1. בפני בקשה להארכת עיכוב הליכים בתביעת הפינוי שהוגשה בתיק זה.

הבקשה הועלתה במסגרת הודעת עדכון שהגישו המבקשים בהמשך להחלטתי מיום 24.4.15 שבה קצבתי את תקופת העיכוב, מטרותיה ותנאיה.

2. בתמצית יוזכר, כי עניינה של התביעה שהוגשה בשנת 02' הוא פינוי מקרקעין באזור התעשייה בכ"ס. המבקשים (או הוריהם) נקטו הליכים שונים בערכאות השונות במרוצת הזמן מאז הגשת התביעה בבימ"ש זה. בשלב מסוים הגיעו הצדדים להסדר דיוני מיום 7.8.12, במסגרתו עוכבו ההליכים בתיק עד למתן פסק דין בעתירה שהוגשה יחד עם אחרים לביהמ"ש העליון (להלן: "בג"צ גורדו"). המשיבה ביקשה לחדש לאורו את ההליכים בתיק לאחר שהעתירה הנ"ל נדחתה בפס"ד מיום 16.7.14. הואיל ובפסה"ד הנ"ל הונח בסיס כללי לכאורי לנקיטת שני הליכים אחרים ע"י המבקשים בשני אפיקים, אפשרתי בהחלטתי הנ"ל חלון פעולה של שנה לנקיטתם, באופן נמרץ, ובכפוף לתשלום שוטף ע"ח דמי שימוש.

3. המבקשים תיארו בהודעתם את פעולותיהם במסגרת שני המסלולים שהותוו כדלקמן:

מסלול א' : המבקשים פנו למשיבה בבקשה לאשר הארכת הסכם חכירת משנה בפטור ממכרז בהתאם לתקנות העיריות ולאחר סירובה של המשיבה הגישו עתירה מנהלית, שנדחתה בפסק דינו של כב' ביהמ"ש המחוזי מרכז מיום 7.2.16.

מסלול ב': המבקשים הגישו ביום 1.5.16 תביעה אזרחית לביהמ"ש המחוזי מרכז למתן פסק דין הצהרתי על פיו עומדת להם זכות חכירה מכח הוראות זכות קדימה שבהסכם החכירה וכי אין בעניין הנדון שם, צורך בהליך פטור ממכרז.

4. לטענת המבקשים טרם מיצו את המסלול הראשון עד תום הואיל וגם אם עתירתם המנהלית נדחתה ע"י בית המשפט המחוזי מרכז בפס"ד שלדידם שגוי, אין פסה"ד הנ"ל חלוט, באשר הוגש ערעור לביהמ"ש העליון שתלוי ועומד.

כמו כן, נדרשו למימוש המסלול השני בהגישם את התביעה האזרחית לביהמ"ש.

בתשובתם להתנגדות המשיבה הסבירו כי הדיון בתביעה האזרחית קבוע לקדם משפט ליום 4.7.16 וכי היות שפעלו בשני המסלולים ללא שיהוי (גם אם בחרו שלא לנהל את שני ההליכים במקביל אלא להמתין לתוצאת הראשון) ותוך תשלום מלא דמי החכירה, הרי עמדו בהחלטתי מיום 24.4.15 וככל שיש סיכוי כי הסכמי החכירה עם המשיבה יוארכו, הרי לא יהיה צורך בפינויים מהמקרקעין.

עוד נטען כי המשיבה הגיעה להסדר פשרה עם חוכרי משנה בהליכים מקבילים המתנהלים גם בבימ"ש השלום בנתניה והוסכם מולה כי יחול עיכוב בהליך עד לסיום ההליכים בעתירות שהוגשו ובתנאי שהנתבעים שם יפעלו ללא שיהוי למיצוי שני המסלולים.

5. המשיבה מחתה על הודעת העדכון של המבקשים החסרה לטעמה, פרטים מהותיים והתנגדה לעיכוב נוסף של ההליכים בתיק. לטענתה, הסתירו המבקשים את קביעותיו הנוקבות של ביהמ"ש המחוזי מרכז שדחה את העתירה המנהלית והשתהו שיהוי רב עד שנקטו בהגשת התביעה האזרחית. כמו כן, לא ציינו את העובדה שההחלטות של ביהמ"ש בנתניה לעיכוב ההליכים בוטלו במסגרת הסדרי פשרה בבר"ע שהוגשה עליהן ע"י המשיבה. עוד הודגש כי ביהמ"ש המחוזי מרכז אף התייחס לסוגיית עיכוב הליכי הפינוי והסתייג מהעיכוב ארוך השנים בלא שהמשיבה מקבלת תמורה ראויה לשימוש שעושים המבקשים במקרקעין בהעדר זכות שבדין להחזיק בה. כמו כן, סיכויי הערעור הם נמוכים ואילו סיכויי התביעה האזרחית, גם הם לא מטים את הכף לטובת המבקשים אשר לא ביקשו במסגרתה לשנות את החלטת המשיבה, שהפכה עקב כך לחלוטה.

ב"כ המשיבה הטעים כי דרך פעולתם של המבקשים סותרת את החלטתי מיום 24.4.15 הן בהתנהלות מאריכת הליכים והן בהעדר תשלום דמי השימוש לשנת 2016, כפי התנאי שנקבע בהחלטה הנ"ל. יתר על כן גם ההלכה הפסוקה קובעת כי "הליך תלוי ועומד" אינו מהווה עילה לעיכוב הליכים לפינוי נכס עסקי, שנזקיו כספיים גרידא ולא כל שכן כשמדובר במקרקעי ציבור.

6. הבקשה שלפני מעמידה בפני ביהמ"ש מלאכת איזון בין זכויות קניינם של המבקשים שנוצרו לטענתם במשך למעלה מחמישים שנה, ככל שקיימות, למול זכויות המשיבה ואינטרס הציבור להסדרתם של הזכויות במקרקעין על פי דין.

אמת, לאחר דחיית עתירתם של המבקשים וקביעותיו של ביהמ"ש המחוזי מרכז בפסק דינו מיום 7.2.16 נוטה המאזן לכיוון המשיבה. אוסיף ואציין כי גם העובדה שהמבקשים בחרו להתנהל באופן שאינו מאיץ את מימוש זכויותיהם, ככל שקיימות, מחזקת מסקנה זו.

זאת ועוד, ההליכים בתיק זה מצויים בשלבים מוקדמים מאד ואף הם יתנהלו מן הסתם לאורך פרק זמן לא מבוטל, שבמקביל אליו יכולים ההליכים האחרים להימשך.

ברם, המסקנה לטעמי צריכה להיות שונה, אם כי מסויגת.

המסגרת הדיונית מחייבת תחילה בדיקת תכליתו של עיכוב ההליכים בגין "הליך תלוי ועומד".

הרציונל שהוכר בפסיקה העומד ביסוד הדוקטרינה הנ"ל הוא מניעת ניהול הליכי סרק וחיסכון בזמן השיפוטי.

(ראה רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ (11.7.13))

כמו כן נקבע ברע"א 4969/15 קיבוץ ניר אליהו נ' רשות מקרקעי ישראל (17.8.15) כי על ביהמ"ש בבואו לשקול אם לעכב את ההליכים להביא בחשבון, בין היתר את השיקולים הבאים:

"זהות השאלות השנויות במחלוקת, שהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון במשאבים ובזמן שיפוטי , מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה ומאזן הנוחות."

כל האמור מלמד כי חלק מהשיקולים הנ"ל מתקיימים בענייננו וכי עיכוב ההליכים ימנע הכרעות סותרות בהליכים בעלי זיקת רלבנטיות קרובה ויחסוך זמן שיפוטי, ובלבד שהמבקשים עומדים בתנאי העיכוב, ובין אלו סילוק התשלום השוטף כפי שנקבע ולאלתר.

בנוסף, המשיבה שנתנה הסכמתה לעיכוב בהליכים מקבילים, שמנהלים חוכרי משנה אחרים אינה מצביעה על אבחנה מבדלת של ממש בינם לבין ההליכים בתיק זה.

7. בהתחשב בכל האמור, אני סבורה כי האיזון הראוי מחייב הארכת עיכוב ההליכים עד ל-1.1.17, בכפוף לסילוק מלא התשלום לאלתר, ובתנאי שאז יחודשו ההליכים ללא צורך בהחלטה נוספת, אלא אם תתקבל החלטה אחרת במסגרת אחד מהמסלולים הנ"ל המשנה מהותית את מאזן הזכויות שתואר לעיל.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ו, 20 יוני 2016, בהעדר הצדדים.