נתוני רקע

1. לטענת התובעת, כעולה מכתב תביעתה, ביום 30.11.08 היא נחבלה "עת צעדה לתומה ברח' מרדכי נמיר 7 בקרית ים (ליד חנות הירקות "סמי"), בעת שנפלה לתוך בור ו/או מכשול שהיה חשוף" (סעיף 3(א)). היא המשיכה ותיארה כי "לאחר שהתובעת סיימה קניות בחנות ירקות סמי וכפי שנהגה תמיד וכפי שנוהגים רבים אחרים, היא התכוונה ללכת בדרך קיצור רגילה דרך שביל החול" (סעיף 3(ב)). ואולם "במקום ביצעו עבודה כאשר במקום נחפר בור/ מכשול בתחילת המסלול והמקום לא נחסם ולא נתלו שלטי אזהרה" (סעיף 3(ג)).

משכך, ולנוכח טענת הרשלנות שיוחסה לנתבעת (להלן, גם "העירייה"), הוגשה תביעת הנזיקין כנגדה. העירייה התגוננה בפני התביעה והגישה הודעת צד ג' כנגד צד ג' 1 (להלן, גם "שני") ומבטחתה, היא צד ג' 2 (להלן, גם "מנורה"). נטען כי ככל שבית המשפט יקבל את התביעה כנגד העירייה הרי בזמנים הרלוונטיים עבדה במקום שני בביצוע עבודות החלפת קו צינור מים באתר התאונה הנטען. ומשכך, היא נושאת באחריות להעדר אמצעי בטיחות שגרמו לתאונה.

2. משעה שבעקבות הגשת תחשיבי נזק לא ניתן היה לסיים התביעה בדרך מוסכמת הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות והמצהירים נחקרו על תצהיריהם. מטעם התובעת הוגש תצהירה-שלה וכן תצהירה של גב' פרץ תמר (להלן – "תמר"), בעלת חנות הירקות "סמי", בה התובעת ערכה קניותיה לפני התאונה הנטענת. מטעם העירייה הוגש תצהירו של מר ניקולאי דוברודאיב (להלן – "ניקולאי"), מהנדס העיר שלה. כמו כן הוגשה אסופת מסמכים. מטעם שני הוגש תצהירו של מר צמח יצחק (להלן – "צמח"), הבעלים שלה.

להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים לצורך הכרעתי.

התשתית העובדתית – דיון והכרעה

3. טרם שאדרש להכרעה עובדתית באשר לנסיבותיה של התאונה הנטענת ראוי לציין כי כל בעלות הדין חדלו בכך שלא הונחו בפניי ראיות רלוונטיות שיכולות היו לזרות אור על הפרשה.

4. בעקבות אירוע התאונה, כך גרסתה של התובעת, הרי פועלים שהיו במקום נחלצו לעזרתה. לשיטתה היא נפלה לתוך בור עמוק והפועלים נאלצו להרימה בכתפיה. מן הנתונים שבפניי נהיר לי שעסקינן בפועלים של שני. שהרי מתצהירו של צמח נלמד כי "לאחר שעיינתי בתמונה אשר צורפה לכתב התביעה של התובעת ולתצהירה, במקום בו היא נפלה לא בוצעו שום עבודות. העבודות בוצעו כ-15 מטר ממקום הנפילה הנטען – בתוך משטח אשר כוסה בדשא" (סעיף 6 לתצהיר, נ/6). אכן בגדר חקירתו הנגדית של צמח הוא מאשר את גרסתה של התובעת על פיה "הפועלים עזרו לה לקום" (עמ' 26 לפרוטוקול). והוא מציין שאותם פועלים מסרו לו על פרטי האירוע שהרי "הם סיפרו לי בפרוטרוט. היא יצאה מחנות עם סלים ביד... " (שם). ועוד הוא העיד שבאותו אתר לא עבדה רק שני אלא "היה עוד קבלן שעשה תשתיות עשה את הבלטות, ריצוף וכל מיני עבודות" וכי "בעירייה יש 20 קבלנים בו זמנית" (שם).

5. משמע, מלכתחילה נפרסת הפלוגתא במסכת היחסים בין העירייה לבין שני. שני מודה בכך שביצעה עבודות, אך בסמוך למקום הנפילה ולא במקום הנפילה עצמו. במצב דברים זה חדלו העירייה ושני באי הבאת ראיות רלוונטיות. ככל שעסקינן בשני מצפה הייתי שתזמן לעדות את הפועלים שעזרו לתובעת, או מי מהם. ככל שעסקינן בעירייה מצפה הייתי שיזומן מפקח על העבודות במקום, עליו העיד ניקולאי, וכן שיונחו בפניי יומני עבודה שישכילו להוכיח האם במקום העבודה הנטען אכן עבדה שני, בניגוד לגרסתה, אם לאו, כגרסתה. גם מהתובעת מצפה הייתי שתזמן לעדות את הפועלים, או מי מהם.

ואולם, בעוד שהתובעת לפחות הביאה את עדותה של תמר, שאמורה הייתה לתמוך בגרסתה, הנה העירייה ושני, כל אחת בתורה ולעניינה, הביאו עדים שלא תרמו כל תרומה ממשית לעניינה של המחלוקת.

6. עתה נחזור לאירוע הנטען. הן התובעת, הן תמר, מציינות את נפילתה של התובעת לבור. תמר מציינת בתצהירה כי הגם ש"לא הבחנתי בנפילה עצמה, אך בעקבות צעקותיה של פנינה (היא התובעת – ש.ל.) הסתובבתי והבחנתי כי היא נפלה לתוך בור" (סעיף 4 לתצהירה, ת/2).

ואולם בחקירתה הנגדית של תמר היא הוסיפה והבהירה "לא היו בורות. היה כזה שם תעלה שהם חפרו שם" (עמ' 15 לפרוטוקול) וכן "אני מסמנת את האזור של התעלה שהם עשו משהו כזה פה" (שם).

7. בדעתי לרחוש אמון לגרסתה של תמר, לכאורה עדה חסרת פניות. היא לא התיימרה לטעון כי היא ראתה את אופן התרחשות התאונה, אלא רק את הימצאותה של התובעת לאחר שנפלה לתעלה שנחפרה, ולמשמע צעקותיה. משכך ברי לי שהתובעת אכן נפגעה בנפילתה לתעלה שנחפרה במקום. עניין זה נתמך אף בתיעוד רפואי, יום לאחר התאונה משפנתה התובעת למרכז הרפואי זבולון של שירותי בריאות כללית, ובו נרשמה תלונתה כי "אתמול נפלה, רגל שמאל נכנסה לבור בכביש". אכן נהיר לי שלא עסקינן בבור, אלא בתעלה, ולא בכביש אלא במגרש הסמוך לשורת החנויות בה נמצאת חנות הירקות "סמי", ואולם גרעין גרסתה של התובעת מצא ביטוי בהזדמנות הראשונה.

8. ועוד מקובלת עליי גרסתה של התובעת כי בעקבות האירוע באו לעזרתה ילדיה. חלק עזרו לה להגיע לביתה וחלק מהם צילמו את זירת האירוע. אכן למראה התמונות האמורות אין לראות לא בור, ואף לא תעלה, ומשום כך אניח כי עד לצילום התמונות התעלה האמורה, שמן הסתם הפליגה התובעת בגוזמה באשר לעומקה, כוסתה על ידי מי שביצע את העבודות במקום.

ומשהינחתי את התשתית העובדתית אדרש עתה לשאלות החבות שבתיק.

שאלת החבות ביחסים שבין התובעת לבין העירייה

9. בחנתי מכלול הנתונים שבפניי. בדעתי לקבוע כי הן התובעת והן העירייה נושאות באחריות לא מבוטלת לגרם התאונה ותוצאותיה.

10. ככל שעסקינן בעירייה, כאמור, לא הונחה בפניי כל ראיה להנחת דעתי באשר לזהותו של הקבלן שביצע את העבודות במקום. אכן, מעדותו של ניקולאי מסתבר כי הוא נהג לעבור במקום, דרך שגרה, לנוכח העובדה שאתר התאונה סמוך לבניין העירייה. הוא מציין כי אתר העבודות היה תחום ב"קיר בטון בערך בגובה של 50 עד 60 ס"מ שמונע מאנשים כניסה לתוך שטח המגונן" (עמ' 20 לפרוטוקול). ועוד הוא מציין כי "היו שלטי אזהרה וסרטי אזהרה. סרט לבן אדום" (עמ' 22 לפרוטוקול). משעומת ניקולאי עם התמונות שבהן לא רואים גדר או שילוט הוא ציין, ותשובתו אינה מקובלת עליי, כי "אני לא יודע מתי זה צולם. מאיפה אני יכול לדעת. אני רואה שזה סיום העבודות, אני לא יכול לדעת שזה צילום ביום האירוע" (עמ' 23 לפרוטוקול).

ואף ככל שעסקינן בעדותו של צמח הוא מציין, ככל שעסקינן באמצעי בטיחות נאותים, כי "כחלק בלתי נפרד מביצוע העבודה, היצבנו שלטים המורים על הצורך להיזהר במקום ביצוע העבודה, כגון: 'עובדים בכביש', 'מדרכה חסומה', 'תעלה פתוחה'. שטח העבודה גודר באמצעות סרט ניילון אדום לבן" (סעיף 5 ל-נ/6).

מכאן אני מסיק כי הן לשיטתו של ניקולאי והן לשיטתו של צמח, אמצעי בטיחות סביר הוא לגדר את אתר העבודה בשלטים שונים ובאמצעות סרטים בצבע אדום לבן. ואכן צמח טוען כי כך נהגה שני, אשר ביצעה את העבודות, לגרסתו, לא באתר התאונה אלא בסמוך לו.

ומשכך נהיר לי כי לא סגי בכך שמקום אירוע התאונה נתחם במעקה או גדר, ולוּ בגובה של 50 עד 60 ס"מ, אלא אמורים היו להיות במקום שלטי אזהרה וסרטים בצבע אדום לבן. שוכנעתי כי אלו לא היו במקום.

11. כל זאת לא גורע, כמלוא הנימה, מרשלנותה הרבה של התובעת. התובעת, אין עוררין, נוהגת לקנות בחנות הירקות, ולא אחת. היא עצמה הגדירה את רצונה לעבור באתר העבודה, כדי לבצע "קיצור דרך". למראה תמונות זירת האירוע נהיר לי שהתובעת יכולה הייתה, בדרך המלך גם אם איננה "קיצור דרך", ללכת בנתיב סלול, גם אם כנטען אף הוא היה מכוסה בחול. התובעת לא היססה שלא לעשות כן, אף כאשר היא עמוסה בסלים כבדים בשני ידיה, ואף כאשר היא באורח אקטיבי מבקשת "לצלוח" מכשול בגובה של כחצי מטר.

12. לשיטתן של העירייה ושל שני התנהגותה של התובעת היא בבחינת הסיבה המכרעת לגרם התאונה אשר מנתקת כל קשר סיבתי בין רשלנות אפשרית של העירייה ו/או שני, לבין גרם התאונה. שיטתי שונה. לטעמי יש להטיל את האחריות לתאונה על התובעת ועל העירייה. לנוכח מבחני "האשם המוסרי" בדעתי לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור גבוה, כדי 40%.

לשאלת החבות של שני

13. הגם שבכתב הגנתה של שני לא נטענה הטענה העובדתית המובהקת אודות כך שעובר לתאונה שני לא עבדה באתר הנטען, אלא בסמוך לו, הנה הדברים עלו והובהרו כהלכה, הן בתחשיב הנזק והן בתצהירו של צמח. לא נטענה כל טענה דיונית אודות הרחבת חזית. ומשכך רבץ הנטל על העירייה להתמודד עם הטענה האמורה, לבחון אותה ולמסור גרסה ברורה ומובהקת. ברי לי שיומני עבודה, שמא עדותו של המפקח עליו העיד ניקולאי, יכולים היו להבהיר האם אכן באתר התאונה לא עבדה שני אלא קבלן אחר, כגרסת שני, או שמא עבדה במקום שני, שלא כגרסת שני.

14. לא הונחו בפניי כל ראיות מספיקות להנחת דעתי בעניין זה. ולא זו בלבד אלא שבחקירותיהם הנגדיות, הן של ניקולאי והן של צמח, עניין זה לא הוטח בפניו של האחד או של השני, וממילא לא לובן דיו, לכאורה בנסיבות חשודות, הן לחובת העירייה והן לחובת שני.

15. ומשכל אלו לנגד עיניי בסופה של דרך כפות המאזניים נוטות לזכות שני. כך, הן משום שבמסכת היחסים בין העירייה ולבין שני הוטל הנטל על העירייה, וזה לא הורם והן משום שגרסתו של צמח באשר למעורבותם של הפועלים שלו, זוכה לאהדתי. צמח לא התכחש למעורבות של הפועלים שלו בעניין האירוע האמור, על מנת להרחיק את שני מזירת האירוע. אכן הוא הודה, בגאון וביושר, במעורבות זו של הפועלים שנחלצו לעזרתה של התובעת, הגם שלא עבדו בזירת האירוע, אלא בסמוך לזירה זו.

16. משכך בדעתי לדחות הודעת צד ג' נגד שני ומנורה. ממילא אין צורך להידרש למחלוקת הביטוחית האפשרית שהתעוררה בין מבטחת העירייה לבין מנורה, לסוגיית כפל ביטוח אפשרית.

17. אדרש עתה, איפוא, להכרעה בשאלת גובה נזקה של התובעת.

גובה הנזק - דיון והכרעה

18. הונחו בפניי שתי חוות דעת רפואיות. מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר אהרון ליברזון. הוא פסק לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% בשל נזק למיניסקוס עם שינויים ארטרוטיים ודלדול של שרירים. מטעם העירייה הוגשה חוות דעתו של ד"ר מרדכי קליגמן. ד"ר קליגמן הסכים עם מסקנתו של ד"ר ליברזון כי נותרה לתובעת נכות בשיעור של 10%. ואולם הוא סקר את עברה הרפואי של התובעת לפני התאונה, ואף חבלות שלה בברך שמאל לאחר התאונה. משעה שהוא פילח כל אלו לנגד עיניו הוא ראה לייחס לתאונה הנדונה נכות בשיעור של 3.3% בלבד.

19. בדעתי להעדיף את חוות דעתו של ד"ר קליגמן, בראש ובראשונה לנוכח הדיון והניתוח המעמיקים בכל הקשור לעברה הרפואי של התובעת ולתאונות שארעו לה לאחר התאונה הנדונה. משכך, רפואית, נותרה לתובעת בעקבות התאונה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 3.3%.

20. מן הנתונים שבפניי אני אף למד שללא קשר לתאונה האמורה הרי לתובעת נפסקה נכות כללית בשיעור 40% בגין רגליה. משמע, יש לקחת בחשבון את המשמעות הזניחה של הנכות האמורה, ותרומתה השולית בהקשר למצבה הרפואי של התובעת ממילא.

משכך זכאית התובעת לפיצוי בגין כאב וסבל, עזרת צד ג' והוצאות שונות.

21. עובר לתאונה הייתה התובעת בת 48 וכיום היא בת 54. התובעת אינה עובדת, אף לא עבדה בעבר. מן התיעוד הרפואי שהונח בפניי למדתי שהתובעת הייתה בטיפולים ומעקבים רפואיים למשך מספר חודשים. בתקופה זו היא זכאית לפיצוי בגין עזרת צד ג' ובגין הוצאות רפואיות ונסיעות. הנני אומד פיצוי זה בסך של 6,000 ₪. אין בדעתי לפסוק לתובעת, לנוכח נכותה הזניחה, כל פיצוי נוסף לעתיד.

ככל שעסקינן בכאב ובסבל שהוסב לתובעת בדעתי לפסוק לה בהתחשב במספר חודשים של טיפולים ומעקבים רפואיים ובגין נכות שהגם שהיא זניחה, היא צמיתה. לנוכח כל אלו זכאית התובעת לפיצוי בסכום של 25,000 ₪.

22. נזקי התובעת מסתכמים, איפוא, בסך של 31,000 ₪. בהתחשב באשמה התורם של התובעת היא זכאית ל- 60% מן הסך הנ"ל, דהיינו לסך של 18,600 ₪. בחקירתה הנגדית של התובעת אושר כי יכול שבעקבות התאונה היא קיבלה דמי תאונה בסך של 2,700 ₪ באופן שהיא זכאית ליתרה בסך של 15,900 ₪.

סוף דבר

23. לפיכך הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 15,900 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה כמתחייב ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% על הסך הנ"ל.

הנני דוחה הודעת צד ג' של הנתבעת נגד צדדי ג'. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לצדדי ג', ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הסכומים האמורים ישולמו, בהתאמה, לידיהם הנאמנות של ב"כ הצדדים הזכאים לכך תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

24. המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ה' חשוון תשע"ה, 29 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא