כללי

1. התובעת, ילידת 12.6.1970, עותרת לחייב את הנתבעות לפצותה בגין נזקי גוף שלטענתה נגרמו לה בנפילה במדרגות אולם "מופת" בראשון לציון, ביום 14.10.2008. התובעת תיארה את נסיבות התאונה (ס' 9 לתצהירה):

"תוך כדי הליכתי ע"פ הוראות הסדרן במקום, נתקלו לפתע רגליי במדרגות המשופעות (שאינן שוות בגודלן) נפלתי ומעדתי ארצה, ויוגש כי בעת נפילתי האורות באולם היו עמומים, האולם היה כמעט חשוך ומחמת מבנה המדרגות הבנויות בשיפוע, צבעם (אפור-שחור) והוראות הסדרן שנכח במקום נחבלתי קשות".

1. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וכן בשאלת הנזק. במישור הדיוני: מטעם התובעת העידה היא עצמה. מטעם הנתבעות העיד מר רמי בז'ה, מנהל האולם (ס' 2 לתצהירו), והוגשה חוות דעתו של המהנדס מר רפי גיל. הנתבעות ויתרו על הגשת חווה"ד, תוך שהוסכם בין הצדדים כדלקמן (ר' החלטה מיום 10.3.2013):
2. מוסכם כי מצב המדרגות באולם "מופת" כפי שרואים בתמונה ת/1, ולפיו קיים הבדל ברוחבי השלחים (מדרגה רחבה ומדרגה צרה לסירוגין) – הוא מצב שניתן למצוא באולמות נוספים בארץ "כדבר מקובל";
3. מוסכם גם כי לו היתה נבנית מדרגה נוספת בהמשך לשורת הכיסאות, היה נוצר מכשול ביציאה מהשורה.
4. נוכח ההסכמות הנ"ל, אין עוד צורך בהגשת חוות דעתו של המומחה רפי גיל. ממילא גם אין צורך בזימונו להעיד.
5. במישור הרפואי: התובעת הגישה את חוות דעתו של ד"ר אלכס אדלמן, שהעריך כי היא סובלת מנכות משוקללת בשיעור 14.5%: 10% (לפי ס' 47(4)ב' לתקנות המל"ל) בגין הפגיעה בקרסול שמאל, ו- 5% (לפי ס' 37(7) א' לתקנות המל"ל) בגין הגבלה בעמ"ש מתני. לפי ד"ר גד ביאליק מטעם הנתבעות, לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה. ביהמ"ש מינה מומחה מטעמו, ד"ר קובי לידור, שהעריך כי התובעת סובלת מנכות בשיעור 5% בקרסול שמאל (לפי ס' 47(4)ב' לתקנות המל"ל). מצהירי הצדדים נחקרו בפני. המומחים הרפואיים לא זומנו להחקר. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. להלן אדון בשאלת החבות ולאחריה בשאלת הנזק.

שאלת החבות

1. התובעת הוכיחה במידה מספקת במשפט אזרחי, כי נפלה במדרגות האולם. תשובותיה בחקירה הנגדית עלו בקנה אחד עם ס' 9 לתצהירה שצוטט לעיל, והותירו רושם אמין. התובעת העידה ש"בכניסה [לאולם] היה עמעום ותוך כדי שהתחלתי לרדת במדרגות, לקראת קו האמצע, דרכתי על משהו ואחרי זה כבר אחרי כמה דקות מעדתי" (עדותה בפ' ע' 8 ש' 22-21). ובהמשך: "כשאדם יורד במדרגות ונכנס למקום בפעם הראשונה ואין תאורה מספקת... זו היתה הפעם הראשונה שנכנסתי למקום. אני לא אמורה לנחש ולצפות שיש גודל מדרגות לא שוות ואני אמורה לרדת במדרגות... אני רואה מדרגות שאינן שוות בגודלן ואינן מוארות. אתה יורד במדרגה, שם את הרגל, אם המדרגה קטנה ואתה עושה צעד הבא אחריו אתה לא יכול להניח רגל, הרגל עומדת בקצה. כשאתה בירידה במדרגות אתה לא יכול לצפות שהמדרגה הבאה קטנה" (עדותה בפ' ע' 9 ש' 12-3). גם בדיון המקדמי העידה (ר' דיון מיום 7.11.2010 בע' 1 ש' 14-11):

"ב- 14/10 הגעתי להופעה שהוזמנתי על ידי אחותי להיכל התרבות בראשון לציון. בכניסה, כשעמדנו בתור, השומר בכניסה, זה שמכוון את האנשים, הסדרן בכניסה, כיוון אותנו להכנס לאולם. בכניסה, האולם היה חשוך, היה אור מעומעם, בקושי ראו. התחלתי לרדת במדרגות ותוך כדי היתה שם איזושהי בעיה עם המדרגות, נפלתי ומעדתי בירידה".

1. מר בז'ה העיד שלמחרת היום קיבל דיווח על הנפילה: "מנהל הסדרנים סיפר שנפלה הגברת יום לפני. בזמן אמת לא קיבלתי דיווח כזה... יום למחרת פנה אלי מנהל הסדרנים שלי ואמר לי שנפלה גברת באופן מצער ונקעה, אני לא זוכר מה, ואני הצטערתי כמובן לשמוע על כך" (פ' ע' 21 ש' 28-26). עדות זו תומכת בטענת התובעת, כי אמנם נפלה במדרגות האולם (ס' 9 לתצהירה). גם בתיעוד רפואי עוקב לאירוע נרשם שהתובעת נפלה במדרגות ונחבלה ברגל שמאל (ר' תעודת חדר מיון, מרכז רפואי "אסף הרופא" נספח א' לתיק מוצגי התובעת; וכן בתביעה לתשלום דמי תאונה בחוצץ מוצגים).
2. התובעת טענה שנפילתה נגרמה מחמת מבנה המדרגות ומצב התאורה. אשר למבנה המדרגות, התמונות שהוגשו מצביעות על פער בין המדרגה העיקרית, הארוכה יותר, לבין מדרגת הביניים, הקצרה ממנה (ר' תמונות בחוצץ מוצגים). פער באורכי המדרגות עלול לבלבל את המשתמש הסביר, המצפה למקצב ירידה אחיד. אשר למצב התאורה, התובעת חזרה והעידה כי האור היה מעומעם וכשירדה במדרגות - האולם הוחשך (עדותה בפ' ע' 11 ש' 23-22): "כשאני נכנסתי לאולם בכניסה היה עמעום... כשעמדתי בכניסה זה היה מעומעם ותוך כדי המהלך זה עומעם יותר" (עדותה בפ' ע' 8 ש' 24-21). ובהמשך: המדרגות "לא נראו" (עדותה בפ' ע' 9 ש' 7-6); "המקום כבר היה מוחשך תוך כדי הירידה" (עדותה בפ' ע' 10 ש' 30-27); וכן: "ירדתי, תוך כדי ירידה, כבר במדרגה השניה בערך היתה ירידה של חשיכה והמשכתי לרדת" (עדותה בפ' ע' 11 ש' 5). עדות זו לא נסתרה.
3. ניתן להניח ברמה גבוהה של ביטחון, כי שלחי המדרגות הבלתי אחידים, לצד החשיכה באולם, הם שהובילו לתאונה דנא. היעדר אחידות באורכי שלחים עלול לגרום להחמצת מדרגה ע"י המשתמש הסביר. הסיכון המבני הטמון במהלך מדרגות כזה גובר בעת עמעום האורות. העובדה כי מצב מבני כזה הוא מקובל באולמות רבים אינה פוטרת את הנתבעת מאחריות לתאונה. היה עליה לדאוג למבנה מדרגות המאפשר ירידה בטוחה, כמו גם לסימון מואר של שלחי המדרגות. למצער, היה על הנתבעת להאיר את האולם עד לישיבת הקהל, ולחלופין ללוות את האורחים למקומותיהם באמצעות סדרן המאיר את הדרך בפנס.
4. התובעת נושאת באשם תורם לתאונה. התובעת העידה כי "בדיעבד אני מצטערת שלא עצרתי. איך אומרים כמו עיוור הלכתי" (פ' ע' 11 ש' 10-9). היה עליה לצעוד בזהירות ולבקש עזרה מהסדרן באולם החשוך. התובעת תישא באשם תורם בשיעור 20%.

הנזק

1. נפילת התובעת גרמה לשבר בקרסול שמאל. התובעת טופלה בגבס למשך 6 שבועות (ר' בפרק פרטי המקרה בחוות דעות של ד"ר אדלמן בע' 1), ולאחר מכן בפיזיותרפיה (ר' נספח ג' לתצהיר התובעת). כאמור, מומחה בימ"ש העריך שנותרה לה נכות צמיתה בשיעור 5%. המומחים הרפואיים לא זומנו להחקר. בנסיבות אלה וכמקובל, תאומץ חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש.
2. התובעת עתרה לפצותה בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, עזרת הזולת לעבר ולעתיד, וכן פיצוי בגין כאב וסבל. להלן אדון בראשי הנזק כסדרם.
3. הפסדי שכר לעבר: התובעת העידה שעבדה באולם אירועים כמזכירה, דיילת אירועים ומלצרית (עדותה בפ' ע' 14 ש' 9-8). שכרה הממוצע ערב התאונה היה 2,481 ₪ (קרן; ר' מסמכי המל"ל). הוצגו אישורי מחלה מיום 16.10.2008 ועד יום 26.2.2010 – למשך 15.5 חודשים (ר' בנספח ב' ו-ג' לתצהירה). במל"ל נרשמה תקופת אי-כושר מלאה למשך חודשיים מהתאונה (ר' אישור על תשלום דמי תאונה במסמכי המל"ל). בעת התאונה שהתה בחופשת לידה, שסיומה ביום 23.10.2008 (ס' 27 לתצהירה). התובעת קיבלה דמי לידה לאפריל-יוני 2008 (נ/1). היא פוטרה מעבודתה לאחר התאונה, עקב אי חזרתה מחופשת הלידה (ר' מכתב פיטורין מיום 6.11.2008, נספח ה' לתצהירה).
4. בשים לב לטיב הפגיעה, התובעת תפוצה בראש זה עבור שלושה חודשים - מיום 23.10.2008 (המועד בו הייתה אמורה לחזור מחופשת לידה) ועד ליום 23.1.2009, על בסיס שכר של 2,481 ₪, בהצמדה וריבית כחוק לכל חודש ועד לתשלום בפועל.
5. הפסדי שכר לעתיד: התובעת הצהירה כי ממועד התאונה ועד היום, לא שבה לעבוד (ס' 29 לתצהירה). אין להניח כי הנכות הנמוכה תמנע ממנה כליל לחזור למעגל העבודה. יחד עם זאת, נוכח אופי עיסוקה לפני התאונה, והנכות בקרסול הרגל, אני פוסקת בראש נזק זה פיצוי גלובאלי בסך של 15,000 ₪.
6. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד: בעקבות התאונה רגלה של התובעת גובסה והיא נזקקה לכיסא גלגלים (ס' 19 לתצהירה). ניתן להניח שנטלה משככי כאבים. הוגש אישור לביקורים במכון פיזיותרפיה (ר' בנספח ג' לתצהירה). נכותה עשויה להצריך טיפולי המשך. על דרך של הערכה אני פוסקת בראש זה סך של 3,000 ₪.
7. עזרת הזולת לעבר ולעתיד: נכותה הצמיתה של התובעת אינה גבוהה, אך עלולה להקשות עליה בעבודות בית מסוימות. על דרך של הערכה, תפוצה בראש זה בסך של 10,000 ₪.
8. כאב וסבל: על רקע שיעור הנכות וטיבה, אני פוסקת פיצוי בסך 30,000 ₪.
9. יש לנכות אשם תורם בשיעור 20%.
10. יש לנכות תגמולי מל"ל: דמי תאונה (לפי אישור על תשלום דמי תאונה מיום 20.2.2013) – סך של 2,853 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 26.2.2009 (מועד התשלום) ועד לתשלום בפועל.
11. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה כמפורט לעיל. הנתבעות תשלמנה לתובעת את סכום הפיצויים כנפסק לעיל ובנוסף הוצאות משפט: אגרה, שכ"ט מומחים, ושכ"ט עו"ד בשיעור 23.6%.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ג, 26 יוני 2013, בהעדר הצדדים.