כתב התביעה

זוהי תביעה שהגיש התובע (להלן "הבנק") נגד הנתבע, בהיותו ערב מוגן.

על פי כתב התביעה, הנתבע חתם ביום 5.7.2007 על ערבות להחזרת הלוואה בסך של 50,000 ₪ שנטלה החייבת – גב' ראניה רדא (להלן "החייבת") מן הבנק (להלן "כתב הערבות") וכן על "גילוי מידע לערב יחיד או מוגן" (להלן "דף גילוי המידע").

החייבת פיגרה בתשלומי ההלוואה וביום 2.10.2008 הגיש נגדה הבנק תביעה כספית (תא"ק 495-10-08). תביעה זו התקבלה ובעקבותיה נפתח נגד החייבת תיק הוצאה לפועל (מס' 05-02858-08-0). ביום 3.9.2009 ניתן על ידי רשם ההוצאה לפועל אישור על מיצוי ההליכים נגד החייבת, וזאת בהעדר תגובה מטעם הנתבע. ביום 5.11.2009, שלח ב"כ הבנק מכתב לנתבע, בו הודע לו על אישור מיצוי ההליכים נגד החייבת והוא נדרש לשלם את יתרת החוב. ביום 7.3.2010 ומשלא שולם החוב, הוגשה התביעה דנן, כאשר נכון למועד זה עמדה יתרת ההלוואה לה ערב הנתבע, כולל פיגורים, על סך של 58,051 ₪.

טענות הנתבע

טענת ההגנה המועלית על ידי הנתבע בבקשת הרשות להתגונן ובתצהיר שתמך בה, המהווה כתב הגנה, הינה שהבנק הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו באופן אשר גרם לנתבע להתקשר בחוזה הערבות עקב טעות שמקורה בהטעיה ובתרמית, הן מצד הבנק והן מצד החייבת ובעלה – אסעד רדא (להלן "אסעד").

לטענת הנתבע, שהינו רופא במקצועו, במקביל לעבודתו כרופא בבית החולים זיו הוא עבד גם במרכז הרפואי במג'דל שמס, כרופא וכמנהל המרכז הרפואי. בחודש יוני 2007 או בסמוך לכך, פנה אסעד לנתבע וביקש ממנו לחתום עבורו על ערבות להלוואה שהוא מבקש ליטול מן הבנק. הנתבע הכיר את אסעד דרך אדם בשם חוסין רדא - בן דודו של אסעד (להלן "חוסין"), שבאותו זמן עבד כנהג אמבולנס במרכז הרפואי האמור.

לטענת הנתבע, הוא מעולם לא הכיר את החייבת ומי שפנה אליו היה בעלה אסעד, שאמר שהוא מבקש לקחת הלוואה בסך של 50,000 ₪ לצורך עבודות שיפוצים.

הנתבע בירר עם אסעד ועם חוסיין אודות מצבו הכלכלי של אסעד ונמסר לו כי הוא "מסודר", עובד בהסעות ומצבו הכלכלי טוב. הדברים נאמרו גם בסמוך לפני כניסתו של הנתבע לסניף הבנק לצורך החתימה על הערבות, וזאת בפגישה שנערכה במרכז הרפואי, אשר ממוקם ליד סניף הבנק, בה נכחו אסעד, חוסיין, ואדם נוסף בשם פואד אלוואלי, שגם הוא עבד כנהג אמבולנס. באותה פגישה אמר אסעד כי הוא מבקש שהנתבע יערוב לו להלוואה לצורך עבודות שיפוצים וכי אין לו בעיות כלכליות והוא עובד ומשתכר יפה.

לאחר אותה שיחה, נכנס הנתבע לסניף הבנק ביחד עם אסעד. פקיד הבנק אמר לנתבע כי ההלוואה בסך של 50,000 ₪ ניתנת לאסעד למטרת עבודות שיפוצים, שהוא עובד, משתכר יפה ושאין לו בעיות כלכליות. מעבר לכך הפקיד לא הסביר דבר לנתבע. הנתבע נתן אמון בפקיד וחתם על המסמכים בידיעה שאלו הם הפרטים, כשלא נמסר לו העתק של כתב הערבות.

לטענת הנתבע, כשנה לאחר שחתם על הערבות התקשרו אליו מהבנק והודיעו לו שיש פיגורים בהחזר ההלוואה. הנתבע דיבר עם אסעד וזה אמר כי ידאג לסילוק הפיגורים ולתשלום ההחזרים חודשיים. לאחר תקופה מסוימת, קיבל הנתבע מכתב מב"כ הבנק, שם נמסר לו כי עדיין יש פיגורים בתשלומי ההלוואה. הנתבע שוחח עם אסעד ועם חוסיין ודרש מאסעד בתוקף לכבד את החזרי ההלוואה. רק אז, לאחר יותר משנה וחצי ממועד נטילת ההלוואה, אמר אסעד לנתבע כי ידבר עם אשתו – החייבת על מנת שתסדר את העניין ואז לראשונה נודע לנתבע כי מי שנטל את ההלוואה היתה החייבת ולא אסעד וכי הוא הוטעה על ידי אסעד ועל ידי פקיד הבנק.

הנתבע טוען כי הוא פנה מספר פעמים לבנק ונמסר לו שהתיק בטיפול עורך-דין ובמשך הזמן הנתבע חשב לתומו שהחוב משולם על ידי אסעד או אשתו החייבת. הנתבע מעולם לא ידע כי מתנהל תיק הוצאה לפועל נגד החייבת, אלא רק כשהומצא לו כתב התביעה בחודש בפרואר 2010 והוא לא נדרש להגיב לבקשה לאישור מיצוי ההליכים נגד החייבת.

הנתבע טוען כי רק לאחר שקיבל את כתב התביעה ועיין בהעתק כתב הערבות, נודע לו לראשונה כי מטרת ההלוואה הייתה למעשה כיסוי חוב בחשבון הבנק של אסעד, דבר שלא נאמר ולא הוסבר לו על ידי פקיד הבנק. הנתבע לא ראה את הרישום בכתב הערבות ולפיו ההלוואה תשמש לכיסוי חוב קיים של אסעד ולטענתו, קרוב לוודאי שרישום זה נעשה לאחר שהוא חתם על כתב הערבות ויצא מסניף הבנק. בנוסף לכך, בדף גילוי המידע לא נרשם כי פקיד הבנק גילה לנתבע שמדובר בהלוואה ניתנת לכיסוי חוב קיים. לטענת הנתבע, מדובר בהטעיה הגובלת במעשה תרמית, כאשר פקיד הבנק שיתף פעולה עם אסעד והציג לנתבע מצג כוזב ועל כן, יש להורות על ביטול הערבות.

תצהירי הצדדים

עד התביעה הוא אברהים מועתז – סגן מנהל מחלקה אישית וכללית בסניף מג'דל שמס, אשר בפניו חתם הנתבע על כתב הערבות ועל דף גילוי המידע (להלן "פקיד הבנק").

פקיד הבנק מכחיש בתצהירו את טענות הנתבע כי הטעה אותו, או רימה אותו, או שיתף פעולה עם אסעד, והוא טוען כי מדובר בטענות חסרות כל בסיס במציאות.

לטענת פקיד הבנק, הנתבע נכנס לסניף הבנק ביום החתימה על ההלוואה, כשהוא מלווה בחייבת ובאסעד בעלה. פקיד הבנק הסביר לנתבע באופן מפורט את מהות ההלוואה וכן את ההשלכות שיחולו עליו אם החייבת לא תעמוד בתשלומי ההלוואה. לאחר שהנתבע חתם על טפסי ההלוואה, הוא קיבל לידיו עותק מהם וזאת לאחר שהטופס מולא כנדרש בפניו ונחתם בהתאם.

הנתבע ידע גם ידע על מטרת ההלוואה, והוא חתם לצד (וכמעט על) סעיף 2 להסכם ההלוואה, שכותרתו "מטרת ההלוואה", שם נרשם בכתב יד "כיסוי חוב בבנק בחשבון בעלה". הנתבע הינו דוקטור מכובד בן 51 ונוכח ציון מפורש בכתב הערבות בדבר מטרת ההלוואה, וחתימתו של הנתבע לצד סעיף זה, יש לתמוה על טענתו בדבר הטעיה. הנתבע גם חתם בדף גילוי המידע על הצהרה ולפיה ניתנה לו הזדמנות סבירה לעיין בחוזה הערבות ובדף המידע לפני שחתם עליהם והוא ידע גם ידע על מיהות הלווה ועל מטרת ההלוואה.

עוד טוען פקיד הבנק כי הנתבע התעלם מדרישות תשלום שנשלחו אליו, לרבות ממכתב ב"כ הבנק מיום 5.11.2009, אותו מודה הנתבע שקיבל. הנתבע אף אישר בתצהירו כי הוא קיבל פניות טלפוניות מהבנק, ובמקום לגשת לבנק ולבדוק את מצב הדברים ביחס להלוואה, הוא סמך על אסעד שאמר לו שידאג לסלק את הפיגורים. לנתבע נשלחו מכתבים בחודש מאי ובחודש יולי 2008, אך הוא בחר להתעלם מהם ולא טען שלא ערב לחובות החייבת. גם לאחר הגשת התביעה נגד החייבת, נשלח לנתבע, בהיותו ערב מוגן, מכתב הצטרפות לתביעה, אך הוא לא טרח לפנות לבנק ולטעון שאיננו ערב לחייבת. אישור מיצוי ההליכים נגד החייבת ניתן לאחר שהנתבע לא הגיב לבקשה שנמסרה לו בהדבקה על דלת ביתו. בעניין זה הגיש הבנק גם את תצהירו של פקיד המסירה.

הנתבע ביקש לראות בתצהיר שתמך בבקשת הרשות להתגונן כתצהיר עדות ראשית. בנוסף לכך, הגיש הנתבע את תצהיריהם של חוסיין ושל אלוואלי, וכן הוא זימן לבית המשפט, ללא תצהירים, את החייבת ואת אסעד.

חוסיין מצהיר כי הוא בן דודו של אסעד וכי בין השנים 1999-2008 הוא עבד כנהג אמבולנס במרכז הרפואי אותו ניהל הנתבע. בחודש יוני 2007 ובמהלך עבודתו, הגיע אסעד למרכז הרפואי וביקש מהנתבע לחתום לו כערב על הלוואה מהבנק לצורך שיפוצים. הנתבע שאל את חוסיין על מצבו הכלכלי של אסעד וחוסיין השיב כי אסעד עובד כנהג משאית ומשתכר כ- 7,000 ₪ ומצבו הכלכלי טוב ואין לו בעיות כלכליות. גם אסעד מסר באותה פגישה באופן החלטי שאין לו בעיות כלכליות. מאותה שיחה היה ברור לחלוטין שמי שרוצה לקחת את ההלוואה זה אסעד, למטרת שיפוצים. אשתו של אסעד (החייבת) לא נכחה בשיחה ולא הוזכרה בה כלל. לאחר אותה שיחה ראה חוסיין שהנתבע ואסעד נכנסים לסניף הבנק הממוקם ליד המרכז הרפואי.

אלוואלי מצהיר כי הוא מכיר את אסעד באופן אישי וכי גם הוא עבד כנהג אמבולנס במרכז הרפואי המועד הרלוונטי. באשר לתוכן אותה פגישה שקדמה לחתימת הערבות, מצהיר אלוואלי הצהרה זהה לחלוטין לתצהירו של חוסיין.

דיון והכרעה

אין חולק כי הנתבע חתם ביום 5.7.2007 על כתב הערבות ועל דף גילוי המידע. המדובר בערבות של ערב מוגן, כהגדרת מונח זה בחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן "חוק הערבות"), משמע – ערב יחיד שבחוזה הערבות שבינו לבין הנושה נקוב סכום שאינו עולה על 86,059.99 ש"ח.

סעיף 22 לחוק הערבות, מטיל על הבנק חובת גילוי של פרטים לערב יחיד לפני כריתת חוזה הערבות ובכלל זה – סכום החיוב של החייב, שיעור הריבית, תקופת החיוב, היות הערב ערב יחיד או מוגן, מספר הערבים והיות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים.

מהראיות שהובאו לביל המשפט ומהעדויות שנשמעו עולה, כי הבנק עמד בחובתו האמורה. כתב הערבות ודף גילוי המידע, עליהם חתום הנתבע, מפרטים כדבעי את כל הפרטים שהיה על הבנק לגלות לנתבע, בהיותו ערב מוגן.

מנגד, הנתבע לא הוכיח טענתו כי הבנק נהג כלפיו במרמה או בהטעיה. הטוען טענות הגנה מסוג זה - עליו הראיה, כאשר עול ההוכחה לעניין טענת מרמה הינו כבד למדי (ראה: י. קדמי, על הראיות, מהדורה תש"ע 2009 חלק רביעי עמ' 1748).

הנתבע איננו חולק על כך שהוא חתם על כתב הערבות ועל דף גילוי המידע, וטענות ההטעיה והתרמית שהוא מעלה מתמקדות בשלושה היבטים:

ראשית – הוא טוען כי נאמר לו שהערבות ניתנת לאסעד ורק מאוחר יותר התברר לו כי מדובר בערבות לאשתו של אסעד.

שנית – הוא טוען שנאמר לו שמטרת ההלוואה היא עבודות שיפוצים.

ושלישית – הוא טוען שנאמר לו שמצבו הכלכלי של אסעד טוב.

טענות אלה של הנתבע, נסתרו אחת לאחת:

באשר לטענת הנתבע שנאמר לו שהערבות ניתנת לאסעד ורק בדיעבד נודע לו שמדובר בערבות לחייבת:

טענה זו של הנתבע עומדת בסתירה לכתב הערבות ולדף גילוי המידע עליהם חתם, שם צוין במפורש כי הלווה שלו ערב הנתבע היא רדא ראניה, כאשר בדף גילוי המידע הנתבע אף חתם לצד שמה של החייבת.

זאת ועוד, בניגוד לטענת הנתבע בתצהירו, ולפיה הוא נכנס לסניף הבנק על מנת לחתום על הערבות "ביחד עם אסעד וישבנו שנינו מול פקיד הבנק", הרי שבעדותו בבית המשפט אישר הנתבע כי החייבת נכחה גם היא במעמד החתימה על הערבות מול פקיד הבנק, וכי היא חתמה על המסמכים (עמ' 15 שורות 18-20, 23-26 לפרוטוקול). משנשאל לפשר הסתירה, אישר הנתבע כי הוא אכן ידע שיש לחייבת קשר להלוואה זו (עמ' 15 שורות 31-32 לפרוטוקול), תוך שהסביר, באופן שלא הניח את הדעת, כי הוא חשב שהיא חותמת על ההלוואה הואיל ומדובר בחשבון משותף שלה ושל אסעד וכי "צריך שאשתו תהיה שם רק בשביל הפרוטוקול" (עמ' 16 שורות 8-10, 19-20 לפרוטוקול).

טענתו של הנתבע בעניין זה נסתרה גם בעדותו של אסעד. זה העיד, בניגוד לנאמר על ידי הנתבע בתצהירו, כי הוא נכנס לבנק עם אשתו וישב איתה ועם הנתבע מול הפקיד (עמ' 30 שורות 15-20 לפרוטוקול). עוד הוא העיד, ברחל בתך הקטנה, כי הנתבע ידע שמדובר בערבות לאשתו. כך בעמ' 33 שורה 29 לפרוטוקול:

"... הוא יודע שההלוואה למספר חשבון של אשתי. הוא יודע"

ובעמ' 34 שורות 22-23:

" אמרתי לו שאני רוצה לקחת הלוואה מהבנק לחשבון של אשתי... הסברתי לו שאני לוקח הלוואה בחשבון של אשתי".

ובעמ' 35 שורות 13-16 לפרוטוקול:

"אני לא רימיתי אף אחד, אני אמרתי בפירוש, אני באתי אליו ואמרתי לו שאני רוצה לקחת הלוואה ואני רוצה ערב, אמר לי בסדר גמור, שאל מה אני רוצה את ההלוואה, אמרתי לו שאני צריך את זה לשיפוצים, נכנסנו אני והוא, אמרתי לו שלמחרת אבוא עם אשתי לבנק והוא יבוא איתנו לחתום, אמר לי למה אשתי, אז אמרתי לו שהחשבון על שם אשתי. זה מה שאני אמרתי".

באשר לטענת הנתבע כי נאמר לו על ידי פקיד הבנק שמטרת ההלוואה היא שיפוצים ולא נאמר לו שמטרתה כיסוי חוב בחשבון אסעד:

כאמור, בכתב הערבות צוין במפורש, בפרק הדן במטרת ההלוואה, כי הקרן ניתנת למטרת "כיסוי חוב בבנק בחשבון בעלה". מדובר בכיתוב בולט ומובחן, באשר הוא נעשה בכתב יד ובאותיות גדולות ביחס לטופס המודפס של כתב הערבות. הנתבע אישר בבית המשפט כי הוא אכן חתם לצד מילים אלה (עמ' 11 שורות 15-22 לפרוטוקול) ועולה מן המסמך שהוא נדרש לחתום בכל מקום בו הוספו על גבי הטופס מילים בכתב יד.

בניגוד לטענת הנתבע בתצהירו, שהועלתה רק כסברה ובשפה רפה, ולפיה הוא לא ראה שנרשם בכתב הערבות שמטרת ההלוואה היא כיסוי חוב וכי קרוב לוודאי שמילים אלה הוספו לכתב הערבות רק לאחר שחתם עליו ויצא מן הבנק, הרי שאסעד העיד כי הן היו רשומות במסמך והוא ראה זאת (עמ' 36 שורות 6-9 לפרוטוקול).

מכל מקום, אם חתם הנתבע על כתב הערבות ולצד אותן מילים בלא שקרא אותן, אין לו להלין אלא על עצמו ואין בכך כדי להוות הגנה, וזאת בפרט בהתחשב בעובדה שמדובר באדם מבוגר ומשכיל, רופא במקצועו, כשעל פי עדותו אין זו הפעם הראשונה שהוא חותם על ערבות (עמ' 13 שורות 7-8 לפרוטוקול).

בכל הנוגע לנסיבות ההחתמה - עדותו של פקיד הבנק בבית המשפט היתה עדות מהימנה ועקבית, היא לא נסתרה ונתתי בה אמון. הפקיד העיד כי הנתבע הגיע עם החייבת ועם אסעד לסניף הבנק על מנת לחתום על הערבות, הוא הסביר לנתבע את מהות ההלוואה וכי מדובר בהלוואה שמטרתה כיסוי חוב בחשבון אסעד והדבר אף נרשם במפורש בכתב יד על גבי כתב הערבות, תוך שהנתבע חתם לצד מילים אלה. הנתבע אישר את הפרטים לפני שחתם על המסמכים ולאחר מכן קיבל העתק שלהם (עמ' 7 שורות 10-11, 23-24 עמ' 8 שורות 6, 9-10 לפרוטוקול).

יתר על כן, בניגוד לטענת הנתבע, כי פקיד הבנק הסביר לו שמטרת ההלוואה היא לשיפוצים, אסעד העיד כי הפקיד כלל לא אמר זאת לנתבע. הפקיד ישב עם הערב ועם אסעד ואשתו במשך 10 דקות, וידא עם הנתבע שהוא מבין שהוא חותם כערב להלוואה ולא אמר לנתבע כי מדובר בהלוואה לשיפוצים. רק לאחר שהנתבע אישר לפקיד שהוא מבין על מה הוא חותם, החתים אותו הפקיד על המסמכים. עוד העיד אסעד כי הוא, ולא הפקיד, אמר לנתבע שהוא מתכוון להשתמש בכספי ההלוואה לשיפוצים (עמ' 30 שורות 22-23, עמ' 31 שורות 19-21, עמ' 33 שורות 31-32, עמ' 34 שורות 30-31, עמ' 37 שורות 2-3 לפרוטוקול).

באשר לטענת הנתבע שפקיד הבנק אמר לו שמצבו הכלכלי של אסעד טוב -

טענה זו הנתבע, נסתרת מניה וביה מאותו כיתוב שכאמור צוין במפורש על גבי כתב הערבות, באופן בולט ומובחן - בכתב יד, שלצדו חתם הנתבע, ולפיו מטרת ההלוואה הינה כיסוי חוב בחשבונו של אסעד. כיסוי חוב איננו מתיישב עם מצב כלכלי טוב.

יתר על כן, הדעת נותנת שפקיד הבנק ממילא לא יידרש לפרט דבר על מצבו של מי שאיננו נוטל ההלוואה שלחיוביו ערב הנתבע.

לסיכום – הבנק הוכיח כי הוא עמד בחובת הגילוי המוטלת עליו. המידע פורט כדבעי בכתב הערבות ובדף גילוי המידע והעדפתי את עדותו של פקיד הבנק בעניין נסיבות ההחתמה וההסברים שניתנו על ידו לנתבע. הנתבע, מנגד, לא הוכיח טענתו כי הבנק הטעה או רימה אותו. מן העדויות עלה כי הנתבע ידע כי אשת הנתבע היא שנוטלת את ההלוואה לה הוא ערב, כאשר הוסבר לנתבע וצוין במפורש בכתב הערבות, כי ההלוואה ניתנת לשם כיסוי חוב בחשבונו של אסעד. הנתבע הינו אדם משכיל ומבוגר - רופא במקצועו, ובנסיבות אלה האפשרות שהוא לא הבין על מה הוא חותם, לא זו בלבד שאפשרות זו נסתרה בחומר הראיות ובעדויות שנשמעו, אלא שמדובר באפשרות שאיננה מסתברת.

ראיה נוספת לכך שאין ממש בטענת הנתבע בדבר אי גילוי, הטעיה או תרמית, עולה משתיקתו של הנתבע לאחר שהתברר לו, על פי טענתו, כי למעשה הוא ערב לחייבת ולא לאסעד בעלה:

הנתבע אישר בעדותו כי הוא קיבל את מכתב ב"כ הבנק מיום 2.7.2008 (נספח 9 לתצהיר פקיד הבנק), שם צוין במפורש כי הוא ערב לחייבת – רדא ראניה (עמ' 16 שורה 21 עד עמ' 17 שורה 2). הנתבע אישר בעדותו שם : "ידעתי מתוך המכתב שאני ערב לגב' רדא ראניה".

עוד אישר הנתבע בעדותו, כי הוא קיבל את מכתב ב"כ הבנק מיום 7.10.2008 (נספח 10 לתצהיר פקיד הבנק, ראה עמ' 19 שורות 19-31 לפרוטוקול). במכתב זה צוין במפורש כי החייבת הינה רדא ראניה. הנתבע אף הצהיר בתצהירו שבשיחה שניהל לאחר מכן עם אסעד, נאמר לו שמי שנטל את ההלוואה הייתה אשתו.

הדעת נותנת, כי מי שמתברר לו כי הוא רומה והוטעה לחשוב שהוא ערב לאדם אחד, בשעה שלמעשה הוא הוחתם כערב לאדם אחר, יפנה מיד לבנק וידרוש את ביטול הערבות. הנתבע, על פי תצהירו ועדותו, לא אמר דבר ולא עשה דבר בעניין זה, חרף חומרת הטענה (לתרמית או הטעייה), אלא רק פנה לאסעד בדרישה שיסדיר את החוב ואף אמר לב"כ הבנק "שאני אשתף פעולה עמו לצורך גביית החוב מאסעד ואשתו" (סעיף 8 לתצהיר הנתבע). משנשאל הנתבע בעניין זה בחקירתו הנגדית, הוא לא נתן כל תשובה שהניחה את הדעת ולבסוף גם אישר (בעמ' 17 שורות 30-31 לפרוטוקול):

"ש: אתה פעם שלישית לא עונה על השאלה, אני שואל שוב, ביקשת מהבנק לבטל את הערבות?

ת: לא פניתי לבנק כי הבנק אמר לי ללכת לבעל שלה"

יצוין כי גם הטענות הנוספות שהעלה הנתבע, ולפיהן הוא לא ידע, לפני שקיבל את כתב התביעה בחודש פברואר 2010, כי מתנהלים הליכי הוצאה לפועל נגד החייבת, נסתרו בבית המשפט. הנתבע אישר בעדותו כי ב"כ הבנק התקשר אליו והודיע לו על נקיטת ההליכים נגד החייבת בהוצאה לפועל (עמ' 19 שורות 1-9 לפרוטוקול).

יתר עם כן, באותו מכתב מיום 7.10.2008 (נספח 10 לתצהיר פקיד הבנק), שהנתבע אישר את קבלתו, צוין במפורש כי מדובר ב"הודעה לערב מוגן על נקיטת הליכים בעניין חובה של רדא ראניה..." וכי הנתבע רשאי להצטרף להליכים בתוקף היותו ערב מוגן. משנשאל הנתבע (בעמ' 19 שורות 17-18 לפרוטוקול): "אז האמרה שלך בסעיף 9 שאתה מעולם לא ידעת שמתנהל תיק הוצאה לפועל נגד אשתו, האמרה לא מדוייקת, הוא השיב:

"נכון, כל עוד היה הבנק מדבר איתי חשבתי שאפשר לסדר שהוא יחזיר את החוב לבנק".

מכל מקום, הנתבע הודיע בסיכומיו כי הוא חוזר בו מן הטענה הנוגעת לדרך קבלת אישור מיצוי ההליכים נגד החייבת בהוצאה לפועל.

סיכום

על יסוד האמור לעיל, ומשלא חלק הנתבע על גובה החוב, הריני מקבלת את התביעה ומורה לנתבע לשלם לתובע סך של 58,051 ₪ בתוספת ריבית בשיעור של 12.75% לשנה מיום הגשת התביעה (4.2.2010) ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, על הנתבע לשלם לתובע החזר אגרת בית משפט בסך של 726 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 4.2.2010 ועד למועד התשלום בפועל ובסך של 761 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 16.4.12 ועד למועד התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ש"ח.

הפיקדון שהפקיד הנתבע בתיק זה יועבר לתובע, באמצעות בא כוחו, וייזקף על חשבון הסכומים המפורטים לעיל.

ניתן היום, י"ד חשון תשע"ג, 30 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.