1. תביעה ותביעה שכנגד שיסודם בטיפולים שטיפל מוסך הנתבעת ברכב התובעת. בתביעה העיקרית טוענת התובעת שהנתבעת לא טיפלה כראוי ברכב, ועקב כך נגרמו לה הנזקים נשוא התביעה. הנתבעת, לא רק מכחישה את טענות התובעת, אלא טוענת שהתובעת נותרה חייבת לה כספים בגין טיפולים שבוצעו ברכב ותמורתם לא שולמה. מכאן התביעה שכנגד.

2. כל אחד מהצדדים תמך טענותיו בחוות דעת מומחה מטעמו. ביום 22.03.11 התקיים דיון מקדמי, במסגרתו הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה דיונית, שזו לשונה:

"הגענו להסכמה דיונית לפיה תועבר המחלוקת העובדתית והמקצועית לוועדת הבוררות מטעם איגוד המוסכים אשר בפניה ימסרו הצדדים את גרסאותיהם ויעידו השמאים לגבי חוות הדעת, לרבות עדים נוספים כפי שימצאו לנכון".

3. בהתאם להסכמת הצדדים, לה ניתן תוקף של החלטה, מינה איגוד המוסכים (לאחר עיכובים שונים) וועדת בוררות בת 3 חברים, כדי שזו תדון ותבחן את טענות הצדדים.

טרם הדיון בפני ודעת הבוררות, חתמו הצדדים על הסכם בוררות, שעותק הימנו הוגש לתיק (ראה הסכם מיום 21.11.11). הבוררים קיימו דיון, שמעו את עדי הצדדים ואת טענותיהם, וביום 31.01.12 ניתן פסק בוררות, בו נקבע שיש לדחות את שתי התביעות (עותק פסק הבוררות הוגש לתיק).

4. עם מתן פסק הבוררות, הגישה הנתבעת/התובעת שכנגד בקשה ליתן לפסק הבוררות תוקף של פסק דין. התובעת/נתבעת שכנגד בקשה שלא לאשר את פסק הבוררות, ולאפשר לה לזמן את הבוררים לחקירה בבית משפט. הנתבעת התנגדה לבקשה, וקבעתי דיון, בסיומו ביקשה התובעת שהות בת מספר ימים להודיע עמדתה.

בהודעה נוספת שהגישה התובעת, היא שבה וטוענת שהבוררים חרגו מתפקידם ומההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, ואין בהסכם הבוררות עליו חתמו הצדדים כדי להכשיר חריגה זו. עוד נטען שבית משפט אינו חותמת גומי, ויש מקום לבחון את הנמקת הבוררים ולאפשר לה להציג שאלות הבהרה. הנתבעת שבה ומתנגדת לבקשות. לטענתה אין לאפשר לתובעת לחזור בה מההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, אין כל פרוצדורה המאפשרת את חקירת הבוררים בבית משפט, ולאור פסק הבוררים יש לדחות הדדית את שתי התביעות.

5. אינני מקבלת את טענות התובעת. בדין טוענת הנתבעת שלאור פסק הבוררות יש לדחות הדדית את שתי התביעות: התביעה העיקרית והתביעה שכנגד. מסקנה זו מתחייבת בראש ובראשונה מתוך הסכמת הצדדים להעביר את הסכסוכים ביניהם לבוררות, ולאור האמור בפסק הבוררות. מסקנה זו עולה גם מתוך ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, והיא מתבקשת גם משיקולי מדיניות.

6. הסכמת הצדדים להעברת הסכסוכים להכרעה בבוררות:

בתאריך 21.11.11 חתמו הצדדים על הסכם בוררות, לפיו הם מסכימים למסור את חילוקי הדעות הקיימים ביניהם כמפורט בכתבי הטענות בתיק תא"מ 834-02-12 (הוא התיק הנדון), לבוררות, והם ממנים כבוררים את שלושת הבוררים ששמותיהם מפורטים בהסכם. עוד הוסכם בין הצדדים שהבוררים ינהגו בהתאם להוראות שבתוספת לחוק הבוררות, שפסק הבוררות יינתן בתוך 6 חודשים עם אפשרות להארכה, שהבוררים יפעלו בדרך הנראית להם המועילה ביותר לשם הכרעה צודקת ומהירה בסכסוך, שהבוררים לא יהיו קשורים בדין המהותי, בדיני הראיות ובסדרי הדין, שההחלטה אם לנמק את הפסק תימסר לשיקול דעת הבוררים, והוראות נוספות כיו"ב.

ההסכם האמור הוא הסכם בוררות לכל דבר ועניין, והוא כפוף להוראות חוק הבוררות תשכ"ח – 1968 (להלן ולעיל: "חוק הבוררות"). בהתאם להסכם נתקיימה בין הצדדים בוררות, בסיומה נתנו הבוררים את פסק הבוררות. פסק הבוררות ניתן ביום 31.01.12 ועד היום לא הוגשה בקשה לביטולו. בהתאם לסעיף 27 לחוק הבוררות, בקשה לביטול פסק בוררות יש להגיש לבית המשפט המוסמך, בתוך 45 יום מיום מתן הפסק. מכאן, ומשלא הוגשה כל בקשה לביטול הפסק, פסק הבוררות שניתן שריר, קיים ומחייב את הצדדים לו.

בהתאם לסעיף 21 לחוק הבוררות: "בכפוף לסעיפים 24 עד 28 ובאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, מחייב פסק בוררות את בעלי-הדין וחליפיהם כמעשה בית-דין". לא נטען כי בין הצדדים הוסכם שפסק הבוררות לא יהווה מעשה בית דין, ועל פני הדברים, מתוך ההסכם, לא עולה כל כוונה שכזו. מכאן שבין הצדדים יש מעשה בית דין תקף ומחייב לגבי מכלול הפלוגתאות נשוא תיק זה. בהתאם, הצדדים אינם רשאים לשוב ולהעלות את אותן מחלוקות בבית משפט, ופסק הבוררות שניתן, מיצה את עילות התביעה בין הצדדים.

לאור האמור, ובהתאם לפסק הבוררות, יש לקבוע כי דין שתי התביעות שהוגשו, התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, להידחות.

7. ההסכם הדיוני אילו הגיעו הצדדים.

די באמור לעיל כדי להביא לדחיית התביעות. עם זאת, ולאור טענות התובעת, ועל מנת להפיס דעתה, אוסיף כי תוצאה זו מתחייבת גם מתוך ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים. הצדדים פנו להליך של בוררות, בעקבות ההסכמה הדיונית שפורטה לעיל. בהתאם לאותה הסכמה, החליטו הצדדים למסור להכרעה של ועדת בוררים מקצועית את כל המחלוקות העובדתיות והמקצועיות שביניהם. הצדדים אף הסכימו כי לשם הכרעה במחלוקות אלו, תוכל וועדת הבוררים לשמוע את עדויות השמאים וגם עדים נוספים כפי שתמצא לנכון. הוועדה אכן שמעה את השמאים והעדים, והגיעה למסקנות שהגיעה. הצדדים קשורים בהסכמתם, ומשהחליטה וועדת הבוררים המקצועית כפי שהחליטה, שוב אין מקום לפנות לבית משפט בבקשה לפתוח מחדש את המחלוקות העובדתיות והמקצועיות שבין הצדדים.

ודוק. אין מדובר בהסכמה על מינוי מומחה מוסכם; מדובר בהסכמה דיונית להעביר את המחלוקות העובדתיות והמקצועיות שבין הצדדים להכרעה בוועדת הבוררות. משהוכרעו מחלוקות עובדתיות ומקצועיות אלו, לא נותרו בתובענות שבפני, מחלוקות נוספות הטעונות הכרעה, ולפיכך, ובהתאם להכרעת הוועדה ולאור ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, דין התביעות להידחות.

8. שיקולי מדיניות

המסקנה האמורה מחוייבת גם מתוך עקרונות של סופיות הדיון וכיבוד הסכמים. שני הצדדים הגיעו למסקנה שההכרעה בסכסוכים ביניהם מחייבת מומחיות, ולפיכך הסכימו כי וועדת בוררים של איגוד המוסכים, תכריע במחלוקות אלו. הנתבעת/התובעת שכנגד הודיעה שהיא מקבלת את פסיקת הבוררים. גם אם פסק הבוררות אינו תואם לציפיות התובעת/נתבעת שכנגד, אין מקום לאפשר לה לפתוח מחדש את ההתדיינות בין הצדדים, ולחזור בה מההסכמות אליהן הגיעה.

9. מעבר לדרוש אוסיף, כי התובעת פרטה את השאלות שברצונה להציג לבוררים. עיון בשאלות מעלה שבדעת התובעת לפתוח מחדש את התיק. השאלות שמבוקש להציג לבוררים הן שאלות מקצועיות של מהות ואיכות הטיפול ברכב, ובדין טוענת הנתבעת, שאין מדובר אלא בניסיון לערער על הכרעת הבוררים.

10. התוצאה היא שבהתאם לפסק הבוררות, התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, נדחות.

אשר להוצאות. התובעת/נתבעת שכנגד סירבה לקבל את פסיקת הבוררים, וגררה את הנתבעת לבקשות ולתגובות נוספות. על כן היא תישא בהוצאותיה בסך 2,000 ₪.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י' אלול תשע"ב, 28 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.