פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר שלום לוי (להלן: "התובע") עובד בעיריית שדרות (להלן: "הנתבעת") נגד מעבידתו וראש עיריית שדרות, מר דוד בוסקילה (להלן: "הנתבע"). עיקר התביעה עתירה להצבתו של התובע לתפקיד מנהל הבריכה בשדרות ולזכויות מכוח חוזה העסקה מחודש מרץ 2001, במסגרתו נקבע כי יועסק בשכר של 35% משכר הבכירים (דרגה 5).

את הדיון בפסק הדין נפתח בהצגת הצדדים ובהליכים שהגיש התובע במהלך ובמסגרת התביעה נשוא פסק דין זה. בתום השלב האמור, נפנה להצגת העובדות; ונסיים בבירור התביעה לחלופותיה השונות.

הצדדים:

1. התובע, מר שלום לוי, הוא תושב שדרות, עובד בעיריית שדרות משנת 98'.

2. הנתבעת, עיריית שדרות, הינה רשות מקומית, אשר פועלת במסגרת פקודת העיריות.

3. הנתבע, מר דויד בוסקילה, מכהן מאז הבחירות בנובמבר 2008 בראשות עיריית שדרות.

ההליך:

4. בחודש נובמבר 2009 הגיש התובע בקשה לצו מניעה זמני ובמסגרתה ביקש למנוע את כניסתה לתוקף של החלטה שקיבלה הנתבעת, על ביטול הצבתו כמנהל הבריכה העירונית בשדרות, בתנאי שכר שנקבעו בחוזה מיוחד מחודש מרץ 2001.

5. בהחלטה מיום 24.1.2010, נדחתה הבקשה לצו מניעה זמני. בקשת רשות ערעור שהגיש התובע בעקבות ההחלטה הדוחה את הבקשה לצו מניעה זמני, נדחתה בהחלטת כב' השופטת ורדה וירט לבנה בחודש פברואר 2010.

6. בחודש פברואר 2010 הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה, (להלן: "התביעה").

7. למען הסדר הטוב יש לציין, כי בחודש יולי 2010 הגיש מהשכר המבקש בקשה נוספת לסעד זמני, במסגרתה טען לפגיעה בשכרו המקבלת ביטוי בניכוי ימי עבודה שלא כדין וללא שימוע. הבקשה נדחתה בהחלטה מחודש ספטמבר 2011.

התביעה:

8. על פי התביעה, שימש התובע בתפקיד מנהל בריכת השחייה העירונית בשדרות מחודש דצמבר 99'; בחודש מרץ 2001 נקבעו זכויותיו, לרבות הזכות לשכר, בחוזה מיוחד וכוחו הוא זכאי ל-35% משכר בכירים.

9. בתביעה הוסיף התובע כי בהחלטה מחודש נובמבר 2009 הועבר מתפקיד מנהל בריכה ומאותו מועד משלמת לו הנתבעת שכר של כעובד המועסק בדירוג המנהלי (להלן: "ההחלטה").

10. בתמצית טוען התובע לפגמים בהחלטה. פגמים שכל אחד מהם בנפרד וכולם במצטבר, מצדיקים לטעמו את ביטול ההחלטה והשבתו לתפקיד מנהל הבריכה בתנאים שנקבעו בחוזה המיוחד מחודש מרץ 2001.

11. כך טען התובע בכתב התביעה, כי בבסיס ההחלטה שיקול זר – נקמנות פוליטית – מצד ראש העירייה, הנתבע כאן.

התובע הוסיף כי ההחלטה שהתקבלה בעניינו בנובמבר 2009, נפלה מבלי שניתנה לו זכות השימוע המהותית, לאחר שוועדת השימוע אשר דנה בהעברתו מתפקיד מנהל הבריכה התעלמה מטענותיו בפניה.

עוד טען התובע, כי היה על הנתבעת לקבל את הסכמת ארגון העובדים קודם הוצאת ההחלטה, לתוקף; וזו לא התבקשה ולא ניתנה.

אליבא התובע בהחלטה על ביטול משרתו כמנהל הבריכה בשדרות, הפרה הנתבעת הבטחה שלטונית כלפיו; וההחלטה שהתקבלה בעניינו, מהווה פגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד חופש העיסוק.

12. על רקע זה ביקש התובע את ביטול ההחלטה מנובמבר 2009, והצבתו בתפקיד מנהל הבריכה בתנאים שנקבעו בחוזה המיוחד מחודש מרץ 2001.

לחילופין ביקש התובע לחייב את הנתבעת להעסיקו בתפקיד מתאים אחר (ובין היתר פקח ממונה מטעמה לבריכה) בתנאים שנקבעו בחוזה המיוחד מחודש מרץ 2011, ולחילופי חילופין, את העסקתו בתפקיד מתאים בדירוג המנהלי, ובתשלום פיצויים על עצם העברתו מהתפקיד אליו התקבל ואותו מילא עד לחודש נובמבר 2009, בסדר גודל של 18 משכורות המתבטאים בסכום של 216,000 ₪.

13. אין בדעתנו להתעכב בשלב של זה פסק הדין, על טענות הנתבעים. די לומר כי לשיטתם של הנתבעים ההחלטה שהתקבלה על העברת התובע מתפקידו, התקבלה כדין והיא מחויבת המציאות לאחר שהועברה האחריות על הפעלת הבריכה העירונית בשדרות, לגוף חיצוני.

14. עמדת הממונה על השכר היא, כי אין לנתק בין האישור שניתן להעסקתו של התובע בחוזה המיוחד מחודש מרץ 2001, לבין הצבתו של התובע לתפקיד מנהל הבריכה.

אשר על כן טוען הממונה על השכר, כי אין לאשר את העסקתו של התובע בתנאי השכר שנקבעו בחוזה המיוחד מחודש מרץ 2001 בתפקיד מנהל הבריכה העירונית, כל עוד אין התובע מוצב בפועל בתפקיד זה.

העובדות:

15. מתוך המסמכים ומחקירת התובע והמצהיר מטעם הנתבעת בהליכי הביניים בתביעה נשוא פסק הדין, עולות העובדות הבאות.

16. התובע התקבל לעבודה בנתבעת בחודש דצמבר 98'. במהלך שנת 99' ולכל המאוחר בתחילת שנת 2000, הוצב התובע בתפקיד מנהל הבריכה העירונית בשדרות. בתחילת שנת 2005 מונה התובע לתפקיד מנהל מחסני פסח מלח; וזאת לצד היותו מנהל הבריכה העירונית בשדרות.

17. בחודש מרץ 2001 חתמו הצדדים על הסכם מיוחד להעסקת עובד (המצורף כנספח לכתב התביעה). ההסכם מתייחס להצבתו של העובד בתפקיד מנהל הבריכה העירונית בשדרות; ומקנה לתובע שכר בגובה 35% משכר הבכירים, המוגדר בהסכם (ראה: סעיף 8 להסכם).

18. בשנות פעילותה של הבריכה העירונית בשדרות, הייתה הבריכה פעילה כשישה חודשים בשנה. בשנת 2004 נעשה ניסיון ראשון להעברת תפעול הבריכה העירונית, לקבלן חיצוני. במהלך שנת 2007 נסגרה הבריכה העירונית. בחודש מאי 2009 העבירה הנתבעת את האחריות להפעלת הבריכה העירונית בשדרות למפעיל חיצוני – מר ציון פרץ. בפועל לא עלה בידי המפעיל החיצוני להפעיל את הבריכה העירונית, והחל משנת 2007 ונכון להיום, הבריכה העירונית בשדרות איננה פעילה.

19. בתצהיר שהגיש גזבר העירייה, הבהיר האחרון כי ההחלטה על העברת פעילות הבריכה העירונית בשדרות לגורם חיצוני, היא מנימוקים כלכליים. בתמצית יאמר, כי מהתצהיר עולה שהעברת האחריות להפעלת החברה לגורם חיצוני תרמה לצמצום העלויות בשיעור של כחצי מיליון ₪ לפחות בשנה.

20. התובע היה מודע לניסיון שנעשה לראשונה בשנת 2004 ושוב בשנת 2009 להעברת הפעלת הבריכה העירונית בשדרות, לגורם חיצוני. בהקשר זה סיפר התובע בישיבה שהתקיימה בינואר 2010, כי:

"אני יודע שיצא מכרז להפרטת הבריכה וזה אומר שאני אהיה מפקח כמו שהייתי בשנת 2004. לאחר שיצא המכרז אני לא פעלתי נגד המכרז בגלל הבטחה של ראש העיר בוסקילה, שאני אשאר מפקח ומנהל מחסני פסח ומלח." עמ' 2 לפרוטוקול בבש"א 2468/09 מיום 4.1.2010 שורות 1-3.

21. בעקבות ההחלטה להעביר את הפעלת הבריכה העירונית בשדרות לגורם חיצוני - ובכך לייתר את הצורך בתפקיד מנהל הבריכה העירונית בשדרות - זומן התובע בספטמבר 2009 לישיבת שימוע. בזימון לשימוע הציג ראש העירייה את הצורך בקיום השימוע כדלקמן:

"4. להלן הסיבות שהביאוני לפנות אל הוועדה על מנת שזאת תבחן את אפשרות העברתך לתפקיד אחר ולצמצום שכרך, ולחילופין פיטוריך מן העבודה:

א. עם הפרטת הבריכה לגורמים פרטיים, העירייה ביטלה את תפקיד ' מנהל הבריכה' ומינתה במקומו פקח לעונת הרחצה בלבד.

ב. הואיל ולאור תפקידך כמחסנאי פסח מלח, אין הצדקה להמשך העסקתך בחוזה בכירים, בכוונת העירייה להעביר אותך לשכר על פי דירוג, דרגה בהתאם לתפקידך.

ג. לחילופין ובאם לא יוסכם על תפקיד חילופי, תישקל אפשרות של סיום העסקתך בעירייה." מכתב הזימון לשימוע מיום 7.9.09 המצורף לכתב התביעה.

22. בשימוע שהתקיים לתובע בחודש נובמבר 2009, טען התובע כי הניסיון להעבירו מתפקידו כמנהל הבריכה, הוא פרי שיקול פוליטי, התנכלות מצד ראש העירייה, הנתבע בהליך זה, בתגובה לאי תמיכתו בו בבחירות לראשות העירייה. בשימוע הוסיף התובע כי ההחלטה על העברתו מתפקיד מנהל הבריכה היא פגיעה בכללי הצדק, כללי העבודה, חוזה העבודה, וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מקום שמדובר בעובד בן 51 "שברור שיש לו זכויות לקביעות ולפרנסה, בעיקר אחרי עשר שנים" (נספח ב' לכתב ההגנה, פרוטוקול ישיבת השימוע).

23. בתום השימוע קיבלה הוועדה החלטה האומרת כי אין בטענותיו של התובע בפניה תשובה לעובדה שלעת זו אין צורך בעובד בתפקיד מנהל הבריכה העירונית, לדעת הוועדה:

"כמנהל הבריכה שכרו של מר שלום לוי שולם בהתאם. כיום עם הפרטת הבריכה אין יותר צורך במנהל לבריכה ולכל היותר צריך רק פקח, אשר עלותו לעירייה בעונת הרחצה בלבד, הינה נמוכה בהרבה מעלות החזקת מנהל לבריכה במשך כל השנה, כאשר הבריכה בפועל סגורה שמונה חודשים בשנה.

אשר על כן מחליטה הוועדה כדלקמן:

תפקידו של מר שלום לוי כמנהל הבריכה יבוטל.

שלום לוי ימשיך בתפקידו כמחסנאי מלח פסח ושכרו ישולם לפי דרגה ודירוג." החלטת הוועדה מיום 4.11.09 המצורף ונספח ג'.

24. ההחלטה שקיבלה וועדת השימוע, על השינוי בתנאי העסקתו של התובע – הועברה לידיעת ארגון העובדים (ראה: הודעתו של מר יעקב עמר, מנהל אגף המנגנון, מיום 9.11.09, המצורף כנספח לבקשה לסעד זמני ולכתב התביעה). אין בפנינו כל עדות או טענה על התנגדות מצד ארגון העובדים לאותה החלטה.

25. מאז החלטת וועדת השימוע מחודש נובמבר 2009, אין התובע משמש בתפקיד מנהל הבריכה ושכרו משולם כעובד בדירוג מנהלי.

דיון והכרעה:

26. בשים לב לטענות התובע בפנינו, נדרש בית הדין לשתי סוגיות: הסוגיה האחת, שאלת ההליך שבסיומו בוטלה הצבתו של התובע לתפקיד מנהל הבריכה העירונית בשדרות. הסוגיה השניה, שאלת העסקתו של התובע ב"שכר בכירים", בהתאם לתנאי ההסכם המיוחד מחודש מרץ 2001.

27. לסוגיית העברת התובע מתפקיד מנהל הבריכה בשדרות, היבטים במישור המנהלי ובמישור דיני העבודה. במישור המנהלי מתעוררת שאלת תוקפה של ההחלטה שקיבלה עיריית שדרות להעברת פעילות הבריכה העירונית לאחריותו של גוף חיצוני. במישור דיני העבודה מתעוררת שאלת השלכות שיש להחלטה על מסירת הבריכה העירונית בשדרות לתפעל על ידי גורם חיצוני, על המשך העסקתו של התובע בתפקיד מנהל הבריכה העירונית ובכלל.

28. בענייננו, ההחלטה על העברת הפעלת הבריכה העירונית לגורם חיצוני התקבלה עוד לפני חודש מרץ 2009 (מועד חתימת החוזה עם המפעיל), והייתה בידיעתו של התובע.

כמצוין בפרק העובדות, פנה התובע לבית הדין לראשונה בבקשה לצו מניעה זמני התוקפת את ההחלטה להעברת הפעלת הבריכה העירונית לגורם חיצוני, רק בחודש נובמבר 2009, כשישה חודשים לאחר שיצאה לפועל ההחלטה האמורה.

29. אין בדעתנו להתעכב על סמכותו של בית הדין להתערב בהחלטה שקיבלה הנתבעת על העברת פעילות הבריכה העירונית לאחריותו של גוף חיצוני, שהרי בנסיבות שבפנינו די בעצם השיהוי בפניה לבית הדין כדי לחסום את דרכו של התובע מהעלאת טענה נגד ההחלטה שנפלה על העברת פעילות הבריכה העירונית לאחריות צד שלישי.

במאמר מוסגר רק נוסיף, כי שאלת סמכותה של רשות מקומית לרכוש שירותים מגופים חיצוניים, איננה במחלוקת ובענייננו, מתצהירו של גזבר העירייה עולה כי החלטה להעברת האחריות על הפעלת הבריכה העירונית למפעיל חיצוני, התקבלה משיקול כלכלי ענייני לאחר שהיא חוסכת לרשות המקומית כחצי מיליון ₪ בשנה.

30. מכאן שיש לראות בהחלטה שקיבלה הנתבעת על העברת האחריות של הפעלת הבריכה העירונית לגורם חיצוני, כמעשה עשוי לאורו יש לבחון את החוקיות וסבירות ההחלטה שקיבלה וועדת השימוע על העברת תפקידו של התובע מתפקיד מנהל הבריכה העירונית.

31. פשוט בעינינו כי מקום שמוסמכת וועדת השימוע לקבל החלטה על פיטורי עובד, ממילא רשאית הוועדה לקבל החלטה על העברת התובע מתפקידו. בענייננו, על רקע העברת פעילות הבריכה העירונית לגוף חיצוני, התייתר תפקידו של התובע כמנהל הבריכה – שהרי בהעדר בריכה להפעיל, אין צורך במנהל בריכה. לפיכך נמצא, כי ההחלטה שקיבלה וועדת השימוע על העברת התובע מתפקידו, התקבלה משיקולים ענייניים והיא מחויבת המציאות, בפרט שמדובר בגוף ציבורי שהוא נאמן על כספי הציבור, ואלה אינם הפקר.

32. כאמור בפרק העובדות, ההחלטה להעברתו של התובע מתפקידו כמנהל הבריכה התקבלה בתום שימוע בו היה התובע מיוצג בידי בא-כוחו וניתנה לו הבמה להתייחס לטענות לעניין המשך העסקתו כמנהל הבריכה בנסיבות החדשות שנוצרו. בהחלטתה התייחסה וועדת השימוע לטענותיו של ב"כ המערער בפניה, והבהירה כי אין בידה לקבלן, משאלה אינם מתייחסים למציאות שנוצרה בה בהעדר בריכה לנהל, אין צורך בהמשך הצבתו של התובע בתפקיד מנהל הבריכה.

33. אשר על כן אין בידינו לקבל את טענותיו של התובע על פגם בהחלטה שנפלה על העברתו מתפקיד מנהל הבריכה, המוצא ביטוי בקבלת ההחלטה מבלי שניתנה לו זכות השימוע.

34. כפי שנאמר בפרק העובדות, לא הייתה התנגדות מצד ארגון העובדים להחלטה על העברת התובע מתפקידו כמנהל הבריכה – ולפיכך המסקנה העולה מהאמור לעיל היא, כי ההחלטה על העברת התובע מתפקידו כמנהל הבריכה, התקבלה בסמכות משיקולים ענייניים ובהליך נכון.

35. מכוח הוראת סעיף 31 לחוק יסודות התקציב, תנאי להעסקתו של עובד ברשות מקומית שלא על בסיס "דירוג ודרגה" – דורשת את אישור הממונה על השכר. כמפורט בפרק העובדות, העסקתו של התובע בחוזה בכירים נעשתה על בסיס פניה של הנתבעת בשעתו, לגוף הממונה במשרד הפנים (האגף לכוח אדם ושכר ברשויות המקומיות), לאשר את העסקתו של התובע בחוזה בכירים, על רקע תפקיד אותו מילא כמנהל הבריכה העירונית בשדרות.

36. מכאן שהאישור שניתן על העסקתו של התובע בחוזה בכירים, הוא אישור מותנה בתנאי – והתנאי הוא שהתובע מועסק בתפקיד מנהל הבריכה. משאין מתקיים התנאי על בסיסו ניתן האישור להעסקתו של התובע ב"שכר בכירים" – אין האישור תקף.

37. אשר על כן, מרגע שהועבר התובע מתפקיד מנהל הבריכה, פקע האישור על העסקתו ב"שכר בכירים" בהתאם לחוזה המיוחד לחודש מרץ 2001 ובהעדר אישור אין התובע זכאי לתנאי שכר כאמור בהסכם. הפועל היוצא הוא, כי דין התביעה לפיה יש לחייב את הנתבעת בהמשך העסקתו של התובע בתנאים שנקבעו בהסכם המיוחד מחודש מרץ 2001 – להידחות.

סוף דבר:

38. מהאמור לעיל עולה, כי העברתו של התובע ממשרת מנהל הבריכה נעשתה בסמכות, משיקולים ראויים ובהליך נכון. מרגע המעבר שוב לא היה התובע זכאי לתנאי השכר שנקבעו בהסכם המיוחד מחודש מרץ 2001. מכאן שדין התביעה להצבתו של התובע בתפקיד מנהל הבריכה (שאיננה פעילה) ב"שכר בכירים" – להידחות.

39. רק נוסיף, כי משנמצא כי ההחלטה על העברת התובע מתפקידו התקבלה כדין – אין התובע זכאי לפיצויים בעקבות ההחלטה שנפלה. בשולי הדברים נוסיף, כי אין בדעתנו להידרש לטענות שהועלו במסגרת צו המניעה שהוגש ביולי 2010, אשר במהותה היא תביעת שכר אשר איננה מקבלת ביטוי בכתבי הטענות שהן הבסיס לדיון בפסק דין זה.

40. לאור האמור התביעה נדחית. משנדחתה התביעה ישלם התובע לנתבעת הוצאות בסך של 2,500 ₪. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ב, 11 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.