רקע-

1. עניינו בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").
2. התובע, משה גת, יליד 16.7.1962, נפגע בתאונת דרכים ביום 16.9.2007, בעת שנהג באופנוע המבוטח על ידי הנתבעת. התאונה הינה תאונת עבודה.
3. אין מחלוקת אשר לחבות ולכיסוי הביטוחי.
4. בקשתו של התובע למינוי מומחה רפואי נדחתה ועל כן לא נקבעה נכות רפואית לתובע נכות בגין התאונה. בהעדר נכות רפואית, יש לדחות את טענותיו של התובע לפיהן כאבי הראש או כאבי הגב עליו הלין, נובעים בין השאר מהתאונה מושא התביעה.
5. הצדדים חלוקים לעניין הנזק ובפרט לגבי משך תקופת אי הכושר וכן הפסדי השכר לעבר, אשר נגרמו לטענת התובע בתקופה זו.
6. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו ,התאונה הייתה הגורם הישיר והעיקרי להתדרדרות במצבו של העסק. אומנם במצבו הכלכלי של העסק חלו, עליות ומורדות, אך ב- 2007 היתה "תקופה לא רעה".

ב"כ הנתבעת טען מנגד כי התאונה הקלה בה היה מעורב התובע לא גרמה להפסדי שכר ובוודאי לא כנטען על ידי התובע. מצבה הכלכלי של החברה שבבעלותו התדרדר באופן דרסטי ומתמשך, כשנתיים עובר לתאונה וללא קשר אליה. עוד נטען כי התובע חפץ למכור את העסק. עוד נטען כי אף במשך תקופת המחלה הנטענת, לא נגרמו לתובע נזקים שכן התובע המשיך למשוך כספים מהשותפות.

דיון-

תקופת אי הכושר-

עולה מהראיות כי התובע הינו עצמאי, השותף במכללה להכשרה מקצועית, שרוטל.

לטענת ב"כ התובע, התובע לא היה כשיר לעבודה במשך 192 יום.

מנגד, לטענת ב"כ הנתבעת, לא ניתן לקבוע כי תקופת אי הכושר הינה למשך 192 יום, זאת בהעדר מינוי מומחה רפואי וכאשר התובע לא עמד בפני וועדה רפואית במל"ל.

בפועל הוגשו אישורים על 138 יום יום בלבד, אשר אף הם לא אושרו. לגבי ימים אלה, קיבל התובע דמי פגיעה בגובה 75% משכרו.

התובע לא זכר את היקף ימי המחלה והאישורים אשר ניתנו בגינם. התובע העיד כי באיזה שהוא שלב הפסיק ללכת או מיעט ללכת לרופאים (עמוד 15 ש' 23 ואילך). התובע טען כי נעדר מעבר לימים הרשומים (עמוד 16 ש' 29). ב"כ התובע טוען בהקשר זה כי פירוט ימי המחלה הוא שולי לנוכח היותו של התובע עצמאי וכי מבחן ההכנסה הוא הקובע בעניין זה.

עולה מעדות שותפו של התובע כי לא נערכה ספירה מדוקדקת וכן רישום מדויק, לגבי ימי היעדרות התובע. עוד העיד כי התובע ניצל באופן חלקי את ימי המחלה וכי גם בימים כתיקונם יתכן ונכח בעסק שעות בודדות (ישיבה מיום 18.11.4, עמוד 10 ש' 25 עד עמוד 11 ש' 5, עמוד 11 ש' 9 עד 17).

מנגד, בעדות התובע במל"ל עולה גרסה הפוכה, לפיה נעדר פחות מהימים הרשומים, שכן לא ניצל את מלוא אישורי המחלה. התובע העיד שם כי נעדר באופן מוחלט מעבודתו עד סוף דצמבר 2007- ינואר 2008 (עמוד 38 למוצגי הנתבעת).

כאשר התובע הודה בעדותו בפני כי אישורי המחלה אינם משקפים את הימים בהם נעדר לחלוטין מהעסק וכאשר על פי עדותו במל"ל תקופת אי הכושר הינה עד ינואר 2008, הרי זו תקופת אי הכושר בגינה יש לקצוב לתובע את הפסדי השכר לעבר.

1. הפסדי התובע לעבר-

התובע לא הגיש חוות דעת כלכלית בתמיכה לטענותיו. התובע הצהיר כי התאונה ארעה בעיתוי הנושא השפעה על השנה כולה. בעוד שבשנת 2006 הרוויח 116,542 ₪, הרי בשנת התאונה , 2007, הרוויח סך של 65,679 ₪ בלבד. התובע הציג אישור רו"ח לעניין גובה הכנסותיו בשנת 2006 (נספח ד'(1)). עוד הצהיר כי בשל התאונה הפסיק להגיע לעבודה וכתוצאה מכך לא היה מי שיקבל לקוחות חדשים ויגבה כספים. שותפו ניסה להקטין את הנזקים אך לא עמד בנטל ועל כן ההכנסות פחתו באופן דרסטי. כתוצאה מהתאונה נאלצו השותפים לפטר עובדים ומצבת כוח האדם פחתה מ-25 ל-9 עובדים בלבד.

שותפו של התובע, מר אריה ברוך, הגיש תצהיר בו הובאו הצהרות דומות מפיו.

התובע העיד כי עיקר עבודתו הינה קידום מכירות (עמוד 17 ש' 13). התובע הודה כי אף אם הוא נעדר מהעסק, הרי מישהו אחר בעסק, כדוגמת מנהל סניף, יכול לקבל לקוח חדש. התובע לא הצליח להבהיר בעדותו במה שונה השירות הניתן על ידו, מהשירות המוענק על ידי מנהלי הסניף ללקוחות חדשים (עמוד 18 ש' 7). על כן, עולה מעדות התובע ושותפו, כי קיים מענה ללקוחות חדשים, אף אם התובע נעדר מהעסק. עדותו זו, אינה עולה בקנה אחד עם הטענה כי מדובר בהפסד של מאות לקוחות.

בהקשר זה אציין כי לא הוצגה רשימת לקוחות ספציפית אשר הרשת הפסידה, רשימות עובדים שפוטרו וכיוב'.

שותפו של התובע, מר אריה ברוך, העיד מטעמו. עולה מעדותו כי לרשת 5 סניפים וכי ישנם שניים או שלושה מנהלים בכירים. שותפו העיד כי תפקידו של התובע כלל בעיקר פגישות יעוץ עם לקוחות חדשים וביצוע מכירות. עם זאת תיאום פגישות עם לקוחות חדשים היה גם בימים בהם נמצא מנהל סניף ובמקרים מסוימים החליף הוא בעצמו את התובע (עמוד 9 ש' 26-30, עמוד 10 ש' 16). שותפו הודה כי בעקרון הרשת לא איבדה לקוח אשר פנה לעסק (עמוד 10 ש' 22).

על פי עדות התובע הרשת איבדה מאות לקוחות בשל היעדרותו, אך מנגד על פי שותפו המצוי ברזי העסק לפחות כמוהו, הרשת לא איבדה כל לקוח.

עדות התובע סותרת באופן מהותי את עדות מר ברוך כבר בשלב זה.

סתירה זו מתווספת לסתירות אחרות.

התובע העיד בפני המל"ל כי בתקופת החגים עובדים באופן מצומצם.

התובע העיד כי עיקר העבודה הינה בחודשים ספטמבר- נובמבר למרות החגים. כאשר עומת עם עדותו ב-מל"ל, העיד כי אף שעבדו באופן מצומצם בתקופת החגים, ההכנסות היו יותר גדולות (עמוד 19 ש' 5).

על פי עדות מר ברוך, בעקבות התקופה בה התובע לא עבד בצורה מלאה, הייתה ירידה שהשפיעה על ההכנסות (עמוד 12 ש' 21). בתקופה זו, בטרם החגים, בדרך כלל ההרשמה לקורסים גבוהה יותר. עדות זו סותרת לכאורה את דברי התובע (עמוד 12 ש' 23 עד עמוד 13 ש' 10).

התובע העיד כי כמה חודשים לאחר התאונה החלה התדרדרות (עמוד 18 ש' 21). על פי עדותו בשנת 2008 עדיין משתקפת התאונה בדיווחי העסק. לטענתו ב-2008 או 2009 ניסו למכור את העסק (עמוד 19 ש' 12 ואילך).

התובע אישר את הנתון בדבר ירידה תלולה בשיעור של 30% משנת 2005 ל-2006. (עמוד 18 ש' 30). מר ברוך נותר אף הוא ללא הסבר ראוי, עת עומת עם תקצירי שומה לשנים קודמות וכן עם הנתון בדבר שיעור הפחתת ההכנסה בין שנת 2005 ל-2006.

שיעור ירידה בהכנסות בשיעור של 80% בשנת התאונה, שויך על ידי העד ברוך בחלקו בלבד להיעדרות התובע (עמוד 13 ש' 16 ואילך, ש' 27).

העד ברוך הודה כי היו לשותפות חובות לבנקים (עמוד 15 ש' 15). התובע מנגד העיד כי "אני לא חושב שהיו חובות" (עמוד 20 ש' 11).

העד ברוך לא זכר אם היה מו"מ למכירת העסק או תהליך למכירתו. הסברו התמוה הינו כי מכירת העסק הייתה מהותית לתובע אך לא לו (עמוד 14 ש' 19 ואילך). התובע העיד כי החליט לבדוק את האופציה של מכירת העסק (עמוד 20 ש' 3).

עדותם בעניין זה סתרה לכאורה את עדות התובע בפני המל"ל, בה העיד כי "אנחנו מדברים על מכירת העסק כבר תקופה ארוכה יותר משנה" אך בהמשך העיד " לא זוכר אם בספט' 07 היינו במו"מ למכירת העסק". (עמוד 40 ש'14, 19-20 ואילך למוצגי הנתבעת).

התובע הודה כי משך כספים מהשותפות אך העיד כי אין תיעוד של משיכות אלה וכי על פי הסכם לא כתוב בתקופת היעדרות המשיכה זהה בין השותפים (עמוד 17 ש' 3 ואילך).

שותפו הודה כי בימי היעדרותו של התובע, משך התובע כספים מהשותפות(עמוד 12 ש' 2-6). שותפו הסביר כי נערכה התחשבנות שונה וכי זו קביעה של השותפים (ש' 11-17).

עדות השותף, מר אריה ברוך, החלישה את גרסת התובע.

אשר על כן, עדות התובע סותרת את עדותו במל"ל, כמו גם את עדות שותפו. קשה ליישב סתירות אלה. אשר על כן, אינני נותנת אמון בגרסתו.

מנימוקי ב"כ הנתבעת, הנני דוחה את טענת ב"כ התובע בסיכומיו, לפיה הפסדי שכר לעבר הינם בסכום של כ- 85,000 ₪.

1. מנגד, שוכנעתי כי נגרמו לתובע הפסדי השתכרות לעבר, אך בהיקף מצומצם בלבד. חישוב הפסדי שכרו לתקופה זו ייעשה בלית ברירה בדרך של אומדנה (הנני מפנה ל- ד' קציר,' פיצויים בשל נזקי גוף', כרך א' עמוד 17-18 וכן ר' ע"א 448/87 צבי המרמן, קבלן לבנין בע"מ נ' עיד אברהם חסן, פ"ד מג(3) 810).

לאור האמור לעיל, הנני פוסקת לתובע פיצוי גלובאלי בגין הפסדי העבר בסך של 30,000 ₪.

1. הוצאות רפואיות ונסיעות- בהתחשב בתקופת אי הכושר כמו גם בכיסוי שניתן להוצאות רפואיות מכוח ההסדר עם קופות החולים, אעמיד את הפיצוי עבור ראש נזק זה, על דרך האומדנה, בסך של 3,000 ₪ לעבר ולעתיד.
2. כאב וסבל- בהתחשב בתקופת אי הכושר מחד והעדר נכות צמיתה מאידך, אעמיד את גובה הפיצוי בגין כאב וסבל על סך של 12,000 ₪.

סוף דבר-

סך הפיצויים להם זכאי התובע הוא:

1. הפסדי שכר לעבר 30,000 ₪
2. הוצאות רפואיות ונסיעות 3,000 ₪
3. כאב וסבל 12,000 ₪

==============

ובסה"כ: 45,000 ₪

1. ניכויים- הצדדים חלוקים לגבי היקף הניכויים. לטענת ב"כ התובע, אומנם קיבל התובע דמי פגיעה בסכום של 16,794 ₪ אולם נאלץ להחזיר מתוכם סך של 14,238 ₪. על כן גובה ניכויי מל"ל הינו בסכום של 2,556 ₪. לטענת ב"כ הנתבעת גובה ניכויי המל"ל עומד על סך של 21,675 ₪ משוערך להיום. הנתבעת הציגה אישור מיום 22.3.10, על תשלום גמלת דמי פגיעה לתובע, בסכום ברוטו כולל של 27,823 ₪. סכום זה שולם בשלושה תשלומים- סך של 5,218 ביום 7.10.08,סך של 4155 ש"ח 14.12.08 וכן סך של 18,540 ₪ ביום 20.1.09 (עמוד 18 למוצגיה). על גבי האישור לא מוצגים כל קיזוזים או ביצוע החזרים. התובע מנגד הציג שאילתא מאתר הביטוח הלאומי מיום 9.1.09, לפיו שולמו לו דמי פגיעה ביום 20.1.09 בסכום של 16,794 ₪ והחזר דמי ביטוח בסך של 14,283 ₪. עוד צוין בשאילתא זו כי לתובע חובות במוסד לאומי בסכום של 21,041 ₪ (נספח ז' למוצגי התובע). לכאורה השאילתא אשר הציג התובע אינה מתייחסת לשני התשלומים האחרים, מיום 7.10.08 ומיום 14.12.08, הנותרים איפוא על כנם. לגבי סכומים אלה לכאורה אינה מתעוררת מחלוקת. אשר לתשלום השלישי, על פי עדות התובע לראשונה, ביצוע ההחזר נבע מגמלה חוסמת (עמוד 21 ש' 11, עמוד 23 ש' 3). עם זאת, על גבי המסמכים אותם הציג אין זכר לגמלה חוסמת או ציון חוזר המל"ל בהקשר זה ( נספח ז' למוצגי התובע) . על כן, צירוף החוזר לסיכומי ב"כ התובע אינו מעלה ואינו מוריד, שכן הסברו של התובע אינו מעוגן במסמכים אותם בחר להציג, אשר אינם מבססים את גרסתו. יודגש כי מוצג הנתבעת הוא מסמך מרכז המאוחר בזמן. על כן, משעמדה הנתבעת בנטל והציגה אישור זה, הרי ככל שרצה התובע לסתור את האמור באישור ובפרט לנוכח המוצגים החלקיים שהציג, היה עליו בנסיבות העניין לעתור לזימון נציג המל"ל למתן עדות.

אשר על כן, הנני דוחה את גרסת התובע וקובעת כי גובה ניכויי המל"ל, מתוך סך הפיצויים, הינו סך של 21,675 ₪ משוערך להיום.

1. על סכום הפיצויים לאחר הניכויים, יתווספו הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 3,578 ₪.
2. הסכומים האמורים יישאו ריבית והצמדה מיום פסק הדין ועד לתשלומם בפועל.
3. המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ג אלול תשע"ה, 28 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.