ב"כ התובעת: עו"ד הורוביץ

ב"כ הנתבעים: עו"ד מורד

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 9.3.2006 בכפר ירכא ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

אין חולק כי ארעה תאונה בין שני כלי הרכב, כאשר הנהגים יצאו לכיוון הכביש הראשי מדרכים צדדיות, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה, והאחריות בגינה.

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג רכב בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג רכב המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים"), והוגשו הראיות.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, הנתבע 1 לא ציית לתמרור עצור מכיוון נסיעתו, נכנס למסלול הנסיעה של רכב התובעת ופגע בו.

לשיטתה, אם הנתבע 1 היה עוצר את רכבו לאור תמרור עצור, אזי התאונה לא הייתה מתרחשת, הואיל והתמרור הינו כמטר וחצי לפני הצומת.

לטענת ב"כ הנתבעים, מדובר ברכב שעמד עמידה מוחלטת לפני כניסה לצומת, ב"קו דמיוני" לפני הצומת, ונהג רכב התובעת שיצא מחנייה של בית לא שם לב שהוא עומד, ופגע בו.

לטענתו, אין קשר בין התמרור "עצור", לבין התאונה שהתרחשה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה – האם עת/1 לא שם ליבו לרכב הנתבעים, או האם הנתבע 1 לא עצר את רכבו לפני הצומת, ובכך גרם לתאונה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לדחות את התביעה.

העיד עת/1 כי יצא מחנייה של בית, לאחר שעצר עצירה מוחלטת, התחיל בנסיעה לכיוון הכביש הראשי, ואז ארעה התאונה.

עת/1 לא זכר לומר באיזה צד נפגע רכבו, ואיפה נפגע רכב הנתבעים.

כשנשאל בחקירתו הנגדית האם הבחין קודם לתאונה ברכב הנתבעים השיב (עמ' 3): "כשהייתי בעצירה מלאה הוא לא היה שם. ואז התחלתי להיכנס וקרתה התאונה".

כעולה מעדותו של עת/1, התאונה ארעה כאשר הוא היה במהלך נסיעה, וביקש להתחבר לכביש הראשי. כמו כן, עת/1 בטופס הודעתו ציין: "אחרי שהתאוששתי וראיתי את התמרור והבנתי גם מאנשים סביבי שבעצם האשמה שלו כי יש את תמרור העצור ושהוא לא עצר היכן שהיה צריך לעצור".

כמו כן, העיד הנתבע 1 כי הוא עצר לאור תמרור עצור מכיוון נסיעתו, שהנהג השני הגיע מצד שמאל מתוך חנייה פרטית, ופגע ברכבו בגלגל הקידמי מצד שמאל, וזאת כאשר היה בעצירה.

בחקירתה הנגדית ב"כ התובעת שמה יהבה בשאלה האם הנתבע 1 עצר לאור התמרור "עצור", שהינו כ- מטר וחצי לפני הצומת, וזה השיב כי עצר בעקבות התמרור "עצור", וסימן את מיקום עצירתו כפי שהדבר מצא ביטויו בשרטוט נ/4. דהיינו עצר לאחר תמרור העצור.

כעולה מהראיות ומהעדויות שהובאו בפני עולה כי התאונה התרחשה כאשר עת/1 היה במהלך נסיעה, ונתבע 1 היה במצב של עצירה. לדידי, הואיל ו- עת/1 הגיע מחנייה של בית, שהינה מנתיב צדדי מקביל לרכב הנתבעים, ולא מהכביש הראשי, אזי צודק ב"כ הנתבעים כי אין קשר בין תמרור העצור לבין התאונה.

עת/1 תיאר כי הוא עצר את רכבו כאשר יצא מחנייה של בית, וכאשר המשיך בנסיעתו פגע ברכב הנתבעים.

וישאל השואל – כיצד הוא לא הבחין ברכב הנתבעים שהיה מלפניו? שהרי עת/1 יצא מחנייה של בית והיה עליו להיזהר בהשלתבותו בכביש.

בשולי הדברים אעיר, כי גם אם הנתבע 1 עצר לאחר התמרור המורה "עצור", אין בכך כדי להקים עילת תביעה עצמאית.

סוף דבר

לאור המקובץ לעיל, דין התביעה להדחות, ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ג, 20 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.