התובע לא התייצב לישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתיק זה ביום 30.9.13.

לבקשת בית המשפט, הסביר התובע, כי לא קיבל את הזימון לדיון.

הנתבעת מצידה עותרת לפסיקת הוצאות בגין הישיבה אליה התייצבה לשווא.

אחר ששקלתי טענות התובע, מצאתי מקום מחד, שלא לדחות את תביעתו בשים לב לעובדה שלא התייצב לדיון, אך מאידך, מצאתי מקום לחייבו בהוצאות הישיבה שלא התקיימה.

התובע טוען, כי לא קיבל את הזימון לישיבת בית המשפט, אלא שזימון זה הודבר על דלת דירתו על ידי פקיד בית המשפט, זאת לאחר שהתובע לא לקח את דברי הדואר.

אך גם אם התובע לא ראה את ההדבקה שבוצעה על דלת דירתו, הרי שבמקרה זה, היות והזימון האחרון שנשלח לצדדים היה בעקבות בקשת דחיה שהוגשה, היה מקום לצפות מהתובע להתייצב לדיון אותו דחה בית המשפט, זאת לאחר שהודעה בדבר מועד הדיון האמור נמסרה לצדדים במהלך ישיבת קדם משפט שבה נכחו.

יש להניח, כי אם התובע התייצב למועד שנדחה, היה מגלה, כי הדיון בעניינו נדחה ומטבע הדברים גם היה מקבל הודעה בדבר מועד הדיון הנדחה ואף היה מברר מדוע הדיון נדחה.

היות שכך, נראה, כי התובע זומן כדין לדיון בעניינו ומשכך, גם אם בית המשפט אינו מורה על דחיית תביעתו של התובע, תוך התחשבות בתובע, יש מקום, לכל הפחות לפסוק לנתבעת, אשר התייצבה לדיון, את הוצאותיה.

אני מחייבת איפוא את התובע בהוצאות הנתבעת בגין ישיבת יום 30.913 בסכום של 1,200 ₪.

מועד תשלומו של סכום זה ידחה עד לאחר מתן פסק דין בתובענה.

אני קובעת את התיק לישיבת קדם משפט נוספת ליום 28.11.13 שעה 9:30.

ככל שמי מהצדדים לא קיבל את תצהירי חברו, יפנה בעניין זה דרישה ישירות לצד שכנגד.

ניתנה היום, כ"ו חשון תשע"ד, 30 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.