נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד – קלייר

הנאשם - בעצמו ובא כוחו עו"ד – לילך גולן

<#1#>

פרוטוקול

<#2#>

גזר דין

הנאשם הורשע, ב- 26.6.12, לאחר שכפר, וזאת בהכרעת דין ארוכה ומנומקת, בכך שב- 31.1.10 , בשעת צהריים, איים שלא כדין על כלתו דאז, אירנה ילצינדג, בכך שבהחזיקו סכין מטבח אמר כי יהרוג אותה, ולאחר מכן תקף אותה וגרם לה חבלה חמורה בפניה ובראשה, אחז בה בחוזקה בכתפיה ונגח עם ראשו בפניה ובראשה מספר פעמים, למרות בקשותיה כי יפסיק . בשלב מסוים המתלוננת אף ניסתה להימלט ולא אפשרו לה.

כתוצאה מהתקיפה הנמשכת גרם לה הנאשם לשבר באף, ולשטפי דם בעין, בפנים ובראש.

באותו מועד המתלוננת הייתה נשואה לבנו של הנאשם אך הם נמצאו בהליכי גירושין. המתלוננת הגיעה לביתם, שם עדיין גרה, ראתה כי הנאשם אורז בקופסאות קרטון את חפציה ללא הסכמתה , התרגזה ועמדה על זכותה להוציא חפצים מהקופסאות. אין ספק שבאותו מועד המתלוננת נמצאה בסביבה עויינת כשבמקום נוכחים גם הנאשם ואשתו, ושניהם כעסו עליה מאד.

כשהתכופפה להוציא בגדים מהקרטון החל הנאשם להכות אותה ופניה זבו דם. היא התחננה על נפשה: "אבא, בבקשה אל תהרוג אותי" אך למרות זאת המשיך. היא צעקה לעזרה, ניסתה להימלט אך ללא הועיל.

הנאשם יליד 5.4.54 ועברו נקי.

נתקבל תסקיר, ממנו עולה כי הנאשם נשוי, אב לשלושה, בני 27 עד 34, סב לנכדים, נולד בתורכיה, וגר עם אשתו ובנו בבאר שבע. הוא עלה ארצה עם אמו ואחיו בהיותו בן 15, לאחר מכן משפחתו שבה לתורכיה וכשהיה בן 19, שוב עלו ארצה. הוא התגייס לצה"ל, שירת כמכונאי, בין השאר, נלחם ונפצע במלחמת יום הכיפורים . הוא שירת בשירות מילואים עד גיל 45. לאחר מכן עבד כמלגזן, שומר בבתי ספר, וכן בעבודות נוספות, וכיום מזה שנה וחצי הוא עובד במפעל "עוף עוז" כמכונאי רכב.

שירות המבחן התרשמו כי שיתף אותם באופן פתוח וכן וכי הוא בעל יכולות לתפקוד נורמטיבי. הוא תופס עצמו כחלק מהחברה הישראלית, מזדהה עם הנורמות שלה, וחש בושה רבה עקב ההליך הפלילי. כמו כן הם התרשמו שהוא בעל יכולת לשתף עימם פעולה , אולם מתקשה לערוך בירור מעמיק באשר לאופן שבו חוויות ילדותו הקשות והאלימות של אביו , שהיה אלכוהוליסט, השפיעו על ההתנהלות שלו והאופן בו תופס את מוסד הנישואין וההורות. מצד אחד משפחתו מהווה גורם משמעותי בו משקיע את זמנו ומרצו, אך מצד שני, מתקשה להציב גבולות ולראות כיצד מעורבותו העמוקה עלולה לפגוע בפרטיות ילדיו. הם סבורים כי המעורבות הזו מלווה רגשות חזקים העלולים להפעיל דפוסי התנהגות תוקפנים אשר סבור שהם דפוסי התנהגות תקינים ומקובלים. הוא מתקשה לבחון נורמות דפוס זה ולקבל אחריות על התוקפנות שלו ולכן אינו מצליח לברר כיצד הוא תרם לסכסוך עם המתלוננת.

אשתו מתארת אותו כאדם הגון, בן זוג תומך, מסור, הדואג לפרנסת המשפחה, אשר מעולם לא פגע לא בה ולא בילדיהם ומתארת שהיחסים עם המתלוננת היו תקינים. את האחריות על האירוע היא מעבירה על המתלוננת והתרשמו כי היא מתקשה לבחון את מקומו של הנאשם באותו אירוע ואחריותו לדינמיקה הבעייתית שנוצרה. ניכר כי היא נוקטת בדפוס של טשטוש וערפול פרטים.

גם הבעל לשעבר של המתלוננת, בנו של הנאשם, מתאר את הנאשם כאב מסור ודואג , המעורב מאוד בחיי ילדיו, אך גם תיאר אותו כאב אלים מילולית ופיזית.

הם שוחחו עם המתלוננת שכיום היא גרושה, אם לשניים, עובדת כמטפלת בקשישים. היא תיארה את הנאשם כאדם אימפולסיבי ותוקפני המתקשה לשלוט בעצמו ברגעי כעס, אך לפני האירוע לא נהג כלפיה באלימות פיזית. היא תיארה אלימות מילולית נגדה משהחליטה להתגרש מבנו ואמרה שהוא נוהג להתערב בחייהם הפרטים של ילדיו גם בבגרותם. היא תיארה כי הפגיעה גרמה לה לחוויה קשה בשל תחושה השפלה ופגיעה פיזית קשה. כיום אין קשר ביניהם, אך היא חוששת שאם התוצאה המשפטית תהיה קשה, יהיו לכך השלכות שישפיעו עליה.

הנאשם לא לוקח כל אחריות על המעשים, עומד על כך שמערכת היחסים עם המתלוננת היתה תקינה בטרם סכסוך הגירושין וכי באותו מועד ארז עם אשתו ובנם חפצים כדי לעבור דירה, והיא כעסה ואיימה עליו בסכין.

הם התרשמו שהוא מתקשה לקחת אחריות ומעדיף לנקוט בעמדה קורבנית, תוך קושי להבין מה חלקו בדינמיקה שנוצרה. מעורבותו הרבה בחיי בני משפחתו לצד קשייו לשלוט ברגשותיו בעת כעס וכן תפיסתו התרבותית באשר לתפקידו כאב המשפחה, כל אלה קשורים באופן בו התנהל באירוע והואיל ולא לוקח אחריות כלל, אינם באים בהמלצה טיפולית.

באשר לעונש הם התלבטו מאוד. מחד גיסא, עמדה מול עיניהם חומרת המעשה ותוצאותיה הקשות והקושי של הנאשם להבין את חלקו כשהוא ממוקד במצוקותיו האישיות ולא מסוגל לראות את העמדה של המתלוננת או לגלות אמפטיה לחבלות שגרם לה. מאידך גיסא, סבורים כי מאסר בפועל יהיה הרסני ויגרור צבירה של מטענים רגשיים קשים ולכן הם סבורים כי כל מאסר, ואפילו בעבודות שירות, יביא לנסיגה כלכלית ויקשה לשמר את האיזון העדין הקיים כיום עם המתלוננת ולכן, המליצו בסופו של דבר על מאסר מותנה ועונש חינוכי של של"צ בהיקף של 250 שעות. הם סבורים כי די בכך כדי לחדד המחיר להתנהלותו הבעייתית ולהוות גורם מציב גבולות, אלא שהוא לא מעונין לבצע של"צ כי סבור שחף מפשע ומתכוון ממילא לערער על ההרשעה. לכן, לא באו בכל המלצה בעניינו.

לבקשת הסניגורית גובשה בכל זאת תוכנית לביצוע עבודות של"צ.

התביעה, ובצדק, עומדת על עתירתה למאסר.

לאחר האירוע הנאשם נעצר, ושוחרר כעבור מספר ימים ב- 3.2.10 וזאת בתנאי של מעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני. בהמשך , ב- 8.3.10 בית משפט אפשר לו לצאת לעבודה.

הנאשם סובל מבעיות רפואיות שונות והוגשו תעודות רפואיות שיש בהן אך ורק להעיד שסובל מכולסטרול גבוה, מעשן וסבל מכאבים בחזה. כמו כן, הוגשו תעודות רפואיות של אשתו, מהן עולה שבשל מצבה הבריאותי והנפשי היא נמצאת במעקב.

לטענת הסניגורית, הנאשם שירת במג"ב, מחזיק רישיון לנשק, כיום מצבו הכלכלי קשה ונאלץ לעבוד בכמה עבודות.

כל צד תמך טענותיו בפסיקה:

הפסיקה שהומצאה על ידי התביעה כמפורט:

בע"פ 10444/06 יחד עם 10467/06, ציון עיני ואורן דרמון נ' מדינת ישראל, המערערים, צעירים שעברם נקי, הורשעו בבית משפט מחוזי על פי הודאותיהם במסגרת הסדר טיעון, בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות במספר מקרים ונגזר דינם ל- 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל. שירות המבחן המליצו על שילובם במסגרת טיפולית יחד עם של"צ. בית משפט ציין כי חרף הטווח הרחב של הענישה בעבירות אלימות, מדובר בנסיבות חריגות של מעשה ביריונות , שבוצע ללא סיבה של ממש, על ידי שלושה שהפליאו מכותיהם בצעירות שכל חטאן שלא נענו לחיזוריהם . הם אף נמנעו מלמסור את שמו של האחר שנקט באלימות הקשה יותר.

בית משפט עליון (כב' השופטת ארבל) ציין כי תיקים רבים מובאים בשנים האחרונות בהם השתלשלות עניינם במהלכם הותקף אדם על לא מאומה בעקבות ענין פעוט ערך, ואפילו אם לא נעשה שימוש בנשק חם או קר, מדובר בתקיפה שבולטת בסתמיות ורוע לב שהפגינו כלפי המתלוננות. מקרה מכוער. מעשים המשקפים תפיסה מעוותת, לפיה הגבר רשאי לעשות שימוש בכח הזרוע בתגובה לעלבון מצד אישה שלא נענית לחיזוריו, וראתה חשיבות להעביר מסר שלא משתמע לשתי פנים וכי אין מקרה זה נופל חומרתו מכל מקרה אחר של אלימות או סכינאות, מעשה חמור המצדיק ענישה הולמת ,שתשקף מסר מרתיע, ברור, ותהבהב בראשו של כל מי שמוצא עצמו במצב העלול לגלוש לאלימות, שאחריתה אין לדעת.

למרות זאת, כב' השופטת ארבל מצאה לנכון לאבחן בענישה, אך שני חבריה להרכב, השופטים לוי וברלינר, לא הסכימה איתה. כב' השופטת ברלינר הוסיפה, כי אותה אלימות חסרת פשר, סתמית, שיש בה רשעות, הפכה להיות אחת הנגעים הקשים וההרסניים ביותר שהחברה הישראלית מתמודדת בו, מעין נחש צפע, שמרים ראשו ומקיש חזור והקש בלי רחם והמלחמה בו צריכה להיות כפי שנלחמים בנחש צפע, ללא פשרות.

בע"פ 1737/10 עבד אלנקיב נ' מדינת ישראל, המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה חמורה והכשלת שוטר: התגלע ויכוח בינו לבין אחר, המתלונן והאחר ניגשו להפריד והצליחו להרחיקם זה מזה, אך מסיבה לא ידועה תקף המערער את המתלונן במכת אגרוף בפניו. המתלונן התמוטט ונפל והאחר שהתווכח עם המערער השליך אבן שפגעה בראשו של המערער. המערער תקף את המתלונן בעת שהיה שרוע על הקרקע , חבול ומעורפל הכרה , ובעט בראשו. שוטר הבחין בנעשה וניגש כדי לעצרו, אך הוא התנגד. המתלונן אושפז ואובחן שבר כפול בלסתו התחתונה. המערער נדון ל- 30 חודשי מאסר יחד עם מאסר מותנה ופיצוי וטען בבימש"ע כי העונש יוצא דופן, וכי שירות מבחן המליצו להימנע לחלוטין ממאסר. בית המשפט העליון , כב' השופט רובינשטיין, ציין כי מדובר במקרה מכוער וחמור המדבר בעד עצמו, ואין צורך להכביר מילים ועל בית משפט ליתן ביטוי לשאט הנפש מתופעות האלימות הנפוצות כל כך ולהגן על הציבור ועל קורבנות העבירה בהטלת מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, ומשך הזמן נקבע על פי נסיבות המעשה והעושה. אולם, בשל הציפיה שניטעה במערער, מכך שבית משפט המליץ נוכח התסקיר החיובי והסולחה, לשקול עונש שלא יכלול מאסר, אך יכלול פיצוי מוסכם, מצאו בכל זאת להפחית מן העונש ולהעמידו על 20 חודשי מאסר, במיוחד בשל עברו הנקי, גילו הצעיר וההליך השיקומי שעבר.

ע"פ 8991/10 יעקב מכבי נ' מדינת ישראל, בית משפט מחוזי גזר דינו של המערער ל- 36 חודשי מאסר בפועל, לאחר שכפר ונשמעה פרשת הראיות, והורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות: ביקש להיכנס למקום עבודתו, דפק על שמשה של השומר וזה סירב להכניסו. לאחר מכן הגיע מנהל העבודה למקום והמתלונן אפשר לו ולמערער להיכנס. התפתחו חילופי דברים שבסיומם חבט המערער בפניו של המתלונן עם קסדת האופנוע. המתלונן נפל ואיבד הכרתו ובהמשך הובהל לבית החולים כשהוא מקיא דם ואובחנו שברים בפניו.

בת"פ 18252-01-09 , בית משפט שלום קריות, מדינת ישראל נ' שי בן ארי, הנאשם כפר, נשמעה פרשת הראיות, והורשע באיום וגרימת חבלה חמורה. נתקבל תסקיר ממנו עלה שסובל מבעיות נפשיות וכי נפצע במהלך השירות הצבאי ונקבעו לו 10 אחוז שיעורי נכות. כמו כן התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית ובסופו של יום נדון ל- 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה של שנה ופיצוי בסך 15,000 ₪ למתלונן.

מתסקיר שירות מבחן עלה שנסיבות חייו מורכבות, הוא לקח אחריות באופן חלקי בלבד, שלל צורך טיפולי ולכן, אין המלצה טיפולית. ציינו כי הוא מביע עמדה קורבנית, נוטה להשליך האחריות על המתלוננת, שולל התמכרות או רקע פסיכיאטרי. לאחר מכן שולב בקבוצה לשליטה בכעסים אך ההתרשמות היתה שהוא משתתף ברמה פורמאלית בלבד וכי הוא בעל קוי התנהגות אלימים ולא בשל להליך טיפולי.

בית משפט עליון ציין כי אף שהעונש על הצד הגבוה, דין הערעור להידחות, שכן יש לעקור מן השורש את נגע האלימות שפשה בחברה ובמלחמה הזו מוטל על בית משפט תפקיד חשוב יותר שעיקרו הוקעת התופעה וגזירת עונשים מחמירים על הבוחרים בדרך אלימה.

הסניגורית המציאה גזר דין של בית משפט שלום: ת"פ 1190/07 שלום ב"ש מדינת ישראל נ' א.כ. , של כב' השופט עדן, שם הנאשם נדון בגין תקיפה בנסיבות מחמירות של אשתו: קפץ מהמיטה על המתלוננת, נגח במצחה, כתוצאה נגרמה לה המטומה. עברו נקי, שירת בצבא, הוגש תסקיר חיובי , שהמליץ על ביטול ההרשעה אך ההרשעה לא בוטלה למרות בקשת באי כח הצדדים והטיל עליו צו מבחן יחד עם של"צ בהיקף של 200 שעות והתחייבות.

כמו כן, המציאה ע"פ 11092/07 פלונית נ' מדינת ישראל, באותו עניין הוגש ערעור גזר דין של מי הורשעה על פי הודאתה בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה ואיומים והוטל עליה מאסר של 12 חודשים והופעל מאסר מותנה של 18 חודשים בחופף.

מדובר במתלונן שהיה חבר של בת המערערת. הבת הודיעה כי ברצונה להיפרד ממנו ובתגובה הוא הגיע ואיים כי יהרוג אותה ויתאבד. הוגש נגדו כתב אישום והושם בפיקוח מעצרים, במעצר בית בתנאי מגבילים, הוא הפר התנאים, הגיע לבית המערערת כדי לפגוש בבתה, תוך שהוא מפר תנאי השחרור וזה הרקע לביצוע העבירות. בית משפט עליון קבע כי מדובר בנסיבות מיוחדות, עבירות שבוצעו בשלהי תקופת התנאי. היה על המערעת יסוד להאמין שיפגע בבתה ומכלול נתונים אלו מצדיקים הארכת המאסר המותנה והימנעות ממאסר.

כמו כן המציאה ע"פ 1132/07 פנחס מקונן נ' מדינת ישראל, נגד המערער והאחר הוגש כתב אישום בגין עבירות של תקפה הגורמת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, איומים והכשלת שוטר, שכתוצאה מהם נגרם שבר באפו של המתלונן וחבלות בפניו, גם לאחר נגרמו חבלות ודימום.

הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון על פיה התביעה תעתור לתקופת מאסר מינמיאלי של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בעוד טיעוני הסניגור יהיו חופשים. בית משפט מחוזי דחה המלצות שירות מבחן, טען כי מקלה עמו ולא הולם את חומרת העבירה וגזר עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, כעתירת התביעה. הערעור נדחה.

ת.פ. 9992-05-10 (בית משפט מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ' גבאי , הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון בפציעה בנסיבות מחמירות, שיבוש הליכי משפט והדחה בחקירה , ללא הסדר עונשי. הנאשם היכה במקל את שכנו, הצטרפו לתקיפה בניו, הנאשם נשך את המתלונן בזרועו וחתך את המתלונן ברגלו וכף ידו עם בקבוק זכוכית שבור, כתוצאה נגמרו למתלונן חתכים רבים בגפיים, בשרירים, ביד וחתכים חלקים בשרירים שנתפרו בבית חולים. בית משפט הסתפק ב- 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות יחד עם צו פיקוח למשך 18 חודשים, יחד עם מאסרים מותנים והתחייבות.

ביולי 2012 נכנס לתקפו תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 , בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. למרות שאינו חל בדיעבד על עבירה זו, רוחו שורה על הענישה היוצאת תחת ידו של בית המשפט.

העיקרון המנחה הינו עקרון ההלימה, כלומר קיום יחס הולם בין חומרת המעשה, נסיבותיו, ומידת האשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל על הנאשם.

המחוקק קבע כי על ביהמ"ש לקבוע מתחם העונש ההולם המעשה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה, במדיניות הענישה הנהוגה, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ואלו שאינן קשורות לביצוע העבירה.

למרות האמור, רשאי ביהמ"ש לחרוג מן העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור, אולם אם מדובר בעבירות בעלות חומרה יתרה, ניתן לעשות כן אך ורק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, שתפורטנה בגזר הדין, ואם יש מקום להחמיר מעבר למתחם הסבירות, יעשה כן על פי חוו"ד מקצועית או אם לנאשם עבר פלילי משמעותי.

נקבע כי שיקול של הרתעת הנאשם או הרבים, לא יצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.

כמו כן, אם הנאשם הורשע בכמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם, ויגזר הדין לכל אירוע, ויקבע מידת חפיפתם או הצטברותם.

תיקון 113 לחוק לטעמי הציב אמות מידה, שאמורות לעמוד כנר למול עיני השופט, בעת גזירת הדין, אשר יש בהן לקבוע סדרי חשיבות ועדיפות, ומשקל ראוי, לצורך גיבוש מגמה עונשית ברורה ושקופה באשר למה שחשוב בעיני המחוקק. מדובר בתיקון חשוב שנועד בין היתר למנוע הפערים הגדולים שהיו קיימים בעבר בין העונשים שהוטלו על ידי בתיהמ"ש השונים , וחוסר הוודאות והיציבות שנבעו מכך. תיקון אשר יש בו להעביר מסר עונשי חד, אחיד וברור מזה שהיה קיים בעבר כשהדגש מושם תחילה על עיקרון ההלימה , עיקרון הדורש מבתיהמ"ש להתייחס תחילה למתחם העונשי ההולם, ורק לאחר מכן ליתר השיקולים, בין אלו התלויים בנסיבות העבירה בין אלו שלא.

המתחם העונשי ההולם מי שחובל בחברו חבלה חמורה וגורם לשברים בפניו הינו מאסר הנע בין 12 ל-36 חודשים, כל מקרה על פי נסיבותיו וחומרתו, כל נאשם על פי עברו ונסיבותיו האישיות המיוחדות .

ככל שנאשם נמנע מלקחת אחריות על מעשיו, ככל שאינו מכיר בבעייתיות שבהתנהגותו ודוחה כל צורך טיפולי, כן גוברת המסוכנות כי ישוב על מעשה דומה בעתיד , ולכן, הרף העונשי אמור לעלות. מאידך גיסא, מי שלוקח אחריות , ומשתלב בהליך טיפולי כדי לצמצם המסוכנות, מנמיך את הרף העונשי. למותר לציין, כי ככל שעברו הפלילי עשיר יותר, כן יש למצות עמו את הדין, אל מול מי שעברו נקי, ומדובר במעידה חד פעמית בלבד שלא תישנה.

הנאשם ואשתו מציגים עצמם כאנשים נורמטיביים, שנפלו קרבן לעלילה שהעלילה נגדם המתלוננת. אך לא כך פני הדברים.

אין ספק בליבי כי הנאשם אדם אלים. גרוע מכך, הוא אינו מכיר בהתנהגותו האלימה, לא מגלה כל אמפטיה לקרבן, ובהתאם מתנער לחלוטין מכל אחריות לאירוע ומעביר אותה על כתפיה הצנומות של הקורבן.

בית משפט שמע והתרשם מהמתלוננת, עיין בצילומים שצולמה , בתעודה הרפואית ובחוות דעת הפתולוג: מדובר בנאשם שאיבד שליטה והפך המתלוננת לשק אגרוף תוך שהפליא בה מכותיו.

לא בכדי סברה המתלוננת שעומד לרוצחה נפש והתחננה על נפשה.

אפילו מהתעודה הרפואית שהמציא הנאשם, לאימות מצבו החולני כביכול , מיום 10.2.11, עולה כי התעצבן בעבודה ובעקבות זאת חש כאבים בחזהו.

מדובר באדם המתקשה לשלוט בכעסו, נעדר יכולת לאינטרוספקציה ומודעות עצמית.

שירות המבחן סבורים קיימת נזקקות טיפולית, אך לא באים בהמלצה עקב אי לקיחת אחריות . הם גם סברו שיש מקום לשל"צ, אך הנאשם מתנגד בטענה שהוא זכאי. הוא ממשיך לטעון כי המתלוננת היא זו שניסתה לתקוף אותו וכי היא זו שחבטה פניה בשיש וגרמה לעצמה לחבלות וכי הוא זה שנאלץ להתגונן מפניה.

משכך, לא מצאתי כל סיבה להימנע מהטלת עונש מאסר על פי המתחם העונשי הראוי ואם איני ממצה עמו הדין עד תום, הרי זה אך ורק בשל גילו, עברו הנקי, מצבה הבריאותי של אשתו, והעובדה שכיום כפי הנראה אין קשר בינו לבין המתלוננת, אף שזו חוששת שאם יוטל עליו מאסר, היא זו שתשלם את המחיר על כך.

לאור האמור מוטלים עליו עונשים כדלקמן:

1. מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים בניכוי 4 הימים שהיה עצור.

2. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.

3. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון, כולל איום.

4. פיצוי למתלוננת, עדת תביעה 1, בסך 12,000 ₪.

הפיצוי יופקד ב- 10 תשלומים שווים ורצופים החל מה- 10.5.13.

אם לא יעמוד באחד התשלומים במועד יעמוד כל הסכום לפרעון מידי ויגבה כקנס.

5. יחתום על התחייבות בסך 15,000 ₪ להימנע מביצוע כל עבירה של תקיפה במשך 3 שנים מהיום.

אם לא יחתום על ההתחייבות, יאסר למשך 90 ימים במצבר.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. <#5#>

ניתנה והודעה היום א' ניסן תשע"ג, 12/03/2013 במעמד הנוכחים.

הסניגורית

אבקש עיכוב ביצוע לצורך הגשת ערעור, הפסח מתקרב. מעבר לזה, הוא נמצא הרבה שנים בחוץ, לא מתקרב אליה, היא חזרה לבן שלו.

התובעת

אנו מתנגדים לעיכוב ביצוע. מדובר במי שהורשע בעבירות חמורות, סביר ונכון היום במעמד זה שבא לשמוע את גזר הדין לאחר שבית משפט הרשיע אותו בביצוע העבירות משכך, נבקש שלא יעוכב.

<#3#>

החלטה

כפי שציינה הסניגורית מדובר באירוע שאירע לפני מספר שנים ומי שלא הפר תנאים ומתייצב לדיונים, פחות או יותר,. משכך, אני מורה על עיכוב ביצוע המאסר בפועל בלבד, למשך 45 יום, לא כולל פגרת הפסח, בתנאים כדלקמן:

הפקדון שהופקד ויתר הערבויות שהומצאו במסגרת השחרור יעמדו להבטיח התיצבותו לריצוי מאסר, במידה וידחה, ו/או לדיונים בבית משפט מחוזי.

כמו כן, מעוכבת יציאתו מן הארץ . לצורך זאת יפקיד דרכונו במזכירות בית המשפט.

אין בידו דרכון, ימציא תצהיר על כך.

<#4#>

ניתנה והודעה היום א' ניסן תשע"ג, 12/03/2013 במעמד הנוכחים.