במסגרת דיון הוכחות מיום 30.1.14, הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונות נזקי הרכבים המעורבים ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, אני קובע כי דין התביעה להתקבל בניכוי אשם תורם של 25 אחוזים שיושת על כתפי נהג התובעת.

אני מקבל את גרסת נהג התובעת לפיה חנה את רכבו מלפני האוטובוס ואז אירעה התאונה. עדות זו מתיישבת עם העובדה שטענה זו לא הוכחשה שכן הנתבעת אינה יכולה לשלול או לאשר כי רכב התובעת עמד בעת הנסיעה שכן לטענתה היא לא ראתה אותו לפני התאונה אלא אך הרגישה את רגע המכה [ עמ' 3 שורות 6-7, 19 לפרו' הדיון] ועם עדותה אודות חילופי הדברים בינה ובין נהג התובעת לאחר התאונה לפיהם זה צעק עליה שאסור היה לה לעקוף אוטובוס [שם, בעמ' 3 שורה 10].

עובדה זו גם מתיישבת עם הנזקים ברכבים המעורבים המלמדים על איזון של רכב התובעת טרם התאונה לנוכח גריפת הטמבון הקדמי החוצה והעובדה שהטמבון הקדמי ימני של רכב התובעת לא נפגע אלא אך מעל הגלגל הימני (דבר המתיישב עם סטיית רכב הנתבעת באופן לא מודע, ופגיעה ברכב התובעת באמצעות הגלגל של רכב הנתבעת שהתפוצץ לפי עדותה, לאמור, זה חלף במעט את פני רכב התובעת תוך כדי סטייה לעברו).

לצד כך, אני סבור כי נהג התובעת החנה את רכבו בחניה שהיוותה סיכון תעבורתי, שכן עשה זאת מלפני תחנת אוטובוס שאינה מפרץ ואף ככל הנראה לצד רכב חונה מימין ("דאבל פארקינג"), וזאת כשהוא מוצב במסלול נסיעת הרכבים שנוסעים מימין שבו נסע רכב הנתבעת. במקרה שכזה כפי שקרה בענייננו, אוטובוס הבא לתחנה מסתיר את פני הרכבים שלמפניו. המצאות רכב התובעת בנתיב נסיעת הרכבים מימין, כשהוא ככל הנראה במרכז הכביש ומוסתר בידי האוטובוס עלולה לטעת הרגשה כי נתיב הנסיעה פנוי ובה בעת להוות מכשול תעבורתי לנוסעים בכביש. אציין כי מעדות הנתבעת אני למד כי היא פנתה לכביש שבו אירעה התאונה תוך שהיא עוקפת את האוטובוס במעברה ועל כן אך סביר כי ביקשה לחזור באופן מידי לנתיב הנסיעה שמימין אלא שלא הבחינה ברכב התובעת המצוי בנתיב זה מלפני האוטובוס ולמעשה חוסם לה בכך את דרך הגישה. רשלנותה של הנתבעת במקרה שכזה עולה על אשמו של נהג התובעת אשר מזיקוק הראיות שבפניי לא הוכח כי התפרץ בנסיעה לנתיב רכב הנתבעת.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 14,476 ₪ המהווה 75 אחוזים מסך הנזק הישיר בגין התאונה (בניכוי רכיב השבתת רכב שלא הוכח) וכן עלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 1,310 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 14.12.09 (מועד חשבונית התיקון), שכ"ט עו"ד בשיעור 11.8, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, ז' אדר ב תשע"ד, 09 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.