1. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי:

2. התובעת הינה ילידת 1948, גמלאית. בעת התאונה הייתה התובעת בת 71 ועתה הינה בת 75 שנים.

3. התובעת נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.6.09, עת שנהגה ברכב מס' רישוי

34-823-60, הנתבעת ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה.

4. כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת באזורי גוף שונים, בעיקר בצוואר, גב חזה, כתפיים וראש. היא הובהלה לבית החולים "סורוקה", אובחנה כסובלת משבר דחיסה בחוליה L1 ואושפזה למשך 4 ימים.

5. עם שחרורה מבית החולים הומלץ לתובעת ללבוש מחוך, לקבל טיפולי פיזיותרפיה וליטול משככי כאבים.

כמו כן ניתן לה אישור ל 60 ימי מחלה.

לטענת התובעת היא עדיין סובלת ממגבלות ונזקקת לעזרה בביצוע פעולות יום יומיות פשוטות.

6. הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק. הצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק.

הנכות הרפואית:

7. התובעת נבדקה ע"י מומחה בית המשפט בתחום האורטופדיה ד"ר נחשון רנד אשר מצא בבדיקתה:

"קיפוזיס גב מתני ללא ספזם.רגישות לניקוש על עמוד השדרה במעבר גבי מתני בעיקר וגם בעמוד שדרה מותני..טווח עמוד השרה המתני:ישור מזערי עם כאב.בכיפוף מגיעה בקושי ניכר עד לברכיים.."

8. המומחה קבע בהסתמך על קובץ תקנות המוסד לביטוח לאומי נכות צמיתה בשיעור של 10% עפ"י ס' 37(8) (ב) בגין שבר בחוליה 1L וכן 20% נכות צמיתה בגין הגבלה בינונית בטווח תנועות עמוד השדרה המתני מתוכם מחצית בשל מצב קודם.

9. המומחה לא נחקר ע"י ב"כ הצדדים.

10. המומחה הרפואי אשר בדק את התובעת, מונה ע"י בית המשפט, ולפיכך אין לו כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה.

11. בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד (פורסם בנבו, 20.11.06) : "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברת כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט.

וכן בבר"ע 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל (פורסם בנבו 9.7.08) : "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז – 1986 (להלן: "תקנות המומחים"), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה הייתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: "ריבלין"). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט".

12. לאור האמור לעיל אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה.

יוצא אפוא כי נגרמה לתובעת נכות משקוללת בשיעור 19% כתוצאה מן התאונה.

הנכות התפקודית:

נכות תפקודית אל מול נכות רפואית

13. המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראייה לאובדן במקביל של הכושר לתפקוד יום – יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.

קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית.

בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב(3) 589, (12.10.78) נפסק:

"הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו".

בע"א 586/84 גדעון מקלף נ' שרה זילברברג מג(1) 137 (16.3.89) נפסק:

"אין צורך לחזור ולהדגיש כי לא בהכרח יש תיאום בין שניים אלה, והכל תלוי במהות הפגיעה. עיסוקו של הנפגע, יכולת אדפטציה שלו, כושר שיקום, תנאי שוק בעבודה וכדומה גורמים שאין צורך לעמוד עליהם כאן".

14. בחוות דעתו קבע המומחה כי קיימת הגבלה ניכרת בטווח תנועות עמוד השדרה המתני (ראה פרק סיכום ודיון לחוות הדעת).

15. עוד מציין המומחה כי מצבה של התובעת יציב ולא צפוי שינוי מהותי במצבה, כאשר השבר בחוליה נגרם כתוצאה מן התאונה אך ההגבלות בטווחי התנועה נובעות חלקן מן התאונה וחלקן משינויים ניווניים ומצב קודם.

16. אין ספק כי תפקודה של התובעת נפגע כתוצאה מן התאונה. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מגילה של התובעת, מהשינויים הניווניים הטבעיים נוכח הגיל וממצבה הקודם.

17. בכדי להדגים את המגבלות התפקודיות העידה התובעת והעידו בנותיה.

18. בתצהירה מפרטת התובעת את מצבה ואת התלות המוחלטת בעזרתם של אחרים בתקופה מסויימת לנוכח הקושי בביצוע פעולות בסיסיות, פעולות יום יומיות (סעיף 10 לתצהיר).

19. בנותיה של התובעת הצהירו אף הן על מגבלות האם ועל העזרה שהן מושיטות לה בשל מגבלותיה (למשל סעיפים 4,5,6,10 לתצהיר הגב' בן פורת, וסעיפים 5,6,7,10 לתצהירה של הגב' לילך אדם).

20. מן העדויות התרשמתי כי תפקודה של התובעת נפגע וחלה החמרה ממצבה הקודם לתאונה.

שוכנעתי כי התובעת זקוקה לעזרה וכי בנותיה מסורות לה ומעניקות לה את העזרה לה היא זקוקה.

21. אף על פי כן, סבורני כי ישנה מידה של הגזמה בתיאורים של העזרה המושטת כמו גם השמטות פרטים שהתבררו בחקירה הנגדית.

22. ראשית התברר כי בעלה של התובעת מוגבל מאוד בעצמו: "בעלי נכה עיוור וניצול שואה שיושב בבית, היום סגרתי עליו את הבית כדי להופיע בבית המשפט .."

"נכה ולא יכול לזוז, יש לו יד תפוסה ולא רואה כלום, זקוק לעזרה" (עדות התובעת בחקירה נגדית בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון בשורות 24-27) וכי הבנות מושיטות לו עזרה.

23. שנית התגלתה הגזמה בתיאור פועלי הבנות שכן לכאורה הן מקדישות לעבודות הניקיון ועבודות הבית הרבה מעבר לנדרש ומבצעות כפל פעולות.

24. שלישית, בחלק מן הזמן אושרה לתובעת עזרה מן המוסד לביטוח לאומי, ובגרסה באשר לעזרת הגב' זלנצוב יקטרינה התגלתה סתירה.

25. בתצהיר נטען כי לפני התאונה עבדה אצל התובעת במשק בית פעם בשבועיים, ארבע שעות ביום ואחרי התאונה פעם בשבוע שש שעות ביום.

ואילו מעדותה של התובעת ניתן להבין כי גם לפני התאונה העסיקה את הגב' זלנצוב פעם בשבוע אך פחות שעות.

26. התובעת הייתה גמלאית בזמן התאונה ולכן לא נגרע שכרה לעבר או לעתיד.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והוצאות נסיעה:

27. לגבי העבר, עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו.

ראה ע"א 525/74 אבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל(3) 281 10.6.76 שם נקבע:

"נזק מיוחד חייב להטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו".

28. בהתאם לחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994 (להלן: "חוק הבריאות") קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים עפ"י סל הבריאות בתחומים המוגדרים בסעיף 6 לחוק.

התובעת נזקקה לבדיקות ומעקבים וטיפולים רפואיים הניתנים לה באמצעות קופת החולים בה היא חברה. כן נזקקת לתרופות הכלולות בסל הבריאות, שמיום 1.1.2010 מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית, תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009-2010 התשנ"ט 2009, לא נגבית השתתפות עצמית בעבורן, וניתן פטור אף מהוצאות הנסיעות לטיפולים רפואיים גם אם התאונה התרחשה עובר לתיקון. התובעת לא הוכיחה כי הטיפולים והתרופות להם נזקקה או תזדקק בעתיד אינם נכללים בסל שירותי הבריאות, ובמצב בו לא שמרה את הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים, אין לה להלין אלא על עצמה.

על כן אין מקום לפצותה מכוח הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' פורסם בנבו 5.2.95).

וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30.4.97 נקבע כי "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994".

31. יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקקה התובעת סביר כי התובעת נשאה דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים ולרכישת מחוך מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 7,000 ₪.

32. באשר לתקופת העתיד, סבורני כי כל הטיפולים הרפואיים והתרופות שתצרוך התובעת בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופת החולים אליה היא שייכת מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009-2010, כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובעת לא תידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות. בכל מקרה גם המומחה לא ציין בחוות דעתו כי התובעת עשויה להזדקק לטיפולים עתידיים.

33. עם זאת ורק מהספק שמא בכל זאת אולי יהיו לתובעת הוצאות הקשורות בתאונה שאינן מכוסות בסל הבריאות, מוכן אני לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי כלשהו לעתיד בסך 4,000 ₪.

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד:

34. "הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקודו הגופני של נתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו בפני בית המשפט, העזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו" (קציר, "פיצויים בשל נזקי גוף" עמ' 792, ראה גם ע"א 619/86 בן חמו נ' אטדג'י תק-עליון, 90(3) 551, 553 29.10.90).

35. אכן, אין להתעלם ממחלותיה של התובעת עובר לתאונה, אשר בוודאי הייתה להן השפעה להתנהלותה והזדקקותה לעזרה בניהול משק הבית, וכן מנכותה הרפואית הקודמת אשר מצביעה כי התובעת הייתה נזקקת לעזרה אף אלמלא התאונה.

36. בנוסף, בנותיה של התובעת מבצעות חלק מעבודות הבית לשם עזרה לאביהן.

37. כאמור לעיל, שוכנעתי כי הבנות עוזרות לאם, אך לא במידה הנטענת.

38. בנסיבות אלו נחה דעתי כי עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינה הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע (ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם בנבו) 19.11.97 הנזכר שם בעמ' 829).

39. ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית בן חיון (פורסם בנבו) 4.8.05; ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (פורסם בנבו) 8.12.05).

למותר לציין כי הבנות לא הוכיחו הוצאות בפועל לשירותים בביתן כגון שמרטפות.

40. בהיעדר פרטים מדויקים ראוי להעריך זאת בסכום גלובאלי, הנני מחייב אפוא, את הנתבעת לשלם לתובעת בגין ראש נזק זה לעבר סך של 27,000 ₪ (לפי 4 שעות שבועיות בשכר של 40 ₪ לשעה).

41. באשר לעתיד, הגם כי סביר להניח שהתובעת תזדקק לעזרה בשל בעיותיה שאינן קשורות לתאונה, אין גם ספק כי לאור חוות דעתו של ד"ר נחשון רנד, נכותה האורטופדית של התובעת משפיעה על תפקודה הפיזי. מדובר בנזק המתייחס להגבלה בתנועה וכאבים שיתמשכו, לכן ראוי לפסוק לה פיצוי מסוים בראש נזק זה גם לגבי העתיד. אני מעריך הוצאות אלו באופן גלובאלי בראש נזה זה לעתיד על דרך האומדנה בסכום של 61,500 ₪.

כאב וסבל:

42. בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו ממוני) התשל"ו 1976, ובהתאם ל- 19% נכות רפואית, בגיל התובעת, ו- 4 ימי האשפוז, ועל כך אין חולק, זכאית התובעת לפיצוי בסך 22,146 ₪.

סוף דבר:

43. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 121,646 ₪ ובמעוגל 122,000 ₪.

44. הנתבעת תישא בתשלום האגרה ובשכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ.

45. התשלום ישולם בתוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

46. ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

47. המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ג, 07 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.