1. בפני בקשת המבקשת, החייבת לשעבר בתיק הפש"ר שבנדון, בה היא מבקשת שבית המשפט יורה לפניקס, המשיבה מס' 3 (להלן: "הפניקס") להשיב לה את כספי הפנסיה שניטלו על ידה ביום 24/3/14, בסכום של כ - 100,000 ש"ח. בתמצית טוענת המבקשת כי ביום 8/4/10 ניתן צו כינוס בעניינה; כי בחודש אוקטובר 2012 או בסמוך לכך נודע לה כי הפניקס פתחה נגדה שני תיקי הוצל"פ הנוגעים להלוואות אותה נטלה בשנת 2006 (להלן: "ההלוואות"); כי לאחר שנודע לה על פתיחת תיקי ההוצל"פ, שלחה לתיקי ההוצל"פ הודעה בדבר צו הכינוס וההליכים עוכבו בתיקים אלו. בד בבד הגישה המבקשת בקשה לתיק הפש"ר לצירוף הפניקס כנושה, ובקשתה זו אושרה ביום 11/11/12 (ראו נספח ו' לבקשה).

2. ממשיכה המבקשת וטוענת כי הפניקס בחרה שלא להגיש תביעות חוב בגין אותן הלוואות, לא במסגרת ששת החודשים העומדים לה מיום המצאת צו הכינוס ולא בכלל. ביום 17/11/13 אושר הסדר נושים על ידי 100% מהנושים; ביום 30/12/13 הגישה המבקשת בקשה מוסכמת לביטול העיקולים בפניקס לצורך שחרור רכיב הפיצויים והעברתו לקופת הכינוס, כחלק מהכספים שהועמדו לביצוע ההסדר. העיקולים הוסרו, כספי הפיצויים הועברו וניתן למבקשת הפטר חלוט.

3. רק לאחר מכן הסתבר למבקשת כי הפניקס עשתה לשיטתה דין לעצמה ופדתה סך נוסף של 100,000 ₪ מתוך הקופה, שילמה את המס המתחייב וזקפה סכום זה לעצמה על חשבון החזר ההלוואות. המבקשת שלחה מכתב לפניקס בו דרשה את השבת הסכומים האמורים, והפניקס השיבה לה כי פתחה בתיקי משכון מכוח היותה נושה מובטח, ולפיכך העברת הכספים בוצעה כדין. המבקשת שוללת טענות אלו ומפנה לתיקי ההוצל"פ שנפתחו – המבקשת טוענת שאין מדובר במימוש משכון אלא בתביעות כספיות לתשלום סכום קצוב, וככאלה אין הן זוכות לעדיפות כלשהי והיה מקום להגיש תביעות חוב במסגרת תיק הפש"ר. משלא נעשה כן, אזי צו ההפטר החלוט חל גם על חוב ההלוואות.

4. הפניקס הגיבה לבקשה וכפרה בסמכותו של בית משפט זה. לשיטתה משניתן צו ההפטר החלוט קם בית משפט זה מכיסאו ואין הוא יכול להכריע במחלוקת שהובאה בפניו. לגופו של עניין לא מכחישה הפניקס כי נטלה את הכספים האמורים בשנת 2014; הפניקס אינה מכחישה כי החוב צמח בשנת 2006 ומקורו בהלוואות האמורות. עם זאת מפנה הפניקס לסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל המקנה לה זכות קיזוז, טוענת כי המדובר ב"אשראי הדדי" ולפיכך טוענת כי הייתה רשאית להפעיל את זכות הקיזוז בכל עת. בנוסף ולחלופין טוענת הפניקס לזכות עיכבון בכספים אלו.

5. הנאמן והכנ"ר הגיבו לבקשה וטענו כי בית משפט זה נעדר סמכות לדון במחלוקת, שכן הסדר הנושים אושר, ניתן צו הפטר חלוט ואין זה מעניינו של בית משפט זה להכריע במחלוקת כאמור.

6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, קובעת אני כי דין הבקשה להתקבל ומורה אני לפניקס להחזיר לקופת המבקשת את מלוא הסכומים שניטלו על ידה, ובכלל זה עליה להשיב את סכום המס ששולם. אבהיר קביעתי זו.

7. דוחה אני את טענת הסמכות. ראשית אציין כי הכנ"ר לא דייק בתגובתו, עת טען כי החוב כלפי הפניקס לא דווח בעת פתיחת התיק. אמנם, חוב זה לא דווח בפתיחת התיק, אולם בהחלטה מפורשת של בית המשפט צורפה הפניקס כנושה לתיק הפש"ר, ראו נספח ו'; צו הכינוס הומצאה לידיה והיא בחרה שלא להגיש תביעת חוב. לפיכך, לא ניתן להציגה כנושה שאינה נמנית על תיק הפש"ר, ההיפך הוא הנכון.

8. משהתברר שהנושה נכללה ברשימת הנושים של המבקשת, יש מקום לברר האם הסדר הנושים וצו ההפטר שניתן בתיק חל עליה. רק לאחרונה ניתן פסק דין בבית המשפט העליון הקבע כי לבית משפט של פירוק אשר אישר הסדר נושים יש סמכות לדון בפרשנותו ותחולתו, ראו רע"א 7665/14 טל פולק שושן נ' לאומי כארד אשראים בע"מ (4/3/15) [פורסם במאגרים]. הוא הדין גם לעניינו.

9. לא זו אף זו. הפניקס בעצמה מפנה להוראת סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל וטוענת כי היא זוכה למעמד של נושה מובטח – וכי מהי האכסניה הראויה להעלות טענות אלו אם לא במסגרת תיק הפש"ר? ומי היא הערכאה אשר תפרש את תחולתו של צו ההפטר?

10. ולגופו של עניין. הפניקס צורפה כנושה בתיק זה. בעקבות צירוף זה עוכבו ההליכים בתיקי ההוצל"פ שנפתחו, ראו נספחים א'-ג' לבקשה. לא זו אף זו. בהחלטת רשם ההוצל"פ מיום 30/10/12 נאמר במפורש כי אם סובר הזוכה שהחוב נשוא תיק ההוצל"פ אינו בר תביעה בהליכי פש"ר עליו לעתור לביטול החלטת העיכוב.

11. בתגובת הפניקס לא נאמר כי החלטות אלו לא הגיעו לידיה. הפניקס מודה בסעיף 7 לתגובתה כי "בשלב מסויים" לא ניתן היה להמשיך בהליכי הגבייה ולפיכך היא הפסיקה את הליכי ההוצל"פ. הפניקס לא טורחת לציין בתגובתה כי אותו "שלב מסויים" הגיע עת ניתן צו עיכוב בתיק וצו הכינוס הומצא לידיה!

12. אמור מעתה, כבר ביום 30/10/12 ידעה הפניקס על צו הכינוס. או אז עמדו בפניה שתי ברירות – הגשת תביעת חוב כנושה רגיל; הגשת בקשה מתאימה לסיווג מעמדה כנושה מובטח מכוח המשכון הנטען והמשך הליכי הוצל"פ או כל סעד אחר. הפניקס לא נקטה בכל פעולה מצידה, בחרה שלא להגיש תביעת חוב או בקשות למימוש משכון או הודעה בדבר קיזוז או הודעה בדבר עיכוב הכספים, ומכאן שהיא מנועה מלתבוע את החזרי ההלוואה וצו ההפטר חל גם על חוב זה.

13. אציין כי טענת הפניקס בתגובתה לפיה מדובר במימוש משכון הינה טענה מתחכמת ואינה תואמת את כתבי התביעה שהוגשו להוצאה לפועל. צודקת המבקשת בבקשתה שמדובר בתביעות כספיות קצובות לכל דבר ועניין ואין מדובר בתיק מימוש מכוח חוק המשכון. כמו כן אין לקבל את טענת העיכבון – עיכבון כשמו כן הוא, אין מדובר בסעד עצמי של חילוט כספים כפי שנעשה במקרה הנדון.

14. בנסיבות כפי שתוארו לעיל, אין לי אלא לקבוע כי הפניקס לא עמדה על זכויותיה בזמן אמת; לא הגישה תביעות חוב במועד; לא הגישה בקשות למימוש משכון; לא הגישה כל בקשה או הודעה לנאמן באשר למעמדה בתיק זה כנושה מובטח או כל טענה אחרת אשר מועלית כעת בדיעבד. אם היתה מעלה הפניקס את טענותיה במועד, יתכן והיתה נכללת בין הנושים שקיבלו כספים בהסדר הנושים. המבקשת מצידה ביצעה את כל הפעולות שהתחייבו ממנה ובכלל זה המצאת צו הכינוס לתיקי ההוצל"פ והכללת הפניקס כנושה בתיק הפש"ר. הפניקס לא עשתה מאום במסגרת תיק הפש"ר ולפיכך על חוב ההלוואות כלפיה, שנותר בטרם מתן צו הכינוס ובטרם אושר הסדר הנושים, חל ההפטר שניתן. הפניקס אינה יכולה לעשות דין לעצמה ולפדות את כספים מתוך הקופה, שכן החוב כבר הופטר.

15. סוף דבר, הפניקס תשיב את מלוא הכספים שנלקחו מהקופה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד מועד ההחזר בפועל. הפניקס תשלם למבקשת שכר טרחת עורך דין בבקשה הנוכחית בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. מאחר והנאמן והכנ"ר לא הגיבו עניינית לבקשה, איני עושה צו להוצאות כלפיהם.

ניתנה היום, י"ט אדר תשע"ה, 10 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.