לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק בוררות אשר ניתן על-ידי כב' הבורר עו"ד פרבר ביום 8/1/15.

המבקשת, המועצה המקומית קריית עקרון, טוענת כי ככל שיתקבל ערעורה על פסק הבורר אשר הוגש לבית משפט זה, לא יעלה בידה להיפרע מהמשיבה. לטענת המבקשת, למשיבה חובות כלפיה העומדים ע"ס של כ-47,000 ₪, בגינם נאלצה המבקשת להטיל שני עיקולים ורק על בסיסם עלה בידה לגבות את הסכומים בגינם הוטלו העיקולים.

עוד טוענת המבקשת, כי המשיבה אינה פועלת עוד בעסקי עבודות ההנדסה ופיתוח אלא מפעילה חנות לחומרי בניין ולשיטתה אף קיים ספק אם בעת מתן ההחלטה בערעור שהוגש המשיבה עדין תהא פעילה.

בנוסף, טוענת המבקשת כי במידה ותתקבל בקשתה הנוכחית, לא יהא בכך כדי לפגוע במשיבה וזאת בשים לב לאורך התקופה במהלכה ניהלו הצדדים הליכים שונים, דבר שלא פגע כלל במשיבה או בפעילותה.

עוד טוענת המבקשת לסיכויי הערעור הגבוהים, לשיטתה, ומפנה למספר שגגות אשר נפלו בפסק הבוררות שניתן נגדה, לרבות הסתירות בעובדות המוצגות על-ידי כב' הבורר, המסקנות שאינן מתיישבות עם העדויות וכד'.

המשיבה מפנה אף היא לאורך ההליכים שניהלו הצדדים ולחוסר תום הלב שהפגינה כלפיה המבקשת, לרבות הפרות הסכמים, אי ביצוע צווים שיפוטיים ועוד. לעניין מאזן הנוחות טוענת המשיבה כי הינה בעלת חוסן כלכלי מספק וחובותיה כלפי המבקשת אינם מעידים על קושי כלכלי אלא, לכל היותר על אי תשלום בהתאם לדרישת חיוב שהוכנה על-ידי המבקשת, בין בשל המחלוקת לגביה ובין מתוך עצימת עיניים. באשר לטענת המבקשת בדבר שינוי בסוג פעילותה של המשיבה, טוענת האחרונה כי אין בשינוי גם אם אירע כזה כדי להטיל ספק באיתנותה הכלכלית, קל וחומר לא כדי להסיק כי קיימת סכנה להמשך פעילותה.

באשר לסיכויי ערעורה של המבקשת, טוענת המשיבה כי מסקנותיו של הבורר נתקבלו בהליך תקין ובמידה הנדרשת בהליך האזרחי והסיכוי כי בית המשפט יבחר להתערב בהן אינו מן הגבוהים.

דיון והכרעה

ההלכה היא כי בעת בחינת בקשה לעיכוב ביצוע, על בית המשפט להביא בחשבון שני שיקולים: מאזן הנוחות וסיכויי הערעור, וככל שמדובר בבקשת עיכוב ביצועו של פסק כספי, נדרש המבקש לעמוד בנטל שכנוע מוגבר כדי להראות כי שיקולים אלה נוטים לטובתו (ראו למשל בע"א 1070/12 חי שדה אור נ' פיצ'חזדה [פורסם בנבו] (20.2.2012); ע"א 6398/11 עיריית עכו נ' אחים אנטון, חברה לעבודות בנין עפר ופתוח בע"מ, [פורסם בנבו] (14.2.2012) ועוד).

בין שני השיקולים הנ"ל מתקיימים יחסים של מעין "כלים שלובים", היינו, ככל שסיכויי הערעור נראים גבוהים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהפך (ראו למשך בע"א 6111/13 מדינת ישראל משטרת ישראל נ' שמש [פורסם בנבו] (27.10.2013)).

לאחר עיון בבקשה ובתגובות על נספחיהן , לא נותר אלא לקבוע כי המבקשת לא עמדה בנטל המוגבר הרובץ עליה בבקשות מסוג זה. כאשר עסקינן בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי, נדרש המבקש להראות כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו במובן זה שהוא נדרש להוכיח כי קיים חשש ממשי שלא יוכל לגבות בחזרה את כספו מהמשיב, ככל שערעורו יתקבל, או כי ביצועו המידי של פסק הדין עלול לגרום לו נזק בלתי הפיך (ראו בספרו של א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית) בעמ' 675 וכן, בין היתר, ע"א 5963/14 "מנורה" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, [פורסם בנבו] (16.1.2014); ע"א 2306/10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ספיה (חסויה), [פורסם בנבו] (9.4.2010) ועוד).

המבקשת אכן צירפה לבקשתה העתקי המסמכים מרשומותיה המעידים על חובותיה של המשיבה כלפי המבקשת וכן את העתקי המסמכים המעידים על הטלת העיקולים בסכומים הנקובים אך אין בכך כדי להניח תשתית ראייתית מספקת ולהצביע על קושי כלכלי מצד המשיבה העלול למנוע את האפשרות להיפרע ממנה היה ויתקבל הערעור הנוכחי.

כלשון המבקשת עצמה "הכספים אותם תבעה המשיבה אינן לחם חוקה של המשיבה ואין בקיומם בכיסה של המשיבה כדי לשנת את מצבה השוטף" (סעיף 19 לבקשה). די בכך כדי לדחות את הבקשה הנוכחית בשל אמירה זו בלבד. אף הטענה לעניין השינוי בסוג הפעילות של החברה אין בה כדי להועיל למבקשת ואין בה כדי ללמד על הפגיעה בחוסנה הכלכלי והקושי הצפוי בפירעון.

לא זו אף זו, המבקשת, שהינה, כאמור, רשות מקומית, המעידה על יכולת הפירעון שלה במקרה של דחיית הערעור, לא הוכיחה כי יגרם לה נזק ממשי ובלתי הפיך, ככל שתידחה בקשתה הנוכחית. מבלי לזלזל בגובה הסכומים שנפסקו, אין בהם כדי לפגוע ברשות מקומית או פעילותה.

אף לעניין סיכויי הערעור לא עמדה המבקשת בנטל המוטל עליה. מרבית טענותיה נוגעות לממצאים עובדתיים ולמסקנות שהוסקו מהחקירות. בממצאים מהסוג הזה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב (ראו למשל בע"א 828/07 מהדי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, [פורסם בנבו] (07.10.2008); ע"א 3923/06 סקו-סיסטם בע"מ נ' סופרקום בע"מ, [פורסם בנבו] (01.11.2007) ועוד). לפיכך, ומבלי לקבוע מסמרות, נראה כי המבקשת לא הצביעה על סיכויי ערעור גבוהים.

סיכומו של דבר, המבקשת לא הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה וכי סיכויי הערעור גבוהים באופן המצדיק סטייה מהכלל ועיכוב ביצוע פסק בוררות כספי.

אי לכך, דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

המבקשת תשלום למשיבה הוצאות בגין הגשת הבקשה הנוכחית ללא קשר לתוצאות ההליך בסך של 1,500 ₪ (כולל מע"מ).

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ה, 16 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.