1. לפני תביעה לקבלת פיצויים עקב נזקי גוף עקב תאונה שקרתה לתובעת ילידת 1.1.74 עת צעדה במדרכת העיר חולון. בכתב התביעה תוארה התאונה כדלקמן: ביום 8.6.07 בשעה 23:30 או סמוך לכך צעדה התובעת (בעודה בהיריון) על מדרכה ברחוב ביאליק 112, בחולון, יחד עם בעלה וילדיה. התובעת דרכה על מכסה ביוב שהתהפך לרגע. עקב כך רגלה נבלעה תוך הבור לכל אורכה. מוט אנכי אשר היה מקובע בתוך הבור , בעומק של 80 ס"מ, חדר לכף רגלה וגרם לקרע של רקמות וכלי דם. התובעת חולצה על ידי בעלה ללא יכולת תזוזה דריכה או הליכה.
2. התובעת טוענת בעיקר (ובין שאר סעיפי הרשלנות הכתובים בכתב התביעה) כי הנתבעת התרשלה כלפיה בכך שהותירה מדרכה המיועדת להולכי רגל עם מפגע: מכסה בור ביוב לא מחוזק ו/או לא מחובר לתושבתו ו/או לא מקובע ולא אטום ויצרו סכנה לעוברים ושבים ולהולכי הרגל . בנוסף, התובעת סבורה כי הנתבעת התרשלה גם כי לא סימנה את מקום המכשול ולא הזהירה אודותיו.
3. הנתבעת היא הרשות המקומית, חולקת בסיכומיה אודות נסיבות התאונה, על הטענה כי התרשלה, על שיעורי הנכות הרפואית והתפקודית וכן על אומדן הנזק.
4. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם וכן העידו לפניי התובעת, בעלה מר אפריים ארונוב אשר היה עד לתאונה וכן מר יובל אוזן, מנהל העבודה בצוות הדרכים אצל הנתבעת. הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.

נסיבות התאונה:

1. התובעת העידה אודות נסיבות התאונה: כי מכסה הביוב היה נראה סגור לעיני הולכי הרגל אולם כאשר עברה עליו המכסה התהפך באופן כזה שכל הרגל נכנסה פנימה ושם גם היה מוט שנכנס לתוך רגלה השמאלית. המכסה התהפך לצד השני, כאשר כל רגל שמאל כולל השוק שלה היו בפנים ולאחר מכן בעלה חילץ אותה.
2. בעלה של התובעת העיד כי, התהלך לפני אשתו עם ילד אחד והיא הייתה מאחוריו עם ילד אחר. ואז פתאום שמע נפילה וצעקה ממנה, הסתובב וראה שרגל אחת שלה בתוך הבור ורגל ימין הייתה מחוץ לבור. כאשר הוא הלך על המדרכה לא דרך על המכסה שנחזה להיות סגור אלא התהלך מסביב. העיד כי המכסה יצא ממקומו לגמרי.
3. בעלה של התובעת צילם תמונות מקום האירוע. העיד כי הן צולמו יומיים או שלושה לאחר המקרה, אפילו הנעליים שלה נותרו שם ביום צילום התמונות. הוא צילם את התמונות בלי אשתו ואז התקשר לעירייה לדווח על הנפילה על מנת שיתקנו הדבר. לא זכר בדיוק אם מועד צילום התמונות היה כעבור יומיים או אחת עשר ימים. היה עסוק בימים הסמוכים לתאונה בטיפול באשתו ולכן לא התקשר באותו יום של האירוע.
4. אני מקבל את גרסתה של התובעת אודות התרחשות התאונה, גרסה זו אומתה גם על ידי עדות בעלה וגם על ידי מנגנון החבלה על פי התיעוד הרפואי. כמו כן גם צורפו תמונות ממקום האירוע וכן אודות פגיעתה של התובעת ברגלה.

אחריות הנתבעת:

1. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי אין לקבל את גרסת התובעת לקרות המקרה משום שלא יתכן כי מכסה הביוב יישאר פתוח במשך 11 ימים עד שיבחינו בו עוברי אורח וידווחו על המפגע לעירייה. אם התובעת ובעלה היו מדווחים באופן בהול על התאונה, העירייה הייתה שולחת מיד צוות לתיקון. הנתבעת לא קיבלה עובר לתאונה התראות אודות מפגע או תלונות וגם בסמוך לאחר האירוע לא התקבלה פנייה כזו, ומשנודע לה היא דאגה להציב מחסום סביב הבור ותוך יממה הוחלף המכסה. משלא קיבלה התראה או הודעה אודות המפגע לא יכולה הייתה למנוע אותו ועל כן אין להטיל לפתחה אחריות.
2. סבורני כי אין מחלוקת של ממש בדבר קיום המפגע במקום בו נפלה התובעת. המפגע גם תוקן על פי עדות מר יובל אוזן. מדובר היה במכסה ביוב שנחזה להיות סגור ועל כן לא ניתן היה לדעת שהוא מהווה מכשול. מר יובל אוזן העיד בהגינותו כי צוות העובדים מסייר בעיר ובמדרכות אולם לא בודקים כל מכסה ביוב אם הוא סגור או פתוח. מכסה כזה אם הוא סגור היטב לא יכול להיפתח כאשר אדם דורך עליו.
3. הנתבעת כרשות מקומית אמונה על בטיחות ותקינות המדרכות אשר בתחומה ובכלל זה, ובשל הסכנה הרבה הטמונה בדריכה על גבי מכסי ביוב, בדיקת תקינותם של מכסים אלו על מנת שתאונה כגון זו שהתרחשה במקרה דנן- לא תישנה. כל זאת מכוח פקודת העיריות – החובה להסרת מכשולים במדרכות המיועדות להולכי רגל. על כן סבורני כי לא רק כי קיימת חובת זהירות מושגית אלא אף קיימת חובת זהירות קונקרטית- אשר במקרה דנן, הופרה. מר יובל אוזן הודה כי צוות הסיירים מטעמו כלל לא בודק תקינות של מכסה ביוב הנחזה להיות סגור. לשיטתי מדיניות זו יש לשנות בשל השימוש הרב שנעשה במדרכות על ידי משתמשי הדרך, בהם ילדים, קשישים, נשים הרות וציבור רב אשר עלול להיחשף לסכנה מוסתרת שתוצאותיה קשות.
4. מקום לא נעשית בדיקה יזומה של מכסי הביוב הרי שלא ניתן לקבוע כי מדובר בתאונות מן הסוג שלא ניתן למנוע מראש או לצפותן. מכסה ביוב יכול להישחק, להתבלות, חיבוריו עלולים להיפגע, הפרשי הגבהים וסדקים במדרכות עלולים לפגוע בו. משבחרה העירייה מלכתחילה לא לבדוק תקינותם של מכסים אלו הרי היא חשפה את ציבור משתמשי הדרך לסכנה ואף נטלה על עצמה ביודעין את הסיכון בחיובה באחריות בנזיקין במקרים כגון המקרה שלפניי. לפיכך על הנתבעת לפצות התובעת בגין נזקיה.

אשם תורם:

1. לא מצאתי לייחס לתובעת כל אשם תורם בגין נסיבות המקרה שלפניי. מדובר היה במכשול מוסתר, מכסה ביוב אשר היה נראה תקין. התובעת העידה כי היא צעדה בעודה בהיריון יחד עם בנה על המדרכה ולא הוכח כי התובעת מיהרה או התרשלה בדרך אחרת בעצמה.

נכות רפואית:

1. הצדדים הגידו חוות דעת רפואיות מטעמן. התובעת הגישה חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר דרור רובינסון, אורתופד מומחה אשר בדק את התובעת והעריך נכותה הצמיתה בשיעור של 19% בגין פגיעה אורתופדית ופלסטית. הנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה שנערכה על ידי ד"ר עמיהוד ששון , אורתופד מנתח אשר בדק את התובעת וקבע כי נכותה הצמיתה של התובעת היא בשיעור של 5% בלבד עקב צלקת אסטטית שאינה תפקודית.
2. הצדדים הסכימו למנות את ד"ר דניאל ריבא מומחה לכירורגיה אורתופדית אשר בדק את התובעת. בחוות דעתו ציין המומחה כי התובעת משתמשת בחבישת לחץ על הקרסול ועל כף הרגל. בהליכה רגילה קיימת צליעה קלה על רגל שמאל. בהליכה על קצוות הבהונות והעקבים מתקשה ברגל שמאל. מתק שה מאד בניתור על הרגל השמאלית בהשוואה לרגל הימנית. בהיבט הפנימי של כף רגל שמאל ישנה צלקת באורך 10 ס"מ. הצלקת היא מעט היפר טרופית. בניקוש עליה מתקבלת תגובת כאב ברורה. המומחה סבור כי התובעת עדיין סובלת ממגבלה ורגישות במקום הצלקת וכן מהגבלה קלה בתנועתיות. על כן העריך את נכותה בשיעור של 10% לפי סעיף 75 (1) ב' וציין כי: גובה הנכות משקף את הנכות בתחום הפלסטי והאורתופדי יחד.
3. הנתבעת טוענת כי הנכות אשר קבע מומחה בית המשפט עוסקת אך בגין הצלקות וגם בתשובות לשאלות ההבהרה קבע המומחה כי אין להעניק נכות תפקודית שכן מדובר נכות פלסטית בעיקרה. התובעת סובלת מהגבלה קלה בקרסול.
4. אינני מקבל את טענת הנתבעת לעניין זה וקובע כי נכותה הרפואית והאורתופדית של התובעת היא בשיעור 10%. בחוות דעתו של המומחה מפורטים תלונותיה של התובעת (אשר חזרה עליהם בעדותה ונמצאו מהימנים בעיני. בנוסף המומחה ציין כי התובעת סובלת מהגבלה בהליכה עד כדי צליעה, מהגבלת תנועות מרגישות בבדיקות ומכאבים. הצלקת מכאיבה ולא רק מכערת את רגלה של התובעת. גם הטיפולים הרבים ותהליך ההחלמה מהניתוח מלמדים יחד כי מדובר בנכות אורתופדית ולא אך אסטטית בלבד.

נכות תפקודית:

1. התובעת העידה כי התפרים החלימו אולם כאביה נותרו, לאחר כל עשר דקות הליכה צריכה לנוח. הצלקת פחות מפריעה לה יותר הכאבים, הרגל מתנפחת במאמץ ואז היא נדרשת להרים את הרגל ולנוח. כמו כן, עובר לתאונה העידה כי עבדה כמנהלת חשבונות , כרכזת כוח אדם. עבודה משרדית, בישיבה אך לפעמים נדרש ממנה לצאת ולערוך ביקורי בית. את מרבית העבודה יכולה הייתה לבצע בישיבה. מרגישה לאחר ישיבה ארוכה תחושת נימול ברגל.
2. הוסיפה התובעת כי כיום עובדת, שבה להיקף של חצי משרה שנה עובר לעדותה, כשלוש שנים לאחר התאונה. בנוסף, העידה כי פוטרה בשל מצבה הרפואי, שלא יכולה הייתה לשוב לעבודה מיד לאחר התאונה כי הייתה על כיסא גלגלים ובמשרד היו צריכים מי שיאייש את המשרה במקומה. העידה כי בגלל מצב הרגל לא יכולה הייתה לשוב לעבודה.
3. התובעת הצהירה אודות קשייה ומכאובה הן בתצהיר עדותה הראשית והן בבית המשפט, הצהרות אלו אומתו על ידי מומחה בית המשפט ועל ידי התיעוד הרפואי. התובעת עבדה עובר לתאונה כמנהלת חשבונות, עבודה משרדית, אבל העידה כי גם בעבודה זו נדרשה לעבוד מחוץ למשרד לבצע ביקורי בית כחלק מהעבודה והליכות, דבר שלאחר התאונה התקשתה בו.
4. מכל האמור לעיל, מצאתי לנכון לקבוע כי נכותה התפקודית של התובעת בשיעור נכותה הרפואית, קרי- 10%.

הפסדי השתכרות לעבר:

1. התובעת צרפה שלושה תלושי שכר לפיהן השתכרה בשכר ברוטו של 2,500 ₪ נכון לערב התאונה. שכר זה אינו במחלוקת. על כן שערוכו ליום זה הנו בסך של 3,331 ₪ (נכון ליום זה בתוספת הצמדה בלבד). כמו כן התובעת העידה כי שכר זה היא מקבלת כיום לאחר ששבה לעבודתה כשלוש שנים לאחר התאונה.
2. התובעת מייחסת פיטוריה לתאונה אולם לא צרפה מכתב מעסיק אשר יכול לתמוך בטענה זו. נסיבות פיטוריה נסתרות במיוחד במצב בו פוטרה עת הייתה בהיריון, דבר שמצריך תהליך מיוחד על פי החוק.
3. אני מקבל את חישובי התובעת בסיכומיה לעניין הפסד השתכרות לשלושה וחצי חודשים, מיום התאונה ועד ליום 31.7.07 וכן מיום 26.3.09 ועד ליום 30.6.09 בגין ניתוח ברגלה. כתקופת אי כושר מלאה: 3.5 X 3,331 ₪ = 11,658 ₪. מעבר לתקופה זו לא מצאתי לנכון לקבוע פיצוי פני עבר מפאת העדר הוכחה נוספת.

הפסדי שכר לעתיד:

1. מומה ונכותה של התובעת היא בעלת השלכה תפקודית ומשפיעה במידת מה על כושר השתכרותה ועל הסיכון אם תפוטר מעבודתה הנוכחית. אולם אין להתעלם כי עיקר עבודתה של התובעת משרדית, והיא השתלבה במסגרת תעסוקתית, גילה הצעיר של התובעת ומקצועה – מנהלת חשבונות ורכזת כוח אדם אשר בוודאי תוכל להשתלב גם במסגרות אחרות.

1. על כן בין שקילת מכלול הטענות לכאן ולכאן, מצאתי לקבוע פיצוי גלובלי ולא על דרך חישוב אקטוארי מלא. מצאתי מקום להעמיד את אובדן כושר השתכרותה העתידית של התובעת עקב התאונה בסך של 50,000 ₪ בנסיבות מקרה זה.

הוצאות נסיעה, רפואיות ושונות, לעבר ולעתיד:

1. התובעת צרפה לראיותיה קבלות בגין טיפולים ועזרים בסך של 3,932 ₪ אותם יש להשיב לה. התובעת נאלצה להגיע לטיפולים רפואיים כפי המצוין בתיעוד הרפואי ויש להתחשב בכך. כמו כן, סבורני כי התובעת תידרש למשככי כאבים ולנסיעות נוספות בעתיד לבחינת מצב רגלה. על כן בעבור פרק זה אני סבור כי יש לפצות התובעת בסך של 10,000 ₪ בעבור נסיעות והוצאות רפואיות ושונות פני עבר ועתיד.

עזרת הזולת:

1. אני סבור כי יש מקום לפצות התובעת רק עבור תקופת העבר, התקופה בו נדרשה להחלים בתקופת אי הכושר ובתקופת השיקום לאחר הניתוח בסכום כולל של 8,000 ₪.

כאב וסבל:

1. התובעת אושפזה עקב התאונה למשך חודש, שהתה בכיסא גלגלים, נותרה עם צלקת מכאיבה ומכוערת באורך של 10 ס"מ אינה יכולה להתהלך בנעלי עקב וסובלת מכאבים רבים בשל הפגיעה. על כן אני קובע את הפיצוי בגין תאונה זו בסך של 45,000 ₪.

סוף דבר:

1. הנתבעת תשלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 124,658 ₪. בנוסף תישא הנתבעת בשכר טרחת המומחים הרפואיים בהם נשאה התובעת לצורך הוכחת תביעתה על פי קבלות, סכומים אלו ישוערכו מיום התשלום על ידי התובעת ועד ליום התשלום בפועל על ידי הנתבעות. בנוסף תשלם הנתבעת אגרות בית המשפט ושכר טרחת עו"ד התובעת בשיעור של 25,000 ש"ח. כל הסכומים שנפסקו יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל.
2. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים. פסק הדין ניתן היום בהעדר הצדדים. המזכירות תדאג לשלוח העתק לכל אחד מהצדדים.

ניתן היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים.