התובע אדוארד גולדשטיין

ע"י ב"כ עו"ד כלנועם

- נגד -

הנתבעים 1. ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ -

הסתיים בפשרה בפסק דין מתאריך 9.12.14

2. כלל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד דויטש

פסק דין

תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

1. התובע, יליד 1977 (כיום בן 39), מהנדס מכונות במקצועו.

כעולה מכתב התביעה המתוקן, בין השנים 2006-2011 התובע נפגע (כנהג) בחמש תאונות דרכים: תאונה מתאריך 17.10.06 (להלן: "התאונה הראשונה"), תאונה מתאריך 6.5.09 (להלן: "התאונה השניה"), תאונה מתאריך 7.9.10 (להלן: "התאונה השלישית"), תאונה מתאריך 6.6.11 (להלן: "התאונה הרביעית") ותאונה מתאריך 24.6.11 (להלן: "התאונה החמישית"). בכל התאונות טען התובע כי נגרמו לו נזקי גוף.

התאונה הראשונה הסתיימה בפשרה מול מבטחת רכבו באותה העת, היא נתבעת 1 (ראו פסק דין מתאריך 9.12.14). לפיכך, עניינו של פסק דין זה ארבע התאונות הנותרות, שבכולן נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") היא מי שביטחה במועדים הרלוונטיים בביטוח חובה את השימוש ברכב בו נהג התובע.

2. אין מחלוקת כי הנסיבות כפי שפורטו בכתב התביעה המתוקן בכל האירועים לעיל עולות כדי "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, וכי התובע זכאי לקבל פיצויים מהנתבעת. המחלוקת מתמקדת בגובה נזקו של התובע.

הנכות הרפואית

3. מאחר שעסקינן בתביעה המתנהלת לפי חוק הפיצויים, לבקשת התובע בית המשפט (כבוד השופט קידר, שהתיק היה בטיפולו עובר לפרישתו) מינה את ד"ר מיכאל טנצמן, מומחה בתחום האורתופדיה, לבדיקתו של התובע ולקביעת ממצאים לגבי מצבו הרפואי בעקבות כל אחת מהתאונות.

מחוות דעתו של המומחה עולה כי התובע נחבל, במרבית התאונות, בעמוד השדרה הצווארי, בחלקן גם בעמוד השדרה המותני.

אשר לעמוד השדרה המותני; מאחר שהתלונות על כאבי גב תחתון היו מעטות, בצילום רנטגן לא נמצאה פתולוגיה ובבדיקה קלינית נמצאו טווחי תנועות תקינים; כך גם בבדיקה הנוירולוגית - לאור כל אלה ועל רקע מצב קודם שהצריך בשנות ה – 90 ביצוע CT, קבע המומחה כי לתובע לא נותרה נכות בעמוד שדרה מותני.

אשר לעמוד השדרה הצווארי שביחס אליו התרכזו מרבית תלונות התובע; החבלה בכל התאונות היתה במנגנון של "צליפת שוט". בבדיקה קלינית נמצאה הגבלה קלה בטווח התנועות ובבדיקת CT משנת 2013 יש עדות לבלט דיסק רך בגובה 4-5C עם לחץ קל על אלמנטים עצביים. לפיכך, העריך המומחה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 10% לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 ("הגבלת תנועות בעמוד שדרה צווארי בצורה קלה"). מאחר שהמומחה לא יכול היה לשייך את הנכות לתאונה ספציפית, הוא חיווה דעתו כי הנכות היא למעשה תוצאה של מכלול התאונות. עוד הוסיף המומחה כי לאחר התאונה הראשונה התלונן התובע רק על כאבי גב תחתון (ראו חוות דעת מיום 11.6.13).

4. בין הצדדים התעוררה מחלוקת האם את שיעור הנכות (10%) יש לחלק בין ארבע תאונות כטענת התובע, או שמא יש לחלקן בין כל חמש התאונות (כולל זו הראשונה שהסתיימה זה מכבר), כטענת הנתבעת. התובע מדגיש כי הנכות היא בשל הגבלה בעמוד שדרה צווארי, ומאחר שבתאונה הראשונה כתב המומחה כי הוא התלונן רק על כאבי גב תחתון, היא הנותנת, שאת שיעור הנכות בעמוד שדרה צווארי יש לחלק בין ארבע התאונות הנותרות. לעומת זאת, הנתבעת טוענת כי אמנם המומחה כתב שלאחר התאונה הראשונה התובע התלונן רק על כאבי עמוד שדרה מותני ולא על עמוד שדרה צווארי, אולם היא מפנה לתעודת חדר המיון בבית חולים שיבא אליו פנה התובע לאחר התאונה הראשונה, שבה דווקא נכתב כי התובע מתלונן על "מכות בצוואר" (ראו תעודת חדר מיון מיום 17.10.06, נספח ו' לתיק מוצגי התובע).

5. מחלוקת זו לא הובאה לפתחו של ד"ר טנצמן, מאחר שהצדדים לא שלחו לו שאלות הבהרה ואף לא הזמינו אותו להשיב על שאלות הקשורות בחוות דעתו. בית המשפט עיין איפוא במסמכים הרפואיים שלאחר התאונה הראשונה, ולמעט אותה הערה בתעודת חדר המיון ממועד התאונה, אכן אין כל אזכור לכאבים בעמוד שדרה צווארי הקשורים בתאונה זו. בביקור אצל רופאת משפחה מתאריך 25.10.06 (כשבוע לאחר התאונה הראשונה) התובע התלונן על כאבי גב. האבחנה היתה כי הוא סובל מכאבי גב תחתון. אישור המחלה שניתן היה בהתאם (ראו נספחים ו/2-5 לתיק מוצגי התובע). בתאונה הראשונה אין עדות לכך כי נותרה נכות בגין פגיעה בעמוד שדרה צווארי, ובהתאמה יש להעמיד את נכותו הרפואית של התובע על 10% בגין התאונות השנייה – החמישית, כאשר 'תרומתה' של כל אחת מהן לשיעור נכותו עומדת על 2.5%.

בסיס השכר והפסדי שכר (עבר)

תאונה ראשונה (17.10.06)

6. לא רלוונטי (הסתיימה בפשרה).

תאונה שניה (6.5.09)

7. התובע עבד משנת 2006 בתעשייה האווירית. במועד התאונה השנייה הועסק שם כמהנדס מכונות, בהתאם למקצועו ולהכשרתו. עובר לתאונה השנייה, עמד שכרו הממוצע בחודשים ינואר-אפריל 2009 (בניכוי מס הכנסה) על 11,280 ₪ לחודש. צמוד להיום, הסכום עומד על 12,500₪ [במעוגל]. זהו בסיס השכר עובר לתאונה השנייה (ראו תלושי שכר לחודשים ינואר-אפריל 2009, נספח י' לתיק מוצגי התובע).

8. התובע טוען כי לאחר התאונה השנייה הוא נעדר מעבודתו בין התאריכים 6.5.09-30.6.09 (56 ימים), ושכרו שולם לו על חשבון שעות חופשה שצבר. כמו כן הוא נעדר מהעבודה בין התאריכים 1.7.09-12.7.09 (12 ימים), בגינם לא קיבל שכר כלל (ראו אישור מעביד, נספח יא). לאחר מכן, ובתאריך 13.7.09, חזר לעבודתו אולם הפחית את שעות עבודתו. זאת, על פי אישור רופא תעסוקתי אצלו נבדק בהתאם לדרישת המעביד וכתנאי לשובו לעבודה, אשר קבע כי הוא מסוגל לחזור לעבודתו "5-6 שעות עבודה ביום, לפי יכולתו" (נספח ו/42).

התובע מבקש אפוא להכיר בתקופת אי הכושר המלאה ובתקופת אי הכושר החלקי (כפי שנקבעה על ידי הרופא התעסוקתי) כתקופות בהן הוא זכאי לפיצוי.

9. הנתבעת מסכימה להכיר בהפסדיו של התובע כדלקמן: בגין התקופה בה קיבל שכר (56 ימים) – מחצית משכרו. ובגין 12 הימים בהם לא קיבל שכר - מלוא ההפסד. לאחר מכן, משחזר התובע לעבודה, אזי הוכחת עניין שברפואה – אותו צמצום בשעות העבודה בשל צורך רפואי - יעשה אך ורק באמצעות מומחה בית המשפט, והנתבעת מתנגדת לקבל כל אישור ממומחה תעסוקתי, שאינו מומחה בית המשפט, כראיה לעניין שכזה.

10. להלן התקופות ושיעור הפיצוי להם זכאי התובע;

תקופה 1: 6.5.09-12.7.09

כעולה מטיעוני הצדדים ומתיק המוצגים, התובע לא עבד ממועד התאונה (6.5.09) ועד לתאריך 12.7.09 (ראו אישור מעביד, מוצג יא). כמו כן, הוצגו אישורי מחלה למרבית תקופה זו (נספח ו/39-41). עוד אין מחלוקת כי התובע ניצל את שעות החופשה שלו על מנת לקבל שכר עד לסוף חודש יוני 2009. לאחר מכן, עד לתאריך 12.7.09, לא קיבל שכר כלל. לאור האמור לעיל, יש לפצות את התובע בגין תקופת אי-הכושר המלאה, מתאריך 6.5.09 ועד לתאריך 12.7.09, 2.25 חודשים, בסכום של 28,125₪ (12,500 ₪ * 2.25 ח'), ובצרוף ריבית מאמצע התקופה: 31,000₪ [במעוגל]. אציין כי עם פיטוריו של התובע מהתעשייה האווירית בחודש פברואר 2011 עדיין נותרו לו שעות חופשה אותן לא ניצל (ראו תלושי לחודשים דצמבר 2010 וינואר 2011, נספחים יז/5-6). משמע, כי לו לא היה מנצל את שעות החופשה בגין היעדרותו לאחר התאונה השנייה, הן היו נצברות עד לפיטוריו והוא יכול היה לפדותן.

11. תקופה 2: 13.7.09-30.9.09

א. בתאריך 13.7.09 חזר התובע לעבודתו, לטענתו במשרה חלקית, כפי יכולתו, ובהתאם לאישור רופא תעסוקתי. מאחר שמספר שעות העבודה שלו פחת, אזי עד סוף חודש ספטמבר 2009 נגרמו לו הפסדי שכר. אכן, תלושי השכר שלו לחודשים אלו מצביעים על כך כי חלה ירידה בשכרו בסכומים של (2,000-4,000 ₪ לחודש) (ראו נספחים יב/3-5). דא עקא, כי מומחה בית המשפט לא קבע לתובע נכויות זמניות. ואם ביקש התובע לטעון כי עם שובו לעבודה היתה לו נכות זמנית, גבוהה יותר מנכותו הצמיתה (באותה העת 2.5%) שהצדיקה ירידה בהיקף משרתו, שומה היה עליו לפנות בשאלת הבהרה לד"ר טנצמן. לא ניתנה כל חוות דעת שכזו על ידי מומחה בית המשפט, ואין במסגרת דיון לפי סעיף 6א לחוק הפיצויים אפשרות לצדדים להיזקק לחוות דעת מומחים, לרבות בתחום הרפואה התעסוקתית, שאינם מומחי בית המשפט.

ב. ובכל זאת, משקיימת ירידה בשכרו של התובע, אני פוסקת פיצוי גלובלי בסכום של 780 ₪ (המשקף חישוב המבוסס על בסיס השכר 12,500 ₪, 2.5% נכות לפרק זמן של 2.5 חודשים). ובצרוף ריבית מאמצע תקופה 900₪ [במעוגל].

12. תקופה 3: 1.10.09-31.8.10.

תלושי שכר לחודשים אוקטובר – דצמבר 2009, לא צורפו והתובע אינו טוען לירידה בשכרו בתקופה זו. בחודשים ינואר-אוגוסט 2010 קיבל התובע שכר חודשי ממוצע (בניכוי מ"ה) של 14,415 ₪. צמוד להיום 15,500₪ [במעוגל]. מדובר בשכר חודשי הגבוה יותר מבסיס השכר (12,500 ₪ ), ולכן אין לתובע כל הפסד והוא אף לא עתר לו.

13. סך נזקיו של התובע לאחר התאונה השניה, מגיע לסכום של 32,000 ₪ (31,000₪ + 900 ₪), [במעוגל].

תאונה שלישית (7.9.10)

14. כאמור בסעיף 12 לעיל, שכרו החודשי של התובע בשמונה החודשים שקדמו לתאונה השלישית, שהיתה גם תאונת עבודה, עמד על 15,500 ₪ [במעוגל] (לתלושי השכר ראו נספחים יג לתיק המוצגים). אמרו מעתה כי זהו בסיס השכר.

15. התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה, ונקבעה לו תקופת אי כושר בת שלושה חודשים, החל ממועד התאונה ועד לתאריך 7.12.10 (ראו אישור על תשלום גמלת דמי פגיעה, נספח לתיק מוצגי הנתבעת). אין חולק כי בתקופה זו שולם לתובע שכרו על ידי המעביד, במסגרת תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד – 1954.

אלא מאי ? התובע טוען כי לא שולם לו שכרו במלואו, וכן טוען כי בהמלצת רופאיו נקבעו לו ימי אי-כושר נוספים, מעבר לאלו שנקבעו על ידי המל"ל, עד אשר פוטר בחודש פברואר 2011 (בתוקף מתאריך 1.3.11).

16. בשלושת חודשי אי-הכושר שאושרו על ידי המל"ל, התובע קיבל את שכרו באמצעות המעביד. שכרו החודשי הממוצע בחודשים ספטמבר – דצמבר 2010 אכן היה נמוך מבסיס השכר, אולם לא ניתן הסבר או פירוט על ידי התובע (בעצמו או באמצעות מעבידו), מדוע פחת שכרו. בחודשים ינואר-פברואר 2011, למרות הירידה בשכר, לא ניתן להכיר בתקופות אי-כושר חלקי אשר לא הוכרו על ידי מומחה בית המשפט (וגם לא על ידי המל"ל), למעט בסכום המשקף את נכותו הרפואית של התובע באותה העת - 5%. קרי, 1,550 ₪ (15,500₪ * 2 חודשים * 5%) ובצרוף ריבית מאמצע התקופה 1,700₪ [במעוגל].

17. סך נזקיו של התובע לאחר התאונה השלישית, עד לפיטוריו בחודש פברואר 2011 עומד על 1,700 ₪ [במעוגל].

התאונות הרביעית והחמישית (6.6.11, 24.6.11)

18. בתאריך 6.6.11, כשלושה חודשים לאחר פיטוריו, עבר התובע את התאונה הרביעית וכשלושה שבועות לאחר מכן, בתאריך 24.6.11, את התאונה החמישית.

19. לטענת התובע, לאחר פיטוריו וכשהיה בעיצומו של תהליך חיפוש עבודה אשר יתאים למגבלותיו, עבר את התאונות הרביעית והחמישית ומשום כך כבר לא עלה בידו למצוא כל עבודה אחרת (למעט פרויקט אחד שביצע באופן חד פעמי בחו"ל, בתחום רשתות המחשבים). על כן, הוא מבקש לפסוק לו פיצוי גלובאלי ממועד התאונה הרביעית ועד להגשת סיכומיו, בסכום של כ – 70,000 ₪, סכום המבוסס על הפסד של 10% משכרו עובר לתאונה השלישית ולתקופה של 43 חודשים עד להגשת סיכומיו.

20. הנתבעת טוענת כי עובר לתאונות אלו התובע לא עבד כלל, ולא הוכח קשר סיבתי בין תאונותיו הקודמות לבין פיטוריו. כמו כן הוא קיבל בעקבות פיטוריו פיצויי פיטורין, דמי אבטלה, הבטחת הכנסה בתקופה בה ביצע קורס של משרד התמ"ת, ואת כל אלו הסתיר התובע ושתק לגביהם בתצהירו. ככלל, התובע תולה את פיטוריו ועזיבתו את ישראל לקנדה בשנת 2013 בתאונה זו או אחרת, אולם בפועל אין זו הסיבה, ואת לימודיו (אם במסגרת קורס של משרד התמ"ת בישראל אם בחו"ל) בחר לעשות בתחום ההיי-טק בו מרבית העבודה מתבצעת ממילא בישיבה ומול מסך מחשב, ללמדך שהתובע אינו כה מוגבל כטענתו.

21. אכן, אין בידי לקבל את טענותיו של התובע כי יש קשר סיבתי בין התאונות השנייה והשלישית לבין פיטוריו, ואין לקבל את הטענה כי קיים קשר סיבתי בין כלל התאונות לבין העובדה שלא חזר למעגל העבודה בכל השנים שחלפו לאחר פיטוריו.

התובע פוטר מעבודתו בחודש פברואר 2011, החל מתאריך 1.3.11 (פרוטוקול הדיון מיום 11.12.14, בעמ' 9 שו' 5-6. כל ההפניות מכאן ואילך הן לפרוטוקול זה). עובר לפיטוריו הוזמן התובע לשימוע. בהזמנה לישיבת השימוע פורטו הטעמים בעטיים ביקש המעביד לסיים את העסקתו של התובע: "העדר חריצות ומסירות למקום העבודה, העדר מחויבות לתפקיד, התנהלות אשר הביאה לחוסר אמון מהותי בינך לבין הממונים עליך" (נספח ח/2 לתיק המוצגים).

מעדותו של התובע עולה כי המעביד ערך לו שימוע נוסף (עמ' 10 שו' 22-23). ההזמנה לשימוע זה לא הוצגה, אך התובע אישר בעדותו כי הטעמים בה מאד דומים לאלו המפורטים בהזמנה לשימוע שהוצגה לבית המשפט (עמ' 11 שו' 13). מכתב הפיטורין עצמו גם כן לא הוגש על ידי התובע, אך המסקנה המתבקשת לאור שתי ישיבות השימוע שהטעמים לזימונן היו דומים, כי אלו היו הסיבות שעמדו בלב הודעת הפיטורין - סיבות הקשורות בהתנהלותו האישית של התובע ולא במגבלותיו הרפואיות בגין תאונה/ות. תימוכין לכך נמצא גם בדברי התובע עצמו כי הוא התקשה ומתקשה למצוא עבודה נוכח העובדה שבקורות החיים שלו מוזכרת עבודתו בתעשייה האווירית ובליבו חשש שמא מעסיקים פוטנציאליים קיבלו מידע מתיקו האישי בו מתויקים שני השימועים שעבר. מראיונות שנערכו לו התחוור לו כי פיטוריו מהווים עננה, "כתם" כדבריו, על היכולת שלו למצוא עבודה, דבר המפריע לו עד-מאד (עמ' 10 שו' 24-25). זה היה גם השיקול לעשות הסבה לתחום רשתות המחשבים "כי חשבתי ששם יהיה לי יותר קל הבעיה של הכתם של תעשייה אווירית שלא יצוץ לי בתחום ההוא" (עמ' 10 שו' 18-19). וכך, בחודש יולי 2013 עזב התובע את ישראל לקנדה, החל ללמוד בקורס לניהול רשתות תקשורת (נספח ט' לתיק המוצגים) עד חודש מאי 2014. לאחריו ביצע, כעצמאי, פרויקט אחד בלבד ומאז אינו עובד אלא מחפש פרויקטים נוספים במקביל לחיפוש אחר עבודה קבועה (עמ' 13 שו' 11-15).

עולה מעדותו של התובע כי הקושי שלו במציאת עבודה אינו קשור למגבלותיו הרפואיות. לא הוצג לבית המשפט כל תיעוד רפואי לאחר חודש יולי 2011 (לאחר התאונה החמישית) ועד היום ממנו ניתן להתרשם כי התובע ממשיך להתלונן על כאבי צוואר, כי הוא נשלח לבדיקות, וכי קיבל טיפול או אישורי מחלה. לדבריו "אני פועל לפי המלצות של רופאים לנוח ולקחת משככי כאבים" (עמ' 13 שו' 16-18). התובע ביקש לעשות הסבה מקצועית ולעבור לקנדה מאחר ש"אני עדיין מקווה שהכתם של התע"א לא יפעל שם כמו שהוא פעל פה" (עמ' 13 שו' 24-25). עוד יוטעם כי תחום העיסוק החדש אותו בחר התובע כרוך בהכרח בישיבה מול מסך מחשב ושימוש בצוואר. ובכל זאת מצא ללמוד אותו ולעסוק בו. אין זה סביר כי התובע אינו עובד יותר מארבע שנים לאחר התאונה החמישית בשל מגבלה קלה בעמוד השדרה הצווארי. בחירתו לעזוב את ישראל, להרחיב את תחום עיסוקו ולגוונו הוא פועל יוצא של רצונותיו ובחירתו העצמאית, שאינה נובעת או תלויה באיזו מהתאונות.

עם זאת, מאחר שלתובע 10% נכות, אין זה בלתי סביר כי התקשה במידה מסוימת במציאת עבודה אשר תתאים לנכותו הקלה. הפסדי שכרו בתקופה שלאחר פיטוריו ועד היום יוערכו בסכום גלובאלי של 25,000 ₪.

אין לנכות פיצויי פיטורין, דמי אבטלה או שכר שקיבל התובע בתקופת הכשרתו בקורס של משרד התמ"ת, מאחר שפיטוריו לא היו קשורים לתאונות.

22. בסיכומה של נקודה זו, הפסדי שכר בעבר בגין כל התאונות 2-5, מגיעים לסך של 58,700 ₪ (25,000 ₪ + 1,700 ₪ + 32,000₪) [במעוגל].

הנכות התפקודית והפסד כושר ההשתכרות

23. התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה בסכום של כ – 91,000 ₪, ואילו הנתבעת טוענת כי נכותו של התובע היא מזערית ואין בה כדי להגביל את יכולת השתכרותו, כך שמוצע פיצוי גלובאלי של 35,000 ₪ בלבד.

24. הנכות הרפואית מהווה תרגום של הפגיעה הגופנית לאחוזים. אך בצד קביעה זו הנעשית על ידי מומחה רפואי, נדרש בית המשפט להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד, מידת ההגבלה, שהנכות הרפואית גרמה לנפגע. זוהי הנכות התפקודית. היא עשויה להיות לעזר כאשר בית המשפט יבוא לחשב את הפסד כושר השתכרותו העתידי של נפגע, אשר מושפע מהנכות הרפואית, ממקצועו של הנפגע וממקום עבודתו.

הנכות הרפואית, האורתופדית (10%), משקפת דרך כלל גם את הפגיעה ביכולת התפקוד הכללית של נפגע (ע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אסרף (2008) פסקה 21; ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ''ד נב(3) 792, 799 (1995)).

25. אולם, לטעמי, יש ליתן ביטוי לכך שהתובע לא חזר לעבודה לאחר התאונה החמישית, ומזה ארבע שנים לפחות, והכל מטעמים אישיים שאינם קשורים בתאונות. בכך מנע מבית המשפט כלי אפשרי להערכת כושר השתכרותו בעתיד. שכן, לו ניתן היה לנתח את הפסדיו בשנים שלאחר התאונה החמישית ועד להגשת סיכומיו, היה באותו מידע כדי ללמוד ולהעריך את נזקיו לעתיד, בגין פגימה בצוואר המוגדרת "קלה". הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח בחירתו של התובע לעשות הסבה מקצועית לתחום הכרוך בשימוש תדיר באותו איבר שנפגע בתאונות. בנסיבות אלו, חישוב אקטוארי המבוסס על גורמים קבועים לא יתן ביטוי להתנהלותו של התובע לאחר התאונה החמישית.

על כן, הפיצוי לעתיד יהא גלובאלי, ויתחשב לא רק בפוטנציאל השתכרותו של התובע עובר לתאונה השלישית, בעיסוקו החדש, בשיעור נכותו ובתוחלת שנות עבודתו (עד גיל 67), אלא גם באמור לעיל. הפיצוי יעמוד על 110,000₪.

פנסיה

26. הפסדי פנסיה יחושבו לפי 12% מהפסד השכר בעבר ובעתיד (ראו ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ נ' טוויג (2014); ת.א. (חיפה) 10-04-16951 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר (2013)) - 20,000₪ (12%*[58,700₪ + 110,000₪]) [במעוגל].

עזרת הזולת

27. התובע אינו טוען לפיצוי בגין עזרת הזולת בעבר. אשר לעתיד, התובע עותר לפיצוי של 100,500 ₪ בגין ארבע התאונות יחדיו, פיצוי אשר משקף עזרה של שעתיים בשבוע עד תוחלת חיים (במכפלת מקדם היוון).

28. הנתבעת טוענת כי נכותו של התובע אינה כזו בשלה הוא נזקק למאן דהוא שיבצע עבורו עבודות.

29. בהתחשב בגילו של התובע, בשיעור נכותו, בכך כי עסקינן בפגיעה קלה בצוואר, אני מעריכה את העזרה לעתיד באופן גלובאלי בסכום של 10,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות

30. לטענת התובע הוא השתתף בעלות בדיקות רפואיות, תרופות ונסיעות לטיפולים להם נזקק, ועל כן הוא עותר לתשלום פיצויים על הוצאותיו בעבר בסכום מצטבר של 6,000 ₪ בגין כל ארבע התאונות יחדיו.

31. הנתבעת טוענת כי הוצגו אך קבלות בודדות, בסכומים נמוכים, הקשורות לתאונות.

32. הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד – 1994. יתרה מכך, התאונה השלישית מהווה אף תאונת עבודה, והתובע זכאי לפנות למל"ל לקבל החזר על הוצאותיו אלו. הקבלות שהציג התובע בגין כל התאונות מגיעות לסך של כ – 1,000 ₪. לפיכך, אני פוסקת לעבר (לעתיד לא התבקש) בגין השתתפות עצמית בתרופות, היטלי רופאים וכיוצ"ב סכום של 1,500₪. סכום דומה גם בגין נסיעות. יחדיו: 3,000 ₪.

כאב וסבל

33. על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976, כל אחת מארבע התאונות (2.5% נכות כל אחת) מקנה את הפיצוי הבא: תאונה שניה - 4,642 ₪; תאונה שלישית – 4,463 ₪; תאונה רביעית – 4,414 ₪; תאונה חמישית – 4,414 ₪. סך הכל: 18,000 ₪ (במעוגל).

סוף דבר

34. סיכום הפיצויים הוא כדלקמן:

א. הפסדי השתכרות לעבר 58,700₪

ב. הפסד כושר השתכרות 110,000₪

ג. פנסיה 20,000₪

ד. עזרת הזולת 10,000 ₪

ה. הוצאות רפואיות ונסיעות 3,000 ₪

ו. כאב וסבל 18,000 ₪

סה"כ 220,000 ₪ [במעוגל]

35. הנתבעת תשלם לתובע סכום של 220,000₪ בצרוף שכ"ט עו"ד כדין (33,462₪), וכן הוצאות משפט (על פי קבלות) בצרוף הפרשי הצמדה מיום ההוצאה ועד למועד פסק הדין.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום ההמצאה.

המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ו, 11 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.