1. האם זכאי התובע לביטול עסקה לרכישת רכב בטענה כי לא גילו לו כי לרכב שרכש יש פגיעה בשלדה.

רקע וטענות הצדדים

2. ביום 26.6.2009 נערך בין התובע לנתבעת 1 הסכם מכוחו רכש רכב מסוג טויוטה קורולה החדשה, דגם סאן, מועד עליה לכביש בינואר 2009 , להלן - הרכב.

תמורת המכר עמדה על סך של 109,000 ₪. הרכב היה רשום על שמו של הנתבע 2, אשר רכשו מהיבואן עקב תאונה אשר עבר הרכב בנמל. הרכב תוקן על ידי הנתבעים ונמכר לתובע, לאחר תיקונו, ולאחר שעבר 130 ק"מ בלבד.

3. לטענת התובע הצהירו בפניו במועד הרכישה כי הרכב חדש ושלדתו תקינה. עוד נטען כי לא נמסר לו העתק מההסכם אשר על גביו נוספו פרטים לאחר מעשה.

נוכח טענתו להטעיה וחוסר תום לב הנתבעים עתר התובע לביטול העסקה, השבה ופיצויים ולחילופין לפיצוי בגין הפער בין ערכו האמיתי של הרכב במועד רכישתו לבין המחיר אותו שילם.

הנתבעים טוענים כי נאמר לתובע כי הרכב לאחר תאונה ורשום על שם הנתבע 2. לשיטתם, שווי הרכב במועד המכירה עמד על 120,000 ₪ ונמכר בהנחה עקב העובדה כי אכן נפגע בנמל ותוקן על ידם.

דיון והכרעה

4. יש להצר על כך כי התובע בחר להציג בתביעתו ותצהיריו תמונה עובדתית מסולפת ממנה השתמע כי לא נאמר לו דבר לגבי מצב הרכב ואף העתק החוזה לא נמסר לו.

לאחר בחינת הראיות עולה כי דין התביעה להידחות ויש לקוות כי הנתבעים יסכימו לשוב ולהציע לתובע את ההצעה המסחרית ההוגנת אשר הוצעה לו טרם פסק הדין.

תוכן ההסכם ועריכתו

5. בין הצדדים נכרת ביום 26.6.2009 הסכם אשר הוכתר כזכרון דברים ,להלן – ההסכם. כל צד החזיק בגרסה משלו להסכם.

לכתב התביעה צורף הסכם הכולל תוספות בכתב יד בסעיפים 2 ו-4. לתצהירו של אבי אלוש מטעם הנתבעים צורף אותו הסכם למעט התוספות בסעיף 2 וסיפא לתוספת בסעיף 4.

לאחר שמיעת העדויות עולה כי בעת החתימה על ההסכם נכחו רק התובע ומר אלוש, סוכן המכירות.

מר אלוש הצהיר והעיד כי עבר עם התובע על ההסכם והסביר לו את תוכנו ורשם בפניו את התוספת בכתב יד בסעיף 4:

"ידוע לקונה שהרכב לאחר תאונה ונפגעו קורות שילדה ופח אחורי ומכות פח. חברת אסגל לא אחראית על ירידת ערך".

בעדות התובע אישר הוא כי קיבל לידיו העתק ההסכם בו נרשמו פרטים ונחתם בנוכחותו (עמ' 18 לפרוטוקול).

מספר ימים לאחר השלמת העסקה חזר התובע להלין על כך כי נמכר לו רכב עם פגיעה בשלדה ומר אלוש הוסיף על גבי ההסכם, לאחר התייעצות עם מנהלו, שתי הערות נוספות: האחת בסיפא לתוספת הקודמת בסעיף 4 ביחס לאחריות יצרן והשנייה בסעיף 2 להסכם:

"חברת אסגל תרכוש את הרכב כעבור שנתיים במחירון מינוס 9,000 ₪ מינוס טרייד אין".

לאחר שמיעת העדויות מקבל אני גרסת הנתבעים באשר לאופן בו נערך זכרון הדברים. גרסת התובע והעדים מטעמו לוקה באי דיוקים מהותיים. מדובר במעשה חמור של גרסה עובדתית בתצהיר הלוקה באי דיוקים מהותיים. כל העדים הצהירו כי נכחו בעת עריכת ההסכם ושמעו הצהרות מפי הנתבע 2 כי הרכב לא עבר תאונה.

לגרסה זו לא נמצא יסוד וקרסה היא בחקירות עת הודו העדים כי לא דיברו כלל עם נתבע 2 וכי רק התובע נכח בעת החתימה על ההסכם.

פועל יוצא הוא כי התובע חתם על הסכם בו צוין כי לרכב פגיעת שלדה ויש לבחון טענתו כי לא ידע או לא הבין את תוכן המסמך עליו חתם.

בדיקת הרכב על ידי התובע והיקף הבנתו

6. בניגוד למצג שניסה התובע להציג לפיו הינו אדם מבוגר אשר אינו מבין עברית ואשר נוצל על ידי הנתבעים, התרשמתי כי התובע נהג כקונה מתוחכם ויסודי, המבין ודובר עברית ואשר ידע והבין היטב את פרטי העסקה אשר ביצע.

מהעדויות עלה כי התובע הסתייע בהליך רכישת הרכב בשני חברים בשתי הזדמנויות שונות.

ראשית הגיע עם מר אלי סלהוב, חברו ובוחן רכב במקצועו, והופנה לראות את הרכב למר שי גולן.

לאחר יומיים - שלושה חזר התובע והפעם עם מר שמעון חדד, אשר אף לו רקע בתחום מכירת הרכב, (יוער כי התובע בעדותו, בניגוד לעדותם של מר חדד ומר אלוש, התעקש כי מר חדד לא התלווה אליו טרם רכישת הרכב).

מר חדד העיד כי עבר על טופס ההסכם טרם שמולא ואישר לתובע כי רשאי לחתום על ההסכם. לאחר שעזבו את המקום חזר התובע בעצמו והשלים את העסקה.

7. מהאמור לעיל עולה כי התובע בדק היטב את פרטי העסקה טרם חתם על ההסכם, לרבות בעזרת אדם מטעמו אשר בדק את טופס ההסכם בו מצהיר התובע כי בדק את הרכב ומצאו מתאים.

לפיכך, לא מצאתי כי יכול התובע להסתמך על החריג לכלל לפיו אדם מוחזק כיודע ומבין תוכנו של מסמך עליו חתם.

התובע ניסה לטעון כי עניינו דומה למקרה בע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מט (2) 77, 84 שם קבע כב' השופט י' קדמי:

"הדין הכללי בקשר לחתימה על חוזה על ידי מי שאינו יודע קרוא וכתוב – והוא הדין בעיוור או במי שאינו יודע את השפה שבה נכתב החוזה וכיוצא בזה – אומר כדלקמן:

(א) אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תישמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי. מקורה של חזקה זו בכך שמי שאינו מסוגל לקרוא מסמך נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, על-ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו: ועל-כן הוא זה הנושא בתוצאות אי-קיומה של החובה.

(ב) אולם במקום שצד למסמך - כגון הצד האחר לחוזה – יודע ש"חברו" אינו מסוגל לקרוא את המסמך, החובה לוודא כי תוכן המסמך יובא לידיעתו של האחרון, לפני שיחתום עליו, מוטל על כתפיו של הראשון".

הואיל ומקבל אני עדותו של מר אלוש כי הסביר לתובע את שנכתב בהסכם, עבר הנטל לתובע להוכיח אחרת (השווה, רע"א 3662/12 ברזילי נ' בנק מזרחי, לא פורסם – ניתן 12.9.2012).

בנסיבות העניין בהם התובע בדק את הרכב ,ראשית עם בוחן מטעמו והגיע בשנית עם אדם נוסף ורק לאחר מכן חתם בגפו לא ניתן לייחס לנציגי הנתבעת מודעות לכך כי אינו מסוגל לקרוא את המסמך ולהבין תוכנו.

בפועל התובע מדבר ומבין עברית וגם אם אינו יודע לקרוא, כטענתו, ממכלול הנסיבות עולה כי הצהרת הנתבעת בהסכם הובאה לידיעתו טרם החתימה.

העובדה כי ביקש התובע בחצרי הנתבעת, לאחר החתימה, כי יסבירו לו את פירוש המילה "שלדה" אינה מעידה על חוסר הבנת היקף הפגיעה ברכב והעובדה כי במעמד האמור, לאחר שהוסבר העניין לתובע בשנית, לא דרש במיידית לבטל את העסקה מחזקת המסקנה כי רק לאחר מכן התחרט התובע על כדאיות העסקה אשר ערך.

האמנם הוטעו התובע ונציגיו

8. בכל הנוגע להטעיה בעריכת ההסכם לא מצאתי יסוד לטענות התובע. הוא הדין ביחס לטענות בנוגע לאי גילוי היקף הפגיעה ברכב בעת בדיקתו.

העדים מטעם התובע והתובע עצמו לא הציגו גרסה עובדתית מפורטת ביחס למצגים שנערכו להם, לא דייקו בזהות הנוכחים בבדיקות ואין לקבל את האמור בגרסתם.

בתצהירו של מר סלהוב, בוחן הרכב, אשר לא דייק באשר לנוכחותו של מר חדד בעת בדיקת הרכב, לא נאמר דבר ביחס לבדיקת הרכב.

בעדותו אישר כי ניתנה לו האפשרות לבדוק הרכב ואף בדק בתוך תא המטען , אולם לטענתו לא מצא דבר. עדותו היתה מהוססת ואין בידי לקבל הטענה כי התובע יבקש מחבר, בוחן רכב, להתלוות אליו וזה לא יבדוק את הרכב באופן יסודי לאחר שאישר כי נאמר לו שהרכב נפגע מאחור.

מקבל אני עדותו של מר שי גולן כי בעת שנבדק הרכב אמר כי נפגעה שילדתו ואף ניתנה אפשרות לבחון העניין.

כן לא מצאתי רבותא בטענה כי לא נמצא ב"היסטוריית הרכב" תיעוד של התיקון שבוצע בו. שעה שרשמה הנתבעת בהסכם את קרות התאונה יצאה ידי חובתה לפי חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח – 2008.

ניתן הסבר מדוע התיקון אינו מופיע בהיסטוריית הרכב ולא נטען כי התובע ביקש לראות את פרטי התיקון שבוצע ונענה בסירוב.

מהאמור לעיל עולה כי התובע לא הוטעה על ידי הנתבעים ואין לו עילה לביטול ההסכם.

כדאיות העסקה והתמורה

9. לאור האמור לעיל מתייתר הצורך לדון ביתר טענות התובע אולם אבחן הטענה הנוספת כי התובע רצה לרכוש רכב חדש ומחיר העסקה אינו משקף את היקף הפגיעה ברכב.

אין חולק כי מחיר הרכב לפי מחירון "לוי יצחק" במועד העסקה עמד על 114,000 ₪.

לטענת הנתבע, על בסיס השמאי מטעמו, יש להפחית 4% בגין היות הרכב "יד שניה", קרי סך של 4,560 ₪ וסך נוסף של 17,100 ₪, 15% ירידת ערך בגין הפגיעה ברכב, כך שמחיר הרכב הריאלי עמד על 92,340 ₪.

מנגד טענו הנתבעים כי מחיר מלא של הרכב עמד על 120,000 ₪, נוכח תוספות אשר הותקנו ברכב לרבות שלטי נוחות, מרימי חלונות והעובדה כי היה רשיון רכב בתוקף.

למרות שסוגיית מחיר הרכב היא עניין לכדאיות העסקה אשר אינה מקנה עילה לביטול המכר, לא מצאתי כי אין יסוד לעמדת הנתבעים.

אכן יתכן כי הנתבעים הפריזו במעט בהערכת שווי הרכב ב- 120,000 ₪ אולם יתכן כי מעבר למחיר המחירון בסך 114,000 ₪ ניתן היה להוסיף בגין השלטים, מרימי חלונות וטסט כ-3,000 ₪, כך שמחיר הרכב ללא פגיעה היה כ-117,000 ₪ ונמכר בפועל ב-109,000 ₪.

(הטענה בסיכומים בנוגע להיות התוספות האמורות כלולות במחירון "לוי יצחק" לא הוכחה במסגרת הבאת הראיות).

מקבל אני הטענה כי למרות האפשרות להוריד 4% בגין "יד" שניה, בנסיבות כאמור בהן נרכש רכב מסוחר מכוניות, לאחר שלא נסע כלל, למעט 130 ק"מ, סביר כי ה"יד" הנוספת לא תבוא לידי ביטוי במחיר שסוכם. (יוער כי בעדויות עלה כי התובע ידע כי מדובר ברכב הרשום כיד שניה).

עולה כי גם מבחינה מסחרית, המחיר שסוכם משקף פגיעה ברכב, מעבר לפגיעת פח שתוקנה, והעובדה כי לאחר מעשה העריך שמאי מטעם התובע את היקף הפגיעה באופן אחר אינה משליכה לאחור על המחיר שסוכם.

10. יוער כי התובע לא נתן הסבר מדוע סמוך לאחר הרכישה חתנו בדק הרכב במכון בדיקה. ממכלול הראיות עולה כי לאחר מעשה סבר התובע כי ערך עסקה לא כדאית וניסה לבטלה.

לא מצאתי פסול בהתנהלות הנתבעת בכך שהוסיפה על ההסכם, עת חזר התובע והתלונן, הבטחה לרכוש את הרכב מהתובע בחלוף שנתיים. מדובר בהצעה עסקית סבירה המעידה כי למרות הפגיעה בשלדה סבורה התובעת כי אין מניעה להמשיך ולסחור ברכב.

סוף דבר

11. לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישא בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ג, 28 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.