם אותה בת זוג קודמת.

מכל מקום, נטען בחוות הדעת כי הנאשם נקלע "למערבולת של ייאוש וחוסר אונים, בעיקר עקב אי יכולתו לשכנע בחפותו, בתחילה את החוקרים ובהמשך את בית המשפט". ברי כי ככל שתשתית עובדתית זו עומדת ביסוד חוות הדעת, הרי שיש לדחות אותה על הסף ואין עוד טעם להתעמק בטענות הקשורות לה, שהרי היא עומדת בסתירה מוחלטת לממצאי הכרעת הדין. יחד עם זאת, כוללת חוות הדעת גם התייחסות להשפעות המעצר ותנאי השחרור על מצבו הנפשי של הנאשם, המאפשרות מתן משקל מסוים לאמור בה. על פי חלק זה של חוות הדעת, הותירו בו ימי מעצרו רושם קשה. כמו כן, בעת ששהה במעצר בית סבל מנדודי שינה, חרדה ומצב רוח דכאוני, אשר טופלו תרופתית במשך 5 חודשים, עד ששוחרר ממעצר הבית. כיום מביע הנאשם חרדה נוכח האפשרות כי ישלח לריצוי מאסר ועורך חווה"ד סבור כי ענישה מסוג זה עלולה להביא את הנאשם למצב של ייאוש עמוק אשר עלול לגרום לו למעשה נואש.

יובהר כי אינני מקל ראש כלל ועיקר בחרדותיו של הנאשם ודומה כי מדובר בחרדה טבעית ביותר נוכח חומרת המעשים בהם הורשע והעובדה כי עד היום לא ריצה הנאשם תקופת מאסר כלשהי וניהל בסך הכול אורח חיים נורמטיבי. יחד עם זאת, עולה בבירור מחוות הדעת כי עד להסתבכותו בעבירות לא נזקק הנאשם לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי כלשהו. גם לאחר מעצרו והקשיים שחווה, מדובר על כך שסבל "ממצב רוח דכאוני" ומחרדות, על רקע תנאי שחרור מכבידים, וכי מצבו הוטב בעקבות טיפול תרופתי קצר וביטול תנאי מעצר הבית. בנסיבות אלה, אין בחוות הדעת בסיס לסטייה ניכרת מרף הענישה הראוי במקרה זה, וזאת מבלי להתעלם מגילו הצעיר של הנאשם, מעברו שאינו מכביד, מנסיבותיו האישיות ומקשייו, לרבות אלה הנפשיים.

עונשיהם של יתר המעורבים:

בטרם אפנה לגזירת דינו של הנאשם, ראוי להשלים את התמונה ולהזכיר כיצד הסתיימו ענייניהם של יתר בני החבורה. עיון בגזר הדין ב-ת.פ. 36154-01-10 מגלה כי דוד רחמים הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טעון בכתב אישום מתוקן בו, יוחסו לו חמש עבירות התפרצות לבית מגורים וגניבה בצוותא, הכוללות האירועים המפורטים באישומים 3 ו-5 בכתב האישום הנוכחי. מדובר היה בבחור צעיר, כבן 21 בלבד, אך לחובתו עמדו הרשעות קודמות, בין היתר גם בגין עבירות התפרצות דומות, וזמן קצר עובר להסתבכותו בפרשה הנוכחית השתחרר רחמים ממאסר קודם. בהתחשב בנתונים מחמירים אלה ומאידך בנסיבותיו האישיות הקשות ובעונש שהוטל על בני חן, הטלתי על רחמים תקופת מאסר בפועל למשך 30 חודשים, וכן הפעלתי מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים נגדו, כך שבסך הכול נגזר דינו ל-36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס בסך 1,500 ₪ ופיצוי בסך 1,500 ₪ לכל אחד מבעלי הדירות שנפרצו.

בגזר דינו של רחמים מפורטים גם תוצאות ההליכים בעניינו של בני חן, אשר בחר לצרף את האישומים שהוגשו נגדו בפרשה זו להליך שהתנהל נגדו בגין הצתת רכב בבית המשפט המחוזי מרכז – ת.פ. 34781-02-10. במסגרת הסדר טעון הודה חן בעבירת ההצתה וכן בשישה אישומים של התפרצות וגניבה בצוותא ובית המשפט המחוזי גזר את דינו, במסגרת הגבולות שנתחמו בהסדר הטעון, והשית עליו, בין היתר, 45 חודשי מאסר בפועל. גם נגד חן היה תלוי ועומד מאסר על תנאי, אשר הופעל בחופף במסגרת ההסדר שגובש בעניינו.

באשר לדניאל אביב, הרי שנאשם זה, הצעיר מבני החבורה, שרק כחודש עובר למועד ביצוע העבירות הגיע לגיל 18 והפך בעיני החוק לבגיר, הודה בסופו של יום במסגרת הסדר טעון בכתב אישום מתוקן בו יוחסה לו מעורבות מלאה בשני מעשי התפרצות וסיוע לשתי התפרצויות נוספות. עברו של אביב היה נקי לחלוטין וחלקו במעשים מצומצם באופן יחסי. במהלך הדיון המשפטי בעניינו גויס אביב לצה"ל ובעניינו הוגש תסקיר חיובי אשר הצביע על נסיבות אישיות קשות ועל סיכויי שיקום משמעותיים. בהתחשב בכל אלה גזרתי על אביב, במסגרת ת.פ. 36142-01-10, שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, קנס בסך 1,000 ₪ ופיצוי בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהמתלוננים. על גזר הדין הנ"ל הוגש ערעור מטעמו של אביב, ועל אף שבית המשפט המחוזי סבר כי העונש שהוטל על אביב היה ראוי, הרי בשל החשש שהובע בתסקירים עדכניים להפסקת שירותו הצבאי בשל הצורך בריצוי עבודות השירות, התקבל הערעור ועונש עבודות השירות הומר בביצוע של"צ בהיקף של 150 שעות.

דיון והכרעה:

במהלך מספר שבועות שימש הנאשם כחלק מחבורה של בחורים צעירים אשר בצורה מתוכננת, ולעיתים גם מתוחכמת, פעלו בצוותא לביצוע עבירות התפרצות לדירות מגורים ברחבי נתניה ולגניבת רכוש רב ומכירתו תמורת בצע כסף. מעורבותו הישירה של הנאשם הוכחה מעל לכל ספק סביר בכל הנוגע לשלושה מעשי התפרצות וגניבה שונים. בטרם אתייחס בהרחבה לעונש הראוי לנאשם שבפני, ראוי לשוב ולהזכיר את החומרה הרבה הכרוכה בעבירות שבביצוען הורשעו הוא וחבריו, ואת הפגיעה הרב ממדית בציבור הכרוכה בה. די יהיה, בהקשר זה, לצטט את אמרתו הידועה של בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 7453/08 מ"י נ' אואזנה ואח' (לא פורסם, 31.12.08), בה הובהר מדוע אין לראות במעשים אלה בגדר "עבירות רכוש" גרידא:

"לגישתי, כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ"עבירות נגד הרכוש" (כפי שמקובל לקרוא  לעבירות מסוג זה), הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם, טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת הנפש הנגרמים לקרבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר. זאת ועוד הגדרת עבירות אלו כ"עבירות רכוש", נותנת תחושה מצמצמת וקונוטציה שגויה – לסובבים, באשר למהות העבירות שהתבצעו, הפוגעות במהות המתמצית באמירה: "ביתו של האדם – מבצרו". ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון ממלאת את ליבו. הנה כי כן, הפריצה אינה רק לבית – מבחינה פיזית, אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי-משפחתי השמור ביותר של האדם. נזקים אלו עולים לפרקים בחומרתם אף על עצם אובדן הרכוש בשווי כזה או אחר."

על רקע זה נקבעה בפסיקה מדיניות ענישה מחמירה כלפי עבריינים הפורצים לבתיהם של אזרחים תמימים ופוגעים ברכושם ובפרטיותם. מדיניות זו מצדיקה השתת מרכיב משמעותי של מאסר מאחורי סורג ובריח, בהיעדר נסיבות חריגות המצדיקות לנקוט כלפי נאשם זה או אחר לפנים משורת הדין. היטיב להבהיר את אופייה ואת נימוקיה של המדיניות הנ"ל בית המשפט העליון ב-רע"פ  1708/08 מרדכי לוי נ. מ"י (לא פורסם, 21.2.08), למשל, שם נקבע כי:

"...בית המשפט המחוזי צדק גם צדק משהטעים את הצורך בחומרה בענישה בעבירת התפרצות ובעבירות הרכוש בכלל, שהיו – אפשר לומר- למכת מדינה, למקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים ולפגיעה בתחושת ביטחונם. נקל לשער את החוויה הקשה העוברת על קרבנות הפריצה, בשובם לביתם והנה הפיכת סדום ועמורה בתוכו וחפצים וכסף נעלמו ואינם, ולעיתים קרובות משמעות הדבר היא כי הרכוש יירד לטמיון, שכן העבריין לא יילכד... אמנם במקרה דנא, נלכד המבקש בכף ועמו הרכוש מאותה פריצה בה נעצר, וכן השיב חלק מרכוש אחר בהתערבות בית משפט השלום – אך אין בכך כדי לפצות על הטראומה שגרם...אכן פשיטא כי שיקולי הענישה כוללים גם את ההיבטים האינדיבידואליים, כפי שציין בית המשפט קמא, שהרי באדם – הפרט - העומד לדין עסקינן;...כללם של דברים: ... ראוי כי פורצים או פורצים בפוטנציה יידעו כי עלולים הם למצוא עצמם, משיילכדו, מאחורי סורג ובריח - כדי לפטור מעונשם, ולו לתקופת מה, את הציבור".

כפי שפתחתי וציינתי, בעניינו של הנאשם מספר מרכיבי חומרה משמעותיים, וזאת מעבר למימד העקרוני הנובע מעצם חומרתן של העבירות כמפורט לעיל. ראשית, אין מדובר באירוע בודד, בו ניתן אולי לראות מעידה חד פעמית, אלא בשלושה אירועים נפרדים אשר נפרשו לאורכם של מספר שבועות. שנית, פעל הנאשם במסגרתה של חבורה ששמה לה כיעד לפרוץ ולגנוב מכל הבא ליד, מתוך בצע כסף, פשוטו כמשמעו. שלישית, מדובר היה בפעילות מאורגנת, מתוכננת ויזומה על ידי הנאשם וחבריו, אשר הייתה כרוכה בהכנה ובתכנון, לרבות איסוף מידע על יעדי ההתפרצות וחלוקת תפקידים בין בני החבורה לצורך מימוש תוכנית הפעולה. רביעית, אין מדובר במי שחלקו במעשים היה שולי או זניח אלא במי שנטל תפקיד מרכזי בביצוע העבירות בהן הורשע.

מימד אחרון זה בא לידי ביטוי מובהק באישום החמישי, בו היה זה הנאשם אשר גילה את דבר קיומו של מפתח המאפשר התפרצות נוחה לדירה, פעל לאורך זמן על מנת להשיג את אותו מפתח, דאג לקבל באופן אישי את המפתח ממחזיקו, ובכך יזם למעשה את ההתפרצות לדירה הנ"ל והעמיד לרשות החבורה את האמצעים לביצועה. כמו כן יוזכר כי באישום השלישי היה זה הנאשם אשר הוביל ברכבו את יתר בני החבורה אל מקום ההתפרצות, מחוץ לשכונת מגוריהם, המתין להם ברכב והסיע אותם עם השלל שנגנב בחזרה לבתיהם. הנה כי כן, שימש הנאשם, במקרים בהם היה מעורב, כדמות מרכזית ומשמעותית, אשר בהיעדרה ספק אם אותם מעשי התפרצות מתוכננים יוצאים היו אל הפועל. במובן זה שונה מצבו שינוי משמעותי מזה של דניאל אביב, נער צעיר שזה עתה התבגר, אשר נגרר אחרי בני החבורה, כשחלקו במעשי ההתפרצות עצמם שולי ביותר.

ב"כ הנאשם הזכיר בטיעוניו לעונש את הוראות תיקון 113 לחוק העונשין, אשר אינן חלות ישירות בענייננו, אך משקפות את האיזונים הראויים בין שיקולי הענישה, וביקש להדגיש את המשקל המשמעותי שנתן התיקון לשיקולי השיקום. אלא שבטיעון זה לא נתן הסנגור המלומד דעתו לעיקרון המנחה שנקבע בתיקון 113, הוא עקרון ההלימה. על פי עקרון זה נדרש יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת האשם לבין סוג ומידת העונש. עיקרון זה הוא שמכתיב את מתחם העונש ההולם, בו נלקחים בחשבון הערכים החברתיים הנפגעים מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בערכים אלה, מדיניות הענישה הנוהגת וכן נסיבות הקשורות בביצוע העבירה כגון קיומו של תכנון מוקדם, חלקו היחסי של הנאשם במעשים, הנזק שנגרם וכו'. במקרה הנוכחי נפגעו באופן ממשי ערכים חברתיים מרכזיים, מדיניות הענישה הנוהגת מחמירה וגם הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה מוסיפות מימד של חומרה, הכול כמפורט לעיל. לפיכך, אין בהוראות התיקון כדי להצדיק הקלה כלשהי בעונשו של הנאשם.

ראוי להזכיר כי בשונה מחבריו בחר הנאשם לנהל את משפטו באופן מלא וגם לאחר שהורשע בדין הוא עומד על כפירתו, ולצד אמרה כללית לפיה הוא מצטער על שהתרחש, הוא אינו נוטל אחריות או מביע חרטה על מעשיו. זכותו של הנאשם לכפור במיוחס לו ואין לבוא עמו חשבון על כך או להחמיר בעונשו עקב כך, אך ברי כי הוא אינו זכאי לאותה התחשבות מיוחדת אותה נוהג בית המשפט להעניק למי שמודה, נוטל אחריות, חוסך זמן ציבורי משמעותי, מביע חרטה ומפיק הלקחים באופן המגלם האפשרות כי לא ישוב עוד לבצע מעשים דומים בעתיד. לאור עמדתו זו אף לא מצאתי כל טעם או הצדקה להורות על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו.

יחד עם זאת, אין פירושם של דברים כי אין להתחשב גם בשיקולים הקיימים לקולא, אלא שאלו מתמצים במקרה הנוכחי בגילו הצעיר של הנאשם, בעברו הפלילי, שאינו מכביד, בנסיבות חייו הקשות, כמפורט בעדויות האופי ובטיעונים לעונש, ובהתמודדותו הראויה עם תנאי השחרור המגבילים ויכולתו לנצל את פרק הזמן שחלף לניהול מחודש של אורח חיים נורמטיבי הכולל עבודה סדירה וסיוע בפרנסת המשפחה. עוד יילקחו בחשבון הנתונים הרלבנטיים מתוך חוות הדעת שהוגשו בעניינו, על ההסתייגויות המשמעותיות שפורטו בפרק העוסק במסמכים אלו, וכן העובדה כי ניהול ההוכחות לא היה לשווא והנאשם זוכה מארבעה אישומים נוספים שיוחסו לו בכתב האישום המקורי.

עוד ראוי לקחת בחשבון שיקולים הנוגעים לעקרון אחידות הענישה. בשל שיקולים אלה ברי כי עונשו של הנאשם צריך להיות נמוך באופן משמעותי מעונשם של בני חן ודוד רחמים, אשר הורשעו במעורבות במספר רב יותר של אירועים ואשר עברם הפלילי מכביד באופן משמעותי מזה של הנאשם. מנגד, לא יכול להיות ספק כי ראוי שעונשו יעלה באופן משמעותי על זה שהוטל על דניאל אביב, אשר ביצע המעשים בגיל צעיר במיוחד, כשחלקו במעשים היה שולי באופן יחסי ואשר הודה בכתב אישום מתוקן לקולא, נטל אחריות וחסך את הצורך בשמיעת מסכת הראיות המקיפה.

אינני מתעלם מכך שעל אביב הוטל בסופו של דבר של"צ כתחליף לתקופת מאסר כלשהי, אלא שהחלטה זו הייתה תולדה של נסיבות יוצאות דופן ושל הליך שיקומי מרשים, במסגרתו התגייס אביב לצה"ל, עשה חייל במהלך השירות הצבאי והחשש היה כי יישום עונש המאסר, ולו בעבודות שירות, יגדע הליך זה באיבו ויסכל את הליכי השיקום. נתונים ייחודיים אלה אינם חלים בענייננו, כך שאין מקום להקיש באופן ישיר מעניינו של אביב לעניינו של הנאשם. עונשו של אביב ישמש, אם כן, כנתון נוסף במסגרת האיזון הכולל בין מרכיבי הענישה השונים, ומה גם שהובהר לא פעם כי אחידות הענישה אינה עניין טכני הנמדד באמצעות סרגל חישוב או כלל מכאני המבטא נוסחה חשבונאית כלשהי, ויש לבחון בעניינו של כל נאשם ונאשם את מכלול הנסיבות המצדיקות הענישה בעניינו.

לאור כל האמור לעיל אני סבור כי אין מנוס אלא לגזור על הנאשם תקופה משמעותית של מאסר מאחורי סורג ובריח, שרק בה יש כדי לתת מענה הולם לחומרת מעשיו של הנאשם ולמידת אשמו. בקביעת משך המאסר יילקחו בחשבון מגוון השיקולים לקולא ולחומרא כמפורט לעיל, לרבות העונשים שנגזרו על שותפיו. כמו כן יושת על הנאשם מאסר על תנאי מרתיע והוא יחויב בתשלום קנס כספי ופיצוי הולם למתלוננים.

אשר על כן הנני דן הנאשם לעונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך 20 חודשים, בניכוי תקופת המעצר מיום 13.1.10 עד 21.2.10.
2. 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר לא יעבור כל עבירת רכוש מסוג פשע.
3. 6 חודשי על תנאי והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר לא יעבור כל עבירת רכוש מסוג עוון.
4. קנס בסך 2,500 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך 90 יום.
5. פיצוי בסך 1,500 ₪ לכל אחד מהמתלוננים באישומים בהם הורשע: עדי תביעה 16, 25 ו- 28 לכתב האישום. הפיצוי הכולל בסך 4,500 ₪ יופקד בקופת בית המשפט בתוך 90 יום ויועבר למתלוננים על ידי המזכירות.

זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ב, 11 ספטמבר 2012, במעמד הצדדים.