1. בפני עתירת התובע למתן צו פינוי וסילוק יד הנתבעים מס' 1 – 3 מקרקע המהווה חלק ממקרקעין בגודל 4,000 מ"ר שבבעלותו, והידועים כחלקה מס' 114 בגוש 18453 מאדמות מועצה אזורית משגב (להלן: "חלקה 114"), גבולות חלקה 114 ותחומי הסגת הגבול סומנו על גבי מפה מצבית שצורפה כנספח ב' לכתב התביעה.
2. בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום. מטעם התביעה העידו שני עדים: המודד הינו אשרף, אשר ערך את המפה המצבית מיום 20.1.08 וערך את חוות דעת מיום 26.11.10, וכן העיד התובע עצמו. מטעם הנתבעים לא הובאו עדים. הוגשו סיכומים בכתב והתיק הובא בפניי לצורך הכרעה.
3. עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובע הוא הבעלים הרשום והבלעדי של חלקה 114; חלקה 114 (שנוצרה עקב חלוקת חלקה 65 המקורית במסגרת הליכי הסדר) הייתה שייכת לאביו המנוח של התובע והוא קיבל אותה בירושה וכן בעסקת מכר ללא תמורה; שלושת הנתבעים הינם אחים; נטען כי הנתבעים מס 1 ו- 2 פלשו לשטח בגודל 1,216 מ"ר משטח חלקה 114, תפסו בו חזקה, נטעו בו עצי זית, ומעבדים אותו ומפיקים ממנו רווח, ללא זכות שבדין וללא הסכמת התובע; נתבע מס' 3 פלש לשטח בגודל 1,078 מ"ר משטח חלקה 114, נטע בו עצי זית, ומעבד אותו ומפיק ממנו רווח, בניגוד לדין ובניגוד לרצונו של התובע; לשם המחשת מימדי הפלישות לחלקה 114, צירף התובע מפה מצבית מיום 20.1.08 שנערכה ע"י המודד המוסמך הנו אשרף לפיה השטחים המסומנים כתת חלקה 114/1 וכתת חלקה 114/2 במפה המצבית מהווים את שטחי הפלישה של הנתבעים לחלקת התובע; התובע פנה בדרישה לנתבעים לסלק את ידם מחלקה 114 אך ללא הועיל.
4. מנגד, טוענים הנתבעים מס' 1 ו- 2 כי הינם (ביחד עם נתבע מס' 3) הבעלים, המחזיקים והמעבדים של קרקע זו מזה עשרות שנים, אשר ירשו אותה מאביהם המנוח אשר ירש אותה מאביו (סבם המנוח); הקרקע מוחזקת ומעובדת על ידם באופן גלוי לכל תושבי הכפר ללא התנגדות ו/או טענות במשך עשרות שנים, והיום קיים בקרקע מטע זיתים שניטע ע"י אבי הנתבעים ביחד עם בני משפחה אחרים; הנתבעים מכחישים כי נעשתה אליהם פניה מצד התובע ו/או מי מטעמו; נטען כי הקרקע נשוא התביעה הינה בבעלות והחזקת אנשים נוספים שלא נכללו בכתב התביעה כנתבעים, על כן יש למחוק את התביעה מטעם זה בלבד; לסיום נטען כי התביעה התיישנה (ללא שפורטו נימוקים לטענה זו).
5. נתבע מס' 3 הגיש כתב הגנתו בנפרד במסגרתו הכחיש את כל טענות התובע. נטען כי טענת "הפלישה" כפי שהובאה ע"י התובע הינה סתמית, בלתי מבוססת ואינה אמת; התובע לא פרט את מועד הפלישה המוכחשת ולא בכדי, שכן אין זה נכון כי הנתבע מס' 3 פלש לשטח השייך לתובע ונטע בו עצי זית אלא הוא מחזיק כדין בשטח מזה עשרות שנים ועצי הזית נטעו על ידו ו/או ע"י אביו מלפני עשרות שנים; אין לתובע זכויות בשטח בו מחזיק הנתבע מס' 3 הנמצא בכלל מחוץ לחלקה 114; הנתבע מס' 3 מחזיק כדין בשטח וכי מעולם לא נשמעה כל טענה בדבר פלישה או הסגת גבול; התובע אינו זכאי לסעד של סילוק יד מאחר והשטח אינו שייך לו מחד, ומוחזק מזה שנים רבות ע"י הנתבע מס' 3 אשר נטע בו עצי זית וטיפח אותו במשך השנים, מאידך.
6. התובע הגיש תשובה לכתבי ההגנה. נטען כי הבעלות על חלקה 114 נרשמה על שם התובע בשלושה שלבים בין השנים 2002-2006; המועד המדויק של הפלישה אינו רלבנטי מאחר והפלישה נמשכת מדי יום ומהווה פגיעה בזכות הקניין של התובע; אין משמעות לטענת הנתבעים כי הם נטעו עצי זית מזה עשרות שנים בשטח החלקה (דבר המוכחש) שהרי התובע רכש זכויות בחלקה 114 החל משנת 2002 ולפני כן לא היה לו מעמד בקרקע, ומי שהיה בעליה והחזיק בה קודם היה אביו המנוח; גם אם פלישת הנתבעים לקרקע החלה לפני שנת 2002 אין הדבר מקנה לנתבעים זכות כלשהי מאחר ומדובר בקרקע רשומה ומוסדרת. משכך גם אין מקום לטענת התיישנות.
7. המחלוקת העומדת להכרעה מורכבת משני אלה: האם חלקה 114 היא בבעלות התובע? והאם מי מהנתבעים פלשו לשטחה שלא כדין?

אדון ואכריע להלן בשאלות אלה בהתבסס על הראיות שהובאו והוראות הדין.

1. בפתח הדברים אתייחס לטענת התיישנות אותה העלו הנתבעים 1 ו- 2 "בחצי פה" בסעיף 18 לכתב הגנתם. סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") קובע כי כאשר מדובר במקרקעין מוסדרים לא חלה התיישנות לגבי תביעת זכות במקרקעין, ואילו כאשר מדובר במקרקעין לא מוסדרים תקופת ההתיישנות היא 15 שנים (סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"). עיון בנסח הרישום מיום 13.2.2006 (נספח א' לכתב התביעה) מלמד כי גוש 18453 חלקה 114 בגודל 4,000 מ"ר (שנוצר עקב חלוקת חלקה 65 המקורית), עברה הליכי הסדר אשר הושלמו, ומלוא הזכויות בחלקה 114 נרשמו על שם התובע בפנקס הזכויות בלשכת רישום המקרקעין בנצרת בשלושה שלבים: מחצית הזכויות בחלקה נרשמו על שם התובע מכוח ירושה ביום 22.7.2002 ; 333/2000 חלקים משטח החלקה נרשמו על שם התובע בעסקת מכר ללא תמורה ביום 13.9.2004; 667/2000 חלקים משטח החלקה נרשמו על שם התובע בעסקת מכר ללא תמורה ביום 13.2.2006. לאור האמור לעיל, מאחר וביום הגשת התביעה היו המקרקעין, נשוא התביעה, מקרקעין מוסדרים לא ניתן להעלות כלל טענת התיישנות נגד הבעלים הרשום, ללא קשר למשך זמן האחזקה הנטען על ידי מי מהנתבעים בחלקה 114.
2. יתרה מכך, גם אם נניח כנכונה את טענת הנתבעים (שלא הוכחה כלל) לפיה סבם ואביהם המנוחים החזיקו בשטח חלקה 114 או חלק ממנה, הכשירו אותה והשתמשו בה במשך עשרות שנים עוד "בטרם עצמאות המדינה (1948)" (סעיף 13 לכתב הגנתם), ואף עשו כן עוד לפני ביצוע הליכי ההסדר, הרי עפ"י סעיפים 51 ו- 52 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט -1969 (להלן: "פקודת הסדר זכויות במקרקעין"), דיני ההתיישנות במקרקעין מאפשרים, בנסיבות מסוימות, מחד לסלק את ידו של הנתבע מהמקרקעין, אך מאידך לרשום אותו כבעלים גם אם אין לו זכות קניינית במקרקעין, וזאת במסגרת הליכי ההסדר (רכישת זכויות בעלות מכוח התיישנות מנחילה). לא הובאו ראיות מצד הנתבעים כי רכשו זכויות בעלות בשטח חלקה 114 או חלק ממנה (מקודם חלק מחלקה 65) מכוח התיישנות מנחילה במסגרת הליכי ההסדר של חלקה 65.
3. סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין קובע שמרגע שהקרקע הוסדרה, קרי הליך ההסדר הסתיים בקביעה סופית של פקיד ההסדר לגבי מיקומה הגיאוגרפי והסופי של החלקה וכן בהכרעה סופית ומוחלטת של זכויות הבעלות עליה, מתבטלת כל זכות הסותרת את אותו רישום. (ראו גם סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין הקובע כי רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה "ראיה חותכת" לתוכנו).
4. למעלה מן הדרוש אוסיף כי סעיף 159(ב) סיפא לחוק המקרקעין קובע כי מי שטענת התיישנות במקרקעין התגבשה לזכותו לפני תחילת חוק המקרקעין (1.1.1970), היא לא מתבטלת גם אם מדובר במקרקעין מוסדרים. לפי סעיף 5(ב) לחוק ההתיישנות תקופת התיישנות של מקרקעין מוסדרים היא 25 שנים. לאור האמור, על מנת שתעמוד לנתבעים טענת התיישנות היה עליהם להוכיח כי הם ו/או מי מבני משפחתם מחזיקים בחלקה 114 משנת 1945, דבר שלא נתמך על ידם בראיה כלשהי.
5. שאלת הבעלות והסגת הגבול

עפ"י הנטען בכתב התביעה התובע הינו בעלים רשום של חלקה 114 ששטחה 4,000 מ"ר. התובע טוען בסעיפים 5 ו-6 לכתב תביעתו כי הנתבעים פלשו לשטח כולל של 2,294 מ"ר משטח חלקה 114, נטעו בו עצי זית מהם מופק רווח, ומחזיקים בו שלא כדין (להלן:"שטח הפלישה"). להוכחת הפלישה הנטענת צירף התובע מפה מצבית של המודד הינו אשרף מיום 20.108 המדגימה את גבולות חלקה 114 ואת שטח הפלישה, בהפרדה בין הנתבעים 1 ו- 2 ובין הנתבע מס' 3 (השטחים המסומנים במפה 114/1 ו-114/2), בהתאמה). עוד הגיש התובע חוות דעת של המודד אשרף מיום 26.11.10 המדגימה את שטח הפלישה של הנתבעים לחלקה 114 באמצעות תשריטים על גבי תצלומי אוויר (תצ"א) ואת שלבי הפלישה של הנתבעים לחלקה 114 בהתבסס על השוואת שתי תצ"א של חלקה 114 משנת 1995 ומשנת 2006 לצורך הזמת טענת הנתבעים בדבר החזקה רבת שנים, עיבוד ונטיעת עצי זית בשטח הפלישה. עיון בכתב הגנתם של הנתבעים מס' 1 ו- 2 מלמד כי הם מודים, הלכה למעשה, כי הם מחזיקים ומעבדים "קרקע זו" (הכוונה לשטח המסומן 114/1 במפה המצבית, שכן הם לא צירפו מפה מצבית נגדית מטעמם אלא הגיבו לטענות התובע בהתבסס על המפה המצבית שהוגשה מטעמו), אך טוענים לבעלות על "קרקע זו" המוחזקת ומעובדת, עפ"י הנטען, ע"י בני משפחתם זה עשרות שנים. גם נתבע מס' 3 לא הגיש מפה מצבית מטעמו ומודה אף הוא כי הוא מחזיק "בשטח זה" (הכוונה לשטח המסומן 114/2 במפה המצבית מטעם התובע) אך לטענתו אין מדובר בפלישה אלא בהחזקה כדין בשטח המוחזק ומעובד על ידו ו/או על ידי בני משפחתו זה עשרות שנים. יש לציין כי מעבר לטענת "החזקה רבת שנים" ועיבוד שטח הפלישה (דבר המצוי במחלוקת) אף אחד מהנתבעים לא צירף אסמכתא מספקת המעידה על זכויות כלשהם בחלקה 114. די בכך כדי לקבוע כי התובע עמד בנטל הראיה והוכיח את בעלותו על חלקה 114 ואת הסגת הגבול של הנתבעים לשטח הפלישה.

1. יצוין כי הנתבע מס' 3 טען כי אין לתובע זכויות בשטח המוחזק על ידי הנתבע מס' 3 הנמצא בכלל בחוץ לחלקה הנטענת של התובע (סעיף 3 לכתב הגנתו), אך לא המציא כל ראיה המעידה על זכויות כלשהם בשטח המוחזק על ידו ואף לא הגיש מפה מצבית או חוות דעת מודד מוסמך שתתמוך בטענתו כי הוא מחזיק בשטח כדין ו/או כי השטח המוחזק על ידו מצוי מחוץ לגבולות חלקה 114.
2. כעולה מהנספחים שצורפו לסיכומי הנתבעים הוגשה על ידם תביעה לביהמ"ש המחוזי בחיפה ביום 30.5.13 נגד המדינה ונגד התובע בתיק דנן, במסגרתה הם עותרים לבטל את פסק הדין שניתן בה"מ 4790/95 בתיק הסדר ג'ולס/392 וכן בקשו להורות על תיקון גבולות בהליך הסדר. נטען ע"י הנתבעים כי יש לבטל את פסק הדין בה"מ 4790/95 מן הטעם כי התשריט שצורף לפסק הדין שינה את מצב המחזיקים בפועל במקרקעין בלא שניתנה למי שהחזיק בפועל את הזכות להתגונן; התרשים התעלם כליל מפסק דין קודם שניתן בעניינו של אבי התובעים המנוח במסגרת אותו תיק הסדר; שני התרשימים שצורפו לכל אחד מפסקי הדין הנ"ל אינם חופפים זה את זה, אלא יצרו מצב בפועל שיש להזיז את ההחזקה במקרקעין של רבים מתושבי כפר ג'ולס המחזיקים בקרקע באותו גוש ולפיכך נדרש לתקן את התרשימים כך שיהיו תואמים את מצב ההחזקה בפועל של כלל המחזיקים בקרקע.
3. עולה מהנספחים שצורפו לסיכומי הנתבעים כי זכויות התובע בחלקה 114 שגודלה 4 דונם נרשמו בין השנים 2002-2006 מכוח ירושת אביו ועסקאות מתנה עם קרוב משפחתו בהתאם לפסק דין שניתן בה"מ 4790/95 בתיק הסדר ג'ולס/392 ע"י השופט גרשון מבימ"ש המחוזי בחיפה מיום 26.1.97 אשר במסגרתו תוקן פסק דין של ביהמ"ש המחוזי חיפה (כב' השופט א.כהן) מיום 6.10.81 באופן שהתרשים השגוי שסומן ת/1 וצורף לאותו פסק דין (שהקנה בטעות למשפחת התובע שטח הגדול פי 10 מהמגיע להם, 40 דונם במקום 4 דונם) בוטל כך שהתרשים המתוקן שסומן ת/1 וצורף לפסק דין בה"מ 4790/95 בא במקומו. חלפו כ- 16 שנים וכעת טוענים הנתבעים כי התרשים המתוקן סותר תרשים שצורף לפסק דין שניתן בעניינם, באופן המחייב ביטול פסק דינו של השופט גרשון ותיקון גבולות של קרקע מוסדרת לאחר הליכי הסדר. מבלי להביע דעה כלשהי בסיכויי תביעה זו, ברי שכל עוד לא ניתן פסק דין המאשר כי נפלה טעות ברישום זכויות התובע בחלקה 114 בלשכת רישום המקרקעין והמורה על תיקון המרשם, הרי שאין בכך כדי לשנות תוצאות ההכרעה בתיק שבפניי.
4. סיכום:
5. מכל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומורה על סילוק ידם של הנתבעים 1-3 מכל שטח חלקה 114 אשר גבולותיה מסומנים במפה המצבית שצורף כנספח ב' לכתב התביעה, תוך 45 יום מיום קבלת פסק דין זה. הפגרה במניין הימים.
6. כמו כן אני מחייב את הנתבעים 1-3 לפנות את כל הבנוי והנטוע על החלקה הנ"ל ועל חשבונם המלא תוך 45 יום מיום קבלת פסק דין זה. לא יעשו כן, יהיה התובע רשאי לעשות כך בכוחות עצמו, ולתבוע מהנתבעים את מלוא העלות. הפגרה במניין הימים.
7. אני מחייב את הנתבעים הדדית לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ לתשלום תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"ג, 24 יוני 2013, בהעדר הצדדים.