1. התובעת הינה ילידת 1950. התובעת נפגעה לטענתה ביום 25.7.2008 עת פסעה בקרן הרחובות אתרוג וכינרת בבת-ים. על-פי כתב התביעה, במהלך ירידה מהמדרכה לכיוון רכבה שחנה בסמוך, נתקלה רגלה בבור שנפער בכביש וכתוצאה מכך איבדה התובעת את שיווי משקלה, מעדה, נפלה ונחבלה. התובעת נחבלה בגב וכן נגרם לה שבר בקרסול ימין (להלן: "התאונה").

1. נתבעת 1 היא רשות מוניציפאלית הפועלת על פי דין והנתבעת מספר 2 היא מבטחתה בפוליסת ביטוח צד שלישי.

1. התובעת טוענת שנזקיה אירעו כתוצאה מרשלנות הנתבעת 1 ומכאן תביעתה. 
2. הנתבעות מכחישות את עצם קרות המקרה, את נסיבות הנפילה הנטענות, ואת אחריותן

לתאונה ולתוצאותיה. בנוסף מכחישות הנתבעות את הנזקים הנטענים ואת גובהם.

דיון בשאלת החבות

1. התובעת הצהירה כי פסעה עם בתה סיגלית גרינברג על המדרכה. מיד כשירדה מהמדרכה לכביש נתקלה רגלה בשקע (בור) שנפער בכביש וכתוצאה מכך איבדה את שיווי המשקל נפלה ארצה ונחבלה. עוד הצהירה כי לאחר שנפלה סייעה לה בתה וכן שתי עוברות אורח. מתוך אזרחות טובה פנתה לנתבעת 1 והתריעה על מקומו של המפגע ולאחר כמה חודשים קיבלה מכתב מהנתבעת 1 לפיו תוקן המפגע בכביש. התובעת צרפה לתצהירה את התכתובת עם הנתבעת 1 וכן תמונות ממקום התאונה כפי שצולמו על ידי בתה לפני ואחרי תיקון הכביש (ת/1-ת/3).

עיון בתמונות מצביע על גומחה ,המהווה מפגע, בקצה מעבר החציה בכביש המשמש למעבר הולכי רגל במקום ציבורי.

התובעת ובתה סיגלית לא נחקרו על התמונות אשר צורפו למוצגי התביעה.

בתה סיגלית מסרה אף היא תצהיר לעניין נסיבות התאונה, בהיותה עדת ראיה

לתאונה. על כן תמוהה טענת ב"כ הנתבעות כי עסקינן בעדות יחידה.

בתה הצהירה כי הלכה יחד עם אימה והתכוונו ללכת לסבה. כאשר ירדו מהמדרכה

לכביש, הבחינה לפתע שאימה צונחת ארצה, כתוצאה מהיתקלותה בבור שהיה בכביש.

מיד לאחר הנפילה עזרה לה לקום והושיבה אותה על שפת המדרכה. באותו זמן עברו שתי

נשים שהביאו לאמה מים ואחת מהן טענה שהיא אחות במקצועה, הרימה לאמה את

הרגל ומאחר והקרסול היה נפוח המליצה להן לפנות מהר לבית החולים וכך עשו.

1. התובעת חזרה בעדותה על האמור בתצהירה, "באנו לחצות את הכביש לאוטו ואז הרגל נתקעה, היה בור ונפלתי, השתטחתי לכביש" (עמוד 16 ש' 29, עמוד 17 ש' 10). בתה, סיגלית, חיזקה את עדותה עת העידה כי "ירדנו מהמדרכה. הלכנו לכיוון האוטו. ירדנו לכביש ואז היא נפלה על הכביש. בדיעבד מסתבר שהיא נפלה לתוך גומחה בכביש"( עמוד 12 ש' 3, ש' 29-32). בתה הכחישה כי הייתה סיבה בריאותית לנפילת התובעת( עמוד 13 ש' 26 עד עמוד 14 ש' 17). התובעת העידה כי הייתה לה בעיה ברגל שמאל שלא הפריעה לתפקוד ואילו בתאונה נפגעה רגלה הימנית. בהקשר זה הסבירה התובעת כי זו לא אותה רגל, היא נכנסה מהמדרכה לכביש, היה חור בכביש, ורגלה הסתובבה ( עמוד 19 ש' 25). עדותה של התובעת בעניין זה אינה מדויקת שכן על פי האמור בחוות הדעת של ד"ר פריטש, מומחה בית המשפט, כבר בחודש אוקטובר 2007, עובר לתאונה, משקף התיעוד הרפואי כאב ונעילות ברך ימין כחודשיים. בתה סיגלית העידה כי כאשר ננעלת הברך אימה חשה בכך וזה לא המקרה וכי כל אחד היה נופל שם.
2. הטענה כי התובעת נפלה בשל קריסת הברך הינה בגדר השערה בלבד. אף אם סבלה התובעת מבעיות אורטופדיות טרם התאונה וברגל ימין, הרי אין בכך לכשעצמו כדי להצביע כי הגורם לנפילה היו בעיות אלה ולא המפגע בו הודתה הנתבעת.
3. התכתובת שצורפה למוצגי התביעה (ת/1, ת/2), תומכת בגרסת התובעת בדבר קיומו של מפגע. המכתב עולה בקנה אחד עם תצהירה ועם עיקרי עדותה של התובעת. לטענת הנתבעת המכתב לא נחתם על ידי התובעת. התובעת הסבירה בעדותה כי יש לה שם עברי ולועזי וכי חתמה בשמה הלועזי. לכאורה עולה מעדות ביתה כי היא כתבה את המכתב (עמוד 14 ש' 17). אף אם פני הדברים כך, הרי המכתב תיעד פניה מטעמה בנושא המפגע מושא התובענה.
4. אומנם מכתב הפניה מטעם התובעת נכתב בחודש נובמבר 2009, לאחר חלוף מספר חודשים מקרות התאונה אך אינני סבורה כי הדבר פוגע באוטנטיות שלו. התובעת הסבירה והנני מקבלת את הסברה כי הייתה עוד בהלם ובטיפולים ולא היה לה זמן לפנות וכי לאחר חלוף זמן עברו וראו כי המפגע טרם תוקן. זאת ועוד, אף אם המכתב נכתב לאחר היוועצות עם עו"ד אינני סבורה כי הדבר פוגע בקבילותו או במשקלו.
5. הנתבעת 1 אישרה במענה לפניית התובעת כי " בוצע תיקון נקודתי בכביש" (ת/2).

הנני רואה בכך הודית בעל דין בדבר קיומו של המפגע, הפועלת לחובת הנתבעת 1 ומקימה את אחריותה.

נתבעת 1 ביקשה לסגת מהודייתה זו, בתשובותיה בתצהיר תשובות לשאלון לפיהן כלל לא היה מפגע וכי נודע לה על התאונה רק עם קבלת כתב התביעה (ת/1 א' ו-ב'). תשובות אלה אינן עולות בקנה אחד עם ת/2. כמו כן, נתבעת 1 לא הציגה את יומן העבודה בו נרשמים התיקונים באופן שוטף, כעולה מתשובתה לשאלה מספר 11.

נתבעת 1 ביקשה להיאחז בטענות אלה ואחרות תוך הטלת ספקות אשר לכתובתה של התובעת אל מול מקום המפגע, כאשר נטען על ידה כי קרן הרחובות אתרוג וכנרת בבת ים אינו מצוי ליד ביתה של התובעת.

לנוכח הודייתה בדבר קיום מפגע במקום הנטען על ידי התובעת, קרי רחוב האתרוג פינת רחוב כינרת, הזהה למיקום הנטען בכתב התביעה, אינני סבורה כי יש לייחס משקל כלשהוא לטענות אלה.

נתבעת 1 לא העידה עדים מטעמה בעניין החבות, על מנת לחזק את טענתה בדבר נסיבות התאונה ועל כן רושם הודייתה נותר בעינו.

1. אשר לפגיעת התובעת כתוצאה מהמפגע, הצביעו הנתבעות על שוני בין גרסת התובעת לבין תיאור נסיבות האירוע במסמכים הרפואיים הכוללים את חדר המיון, מסמכי קופ"ח וחוות דעת המומחים מטעם הצדדים.
2. התובעת ובתה סיגלית עובדות בבית החולים וולפסון. על פי תעודת חדר המיון בבית החולים וולפסון ממועד האירוע מציין ד"ר פאיקין יורי לעניין נסיבות האירוע כי התובעת, " היום נפלה במדרגות" (ת/9). על גבי תעודת חדר המיון התווסף תיקון מיום 27.7.08, לפיו " לדבריה נחבלה עת נפלה מהמדרכה ליד ביתה", לצד התיקון מתנוססת חתימתו של ד"ר ז'ק אשרוב מנהל המחלקה לרפואה דחופה.

בתה סיגלית העידה כי הרישום בדבר נפילה במדרגות הינו טעות אנוש של הרופא התורן אשר היה דובר השפה הרוסית (עמוד 13 ש' 1-10). בתה העידה כי היו בביקורת אצל האורטופד אשר הסב את תשומת ליבן כי הדברים אשר נרשמו על ידי רופא חדר המיון אינם נכונים (עמוד 11 ש' 20-29). התובעת העידה כי היתה בהלם ובכאבי תופת (עמוד 18 ש' 12). עוד העידה כי נשאלה כיצד נפלה מהמדרגות והסבירה לד"ר אדר כי לא נפלה מהמדרגות ואז הוא שלח אותה למנהל המיון וסיפרה לו על נסיבות האירוע והסבירה לו כי היה רופא רוסי שאינו דובר עברית היטב (עמוד 17 ש' 30, עמוד 18 ש' 12).

על פי עדות הבת סיגלית גם הכיתוב המופיע בסופו של יום על תעודת חדר המיון "נכון, אך לא מדויק" (עמוד 11 ש' 31).

בסיכום מפגש עם ד"ר אדר ביחידה לאורטופדיה ארטרוסקופית, נרשם כי "ביולי 2008 נפלה בעת ירידה ממדרכה" (ת/9).

על פי מסמך אשר נערך על ידי ד"ר ולן מטעם התובעת ( נספח ח' לכתב התביעה), אשר אינו ערוך כחוות דעת על פי פקודת הראיות, "ביולי 2008, עת הלכה במדרכה ברח' האתרוג בבת ים נתקלה במפגע במדרכה ומעדה".

התובעת העידה כי מסרה לו מה שקרה ואיננה יודעת מה רשם (עמוד 17 ש' 25).

על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, ד"ר פריטש, "לדבריה רצתה לחצות כביש, רגל ימין נכנסה לבור במדרכה והיא נפלה לפנים". התובעת העידה בהקשר זה כי "בור בכביש. אני נפלתי, היה חור במדרכה. מהמדרכה לכביש. אתה שם לי מילים בפה".

התובעת נשאלה מדוע לא פנתה לרופאים אשר כתבו תיאור אירוע שלשיטתה אינו מדויק והשיבה כי לא שמה לב לכך.

חרף סימני השאלה העולים בעת בחינת המסמכים הרפואיים, אינני סבורה כי יש בכך כדי לדחות את גרסת התובעת.

1. שני הצדדים לא זימנו לעדות את הרופאים החתומים על גבי המסמכים. אומנם הנטל להוכיח את כלל נסיבות האירוע מוטל על התובעת, אולם כאשר הנתבעות מבקשות לבסס את דחיית גרסת התובעת על השוני או התיקון האמור בתיעוד הרפואי, היה עליהן לזמן את הרופאים למתן עדות כדי להוכיח זאת.
2. לא הובאו לעדות שתי עוברות האורח אשר לכאורה היו עדות ראיה לאירוע. לטענת התובעת, עוברות האורח סייעו לה כאשר היא הייתה בשוק ולא ידעה שיש שבר (עמוד 20 ש' 19). בתה, סיגלית, הסבירה כי הן היו בהיסטריה ולא לקחו פרטים (עמוד 13 ש' 21).

בהקשר זה אציין כי ביתה של התובעת ,אשר הייתה עדת ראיה, העידה ועדותה לא נסתרה.

1. הנתבעות לא התייחסו כלל בסיכומיהן להיבט המשפטי בבחינת החבות.

אומר בקצרה כי אחריות רשות מקומית לשלומו ובטחונו של הציבור בשטחה, נובעת הן מחובותיה שבפקודת העיריות(נוסח חדש) והן מדיני הרשלנות הכלליים. אלו מטילים על העיריה לצפות כי עוברים ושבים עלולים להיפגע ממפגעים הנמצאים בשטחים המיועדים למעבר ציבורי (ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פ"ד מג(3) 343, ע"א 2004/92 עיריית קריית אונו נ' מנחם שחם, פורסם במאגרים).

על כן, על נתבעת 1 מוטלת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת בהיותה הרשות המקומית אשר אחראית לתקינות המדרכות והכבישים בתחום שיפוטה.

נתבעת 1 הפרה את חובותיה אלה, לנוכח קיומו של המפגע תוך גרימת נזק לתובעת כתוצאה מהפרת חובותיה.

לאחר ששיקללתי את מלוא הראיות, שוכנעתי כי התובעת הרימה את הנטל בהתאם למאזן ההסתברויות, בדבר רשלנותה של הנתבעת 1.

1. אשם תורם- בקביעת קיומו של האשם העצמי התורם יש לבחון, אם נהגה התובעת כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה. חלוקת האחריות בין המזיק לניזוק נעשית על-פי מבחן "מידת האשמה". בית המשפט מציב את מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, כדי להשוות ולהעריך, מבחינת האשמה המוסרית, את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד. המבחן להטלת אשם תורם הוא מבחן האדם הסביר. ב"כ הנתבעות טען בכלליות כי יש לנכות אשם תורם כמקובל בשיעור של 50% מבלי שנתן התייחסותו לפרטי התאונה.

לא שוכנעתי כי יש לזקוף רשלנות תורמת לחובת התובעת, לנוכח מיקום המפגע הנחזה כקרוב מאוד למדרכה באופן המקשה על זיהויו וכאשר לא הוכח כי התובעת מכירה את המקום וערה למפגע או כי היה עליה לנהוג אחרת, לנקוט באמצעי זהירות, או לבחור בדרך חלופית.

1. לצד כל אלה מתקיימים יסודות עוולת הפרת חובה חקוקה כפי שנטען על ידי ב"כ התובע בסיכומיו.
2. אשר על כן, הנני קובעת כי הנתבעות חבות בפיצוי התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בשל התאונה.

דיון בשאלת הנזק

1. הצדדים הגישו חוות דעת (בסייג לעניין חוות דעת כדין לגבי ד"ר ולן), אשר הצביעו על פערי נכות ניכרים. מומחה התובעת קבע שיעור של 10% בגין הקרסול לעומת מומחה הנתבעת שקבע העדר נכות. מומחה התובעת לא התייחס בחוות דעתו לענין הפגיעה בגב ומומחה הנתבעת קבע כי לא היתה כלל חבלה בגב, הן לפי תיעוד חדר המיון והן לפי תיעוד המעקב הרפואי.
2. אשר על כן מונה מומחה בית המשפט, בתחום האורטופדיה, ד"ר פריטש, אשר נתן את חוות דעתו.
3. בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, אין קשר בין נכותה של התובעת בעמוד שדרה מותני לבין האירוע מושא התובענה.

לעניין הקרסול הימני, סבלה התובעת משבר תלישה. הבדיקה הפיסיקאלית תקינה פרט לנפיחות רקמה רכה באספקט הלטרלי של הקרסול הימני ותלונה של כאב בכל נקודות הלחץ סביב הקרסול. המומחה קבע כי במצב זה למרות העמדה הטובה של השבר וטווחי התנועה המלאים יכולה להישאר רגישות בקרסול עקב הפגיעה ברקמה הרכה ולכן העריך את נכותה הצמיתה בשיעור של 3%.

עוד קבע המומחה נכויות זמניות כדלקמן:

100% למשך שלושה שבועות.

50% למשך 3 שבועות נוספים.

25% למשך חודש וחצי נוסף

10%למשך 3 חודשים נוספים.

המומחה לא נחקר על חוות דעתו וזו לא נסתרה. על כן הנני קובעת כי הנכות הרפואית הצמיתה הינה בשיעור של 3%.

שיעור נכותה התפקודית של התובעת ושיעור הגריעה מיכולת השתכרותה

1. הקביעה בדבר הפגיעה התפקודית מסורה לבית המשפט, על פי שיקול דעתו וזאת בהתחשב בכישוריו ובסגולותיו האישיים של הנפגע על רקע עיסוקו כמו גם בהתחשב בדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו.
2. בבואי לאמוד את נכותה התפקודית של התובעת וכפועל יוצא מכך את שיעור הגריעה מיכולת השתכרותה, נדרשתי למכלול התנאים הבאים:

התובעת עובדת משק בבית חולים וולפסון.

התובעת הצהירה כי בעקבות התאונה נעדרה חודשיים ממקום עבודתה ולאחר ששבה לעבודתה, נפגע תפקודה בעבודה. התובעת הצהירה כי התקשתה בעמידה, בהליכה ובישיבה ממושכת, כמו גם בהרמה ונשיאת משאות. בנוסף נזקקה להפוגות רבות במהלך העבודה וכתוצאה מכך פחתה יעילותה.

בד בבד, הצהירה התובעת כי שכרה נותר כפי שהוא היות והינה בעלת ותק אשר עזר לה לשמור על מקום עבודתה ורמת שכרה לא נפגעה.

גב' מתתיהו תקוה, מנהלת מחלקת מנהל ומשק בבית החולים וולפסון, העידה כי כאשר עובד נמצא בחופשת מחלה הוא מקבל רק את הבסיס וללא פרמיות, שעות נוספות, נסיעות ומשמרות ( עמוד 7 ש' 7).

גב' רינה יחזקאל, מנהלת מחלקת משכורות בבית החולים וולפסון, העידה כי התובעת עובדת קרוב ל-30 שנה בבית החולים בחצי משרה.

עוד העידה כי כאשר עובד מקבל ימי מחלה, נגרמים לו הפסדי שכר בשל הפסדי משמרות ופרמיה (עמוד 8 ש' 14).

אין מחלוקת בין ב"כ הצדדים בדבר הפסד תוספות שכר בימי המחלה בסך של 1,767 ₪ ₪.

עם זאת, אינני מקבלת את טענת ב"כ התובעת כי יש לפצות את התובעת במלוא ימי המחלה, בעוד התובעת קיבלה את מלוא שכרה, למעט התוספות בגינן זכאית היא לפיצוי, שכן לכאורה יהא בכך פיצוי יתר לתובעת.

מנהלת מחלקת המשכורות העידה כי בעת פרישה לפנסיה מחושב שיעור ניצול ימי המחלה. אם היא ניצלה פחות מ-35% היא מקבלת על כל שנה בכסף שמונה ימים לכל שנת שירות. אם היא מנצלת יותר מ-36% היא מקבלת על כל שנת שירות שישה ימים. עד כה צברה התובעת לזכותה 286 ימי מחלה, כעולה מעדות מנהלת מחלקת המנהל.

עם זאת, התובעת טרם פרשה לפנסיה וטרם בוצע חישוב סופי. על כן, הנני לוקחת בחשבון כי ייזקף לתובעת הפסד מסוים על דרך האומדנה בשל ניצול ימי המחלה.

התובעת הינה בת 64 כיום ומתקרבת לגיל הפרישה.

לא שוכנעתי כי אכן קיים חשש מהותי וממשי כי התובעת תיפלט ממעגל העבודה, לנוכח הותק והיקף המשרה בה היא מועסקת וכפי שהעידה על כך בעצמה.

לא שוכנעתי כי אלמלא התאונה הייתה התובעת עובדת יותר, מתקדמת ומגיעה לשכר גבוה יותר וזאת בשים לב להיקף ומהות משרתה. הצהרותיה בעניין זה לא נתמכו בעדויות מעסיקיה.

לא שוכנעתי כי בעקבות מצבה הרפואי, נפגע תפקודה באופן המשליך על העסקתה בהווה ועד גיל הפרישה.

אשר על כן הנני דוחה את טענת התובעת כי יש להעריך את הנכות התפקודית ככפל הנכות הרפואית.

לאחר שהנני משקללת את כלל הנסיבות ובין השאר את גילה, מהות תפקידה, ותק העסקתה ומועד פרישתה, הנני סבורה כי יש להעמיד את הנכות התפקודית בגובה הנכות הרפואית, קרי בשיעור של 3%.

הפסדי שכר לעבר ולעתיד

1. לנוכח התרשמותי מעדות התובעת ובהתחשב במכלול השיקולים שמניתי לעיל, אני רואה להעריך את הפסדי השכר של התובעת לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 13,000 ש"ח.

יובהר כי סכום זה מגלם בתוכו אף את רכיב ההטבות הסוציאליות, כמו גם מתחשב ברכיב הריבית.

עזרת צד ג'

1. לענין זה הצהירה התובעת כי כתוצאה מהתאונה התקשתה בעבודות משק הבית הקשות ובארבעת החודשים שלאחר התאונה נעזרה בבתה ליאת לצורך עבודות אלה ושילמה לה על כך כ-1000 ₪ לחודש.

הוגש תצהירה של בתה ליאת אליהו, אשר העידה בפני. על פי גרסת הבת ליאת, נאלצה לעזור לאימה בביצוע עבודות משק הבית למשך שלושה חודשים וכן עזרה לה בעיקר ברחצה, בהלבשה, בניקיונות בעריכת קניות ובבישולים. התובעת שילמה על פי הטענה לבתה סכום של 1,000 ₪ לחודש בגין עזרה זו. עוד נטען כי מאז התאונה היא ויתר בני המשפחה נרתמים לעזרה בביצוע עבודות משק הבית השונות. הבת לא החזיקה בהסבר ראוי מדוע התובעת המשיכה להידרש לעזרתה גם לאחר שחזרה למקום עבודתה בבית החולים שם ביצעה עבודות ניקיון (עמוד 10 ש' 1).

בהתחשב בתקופות הנכות הזמנית שנקצבו לתובעת ושיעור נכותה הצמיתה, הנני קובעת פיצוי בגין עזרת צד ג' על דרך האומדנה בסכום של 3,000 ₪ בלבד, לעבר ולעתיד.

הוצאות רפואיות ונסיעות

1. לטענת התובעת, היא משתמש בכדורים ובמשחות לשיכוך כאבים אך כחברת קופת חולים היא משלמת רק דמי השתתפות עצמית בעלותן.

הנתבעת הפנתה במוצגיה (עמ' 28-29) לתיעוד 'חינם פרסונל' על גבי ביקורי התובעת בבית החולים. עם זאת אינני משוכנעת כי כלל הוצאותיה הרפואיות משולמות על ידי מעסיקיה וכי אלו אינם נלקחים בחשבון בחישוב שכרה. מכל מקום, מעסיקיה לא נחקרו בנקודה זו.

כמו כן טענה התובעת כי לצורך נסיעות לטיפולים רפואיים השתמשה במוניות.

התובעת לא צירפה קבלות לתיק מוצגיה.

אשר על כן, יוערך הפיצוי בגין ראש זה, על דרך האומדנה, בסכום של 2,000 ₪ בלבד, לעבר ולעתיד.

כאב וסבל

1. בהתחשב בשיעור הנכות הרפואית שנקבע לתובעת, בהיקף ימי המחלה ונכויותיה הזמניות ובהיקף הטיפולים הרפואיים שלהם נזקקה, מכל אלה יועמד רכיב הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 12,000 ₪.

סוף דבר

1. התובעת זכאית לקבל פיצויים מן הנתבעות בגין נזקיה כדלקמן:

הפסדי שכר לעבר ולעתיד 13,000 ₪

עזרת זולת 3,000 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעות 2,000 ₪

כאב וסבל 12,000 ₪

_______________________________________________

ובסה"כ 30,000 ₪

1. על סכום פסק הדין יתווספו שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,018 ש"ח וכן החזר אגרה והוצאות משפט, בערכם המשוערך היום (עלות חוות דעת ד"ר ולן וכן מחצית שכ"ט ד"ר פריטש).
2. הסכומים האמורים יישאו ריבית והצמדה מיום פסק הדין ועד לתשלומם בפועל.
3. פסיקתה מוסכמת תוגש על פי הצורך תוך 30 יום.

ניתן היום, א' טבת תשע"ה, 23 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.