בפני תביעה לתשלום סך של 462,987 ₪ בטענה לחוב שמקורו עבודות אלומיניום שבצעה התובעת.

שני מוקדים לתביעה זו. המוקד הראשון הינו סביב השאלה אם נותר חוב כלשהו לתובעת בגין העבודות שבצעה, כאשר הנתבעים מציגים מסמכי התקשרות לפיהם אין חוב שכזה, בעוד התובעת טוענת שהמסמכים מזויפים ואינם משקפים את אשר סוכם. מחלוקות אלו מחייבות הכרעה בטענות הזיוף ובחינת ההתחשבנות בגין שני הפרויקטים נשוא התביעה.

המוקד השני הינו סביב השאלה אם יש בכלל חבות לנתבעים בתשלום החוב לתובעת, כאשר ההתקשרות החוזית לביצוע העבודות נעשתה בכלל בין התובעת לחברה אחרת שבינתיים נקלעה להליכי פירוק. מחלוקות אלו מחייבות הכרעה בטענות התובעת להרמת מסך וחיוב אישי של הנתבעים בחבות החברה שבפירוק.

העובדות

1. התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בהתקנת מוצרי אלומיניום. מנהל התובעת הינו מר ניסים תורג'מן (להלן: "ניסים").

הנתבעת 1, איי. די. ויי. הנדסה ובניין בע"מ (להלן: "הנתבעת") הינה חברה פרטית אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה זו (2006 – 2008) עסקה בביצוע עבודות בנייה. הנתבע 2, גבריאל רז (להלן: "הנתבע") הינו בעל המניות היחיד והמנהל בנתבעת.

הנתבע היה גם בעל המניות היחיד והמנהל בחברה נוספת, ידע - רז הנדסה חברה לבנין ופיתוח בע"מ (להלן: "חברת ידע רז"), אשר הייתה אף היא נתבעת (ותובעת שכנגד) בתביעה זו, ברם ההליכים ביחס אליה עוכבו לאחר שנקלעה להליכי פירוק.

1. במהלך 2005 ותחילת 2006 יזמה חברת מקורות שליטה פרויקטים (1998) בע"מ (להלן: "חברת מקורות"), פרויקט בניית יחידות דיור צמודות קרקע בבתים דו משפחתיים בנס ציונה, בשכונה המכונה "שכונת מאליבו" (להלן: "פרויקט נס-ציונה"). חברת מקורות בקשה להתקשר עם קבלן שיבצע עבורה את פרויקט נס ציונה ובמסגרת זו נוצר קשר בין חברת מקורות לנתבע. הנתבע העביר לחברת מקורות הצעות לביצוע פרויקט נס ציונה ואלו הועברו על ידו באמצעות חברת ידע רז. ביום 20.2.06 נוסדה הנתבעת וכחדש לאחר מכן, ביום 23.3.06, נכרת הסכם בין חברת מקורות לבין הנתבעת שלפיו הופקדה הנתבעת על ביצוע פרויקט נס ציונה.
2. במהלך אוגוסט 2006 (או בסמוך לכך) נוצר קשר בין חברת ידע רז, באמצעות הנתבע, לבין התובעת וביום 24.8.06 בקשה חברת ידע רז מהתובעת הצעת מחיר לביצוע עבודות האלומיניום ב- 44 יחידות דיור בפרויקט נס-ציונה.

נציג התובעת, מר רוני תורג'מן (להלן: "רוני") נפגש עם הנתבע, עבר על התכניות האדריכליות של הבתים המתוכננים, ערך מפרט ראשוני בכתב ידו בהתייחס לדרישות להתקנת האלומיניום (נספח ב' לתצהיר רוני), והעביר לחברת ידע רז הצעת מחיר מודפסת ומפורטת (נספח ג' לתצהיר רוני). הצעת המחיר התייחסה לדגמי הבתים השונים בפרויקט נס ציונה ולפיה תמחרה התובעת את העבודות לסך של 41,551 ₪ לבית מדגם A ול- 41,165 ₪ לבית מדגם B או C.

הצעת המחיר נמסרה לנתבע (כאמור בסעיף 18 בתצהיר הנתבע) והחל משא ומתן על המחיר. בסופו של משא ומתן זה הוסכם כי לתובעת ישולם מחיר אחיד לכל יחידת דיור בפרויקט נס ציונה ובסך של 36,500 ₪ לכל אחת (סעיף 19 בתצהיר הנתבע; סעיף 7 בתצהיר רוני).

1. בתחילת דצמבר 2006, או בסמוך לכך, העביר הנתבע לרוני טיוטת הסכם מפורט לביצוע עבודות האלומיניום בפרויקט. רוני הוסיף לטיוטא הערות שונות שהועברו בפקס' לנתבע, אך איש מהצדדים לא חתם עליה. הטיוטא שהוחזרה לנתבע בצירוף הערות התובעת (נספח ד' לתצהירי התובעת) תכונה להלן לשם הנוחות: "טיוטת נס ציונה".
2. התובעת החלה בביצוע עבודות האלומיניום בפרויקט נס ציונה ובסך הכל בצעה במהלך 2007 – 2008 עבודות אלומיניום ב- 18 יחידות דיור בפרויקט ועבודות ראשוניות ב- 2 יחידות דיור נוספות. במהלך ביצוע העבודות העבירה התובעת לחברת ידע רז חשבונות על פי התקדמות העבודות וגם קבלה מחברת ידע רז תשלום על בסיס החשבונות שהגישה, כך שעד ינואר 2008 שולם לתובעת סך של למעלה מ- 500,000 ₪. החשבון האחרון שהעבירה התובעת לחברת ידע רז היה חשבון 11 מיום 31.1.08 ולפיו הסתכם החוב לתובעת לסך של 278,401 ₪, כשחוב זה כולל דרישה לתשלום עבור תוספות שנעשו לבקשת הדיירים, הצמדה ומע"מ.
3. במקביל להתרחשות בקשר עם פרויקט נס ציונה, התקשרה חברת ידע רז בהסכם נפרד עם התובעת לביצוע עבודות אלומיניום בפרויקט לבניית בית מגורים עבור משפ' חורב במושב בית חשמונאי (להלן: "פרויקט בית חשמונאי").

במהלך אוקטובר 2006, או בסמוך לכך, בקשה חברת ידע רז מהתובעת הצעת מחיר לביצוע עבודות האלומיניום בפרויקט בית חשמונאי. רוני קבל פרטים על אודות הפרויקט מהתובעת, מבני הזוג אורית וליאור חורב ומאדריכלית של בני הזוג, והכין הצעות מחיר לביצוע העבודות. כך העבירה התובעת לחברת ידע רז מספר הצעות מחיר בגינן נוהל משא ומתן ובהן גם הצעת מחיר מיום 7.12.06 לביצוע העבודות תמורת סך של 125,178 ₪ (נספח ז' לתצהיר רוני; להלן: "הצעת 7.12.06").

העבודות בוצעו על ידי התובעת במהלך 2007 וביום 4.11.07 אשרו בני הזוג חורב את מסירת העבודות לשביעות רצונם. בגין העבודות בפרויקט בית חשמונאי שילמה חברת ידע רז לתובעת סך של 50,000 ₪.

1. ביום 31.12.07 מסרה חברת ידע רז לתובעת 3 שיקים ובהם שיק בסך של 90,638 ₪ המתייחס לפרויקט נס-ציונה, ושיק בסך של 46,200 ₪ מתייחס לפרויקט בית חשמונאי. השיקים היו מיועדים לפירעון ביום 28.2.08 אך כאשר הגיע מועד פירעונם התברר שהם חוללו והוחזרו בלא שנפרעו בשל הוראת ביטול. ביום 13.3.08 העבירה חברת ידע רז לתובעת 45,000 ₪ בגין פרויקט נס ציונה ולאחר מכן לא הועברו עוד לתובעת כספים מחברת ידע רז.
2. בינתיים, במהלך מרץ 2008 נתגלעו מחלוקות קשות בין הנתבעת לבין חברת מקורות כאשר הן מטיחות זו בזו טענות שונות ובהמשך גם הגישו תביעות הדדיות זו כנגד זו (ת.א. 28558/08 בבית משפט השלום בתל-אביב). בפועל, חדלה הנתבעת מביצוע עבודות בפרויקט נס ציונה במהלך מרץ 2008 ובמועד זה גם חדלה התובעת מביצוע עבודות בפרויקט נס ציונה.
3. התובעת טענה שמגיעים לה כספים בגין העבודות שבצעה, ניסיונות ליישוב המחלוקות כשלו וביום 1.2.10 הוגשה תביעה זו שלאחריה גם תביעה שכנגד.

תמצית טענות הצדדים

1. לטענת התובעת נותרה חברת ידע רז חייבת לתובעת כספים רבים בגין העבודות שבוצעו בפרויקט נס ציונה ופרויקט בית חשמונאי ויש לחייב את הנתבעים בתשלום חובות אלו.
2. לפי גרסת התובעת, מלכתחילה סוכם שעבור פרויקט נס ציונה ישולם לתובעת סך של 36,500 ₪ בגין כל יחידת דיור בה תבצע התובעת עבודות אלומיניום, כאשר סכום זה איננו כולל תשלום עבור שינויים שיבקשו הדיירים עצמם, ואיננו כולל תוספות שהתבקשו במהלך העבודה כגון ביצוע עבודות אלומיניום במרתפים. התובעת ערכה לפיכך תחשיב המתבסס על מה שבצעה בפועל ולפי תחשיביה נכון ליום 31.1.08 (מועד הפקת חשבון 11) מגיע לה סך של 657,000 ₪ בגין עבודות כוללות ב- 18 יחידות דיור (לאחר תיקון טעות חישוב בחשבון 11); מגיע לה סך של 10,950 ₪ בגין התקנת משקופים עיוורים ב- 2 יחידות דיור שלא הושלמו (קוטג'ים 165א ו- 165ב); מגיע לה סך של 69,295 ₪ עבור שינויי דיירים; מגיע לה סך של 61,450 ₪ עבור תוספות; ומגיע לה סך של 17,566 ₪ בגין תוספת מדד. מסכום חשבון כולל זה שולם לתובעת, לטענתה, סך של 553,709 ₪ והיא עותרת לתשלום ההפרש, שלפי סעיף 25 בכתב התביעה המתוקן עומד נכון ליום חשבון 11 על 283,270 ₪ (כולל מע"מ כשיעורו אז).
3. ביחס לפרויקט בית חשמונאי, לפי גרסת התובעת מלכתחילה סוכם שהתשלום הכולל עבור העבודות יעמוד על סך של 125,178 ₪ לפי הצעת 7.12.06, מסכום זה שולם לתובעת סך של 50,000 ₪ (שבתחילה נזקף בשוגג לזכות פרויקט נס ציונה) ויתרת החוב מסתכמת בסך של 75,178 ₪ נכון ליום מסירת העבודות - 4.11.07. סכום התביעה, 462,987 ₪, מבטא את סיכום שני הסכומים הללו ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה.
4. מאחר וביחס לשני הפרויקטים טוענים הנתבעים להסכמים חתומים המבטאים הסכמות שונות לחלוטין ביחס למחירים שסוכמו, מכחישה התובעת את הטענה כי המסמכים שמציגה התובעת (חוזה מיום 25.9.06 ביחס לפרויקט נס ציונה; וחוזה מיום 14.12.06 ביחס לפרויקט בית חשמונאי) מבטאים הסכמים המחייבים אותה ולשיטתה בכלל מדובר בפברוק, במעשה זיוף במהלכו הועתקו חתימות של התובעת ממסמכים אחרים והוטבעו על מסמכים אלו. התובעת אף מכחישה טענות נוספות של הנתבעים לאיחורים בביצוע העבודות או לליקויים באופן בו בוצעו ורואה בהן ניסיון להתחמק מתשלום.
5. כל ההסכמים נשוא התביעה נעשו בין התובעת לחברת ידע רז שבינתיים נקלעה להליכי פירוק, ברם לטענת התובעת יש להשית את החבות המלאה בגין כל התחייבויות חברת ידע רז על הנתבעים. לגרסת התובעת, הנתבע פועל בחוסר תום לב ובעשיית שימוש פסול באישיות המשפטית הנפרדת של חברת ידע רז והנתבעת במטרה להבריח כספים, לחמוק מתשלום חובות ולהעדיף נושים. התובעת מצביעה על הפרדה מלאכותית בהתקשרות לעניין פרויקט נס ציונה כאשר ההסכם עימה נערך מול חברת ידע רז בעוד שההסכם מול חברת מקורות נערך בכלל על ידי הנתבעת. התובעת מצביעה על התנהלות הנתבע במקרים דומים שנדונו בפסיקה, על ביטול לא מוצדק של שיקים, ועל מעשי הזיוף של ההסכמים. כל אלו, לשיטת התובעת, נסיבות המצדיקות הרמת מסך, חיוב עצמאי של הנתבע בחובות חברת ידע רז בשל העוולות שבצע, וחיוב הנתבעים בכל חובות חברת ידע רז כלפי התובעת.
6. לטענת הנתבעים אין כל בסיס לתביעה ויש לדחותה, בין באשר חברת ידע רז לא חייבת דבר לתובעת ובין באשר אפילו חייבת חברת ידע רז כספים לתובעת אין בסיס להשתת חובות אלו על הנתבעים.
7. לגרסת הנתבעים, נכרת גם נכרת בין התובעת לחברת ידע רז הסכם כתוב המסדיר את ביצוע העבודות בפרויקט נס ציונה ואשר נושא את התאריך 25.9.06, אף שבפועל נחתם מאוחר יותר על ידי נציג התובעת (נספח ב' לתצהיר הנתבע; להלן: "הסכם נס ציונה"). לפי הסכם נס ציונה זה התחייבה התובעת לבצע את עבודות האלומיניום בפרויקט נס ציונה תמורת תשלום כולל של 36,500 ₪ לכל יחידת דיור, כולל מרתפים במקום שהיו כאלו, כולל תוספות שונות כמו תריסים חשמליים. כבר מכך, טוענים הנתבעים, אין בסיס לחלק הארי בתחשיבי התובעת ודרישתה לתוספות שונות.
8. עוד טוענים הנתבעים שבפועל שולם לתובעת סך כולל של 689,534 ₪ ולא רק 553,709 ₪ כטענת התובעת, שכן התובעת השמיטה תשלום בסך 34,050 ₪, תשלום נוסף של 45,000 ₪, ותשלום נוסף בסך של 55,860 ₪. לפי תחשיבי הנתבעים בהתבסס על הסכם נס ציונה לא זכאית התובעת כלל לתשלום אלא שאפילו לפי תחשיבי התובעת, טוענים הנתבעים, מסתכם החוב לתובעת בסכום נמוך בהרבה.
9. הנתבעים מכחישים מתן אישור לשינוי כלשהו מהשינויים שבצעה התובעת, לטענתה, לבקשת הדיירים ובכך גם מתכחשים לדרישה לתשלום סך של 130,745 ₪ בגינם. הנתבעים גם מדגישים בהקשר זה שדרישות התשלום מוגזמות וממילא סוכם מראש שלא ייעשו תשלומים נוספים על שינויים בהיקף של עד 20% מהגודל המקורי. ביחס לדרישה בגין התקנת משקופים עיוורים טוענים הנתבעים שהתובעת התבקשה במפורש שלא לבצע התקנה שכזו. ביחס לתחשיבי התובעת הכוללים דרישה לתשלום סך של 17,556 ₪ בגין "התייקרויות" טוענים הנתבעים שזו הרחבת חזית וממילא אין לתחשיב כל בסיס חוזי.
10. כבר מתחשיבים אלו מגיעים הנתבעים לתוצאה לפיה לא מגיע לתובעת דבר ודווקא עליה להשיב כספים שקבלה ביתר, אלא שהנתבעים ממשיכים וטוענים שהעבודות בוצעו בפועל ברשלנות, שהעבודות לא הושלמו כלל, שלחברת ידע רז מגיע זיכוי בסך 3,000 ₪ בגין כל יחידת דיור שבה לא יוזמנו תוספות וכאלו היו 9, ושיש להשית על התובעת תשלום פיצוי מוסכם של 216,000 ₪ בגין האיחור במסירת הבתים בפרויקט נס ציונה.
11. ביחס לפרויקט בית חשמונאי והעבודות בבית משפח חורב, הרי שלטענת הנתבעים גם בגין פרויקט בית חשמונאי נכרת חוזה אשר דומה מאד בעיצובו להסכם נס ציונה, והנתבעים מפנים למסמך מיום 14.12.06 (נספח ח' לתצהיר הנתבע; להלן: "הסכם חורב"). לטענת הנתבעים הסכם חורב נחתם על ידי התובעת ועל ידי חברת ידע רז ולפיו התחייבה התובעת לבצע את העבודות תמורת סך כולל של 77,531 ₪ בצירוף מע"מ בלבד וזאת בעקבות משא ומתן שהתנהל בין הצדדים. בפועל, טוענים הנתבעים, בצעה התובעת רק כ- 82.5% מהעבודות שכן לא בצעה אספקת חומר לשטח במועד, לא התקינה במועד, ולא השלימה את המסירה במועד. בהתחשב במה ששולם בפועל טוענים הנתבעים ליתרת חוב של 12,308 ₪ בלבד. עוד טוענים הנתבעים שעומדת לחברת ידע רז הזכות לפיצוי מוסכם של 64,000 ₪ בגין האיחור בהשלמת עבודות התובעת ועוד 55,000 ₪ בגין נזקים ישירים. מתחשיבים אלו, מסכמים הנתבעים, מתברר שלא מגיע לתובעת דבר בקשר לפרויקט בית חשמונאי.
12. מעבר לטענות ביחס להתחשבנות עם התובעת, טוענים הנתבעים שממילא אין כל בסיס לחייב אותם בחובות חברת ידע רז ודוחים את כל הטענות שלשיטת התובעת מבססות טענה שכזו. הנתבעים מסבירים כי הנתבע ייסד את חברת ידע רז ואת הנתבעת משיקולים כלכליים לגיטימיים כאשר חברת ידע רז מיועדת להיות חברה שהיא קבלן מבצע בעוד הנתבעת מיועדת להיות חברה יזמית. הנתבע שולל כל ניסיון לייחס לו שיקולים אחרים, זרים, בייסוד החברות או באופן בו התנהלו מול התובעת או בקשר לפרויקטים נשוא התביעה ושולל את הטענות להתנהלות חסרת תום לב או למעורבות במעשי זיוף כלשהם.

ההליך והראיות

1. בעקבות הגשת התביעה הגישה חברת ידע רז תביעה שכנגד אך, כאמור, במהלך בירור התביעה נקלעה חברת ידע רז להליכי פירוק וההליכים בעניינה, הן בתביעה והן בתביעה שכנגד, עוכבו בהחלטה מיום 11.6.13.
2. התובעת תמכה את גרסתה בתצהירי ניסים, רוני, מר משה סאלם מחברת מקורות, ומר ליאור חורב הוא המזמין בפרויקט בית חשמונאי. עוד הגישה התובעת חוות דעת של מומחה לכתבי יד, מר יצחק חג'ג', לתמיכה בטענותיה לעניין זיוף חתימתה על גבי ההסכמים שהציגו הנתבעים.

הנתבעת תמכה את גרסתה בתצהיר הנתבע בלבד.

1. דיוני ההוכחות נפרשו על פני 4 ישיבות ובסיומם ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב.

דיון

1. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שההתקשרות החוזית בגין שני הפרויקטים נשוא התביעה נעשתה בין התובעת לבין חברת ידע רז. כך טוענת התובעת (למשל סעיפים 15 ו- 30 בכתב התביעה המתוקן) וכך גם טוענים הנתבעים (למשל סעיף 11 בכתב ההגנה המתוקן). חברת ידע רז נקלעה להליכי פירוק ובירור התביעה נמשך רק ביחס לשני הנתבעים הנוספים. עם זאת, הטענות שמעלה הנתבעת ביחס לנתבעים הנוספים ולאחריותם לחובות מתבססות על ההנחה שבכלל נותר חוב לחברת ידע רז כלפי התובעת.

לפיכך, המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים נחלקות לשתי מחלוקות עיקריות. ראשית, יש לבחון את טענת התובעת ולקבוע אם בכלל נותר לזכותה חוב של חברת ידע רז בגין שני הפרויקטים נשוא התביעה. אם ימצא שאין חוב שכזה, כפי שטוענים הנתבעים, ממילא שתידחה התביעה ולא יהיה צורך לדון באחריות הנתבעים עצמם. שנית, היה וימצא שנותר חוב של חברת ידע רז כלפי התובעת, יש לבחון אם ניתן לייחס את האחריות לחוב גם לנתבעים או למי מהם.

ההתחשבנות בגין פרויקט נס ציונה

1. במסגרת פרויקט נס ציונה הוסכם בן התובעת לבין חברת ידע רז כי התובעת תבצע את עבודות האלומיניום בפרויקט, הכוללות 44 יחידות דיור צמודות קרקע, ואף הוסכם בין הצדדים לאחר משא ומתן כי בגין עבודות אלו ישולם לתובעת סכום קבוע של 36,500 ₪ בגיל כל יחידת דיור. על נקודת מוצא זו מסכימים כל הצדדים. המחלוקת לעניין סיכום זה מתייחסת להיקף העבודות שהתחייבה התובעת לבצע כנגד תשלום זה. לפי טענת התובעת הסכום האמור איננו כולל עבודות נוספות כגון במרתפים, שינויי דיירים וכד'; בעוד לטענת הנתבעים הסכום האמור כולל גם כולל את כל אלו.
2. מחלוקת זו מחייבת הכרעה באשר לבסיס החוזי המבטא את הסכמות הצדדים, ובמסגרתה גם הכרעה בטענת הזיוף של התובעת.

לפי גרסת הנתבעים, יחסי הצדדים בכל הנוגע לפרויקט נס ציונה הוסדרו בהסכם נס ציונה מיום 25.9.06 (נספח א' לכתב ההגנה המתוקן). על מסמך זה מבססים הנתבעים את טענתם באשר להיקף התחייבויות התובעת.

לפי גרסת התובעת, יחסי הצדדים בכל הנוגע לפרויקט נס ציונה הוסדרו דווקא בטיוטת נס ציונה מיום 3.12.06 (נספח ד' לתצהירי התובעת) אשר העבירה חברת ידע רז לתובעת, לרבות הערות שהוסיפה התובעת, ואושרו בעל פה על ידי הנתבע. התובעת טוענת שאמנם הסכם זה לא נחתם ברם הנתבע הודיע בעל פה שתוכנו, לרבות תיקוני התובעת, מקובלים עליו והתחמק מחתימה עליו בחוסר תום לב. ביחס למסמך עליו מתבססים הנתבעים – טוענת התובעת שמדובר בזיוף. לגרסתה, מאן דהו זייף את חתימת נציג התובעת על המסמך ואף עשה כן בהעתקת החתימה ממסמך אחר עליו חתמה התובעת. הנה אשר התברר ביחס למחלוקת זו:

1. בחינת טענת הצדדים תיעשה בהתאם להלכות הידועות בכל הנוגע לטענת זיוף, לאמור: כאשר נטל ההוכחה רובץ לפתחם של הנתבעים הכופרים בטענת הזיוף וטוענים שהתובעת חתמה על הסכם 25.9.06 (ע"א 268/56 נוי ואח' נ' עיריית חדרה ואח', פ"ד יב(1) 353, 358).
2. לטענת הנתבעים, הביא הנתבע את הסכם נס ציונה לשטח הפרויקט, מסר אותו לנציגי התובעת ובקש כי ישיבו לו את המסמך כשהוא חתום, וזאת עשה לאחר שעיין בהערות התובעת על הטיוטא שהעביר ומסר לנציגיה שהן לא מקובלות עליו (סעיף 14 בתצהיר הנתבע). טענה זו איננה מתיישבת עם התאריכים המוטבעים על שני המסמכים. טיוטת נס ציונה נושאת את התאריך 3.12.06 בעוד הסכם 25.9.06 נושא תאריך מוקדם בלמעלה מחדשיים. הדעת נותנת איפוא שטיוטת נס ציונה נערכה ונשלחה לאחר שהועבר הסכם נס ציונה, לפי גרסת הנתבעים. גרסת הנתבעים לפיה דווקא טיוטת נס ציונה נמסרה ראשונה עומדת בסתירה לתאריכים המוטבעים על שני המסמכים.

נוכח מועדים אלו, נשאל הנתבע בחקירתו מתי מסר את הסכם 25.9.06 לתובעת, אלא שכל שיכול היה להשיב היה "אני לא זוכר" (עמ' 73 בפרוט'). ודוק, הנתבע לא התבקש לנקוב במועד מדויק, מועד שאפשר שקשה לזכור לאחר שנים כה רבות, אך ניתן וניתן היה לצפות שיבהיר כיצד מתיישבת גרסתו עם המועד שנקוב בהסכם 25.9.06 וכיצד זה יתכן שבכלל העביר את טיוטת נס ציונה בדצמבר 2006 אם לשיטתו ההסדר הושג וגובש כחדשיים וחצי קודם לכן לפי הסכם 25.9.06.

1. הנתבע טען שבמועד כלשהו שאינו זוכר קבל את הסכם נס ציונה כשהוא חתום (סעיף 15 בתצהיר הנתבע) ובאמצעות פקס' (עמ' 72; ש' 4 בפרוט'). הנתבע איננו טוען שהמסמך נחתם בפניו כך שאין באפשרותו להעיד על אמיתות החתימה או זהות החותם מטעם התובעת.

זאת ועוד, לתצהירו, מצרף הנתבע את העמוד הראשון של טיוטת נס ציונה ואשר אין מחלוקת שהועברה בפקס' לנתבע בצירוף הערות התובעת. עיון במסמך זה שמצרף הנתבע (נספח ג' לתצהיר הנתבע) מראה בנקל הטבעת מכשיר הפקס' המבטאת משלוח ביום 11.12.06. מאידך, המסמך שמציג הנתבע, הסכם נס ציונה6, איננו נושא כל הטבעה של מכשיר פקס' אף שלפי גרסת הנתבע נשלח אליו המסמך בפקס' מהתובעת. הנתבעים אינם טורחים להסביר עובדה זו.

1. לפי גרסת הנתבע, הוא עצמו הודיע לנציגי התובעת כי העברת התשלומים לתובעת תופסק אם לא יוחזר לו נוסח חתום של הסכם נס ציונה (סע' 15 בתצהיר הנתבע). גרסה זו מנסה להקנות חשיבות למסמך ולהצביע על החשיבות שראה הנתבע בכך שהמסמך המסדיר את ההתקשרות ייחתם. בפועל, אותו מסמך עליו מתבססים הנתבעים כולל במקום המיועד לחתימת התובעת שרבוט בכתב יד, בלא חותמת ובלא ציון זהות החותם. היעדר הקפדה על תנאים אלו איננו מתיישב עם הגרסה לפיה ראה הנתבע בחתימת המסמך תנאי הכרחי להמשך התשלומים.
2. ביום 19.9.07 שלח הנתבע מכתב לתובעת ובו דרישה לתיקון ליקויים (נספח ל' לתצהיר התובעת). במכתב זה מדגיש הנתבע את צורת התשלומים שסוכמה ומוסיף "מצ"ב העתק הסכם". במצורף למכתב זה שלח הנתבע דווקא את עמ' 5 לטיוטת נס ציונה עליה ערכה התובעת שינויים (נספח ד' בתצהיר התובעת). לו אכן היה בידי הנתבעים הסכם חתום מיום 25.9.06, כטענתם, ניתן היה לצפות שהוא זה שיצורף למכתב ולא המסמך שצורף.

תהיה זו הוצגה בפני הנתבע במהלך חקירתו הנגדית והוא נשאל לספק לה הסבר, ברם תשובתו בטאה התחמקות ממענה של ממש (עמ' 91; ש' 22 – 28 בפרוט') ורק לאחר שהשאלה נשאלה שוב ושוב הציג גרסה לפיה בכלל מדובר בטעות (עמ' 92; ש' 6 בפרוט'). לא ברור כיצד יכולה להתרחש טעות שכזו ועדות הנתבע מקשה על מתן אמון בגרסתו.

1. במהלך עדותו הציג הנתבע מכתב מיום 23.9.07 ואשר אותו, לטענתו, שלח לתובעת (מוצג ת/3). לפי גרסת הנתבע, הסכם נס ציונה צורף למכתבו זה בצירוף בקשה שייחתם על ידי התובעת (עדות הנתבע בעמ' 84 – 85 בפרוט'). גם גרסה זו מעוררת תהיות.

ראשית, לא ניתן להבין כיצד מסמך כה מהותי לא מוזכר כלל בתצהיר הנתבע ומוצג לראשונה במהלך חקירתו הנגדית ודווקא לאחר שהוצגה בפני הנתבע הסתירה במסמך ששלח ביום 19.9.07.

שנית, הנתבע למעשה מציג גרסה חדשה שלפיה הסכם נס ציונה נחתם רק למעלה משנה (!) לאחר מכן, לאחר 23.9.07. אין לגרסה זו זכר בתצהיר הנתבע. להיפך. הרושם מתצהיר הנתבע הוא שהנתבע ראה חשיבות רבה לחתימת המסמך (למשל סעיף 15 בתצהיר הנתבע) ולא ברור כיצד מתיישבת גרסה זו עם הגרסה לפיה המתין למעלה משנה עד שייחתם המסמך.

שלישית, לפי גרסת הנתבע מכתבו זה מיום 23.9.07 נועד לתקן טעות שעשה במשלוח המכתב מיום 19.9.07. כלל לא ברור מה גרם לנתבע לשקוד על תיקון טעות שכזו וכיצד בכלל גילה טעות זו.

ורביעית, דווקא מכתב זה, ת/3, הוצג במקור אלא שלמכתב זה לא צורפה כל אסמכתא התומכת בטענה שאכן נשלח אי פעם. לפי הרישום במכתב ת/3 הוא נשלח בפקס'. אם אכן כך היה ואכן נשמר המקור, מצופה היה מהנתבעים שגם יציגו אסמכתא למשלוח הפקס' במועד בו נקבו וכזו – איין.

הצגתם המאוחרת של המסמך, ת/3, וההסברים לגבי נסיבות עריכתו מקשים מאד על מתן אמון בגרסת הנתבע. למעשה, הרושם שעולה הוא שהנתבע התכונן מראש לאפשרות שיישאל על מכתבו מיום 19.9.07 באמצעות הפנייה למכתב חדש שכזה, שספק רב אם אי פעם נשלח.

1. התובעת הציגה חוות דעת מומחה של מר יצחק חג'ג', לתמיכה בטענת הזיוף שטענה, אלא שההתייחסות היחידה להסכם נס ציונה בחוות הדעת הינה הטענה שהחתימה המיוחסת לתובעת בעמוד השני של ההסכם זהה לחלוטין לחתימה המיוחסת לתובעת בעמוד השני של הסכם חורב כשלמעשה מדובר באותו מסמך. ממצא זה ניתן להסביר בשגגה בעריכת המסמכים שצורפו כגון בצירוף כפול של העמוד השני של הסכם חורב, שלכן לא מצאתי בו תמיכה בטענות התובעת.

מאידך, עיון בנוסח הסכם נס ציונה שצורף לתצהיר הנתבע כנספח ב', מראה על שוני ביחס לנוסח של אותו המסמך שצורף לבקשת ביטול העיקולים. בעמוד השני של המסמך, בסעיף 19 המתייחס למקום השיפוט, המילים "או בת"א" מופיעות בנוסח שצורף לתצהיר הנתבע אולם מחוקות בנוסח שצורף לבקשת ביטול העיקולים. מצב זה לא ניתן להסביר בטעות גרידא שכן המחיקה מופיעה בעמוד השני של שני המסמכים שצורפו לבקשת ביטול העיקולים ואף לא באחד מאלו שצורפו לתצהיר. לא ברור כיצד יתכן שמסמך, אשר לגרסת הנתבעים נשלח בפקס' על ידי התובעת, הגיע בשני נוסחים שונים כשבאחד יש מחיקה ובשני אין והנתבע לא ידע להסביר זאת בחקירתו הנגדית (עמ' 76; ש' 32 בפרוט').

1. בהליך בתיק אחר שהתנהל בלשכת ההוצל"פ הוגשה על ידי חברת ידע רז התנגדות לדרישת פירעון חוב, בטענת "פרעתי" אשר התבססה על מסמך המאשר תשלום החוב וכן על עדותו של הנתבע, מר גבי רז, שלטענתו נחתם המסמך בפניו. בהחלטה מיום 21.1.13 (מוצג ת/1) נדחתה גרסתו של הנתבע ולמעשה התקבלה טענת הזוכה לפיה חתימתה על המסמך זויפה, תוך הבעת אי אמון בגרסת הנתבע.
2. כאשר מסכמים את העובדות שהתבררו, אין כל אפשרות לקבל את גרסת הנתבעים וכפות המאזניים נוטות לטובת גרסת התובעת שלפיה החתימה המיוחסת לה על הסכם נס ציונה הינה זיוף.

הנתבעים לא הציגו חוות דעת מומחה לתמיכה בטענתם; הנתבעים אפילו לא טענו שהמסמך נחתם בפניהם; בגרסאות הנתבע נתגלו סתירות רבות שמקשות על מתן אמון בנתבע; ובמקרים אחרים כבר נקבע שהנתבע ניסה לבסס טענות על מסמך מזויף.

לפיכך, אני מקבל את טענת התובעת וקובע שהסכם נס ציונה מעולם לא נחתם על ידה ולכן איננו מבטא הסכם המחייב מי מהצדדים.

1. לפי גרסת התובעת, ההסכם המבטא את התחייבויות הצדדים בקשר עם פרויקט נס ציונה הינו טיוטת נס ציונה, אותה טיוטא שהעביר הנתבע, עליה הוסיף מנהל התובעת הערות, ואשר הוחזרה לנתבעת. אין חשיבות רבה בבירור הטענה, שכן משנמצא שההסכם שהציגו הנתבעים, הסכם נס ציונה, איננו מחייב את התובעת, הרי שקרס הבסיס לטענה לפיה ההסכמה על תשלום כולל של 36,500 ₪ כללה גם תשלומים עבור תוספות ושינויים ועבודות במרתפי יחידות הדיור.

על כל פנים, גרסת התובעת נתמכת בהתנהגות הנתבע עצמו שצירף את עמוד 5 של המסמך למכתבו מיום 19.9.07 ולמעשה נותרה כגרסה יחידה לבסיס ההתקשרות בין הצדדים. אני מקבל איפוא גרסה זו וקובע כי טיוטת נס ציונה (נספח ה' לתצהיר התובעת) מבטא את ההסכם המחייב בין התובעת לחברת ידע רז כאשר מפרט העבודות נשוא ההסכם הינו לפי הצעת המחיר (נספח ג' לתצהיר התובעת) אך למעט המרתף (כאמור בסעיף 4 של ההסכם). על בסיס קביעה זו ניתן לבחון את תחשיבי הצדדים.

1. התובעת מבססת את תחשיביה על התחשיב שהעבירה לחברת ידע רז במסגרת חשבון 11, שלפיו סך התמורה המגיעה לה בגין העבודות בפרויקט נס ציונה מסתכמת בסך של 816,695 ₪. להלן יבחנו רכיבי החשבון והתייחסות הנתבעים לכל רכיב.
2. סך של 675,000 ₪ מבטא, לשיטת התובעת, עבודות שבוצעו ב- 18 יחידות דיור לפי הסך שהוסכם של 36,500 ₪ לכל יחידת דיור. הנתבעים לא כופרים בטענה שבוצעו עבודות ב- 18 יחידות דיור ולא בסכום שהוסכם עבור כל אחת מהם, כך שלמעשה אין מחלוקת על רכיב זה בחשבון. מאידך, על פניו נפלה טעות חישוב בתחשיבי התובעת שכן 18 X 36,500 = 657,000 ₪, ולא 675,000 ₪ כפי שנדרש בחשבון 11. התובעת למעשה הודתה בטעות זו בתצהיריה (סעיף 46 בתצהיר ניסים). בגין עבודות הבסיס מגיע לפיכך לתובעת סך של 657,000 ₪.
3. סך של 10,950 ₪ תובעת התובעת בגין התקנת משקופים עיוורים בשתי יחידות דיור – יחידות 165א' ו- 165ב'. מעיון בחשבונות שהועברו לנתבעים מתברר ששתי יחידות דיור אלו אינן נמנות על אותן 18 יחידות דיור בגינן דורשת התובעת תשלום מלא ועוד מתברר שכבר בחשבונות החלקיים הראשונים כללה התובעת דרישת תשלום חלקי עבור התקנת משקופים עיוורים בשתי יחידות אלו (למשל חשבון 5 מיום 28.6.07 – נספח יד/4 לתצהיר התובעת). הנתבעים טוענים שהתובעת התבקשה "במפורש ובכתב" שלא לבצע התקנה זו (סעיף 58 בתצהיר הנתבע) אולם כל אסמכתא לטענה זו לא הוצגה וניתן היה לצפות שיובהר זאת לתובעת מיד בקבלת החשבון. כאשר הנתבעים לא כופרים בטענה שעבודה זו אכן בוצעה, לא כופרים בתחשיב, ולא מביאים כל אסמכתא לכך שהתובעת התבקשה שלא לבצע עבודה זו – אין סיבה שלא לקבל את הטענה.
4. סך של 69,295 ₪ מבטא עבודות שבצעה התובעת עבור שינויי דיירים. בתצהיר ניסים מובא פירוט מלא של תחשיב העבודות הללו, כולל פירוט השינוי שנעשה בכל אחת מ- 9 יחידות הדיור בהן בוצעו שינויים וכולל טפסי בקשות שינויים (נספחים טז/1 – טז/9 לתצהיר ניסים). עוד מובאת בתצהיר ניסים טבלת מחירים עבור "שינויי דיירים" כאשר בחלקה העליון רשום בכתב יד "שרה: לבדיקתך ואישורך בכפוף לתוספות ששולמו על ידי הדיירים" (נספח יז' לתצהיר ניסים). לטענת ניסים הנתבע הוא שרשם זאת והנתבע כלל לא הכחיש הטענה בתצהירו ואף לא הכחיש את הטענה שעובדת חברת ידע רז, גב' שרה אימברי, גם בצעה את הבדיקה והרישומים של תעריפי השינויים (נספח יח' לתצהיר ניסים).

לטענת הנתבעים, לא זכאית התובעת לתשלום עבור שינויים אלו שכן רבים מהם נכללו ממילא בהתחייבויותיה בגינן סוכם על תשלום כולל. טענה זו מתבססת על נוסחו של הסכם נס ציונה בו נכתב בכתב ידו של הנתבע שהמחיר כולל עבודות במרתף ותוספות נוספות, אך כבר הובהר שמסמך זה איננו הסכם מחייב ולא נחתם על ידי התובעת. זאת ועוד, לו אכן היו דרישות התובעת חלק מהתחייבויותיה המקוריות לא ברור מדוע בחנה נציגת הנתבעת, גב' שרה אימברי, את הדרישה כמתואר בתצהיר ניסים. לא למותר מלציין שהנתבעים לא זימנו לעדות מטעמם את גב' שרה אימברי ובכך נזקפת לחובתם החזקה שעדותה, לו הובאה, לא הייתה תומכת בגרסתם.

לטענת הנתבעים הזמנות השינויים (נספחים טז' לתצהיר התובעת) לא רלוונטיים ליחסי התובעת וחברת ידע רז אלא רק למערכת היחסים של הנתבעת והדיירים. טענה זו קשה להבין שכן הזמנות אלו כוללות במפורש עבודות אלומיניום ולא ברור כיצד אין אלו רלוונטיות לתובעת כשהיא היא זו שאמורה לבצען. ובכלל, הנתבעים כלל לא טוענים שלא קבלו מהדיירים, או לא חייבו את הדיירים, בתשלום נוסף עבור שינויים אלו. כלומר, נראה שהנתבעים חייבו את הדיירים בתשלום נוסף על עבודות נוספות שבצעה התובעת אך באותה נשימה הם ממאנים לשלם לתובעת על אותם שינויים.

לא מצאתי איפוא כל טענה אשר תקעקע את תחשיבי התובעת בדרישתה לתשלום עבור עבודות נוספות.

1. סך של 61,450 ₪ מבטא תשלום עבור תוספות ושינויי חוזה שבצעה התובעת לבקשת הנתבעים. תחשיבי התובעת נתמכים בהזמנת שינוים של הנתבעים (נספח כ' לתצהיר התובעת) ובהצעות מחיר (נספחים כ/2 – כ/4 בתצהיר התובעת). מעיון בטבלה עליה עברה והעירה נציגת הנתבעים, גב' שרה אימברי (נספח יט' לתצהיר התובעת) מסתבר שגב' אימברי עצמה הפרידה במפורש בין תוספות שנעשו לפי בקשות שינוי של הדיירים, לתוספות שנעשו לפי בקשת הנתבעים עצמם ומכונות על ידה "תוספות יזם" (ההערות בשולי עמ' 2 של נספח יט'). גם ביחס לתחשיב זה טוענים הנתבעים שמדובר בעבודות שנכללו מראש בהתחייבויות התובעת, ברם לטענה זו אין בסיס כפי שכבר הובהר ולאחר שהתברר שהסכם נס ציונה איננו מחייב את התובעת. וגם ביחס לטענה זו נמנעו הנתבעים מבדיקה פרטנית של התחשיבים, נמנעו מהתייחסות לאפשרות שעבודות מאלו אולי כלל לא בוצעו ונמנעו מהבאת גרסת גב' אימברי עצמה לטענות.

לא מצאתי לפיכך סיבה כלשהי שלא לקבל את תחשיבי התובעת גם בסעיף זה.

1. סך של 17,566 ₪ תובעת התובעת עבור התייקרויות. תחשיב זה מתבסס על ההערה בטיוטת נס ציונה שלפיו המחירים שסוכמו צמודים למדד הבנייה או מדד האלומיניום (עמ' 4 במסמך – נספח ד' לתצהיר התובעת). הנתבעים אינם כופרים בתחשיב ואינם טוענים שאין בסיס לטענה שעומדת לתובעת זכות להפרשי הצמדה, אך לטענתם אין דרישה שכזו בכתב התביעה והיא איננה מופיעה בתחשיבי התובעת בכתב התביעה המתוקן. טענה זו לא ניתן לקבל שכן התביעה מלכתחילה מבוססת על "חשבון 11" שצורף כנספח ד' לכתב התביעה המתוקן ובו, במפורש, גם דרישה לתשלום עבור "תוספת מדד מצטבר לפי טבלה".

לפיכך, אני מקבל את תחשיבי התובעת (בתיקון טעות החישוב) וקובע כי הסכום הכולל המגיע לתובעת מחברת ידע רז בגין עבודות שבצעה בפרויקט נס ציונה עומד על 798,695 ₪ ליום עריכת חשבון 11 – 31.1.08, וללא מע"מ.

1. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לסכומים ששולמו לתובעת על חשבון העבודות שבצעה. לגרסת התובעת שולם לה בסך הכל 553,709 ₪ והתובעת אף מבהירה מדוע בהתייחסות לסכומים ששולמו לה בחשבון 11 (סך של 593,221 ₪) נפלו טעויות שכן סך של 50,000 ₪ ששולם התייחס בכלל לפרויקט בית חשמונאי וסכום אחר התבסס על שיק שלאחר מכן בוטל ולא נפרע (סעיפים 51 – 54 בתצהיר ניסים). לגרסת הנתבעים שולם לתובעת בסך הכל סך של 689,534 ₪ (סעיף 34 בתצהיר הנתבע). הנה אשר התברר ביחס לטענות אלו:
2. לטענת הנתבעים מבחינת הכרטסת שצירפה התובעת כנספחים כג/1 – כג/7 עולה ששולם לתובעת סך כולל של 588,674 ₪. בחינת כל תשלום ששולם לתובעת לפי הפירוט בכרטסת (נספח כב/1 לתצהיר ניסים) ובהתחשב בשיקים שחוללו (שיק בסך 90,638 ₪ ושיק בסך 46,200 ₪) מראה כי בסך הכל שולם לתובעת סך של 689,534 ₪ שהוא 596,999 ₪ בצירוף מע"מ. מסכום זה יש להפחית סך של 50,000 ₪ שלמעשה מתייחס לפרויקט בית חשמונאי (כאמור בסעיף 51 בתצהיר ניסים). ההפרש המתקבל עומד על סך של 546,999 ₪ וכיוון שהתובעת מצהירה שקבלה סכום גבוה יותר, 553,709 ₪ אני מקבל טענה זו.
3. לטענת הנתבעים יש להוסיף לתחשיבי התובעת תשלום בסך 45,000 ₪ ששולם בהעברה בנקאית ולא בא לביטוי בחשבונית. תשלום זה אכן מופיע בכרטסת וכבר הובא בחשבון התחשיב לעיל.
4. לטענת הנתבעים שולם לתובעת סך נוסף של 48,364 ₪ (55,860 ₪ כולל מע"מ) לפי חשבונית מיום 26.7.07 (נספח ד' לתצהיר הנתבע) ברם תשלום זה לא בא לכדי ביטוי בתחשיבי התובעת ואף ניסים הודה בכך בעדותו (עמ' 59; ש' 14 – 17 בפרוט'). גם תשלום זה בא לכדי ביטוי בכרטסת (תשלום מיום 29.7.07 והמע"מ ליום 15.9.07) ובתחשיב לעיל.
5. לטענת הנתבעים התעלמה התובעת מתשלום בסך 34,050 ₪ (סעיף 31.2 בתצהיר הנתבע) אולם תשלום זה דווקא נלקח בחשבון בכרטסת (תשלום מיום 31.1.08) ובתחשיב לעיל.

מכל האמור אני מקבל את תחשיבי התובעת במלואם וקובע כי נכון ליום חשבון 11, 31.1.08, חייבת הייתה חברת ידע רז לתובעת סך של 798,695 ₪ ועל חשבון סכום זה שולם לתובעת סך של 553,709 ₪ כך שההפרש הנזקף לזכותה עמד על 244,986 ₪ ובצירוף מע"מ – 282,959 ₪.

1. לטענת הנתבעים יש לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובעת פיצויים אשר יש להשית עליה בגין מחדלים בביצוע העבודות בפרויקט נס ציונה. בטענה זו אין ממש.

לפי גרסת הנתבעים, התחייבה התובעת למסור בגין כל יחידת דיור שהושלמה ערבות בנקאית בשיעור 10% וכן גם תעודת אחריות, התובעת לא עשתה כן ולכן רשאית הנתבעת לקזז מהתמורה 10%. טענה זו מתבססת, שוב, על הסכם נס ציונה שכבר הובהר שאיננו מסמך מחייב, בעוד שלפי טיוטת נס ציונה הוקטנה הערבות ל- 2% בלבד. בנוסף, הערבות ותעודת האחריות נועדו "לצורך הבטחת איכות העבודה" ולמשך 12 חדשים בלבד (סעיף 13 בטיוטת נס ציונה). הנתבעים לא הציגו ראיות לכך שדרשו ערבויות אלו בזמן אמת, חברת ידע רז ממילא לא שילמה לתובעת, ובמילים אחרות "עיכבה", חוב בסכום שעולה בהרבה על בטוחות אלו, והתקופה בה אמורים היו הערבויות להיות בתוקף חלפה זה כבר.

לפי גרסת הנתבעים נתגלו ליקויים מהותיים בעבודות שבצעה התובעת ולא השלימה ביחידות דיור רבות ובפרט ביחידה 164ב'. הנתבעים לא הביאו כל ראיה לתמיכה בטענות אלו וכך גם לא הוצג פירוט הליקויים, פירוט המועד בו התגלו, פירוט הפניות לתובעת בזמן אמת והנזק שנגרם בגינם.

לפי גרסת הנתבעים התמורה בגין כל יחידת דיור סוכמה בהתבסס על כך שתוספות שונות יוזמנו על ידי דיירים, אך בבתים בהם לא יוזמנו התוספות תזוכה חברת ידע רז בסך של 3,000 ₪ לכל יחידת דיור ויש 9 יחידות דיור שכאלו. הנתבעים לא הביאו כל ראיה שתתמוך בטענה להסכמה שכזו, הסכמה שאין לה זכר בטיוטת נס ציונה או בכל מסמך אחר, והנתבעים לא טענו שבכלל פנו לתובעת בעניין זה.

לטענת הנתבעים איחרה התובעת בהשלמת העבודות ב- 9 יחידות דיור בפרויקט ובהיקף של 24 ימים לכל יחידת דיור ולפיכך עומדת לה הזכות לפיצויים מוסכמים בסך 1,000 ₪ לכל יום איחור וביחס לכל יחידת דיור, ובסך הכל 216,000 ₪. הנתבעים מתעלמים מכך שסעיף הפיצויים המוסכמים נמחק בטיוטת נס ציונה (עמ' 4 בטיוטא) ודי בכך כדי לדחות הטענה. מעבר לצורך יצוין שגם טענה זו הועלתה בלשון כוללנית וסתמית, בלא כל ניסיון לפרט ביחס לכל אחת מיחידות הדיור מתי החלו העבודות, מתי הושלמו וכיצד אחראית התובעת לאיחור, ככל שהיה. הנתבעים גם אינם מפרטים איזה נזק, אם בכלל, נגרם להם בגין האיחור.

נראה איפוא שטענות הקיזוז שהעלו הנתבעים לא נועדו אלא לנסות ולהצדיק את אי התשלום לתובעת. אין בטענות אלו ממש ואין בהם כדי להצדיק הפחתה כלשהי מזכות התובעת.

ההתחשבנות בגין פרויקט בית חשמונאי

1. ביחס לפרויקט בית חשמונאי נתגלעו בין הצדדים מחלוקות הדומות לאלו נשוא פרויקט נס ציונה, כאשר גם ביחס לפרויקט בית חשמונאי יש מחלוקת באשר לחוזה המבטא את ההסכמות בהתקשרות כאשר הנתבעים מבססים טענותיהם על הסכם הדומה בצורתו להסכם נס ציונה בעוד התובעת טוענת שאף מסמך זה לא נחתם על ידה כלל.

לפי גרסת הנתבעים, יחסי הצדדים בכל הנוגע לפרויקט בית חשמונאי הוסדרו בהסכם חורב מיום 4.12.06 (נספח ח' לתצהיר הנתבע). על מסמך זה מבססים הנתבעים את טענתם באשר להיקף התחייבויות התובעת.

לפי גרסת התובעת, בגין פרויקט בית חשמונאי כלל לא נכרת הסכם, שכן נציג התובעת, רוני, העביר לחברת ידע רז ולמשפחת חורב הצעת מחיר מפורטת מיום 7.12.06 לביצוע כלל העבודות תמורת סך של 125,179 ₪ כולל מע"מ (להלן: "הצעת בית חשמונאי") והנתבע הודיע לו בעל פה שההצעה מקובלת על חברת ידע רז ברם נמנע מלחתום עליה. ביחס למסמך עליו מתבססים הנתבעים – טוענת התובעת שמדובר בזיוף. לגרסתה, מאן דהו זייף את חתימת נציג התובעת על המסמך ואף עשה כן בהעתקת החתימה ממסמך אחר עליו חתמה התובעת.

הנה אשר התברר ביחס לטענה זו:

1. בדומה לטענת הזיוף הקודמת, בחינת טענת הצדדים תיעשה בהתאם להלכות הידועות בכל הנוגע לטענת זיוף, לאמור: כאשר נטל ההוכחה רובץ לפתחם של הנתבעים הכופרים בטענת הזיוף וטוענים שהתובעת חתמה על המסמך.
2. לטענת הנתבעים, הסכם חורב נערך בהתבסס על הצעת מחיר של התובעת מיום 31.10.10 אשר עמדה על סך כולל של 89,549 ₪ ובעקבותיה הועבר הסכם חורב מיום 4.12.06 לתובעת (סעיף 91 בתצהיר הנתבע). הנתבע כלל איננו מביא את גרסתו באשר לזהות ועיתוי חתימת התובעת על המסמך ואיננו טוען שהמסמך נחתם בפניו כך שאין באפשרותו להעיד על אמיתות החתימה. הנתבע איננו מפרט מתי וכיצד נמסר לו המסמך החתום, כך שלא ניתן לבסס את גרסת הנתבעים על עדותו.
3. בתצהיר הנתבע מפורטות מספר הצעות מחיר שהוכנו על ידי התובעת וקדמו להצעה מיום 7.12.06, אולם הנתבע כלל לא מכחיש שהצעה זו מיום 7.12.06 אכן הוכנה והועברה כטענת רוני. ואם כך, כלל לא ניתן להבין מדוע תטרח התובעת להכין הצעה שכזו אם כבר סוכמו פרטי ההתקשרות במסמך חתום 3 ימים קודם לכן. העברת הצעת המחיר מיום 7.12.06 תומכת בגרסת התובעת שלא נחתם כל מסמך קודם.
4. במכתב התובעת מיום 31.12.06 (נספח כד' לתצהיר התובעת) נדרש תשלום סך של 18,777 ₪ המהווה 15% מסך התמורה שסוכמה. סכום זה מתיישב בדיוק עם טענת התובעת לתשלום כולל של 125,179 ₪. במכתב נוסף מיום 9.7.07 (נספח כה' לתצהיר התובעת) דרשה התובעת את תשלום מלוא יתרת התמורה בסך 125,178 ₪. בתגובה לדרישה זו כתב הנתבע בכתב יד: "צר לי אך אני לא עובד בצורה הזו". הנתבע לא הזכיר במכתבו ולו ברמז הסכם שלפיו, כפי שהוא טוען היום, בכלל הוסכם על תמורה קטנה בהרבה.
5. התובעת הציגה חוות דעת מומחה של מר יצחק חג'ג', אשר בחן את העמוד הראשון של הסכם חורב והגיע למסקנה שהחתימה המיוחסת לתובעת איננה אלא העתקה של חתימה אמתית של התובעת על גבי מסמך אחר, חשבונית מיום 5.6.07. מר חג'ג אף הסביר בעדותו (עמ' 33 בפרוט') כי כאשר אדם חותם יותר מפעם אחת, לעולם לא תהיה זהות מלאה וחפיפה מלאה בין החתימות. בהשוואה שערך נמצאה זהות מלאה כזו ומכאן מסקנתו שמדובר בזיוף על דרך העתקה. מסקנה זו הגיונית, המסקנה מתיישבת עם עיון בשני המסמכים שכן החתימות אכן נראות זהות, לא הובאה חוות דעת נגדית ולפיכך לא מצאתי כל סיבה שלא לקבל חוות דעת זו.
6. בבחינת טענת הזיוף של התובעת בכל הנוגע להסכם חורב לא ניתן להתעלם מהמסקנה ביחס למסמך הדומה שהציגו הנתבעים ביחס לפרויקט נס ציונה, אותו הסכם נס ציונה שלגביו נמצא שחתימת התובעת זויפה. עובדה זו, במצורף ליתר העובדות שהתבררו ביחס להסכם חורב, מחייבות מסקנה זהה גם ביחס למסמך האחרון ולפיה לא חתמה התובעת על מסמך זה, והחתימה הנחזית להיות חתימת מי מטעם התובעת איננה אלא זיוף.
7. לפי גרסת התובעת לא נכרת כלל חוזה מפורט ביחס לפרויקט בית חשמונאי וסוכם בעל פה כי העבודות יבוצעו לפי המפרט שבהצעת המחיר של התובעת מיום 7.12.06 ובתמורה למחיר שנקבע באותה הצעה – 125,179 ₪. גרסה זו הגיונית, שכן היא מתיישבת עם ההתכתבויות שלאחר מכן וממילא אך הגיוני להניח שהצעת המחיר האחרונה היא היא זו עליה הוסכם, מה גם שלמעשה אין לנתבעים כל גרסה אחרת זולת זו שנדחתה כאמור. לפיכך, אני מקבל את גרסת התובעת וקובע כי לפי הסכמת התובעת וחברת ידע רז סך התמורה שהגיעה לתובעת בגין ביצוע העבודות בפרויקט בית חשמונאי עמד על 125,179 ₪. התובעת מודה כי על חשבון התמורה שולם לה סך של 50,000 ₪ שבתחילה נזקף בשוגג לזכות פרויקט נס ציונה (סעיף 62 בתצהיר ניסים) וכך גם מאשר הנתבע (סעיף 103 בתצהיר הנתבע). יתרת החוב הנתבע בגין פרק זה עומד על 75,178 ₪ נכון ליום השלמת העבודות – 4.11.07.
8. לטענת הנתבעים לא זכאית התובעת כלל לתשלומים בגין פרויקט בית חשמונאי. מהראיות שהוצגו מתברר שביום 31.12.07 מסרה חברת ידע רז לתובעת שיק בסל 46,200 ₪ עבור פרויקט בית חשמונאי, שיק שלאחר מכן בוטל ולא נפרע. לא ברור כיצד מתיישבת טענת הנתבעים להיעדר כל זכות לתובעת עם מסירתו של השיק ואף לגופן אין ממש בטענות.

לטענת הנתבעים לא השלימה התובעת את העבודות להן התחייבה ומחדל זה מקים לתובעת זכות לתשלום 82.5% מהתמורה בלבד. כנגד טענות אלו, הוצגה על ידי התובעת עדותו של מר ליאור חורב, מזמין העבודות מחברת ידע רז, אשר הצהיר כי התובעת בצעה עבודתה בביתו היטב, והעיד שלאחר המסירה נתגלו ליקויים שתוקנו על ידי התובעת. לא מצאתי סיבה לפקפק בעדות זו.

בנוסף, מעיון בפירוט טענות אלו של הנתבעים (סעיף 101 בתצהיר הנתבע) מסתבר שהנתבעים כלל אינם טוענים שעבודות בפרויקט לא בוצעו אלא שבוצעו באיחור, כשהנתבע בתצהירו מתייחס למועדי אספקת החומר, ההפעלה והמסירה. הנתבעים לא טורחים כלל להביא פרטים לטענות אלו, וכך, למשל, טוענים הנתבעים שיש להפחית 6% מהתמורה שכן "לא בוצעה אספקת החומר לשטח במועד ובאופן מלא" (סעיף 101.1 בתצהיר הנתבע) אך לא מציינים מתי אמורה הייתה התובעת לספק את החומר, מתי ספקה אותו בפועל, איזה נזק נגרם עקב זאת, והיכן הבסיס החוזי לקיזוז זה. טענות אלו נטענות בלשון סתמית ואין בהן מאום.

עוד טוענים הנתבעים כי במסירת הבית למשפ' חורב ביום 1.9.07 נתגלו ליקויים רבים בעבודות התובעת, ליקויים שהתובעת תיקנה באיחור ולאחר התראות רבות ביום 4.11.07, וכן שמסירת הבית נעשתה באיחור של 64 יום, מה שמקנה לחברת ידע רז זכות לפיצויים מוסכמים בשיעור 1,000 ₪ לכל יום איחור. טענה זו מתבססת למעשה על סעיף פיצויים מוסכמים בהסכם חורב שכבר נקבע שאיננו אלא מעשה זיוף שאיננו מחייב את התובעת, כך שאין כלל בסיס חוזי לתביעת הפיצוי המוסכם. בנוסף, גם טענה זו מובאת בצורה סתמית, בלא כל עדות שתתמוך בטענות הנתבע, בלא פירוט של מועדים בהם בוצעו כלל העבודות בבית משפחת חורב, כאשר עבודות התובעת היו רק חלק מכלל הפרויקט, כך שהטענה הייתה נדחית בהיעדר ראיות אפילו היה לה בסיס חוזי.

ולבסוף, בהקשר זה, טוענים הנתבעים להוצאות בסך 55,000 ₪ שנגרמו לחברת ידע רז בגין מחדלי התובעת, הוצאות תקורה בסך 40,000 ₪, והוצאות עבור ימי עבודה של פועלים בשיעור 15,000 ₪, כאשר גם טענות אלו מובאות בצורה סתמית בלבד, בלא כל ראיה שתתמוך בטענה זולת תצהירו של הנתבע. טענות כוללניות שכאלו אינן מספיקות, וודאי לא כשהבסיס היחיד להן הוא עדות הנתבע שכבר הובהר שקשה ליתן אמון בטענותיו.

נוכח זאת, אני דוחה את טענות הנתבעים, מקבל את תחשיבי התובעת וקובע שבגין פרויקט בית חשמונאי חייבת חברת ידע רז לתובעת סך של 75,178 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.11.07.

אחריות הנתבעים לחובות חברת ידע רז

1. משנמצא שחברת ידע רז חייבת לתובעת כספים, למעשה את מלוא סכום התביעה, בגין פרויקט נס ציונה ופרויקט בית חשמונאי, יש לבחון את אחריות הנתבעים לחובות אלו.

לטענת התובעת יש לייחס לנתבעים אחריות למלוא חובות חברת ידע רז כלפי התובעת. התובעת מבססת טענה זו הן על "הרמת מסך" והן על ייחוס אחריות אישית לנתבע בשל עוולות שעשה.

לפי גרסת התובעת, הוכח כי הנתבע עשה שימוש במסמכים מזויפים כדי לחמוק מקיום התחייבויות חברת ידע רז; הוכח כי הנתבע ערך פיצול מלאכותי בין חברת ידע רז לנתבעת כדי להרחיק את נושי חברת ידע רז ממקורות ההכנסה בפרויקט נס ציונה; הוכחה העדפת נושים פסולה; ובוטלו שיקים בלא כל הצדקה. עובדות אלו מצדיקות, לשיטת התובעת, הן את חיובו של הנתבע אישית והן את חיוב הנתבעת בחובות חברת ידע רז.

לפי גרסת הנתבעים אין כל בסיס לטענות התובעת, אין בסיס לניסיון לייחס לנתבע אחריות אישית לחובות חברת ידע רז כלפי התובעת, ואין בסיס לניסיון לייחס אחריות שכזו לנתבעת בהיותה אישיות משפטית נפרדת. הנתבעים מדגישים כי חיוב בעל משרה בחובות תאגיד, בין בטענה להרמת מסך ובוודאי בייחוס מעשי תרמית, ייעשה רק במקרים חריגים ומקימים לטוען הטענה חובת הוכחה בנטל מוגבר. הנתבעים מכחישים הטענות לשימוש במסמך מזויף, מכחישים הטענות לפיצול מלאכותי בין חברת ידע רז לנתבעת כשלשיטתם זו הפרדה לגיטימית בין חברה יזמית לחברה מבצעת, מכחישים העדפת נושים כלשהי, וטוענים שהשיקים בוטלו כדין שכן לתובעת לא הגיעו הכספים בגינם.

1. בהתאם לסעיף 6 בחוק החברות, התשנ"ט-1999, רשאי בית משפט לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן. הגישה להרמת מסך היא כאל עניין חריג. היא נשקלת כאשר ברור שנעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, אם כדי להונות ואם כדי שלא לפרוע חובות. במקרים כאלה נתפסת החברה כמסך שמאחוריו נעשים מעשים שלא ייעשו.

"הגישה להרמת מסך היא כאל עניין חריג, כלשון המחוקק (סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999), היא מופעלת "במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים". היא נשקלת כאשר ברור שנעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, אם כדי להונות ואם כדי שלא לפרוע חובות. במקרים כאלה נתפסת החברה כמסך שמאחוריו נעשים מעשים שלא ייעשו." (ע"א 3755/03 שמעון בן חמו נ' טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ [פורסם בנבו] 12.9.04, פסקה 20 בפסק הדין)

עוד נקבע בפסיקה כי תכליתה של הרמת המסך הינה מניעת שימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת לשם מימוש מטרה לא כשרה של בעל המניות.

"הרמת מסך כזאת מכוונת כנגד בעלי מניות שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובת הנאה לעצמם בדרך של מירמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ כדי להינצל מחמת תביעתם של הניזוקים, או משבט זעמו של החוק." (ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ פ"ד מו (5) 393, 362).

השימוש בדוקטרינת הרמת המסך לא נעצר במערכת היחסים שבין התאגיד לבעל המניות, אלא מאפשר הטלת אחריות גם על תאגיד אחר במצב של אשכול חברות. שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת וניצול ההפרדה בין תאגידים קשורים להשגת מטרה לא כשרה עשוי להצדיק ייחוס החבות לתאגידים נוספים באשכול החברות.

על הילכות הרמת המסך ביחס לאשכול חברות במקרים שבהם נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה לא חלקה המבקשת. היא חלקה בעיקר על התשתית העובדתית שהונחה על-ידי בית-משפט קמא, ועל המסקנות שהוסקו ממנה שלפיהן יש להרים את המסך בין שתי החברות ולראותן כאחת.

עיון לגופם של הממצאים שנקבעו בידי בית-משפט קמא מצביע על כך שנמצאו מאפיינים עובדתיים רבים המצביעים על כך ששתי החברות – החברה החייבת והחברה המבקשת – התנהלו, לאמיתו של דבר, כגוף אחד, וההבחנה ביניהן הייתה מלאכותית ועקרה במציאות העסקית היומיומית. כך נמצא כי הבעלים והמנהל של שתי החברות שבידיו הוחזק הרכב עובר לתפיסתו נהג להקים כמה חברות שלא נמצא להן רציונל כלכלי אמיתי לבד מהרצון להיעזר במסגרתן המשפטית כדי לכלכל את תשלומי חובותיו לנושים. (רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' ענבר, פ"ד נד(2) 712, 716)

מרכיב רלוונטי נוסף בבחינת טענות להרמת מסך מתייחס לאופיו של התאגיד ומבנה פעילותו. כאשר מדובר בתאגיד אשר הלכה למעשה מנוהל כעסק פרטי של אדם אחד או משפחה אחת, כי אז גדלה הנכונות להרמת מסך ההתאגדות של אותו תאגיד.

"סוג החברה העומדת לדיון עשוי גם הוא להשפיע על בית המשפט עת שוקל הוא אם להרים את המסך אם לאו... אין אנו מכוונים דברינו בהקשר זה לחברות במובן ההגדרות האמורות, אלא לחברה פרטית קטנה, אשר מעבר למעטה המשפטי המכסה אותה, היא מנוהלת למעשה כעסק פרטי. ברוב המקרים שולט בחברה מהסוג האמור אדם אחד המקצה מניות לבני משפחתו, אך ורק כדי לעמוד בתנאי הפקודה בדבר מספר מינימלי של חברים. בתי המשפט חזרו וקבעו, כי עובדת היותה של החברה 'חברת יחיד' או 'חברת מעטים' תגביר את נטייתם להרים את המסך." (י. כהן, "דיני חברות", כרך א', עמ' 236) 

אלו איפוא ההלכות שלפיהן יבחנו טענות התובעת: אופיה של חברת ידע רז ואם התנהלה כעסק פרטי של הנתבע; הקשר בין חברת ידע רז לנתבעת כאשר שתיהן באשכול החברות שבבעלות הנתבע; השימוש שנעשה בחברת ידע רז ובנתבעת בקשר לעניינים נשוא התביעה והאפשרות שההפרדה ביניהן לא נועדה אלא למעשים לא כשרים. בנוסף לאלו, יבחנו הטענות באשר להתנהלות הנתבעים לאחר ההתקשרות עם התובעת והאפשרות שנעשו מעשים שלא יעשו ומצדיקים כשלעצמם הרמת המסך. הבדיקה בכללותה תיעשה כאשר נטל הוכחת התקיימות הנסיבות המצדיקות הרמת מסך, מוטל על התובעת הטוענת לכך. על התובעת להציג ראיות ולשכנע כי אכן מדובר במקרה חריג, וכי צודק ונכון לעשות כן.

1. בבחינת טענות התובעת על פני ציר הזמן, נראה שהטענה הראשונה מתייחסת לאשר ארע בשלב הטרום – חוזי, השלב בו נוהל עם התובעת משא ומתן לקראת הזמנת ביצוע עבודות האלומיניום בפרויקט נס ציונה.
2. כאמור בתיאור המסכת העובדתית, הורתו של פרויקט נס ציונה בהסכם שנכרת לביצוע הפרויקט עם החברה היזמית, חברת מקורות. הסכם זה נכרת בין הנתבעת, באמצעותו של הנתבע כמנהל היחיד של הנתבעת, לבין חברת מקורות. מאידך, ההסכם לפיו הוזמנו עבודות התובעת בפרויקט נס ציונה נכרת בין חברת ידע רז לבין התובעת. מצב זה איננו ברור. לכאורה הרי אין לחברת ידע רז כל קשר לפרויקט נס ציונה ולא ברור מדוע בכלל הייתה זו חברת ידע רז שהזמינה מהתובעת ביצוע עבודות בפרויקט. כן וכן ברור כי ההחלטה לעשות כן הייתה של הנתבע לבדו, כמוציא והמביא היחיד הן בחברת ידע רז והן בנתבעת.
3. לטענת הנתבע, ההפרדה בין חברת ידע רז לנתבעת הינה הפרדה בין חברה שמתמקדת ביזמות לחברה שמתמקדת בביצוע. חברת ידע רז התמקדה בביצוע שלכן התקשרה בהסכם עם התובעת, בעוד הנתבעת התמקדה ביזמות ולכן היא שנקשרה בהסכם עם חברת מקורות. זו, טוען הנתבע, הפרדה לגיטימית ומקובלת שאין לה דבר עם טענות להונאת נושים.

גרסת הנתבע להפרדה שבין החברות שבבעלותו מעוררת קושי בנסיבות העניין. אכן, אך הגיוני לקבל מצב בו מקים אדם חברות נפרדות ומייעד להן תכלית שונה, למשל האחת יזמות והאחרת ביצוע. דא עקא, ובמקרה של פרויקט נס ציונה לא הייתה כלל פעילות יזמית כלשהי מצד מי מחברות אלו. החברה היזמית הינה חברת מקורות וזו גם התקשרה בהסכם ביצוע עם הנתבעת לביצוע הפרויקט. כך העיד מר משה סאלם, מנהל חברת מקורות (סעיף 2 בתצהיר משה סאלם) ואף הנתבע מצהיר כי הנתבעת התקשרה עם חברת מקורות בהסכם ביצוע (סעיף 6 בתצהיר הנתבע). לא בהסכם יזמות. כך גם אישר הנתבע בעדותו שלנתבעת לא הייתה כלל "פעילות יזמית" בפרויקט נס ציונה (עמ' 100 בפרוט'). הטענה להפרדה רעיונית בין חברה יזמית לחברה מבצעת איננה רלוונטית לפיכך לנסיבות המקרה דנא ואיננה יכולה להסביר מדוע בחר הנתבע דווקא בנתבעת להתקשרות מול חברת מקורות.

1. כאשר התברר שאין מדובר כלל ביזמות של הנתבעת, לא מספק הנתבע כל הסבר לפיצול שעשה בין חברת ידע רז לנתבעת ואין בתצהירו כל הסבר לאותם שיקולים מסחריים לגיטימיים שהצדיקו, מבחינתו הוא או מבחינת החברות שבבעלותו, את הפיצול. מתדפיסי שתי החברות ברשם החברות (נספחים ט' ו- י' לתצהיר התובעת) מתברר שחברת ידע רז הגישה לחברת מקורות הצעות לביצוע פרויקט נס ציונה בכלל בטרם נוסדה הנתבעת (כך גם אישר הנתבע בעדותו; עמ' 66 – 67 בפרוט') והנתבע איננו מסביר, לא בתצהירו ולא בכלל, מה גרם לו להחליט לייסד את הנתבעת דווקא בסמוך להתקשרות עם חברת מקורות. הנתבע אפילו איננו מסביר אם נכרת הסכם כלשהו בין חברת ידע רז לנתבעת ואשר מסדיר את מערכת היחסים ביניהן.
2. בהיעדר כל התייחסות בתצהירו לשאלה מדוע וכיצד החליט לפצל את הביצוע בין הנתבעת לחברת ידע רז, התבקש הנתבע להסביר זאת בעדותו. תשובותיו הותירו רושם עגום.

תחילה טען הנתבע שהוחלט שחלק מעבודות הביצוע ייעשו מול חברת ידע רז וחלק מול הנתבעת אך לא ידע להסביר מי החליט איזה חברה תתקשר עם כל מבצע ולפי אילו אמות מידה (עמ' 67; ש' 25 – 31 בפרוט').

אחר כך העלה גרסה חדשה שלפיה הפיצול נקבע לפי היקף העבודה כשעבודה בהיקף גדול נעשית מול חברת ידע רז (עמ' 68; ש' 3 – 4 בפרוט'). גם גרסה זו לא נתמכה בראיה כלשהי.

אחר כך שוב הציג גרסה חדשה שלפיה בכלל הנתבעת נוסדה עם שותף נוסף, גיסו, טענה שאין לה זכר או תיעוד כלשהו (עמ' 68; ש' 10 בפרוט').

בהמשך חקירתו הנגדית טען הנתבע כי הפיצול נעשה על רקע רצונו שיהיו מחזורים כספיים לכל אחת מהחברות (עמ' 96; ש' 10 בפרוט') שאף זו גרסה חדשה ואף לזו לא הובאו כל ראיות תומכות.

ועוד טען הנתבע שהבחירה בזהות החברה אשר תזמין את העבודות מול קבלני המשנה התבססה על ההנחה שספק לא יסכים להתקשר מול חברה חדשה ונטולת ניסיון כנתבעת להבדיל מחברה ותיק ומבוססת כחברת ידע רז (עמ' 98 בפרוט'). שאף זו גרסה חדשה ואף זו גרסה לא ברורה שהרי לו בקש הנתבע ליצור נפח פעילות לנתבעת יכול היה פשוט להעמיד לאותו ספק ערבות של חברת ידע רז או בטוחה אחרת. אפשרות זו הוצגה בפני הנתבע בחקירתו אך הוא התחמק מהתייחסות (עמ' 99; ש' 6 – 13 בפרוט').

כך נותרו הנתבעים בתום עדות הנתבע בלא כל הסבר סביר ולגיטימי לפיצול שנעשה בין חברת ידע רז לנתבעת בכל הקשור לפרויקט נס ציונה.

1. זאת ועוד, הנתבע טען בעדותו שבעת שנוסדה הנתבעת (20.2.06 – לפי תמצית הרישום נספח ט' לתצהירי התובעת) לא היו לחברת ידע רז כלל חובות. טענה זו הופרכה. התברר שבאותה עת התבררה תביעה שהגיש נגד חברת ידע רז אדם בשם מנשה אבני בטענה לחובות בגין עבודות חשמל שבצע עבורה (ת.א. 22687/04 בבית משפט השלום בתל אביב), ואשר גם הסתיימה בפסק דין ביום 1.02.07 (נספח ס"ה/2 לתצהיר התובעת) במסגרתו חויבה חברת ידע רז בתשלום סך של 75,850 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד. לא זו בלבד שקיום הליך זה סותר את טענות הנתבע להיעדר חובות לחברת ידע רז בתחילת 2006, אלא שהתברר כי לאחר שניתן פסק הדין לא עמדה חברת ידע רז בתשלום והתובע, מנשה אבני, נאלץ לנקוט נגדה הליכי הוצל"פ.

בנוסף, מעיון בתדפיס רשם החברות מסתבר שחברת ידע רז לא שילמה אגרות לרשם החברות בשנים 2005, 2007 ואילך והנה עדות נוספת לחובות ולמצבה הכלכלי בתחילת 2006.

1. כך התברר שלא הוצגה על ידי הנתבעים כל גרסה שתסביר מדוע פוצלה ההתקשרות בפרויקט נס ציונה בין הנתבעת לחברת ידע רז, ומדוע האחת התקשרה בהסכם ביצוע מול היזם, חברת מקורות, והאחרת התקשרה בהסכם הזמנה מול התובעת כקבלן משנה. ומאידך, התברר שבתחילת 2006 כבר נקלעה חברת ידע רז לחובות והתמודדה בהליכים משפטיים בגין זאת. בהיעדר גרסה, אין מנוס מהמסקנה ששיקולי הנתבע בפיצול זה היו שונים לחלוטין.

במצב זה אין מנוס מהמסקנה לפיה לפיצול שעשה הנתבע בהתקשרות בקשר עם פרויקט נס ציונה הייתה תכלית אחת ויחידה – הערמה על נושיה של חברת ידע רז. הנתבע היה מודע בתחילת 2006 לכך שחברת ידע רז נקלעה לקשיים ותתקשה לעמוד בהתחייבויותיה. הנתבע בחר לפיכך לפצל את ההתקשרות כדי שהכספים שתזרים חברת מקורות בגין ביצוע הפרויקט יוזרמו לנתבעת, חברה חדשה ונעדרת חובות עבר אשר לה אישיות משפטית נפרדת וממנה, כך סבר, לא יוכלו להיפרע מי מנושיה של חברת ידע רז או מי מקבלני המשנה שיבצעו את העבודות בפרויקט נס ציונה. לא שיקול כלכלי לגיטימי עמד מאחורי פיצול זה, אלא שיקול זר, מלאכותי ופסול.

1. הנתבעת, כאמור, הינה חברה שהבעלות המלאה בה הייתה ונותרה של הנתבע. לנתבעת אין בעלי מניות נוספים, אין חברי דירקטוריון זולת הנתבע, ועל פניו לא היה לה כל שיקול דעת משלה בכל הנוגע להתנהלות במהלך המשא ומתן מול התובעת. הנתבעת הינה בסך הכל כלי שרת של הנתבע למימוש תכניתו לסיכול יכולת נושיה של חברת ידע רז להיפרע. מצב נתון זו מצדיק לא רק את חיובו האישי של הנתבע בחובות לתובעת אלא גם את חיוב הנתבעת בחובות אלו.
2. טענה נוספת של התובעת כלפי הנתבעים מתייחסת לאירועים שאירעו לאחר ההתקשרות עימה, בתקופה החוזית, ולמעשה התבררו במהלך בירור תביעה זו.

כפי שנקבע לעיל, שני המסמכים אשר הציגו הנתבעים בניסיון לבסס את טענתם באשר לתוכן ההתקשרות מול התובעת לא היו אלא פברוק, מסמכים שלא נחתמו על ידי התובעת, מסמכים שהשרבוט שלגביו נטען שהינו חתימה של התובעת איננו אלא מעשה זיוף, ומסמכים שמעולם לא הוצגו לתובעת עד להגשת תביעה זו. כאשר במעשה זיוף עסקינן, מובן שיש להיזהר בייחוס מעשה הזיוף עצמו למאן דהו. לכך נדרשות ראיות מעבר לנדרש כרגיל במשפט אזרחי וכאלו לא הוצגו ברמה המאפשרת הצבעה על זהות הזייפן.

מאידך, הוכח גם הוכח שטענות הנתבעים והניסיון לבסס טענות שלפיהן לא חייבת חברת ידע רז כספים לתובעת התבססו על מסמכים מפוברקים. כך המסמך שלכאורה הינו הסכם מיום 25.9.06 וכך גם המסמך שלכאורה הינו הסכם מיום 14.12.06. כך גם המכתב שנושא את התאריך 23.9.07 (מוצג ת/3) והוצג כמכתב שלכאורה נשלח בפקס' לתובעת באותו המועד, טענה שהופרכה.

כך מתברר, למרבה הצער, שהנתבעים לא הסתפקו בהתנהלות חסרת תום לב בשלב הטרום חוזי, אלא המשיכו ונהגו שלא בתום לב גם בשלב החוזי, בשלב בו היה מצופה שיערכו מול התובעת התחשבנות הוגנת על בסיס ההסכמות החוזיות. אומנם, התנהלות הנתבעים בשלב החוזי לא השליכה על תנאי ההתקשרות שגובשו בשלב הטרום חוזי, אך מובן שלא ניתן להשלים עם התנהלות שכזו והאינטרס הציבורי מחייב שלא להסתפק רק בגינוי ההתנהגות אלא גם לראות בה נדבך המצדיק אף הוא את הרמת המסך.

1. לפיכך, לאחר שנמצא שהקמת הנתבעת ופיצול ההתקשרות לביצוע פרויקט נס ציונה נולדו בחטא ולא נועדו אלא לעשות שימוש פסול באישיות המשפטית הנפרדת להתחמקות מתשלום חובות; לאחר שנמצא שמדובר בחברות משפחתיות שנוהלו בלעדית על ידי הנתבע שעשה בהן כרצונו; ולאחר שהתברר שנעשה שימוש פסול במסמכים מפוברקים - אני מקבל את טענות התובעת, קובע שהתקיימו אותן נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך וחיוב שני הנתבעים בפירעון חובות חברת ידע רז לתובעת.
2. נוסף לטענות אלו טענה התובעת להעדפת נושים פסולה וביטול שיקים שלא כדין. לא הובאו ראיות של ממש לאופן בו פרעה חברת ידע רז את חובותיה כדי לבסס טענה להעדפת נושים, ונראה שביטול השיקים נעשה על רקע מצבה הכלכלי הקשה של חברת ידע רז. לא מצאתי לפיכך בטענות אלו כשלעצמן בסיס לטענת הרמת המסך.

אף בניסיון לבסס חבות אישית של הנתבע על דיני הנזיקין לא מצאתי ממש. אכן, האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד איננה שוללת את אחריותם האישית של בני האדם הפועלים בתאגיד. יחד עם זאת, אין חבותו של בעל תפקיד נובעת מעצם חבותו של התאגיד. מי אשר מבקש להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד בתאגיד, נדרש להצביע על עילה ספציפית נגדו ולהניח תשתית ראייתית שעולה ממנה כי בעל התפקיד קיים את יסודותיה (ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדס בע"מ נ' אורן, פ"ד לד (4) 253, 258). התובעת טוענת שהנתבע הוא שזייף את חתימתה. טענה זו איננה מספיקה לביסוס הטענה לקיום אחריות אישית של הנתבע לפי דיני הנזיקין. ראשית, יש הבדל גדול בין קביעה לפיה חתימה כלשהי זויפה לטענה שפלוני הוא הוא שזייף, כאשר הקביעה הראשונה הינה הכרעה רגילה בין גרסאות כמקובל במשפט אזרחי בעוד השנייה מגלמת הכתמה אישית של אדם וייחוס מעשה מרמה שבאלו רף ההוכחה גבוה יותר. בראיות שבפני הוכחה טענת הזיוף אך לא הוכח מי הוא הזייפן. שנית, אחד מיסודותיה של עוולת התרמית הוא קשר סיבתי בין המעשה או המחדל המהווה מִרמה לבין נזק שנגרם למרומה. בעניין דנא הובהר שלמעשה הזיוף שהתברר כלל לא הייתה השפעה על ההתנהלות של התובעת בקשר עם שני הפרויקטים נשוא התביעה, שכן לשיטתה היא המסמכים עם החתימה המזויפת כלל לא הוצגו בפניה אלא לאחר הגשת התביעה. ואם כך, ברי שאין שום קשר בין הזיוף להתנהלותה או לנזקיה. שלישית, התובעת איננה מפרטת כיצד התקיימו יסודות העוולה הנזיקית לה היא טוענת. לא מצאתי בנסיבות אלו בסיס לטענה להשתת חבות אישית על הנתבע על פי דיני הנזיקין.

1. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.

סיכום

1. שתי מחלוקות עיקריות עמדו להכרעה בתביעה זו שהגישה התובעת נגד הנתבעים.

המחלוקת הראשונה עסקה בהתחשבנות שבין התובעת לחברת ידע רז.

במחלוקת זו נמצא שההתקשרות לביצוע פרויקט נס ציונה התבססה על הטיוטא שהעבירה חברת ידע רז בשילוב הערות התובעת, ונמצא שהמסמך עליו התבססו הנתבעים, הסכם נס ציונה, מפוברק. על בסיס חוזי זה התקבלה טענת התובעת באשר לכספים המגיעים לה בניכוי אלו ששולמו ונמצא שחברת ידע רז נותרה חייבת לתובעת סך של 798,695 ₪ בגין פרויקט נס ציונה ועל חשבון חוב זה שולם לתובעת 553,709 ₪. יתרת החוב לתובעת בגין פרויקט נס ציונה, בצירוף מע"מ כשיעורו אז, עומדת לפיכך על סך של 282,959 ₪ נכון ליום 31.1.08.

ביחס לפרויקט בית חשמונאי נמצא שההתקשרות התבססה על הצעת המחיר של התובעת מיום 7.12.06 לביצוע כלל העבודות תמורת סך של 125,179 ₪ כולל מע"מ, וגם ביחס לפרויקט זה נמצא שהמסמך שהציגו הנתבעים וטענו שהינו החוזה המחייב איננו אלא פברוק. על חשבון החוב בפרויקט נס ציונה שולם לתובעת סך של 50,000 ₪ בלבד ויתרת החוב עומדת על 75,178 ₪ נכון ליום 4.11.07.

סכומים אלו שוערכו, כאמור בכתב התביעה המתוקן, ועומדים על 462,987 ₪ ליום הגשת התביעה.

המחלוקת השנייה התייחסה לחבותם של הנתבעים, כאשר הובהר שחברת ידע רז נקלעה לפירוק וההליכים נגדה עוכבו. במחלוקת זו התברר שהנתבע ערך פיצול מלאכותי של פעילות חברת ידע רז כאשר ייסד את הנתבעת והביא לכך שההכנסות מפרויקט נס ציונה יוזרמו לנתבעת בעוד החובות לתובעת שתבצע בפועל את העבודות, יושתו על חברת ידע רז. בכך בקש הנתבע לעשות שימוש לא ראוי באישיות המשפטית של שתי החברות שהקים. ועוד התברר שלאחר הגשת תביעה זו עשו הנתבעים שימוש במסמכים מפוברקים בניסיון להדוף את טענות התובעת. התנהלות זו בשלב הטרום חוזי ובשלב החוזי ראויה לגנאי ומצדיקה הרמת מסך וחיוב הנתבעים במלוא חובות חברת ידע רז לתובעת.

1. אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 462,987 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

כמו כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את מלוא אגרת בית המשפט וכן גם שכר טרחת עו"ד, אשר בהתחשב במשאבים שהושקעו בבירות הטענות יועמד על סך של 60,000 ₪.

ניתן היום, י"ח סיוון תשע"ד, 16 יוני 2014, בהעדר הצדדים.