לפני תביעת שיבוב ע"ס 152,305 ₪ בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכב מתאונה מיום 21/05/09.

אין מחלוקת בדבר חבות הנתבעים בפיצוי התובעת בגין נזקי התאונה.

כן אין חולק, כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") שילמו לתובעת סך 80,000 ₪, וכן סך 51,421 ₪ וכי עליהם לשלם עוד סכום מוסכם של 23,684 ₪ נכון ליום 30/10/14, בתוספת אגרת המשפט ושכ"ט עו"ד באופן יחסי לסכום זה בלבד.

הצדדים חלוקים בשאלה האם הנתבעים חבים בתשלום אגרת המשפט ושכ"ט בא כוח התובעת בגין שני הסכומים הראשונים ששילמה הנתבעת לתובעת?

מטיעוני ב"כ הצדדים בפני ומהמסמכים שהוצגו, עולים הנתונים הבאים:

1. התאונה התרחשה, כאמור, ביום 21/05/09.

לטענת ב"כ התובעת, אשר לא נסתרה, מכתב דרישה ראשון הוצא לנתבעת בחודש 09/09.

ביום 20/12/09 שלחה התובעת מכתב תזכורת לנתבעת, לפיו כל המסמכים הרלבנטיים נשלחו לנתבעת שבועיים קודם לכן (ראה ת/8).

הנתבעת השיבה ביום 24/12/09 כי הענין מצוי בבדיקת שמאי לקראת הוצאת תשלום (ראה ת/8).

ביום 27/12/09 הודיעה הנתבעת כי עדיין מצויה הדרישה בבדיקת שמאי וכי תפעל לזירוז הענין.

ביום 05/01/10 שלחה התובעת לנתבעת מסמכים נוספים. בו ביום ביקשה הנתבעת הסכמת מבוטח התובעת לבדיקת הרכב ע"י שמאי הנתבעת, אך התובעת השיבה כי הרכב נמכר לצד ג' (ראה נ/2).

ביום 07/01/10 נבדק הרכב ע"י שמאי הנתבעת, אשר העריך את הנזק בסך 123,672 ₪ (ראה ת/7). חוות הדעת נערכה ביום 07/02/10.

2. ביום 26/01/10 ביקשה התובעת להגיש את כתב התביעה לבית המשפט, כאשר כתב התביעה הושאר במזכירות בית המשפט. בשל שביתת עובדי מערכת בתי המשפט (ראה ת/2) נרשמה התביעה במזכירות בית המשפט רק ביום 31/01/10 (ראה ת/1).

במקביל, ביום 26/01/10, ובטרם נודע לנתבעת דבר הגשת התביעה למזכירות בית המשפט, נערכה המחאה מטעם הנתבעת לתובעת ע"ס 80,000 ₪ (להלן: "ההמחאה הראשונה") ונשלחה לתובעת ביום 27/01/10 (ראה ת/5). באותו יום נתקבלה ההמחאה אצל התובעת.

כתב התביעה הומצא לנתבעת רק ביום 01/02/10 (ראה ת/3).

3. התובעת השיבה לנתבעת את ההמחאה הראשונה ועמדה על תשלום מלוא דרישתה. לאחר שנודע לנתבעת דבר הגשת התביעה, ביקשה מהתובעת להפחית את סכום ההמחאה הראשונה מסכום התביעה, שכן הנתבעת ביקשה לשלמו עוד קודם להגשת התביעה.

4. ביום 10/02/10 ערכה הנתבעת המחאה שניה לפקודת התובעת, ע"ס 51,421 ₪, אשר נשלחה לתובעת ביום 14/02/10 (ראה ת/4) ונתקבלה על ידה בו ביום. לאותו מכתב צורפה, בפעם השלישית, ההמחאה הראשונה ע"ס 80,000 ₪, אותה השיבה התובעת לנתבעת.

5. התובעת טוענת כי נוכח מועד משלוח מכתב הדרישה ולאור חלוף הזמן מהמועד בו הודיעה הנתבעת כי שמאי מטעמה יבדוק את הרכב, חלפו חודש ויומיים, עד למשלוח ההמחאה הראשונה. זאת שעה ששמאי הנתבעת בדק את הרכב 19 יום לפני משלוח ההמחאה הראשונה.

ההמחאה הראשונה נערכה ביום בו נמסרה התביעה למזכירות בית המשפט, ומכאן חבה הנתבעת בתשלום הוצאות התובעת בגין סכומה, שכן התביעה נרשמה בפועל במזכירות בית המשפט באיחור רק בשל שביתת עובדי המזכירות.

כמו כן, הנתבעת שלחה רק חלק מהפיצוי, למרות שהשמאי מטעמה העריך את הנזק בסכום גבוה יותר. ההמחאה הראשונה הוצאה בסכום חלקי ושלא בתום לב, על מנת להביא להפחתת סכום הדרישה ובכך "לגרור" את התובעת להגשת התביעה במסגרת "בנועם". התובעת לא המציאה לנתבעת מסמכים נוספים מאז תשלום ההמחאה הראשונה ועד לתשלום ההמחאה השניה, ומכאן שהיה על הנתבעת לשלם את מלוא הסכום בסמוך לאחר בדיקת השמאי מטעמה את הרכב. מכאן זכאית התובעת להוצאותיה גם בגין סכום ההמחאה השניה, אשר אין חולק כי שולמה לאחר הגשת התביעה. התובעת השיבה לנתבעת את ההמחאה הראשונה, שכן נתבקשה לאשר כי מדובר בסילוק סופי של התביעה.

6. הנתבעת טוענת כי מאז נבדק הרכב ע"י השמאי מטעמה, נערכה התדיינות בין השמאים מטעם שני הצדדים, בין היתר, לבירור החלפת החלפים ברכב בפועל, בשים לב לדגם הנדיר של רכב מבוטח התובעת ולסכום הדרישה הגבוה. הנתבעת ביקשה לבצע בירור אמיתי וענייני של הדרישה, אך אצה לתובעת הדרך להגשת התביעה.

ההמחאה הראשונה נשלחה לפני הגשת התביעה ובטרם הומצא כתב התביעה לנתבעת, לפיכך, התובעת איננה זכאית להוצאותיה בגין סכום ההמחאה הראשונה. סכום ההמחאה הראשונה אושר כסכום שאיננו שנוי במחלוקת, ולא לסילוק סופי של דרישת התובעת. מכאן כי ההמחאה הראשונה הושבה ע"י התובעת לנתבעת שלא כדין.

לאחר בדיקת השומה ע"י שמאי חיצוני ועריכת חוות הדעת ביום 07/02/10 (ראה ת/7), אושר תשלום ההמחאה השניה. לפיכך, ומשפעלה הנתבעת לבירור ענייני של הדרישה, אין מקום לחייבה גם בגין הוצאות ושכ"ט התובעת בשל סכום ההמחאה השניה.

7. כפי שפורט לעיל, דרישתה הראשונה של התובעת לנתבעת נשלחה עוד בחודש 09/09. מהמסמכים שהוצגו בפני עולה כי, לכאורה, טיפולה הענייני של הנתבעת בדרישת התובעת החל רק לאחר תזכורת נוספת מטעם התובעת מחודש 12/09. היינו, בחלוף כשלושה חודשים מדרישתה הראשונה של התובעת.

הגם שלכאורה, משהחל הטיפול האמור של הנתבעת בדרישה בחודש 12/09, נראה כי בדיקת הנתבעת את דרישת התובעת נערכה באופן ענייני ובתוך זמן סביר, בנסיבות הענין, מאותו מועד ועד התשלום בפועל. עדיין אין להלין על התובעת על כי הגישה תביעתה במועד בו הוגשה, נוכח חלוף הזמן ממשלוח הדרישה הראשונה.

עם זאת, היה ידוע לתובעת לפני הגשת התביעה, שהנתבעת מסרה הדרישה לבדיקת שמאי מטעמה.

בשל האמור, סבורני כי יש לפסוק לטובת התובעת אגרה ושכ"ט עו"ד באופן חלקי בגין סכום ההמחאה הראשונה.

8. באשר להשבת ההמחאה הראשונה ע"י התובעת לנתבעת – לטענת התובעת, ההמחאה הראשונה נשלחה בחוסר תום לב, כאשר בידי הנתבעת חוות דעת שמאי ביחס לסכום גבוה יותר. מאחר שהתובעת נדרשה, לטענתה, לאשר כי מדובר בתשלום לסילוק סופי של דרישתה, השיבה את ההמחאה הראשונה לנתבעת.

ברם, התובעת לא צרפה כל אסמכתא להוכחת טענתה כי נדרשה לחתום בגב ההמחאה הראשונה, כי תשלומה מהווה סילוק סופי ומלא של דרישתה. ולהיפך, להמחאה הראשונה צורף מכתב נלווה מטעם הנתבעת (ת/5) בו נרשם כי מצורפת המחאה ע"ס 80,000 ₪ "שאיננו שנוי במחלוקת". כך גם צרפה הנתבעת תכתובת פנימית לפיה אושר תשלום חלקי בסכום האמור, עד לקבלת שומה סופית מטעם שמאי הנתבעת (ראה נ/1).

לפיכך, לא מצאתי כי בדין השיבה התובעת לנתבעת את ההמחאה הראשונה.

אף התנהלותה זו תילקח בחשבון בפסיקת ההוצאות להלן.

9. באשר להמחאה השניה, אין חולק כי זו שולמה לאחר הגשת התביעה ולאחר המצאת כתב התביעה לנתבעת. כמו כן, לא נסתרה טענת התובעת, כי מאז הועברו המסמכים בחודש 12/09, לא הומצאו לנתבעת מסמכים חדשים, ומכאן שהיה באפשרות הנתבעת לשלם גם את סכום ההמחאה השניה במצורף לתשלום ההמחאה הראשונה.

הנתבעת טענה, כאמור, כי נדרשה לבדיקה עניינית של דרישת התובעת בשים לב לסכום הדרישה, לדגם הרכב ולצורך בבדיקת החלפים, ולכן אישרה, כתשלום שאינו שנוי במחלוקת, את סכום ההמחאה הראשונה. לאחר דין ודברים בין שמאי הצדדים, אושר לתשלום גם סכום ההמחאה השניה. יחד עם זאת, עדיין יש לזכור כי בדיקת השמאי בוצעה כבר ביום 07/01/10 וההמחאה השניה שולמה רק ביום 10/02/10 ולאחר שכתב התביעה הומצא לנתבעת.

הגם שהתרשמתי כי בדיקת הנתבעת היתה עניינית, סבורני כי היה סיפק בידה לעורכה עוד קודם לכן ולא למשך הזמן בו נערכה. לו היתה עושה כן, היה התשלום לתובעת מתבצע קודם לכן ויכול שאף היה בכך כדי לייתר את הגשת התביעה, או הגשתה בגין מלוא סכומה. לפיכך יש מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת בגין סכום ההמחאה השניה.

10. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום יתרת סכום הנזק שאיננה שנויה במחלוקת בסך 23,684 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 30/10/14 ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 11.8% מהסכום האמור.

בנוסף ובשקלול כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את אגרת המשפט כפי ששולמה וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ה, 27 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.