פסק הדין

ביום 5.7.12 ניתן על ידי פסק דין בקשר לתביעה שהגישו המשיבים כנגד המבקשים.

המשיבים הינם יורשיו של המנוח כליפה עטיה ז"ל (שנפטר במהלך הדיון ).
המנוח התגורר במושב במשך 60 שנה עד יום מותו, כאשר הוריו והורי רעייתו המנוחה היו בעלי זכויות במשקים שבמושב מיום הווסדו.

בתביעה שהגישו בני משפחת עטיה הם ביקשו להסדיר את זכויות המנוח- ובעקבות כך את זכויתיהם, במגרש בו התגורר המנוח ורעתו עד יום מותם.

בפסק דין שניתן על ידי ביום 5.7.12 קבעתי כי יש לראות במנוח כמי שזכאי להחזיק חוזה חכירה תקף למשק עזר משנת 1956 ביחס למגרש 98 במושב בתנאים מקובלים בהתאם להחלטה 339 של המינהל וכי על המינהל להעביר זכויות המנוח במגרש למשיבים. העברת המגרש ע"ש בני משפ' עטיה, תעשה בכפוף לכל נוהל או הוראה ובכלל זה כללי המינהל בקשר להעברה, אישורי המיסים הנדרשים ואישורי הרשויות. כמו כן חויבו המינהל והמושב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

הבקשות

בפני שתי בקשות:

א. בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין (להלן: "הבקשה לעיכוב").

ב. בקשת משפחת עטיה לקנוס את המינהל לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן: "הבקשה לביזיון").

הבקשה לעיכוב ביצוע

הבקשה לעיכוב הוגשה כאמור ע"י מינהל מקרקעי ישראל, שהיה אחד משלושת המשיבים בתובענה שהגישו בני משפחת עטיה (שיקראו להלן ביחד: "המשיבים"), כנגד המינהל, הסוכנות והמושב (שיקראו להלן ביחד: "המבקשים").

תמצית טענת המבקשים בבקשה לעיכוב

1. בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט לפי תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1974 (להלן: "התקנות") התבקשתי להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור ע"א 7760/12 שהוגש ביום 25/10/12 על ידי המינהל-המבקש 1 בבקשה.

2. ערעור נוסף על פסק הדין הוגש גם על ידי המושב- המבקש 3, בע"א 7497/12, אשר טוען בבקשה זו ,כי בנוסף לכל האמור להלן, הגיש ביום 4/2/13 התנגדות ללשכת הוצאה לפועל בטענת פרעתי הואיל וסכום הוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסק לחובתו בפסק הדין שולם ו/או קוזז על ידו בכרטיס החשבון כנגד חוב עיזבון המנוח המיוצג על ידי המשיבים.

3. בפועל, המשיבים לא פנו ישירות למבקש 1 לצורך יישום פסק הדין ,חרף הקביעה בפסק הדין כי הכשרת העברת המגרש על שם המבקשים תעשה בכפוף לכל נוהל או הוראת דין.

4. ב"כ המשיבים, אכן פנה אל עו"ד איילת גופמן פרקליטה במחוז תל אביב – אזרחי (להלן: "גופמן") במכתב מיום 29.8.12 בדרישה לפעול לפי סעיף 142 לפסק הדין אולם מאחר ובאותו השלב גובש הערעור והטיפול בתיקים עצמם עבר מטיפולה של גופמן לפרקליטות המדינה, לא נתנה התייחסות למכתב.

5. תקנה 466 לתקנות קובעת כי בטרם יאשר בית המשפט עיכוב ביצוע פסק דין עליו לאזן בין זכויות בעל הדין שזכה לבין זכויות בעל הדין שהפסיד. לצורך האיזון על בית המשפט לבחון:

א. מה מידת הסיכוי של המפסיד לזכות בערעור

ב. אם יהא זה מן הנמנע או לחילופין קשה מאוד, להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק הדין.

כמו כן, על בית המשפט לשקול את מאזן הנזקים ומאזן הנוחות , את התוצאות שתיגרמנה לכל אחד מן הצדדים אם תתקבל הבקשה או שמא תידחה, כמו גם את מהות הנזקים שייגרמו ואת האפשרות לתקנם.

6. המבקש 1 טוען כי סיכויו להצליח בערעור גבוהים מאוד וזאת משום שבפועל, המנוח לא החזיק בחוזה למשק עזר ומעולם לא הוכר ברישומי המנהל כמי שזכאי לעשות כן מה גם שהחזקתו במגרש הייתה רק מכוח הכרה בו כבעל מקצוע.

7. זאת ועוד, שגה בית המשפט הנכבד משביסס את קבלת התובענה על הקביעה המשתמעת כי למנהל, לכאורה, הוגשה בקשה להעברת זכויות במשק עוד בשנת 1986 ולכן יש להחיל על הבקשה את הכללים אשר היו נהוגים במנהל באותה העת.

8. אף אם הייתה מוגשת הבקשה לעיל, תם הזמן הסביר בו בקשה מעין זו יכולה לעמוד בתוקפה ובתוך כך אין זה סביר להחיל עליה את הכללים משנת 1986.

9. זאת ועוד, שגה בית המשפט בקביעתו ,המשתמעת מפסק הדין, בנוגע לביטול המלצת האגודה ואחריות המנהל לברר בשעתו, מיוזמתו, מדוע בוטלה ההמלצה לגבי המנוח.

10. יהיה זה בלתי אפשרי, אם לא יאשר בית המשפט את הבקשה דנא, להשיב את המצב לקדמותו וזאת משום שמשמעות פסק הדין הינה כי לאחר המצאת המסמכים ככל שיידרשו ותשלום הסכומים הדרושים ירשום המנהל את המבקשים כבעלי זכויות במגרש 98 ויחתום איתם על חוזה למשק עזר. משכך, יהיו רשאים המשיבים לעשות פעולות שונות כגון פיצול מגרשים בתוך משק העזר, לבצע תוספות בניה מכל סוג לשעבד את המשק ,להעביר זכויות לצדדים שלישים וכיוצ"ב.

11. פתרון אפשרי למקרה זה יתכן אם תירשמנה הזכויות במגרש 98 על שם המשיבים (לאחר עמידה בתנאים לפי כל דין) וייחתם איתם חוזה למשק עזר אולם הם לא יהיו רשאים לבצע כל פעולה במשק עד להכרעה בערעור- פתרון זה מבחינה מעשית זהה לעיכוב ביצוע.

12. לפי מבחני מאזן הנוחות ומאזן הנזקים נוטה הכף באופן מובהק לטובת מתן עיכוב ביצוע. הנזק שייגרם למנהל כתוצאה מביצועו של פסק הדין יהיה בלתי הפיך לאין ערוך מהנזק שייגרם למבקשים אילו יעוכב פסק הדין למספר חודשים, עד להכרעה בערעור.

13. המנוח השתהה בפנייתו למנהל במשך עשרות שנים עד למועד חתימתו על חוזה של בעל מקצוע. לפיכך, נראה זה ראוי לקבוע כי המתנה של זמן מועט עד להכרעה בערעור בנסיבות שנא, לא תפגע במבקשים.

תגובת המשיבים

1.המשיבים מכחישים את האמור בבקשה כי הם לא פנו ישירות אל המנהל לצורך יישום פסק הדין. ביום 29.8.12 פנו המשיבים לב"כ המבקשים בדרישה לקיים את סעיף 142 לפסק הדין אולם המבקשים לא נענו או הגיבו כלל לדרישה, כל שביצעו המבקשים מתוך פסק הדין הוא תשלום על סך 30,000 ₪ שנקבע כי עליהם לשלם.

2. המבקשים לא ביצעו את הבדיקות הנדרשות על פי פסק הדין ומכך עולה כי המבקשים לא התכוונו לקיים את אשר נקבע בפסק הדין על ידי בית המשפט הנכבד.

3. אין טעם בעיכוב ביצוע פסק הדין מהסיבה שהמבקשים לא הצליחו להראות במה שגה בית המשפט הנכבד בקביעותיו זאת ועוד, כפי שנקבע בש"א 86/89 הרפז נגד אחיטוב פ"ד מג (1)334, בית המשפט ישתמש בסמכותו לעיכוב ביצוע פסק הדין בהתקיים שני התנאים המצטברים שלהלן: על המבקש להראות כי יש לו סיכויים טובים להצליח בערעור והשני שאם לא יעוכב פסק הדין, יהיה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו.

4. המבקשים לא עומדים בתנאי הראשון לעיל ובפרט משום שבבקשתם אין הם מפרטים את סיכוייהם הטובים אלא רק מציינים שוב את נימוקיהם כפי שפורטו בגוף הערעור ובכך אין הם מרימים את הנטל הנדרש לצורך הגשת בקשה זו.

5. לפנים משורת הדין, מסכימים המשיבים, לפתרון אותו מציעים המבקשים כי הזכויות המגרש 98 תירשמנה על שמם ייחתם בין הצדדים חוזה משק עזר ובינתיים לא יהיו רשאים, המבקשים, לבצע כל פעולה במשק עד הכרעה בערעור, פתרון מעין זה הינו פחות חמור מעיכוב ביצוע ויאפשר איזון בין זכויות המשיבים בערעור במשק לבין זכותם הדיונית לערעור של המבקשים , מה גם שבמצב דברים זה , אם יתקבל הערעור יהיה אפשר בנקל להחזיר את המצב לקדמותו.

הבקשה לביזיון

כמו כן ובנוסף לאמור לעיל בקשר לעיכוב הביצוע, , מתבקש בית המשפט הנכבד לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט התשכ"ט- 1969 ולהטיל קנס על המבקש 1 וזאת עד שתואיל ותקיים את פסק הדין שניתן.

תגובה המינהל בבקשה לביזיון

ארבעה טעמים מרכזיים לדחיית הבקשה להטלת קנס לפי פקודת ביזיון בית המשפט:

א. פסק הדין נשוא הבקשה קבע באופן מפורש כי למעון הסר ספק אין בקביעותיו כדי להכשיר את העברת המגרש למשיבים עד שישולמו כל התשלומים המגיעים למבקש 1 לפי כל דין לרבות כללי המנהל ,אישורי מיסים ואישורי רשויות. בפועל, תשלומים אלו לא התקבלו ולכן המבקש 1 לא הפר את פסק הדין.

ב. על פי דין, לא ניתן להגיש נגד המדינה ואורגניה בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט- המבקש 1 הינו אורגן של המדינה.

ג. הלכה היא שימוש בפקודת ביזיון בית המשפט יעשה במקרים קיצוניים ביותר של הפרה בוטה- אין זה המקרה דנן.

ד. קנסות על פי פקודת ביזיון בית המשפט יש לשלם לאוצר המדינה ולא למבקש הבקשה.

תשובת המשיבים לתגובת המבקש בבקשה לביזיון

1. ראשית, המבקש אכן הפר את פסק הדין. כפי שכבר נאמר לעיל בית המשפא בפסק הדין קבע, בסעיף 142, כי על המבקש להעביר את הזכויות בקרקע למשיבים, אי ביצוע החלטה זו, מהווה הפרה בוטה של פסק הדין.

2. לעניין הטעם השני אותו פירטו המבקשים בתשובתם לבקשה , מנהל מקרקעי ישראל הוא אינו מדינת ישראל ועל כן אין כל מניעה להטיל על המבקש 1 קנס לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

3. לגבי הטעם השלישי וכפי שכבר נאמר ישנה במקרה דנן הפרה בוטה של פסק הדין וזאת מעצם אי קיום סעיף 142 לפסק הדין מזה שמונה חודשים.

4. לעניין הטעם הרביעי , ברור הדבר שהקנס ישולם לקופת אוצר המדינה ולא לכיסם של המשיבים , כל שדרשו המשיבים הוא כי יוטל קנס למען הצדק בגין אי ביצוע פסק הדין ותו לא.

הכרעה בבקשה

בתחילת החלטתי זו אני מוצא לנכון להאיר ולציין כי ביום 14.2.13 הותקנו על ידי שר המשפטים תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשע"ג- 2012 שאחת מהן החליפה את תקנה 467 לתקנות, באופן שנקבע כי ניתן יהיה להגיש בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט שנתן את פסק הדין כל עוד לא הוגש ערעור או בקשת רשות ערעור.
אולם, מאחר ובמועד בקשה זו, התקנות עוד לא נכנסו לתוקפן ,מוגשת הבקשה לבית משפט זה.

לעניין עיכוב הביצוע: כלל הוא כי בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי לממש את פירות זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיק סטייה מן הכלל (ראו לדוגמה: ע"א 6626/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נו(5) 403, 405 (1997)).

על המבקש עיכוב ביצועו של פסק דין עד להכרעה בערעור לשכנע את בית המשפט בקיומם של שני תנאים מצטברים: כי למבקש סיכויים טובים להצליח בערעורו, וכי מבחינת מאזן הנוחות, פעולה על פי פסק הדין בטרם הכרעה בערעור תקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעורו (ראו לדוגמה: ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ, תק-על 2005(2) 850, 852 (2005) וההפניות שם).

כאשר מדובר בבקשה לעכב ביצועו של פסק דין שעניינו בזכויות במקרקעין, הנטייה היא להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע מאחר והחשש הוא שמימוש פסק הדין הינו בלתי-הפיך, דהיינו מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים (ראו לדוגמה: רע"א 9261/05 משען נ' מנהל מקרקעי ישראל, תק-על 2006(2) 13, 15 (2006) או רע"א 5533/06 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו – מיום 02.08.06).

כמו כן, על בית המשפט לשקול את מאזן הנזקים ומאזן הנוחות , את התוצאות שתיגרמנה לכל אחד מן הצדדים אם תתקבל הבקשה או שמא תידחה, כמו גם את מהות הנזקים שייגרמו ואת האפשרות לתקנם.

המבקשים- המינהל והמושב, טוענים כי סיכוייהם להצליח בערעור גבוהים מאוד כפי שאלו פורטו בטיעוני בערעור ובבקשה לעיכוב ביצוע. מטבע הדברים דעתי שהובאה בפסק הדין שונה, אך לא ניתן לומר לצורך ההכרעה בבקשה זו, כי טיעוני הערעור קלושים ותלושים מן המציאות.

במסגרת הכרעה בבקשה זו לא ניתן להתעלם גם מטענת המינהל כי המנוח השתהה בפנייתו למנהל במשך עשרות שנים עד למועד חתימתו על חוזה של בעל מקצוע ולפיכך, נראה זה ראוי לקבוע כי המתנה של זמן מועט עד להכרעה בערעור בנסיבות דנא, לא תפגע במבקשים.

ייתר על כן אם לא יעוכב הביצוע יהיה קושי רב להשיב את המצב לקדמותו למקרה שפסק הדין יתהפך וזאת משום שמשמעות פסק הדין הינה, כי לאחר המצאת המסמכים ככל שיידרשו ותשלום הסכומים הדרושים ירשום המנהל את המשיבים כבעלי זכויות במגרש 98 ויחתום איתם על חוזה למשק עזר. משכך, יהיו רשאים המשיבים לעשות פעולות שונות כגון פיצול מגרשים בתוך משק העזר, לבצע תוספות בניה מכל סוג לשעבד את המשק ,להעביר זכויות לצדדים שלישים וכיוצ"ב.

מאידך, הפתרון שהוצע על ידי המינהל לפיו בשלב זה תירשמנה הזכויות במגרש 98 על שם המשיבים (לאחר עמידה בתנאים לפי פסק הדין) וייחתם איתם חוזה למשק עזר אולם הם לא יהיו רשאים לבצע כל פעולה במשק עד להכרעה בערעור- פתרון זה מבחינה מעשית זהה לעיכוב ביצוע (להלן: "הצעת המינהל").

לפי מבחני מאזן הנוחות ומאזן הנזקים נוטה הכף במקרה זה באופן מובהק לטובת מתן עיכוב ביצוע. הנזק שייגרם כתוצאה מביצועו של פסק הדין יהיה בלתי הפיך והינו גבוה (גם למשיבים) לאין ערוך מהנזק שייגרם למבקשים אילו יעוכב פסק הדין עד להכרעה בערעור, בכפוף ליישום הצעת המינהל לקידום הליכי החתימה והרישום כאמור בהצעת המינהל.

לעניין הביזיון

אני סבור כי בקשה זו מתייתרת כשהרתי על עיכוב ביצוע שכן הליך של ביזיון כפי שיפורט מטרתו אינו להעניש אלא הוא "צופה פני עתיד".

הליך של ביזיון הינו הליך כה קיצוני, שהפסיקה התייחסה אליו כהליך שיורי בלבד, מקום בו ברור כי קיימת הפרה בוטה וברורה של צו בית המשפט וכי הפרה זו אינה שנויה במחלוקת ומוצו כל ההליכים האחרים קודם לכן לבירור המחלוקת או לאכיפת הצו (למשל, במקרה המתאים נקיטת הליכי הוצל"פ או הגשת תובענה על הפרת הסכם), כדברי בית המשפט מפי כב' השופטת ארבל ברע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט, פ"ד נט(4), 49 (להלן: "פרשת שרבט") (עמ' 57-58):

"בית משפט זה, בשורה ארוכה של פסקי דין, ראה בהליך לפי סעיף 6 לפקודה הליך המצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי "רגיל" להליך פלילי. ההליך נושא אופי מיוחד באשר אינו מטיל אחריות פלילית אך גם אינו הליך אזרחי "טהור" במובנו הרגיל. אין הוא עונשי במהותו ומטרתו העיקרית להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד (הדגשה שלי י.ש.) הסנקציה בהליך זה היא סנקציה של כפייה. ויודגש: עניינו של ההליך במישור היחסים שבין הצדדים המתדיינים ואין הוא מיועד להטיל דופי או לפגוע במפר הצו (דברי השופטת שטרסברג-כהן, רע"פ 7148/98 עזרא ואח' נ' זלזניאק ואח' פ"ד נג(3) 337, 346; ע"א 1160/98 שיז"פ שיווק יזום ופרוייקטים לבניה בע"מ נ' אשכנזי פ"ד נד(1) 230).

הליך הביזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו – קנס או מאסר - עשויה להיות קשה ופוגעת, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו. פסיקת בית משפט זה חזרה והדגישה כי השימוש בכלי אכיפתי זה שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים וכי אין להיזקק להליכי בזיון בית המשפט כדרך של שיגרה כל מקום בו קיימת מחלוקת בין צדדים לעניין יישומו של פסק דין.

כאמור מאחר וניתן עיכוב ביצוע אין עוד כל צורך וטעם לדון בבקשה לביזיון.

סוף דבר

1. ביצוע פסק הדין יעוכב, בכפוף לקידום ההליכים בהתאם ל"הצעת המינהל".

2. הבקשה לביזיון נדחית.

3. לאור התוצאה אליה הגעתי, ובנסיבותיו של התיק ומיהות הצדדים, אין צו להוצאות בבקשה זו כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ג, 14 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.