בפני תובענה כספית שעניינה תשלומים עבור שיחות ומכשירי טלפונים ניידים אשר לא שולמו על ידי נתבעת 1, נחשון אוראל ביטחון בע"מ.

התובעת, מירס תקשורת בע"מ (להלן – התובעת), היא חברה העוסקת בשיווק, מכירה, התקנה ומתן שירותי רדיו טלפון נייד. נתבעת 1, נחשון אוראל ביטחון בע"מ (להלן – החברה), היא חברה אשר עיסוקה היה בשמירה ובאבטחה. נתבע 2 היה ככל הנראה מבעלי החברה. נתבע 3 היה נשוי לבעלת מניות בחברה ושימש בה כמנהל התפעול.

משנת 2004 עד שנת 2007 סיפקה התובעת לחברה מכשירי טלפון ניידים ושירותים נלווים. בין השנים 2005 ל - 2007 חתמה החברה על 13 הסכמי התקשרות עם התובעת וקיבלה לרשותה, ללא עלות, מספר רב של מכשירים ניידים. בתמורה לקבלת המכשירים, התחייבה החברה להיות מנויה בתובעת לתקופה של 36 חודשים, אחרת, היה עליה לשלם את "דמי היציאה" הנקובים בהסכם.

על פי טענת התובעת, חתם נתבע 3 כערב באופן אישי להתחייבויות החברה בשלושה הסכמים.

על פי טענת התובעת, החל מחודש אוקטובר 2008, חדלה החברה מלעמוד בהתחייבויותיה, לא שילמה חשבוניות בשווי 72,650 ₪ והמחאות בשווי 74,051 ₪ שניתנו לתובעת לא כובדו. כמו כן טוענת התובעת, כי הנתבעת חבה לתובעת סך נוסף של 181,501 ₪ בשל הפרת התחייבויותיה.

ביום 19.02.2012, ניתן פסק דין נגד הנתבעים 1 ו-2 על מלוא סכום התביעה. לטענת התובעת, הנתבע ערב להתחייבויות אלה של החברה.

הנתבע מצידו, מכחיש את עובדת חתימתו על ההסכמים וטוען, כי חתימתו זויפה וכי בהיותו עובד שכיר של החברה, לא חתם מעולם על התחייבות אישית לחובותיה.

ייאמר מיד, כי ניסיונו של הנתבע לצמצם את מעורבותו בחברה לכדי שכיר בלבד, אינה מתקבלת. ניסיונות הנתבע להקטין את מעורבותו בניהול החברה לא נמצאו אמינים, זאת על רקע היות רעייתו (גם אם בני הזוג התגרשו בשנת 2005) בעלת מניות בחברה.

יחד עם זאת, התובעת לא השכילה להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת, כי החתימה הנחזית להיות חתימת הנתבע, היא חתימתו האמיתית וכי אין מדובר בזיוף.

כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות, כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו. חתימת הנתבע כערב להסכמי החברה, היא בגדר "עמוד התווך" של התביעה והיא חיונית להוכחת חבותו. הנטל להוכיח שהנתבע הוא שחתם על כתב הערבות רובץ על התובעת. נטל ההוכחה כאשר נטענת טענת זיוף הוא על המסתמך על החתימה, אשר חייב בהוכחת אמיתותה, שכן רק על יסוד חתימה אמיתית יוכל "להוציא מחברו" (ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז(3) 240, בעמ' 261-262; ע"א 2619/99 לבידי זהב שיווק לבידים נ' אגייב).

בעניינינו, להוכחת טענותיה, הגישה הנתבעת תצהיר מטעמו של עדי מישל, הוא הסוכן אשר, לכאורה, החתים את הנתבע כערב. מישל היה מנהל תיק לקוחות אצל התובעת וטיפל בהתקשרות מול החברה.

אין מחלוקת, כי בין התובעת לבין החברה נחתמו מספר רב של הסכמים. מאחר ועניינינו בתובענה נגד נתבע 3, אתייחס אך לאותם הסכמים אשר לטענת התובעת, ערב במסגרתם נתבע 3 באופן אישי.

על פי האמור בתצהיר עדי מישל, ביום 19.09.2005 התקשרה החברה בהסכם עם התובעת במסגרתו קיבלה 2 מכשירים ללא עלות בתמורה להתחייבות להיוותר מנויה למשך 36 חודשים, שאם לא כן יהיה עליה לשאת בתשלום "דמי יציאה" (סעיף 5 לתצהיר) (להלן – ההסכם הראשון). עדי מישל מצהיר בסעיף 6, כי "במעמד החתימה על ההסכם חתם מולי מר סלע שמואל (להלן: "הנתבע 3") על שטר חוב בהיותו ערב לקיום מלוא התחייבויות החברה כלפי התובעת".

עוד הצהיר עדי מישל, כי ביום 11.07.2007 נחתם הסכם נוסף בין התובעת לחברה על פיו קיבלה החברה מכשיר נוסף ללא עלות בתמורה להתחייבות להיוותר מנויה למשך 36 חודשים, שאם לא כן יהיה עליה לשאת בתשלום "דמי יציאה" (סעיף 16 לתצהיר). בסעיף 17 מצהיר עדי מישל, כי "במעמד החתימה על ההסכם חתם נתבע 3 על ערבות אישית, עצמאית ...". יש לציין, כי בניגוד להצהרתו בסעיף 6 לתצהיר, נעדרות המילים "חתם מולי".

בסעיף 18 לתצהיר מתייחס עדי מישל להסכם שלישי מיום 08.11.2007 במסגרתו קיבלה החברה 70 מכשירים ללא עלות בתמורה להתחייבות להיוותר מנויה למשך 36 חודשים, שאם לא כן יהיה עליה לשאת בתשלום "דמי יציאה". בסעיף 19 להסכם מצהיר עדי מישל, כי "במעמד החתימה על ההסכם חתמו הנתבעים 2 ו-3 על ערבות אישית, עצמאית ...". גם כאן נעדרת הצהרה מפורשת, כי הערבות נחתמה בפניו.

בפרק ב' לתצהירו, מתייחס עדי מישל לטענות ההגנה של הנתבע 3 ומצהיר כדלהלן:

"35. תחילה אבקש להבהיר כי בכל שנות עבודתי אצל התובעת כמנהל תיק לקוחות מעולם לא הופנה כנגדי טענה מסוג זיוף.

36. עוד אבהיר היטב, כי בהתאם לנוהלי התובעת במעמד החתימות על הסכמי התקשרות, שדרוגים ו/או כל הסכם או מסמך אחר אני מוודא היטב את זהות החותם מולי באמצעות הצגת תעודה מזהה ורק לאחר שווידאתי היטב את זהות הלקוח המזמין את השירות חתום על ההסכם מולי.

37. בהתאם לכך נהגתי גם במעמד החתימות בתיק דנן ומשכך אני המום מהטענות המועלות ע"י הנתבע 3.

38. המשיך ואציין, כי הנתבעת 1, החברה נחשון אוריאל בטחון בע"מ, הינה לקוחה עסקית ותיקה אצל התובעת ואני בהיותי מנהל תיק הלקוחה של הנתבעת 1 לוויתי לאורך השנים את הנתבעים 2 ו-3 בכל ההתנהלות למול התובעת.

39. עוד אציין, כי לאורך השנים ההתרשמות שלי הייתה כי הנתבע 3 הוא היה הרוח החיה מאחורי כל פעולה שננקטה ע"י הנתבעת 1 – החברה ודבר לא היה נעשה ללא הסכמתו וידיעתו של הנתבע 3 ומשכך אני תמהה באשר לניסיונותיו של הנתבע 3 להציג עצמו כשכיר פשוט שהרי בוודאי שלא כך היו פני הדברים".

הנתבע הגיש תצהיר מטעמו וכן חוות דעת גרפולוגית, לפיה החתימה על ההסכמים אינה חתימתו. בחוות דעת המומחית מטעם הנתבע, הביעה המומחית דעתה כדלהלן:

"א. מצאתי זהות מוחלטת בין חתימות ב' ו-ג' שבמחלוקת באופן שאינו יכול להתקיים במציאות אלא במקרים מכוונים של זיוף על ידי "השתלה"

ב. לא מצאתי התאמה בתכונות הכתיבה בין החתימות שבמחלוקת לבין החתימות להשוואה. נראה לי על פי מיטב שיקול דעתי המקצועי כי החתימות שבמחלוקת לא נחתמו על ידי מר שמואל סלע" (עמ' 9 לחוות הדעת).

המומחית נחקרה בחקירה נגדית והשיבה תשובות ענייניות ומספקות לתהיות ב"כ התובעת, אשר לא הצליח לקעקע את האמור בחוות הדעת ואת אמינות המומחית.

התובעת מצידה, נמנעה מלהגיש חוות דעת מטעמה. הלכה ידועה היא, שכאשר צד להליך נמנע מלהביא ראיות, בנסיבות שבהן קיימת ציפייה הגיונית ממנו לעשות כן, מניחים כלפיו שהן היו פועלות לרעתו (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658-659). בעניינינו, בולטת מאוד העדרה של חוות דעת מומחה לכתבי-יד, במיוחד נוכח טענת התובעת נגד חוות הדעת מטעם הנתבע, שהיא אינה נסמכת על המסמכים המקוריים, בעוד שהתובעת עצמה מחזיקה במסמכים המקוריים. מדוע אם כן לא הגישה התובעת חוות דעת מטעמה?

בנוסף יש לציין, כי התובעת נמנעה מלשאול את הנתבע במהלך חקירתו הנגדית, האם חתם על המסמכים ולא היה בחקירה הנגדית הקצרה די כדי להפריך את גרסתו של הנתבע.

נוכח כל האמור לעיל, יש לקבוע, כי התובעת לא הוכיחה את העובדות המהוות את "עילת התובענה" נגד נתבע 3 ודין התובענה להידחות.

סוף דבר

התובענה נגד נתבע 3 נדחית.

התובעת תשלם למומחית, גב' דורית וואלך (מ"חנה קורן מכון לגרפולוגיה"), סך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, בהתאם להחלטה מיום 10.1.12. התשלום ייעשה תוך 30 ימים מהיום.

התובעת תשלם לנתבע 3, הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין. התשלום ייעשה תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ט חשון תשע"ג, 14 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.