לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי תאונת דרכים.

1. התובע יליד 1987, בהתאם לנטען נפגע בשתי תאונות דרכים, הראשונה מיום 5.5.09, והשנייה מיום 14.7.09 , שתיהן התרחשו בעת שנהג באופנוע.
2. הנתבעת הודתה בחבות. הצדדים חלוקים לשאלת נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה ולשאלת נזקיו כתוצאה מכך.
3. בהתאם לחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, ד"ר אבינועם גורדין מיום 4.3.11, לא נגרמה לתובע נכות כלשהי בגין שתי התאונות נשוא התביעה. בתשובותיו לשאלות הבהרה, השיב כי נכותו הכוללת של התובע הינה בשיעור של 15% בגין עמ"ש מתני, אשר אינה נובעת מהתאונה. ד"ר גורדין זומן לעדות ע"י התובע אשר ביקש לחלוק על חוות דעתו.

לבקשת ב"כ התובע, סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

טענות התובע:–

1. לטענת ב"כ התובע, מחקירתו של ד"ר גורדין, הובהר כי הנכות שיוחסה לעברו של התובע ניתנה בגין מגבלות טווחי תנועה, תוצאה של 4 תאונות דרכים קודמות שעבר התובע. לטענת ב"כ התובע, בבחינת עברו הרפואי של התובע, עולה כי לא היו לו כל מגבלות בטווחי התנועה בעמ"ש מתני בעבר. נושא זה, לטענת ב"כ התובע הובהר עם המומחה בחקירתו הנגדית, אשר העיד: "לא מצאתי בדיקה של טווחי תנועה" (פרוטוקול דיון מיום 24.1.13, עמ' 7 ש' 25-27). "לא כתוב שנבדק הגב המתני" (שם, עמ' 8, שורות 9-13). "ש. ראית בתיק הרפואי שלו בצבא שהיו לו איזה שהן מגבלות בגב בטווחי התנועה? ת. לא ראיתי". (שם, עמ' 9 שורות 11-12). "ת. לא יודע. הגב התחתון לא נבדק" (שם, עמ' 9, ש' 19-22).

לטענתו, לו לתובע היו בעברו מגבלות ונכות בשיעור של 15% בגב המתני, סביר כי היתה נמצאת לכך אינדיקציה, הן בתלונות התובע והן בחוות דעת הרופאים אליהם פנה לעניין כאבים בגב העליון. לכן, מבקש ב"כ התובע כי יקבע כי לתובע נכות כתוצאה מהתאונות בגין מגבלות התנועה בגב המתני, אשר נצפתה על ידי המומחה ולייחסה לפגיעה בהן.

ב"כ התובע מבקש לבסס את טענתיו גם על מסמכי תיק המל"ל, אשר שוגר לתיק ביהמ"ש ובו אסמכתאות לבדיקות שנערכו לתובע ע"י אורתופד ונוירולוג לגבי תאונת דרכים משנת 2006, סיכום וועדה רפואית מיום 16.3.09, ובמסגרתו קביעה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מתאונות שעבר עובר לתאונות נשוא הליך זה. ב"כ התובע, טען לעניין זה כי יש להתיר הגשת תיק המל"ל אשר אינו בגדר חוות דעת רפואית בהתאם לסעיף 8 א' לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז – 1986.

1. עוד טוען ב"כ התובע, כי המומחה בתשובה 4 לשאלות ההבהרה, קבע כי לתובע היתה פריצת דיסק בעברו, כאשר הבהיר כי לא מצא לכך ממצא רפואי כלשהו, וכי הוא מסתמך על דברי התובע שנמסרו לו במהלך הבדיקה. התובע הכחיש נתון זה בתצהיר עדותו הראשית. התובע מלין גם על קביעתו של המומחה כי לא נותרה לו נכות בגין פגיעה בברכו הימנית.
2. מכל האמור, טוען ב"כ התובע כי כתוצאה מהתאונה הראשונה, נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין הפגיעה בעמ"ש המתני. בנסיבות אלו, הרי שיש לקבוע את נזקי התובע בהתאם.
3. ב"כ הנתבעת בסיכומיו, טען כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה ד"ר גורדין, ולפיה יש לייחס את נכותו הגבית של התובע לעברו. מוסיף ב"כ הנתבעת וטוען, כי ב"כ התובע אינו יכול לחלוק על קביעת מומחה ביהמ"ש על דרך של הגשת חוות דעת וקביעות רופאים, לתלונות מעברו של התובע. לטענתו, עניין שברפואה, במסגרת הליך המתנהל בהתאם לחוק הפלת"ד, יוכח רק ע"י מומחה רפואי שמונה ע"י ביהמ"ש. אין המדובר בחומר רפואי שהופק במהלך טיפולים רגיל שעבר התובע. קביעת רופאי המל"ל כי בעקבות תאונה שעבר התובע בשנת 2006 לא נותרה לו נכות, מהווה עדות מפי השמועה אשר לא ניתן להתיר הגשתה במסגרת ההליך שלפניי.

בנוסף, טוען ב"כ הנתבעת כי מבחינת עברו הרפואי של התובע, מהמסמכים שצורפו לתיק ביהמ"ש, עולה כי עובר לתאונות נשוא תיק זה, התובע התלונן על מגבלות תנועה בעמ"ש ובגב התחתון (לעניין זה, הפנה ב"כ הנתבעת למוצגים נ/1 – נ/4). בנוסף, טוען ב"כ הנתבעת כי במסגרת שתי התאונות נשוא תיק זה, כעולה בתעודות חדר מיון לא נזכרה ולו תלונה אחת לעניין פגיעה בעמ"ש מתני, ולכן גם לא נקבע כל ממצא המתייחס לעמ"ש התחתון. בעת שלתובע עבר רפואי משמעותי בתחום הגבי, קביעתו של ד"ר גורדין, לאחר בדיקת התובע וסקירת החומר הרפואי בעניינו הינה סבירה ונכונה ואין לסטות ממנה.

1. לפגיעה הזניחה הנטענת בברכו של התובע, נטען כי היא אינה מזכה בנכות היות ואינה משפיעה על תפקוד הברך. בהקשר זה, הצביע ב"כ הנתבעת כי בסמוך לאחר כל תאונה, בבדיקת מיפוי עצמות, הודגמה בברכו של התובע קליטה המתאימה לשינויים ניווניים.

סיכומו של דבר, טוען ב"כ הנתבעת כי לתובע לא נגרמה כל נכות בגין התאונות נשוא הליך זה.

דיון והכרעה:-

1. ד"ר גורדין בחוות דעתו, מציין כי לאחר התאונה הראשונה התלונן התובע על כאבי גב, כתף שמאל, וירך שמאל. צילומי הרנטגן והבדיקה הגופנית לא העלו ממצא של שברים, תנועת הצוואר היתה מלאה ונמצאה רגישות בעמ"ש הגבי. התובע שוחרר לביתו והופנה לטיפולי פיזיותרפיה ומשככי כאבים. במסגרת המעקב, בוצע מיפוי עצמות אשר הדגים שבר בצלע 8 (לדעת המומחה המדובר בצלע 11) מימין, וסימני חבלה בעצם החזה.

בתאונה השנייה, נחבל התובע בברך ימין. בדיקות ההדמיה שעבר לא העלו ממצא חבלתי גרמי או מניסקיאלי בברך. מיפוי עצמות חוזר הראה קליטה ארטרוטית דו צדדית, אך לא נמצאו ממצאים לנזק לרצועות.

בבדיקה שערך המומחה לא נמצא כל ממצא פתולוגי בברך.

1. המומחה, ציין בחוות דעתו כי בבדיקת הגב שביצע לתובע נמצא כי קיימת הגבלה בתנועת הגב והבחין בהגבלה בתנועה ללא סימני לחץ שורשי. בהתאם לחווה"ד, לתובע בעברו מספר רב של תאונות דרכים, בשלוש מהן נפגע בגבו. עוד, בעת גיוסו לצה"ל נקבע לתובע פרופיל בריאותי נמוך עקב כאבי גב תחתון.

"לאור עבר כה עשיר של כאבי גב תחתון ושל תאונות דרכים, ולאור העובדה שבדיקות ההדמיה שלאחר התאונה לא הדגים נזק גרמי שהוא בעמ"ש מתני, אין לי אלא להניח שאותה הגבלה שמצאתי בתנועות עמ"ש אינה תוצאה של נזק שנגרם בתאונות בשנת 2009, אלא תוצאה של מחלה קודמת וחבלות קודמות לגב התחתון".

1. במענה לשאלות הבהרה אשר שוגרו ע"י ב"כ התובע למומחה, השיב ד"ר גורדין, כי לפי הבדיקה מידת ההגבלה בתנועה היא בין קלה לבינונית, לכן סבר המומחה כי נכותו של התובע בגין מגבלות תנועה בעמ"ש הינה בשיעור של 15% לפי סעיף 37 (7) (א-ב), לתקנות.

עוד נשאל המומחה: "כיצד אתה יכול לקבוע באופן וודאי כי מצב גבו נובע מהעבר טרם התאונות, ולא מהתאונות שעבר בשנת 2009?" (שאלה 4 לשאלות ההבהרה).

תשובת המומחה היתה:

"לפי מספר התאונות בהן נפגע בעבר והעדר תיעוד של בדיקת גב עם ציון של מגבלה בתנועה לאחר התאונות ב-2009. נראה לי במידת סבירות גבוהה מ-50% שמגבלת התנועה מקורה בחבלות קודמות ובפריצת הדיסק שתועדה עוד טרם גיוסו לצבא, כך שנקבע לו פרופיל של 45 בגין סעיף גב. איני יכול לקבוע זאת בוודאות אלא ברמת סבירות גבוהה".

בחקירתו הנגדית, נדרש ד"ר גורדין להתייחס למסמכים רפואיים בהם התלונן התובע על בעיות אורתופדיות ואף צולם גבו, אולם באף אחד מהם לא צוינה הגבלה בתנועות עמ"ש. תשובת המומחה היתה, כי ככל הנראה לא נבדק הגב המתני. כך ב-6.12.07 וב-3.4.08:-

"לצערי, הרופאים בחדר המיון לא רואים את התביעה לנגד עיניהם, לא עושים בדיקה לצורך חוות דעת, מתייחסים לדברים הרלבנטיים לאותו זמן. לכן כתוב זאת. לא יודע אם בוצע או לא בוצע".

(עמ' 8 שורות 20-22 לפרוטוקול).

גם למסמך מיום 14.1.07, השיב המומחה כי ככל הנראה לא צוינה מגבלה בגב התחתון מכיוון שהגב התחתון לא נבדק.

1. התובע, בתצהיר עדותו הראשית, טען כי לאחר התאונות נשוא הליך זה סבל מכאבים בגב מהם הוא סובל עד עצם היום הזה. לטענתו, טרם התאונות היה בריא וללא כל נכות. לטענתו, בארבע התאונות בהן נפצע במהלך שירותו הצבאי בין השנים 2005- 2008, נפצע יחסית בצורה קלה, טופל ע"י הרופאים הצבאיים, ובכל הבדיקות צוין כי טווחי התנועה בגב מלאים וכי אינו סובל מנכות כלשהי. התובע טען, כי לא סבל מהגבלות תנועה עובר לתאונות נשוא הליך זה. לעניין זה, הפנה התובע להחלטת וועדה רפואית של המל"ל מיום 16.3.09, אשר בדקה אותו זמן קצר לפני התאונות נשוא התביעה, ואשר קבעה כי אין לו כל נכות בגב.
2. התובע בתצהירו, טען כי עובר לתאונות ובזמן התאונות עבד כשליח פיצה, עבודה אותה ביצע באמצעות אופנוע. עבודה זו היתה כרוכה במאמץ פיזי לרבות הליכה וטיפוס במדרגות. עוד, הוא מוסיף כי עבד גם בתפקיד ברמן, תפקיד המצריך מאמץ פיזי ועבודה בעמידה. כיום, הינו סטודנט לתואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים. לטענתו, הוא עדיין עובד כשליח ואולם בשל מצבו הרפואי הוא עובד בצורה מצומצמת ומוגבלת ביותר.

14. מעיון במסמכים הרפואיים אשר צורפו לתצהיר התובע, עולה כי מיד לאחר פציעתו בתאונה הראשונה, בתעודת חדר מיון ביה"ח ע"ש שיבא בממצאים הרלבנטיים צוין: "ללא רגישות מעל עמ"ש צווארי, תנועות בצוואר + קלינית. רגישות מעט עמ"ש גבי". התובע הופנה לצילום עמ"ש וכתף, ונרשמו לו תרופות נגד כאבים. ביום 13.5.09, הופנה התובע, ע"י ד"ר לישנר, אורתופד מנתח, למכון פיזיוטרפיה. בתלונות נרשם כי התובע "עדיין סובל מכאבי גב מתני ועליון, כאבי ירך שמאל". בממצאי הבדיקה צוין, "רגישות גב מתני וגבי, ללא חוסר נוירווסקולרי או מוטורי, תנועת פרקי ירכיים חופשית, רגישות באספקט חיצוני אמצע ירך שמאל שטף דם קטן, ללא כאב בלחץ אקסיאלי." כמו כן, הופנה התובע למיפוי עצמות ולצילומים נוספים, ונרשמו לו 11 ימי מחלה. מתיעוד מיום 14.5.09, ע"י ד"ר לישנר, עולה כי בצילום נצפו "שינויים דיסקוגנים קלים מאוד, D5-8 " ובמיפוי עצמות מיום 8.6.09, הודגמה קליטת יתר מצלע שמאל. ביום 17.6.09 הופנה התובע לבדיקת אולטרה סאונד. עוד צוין, כי התובע סובל מזה שנתיים מגוש עקב שטף דם ישן בירך שמאל. כמו כן, נמצאה "רגישות צלעות אחוריות משמאל". מתיעוד מיום 28.6.09, עולה כי התובע עבר 9 טיפולים פיזיותרפיים, וצוין "הטבה במצב".

15. תעודת חדר מיון ממועד התאונה השנייה מביה"ח ע"ש שיבא, הינה בלתי קריאה. ביום 22.7.09, הפנה ד"ר לישנר את התובע למכון אורתופדי, צוין כי היה מעורב בתאונת דרכים "עדיין סובל מכאבי ברך ימין, במיון לא אובחן שבר". בממצאי הבדיקה, צוין "בדיקת ברך – טווח תנועה מוגבל, עם כאב בסוף התנועה, ללא חירקות, ללא סימני חבלה חיצוני, רגישות מעל הפיקה..." כן הופנה התובע לצילומי רנטגן ומיפוי עצמות לשלילת קרע במיניסקוס, ונרשמו לו 10 ימי מחלה. בדיקת מיפוי עצמות מיום 9.8.09, הדגימה "קליטת יתר באספקט האחורי חלקו העליון של ה-mfc בברך ימין...לא הודגמו ממצאים משמעותיים נוספים...לציין, ממצא במיקום דומה קל בהרבה גם בברך שמאל". ביום 19.8.09, התלונן התובע על כאבים בברך ימין. ממצאי הבדיקה היו זהים לבדיקה הקודמת. במכתב סיכום של המכון הפיזיוטרפי מיום 11.11.09, עולה כי התובע עבר 8 טיפולים.

16. לתיק המוצגים מטעם הנתבעת צורף תיק מל"ל נפגעי עבודה ודו"ח רציפות ביטוח. מן המסמכים עולה, כי בגין התאונה מיום 19.12.06 בה נחבל התובע במרפק, כתף שמאל, ירך, ברך וקרסול שמאל, לא נמצאו ממצאים בבדיקות אולטרה סאונד ולתובע לא נקבעה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. בדיון מיום 18.12.08, נבדק התובע. בבדיקה נמצאו ממצאים לגבי ירך שמאל ורגישות מעל עמ"ש מתני. יוער, כי עיון במסמכים נוספים התובע התלונן על כאבים בירך וכאבי גב חזקים ביותר, ופירט כי בעברו כאבי גב (ראו מסמך מיום 18.9.08). בדיווח לתאונה הראשונה, אשר הוגש למל"ל צוין ע"י התובע כי במסגרת התאונה קיבל מכה בגב. במסגרת הדיווח שמסר לתאונה השנייה, טען כי נפגע בברך ימין.

17. צירופו של תיק המל"ל והגשתו במסגרת תיק המוצגים אפשרית ומותרת. ברם, הסתמכות על חו"ד רפואיות, הנמצאות בו אינה אפשרית במסגרת ההליך. לעניין זה ראו תקנה 8 תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986:-

(א) תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית.

לעניין זה אפנה גם לרע"א 2985/90 שרעבי נ' קובוס ומגדל חברה לביטוח בע"מ, בו נקבע כי לא ניתן להמציא קביעות ועדות המל"ל וכן רע"א 1422/01 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ג'האן, שם נקבע כי גם בשלב של שאלות הבהרה וחקירה נגדית לא ניתן להציג את חוה"ד. אולם, ניתן להציג תזה או גישה רפואית.

גם הצגת חוה"ד לביהמ"ש ובקשה להסתמך עליה, אינה אפשרית. צודק ב"כ הנתבעות כי המדובר בעדות שמיעה ואין לייחס משקל לעולה מהחלטות הועדה הרפואית.

18. לגופו של עניין, משהופנה המומחה ל-ת/1 תעודת חדר מיון לתאונה מיום 6.12.07, נדרש המומחה להתייחס לכך כי בבדיקה לא נרשמו ממצאים להגבלת תנועה בגב. המומחה הפנה לכך כי נרשמה "רגישות בגב התחתון". לטענת המומחה לא נבדק הגב המתני. בהתייחס ל-ת/2, תעודת חדר מיון לתאונה מיום 3.4.08, אשר גם במסגרתה לא נרשמו הגבלות תנועה בעמ"ש מתני, השיב המומחה כי נראה שלא בוצעה בדיקה של הגב. ב"כ התובע ביקש לקבל מהמומחה הסבר לכך שלא נרשמו הגבלות תנועה בגב. תשובתו של המומחה היתה, כי בחדר המיון מתייחסים לתלונות רלבנטיות למקרה, וכי לא מבוצעת בדיקה לצורך הכנת חוו"ד כללית. בחקירת ב"כ הנתבעת, נדרש המומחה להתייחס למסמך מיום 17.10.04 (נ/1), ובו מתלונן התובע על כאבי גב תחתון "מיפוי עצמות – קליטה מוגברת בזיז L4 ובגוף חוליה, בצילום יישור הלורדוזיס מותני, הנמכה L5 – S1 מזה שנה כאבי גב תחתון וברכיים." המומחה השיב, כי המדובר בראיה לתלונה על כאבי גב תחתון וברכיים, ואינדיקציה לשבר בחוליה L4. בהתייחס ל-נ/2, תיעוד מיום 12.8.04, השיב המומחה כי המדובר על תלונה מזה שנה של כאבי גב וברכיים. בהתייחס ל-נ/3, אישור מרפאה צבאית מיום 23.1.07, עולה כי לתובע פרופיל 45 על כאבי גב. עוד אישר המומחה, כי באבחנה צוין LBP , היינו, Lower back pain (כאבים גב תחתון). המומחה נדרש להתייחס גם ל-נ/4, אישור רפואי מביה"ח בלינסון מיום 24.7.07, ממנו עולה כי התובע סובל מכאבי גב תחתון מזה 3 שנים, וכי התלונן על החמרה. המומחה סיכם והבהיר בחקירתו, "אני משיב שהמסמכים הללו מהווים מבחינתי אינדיקציה מספקת לקביעה של 15% נכות בעמ"ש מתני עובר לתאונה". עמ' 12 שורות 20-21 לפרוטוקול).

לפגיעה בברך, הבהיר המומחה כי מצא רגישות קלה בפיקה. לדבריו לכך עשויה להיות השפעה מזערית על כושר פעולתה. לכן לא מצא לנכון לקבוע נכות בגינה.

19. מכל האמור לעיל, ראשית עולה כי לאחר התאונה הראשונה התלונן התובע על חבלה בגב, בכתף ובירך שמאל. בבדיקה בחדר המיון, נמצאה רגישות קלה בעמ"ש גבי. רגישות זו נמצאה גם ביום 13.5.09. התובע הופנה לטיפולים פיזיותרפיים, ולאחר סדרה של 9 טיפולים נרשמה הטבה במצבו, מאז לא התלונן התובע על הגבלת תנועה או על כאבים כלשהם בעמ"ש מתני ובגב. בתאונה השנייה בה נפגע התובע, בהתאם לנטען בברך ימין, בבדיקה גופנית נמצאה רגישות מינימאלית בגב. התובע לא התלונן על כאבים או הגבלות תנועה בגב.

20. הלכה היא כי ביהמ"ש מוסמך לפסוק גם בניגוד לחו"ד מומחה ושמונו על ידו כאמור ומומחה ביהמ"ש אינו חסין לביקורת. זאת "שעה שמכלול הראיות, ובכלל זה מסמכים רפואיים רלבנטיים, מוביל למסקנה שונה מזו של המומחה." (ראו א. ריבלין, תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעית, עמ' 645). ממכלול הראיות שהוצגו לפני ופורטו לעיל, שוכנעתי כי יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה הנסמכת על תיעוד רפואי רלבנטי, המצביע על נכות רפואית בעמ"ש מתני אשר התובע סבל ממנה עובר לתאונה ובמשך שנים ספורות. איני מקבלת את טענת ב"כ התובע, להעדר תיעוד או אינדיקציה במסמכים רפואיים מסויימים, עובר לתאונה, על הגבלה בעמ"ש מתני, כדי להצביע על העדרה של נכות רלבנטית. זאת, בעת שעולה באופן מובהק וברור כי התובע סבל מכאבים ומהגבלות בגב התחתון כבר משנת 2004. לעניין זה, מקובלות עלי התשובות וההסברים שנמסרו ע"י מומחה ביהמ"ש, המנמקים את העדר הרישום בהיותו בלתי רלבנטי לפגיעות הנטענות, במועד בו נבדק התובע, נוכח בדיקה והתייחסות רק לתלונותיו במסגרת אותן בדיקות.

21. מכל האמור לעיל, הרי שאני מאמצת את חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, ולפיה לא נגרמה לתובע נכות אורתופדית כתוצאה מהתאונות נשוא הליך זה.

נזקי התובע:-

22. הפסד שכר לעבר – לטענת התובע, לאחר התאונה הראשונה נעדר מעבודתו למשך 11 ימים, והדבר נתמך באישורי מחלה. לטענת התובע, שכרו החודשי עמד על סך של 4,000 ₪, בהתאם לתלושי השכר שצורפו. לטענתו, מידי יום הרוויח סך של 200 ₪ נוספים מ"טיפים", לפיכך נתבע הפסד שכר בסך כולל של 4,000 ₪. עוד נטען, כי התובע הפסיד ימי עבודה נוספים לצורך טיפולים פיזיותרפיים, לכן נתבע פיצוי נוסף בשיעור של 3,000 ₪.

לתאונה השנייה, טוען התובע כי נעדר מהעבודה 10 ימים גם כן, לטענתו שכרו החודשי במועד עמד על סך של 4,500 ₪, בתוספת טיפים של כ-5,000 ₪ לחודש, לכן נתבע פיצוי בשיעור של 4,000 ₪. לטענת הנתבעת, התובע כלל לא עבד עובר לתאונה הראשונה. ואילו עובר לתאונה השנייה, השתכר שכר ממוצע בשיעור של 2,875 ₪ בלבד. ב"כ הנתבעת הפנה למסמכי המל"ל לנתונים שמסר התובע לגובה שכרו, ולכך שהתובע קיבל דמי פגיעה מהמל"ל.

23. לתצהיר התובע צורף תלוש שכר לחודש מאי 2009, ממנו עולה כי התובע התחיל לעבוד באוקטובר 2008. עולה, כי בחודש זה עבד התובע 14 ימים, שכרו עמד על סך של 1,920 ₪, וכי תשלומי השכר המצטברים עד אותו מועד היו בסך של 4,082 ₪. כן צורף תלוש שכר נוסף לחודש יוני 2009, ממנו עולה כי בחודש זה עבד התובע 25 ימים, ושכרו היה 4,131 ₪. מתלוש שכר לחודש יולי 2009, עולה כי התובע עבד 22 ימים, וכי שכרו עמד על סך של 3,088 ₪. שכרו המצטבר של התובע עד אותו מועד, עמד על סך של 11,302 ₪. מתלוש שכר לחודש אוגוסט 2009, עולה כי התובע עבד 22 ימים, וכי שכרו עמד על סך של 4,217 ₪. מתלוש שכר לחודש ספטמבר 2009, עולה כי התובע עבד 26 ימים, ושכרו עמד על סך של 4,693 ₪. התובע צירף לתצהירו אישור מעביד כי לא עבד בתאריכים 5- 19 במאי 2009, ו- 14 - 25 ביולי 2009.

24. הגם שבהתאם למצוין בתלושי השכר, החל התובע לעבוד באוקטובר 2008, הרי שמתלוש השכר לחודש מאי 2009, עולה כי שכרו המצטבר מתחילת השנה בגין חמישה חודשי עבודה עמד על סך של 4,082 ₪ בלבד. לפיכך, שכרו הממוצע, עובר לתאונה הינו נמוך מהנטען ע"י התובע. עם זאת, אכן עולה כי שכרו הממוצע לאחר מכן עמד על שיעור של כ-4,300 ₪, אשר בערכם להיום הינם סך של 4,733 ₪. עוד מתלושי השכר, ישנה אינדיקציה לכך שבמהלך חודש מאי 2009, אכן התובע נעדר מעבודתו, אולם מתלוש השכר לחודש יולי 2009 עולה כי התובע עבד כמעט חודש מלא. לפיכך, בגין התאונה הראשונה, בגין 10 ימי היעדרות מהעבודה אני קובעת כי הוכח שנגרם לתובע הפסד בשיעור של 1,578 ₪, בצירוף ריבית להיום הינם סך של 1,670 ₪. בגין התאונה השנייה, ובהעדר אינדיקציה להיעדרות מתלוש השכר, בעת שנזק מיוחד מחייב הוכחה, לא מצאתי לקבוע כי לתובע נגרם הפסד שכר.

25. התובע, בסעיף 11 לתצהירו, הצהיר כי במשמרת מבצע שליח כ-20 שליחויות, וכי ה"טיפ" הממוצע הינו בשיעור של 10 ₪. התובע לא נחקר על טענותיו להפסד שכר ולהכנסות מ"טיפים". בהתאם לקביעתי כי נעדר מעבודתו לאחר התאונה הראשונה 10 ימים, הנני קובעת כי נזקו של התובע בגין רכיב שכר זה, בגין התאונה הראשונה הינו בשיעור של 2,000 ₪ נוספים.

26. לנזקיו של התובע מאז התאונה ועד היום, בהעדר הוכחה לשכרו או לעיסוקיו של התובע מאז התאונה ועד היום, איני פוסקת לתובע פיצוי.

27. הפסד שכר לעתיד - כאמור, בהעדר נכות צמיתה איני פוסקת לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה.

28. עזרת זולת לעבר ולעתיד – ב"כ התובע בסיכומיו, בהתבסס על 15% נכות, עתר לפיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד בסך של 50,000 ₪. ב"כ הנתבעת, טען כי בהעדר נכות אין מקום לפיצוי בגין רכיב נזק זה.

29. כאמור, לתובע נרשמו מספר ימי היעדרות נוכח פגיעתו הקלה כתוצאה מהתאונות. התובע לא טען בתצהירו כי נזקק לעזרת זולת החורגת מעזרה מצופה מבני משפחה, בהעדר אינדיקציה לצורך בעזרת זולת לא מצאתי מקום לקבוע פיצוי בגין ראש נזק זה.

30. הוצאות ניידות והוצאות רפואיות, התובע טוען כי נאלץ לשאת בהוצאות לתרופות ועזרים רפואיים, לפיכך עתר לפיצוי בשיעור כולל של 30,000 ₪, וכן להחזר מחצית שכר טרחת מומחה ביהמ"ש, אשר נשא בו. ב"כ הנתבעת בסיכומיו, טען כי המדובר בתאונות עבודה, לפיכך זכאי התובע לקבלת החזר הוצאותיו מהמל"ל. בנוסף, בהעדר קבלות לגובה ההוצאות הנטען, ממילא לא זכאי התובע לפיצוי כאמור. עוד נטען, כי הנתבעת זכאית בנסיבות בהן לא נקבעה לתובע נכות כלשהי כתוצאה מהתאונה, להחזר מחצית שכה"ט המומחה בו היא נשאה.

31. אכן, המדובר בתאונות עבודה. התובע זכאי להחזר בגין הוצאותיו מהמל"ל. שני הצדדים נשאו בעלות המומחה, אשר כאמור קבע כי לתובע לא נגרמה נכות. עוד, התובע נדרש לשאת גם בשכר עדותו של המומחה. בעת שלא נקבעה נכות, ברם בשעה שנמצאה אינדיקציה רלבנטית לקבלת הבקשה למינוי, לא מצאתי מקום לחייב מי מהצדדים להשיב לצד השני את ההוצאות בהן נשא. הגם שהמדובר בתאונת עבודה, מצאתי לנכון לפסוק לתובע, בגין רכיב נזק זה פיצוי בשיעור של 750 ₪ בגין כל תאונה.

32. כאב וסבל – נוכח פציעתו של התובע בגין כל תאונה, הטיפולים הפיזיותרפיים שנדרש לעבור, ונוכח העובדה כי לא נקבעה לתובע נכות צמיתה, הנני סבורה כי בגין התאונה הראשונה ונוכח העובדה כי נגרם לתובע שבר בצלע, בגין ראש נזק זה פיצוי בשיעור של 10,000 ₪ בגין כל תאונה, יהלום ראש נזק זה. בגין התאונה השניה, בה נפגע בברך כאמור, הנני סוברה כי פיצוי בשיעור של 7,000 ₪ יהלום ראש נזק זה.

סיכום:

33. סך נזקי התובע בגין התאונה הראשונה הינו סך של 14,420 ₪.

סך נזקי התובע בגין התאונה השנייה הינו סך של 7,750 ₪.

מסכום הפיצוי יש לנכות תגמולי מל"ל.

כמו כן, תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בשיעור של 15.5% (כולל מע"מ), ובאגרת ביהמ"ש ששולמה ע"י התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"א סיון תשע"ג, 30 מאי 2013, בהעדר הצדדים.