1. זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, לאחר שהתובע יליד 26.8.82 היה מעורב בתאונת דרכים ביום 22.10.08. (להלן: "התאונה" או "האירוע").

2. בעקבות התאונה נחבל התובע בראשו, בגבו העליון (בעיקר בצוואר) ובגפיו.

בבדיקות ה-CT שנערכו לתובע נמצא שבר בגוף חוליה C7.

3. אין מחלוקת בשאלת החבות או הכיסוי הביטוחי, והמחלוקת היא בשאלת גובה הנזק.

4. התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, אושרה לתובע תקופת אי כושר מלאה של 91 ימים, בגינם שולמו לו דמי פגיעה מלאים, ולאחר מכן נקבעו לו דרגות נכות זמניות כדלקמן:

מיום 22.1.09-22.1.09 (יום אחד) – 100% זמני.

מיום 28.2.09-23.1.09 – 50% זמני.

מיום 30.6.09-1.3.09 – 40% זמני.

מיום 31.7.09-1.7.09 – 30% זמני.

מיום 31.10.09-1.8.09 – 20% זמני.

מיום 30.4.10-1.11.09 – 10% זמני.

התובע הוכר כנכה נזקק בשיעור 100% מיום 1.2.09 עד יום 31.10.09.

5. מיום 1.5.10 נקבעה לו נכות יציבה בשיעור 5% לפי סעיף 37(8)(א) לתקנות המל"ל, בגין שבר של גוף חוליה שהתרפא בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה של עמוד השדרה.

נכות זו היא נכות עפ"י דין המחייבת בתיק הנדון.

6. ביום 13.3.14 נשמעו הוכחות הצדדים בשאלה שבמחלוקת, כשמטעם התובע העידו הוא ואשתו, גב' מוניא מנסור, ומטעם הנתבעת לא הובאו עדים, ובאי כוח הצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ בתום שמיעת הראיות.

כאב וסבל:

7. אומנם לתובע נקבעה נכות עפ"י דין בשיעור 5%, אך בית המשפט רשאי עפ"י סמכותו ושיקול דעתו לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש הנזק של נזק לא ממוני עד לשיעור של 10% מהסכום המקסימלי בגין ראש נזק זה.

בהתחשב במהות הפגיעה של שבר בגוף חוליה C7, בהתחשב בתקופה הארוכה בה הוכר התובע כנכה נזקק, ובהיקף הטיפולים אותם עבר, זה הוא המקרה המתאים לפעול בהתאם לאמור לעיל, לפיכך, אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 17,426 ₪.

הפסד השתכרות לעבר:

8. התובע עבד עובר לתאונה כדפס, והסביר בעדותו בפניי כי הוא הפעיל מכונת הדפסה במפעל "גלובל", ובסיס השכר שנקבע ע"י המל"ל עמד על סך 7,100 ₪ נכון ליום האירוע, 22.10.08.

סכום זה כשהוא מוצמד להיום עומד על סך 7,900 ₪, ולטעמי יש להתבסס עליו בחישוב הפסדי השכר לעבר.

9. לאחר שהמוסד לביטוח לאומי מצא לנכון להכיר בתובע כנכה נזקק עד ליום 31.10.09, ולאור אישורי אי כושר שהונפקו לתובע בגין פגיעתו בתקופה זו, אני מאשרת לתובע תקופת אי כושר מלא מיום האירוע, 22.10.08 עד ליום 31.10.09, תקופה של שנה ו-10 ימים.

בהכפלת בסיס השכר שנקבע לעיל בסך 7,900 ₪, בתקופה שאושרה לעיל, מגיעים לסכום של 95,590 ₪.

10. בנוגע לתקופה מיום 31.10.09 ועד היום, יש להביא בחשבון מספר נתונים, הראשון שבהם הוא שיעור הנכות שנקבעה לתובע של 10% זמני מיום 1.11.09 עד 30.4.10, וכן שיעור הנכות היציבה בשיעור 5% החל מיום 1.5.10.

לטעמי, לא הייתה הצדקה עניינית להימנעות מעבודתו של התובע במשך כל אותה תקופה בעקבות נכות נמוכה בשיעור 5% בלבד בגין שבר בגוף חוליה שהתאחה ללא תזוזה, ולא שוכנעתי כי התובע היה חסר כל כושר לעבוד ולהשתכר במשך כל אותה תקופה, אלא שמטעמיו לא מצא עבודה אחרת סדירה כנטען לצורך פרנסתו ופרנסת בני משפחתו במשך כל אותה תקופה עד היום.

11. יש להביא בחשבון נתון שני שהוא העובדה כי התובע ככל הנראה עבד בנגריה המשפחתית, והשתכר בסכומים לא ברורים, ללא תלושי שכר, כפי שעלה מחקירתו הנגדית ביום 13.3.14.

אומנם ציין התובע בתצהירו כי ניסה לעבוד בנגריה כדי לחזור למעגל העבודה והדבר לא התאפשר לו עקב מגבלתו, אך בחקירתו הנגדית עולה כי התובע כבר עובד בנגריה לסירוגין לטענתו, תקופה לא מבוטלת, ואף מקבל שכר מאחיו שמפעיל את הנגריה, אך לא מצא לנכון להצהיר על הסכומים שהוא קיבל במשך החודשים, ולא הביא כל נתון ברור בעניין זה.

12. בהתחשב במכלול הנתונים דלעיל, יש לערוך את חשבון הפסדי השכר לעבד שנגרמו לתובע באותה תקופה בעקבות התאונה באופן גלובלי בלבד, תוך התחשבות בכל הנתונים דלעיל, ובנסיבות שפורטו אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש הנזק של הפסד שכר לעבר מיום 31.10.09 ועד היום על סך 15,000 ₪ בלבד.

הפסד השתכרות לעתיד:

13. התובע היה בן 26 בזמן התאונה, והעיד על כך שאילו היה ממשיך באותו מסלול עבודה בחברת "גלובל" היה צפוי להתקדם להיות אחראי משמרת, ושכרו היה אמור לעלות בהתאם, לטענתו.

בהתחשב בעובדה כי התובע התמיד באותו מקום עבודה משנת 2005 עד מועד התאונה בשנת 2008, יש לקבל את הטענה כי אילולא התובע נחבל בתאונה והמשיך לעבוד באותו מקום עבודה, היה צפוי שכרו לעלות בהדרגה מטבע הדברים במסלול קידום טבעי, גם ללא נתונים מיוחדים, ולכן לטעמי שכרו היה אמור לעלות עם השנים, והדבר אמור לקבל ביטוי בעריכת החישוב של הפסדי שכר לעתיד, גם ללא הבאת תלושי שכר לצורך השוואה מאותו מקום עבודה מהתקופה שלפני התאונה.

14. מאידך יש להביא בחשבון כי התובע עבד בפועל בנגריה המשפחתית לסירוגין בשכר, אך לא הביא כל נתונים מדויקים על כך, ולא ניתן לדעת לאמיתו של דבר מהו היקף עבודתו בנגריה, וכמה הוא משתכר בפועל. דבר זה משליך משמעותית על טענתו בדבר איבוד כושרו לעבודה.

יתרה מכך, התובע נמצא כעת בשלבים הסופיים של לימודיו האקדמיים, שהחלו אף לפני פגיעתו בתאונה, בהם אמור לרכוש מקצוע חדש שמתאים למצבו הנוכחי ולנכותו, ועלול להפחית משמעותית את ההשלכות התפקודיות של נכותו.

15. באשר לנכות התפקודית, לא מצאתי כל הצדקה לסטות מהנכות הרפואית שנקבעה ע"י המל"ל בשיעור 5%, היות והוכח כי הנכות נותרה בגין שבר בגוף חוליה C7 שהתאחה ללא תזוזה.

יש להביא בחשבון גם את קביעת המל"ל לא להפעיל את תקנה 15, תוך הדגש שהתובע יכול לחזור לעבודתו.

יש גם להביא בחשבון את התרשמות מספר וועדות רפואיות שבדקו את התובע במשך השנים על יכולתו של התובע להזיז ולהניע את צווארו לכל הכיוונים, ללא מגבלה אמיתית, ואת ההפגנתיות וההגזמה בתלונותיו של התובע בעניין זה.

לפיכך, אני קובעת כי הנכות התפקודית של התובע עומדת על 5% בהתאם לנכות הרפואית שנקבעה לו.

16. בהתחשב בשיעור הנכות הנמוך שנותר לתובע בעקבות התאונה, לא מצאתי לנכון לערוך חישוב אקטוארי, ויש לערוך את החישוב של הפסד השתכרות לעתיד ע"י פיצוי גלובלי בראש נזק זה, כשיש בסכום של 35,000 ₪ כדי להביא פיצוי הולם בעניין זה.

17. עיינתי בפסיקה אליה הפנה ב"כ הנתבעת. יש לאבחן את המקרה בת.א. 55560/04 מהמקרה שלנו, בכך שלא נגרם לתובע שם שבר בגוף החוליה, ובדיקות ה- CT שלו היו תקינות לאורך כל הדרך, כך שאין מקום להשוואה מול המקרה שלנו. פסק הדין השני אליו הפנה ב"כ הנתבעת ע"א 286/89 ניתן לפני 25 שנה, ולא ברור מהו הערך הכספי של אותו פיצוי לעתיד בסך 15,000 ₪ שנפסק שם.

הוצאות:

18. התובע צירף לתצהירו מספר קבלות מועט על ההוצאות שנגרמו לו, והמדובר בנזק מיוחד טעון הוכחה.

הקבלות שצורפו הן על סך 500 ₪, ויש לאשר לתובע הוצאות אלו.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

19. התובע טען בתצהירו כי במשך תקופה ארוכה לאחר התאונה היה מרותק למיטתו ונזקק לעזרה מוגברת מאשתו כמעט בכל פעולות היום יום, וגם כיום הוא עדיין נזקק לעזרתה בפעולות בסיסיות של יום יום.

בתצהירה של רעייתו של התובע גם חזרה על מידת העזרה שהיא מעניקה לבעלה התובע מידי יום בפעולות הבסיסיות.

בחקירתו הנגדית של התובע העיד כי בניגוד לאמור לעיל, אינו זקוק יותר לעזרתה של אשתו בפעולות היום יום, כמו עליה במדרגות, רחיצה, לבישה, בעוד שאשתו של התובע העידה כי התובע עדיין זקוק לעזרתה בפעולות אלו, ובכך סתרה היא את עדותו של התובע.

20. נראה כי הייתה מגמת הגזמה והפרזה מצד התובע ואשתו בתיאור מידת העזרה לה הוא נזקק, גם בתקופה שלאחר התאונה וגם היום.

אומנם לתובע נגרם שבר בגוף חוליה בעמוד שדרה צווארי, אך לטעמי לא היה בחבלה זו כדי להצדיק את הרתקותו למיטה או עזרה מוגברת מצד אשתו בכל פעולות היום יום, כשבתעודה הרפואית שהוצאה לתובע שבועיים לאחר התאונה ציין הרופא הבודק כי התובע מתהלך חופשי בניגוד לטענתו של התובע שהיה מרותק למיטתו.

21. בהתחשב במהות החבלה, בהיקף הטיפולים, בנכויות שנקבעו לתובע, בתקופה בה הוכר כנכה נזקק, אני מוצאת להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד על סכום גלובלי של 18,000 ₪.

הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות:

22. הוכח מתלושי השכר שצורפו על ידי התובע לתצהירו כי המעביד הפריש בגינו הפרשות לקרן פנסיה, ולאחר הוצאת צו הרחבה על כל ענפי המשק, הרי כל מעביד חייב בהפרשות כאלו בגין עובדיו, ובתקופה בה לא עבד התובע מן הסתם נגרמו לו הפסדים עקב אי הפרשות כאלו, ואני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה כנגזרת מסכום הפיצוי לעבר ולעתיד על סך 10,000 ₪.

ניכויי המל"ל:

23. ניכוי המל"ל עפ"י נ/7, ולאחר הצמדתם להיום עולים כדי 76,355 ₪, ויש לנכות סכום זה מכל פיצוי שייפסק לתובע.

לסיכום:

24. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 115,161 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 11%, והחזר אגרה בסך 700 ₪.

סכומים אלו ישולמו לב"כ התובע תוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ח אדר ב תשע"ד, 20 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.