נירטל ייעוץ בטחוני אבטחה ושירותים בע"מ (להלן – התובעת או נירטל) עותרת לחייב את מר אורי אלפרין (להלן - הנתבע או אורי) להשיב לה כספים, שלטענתה נגזלו הימנה באמצעות המחאות מזויפות, שהופקדו בחשבון בנק על שם הנתבע (להלן – החשבון).

תחילה הועמד סכום התובענה על סך של 236,359 ₪ בגין 58 המחאות מזויפות נטענות. בהמשך, תוקן הסכום המבוקש לסך של 372,429 ₪ (קרן) בגין 89 המחאות מזויפות נטענות.

נירטל עוסקת במתן שירותי אבטחה ורפואה לאירועים ולטיולים לגופים פרטיים וציבוריים. הנתבע הוא חמו של אסף שלזינגר (להלן- אסף), ששימש כמנכ"ל התובעת עד ליום 20.12.2009.

תמצית טענות הצדדים

לטענת נירטל, התגלה לה שאסף הונה אותה, ביצע מעשי מרמה ונטל ממנה סכומי עתק בעת ששימש כמנכ"ל התובעת. נתח מסוים מהכספים שנגזלו הופקד ישירות בחשבון הבנק של הנתבע, באמצעות המחאות שנחתמו בחתימות מזויפות. חלק מההמחאות נרשמו לפקודת הנתבע וחלקן הוסב לטובתו. לטענת התובעת, הפקדת מאות אלפי שקלים בחשבון נעשתה תוך שיתוף פעולה מלא של הנתבע, בהסכמתו ובידיעתו המלאה, שכן לדידה אין זה סביר, שלא ידע על קבלת כספים לא לו וממקור לא ידוע. נוכח כך, על הנתבע להשיב לתובעת את הכספים שהופקדו בחשבונו ואשר אינו זכאי להם.

לטענת אורי, אסף ורעייתו, בת-הנתבע, גלית שלזינגר (להלן – גלית) ביקשו ממנו לפתוח חשבון בנק על שמו, בו תופקד משכורתה של גלית כדי שיוכלו לשלם עבור הצרכים הנדרשים לקיום בסיסי של בני המשפחה. הנתבע האמין וסמך על גלית ועל אסף ולא היה לו חשש, שהחשבון ינוצל למטרות אחרות. מבחינת הנתבע, דובר בחשבון הבנק שלהם. לטענתו, ממועד פתיחת החשבון בדצמבר 2005 לא היתה לו כל מעורבות ניהולית בחשבון. דברי דואר שהגיעו מהבנק ביחס לחשבון נשמרו בביתו עד למסירתם במפגשים המשפחתיים, הוא לא חתם על גבי השיקים, לא הרשה ולא ידע על התנהלות אסף בחשבון, שככל שנעשתה, בוצעה תוך מעילה חמורה באמונו וכתוצאה מרשלנות התובעת. הנתבע לא קיבל פרוטה שחוקה מהתובעת ואינו חייב לשאת בתוצאות מעשי אסף. הכספים שהופקדו על ידי אסף נמשכו על ידו ולעת הזו החשבון ביתרת חובה.

דיון

מחלוקות רבות בין הצדדים, הן באשר לנתונים העובדתיים המהווים את מסד התובענה והן ביחס למשמעויות המשפטיות הנגזרות מהעובדות. יש לבחון ולדרוש בשאלות העובדתיות הבאות: האם ההמחאות שהופקדו בחשבון הנתבע זוייפו? מה מידת מעורבות הנתבע, אם בכלל, בנטילת כספי התובעת באמצעות ההמחאות? האם ישנה נפקות לכך, שחשבון הבנק נרשם על שם הנתבע בהנחה שלא היתה לו מעורבות בניהולו? במידה שיש לכך חשיבות, האם לנתבע אחריות לנזקים הנטענים? האם מלוא הנזקים הכספיים הוכחו?

האם ההמחאות שהופקדו בחשבון הנתבע זויפו? 

התובעת איתנה בדעתה, כי אסף הונה אותה בכך שנטל כספים תוך מעילה באמון שניתן בו כמנכ"ל. אמנם, הנתבע בסיכומיו מציין שמוסכם, כי אסף לקח שיקים המשוכים מחשבון התובעת והפקידם בחשבון הרשום על שם הנתבע (סעיף 2 לסיכומים) אך בד בבד מעלה תהיות ביחס למהימנות טענת התובעת באשר להמחאות המזויפות: "האם בכלל הוכח שהשיקים זוייפו, כגרסת התובעת, מעבר לכל ספק סביר, הנדרש בטענה הקרובה לפלילים?" (סעיף 5 לסיכומי הנתבע וכן ראו סעיפים 36- 69 לסיכומים). לטענת הנתבע, לו היתה מעידה התובעת את "סמנכ'ל הכספים אבי גבאי או כל אחד ואחד מהאנשים שעבדו במנגנון הכספים של התובעת. העדתם הייתה לרעת התובעת ושוללת את הטענה כי השיקים הנטענים הינם שיקים מזויפים!" (סעיף 56 לסיכומי הנתבע). במקום אחר מלין על כך, שמנהל התובעת מר ניר שאול (להלן – ניר) "נמנע מלצרף לתצהירו ולו שיק אחד בו זויפה חתימתו... התביעה הינה זיוף שיקים. אך עדות ישירה של 'קורבנות הזיוף' המלווה בהעתקי השיקים שיעידו עליהם כי אלו השיקים המזויפים – אין!!" (סעיפים 66, 69 לסיכומי הנתבע).

אלא מאי, שבעניינו של אסף התנהל הליך פלילי שהסתיים זה מכבר (ת"פ 44352-03-12 פרקליטות מחוז תל אביב פלילי ואח' נ' אסף שלזינר ואח'). בעת קיום ההוכחות בתיק דנא, ההליך הפלילי היה באמצעו ועל רקע זאת ניתן להבין את תשובותיו של אסף, שהעיד מטעם הנתבע:

ש. מתנהל נגדך הליך פלילי בימים אלו?

ת. כן.

ש. במה אתה מואשם בהליך הפלילי?

ש. יש 8 סעיפים למיטב זכרוני. אני לא זוכר את כל הסעיפים. למיטב זכרוני אין שם עניין של זיוף, יש שם עבירת מע"מ, נשק, גניבה ממעביד.

ש. קבלת דבר במרמה?

ת. יכול להיות. אני לא זוכר את כל הסעיפים.

ש. זיוף בנסיבות מחמירות?

ת. יכול להיות (עמ' 105 לפרוטוקול והשוו נספח 2 לתצהיר ניר).

ההליך הפלילי הסתיים ומשכך לא יכולה להיות עוד מחלוקת אמיתית בדבר העובדה, שאסף ביצע עבירות פליליות, לרבות עבירות זיוף המחאותיה של התובעת ונטילת כספים ללא היתר. במסגרת בקשות מאוחרות הוגשו מסמכים, פרוטוקול ההליך הפלילי לרבות הכרעת הדין בעניינו של אסף וכן חקירות השניים במשטרה. המסמכים הוגשו לתיק בית המשפט בהסכמה, שקיבלה תוקף בהחלטה מיום 21.5.2014.

כך נקבע בהכרעת הדין בעניינו מיום 21.1.2014:

"אני מאשר לנאשם לחזור בו מכפירתו, כפי מבוקשו, ובהתאם להודייתו הנ"ל, בעובדות כתב האישום המתוקן, הנני מרשיעו במיוחס לו- בעבירה של גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 לחוק העונשין (4 עבירות), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי ס' 415 סיפא לחוק (3 עבירות), זיוף בנסיבות מחמירות לפי ס' 418 סיפא לחוק (3 עבירות), שימוש במסמך מזויף לפי ס' 420 לחוק (4 עבירות), החזקת נשק שלא כדין לפי ס' 144 (א) + 144(ג)(3) לחוק, זיוף לפי סעיף 418 לחוק העונשין ושימוש במרמה או בתחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס – 59 עבירות לפי ס' 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף, ועוד 7 עבירות של הוצאת חשבונית מס או מסמך הנחזה כאמור, מבלי להתחייב לעשות עסקה שלגביה הוצאה החשבונית, בניגוד להוראת ס' 117(ב)(3) לחוק מס ערך מוסף" (ההדגשות הוספו).

במסגרת חקירתו במשטרה מיום 7.1.2010 ציין אסף כך, "אני לא יודע אני מניח שהוצאו על ידי כספים בין 100 ל- 200 אלף מן החברה... כן חתמתי בשמם, בחתימתם אבל לא תמיד היה לצורכי הפרטיים אלא גם לצורכי החברה... זה לא היה בידיעתם ובהרשאתם וכוונתי בחתימתי בשמם זה לזייף את חתימתם" (עמ' 5 להודעה).

בהמשך נשאל והשיב כדלהלן:

ש- איזה מעשים פליליים עשית?

ת- זיוף שיקים, לשאלתך אני לא יודע על כמה שיקים מדובר כי לא ערכתי רישום... זיוף חתימות בעיקר על גבי שיקים... וכמובן לקיחת כספים במרמה... (עמ' 5 להודעה).

ש- כיצד "הצדקת" מבחינת הנהלת חשבונות את השקים בהם עשית שימוש לצורך הפרטיים (כך במקור – ר.כ.) ובהם זייפת את חתימותיהם של מורשי החתימה, לפקודת מי יצאו השקים ובגין מה?

ת- על חלק מהם יצאו חשבוניות כגון שכר עבודה של המאבטחים... וחלקם כהפרשי שכר לעובדים...

ש- כיצד פרעת את השקים שהוצאת במרמה מהחברה תוך זיוף החתימות של מורשי החתימה?

ת- חלק במזומן וחלק הסבתי והפקדתי.

ש- האם נהגת להוציא שקים שהיו לכאורה "משכורות לעובדים" כאשר בפועל מעולם לא ניתנו לאותם עובדים ואתה הוא למעשה שהסבת את השקים ושילשת התמורה לכיסך הפרטי, באיזה קנה מידה?

ת- עניתי כבר שכן, אני לא יכול לומר במספרים על כמה מדובר.... מאז פשיטת הרגל אנחנו נעזרים בכספי משפחה אז הפקדנו גם כספים לחשבונו של אבא של אשתי שמו אורי הלפרין ומשם גם משכנו כספים (עמ' 8 להודעה).

הנתבע בסיכומיו מכיר בכך, שאסף הודה בכתב האישום במסגרת עסקת טיעון. אלא שלטענתו הסתמכות התובעת על הודאתו מוטעית שכן, "הלכה הינה כי נאשם בפליליים הינו חף מפשע עד שתוכח אשמתו... לפיכך ניסיון החיים מלמד כי במקרים רבים מעדיף נאשם 'לקנות סיכון' ולהודות בחלק מהדברים המיוחסים לו במסגרת עסקת טיעון בו מובטח לו הימנעות מבקשה לגזר דין חמור... העדיף אסף שלזינגר משיקוליו, שאינם ידועים לנתבע, להודות בחלק מעובדות כתב האישום, כנגד קבלת מחיקת חלקים אחרים מכתב האישום והפחתת הטיעונים לעונש" (סעיפים 74, 76 לסיכומי הנתבע, ההדגשה הוספה).

בכל הכבוד הראוי אין להסכים לטענת הנתבע, שעשויה לפעול כחרב פיפיות כנגדו. עסקאות טיעון מטיבן מבוססות על משא ומתן המתנהל בין הסנגוריה לבין נציגי המדינה. כפי שנכתב נכונה על ידי ב"כ הנתבע, עסקת טיעון, פעמים רבות, מגלמת בחובה מחיקת חלקים מכתב האישום לרבות עובדות וסעיפי אישום לצד הפחתת רף הענישה או העתירה העונשית, שהיתה עותרת לה המדינה לולא ההודייה. בהודיה עצמה גלום יסוד של קבלת הדין לצד חיסכון מזמנו של הציבור בניהול הליך פלילי, שלעיתים הוא מורכב ובעל עלויות ניכרות. אולם תיקון כתב האישום דווקא מקל לרוב עם הנאשם המודה בו ולפיכך טענת הנתבע, שאין להיבנות מכך, לא די שחותרת תחת מוסד ההודיה אלא שאינה מתיישבת עם האמור בהודעתו במשטרה ואינה עולה בקנה אחד עם הבחירה להודות בחלק מכתב האישום כנגד מחיקת חלקים אחרים בו (כלשון סיכומי הנתבע). משנה תוקף לאמור יש בכך, שאסף הודה במפורש בזיוף ההמחאות, המשמשות, לפחות בחלקן, לביסוס התובענה דכאן.

בסיכומיו מצביע הנתבע על כך, "... שידועים המקרים בהם הועמדו אנשים לדין ונשפטו שלא על עוול בכפם ורק לאחר שנים מאחורי סורג ובריח, זוכו במשפטים חוזרים, ולפיכך כל בר דעת העומד לדין פלילי, מביא כל הנתונים הללו בחשבון אשר לעיתים קרובות, כבמקרה דנן, מניע אותו לחתום על עסקת טיעון ו'הודאה חלקית באשמה'" (סעיף 75 לסיכומי הנתבע). ברם, אין דומה מקרה של הרשעת אדם על לא עוול בכפו, שנידון למאסר ולאחר מכן זוכה למקרה שבו אדם בוחר מדעת ומרצון להודות בביצוע עבירות. כשידוע הוא, כי בתי המשפט מאפשרים חזרה מהודיה שהושגה בעסקת טיעון רק בנסיבות חריגות וכשניתן משקל משמעותי לנימוקים מיוחדים שיירשמו, כפי שמורה סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב -1982. נימוקים כגון דא הם חשש ממשי שנפל פסול בהודאה, פגם ברצון "הטוב והחופשי" או משזו הושגה שלא כדין (ראו לעניין זה ע"פ 3013/11 מנסור נ' מ"י (החלטה כבוד הנשיאה השופטת נאור בהסכמת השופטים חיות ועמית)).

טענת הנתבע ולפיה "אין להשליך לתביעה האזרחית דנן ראיות מכתב האישום המתוקן" (סעיף 77 לסיכומי הנתבע), תוך הסתמכות על החלטת כבוד השופט א. יעקב בת"א 1728-08-07 אברהם נ' יגרמן ואח' (מחוזי מרכז, מיום 3.12.2014) אינה מתקבלת. אמנם, בית המשפט שם קבע, שממצאי פסק דין פלילי מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם, אך אין בהם כדי להעביר את נטל השכנוע, אלא שהקביעות נכונות לנסיבותיו. בעניין שם, התקבל ערעור במסגרתו נמחקו מספר עבירות פליליות ובעיקר לא צלח הניסיון ללמד על קשר סיבתי בין ההרשעה בעבירות לבין הקריסה הכלכלית. רוצה לומר, שנטל השכנוע נותר ביחס למחלוקת זו. בעוד שבעניינו, ההליך הפלילי מלמד באורח חד משמעי על עובדת זיוף המחאות על ידי אסף (וראו עדות אסף לעניין אפשרות זיהוי החתימות שביצע בשם ניר על גבי השיקים, עמ' 110 – 112 לפרוטוקול, כן ראו סעיף 4 לסיכומי התשובה המפנה לגזר הדין).

מה מידת מעורבות הנתבע, אם בכלל, בנטילת כספי התובעת באמצעות ההמחאות?

יש לדחות את טענת התובעת לפיה, הנתבע קשר קשר ועשה יד אחת עם אסף "הנתבע היה שותף מלא בנטילת כספי התובעת שלא כדין ותוך ביצוע מעשי מרמה ביחד עם אסף, וכי עשה שימוש בכספי התובעת שהופקדו בחשבונו" (סעיף 6 לכתב התביעה, סעיף 16 לסיכומי התובעת), קיבל לידיו במרמה סכומי עתק (סעיף 42 לכתב התביעה) ושמדובר במעשי מרמה ונוכלות של הנתבע (סעיף 43 לכתב התביעה).

לעניין זה ראו, החלטת כבוד השופט ח. מלצר בע"א 9178/12 המכללה האקדמית הערבית לחינוך חיפה נ' ג'מאל ח'יר:

"צד המעוניין להוכיח את טענתו במסגרת המשפט אזרחי נדרש לעמוד בחובת ההוכחה המורכבת משני יסודות: נטל השכנוע וחובת הבאת הראיה. נטל השכנוע נוגע לחובה המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי הצד השני על פי מאזן ההסתברויות. בדרך כלל, נטל השכנוע נותר קבוע מתחילת ההליך ועד תומו. בשונה מכך, חובת הבאת הראיה הינה חובה נלווית לנטל השכנוע, ולפיה נדרש בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע. מדובר בחובה דינאמית, שעשויה לעבור מבעל דין אחד למשנהו... השאלה על מי רובץ נטל השכנוע מוכרעת בהתאם לדין המהותי. נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הינו 'המוציא מחברו – עליו הראיה'... על התובע מוטל איפוא הנטל להוכיח את הטענות שבבסיס עילת תביעתו, ועל הנתבע להוכיח את העובדות שבבסיס טענות הגנתו... במקרים שבהם מועלת טענת מרמה או זיוף על-ידי אחד הצדדים (בין אם מדובר בתובע, או בנתבע), מוטל עליו נטל השכנוע להוכיח את טענתו. בפסיקה נקבע כי אף שהנטל לגבי טענות מסוג זה הוא של מאזן הסתברויות, כנהוג במשפט האזרחי – רף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, שהיא טענה בעלת היבט פלילי, הינו גבוה יותר ומחייב את בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות יתרה..." (פס' 23 – 25, ההדגשה הוספה).

מכלול הראיות והעדויות אינו מלמד על שיתוף פעולה כנטען על ידי התובעת בפרט כשהנטל הנדרש בהוכחתם משמעותי. אף הטענה החלופית לפיה, ידע הנתבע אודות מעשי גניבת כספי התובעת והפקדת בחשבונו - לא הוכחה כדבעי.

גרסת הנתבע מתקבלת על הדעת. הנתבע פתח חשבון בנק על שמו על מנת שישמש את אסף ובני משפחתו (סעיפים 13, 14 לתצהירו). עדותו באשר לאי מעורבותו בניהול החשבון מהימנה (סעיף 20 לתצהיר). לטענתו, הדואר שהתקבל מעת לעת מהבנק "נשמר סגור בסלסלה בביתי עד למסירתם במפגשים משפחתיים שכן מבחינתי היה המדובר בחשבונם שלהם" (סעיפים 15, 16 לתצהיר). בתוך כך הצהיר, שפעם או פעמיים חתם לגלית, בתו, על פנקסי שיקים, אך מכיוון שלא ראה בחשבון הבנק כשלו לא הפקיד בו שיקים או כספים, לא חתם או הסב את אותן המחאות שצורפו לכתב התביעה ולא ידע על הפקדתן בחשבון (סעיף 23 לתצהירו). הצהרת התובע לפיה לא קיבל ולא נהנה מכל תמורה מהתובעת אף היא מניחה את הדעת (סעיף 22 לתצהירו).

אותות של אמת ביחס לגרסת הנתבע ניתן למצוא בהודעתו במשטרה ואף בתמליל השיחה, שנערכה קודם לה ביום 31.12.2009 (נספח 1 לתצהיר ניר). ניר מתאר את נסיבות השיחה בתצהירו "השגתי את מספר הטלפון של הנתבע (באמצעות דפדוף בזיכרונות במכשיר הסלולארי שהיה ברשותו של אסף) וחייגתי אליו על מנת לברר מי הוא וכיצד הוא קשור לאסף ו/או לחברה. הנתבע הזדהה כאביו של אשתו של אסף..." (סעיף 22 לתצהיר). במסגרת השיחה, אמר אורי "לא זה ברור לך שאני לא מכיר אותך ולא עבדתי בחברת 'נירטל' ואין לי שום קשר לחברת 'נירטל'..." (עמ' 4 לתמליל השיחה). ובהמשך הבהיר "אני מעולם לא קיבלתי צ'קים, אה, אה שלכם. אני גם לא צריך את הצ'קים שלכם" (עמ' 5 לתמליל). בעניין זה מתקבלת עמדת הנתבע ולפיה, "כל תוכן השיחה מזמן אמת, מעיד כי הנתבע הופתע לחלוטין..." (סעיף 35 לסיכומי הנתבע).

בנסיבות אלה לא ניתן להסתמך על מרבית העילות המשפטיות הנטענות על ידי התובעת, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובה חקוקה. התובעת לא השכילה להוכיח, שכספיה הגיעו לידי הנתבע עצמו או שהנתבע ואסף גנבו את הכספים בצוותא חדא ואף לא ניתן להצביע על ידיעה בפועל לגבי מעשיו של אסף.

האם ישנה נפקות לכך, שהחשבון רשום על שם הנתבע בהנחה שלא היה מעורב בניהולו?

הצדדים אינם חלוקים בדבר העובדה, שהנתבע פתח חשבון בנק. הטעם לפתיחתו נעוץ במצבם הכלכלי הקשה של גלית ואסף וזאת לאחר שהשניים ביקשו, "כי הנתבע יפתח חשבון בנק על שמו אליו יוכלו בתו וחתנו להפקיד את משכורתה ולשלם מחשבון זה עבור הצרכים הנדרשים לקיום בסיסי" (סעיף 10 לכתב ההגנה). לגרסת הנתבע, לא היה מעורב כלל בהתנהלות העסקית בחשבון (סעיף 26 לתצהירו). עם זאת, על פי עדותו "נתתי להם את הכרטיס שהבנק הנפיק לי עם הקוד הסודי, כרטיס אשראי אחד, אם אני זוכר נכון, ופנקסי השיקים שקיבלתי מהבנק, חתמתי בפנקסי השיקים הריקים את חתימתי ונתתי לה את הפנקס. ידעתי שהם משתמשים בכרטיס אשראי אבל לבית ספר היא צריכה לשלם בשיקים לחוגים היא צריכה לשלם בשיקים לכן נתתי לה פנקסי שיקים..." (עמ' 128 לפרוטוקול).

אדם הפותח חשבון בנק על שמו אחראי לנעשה בו. אחריות זו מגולמת גם בחתימתו על גבי המסמכים המלווים את פתיחת החשבון (ת/1, ת/3) לרבות ההצהרות השונות עליהן חתם במועד פתיחתו (ראו חקירתו עמ' 124 לפרוטוקול). בפרט נכונים הדברים עת נפתח חשבון הבנק כדי לשמש מנגנון העברת כספים תוך הסוואת פעולה זו. בעניין זה רואה אני עין בעין עם האמור בסיכומי התובעת: "פעולת פתיחת חשבון לטובת צד שלישי, ללא דיווח כנדרש ותוך מתן הצהרה כוזבת בעניין לבנק, מהווה כשלעצמה פעולה המנוגדת לדין אשר מקימה לנתבע אחריות על מעשיו, לרבות בעילות נזיקיות" (סעיף 53 לסיכומי התובעת). הנתבע הבהיר, שנוכח המצוקה אליה נקלעה בתו, בשל לחץ עיקולים וחובות, פתח את חשבון הבנק (סעיף 6 לתצהירו). בד בבד הצהיר הנתבע, שנאות לבקשת בתו וחתנו "מתוך כוונה ברורה ויחידה לפיה ישמש חשבון הבנק לצרכים המשפחתיים של בתו ומשפחתה, הא ותו לא!" (סעיף 14 לתצהיר אורי). את עובדת התנערותו מבדיקת חשבון הבנק נימק בחקירתו במשטרה בכך, שהתנהל באופן נאיבי ובדיעבד הסיק שעשה טעות (גיליון מס' 2 לחקירתו מיום 21.7.2010). חשבון הבנק שייעודו סיוע לבני משפחה תוך הסתרת כספים מנושים, שימש בפועל להפקדת שיקים שמקורם במעשה הונאה. על כך ייאמר "זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצָר אָוֶן" (משלי כב ח). בנסיבות אלה, לכל הפחות, מוטלת על הנתבע אחריות כלשהי למתרחש בחשבון שפתח, אף אם לא ניהל אותו בפועל. אין הנתבע יכול לצאת ידי חובתו ולפטור עצמו מאחריות בה בשעה שהותיר את ניהול החשבון בידי אחר.

האם לנתבע אחריות לנזקים הנטענים?

הנתבע העלה בכתב ההגנה טענה כבדת משקל, "אם התובעת, שהנה חברה בע'מ, שמאזנה נערך ע'י רו'ח ומבוקר מדי שנה ע'י רו'ח עצמאי ובלתי תלוי, לא שתה ליבה לדבר משך שלוש שנים, ברי כי הנתבע לא יכול היה לדעת כי המשכורת הצנועה אינה כשרה לכאורה" (סעיף 18 לכתב ההגנה והשוו סעיפים 44 – 48 לסיכומי הנתבע). ניר הסביר בעדותו, "הפעלנו מנגנון שהיה אמור להיות מנגנון חזק וטוב שהיה אמור להיות מסננת טובה לטעויות. אף בעלים לא חושב שיש לו גנבים בתוך העסק..." (עמ' 21 לפרוטוקול). מעשי המרמה מלמדים ש"המנגנון" לא היה טוב דיו. ניתן להעלות על הדעת נהלים או מנגנוני ביטחון שהיה בהם כדי למנוע מעשי מרמה, כך למשל נוהל לפיו כל שיק שנחתם בידי מורשה חתימה מתועד ברשימה נפרדת שנבדקת בהצלבה מול דפי בנק. רוצה לומר, שהתובעת כשלה באשר לפיקוח ולבקרה על השיקים שהוצאו מטעמה.

מנגד, העובדה שמעשי המרמה בוצעו על ידי מי ששימש בדרג בכיר בתובעת כמנכ"ל, מפחיתה מאחריות התובעת. לעניין זה יפים דברי אסף בחקירתו במשטרה:

ש- מה שאתה אומר לי בעצם, שמחלקת הנהלת החשבונות – רחל, אהובה, לא ידעו על מעשי המרמה? זה לא התפקיד שלהם לבדוק ולבצע מאזנים / התאמה.

ת – בדיוק. אבל בגלל זה דאגתי שתהייה התאמה במאזנים כלומר בספרי הנהלת החשבונות. בפועל – בהנהלת החשבונות, לא רחל וגם לא אהובה שאחראית על המשכורות לא ידעו שאני זייפתי את החתימות של מורשי החתימה על גבי השיקים ומאחר ואני הייתי זה שמאשר את ההוצאות אז הן גם לא יכלו לדעת. אין כאן קונספירציה רק שטות שלי בלבד (עמ' 6 להודעה).

ש- אבל כן ניתן לומר שבעלי החברה לא ידעו על פעולות ומעשי המרמה שביצעת לטובתך האישית? אתה למעשה ניצלת את המעמד שלך, את התפקיד ואת האמון שטבוע בתפקידך כמנכ"ל, מה תגובתך?

ת- נכון (עמ' 7 להודעה).

כך או אחרת ברי, כי לו הנתבע היה מעורב בניהול החשבון יכול היה בנקל להבחין בשיקים שהתקבלו לפקודתו ועל שמו מהתובעת ומוסבים במה שנחזה כחתימתו. כלשון התובעת, "אילו היה בודק את דפי החשבון שפתח וניהל כ'איש קש' לטענתו שלו, היה מבחין בהפקדת עשרות המחאות, של אלפי שקלים בודדים, מוסבות ל'אורי אלפרין' על ידי אנשים שונים, והדבר היה מעלה את חשדו, שהרי לא כך מקבלים שכר! הנתבע אף היה מבחין בהמחאות התובעת לפקודת הנתבע עצמו!" (ההדגשה במקור). תמליל השיחה בינו לבין ניר, בפרט ביחס לכך שהנתבע מבהיר שאין לו חלק בכספי התובעת, מצביע על כך, שמעקב אחר החשבון תוך הבחנה בשיקים על שם הנתבע היה מהווה עבורו "אורות אזהרה מהבהבים".

הנתבע פתח חשבון עבור אסף וגלית ולא עקב אחר ההתנהלות בו, חרף העובדה שקיבל דיווחים שוטפים מהבנק (עמ' 128, 129 לפרוטוקול). במעשיו נטל סיכון והתרשל. כתוצאה מהתרשלות זו נגרמו לתובעת נזקים. טענת הנתבע לפיה, אסף יכול היה לפדות את ההמחאות שלא באמצעות חשבון הבנק אינה רלוונטית ביחס לאותם שיקים מזויפים שהופקדו בחשבון, שהיווה מכשיר נוח ונגיש לפירעון ההמחאות המזויפות (לעניין זה ראו הסברי התובעת ביחס לחשיבות ולנחיצות חשבון הבנק, סעיפים 60- 63 לסיכומיה, סעיפים 15-17 לסיכומי התשובה). קיים קשר סיבתי בין התרשלות הנתבע לבין הנזק, לולא מעשיו (פתיחת החשבון בנסיבות המתוארות) ומחדלו של הנתבע (התנערות מניהול ומעקב אחר תנועות בחשבון) – מעשה התרמית יכול היה להימנע בחלקו הארי. אף אם אין הנתבע מהווה הגורם היחיד לנזקי התובעת, בחינת התרשלותו על כל היבטיה מלמדת שזו תרמה להתהוות התוצאה המזיקה. עם זאת, לא ניתן להטיל את מלוא האחריות על שכמו של הנתבע, אשר לא הוכחה ידיעתו בדבר מעשי המרמה ויש להטילה גם על התובעת כמעסיקתו של אסף ונוכח מחדלה ליצור מנגנונים ונהלים הדוקים.

האם הוכחו מלוא הנזקים הכספיים?

בכתב התביעה המתוקן נוספו המחאות הנחזות להיות מזויפות וסכום התובענה האמיר, כמוסבר בסעיף 21 לתצהיר ניר. התובעת מפנה לכך, שבסעיפים 3, 4 לסיכומי הנתבע ישנה הודאה בהפקדת 89 ההמחאות בחשבון הנתבע ופירעונן (סעיף 30 לסיכומי התשובה), אך לא ניתן לקרוא בסעיפים 3, 4 את שלא כתוב בהם קרי, עובדת ההפקדה והמשיכה אינה מוכיחה בהכרח את דבר הזיוף הנטען, הנטל בעניין זה נותר על התובעת.

לטענת הנתבע, אסף הודה בזיוף ובגניבה של 63 שיקים ומתוכם רק 51 שיקים כלולים בתובענה זו (ראו סיכומי התובעת סעיף 132.ה). יש ממש בטענת הנתבע ולפיה, באשר ליתר 38 השיקים לא השכילה התובעת להוכיח שנגנבו, זוייפו והופקדו בחשבון הנתבע חרף הסבריה (שם). לכן מתקבלת עמדת הנתבע ולפיה "סכום התביעה, לכל היותר הינו בסכום השיקים נשוא כתב האישום המתוקן בסך של 209,419 ₪" (סעיף 71 לסיכומי הנתבע).

סוף דבר

נוכח האמור יש לקבוע, שלתובעת הוסבו נזקים אם כי מקצת הנזק נגרם עקב מחדליה ומקצתו עקב מחדלי הנתבע. לאחר שקלול מכלול הנסיבות והתחשבות במידת אחריותם של הצדדים דכאן נמצא, כי יהא זה נכון וצודק לחלק את האחריות בין הצדדים באופן שווה. בהתאם לכך, הנתבע ישלם לתובעת סך של 104,709 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התובענה, 3.2.2010, ועד לתשלום בפועל. בנוסף, הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 35,100 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ו, 06 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.