הצדדים לתביעה ותמציתה

1. מונחת בפני תובענה כספית שהגישה חוטי טיב בע"מ, חברה פרטית העוסקת במסחר בטקסטיל (להלן: "התובעת") כנגד מר שאלתיאל קרואני (להלן: "הנתבע"), בעל עסק ליצור חולצות הנמכרות הן ללקוחות סיטונאים והן ללקוחות פרטיים (להלן: "העסק") . מנהל התובעת, האחראי בין היתר על היבוא, היצור והשיווק של הבדים הינו מר דוד עמרה (להלן: "עמרה").

2. אין מחלוקת כי התובעת מכרה לנתבע סחורה בסכומים שונים החל משנת 2008 והנתבע נהג לשלם על חשבון החוב באמצעות שיקים שלו ושל לקוחותיו. בגין כל סחורה שסופקה הנפיקה התובעת תעודת משלוח שעליה נכתב: "על הקונה לבדוק את הטובין ביסודיות עם קבלתם. כל תביעה מצד הקונה תוגש בתוך 7 ימים מיום המשלוח. לא תתקבל כל תביעה לאחר גזירה, עיבוד, מכירה או כל טיפול אחר בטובין. הסחורה תישאר בבעלותנו הבלעדית עד לתשלום מלוא התמורה ע"י הלקוח").

3. בתביעה שבפניי טוענת התובעת כי לנתבע נותר חוב כספי בגין סחורה שסופקה במלואה , חוב המסתכם בסך של 224,106.89 ₪ . מנגד הנתבע חולק על סכום החוב וטוען שאינו חייב לתובעת דבר וזאת בהסתמך על שלוש טענות הגנה עיקריות: לשיטתו של הנתבע, סופק לו בד פגום מסוג ריב 1/1 100% כותנה סרוקה מחוט 30/1 (להלן: "בד ריב") , בד אשר הסב לו נזקים רבים אותם הוא מבקש לקזז מסכום החוב; בנוסף טוען הנתבע שלא קיבל חלק מהסחורה בגינה חויב, וכן כי מספר חשבוניות חושבו באופן שגוי.

להלן גרסאות וטענות הצדדים, ביתר פירוט.

טענות התובעת בכתב התביעה ובתצהירים

4. עמרה, בסעיפים 13-24; 73-77 לתצהירו (ת/1) מתאר את מסכת ההזמנות בין הצדדים. לטענתו, במהלך העסקים בין הצדדים החזיר הנתבע לתובעת סחורה מסוג "בד פוטר 3 חוטים" והתובעת זיכתה אותו ביום 15.1.2009 בסך 13,774₪ (להלן: "בד הפוטר"), לטענת התובעת זיכוי זה היה לפנים משורת הדין ובשל קשיי גבייה של הנתבע. לגבי בד מסוג ריב טוענת התובעת כי סה"כ רכש הנתבע ממנה 3530.9 ק"ג בד ריב. ביום 18.5.2009 סיפקה התובעת לנתבע 455.1 ק"ג בד ריב שחור (תעודת משלוח מס' 150520) ו-288.7 ק"ג בד ריב לבן (תעודת משלוח מס' 150519) (להלן: "המשלוח הראשון"). לאחר המשלוח הראשון, במהלך חודשים 6/2009 – 7/2009, סופקו לנתבע מספר משלוחי בדי ריב נוספים. בכמות של 1,720 ק"ג מכמות הבד הכוללת השתמש הנתבע לצורך תפירת חולצות. בחודש 8/2009 התלונן הנתבע על פגם בבדי הריב שמהותו התרחבות והתכווצות החולצות לאחר כביסה. הנתבע החזיר לתובעת 1810.5 ק"ג מהבד בו לא עשה שימוש. ביום 30.9.2009 הופקה לנתבע חשבונית זיכוי מס 19/160177 בסך 54,843.80 כולל מע"מ בגין בדי הריב שהשיב וכן חשבונית זיכוי מס 19/160173 בסך 3022.30 ₪. התובעת שלחה את הבד שהוחזר לה לדחיסה/גיהוץ על חשבונה אולם הנתבע לא נטל בחזרה את הבד והוא נמכר ללקוח אחר שלה בשם "דרייב פשן" שלטענתה היה שבע רצון ממנו. לאחר הוצאת החשבוניות מסר הנתבע לתובעת שיקים בסכום כולל של 48,000 ₪.

5. לגרסתה של התובעת, המשלוח הראשון הורכב משתי "פרטיות" שהועברו לנתבע לניסיון כ"פיילוט". רק לאחר שאישר האחרון כי בדק את הסחורה והיא מתאימה לצרכיו ודרישותיו סופקו שאר הבדים במשלוחים שונים. ההודעה בדבר הפגם נמסרה רק באמצע 8/2009, קרי כשלושה חודשים לאחר קבלת שתי הפרטיות לניסיון. התובעת טוענת הגם וקיים דו"ח תקינות הבד מטעם היצרן נעתרה לבקשת הנתבע לבצע דחיסה/גיהוץ על חשבונה ולו רק כדי לרצותו במסגרת השירות המסור שמעניקה היא ללקוחותיה. אולם גם לאחר תהליך הגיהוץ סירב הנתבע ליטול את הבד בטענות שונות ומשונות. באשר לחשבונית השנייה טוענת התובעת כי הזיכוי ניתן לבקשת הנתבע כהנחה (הפרש מחיר).

6. עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי אף אם נכונה טענת הנתבע שהבד אינו תקין הרי שלאור הכיתוב בתעודות המשלוח היה עליו להחזירו לתובעת בטרם נגזר או נתפר, התובעת היתה מסכימה לקבלו ולזכות את הנתבע במלוא הסכום. לאור הכיתוב בתעודות המשלוח טוענת התובעת כי אינה אחראית לשאת בתוצאות אספקת הבד הפגום (ככל שפגום) שאינו מהווה כטענת הנתבע תנאי מקפח בחוזה אחיד אלא תנאי מוסכם ומהותי שהינו בבחינת חזרה על אזהרה ותזכורת של הנוהג הקיים שנועד גם כדי להתריע בלקוחות שעליהם לבצע בדיקה טרם עיבוד הבדים במטרה למנוע מצב זהה לענייננו. תנאי זה נועד הן לטובת הלקוח והן לטובת הספק. במידה ותנאי ההסכם לא היו לרוחו של הנתבע יכול היה לקנות בדים מספקים אחרים. התובעת טוענת כי הנתבע לא בדק את הבד טרם הגזירה כמתחייב מהכיתוב בתעודת המשלוח דבר שיכל למנוע את הנזקים המוכחשים להם טוען וגם אם בדק הרי שבדיקתו נעשתה בצורה רשלנית ולכן בשני המקרים אין לו אלא להלין על עצמו.

7. לגישת התובעת, הנתבע עיכב תשלומים מעבר לתאריכים המוסכמים בתירוץ כי נקלע לקשיים כלכליים בתזרים הכנסות בשל חובות מצד לקוחותיו. לתובעת ידוע כי הנתבע העביר את עסקו למקום חדש וגדול יותר וכן רכש ציוד דפוס חדש ולכן הוצאותיו גדלו משמעותית כך שלא עמד הוא בתנאי האשראי. לאור האמור, הנתבע דחה תשלומים בגין סחורה שרכש וביקש מהתובעת להמתין בסבלנות לכספה. משנקפו הימים והנתבע לא מסר לתובעת אמצעי תשלום ביקש הוא להשיב לתובעת סחורה על מנת להקטין את החוב. לפנים משורת הדין ובאופן חד פעמי הסכימה התובעת ליטול את בד הפוטר כפי שנזכר לעיל.

8. התובעת ממשיכה וטוענת שלאחר הנפקת החשבוניות והתשלום בסך 48,000 ₪ ביקש הנתבע לרכוש סחורה נוספת אלא שהתובעת סירבה והתנתה את אספקת הסחורה במסירת אמצעי תשלום בגין כל החוב. תחילה הודיע הנתבע כי נקלע לקשיי נזילות וביקש לדחות תשלומים ובהמשך תרץ את אי התשלום בטיב הבד תוך שסרב להראות לתובעת את החולצות שתפר. לגישתה, אף אם הוחזרו לנתבע חולצות ע"י לקוחות הרי שאין מדובר בבד שסיפקה. הנתבע נהג לרכוש בדים מספקים שונים ולא רק ממנה. בנוסף טוענת כי אף אם הוחזרו החולצות ע"י הלקוחות אין לכך קשר לטיב הבד. לפיכך, דוחה התובעת את טענת ההגנה הראשונה של הנתבע לעניין טיב הבד, אם בשל אי הוכחת הפגם בבד ואם בשל אי הוכחת גובה הנזק לו הוא טוען.

9. התובעת הודפת את טענות הנתבע בנוגע לנכונות הנתונים המפורטים בכרטסת שלה וטוענת כי משקפת היא את כל הסחורה שסופקה בפועל לנתבע כמו גם המחיר עליו סוכם. התובעת מכחישה את טענת הנתבע לקיזוז: לגבי טענת הנתבע כי לא קיבל סחורה צירפה התובעת אישור המובילים על מסירת הבדים לנתבע. לגבי תעודת משלוח 140083 טען עמרה שהנתבע התקשר אליו והודיע שקיבל את סחורה בעודף ומשכך הוצאה לו תעודת משלוח מס' 140111 כהשלמה על הפרש ובגין שתי תעודות המשלוח הוצאה חשבונית 140080. ביחס לתעודת משלוח 140272 טוענת התובעת כי נשלחה לנתבע סחורה בתעודת משלוח מס' 140209, הנתבע חתם על קבלתה. ואולם מאחר והופקה היא במחיר שגוי בוטלה היא והוצאה במקומה תעודת זיכוי מס' 140162 ובמקום תעודת המשלוח הופקה תעודת משלוח מס' 140272 עליה לא היה צורך להחתים את הנתבע שכן אישר הוא את קבלת הסחורה בתעודת משלוח מס' 140209. טענת הנתבע לפיה מכחיש קבלת 40% מסך כל רכישותיו נטולה הגיון מסחרי שכן אי קבלת כמות כה משמעותית הייתה יוצרת חוסרים רבים. לטענת עמרה וידא אישית עם הנתבע את קבלת הסחורה.

10. בסעיפים 81-99 לתצהיר עמרה מתייחס זה האחרון לטענות הטעויות בחשבוניות, ודוחה אותן אחת לאחת. לסיכום טוענת התובעת שאין ממש בטענת הפגם בבד; שהוכח כי כל הסחורה התקבלה בידי הנתבע; שאין כל טעות בחשבוניות ומשכך דין התביעה להתקבל במלואה.

טענות הנתבע בכתב ההגנה ובתצהירים

11. לטענת הנתבע העיכובים בתשלום נגרמו כתוצאה מטעויות רבות בחשבוניות ולא בשל בעיות בתזרים המזומנים. לגרסתו בד הפוטר הוחזר לתובעת לבקשתה, בשל ביקוש של לקוח אחר ולאחר שלנתבע נותר הבד במלאי. חשבונית הזיכוי בגין הבד שהוחזר הונפקה לאחר שהבד התגלה כפגום, אינו מתאים לייעודו ואינו ראוי לשימוש. החשבונית הנוספת הונפקה כזיכוי בגין חיוב הנתבע ביתר.

12. לגישתו, בדק את בד הריב ביסודיות ועל פניו נראה שהיה תקין. הבדיקה בוצעה באמצעות גזירת פיסת בד מקצה הגליל וכיבוסה במכונת כביסה ביתית אלא שלטענתו הגלילים היו דחוסים כך שנוצר עיוות בתוך הגליל. מאחר שהבד בתחילת הגליל לא היה מתוח הרי שלא גילה את הפגם. הנתבע מכחיש את טענת התובעת שהמשלוח הראשון היה "פיילוט" וטוען כי מדובר במשלוח רגיל של בדים בצבעים שחור ולבן כאשר הבדים הצבעוניים הגיעו לאחר מכן. הנתבע טוען כי תפר 12,645 חולצות והחל במכירתן. הנתבע החל במכירת החולצות או אז הגיעו לחנותו עשרות שיחות טלפוניות של לקוחות זועמים שהתלוננו שלאחר כיבוס החולצות התרחב והתכווץ הבד והפך ל"סמרטוט" באופן בלתי ראוי לשימוש. מאות לקוחות השיבו לנתבע את החולצות וקיבלו חולצות אחרות או זיכוי. בסה"כ כמות חולצות אשר הוחזרה לנתבע או לא נמכרה הינה 7,205. הנתבע נאלץ לקבל 1,097 חולצות שמכר ללקוח בשם "טקסטיל השלושה" מאילת וכן 792 חולצות ללקוח בשם ל.א.ב קרנבל מאילת בתמורה לסחורה חלופית. הנתבע הודיע לתובעת כי הבד פגום מיד כשנודע לו על כך.

13. לטענתו של הנתבע רוב החולצות, שהינן חולצות בית ספר, נקנות בחודש אוגוסט כאשר לפני כן עמל הוא על הכנת מלאי ומכאן ההסבר על מועד ההודעה בדבר הפגם בבד. הנתבע טוען כי עמרה ביקר במפעלו והנתבע ביקש להשיב לו את החולצות. הואיל ונזקי הנתבע טרם התגבשו אז הסכים הוא לשלם לתובעת סך של 48,000₪. התובעת לא נענתה לדרישות הנתבע כי תזכה אותו ותפצה אותו בגין הבד הפגום. הנתבע מסרב לשלם את יתרת החוב המוכחש בטענה כי הבד לוקה באי התאמה כמשמעותה בחוק המכר והיקף הנזקים עולים על יתרת החוב הנטענת.

14. לשיטתו במהלך תקופת ההתקשרות בינו לבין התובעת עבד הוא עם עוד שני ספקים בלבד, תכלת וטורקיז, כאשר כמעט כל בדי הריב שסופקו לו בחודשים 5/2009-7/2009 סופקו ע"י התובעת. כך, לעומת 165.65 ק"ג בדי ריב אשר סופק ע"י חברת תכלת סיפקה התובעת 3,644.3 ק"ג בעוד חברת טורקיז לא סיפקה לו בד מסוג זה. העובדה שכיום ממשיך לקנות מתכלת ולא מהתובעת מעידה על כך שהאחרונה סיפקה את הבד הפגום. הנתבע טוען כי הבד שנשלח למכון התקנים לצורך בדיקה מטעמו סופק ע"י התובעת וזאת ניתן ללמוד מהצבעים היחודיים של הבדים שקנה מהתובעת בלבד. לטענתו התובעת לא ביצעה בדיקה כלשהי בבד ואף לא שמרה חתיכה לביצוע בדיקה וזאת למרות שבמועד בו קיבלה היא חזרה את הגלילים ידעה על תלונות הנתבע. לשיטתו, אין לדעת אם הבד שסופק לדרייב פשן הינו הבד נשוא המחלוקת. במידה ואכן מדובר באותו בד הרי שנותר בידי התובעת ההפרש בין כמות הבד שקיבלה לבין הכמות שמכרה ואותה העדיפה להעלים.

15. עוד מוסיף הנתבע וטוען כי הכיתוב על גבי תעודות המשלוח מתייחס לליקויים שניתן היה לגלותם במועד המסירה ו/או בזמן הגזירה ו/או העיבוד ו/או המכירה ו/או טיפול אחר בטובין. פרשנות התובעת אינה מתיישבת עם הכתוב ואינה סבירה. למצער, הואיל והכיתוב נוסח ע"י התובעת יש לפרשו כנגדה. לגישת הנתבע לא גילה את הפגם ואף לא יכול היה לגלותו אלא רק לאחר שהחולצות שמכר כובסו ע"י לקוחותיו ולפיכך אין התובעת יכולה להסתמך על הכיתוב. לחילופין טוען, כי אף אם פרשנות התובעת לכיתוב הייתה נכונה הרי שהתובעת מנועה מלהסתמך עליה שכן מדובר בשימוש שלא בתום לב בזכות הנובעת מחוזה ו/או כי תעודות המשלוח הינן בגדר חוזה אחיד והכיתוב הינו תנאי מקפח. לחילופי חילופין טוען כי התובעת מנועה להסתמך על הכיתוב מאחר שנוכחה היא שהבד פגום ואינו מתאים לשימוש ואף הסכימה לקבל 1810.5 ק"ג בד ובכך הודתה היא למעשה בפגם.

16. הנתבע מכחיש כאמור את החוב הנטען. לטענתו משהתברר לו שהיקף נזקיו עולה על יתרת חובו לתובעת נמסרה לה הודעת קיזוז ובהמשך ניתנה ע"י הנתבע הוראה לביטול השיקים. הנתבע טוען כי בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת נפלו מפעם לפעם טעויות וחויב הוא ביתר. יתרת החוב של הנתבע לתובעת לפני קיזוז נזקיו עקב אספקת הבד הפגום מסתכמת בלא יותר מהסך 61,940 ₪ שכן מיתרת החוב הנטענת יש לקזז הסך 141,480 ₪ המהווה חיוב בגין סחורה אותה טוען כי לא קיבל ולכן גם לא חתום על תעודות המשלוח. יצוין כי בתצהירו שינה הנתבע גרסה לעניין סכום הסחורה אותה לא קיבל וטען כי מדובר בסך 102,670 ₪. בנוסף, בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת נפלו טעויות רבות הנובעות מחישוב שגוי, כאמור, אם בשל חיוב שאינו תואם את המחיר עליו הסכימו הצדדים ואם בשל סכום המבוסס על שער דולר שגוי. לטענתו סכום החשבונית בגין השבת בד הריב מוטעה שכן שילם על סחורה זו 57,737 ₪. בנוסף טוען הנתבע כי יש לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהבד הפגום: גזירת החולצות הפגומות, תפירתן, הובלתן, אבדן רווח, פגיעה במוניטין ואבדן לקוחות.

ההליכים שהתקיימו בפני

17. בין הצדדים התקיים הליך ארוך של גילוי ועיון במסמכים. אמנם הוריתי בקדם המשפט שהתקיים ביום 11.5.2010 למצות את ההליכים המקדמיים בתוך 30 ימים, אך הליכים אלה נמשכו אף לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים ועד כשבועיים לפני מועד ישיבת ההוכחות המקורי שנקבע. בהחלטתי מיום 16.12.2010 באחת מהבקשות שהוגשו בעניין ההליכים המקדמיים קבעתי, בין היתר: "יש מקום להעביר לידי התובעת את הסחורה הפגומה הנטענת.. על מנת שהתובעת תוכל לבדוק אותה. עם זאת, אין מקום להורות על עיון בחשבונות בנק ובמסגרות אשראי של הנתבע. דברים אלו חורגים לשאלות שבמחלוקת. על התובעת להוכיח כי סיפקה את הסחורה ולא קיבלה תמורה ועל הנתבע להוכיח כי הסחורה פגומה ולכן אין חובת תשלום (במלואה או בחלקה)." בדיון שהתקיים בפני ביום 31.3.2011 העלתה התובעת טענה להרחבת חזית בתצהירי העדות הראשית מטעם הנתבע. בהחלטתי ציינתי: "אני חוזרת ומציינת שלא אתיר הרחבות חזית בכלל ובעיקר לעניין טענות קיזוז שלא נטענו במפורש בכתב ההגנה ולא אתיר צירוף חשבוניות שלא בא זכרן בכתב ההגנה."

18. בתיק זה התקיימו שתי ישיבות הוכחות. מטעם התובעת העידו עמרה ומומחה התובעת מהנדס הטקסטיל מר יצחק שכטר (סומנה ת/5) , אשר הגיש חוות דעת מומחה, סומנה ת/5 (להלן: "מומחה התובעת"). מטעם הנתבע העידו הוא בעצמו, הגב' שירן קרואני , ביתו של הנתבע העובדת בעסק מספר שנים לרבות בתקופה הרלוונטית לתביעה (להלן: "שירן"); וכן המומחית מטעמו, נציגת מכון התקנים הגב' מרים הרלב (חוות הדעת סומנה נ/3) (להלן: "מומחית הנתבע").

דיון והכרעה

19. כפי שציינתי בקדם המשפט, על התובעת להוכיח כי סיפקה את הסחורה ולא קיבלה את התמורה המבוקשת על ידה; מאידך על הנתבע הנטל להוכיח שהסחורה הנטענת לא התקבלה בהיקף הנטען; כי נפלו טעויות חישוב; כי חלק מהבד שסופק היה פגום, דבר אשר גרם לנזקים. זה המקום להדגיש כי אין חולק לעובדה שעבור הבד שהוחזר קיבל הנתבע זיכוי.

20. על פי הדין וההלכה, "על המוציא מחברו עליו הראיה". עם זאת, מקום בו מועלת טענת קיזוז, הנטל מוטל על הטוען לה. בכל הנוגע לנטל השכנוע ולנטל הבאת הראיות נקבע בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2006), (פורסם במאגרים) כדלקמן: "נטל ההוכחה משמש לתאר שני מושגים שונים. הראשון הוא נטל השכנוע, והשני הוא נטל הבאת הראיות. נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות. נטל זה הוא קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט. נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. ככל שמדובר בצד הנושא בנטל השכנוע, משמעות החובה היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל, ואילו ביחס ליריבו משמעה שעליו להביא ראיות שישמיטו את הבסיס מתחת לראיות שהובאו כנגדו. נטל זה הוא דינאמי, ועשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו (לעניין זה ראו: יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי, 2003) 1505-1506 (קדמי, חלק שלישי); ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124 (2001))".

על פי הלכה זו אבחן האם כל צד עמד בנטל המוטל עליו להוכחת טענותיו.

האם הוכח כי בד הריב שסופק ע"י התובעת פגום?

21. לאור האמור בכיתוב על גבי תעודת המשלוח, מחובת הקונה, קרי הנתבע, לבדוק את הבד ביסודיות עם קבלתו. הנתבע טוען כי ביצע בדיקה "בהתאם למקובל" (סעיף בב4 לתצהירו) וכי יצאה היא תקינה (סעיף 7 לתצהירו). כאמור, לגישתו לא גילה את הפגם בבד במהלך הבדיקה מאחר שהגלילים שסופקו לו היו דחוסים כך שהבד הנבדק שנלקח מקצה הגליל יצא תקין הגם והבד הממוקם בתוך הגליל התגלה כפגום (סעיף 20 לתצהיר).

22. איני מקבלת טענה זו של הנתבע ממנה עולה כביכול שבפגם נסתר עסקינן. מומחה התובעת העיד שבבדיקה פשוטה ניתן לגלות את הפגם הנטען "ברגע שהסחורה היתה נבדקת בצורה שכל יצרן צריך לבדוק, ברור שהוא היה עולה על הנתונים בחוות הדעת של מכון התקנים או נתונים שהוא טוען להם לגבי התכווצויות" (עמ' 41 ש' 10 – 11). הנתבע טען כי לקוחותיו התלוננו על אבדן צורת החולצה לאחר פעולה פשוטה של כביסה (סעיף 36 לסיכומים), אותה פעולה שטוען הנתבע כי ביצע בעצמו על מנת לבדוק את הבד. זאת ביתר הדגשה משהעיד כי כיבס את פיסת הבד במכונת כביסה ביתית יחד עם בגדיו (עמ' 28 ש' 1). כך שאין לכאורה כל שוני בין הבדיקה שבוצעה ע"י הנתבע לכיבוס שנעשה ע"י לקוחותיו ועם זאת טוען הנתבע כי לא גילה את הפגם. זה המקום להעיר כי דו"ח בדיקה שנערכה כביכול על ידי הנתבע לא בא לעולם, פיסת הבד שנבדקה נזרקה ולא ברור מה הם הקריטריונים שלפיהם ערך הנתבע את הבדיקה.

23. ברם, גם אם אצא מנקודת הנחה שאכן הנתבע ביצע בדיקה כנטען ואכן נמצאו ליקויים, סבורני כי אין הדבר נובע בהכרח מכך שהבד כולו היה פגום אלא תרחיש אפשרי נוסף הוא שהבדיקה לא בוצעה כראוי. בהקשר זה היו המומחים תמימי דעים וטענו כי אין לבצע בדיקה מבד הממוקם בקצה גליל, כפי שביצע הנתבע, אלא ממרכזו (מומחית הנתבע עמ' 49 ש' 11 – 17 וכן ש' 27; מומחה התובעת עמ' 44 ש' 2 – 5) וזאת מאחר וחלק זה בבד נתון ליותר מתחים (מומחית הנתבע עמ' 49 ש' 29; מומחה התובעת עמ' 44 ש' 5).

24. נוסף על כך, הנתבע ציין כאמור כי רכש בד ריב גם מתכלת. שני המומחים העידו כי אין להם אפשרות לדעת מה מקור הבד, האם נמסר הוא מהתובעת אם לאו (מומחית הנתבע עמ' 47 ש' 29 – 32 מומחה התובעת עמ' 37 ש' 16). לגבי הפגם הנטען, שני המומחים העידו כי אין בארץ תו תקן מחייב לנושא זה (עדות המומחית הרלב עמ' 47 ש' 3 עדות מומחה הנתבע עמ' 38 ש' 22). מומחית הנתבע העידה כי ישנם הרבה גורמים לעיוות חולצה, לא בהכרח התכווצות הבד (עמ' 47 ש' 4 – 6). לא למותר לציין כי על פי דו"ח תקינות היצרן, בד הריב היה לכאורה תקין. נוסף על כך, מהחולצות שהוצגו ניתן להיווכח בעין בלתי מקצועית כי לא מדובר בחולצות שכובסו פעם אחת בלבד כי אם חולצות שעברו שימוש, כך למשל החולצה התכלת מוכתמת, התפרים פרומים וישנם חורים מתחת לבית השחי.

25. לכך אוסיף את העובדה שהנתבע שילם לתובעת 48,000 ₪ בחודש נובמבר, דהיינו כשלושה חודשים לאחר מתן ההודעה על הפגם. אם אכן בבד פגום עסקינן, מדוע לשלם תמורתו? בהקשר זה סתר את עצמו הנתבע. בתצהירו הצהיר: "אשר לטענה בתצהירו של מר עמרה בסעיף 72 הרי שהסכמתי לשלם לתובעת סך של 48,000 ₪ ומשכתי לה שיקים על סכום זה בחודש 11/2009 אך ורק משום שנזקי טרם התגבשו" (סעיף 30). מנגד, אמר בעדותו: "ש. למה נתת שיקים בנובמבר אם אתה יודע שיש פגמים? ת. כי הובטח לי שהכל יטופל ויסודר. כל הטענות שלי כבר היו. אני ראיתי שמר עמרה לא מטפל לי בדברים אז נתתי את השיקים האלה." (עמ' 33 ש' 26 – 30). כמו כן, קיימת סתירה בין האמור ברישא לתשובתו לבין הסיפא לתשובתו.

26. עוד נשאלת השאלה מדוע הזמין הנתבע מהתובעת סחורה נוספת אם הלין על איכות בדיה? בעדותו נתן תשובה שאינה מניחה את הדעת: "ש. בדצמבר אתה שולח את השיקים וגם מבקש להזמין עוד סחורה מפוטר. ת. הפוטר שהזמנתי עמרה דחף לי את זה בכח. יש הפרש של זמן עד שקיבלתי את הפוטר" (עמ' 33 ש' 26 – 30).

27. לכך אוסיף את טענת התובעת, שלא נסתרה, לפיה את יתרת הבד שהוחזרה לה מכרה היא מכרה לחברת דרייב פשן שהייתה שבעת רצון כפי שעולה לכאורה ממכתבה (נספח י"ב לתצהיר עמרה). טענת התובעת לפיה ההפרש בין כמות הבד שהחזיר הנתבע לכמות הבד שנמכרה לדריב פשן נובעת מפחת (עמ' 8 ש' 28 – 31) הינה הגיונית בעיני. מקבלת את הטענה שהתובעת העבירה את הבד להליך דחיסה כדי לרצות את הנתבע (עמ' 9 ש' 6 – 9) ולא כהודאה בפגם, סבורני כי אין ל"התפס" לכך שהתובעת השתמשה בביטוי "לאחר תיקון בתכלת", כאמור בתעודת משלוח מיום 25.8.2005 (נספח ה' לתצהיר הנתבע), כהודאה בפגם.

28. בנוסף ולחלופין, וגם את הייתי קובעת כי בבד פגום עסקינן, כלל לא ניתן לקבוע על סמך הראיות שהוצגו על ידי הנתבע מה היקף הנזקים שנגרמו לו: לא הוכח כי הוחזרו חולצות בכמות של 7,205; לא הוצגו כל נתונים בנוגע לעלות ייצור נטענת של 8 ₪ חולצה; לא הוכח שכל החולצות נמכרות בסכום של 18 ₪; לא הוכחה כלל ועיקר הטענה לקיומם של "לקוחות זועמים" ואלו הנטענים לא זומנו לעדות, על כל המשתמע מכך (עדות הנתבע בעמ' 29 שו' 12-17). אפרט דבריי אלו.

29. בעניין הנזק טען הנתבע מחד בתצהיר גילוי המסמכים כי לא קיימות תעודות זיכוי בגין החזרות החולצות הפגומות (סעיף 1.6) אך בסעיף 8 לתצהירו טען כי המוני הלקוחות שהחזירו את החולצות קיבלו חולצות אחרות או זיכוי לרכישת חולצות אחרות מחנותו (סעיף 8 וראו גם עדותו עמ' 29 ש' 1 - 6), כך או כך לא הוצגו זיכויים. בנספח ג' לתצהיר הנתבע הוצג פתק עם לוגו של "טקסטיל השלושה" ובו נכתב בזו הלשון: "בד חדש- 2 חולצות אחרי כביסה מתרחב יותר מדי והבד דק מדי" - הא ותו לא. לא ברור מהפתק כמה חולצות נקנו או מי חתום על המסמך ואף אין עדות לטענת הנתבע שלפיה נאלץ לקבל מטקסטיל השלושה 1097 חולצות (סעיף 9 לתצהירו), מה גם ויש חשבוניות מאוחרות המעידות כי טקסטיל השלושה המשיכו לרכוש מהנתבע סחורה והנתבע העיד על כך (עמ' 31 ש' 1). ה"לקוחות הזועמים" לא הוזמנו לעדות ומלבד אותו פתק לא הוצגו תלונות נוספות, ראו עדות הנתבע: "ש. כתוב שתי חולצות אחרי כביסה. אין לך מעבר לזה עוד החזרות פרט ל-2 החולצות נכון? ת. נכון. מה את רוצה לשאול פה?" (עמ' 29 ש' 24 – 25).

30. כשם שלא הוכחה טענת החזרת הסחורה ומתן תעודות הזיכוי (ראו עדות שירן בעמ' 21 שו' 15-30; עדות הנתבע בעמ' 28 שו' 25-26), כך אין בפנינו נתונים לגבי כמות מכירות החולצות מבד הריב (עמ' 25 ש' 3 – 7); לא הובאו אסמכתאות בנוגע לעלות המתפרה, הובלת חולצות (עדות שירן עמ' 20 ש' 24 – 32 ; עדות הנתבע עמ' 33 ש' 6 - 10); לא הובאו נתונים אובייקטיבים בנוגע לעלות גזירה, כל זאת כאשר הנתבע העיד כי גוזר בעצמו (עמ' 33 ש' 3); הנתבע ושירן העידו כי עלות חולצה ללקוח שונה מעלות חולצה לסיטונאים אך אין אבחנה כזו בחישוב הנזקים (עדות שירן עמ' 21 ש' 6 – 7 ; עדות הנתבע עמ' 33 ש' 12 - 16); אין תיעוד של פירוט בדים במלאי שעבר משנה לשנה אלא רק נתונים כספיים (עדות שירן עמ' 23 ש' 21 – 22 ועדות הנתבע עמ' 26 ש' 31 – עמ' 27 ש' 3); הנתבע העיד כי אין לו דו"חות של כל בד ובד וציין "זה בהערכות. יש תמיד הערכות" (עמ' 26 ש' 28). מעבר לכך, אם אכן נגרמו לנתבע נזקים בעשרות אלפי שקלים, ואף נגרם לו לטענתו נזק למוניטין המוערך על ידו ב -150,000 ₪ (כשלא הובאה כל ראייה לביסוס מוניטין הנטען ורק מטעם זה יש לדחות את הדרישה), מדוע לא הפנה הנתבע לתובעת מסמך בכתב עד מועד הגשת התביעה לעניין הנזקים הנטענים (ראו תשובתו של הנתבע בעמ' 24 ש' 23, לפיה "הכל היה טלפוני").

31. לסיכום פרק זה –אין מחלוקת כי בגין הבד שהוחזר לתובעת קיבל הנתבע זיכוי; לא די בעובדה שהוחזר חלק מהבד כדי לבסס את טענת הבד בפגם, הוא הדין הטיפול שנעשה לבד בקומפקטור; על הנתבע מוטל הנטל לשכנע שאכן בבד פגום עסקינן. חוו"ד מומחית הנתבע אינה מסייעת בנקודה זו, שכן אין כל אינדקציה שהחולצות אשר נבדקו על ידה נתפרו כולן מהבד שסופק על ידי התובעת (ראו עדותה בעמ' 47 שו'1). מעבר לכך, בעין בלתי מקצועית נראה כי החולצות שהועברו לבדיקת המומחית כמו גם אלו שהוצגו לבית המשפט, הינן חולצות ישנות וחלקן סובל מפגמים רבים (לכלוך; קרעים). לחילופין, גם אם בבד פגום עסקינן, לא הוכח שיעור הנזק. אם אכן מדובר בכ – 7,000 חולצות פגומות, היכן תעודות הזיכוי? מדוע לא נשלחו החולצות הפגומות לתובעת? מדוע לא הוצג מלאי פגום זה מתועד במחסני הנתבע?. די בכל האמור לעיל כדי לדחות את טענת ההגנה הראשונה של הנתבע, לפיה בבד פגום עסקינן.

האם הוכח כי הנתבע לא קיבל סחורה?

32. אין מחלוקת כי ישנן תעודות משלוח שאינן חתומות ע"י הנתבע או מי מטעמו. הנתבע טען מצידו כי לא קיבל את הסחורה מושא תעודות אלה. המדובר בתעודה מיום 17.11.2008 (שמספרה 140252) וכן מיום 3.9.2008 (שמספרה 140083). בהקשר זה העיד עמרה: "הנושא של סחורה שלא קיבל עלה שנה לאחר שקיבל וגם שילם. עושה רושם שחיפשו בתעודות מה לא חתום ואמרו "את זה לא קיבלנו"... אם הוזמנה ממני כמות מסוימת עם צבעים מסויימים ואחרי שנה טוען שלא קיבל 40% מהסחורה.. כל מה שהזמין – הוא קיבל. לא יעלה על הדעת שאדם שהזמין כמות גדולה יבוא אחרי שנה ויטען שלא קיבל. שתי החשבוניות האלה הן כ-40% מכלל ההזמנות שלו." (עמ' 17 ש' 6 – 15). מעיון בכרטסת עולה כי למרות שהנתבע מכחיש את קבלת הסחורה שילם עבור חלק ממנה ולפיכך לכאורה מודה בקבלתה.

33. כמו כן, גרסתו לעניין טענת "לא קיבלתי" שונתה במהלך ההליך. כך, בכתב הגנתו טען כי יש לקזז 141,480 ₪ ואילו בתצהירו שונה סכום הקיזוז לסך 102,670 ₪. שירן הסבירה את הפער בסכומים בעדותה: "זה היה שלוש תעודות משלוח ואז הצטמצם ל-2 תעודות משלוח. גם על התעודה הנוספת לא חתמנו אבל בגישור הביאו לנו אותה ללא חתימתנו ואמרו לנו שהיא מחליפה את תעודת 162 שהיא כן חתומה. איתה אין לנו בעיה. שאלנו למה יש 2 תעודות משלוח ו-2 חשבוניות כשקיבלנו רק פעם אחת סחורה והשיבו לנו שמתקנים מחיר עם תעודת משלוח..." (עמ' 20 ש' 9 – 12). זאת ועוד, שירן העידה כי הנתבע התקזז ברשויות המס בגין כל החשבוניות לרבות אלו שטוען כי לא קיבל את הסחורה (עמ' 19 ש' 12 – 14). נוסף על כך, התובעת הציגה הצהרת מובילים כי מסרו את הבדים לנתבע (נספח כ' לתצהיר התובעת). מה גם והטענה לפיה הנתבע לא קיבל כמות סחורה כה גדולה ולא התלונן על כך בסמוך כאשר העיד הוא כי התובעת הייתה הספק העיקרי שלו - הינה תמוהה. לאור האמור, הנני שוללת את הטענה לאי קבלת סחורה.

הטענה בדבר חישוב חשבוניות שגוי

34. טענת החשבוניות זכתה להתייחסות הנתבע בסעיף 13ג' לכתב הגנתו, שם נטען לטעות מצטברת בסכום של 20,686 ₪. טענה זו הוכחשה על ידי התובעת בכתב התשובה שהוגש. או אז הוגשו תצהירי העדות הראשית. עמרה התייחס לעניין החשבוניות בסעיפים 81-91 לתצהירו; הנתבע התייחס לחשבוניות בסעיפים 31-50 לתצהיר וטען כי יש לקזז במרכיב זה סכום של 65,331 ₪. יש לציין כי בדיון שהתקיים ביום 31/3/11, קדם משפט לאחר הגשת תצהירים, העלתה ב"כ התובעת טענה של הרחבת חזית, בין היתר בנוגע לחשבוניות, וקבעתי שם כי לא אתיר אזכור חשבוניות שלא בא זכרן בכתבי הטענות.

35. במהלך דיון ההוכחות לא נבדקה חשבונית-חשבונית; מי מהצדדים לא הגיש בעניין זה חוות דעת מומחה; טענת הנתבע לפיה המנג'טים מתומחרים בהתאם לבד ממנו נתפרת החולצה לא הוכחה; הנתבע לא שלח כל מסמך כתוב לתובעת שלפיו שילם ביתר (עמ' 26 ש' 16 – 18) ומעיון בכרטסת עולה כי עבור חלק מהחשבוניות שילם הוא. גם עבור חשבוניות אלה התקזז הנתבע ברשויות המס, ראו עדות שירן: "ש. את אומרת שיש כאן חשבוניות עם סכומים לא נכונים. מדוע התקזזתם עליהן ברשויות המס וקיבלתם הטבות שונות? כמה קיבלת הטבה בגין התקזזות? ת. אני לא יודעת להגיד לך מספרים." (עמ' 20 ש' 14 – 16). הנתבע העיד כי אינו בקיא בנושא החשבוניות: "ש. הנושא של החשבוניות בתצהיר שלך אני צריכה לשאול את ביתך שירן ולא אותך נכון? ת. לרואה החשבון." (עמ' 34 ש' 20 – 21). רואה החשבון לא הובא לעדות.

36. עם זאת, גם עמרה בחקירתו הודה כי לא הוא ערך את הטבלה אשר צורפה לכתב התביעה ולתצהיר (עמ' 8 שו' 11); עמרה נשאל שאלות לגבי הכרטסת ולא יכול היה להשיב : "איני יכול להסביר. איני איש הנהלת חשבונות ושאלות אלו מיותרות לדעתי" (עמ' 8 שו' 17). בנקודת הוכחת סכום החוב המדויק, הנטל הוא על התובעת. בנוסף, איני מוציאה מכלל אפשרות שנפלה טעות חשבונאית כזו או אחרת בחשבוניות. אם נבחן היטב את הטענות אזי מדובר בטעות בסדר גודל של מאות שקלים בנוגע למספר חשבוניות. העובדה שהצדדים הסכימו להתחשבן ביניהם באופן תקופתי ולא לסגור חשבונית –חשבונית (עמרה בעמ' 16 שו' 3-7) עשויה אף היא להסביר טעויות כאלו או אחרות. לפיכך, ולאור נטלי ההוכחה, החלטתי לקזז מסכום החוב את הסך של 20,686 ₪.

סוף דבר

37. התביעה מתקבלת ברובה. הנתבע ישלם לתובעת סך של 202,391 ₪ (הסכום המופיע בכרטסת, 223,077 ₪ בהפחתת הסכום של 20,686 ₪), כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 25/10/09 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף יש הנתבע בהוצאות משפט ובכלל זה אגרת בית המשפט; שכר המומחה לצורך הכנת חוות הדעת; שכר המומחה כפי שנפסק בבית המשפט; שכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ג, 06 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.