פסק הדין ניתן בתביעה שטרית שהגיש התובע נגד הנתבע בגין שיק מס' 11464955 על סך 100,000 ₪ מיום 20.4.09 (להלן: "השיק").

1. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן בצירוף שלושה תצהירים: תצהירו של הנתבע עצמו, תצהיר של אביו, מר אברהם בוטראשווילי (להלן: "אברהם") ותצהיר של מר אלון ראובן (להלן: "אלון"). התובע לא התייצב לדיון בהתנגדות שהגיש הנתבע, ולכן ניתנה לנתבע רשות להתגונן, אך זאת בכפוף לתשלום סך של 40,000 ₪ לתובע.
2. להלן עיקרי טענותיו של הנתבע בתצהיר שהוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות לביצוע השיק אשר הפך לאחר מתן הרשות להתגונן לכתב ההגנה בתיק:
   1. הנתבע מסר את השיק לאלון שאותו הוא מכיר מזה שנים ארוכות כשיק טובה על מנת להסדיר את יחסיו עם התובע שאותו הנתבע לא מכיר ולא ראה אותו מעולם. השיק נרשם לפקודת אלון בלבד, והנתבע הבין מאלון שהשיק לא אמור להיפרע, אלא לשמש סוג של בטוחה להחזר חוב של אלון לתובע.
   2. לאחר שנודע לנתבע שהשיק בכל זאת הופקד, דיבר עם אלון שאמר לו כי הוא עומד לשלם לתובע סכום נכבד בגין החוב.
   3. אלון ואברהם אמרו לנתבע כי במהלך חודש אפריל 2009, מיד לאחר החזרת השיק, הגיעו פעמיים לביתו של התובע ומסרו לו במזומן סך של 50,000 ₪ ולאחר מכן סך נוסף של 10,000 ₪. כן נודע לנתבע מאלון ואברהם כי בחודש מאי 2009 או בסמוך לכך הגיעו שוב לביתו של התובע והעבירו לו סך נוסף של 20,000 ₪ במזומן אשר תמורתו הסכים התובע בתחילה להחזיר את השיק, אך בשלב מסוים התחרט התובע, אמר שהוא רוצה לקבל 20,000 ₪ נוספים כנגד החזרת השיק, ואף החזיר את הסך של 20,000 ₪ בחזרה לאברהם.
   4. לאחר זמן מה נודע לנתבע להפתעתו כי התובע הגיש את השיק לביצוע. כשפנה הנתבע לתובע וביקש לדעת במה מדובר ואיך אפשר לסגור את העניין, אמר לו התובע כי כנגד תשלום סך של 40,000 ₪ יוחזר השיק לידיו.
   5. בעקבות זאת פנה הנתבע לאלון אשר ביקש לפרוס את החוב לארבעה תשלומים. בתחילת חודש ינואר 2010 פנה הנתבע לתובע ואמר לו כי אלון מציע לפרוע את החוב בסך 40,000 ₪ בארבעה תשלומים שווים. ואולם, לתדהמתו של הנתבע, הודיע לו התובע לפתע כי הוא רוצה את כל סכום השיק, אף שכבר קיבל סך של 60,000 ₪, והפנה אותו לעו"ד יורם כהן אשר מטפל בעניין.
3. בהחלטה שניתנה לאחר מתן הרשות להתגונן נקבע כי התצהירים אשר צורפו לכתב ההתנגדות ישמשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע בתיק.
4. לפי תצהירו של אלון, בשמונה השנים שקדמו להגשת התצהיר היו בינו לבי התובע יחסים עסקיים שבמהלכם הלווה לו התובע מדי פעם בפעם כספים בריבית גבוהה, מה שמכונה "שוק אפור". לטענתו של אלון בתצהירו, במהלך השנים הרוויח ממנו התובע סכומי עתק שהכפילו ושילשו את עצמם. אלון חזר על הטענות בתצהירו של הנתבע לגבי העברת השיק לביטחון בלבד, תשלום סך של 60,000 ₪ במזומן לתובע בחודש אפריל 2009, הפגישה הנוספת בביתו של התובע בחודש מאי 2009, הצעתו של אלון לשלם לתובע 40,000 ₪ בארבעה תשלומים שווים ועמידתו של התובע בחודש ינואר 2010 על פירעון מלוא סכום השיק. כן הוסיף והצהיר אלון כי במועד שבו הוגש השיק לביצוע היה נתק בינו לבין התובע, וזאת בעקבות מספר אירועים אלימים שבהם הגיע התובע לביתו של אלון במטרה לסגור עמו חשבון.
5. אברהם הצהיר כי במהלך חודש אפריל 2009 נודע לו לראשונה כי בנו, הנתבע, מסר לאלון את השיק שהגיע לידי התובע, ובעקבות זאת דרש מאלון שאותו הוא מכיר מזה שנים ארוכות, להחזיר את החוב ולפרוע את השיק. אברהם הצהיר כי הגיע יחד עם אלון לביתו של התובע פעמיים במהלך חודש אפריל 2009 וכי באותם מועדים שילם אלון לתובע את הסכומים הנ"ל במזומן. כן חזר אברהם על טענות נוספות המופיעות בתצהירו של הנתבע לגבי הפגישה מחודש מאי 2009 ולגבי השיחות שהתקיימו עם התובע לאחר הגשת השיק לביצוע.
6. להלן עיקרי טענותיו של התובע בתצהיר עדותו הראשית:
   1. התובע שהוא יהלומן במקצועו הכיר את אלון כ- 15 שנה לפני הגשת התצהיר ומעת לעת נהג להתקשר עמו בעסקאות הנוגעות לפעילותו של התובע כיהלומן.
   2. כשלוש שנים לפני הגשת התצהיר "עקץ" אלון את התובע (ולטענת התובע בתצהירו אין זה המקום לציין את פרטי המקרה), ובסופו של דבר חב אלון לתובע סך של 4,000,000 ₪ כעולה ממסמך שעליו חתם אלון המצורף כנספח א' לתצהיר.
   3. התובע אינו יכול לציין מועדים מדויקים מפאת גילו ולאור המצב הקשה שאליו נקלע ובו הוא שרוי מאז אותו "עוקץ" ועד היום, הן מבחינה נפשית והן מבחינה כלכלית. בשל מעשיו הנתעבים של אלון נפל התובע שהיה אדם אמיד למצב של פשיטת רגל ולחוסר כל ולאחרונה מצבו הבריאותי הוחרף.
   4. מאז מקרה ה"עוקץ" ועד למועד הגשת התצהיר העביר אלון לתובע סכומים שונים על חשבון התחייבויותיו. כשנה וחצי לפני הגשת התצהיר מסר אלון לתובע שלושה שיקים משוכים על ידי עו"ד בסך 100,000 ₪ כל אחד על חשבון החוב הכולל. השיק הראשון נפרע, ולפני פירעון השיק השני הגיע אלון לתובע וביקש לקבל לידיו את שני השיקים הנותרים תוך שהבטיח להעביר לתובע בהקדם סך של 200,000 ₪ בתשלום אחד על חשבון החוב הכולל. התובע הסכים לכך בשל מצבו הקשה והיות שרצה שאלון ימשיך לשלם לו על חשבון החוב.
   5. מספר חודשים לאחר התחייבותו של אלון הנ"ל ובעקבות פניות חוזרות ונשנות של התובע, העביר אלון לתובע שיק אחד בלבד על סך 100,000 ₪ המשוך על ידי הנתבע שאותו לא הכיר התובע כלל, והוא השיק שהוגש לביצוע בתיק זה. התובע ניסה להפקיד את השיק בחשבונו אך הוא חזר מסיבה של "אין כיסוי מספיק".
   6. התובע פנה לאלון, הסביר לו שהשיק סורב ודרש ממנו להמשיך ולשלם לו כספים על חשבון יתרת חובו הכוללת. התובע קיבל מאלון סך של 60,000 ₪ במזומן, ולאחר מכן הציע אלון לשלם לתובע 20,000 ₪ נוספים, אך זאת רק כנגד החזרת השיק. התובע התנגד לכך בתוקף ואמר שמבחינתו לא מדובר בפירעון השיק אלא בתשלומים על חשבון החוב כולו.
   7. לאחר תקופה נוספת, ומשראה התובע כי אלון לא מגיע כדי להסדיר את יתרת חובו הכוללת, הגיש התובע את השיק לביצוע. או אז התברר לתובע כי השם הרשום על השיק מחוק באופן מוזר וכי תעודת הזהות של הנתבע לא התאימה לשמו, כך שהתובע הסיק כי ככל הנראה התגלגל לידיו שיק מזויף.
   8. די בעיון קל בפרטי השיק כדי להיווכח שלא מדובר בשיק ביטחון אלא בשיק שניתן להפקידו ולשם כך נמסר לתובע.
7. בפתח דיון ההוכחות הודיעו באי כוח הצדדים כי 40,000 ₪ הועברו לידי התובע מקופת בית המשפט לאחר הגשת התביעה. בהמשך הדיון נחקרו המצהירים הנ"ל בחקירה נגדית, ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

דיון

1. אין חולק כי לאחר חילול השיק שילם אלון לתובע סכום כולל של 60,000 ₪ במזומן.
2. הנתבע והמצהירים מטעמו טוענים כי הסך של 60,000 ₪ הנ"ל שולם על חשבון פירעון השיק, בעוד שהתובע טוען כי הסכום שולם על חשבון החוב הכולל של אלון כלפיו, אשר עמד באותה עת לגרסת התובע על סך כמה מיליוני ₪.
3. אלון הצהיר כי בחודש אפריל 2009, מיד לאחר שנודע לו שהשיק חולל, העביר לתובע שני סכומים במזומן: סך של 50,000 ₪ ולאחר מכן סך נוסף של 10,000 ₪. אברהם הצהיר כי התלווה אל אלון בעת ביצוע התשלומים הנ"ל לתובע באפריל 2009. התובע הודה בתצהירו בקבלת סך של 60,000 ₪ במזומן לאחר חילול השיק, ואף שהצהיר כי אינו יכול לציין מועדים מדויקים מפאת גילו ומצבו הבריאותי, לא הכחיש כי התשלום אכן בוצע באפריל 2009, מיד לאחר חילול השיק.
4. אלון העיד בעמ' 13 ש' 18-17:

"אחרי יום שהשיק חזר התברר לי שהשיק חזר, הרמתי טלפון ביוזמתי ואמרתי לו שאני מצטער, השיק חזר ואני רוצה להביא לך כסף על החשבון, לתובע".

בהמשך התייחס אלון לפגישתו הראשונה עם התובע לאחר חילול השיק, שבה שילם לתובע את הסך של 50,000 ₪ (שם, ש' 22-20):

"אמרתי לתובע להביא לי את השיק והוא אמר שיש עוד חשבון, על השיק עצמו, ואז לא לקחתי את השיק. היה מגיע לו עוד 50,000 ₪".

1. מעדותיהם של אלון ואברהם עלה כי בשני המועדים שבהם העביר אלון את המזומנים לתובע בחודש אפריל 2009, היה אברהם במונית בעת שאלון מסר את הכספים לתובע, כך שאברהם לא שמע את חילופי הדברים בין אלון לבין התובע (ראו עדותו של אברהם בעמ' 8 ש' 26 עד עמוד 9 ש' 6 ועדותו של אלון בעמ' 13 ש' 11-6). עם זאת, אברהם חזר והעיד כי אלון אמר לו שהוא משלם את הכסף לתובע במטרה להשיב את השיק. ראו למשל עמ' 8 ש' 33-32:

"היה לו [לאלון] 50,000 ₪ ואמר שהוא הולך להביא את השיק של הבן שלך, על למעלה ונתן לו את הכסף".

מעבר לכך, עצם העובדה שאביו של הנתבע התלווה לאלון בעת ביצוע התשלומים לתובע בסמוך לאחר החזרת השיק, מעידה ולו לכאורה על הקשר שבין ביצוע התשלום לבין פירעון השיק.

1. אלון ואברהם הצהירו כי בפגישה שהתקיימה בחודש מאי 2009 הציעו לשלם לתובע 20,000 ₪ נוספים כנגד החזרת השיק, והתובע הסכים תחילה, אך בסופו של דבר התחרט ודרש לקבל כנגד החזרת השיק סך של 40,000 ₪, דהיינו את יתרת סכום השיק אשר טרם שולמה. התובע הודה בקיומה של הפגישה הנ"ל שבה הוצע לו לקבל סך של 20,000 ₪ כנגד החזרת השיק, אך לפי תצהירו הוא התנגד להצעה בתוקף ואמר שהתשלומים הם רק על חשבון החוב הכולל.
2. מעדותיהם של אברהם ושל אלון עלה כי שניהם היו נוכחים בפגישה הנ"ל שהתקיימה בביתו של התובע בחודש מאי 2009 (ראו עדותו של אברהם בעמ' 8 ש' 6-5 וש' 18-17 ועדותו של אלון בעמ' 13 ש' 32-31). אברהם תיאר בעדותו כיצד בתחילה הביע התובע את הסכמתו לקבל 20,000 ₪ כנגד החזרת השיק, אך לאחר מכן ובעקבות וויכוח קולני עם אשתו, אמר שהיא לא מסכימה לכך, ודרש לקבל סך של 40,000 ₪. ראו עמ' 8 ש' 8-6:

"הבאתי לו בבית 20,000 ₪ כדי להחזיר את השיק של הבן, והוא אמר שאין בעיה כי מגיע לו 40,000 ₪, 20,000 ₪ הוא עמד לקבל ואז הוא התווכח עם אשתו והוא לא הסכים אז הוא החזיר את הכסף. אשתו לא הסכימה ותשאלו אותו אם זה לא נכון".

כן ראו המשך עדותו של אברהם שם, ש' 13-10:

"... היו צעקות בבית, ואחרי זה הוא חזר בנימוס ואמר לי סליחה אשתי לא הסכימה, תביאו לי עוד 40,000 ₪. אני נתתי לו 20,000 ₪ כדי להחזיר את השיק של 100,000 ₪. ואחרי 10 ד' אשתו לא הסכימה וצעקה עליו, והחזיר לי את
ה- 20,000 ₪ מזומן ואמר לי סליחה רק כנגד 40,000 ₪".

1. אף שהיו סתירות מסוימות בעדויותיהם של הנתבע והמצהירים מטעמו, בית המשפט התרשם שלא מדובר בסתירות משמעותיות ושאין בכך כדי להשפיע על מהימנות העדויות בכל הנוגע לנסיבות ביצוע התשלום בחודש אפריל 2009 ולפגישה עם התובע בחודש מאי 2009.
2. הנתבע הצהיר כי מיד לאחר קבלת האזהרה בתיק ההוצל"פ פנה בעצמו לתובע שאמר לו כי כנגד תשלום סך של 40,000 ₪ השיק יוחזר לידיו. כן עולה מתצהיריהם של הנתבע והמצהירים מטעמו כי בעקבות השיחה הנ"ל פנו הנתבע ואברהם לאלון שאמר כי הוא מוכן לשלם את יתרת סכום השיק, 40,000 ₪, בארבעה תשלומים. התובע אמנם הצהיר כי אינו מכיר את הנתבע כלל, אך לא התייחס במפורש להצהרה הנ"ל שלפיה לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ ניהל עם הנתבע שיחה טלפונית והציע להחזיר לו את השיק כנגד תשלום סך של 40,000 ₪.
3. לאור כל האמור לעיל, הנתבע הציג עדויות וראיות שדי בהן כדי להצביע ולו לכאורה כי הסך של 60,000 ₪ אכן שולם לתובע על חשבון פירעון השיק. בכך העביר הנתבע את הנטל הראשוני המוטל עליו אל התובע אשר נדרש לבסס את טענתו כי התשלום בסך של 60,000 ₪ בוצע ללא כל קשר לשיק ועל חשבון החוב הכולל של אלון. כפי שיפורט להלן, התובע לא הרים נטל זה.
4. התובע לא מצא לנכון לפרט בתצהירו מהו אותו "עוקץ" שעשה לו אלון, והצהיר כי אין זה המקום לעשות כן. גם לגבי סכום החוב הסתפק התובע בהצהרה כללית וסתמית שלפיה אלון חב לו נכון למועד הגשת התצהיר סך של 4,000,000 ₪, מבלי להתייחס לסכומים המדויקים שהגיעו לידי אלון לטענת התובע בעקבות אותו "עוקץ", ומבלי לפרט כיצד ומתי הועברו הכספים של התובע לאלון. התובע אף לא צירף אסמכתאות כלשהן לגבי החוב, פרט למסמך אחד אשר צורף כנספח א' לתצהיר – מסמך בן שורות ספורות בכתב יד שבו אישר אלון בחתימתו כי קיבל מהתובע סך של 4,000,000 ₪ והוא מתחייב להחזיר את הכסף הזה עד 20.11.07.
5. אין בתצהירו של התובע כל פירוט לגבי כספים ששילם אלון על חשבון החוב, למעט שלושה שיקים שמסר אלון לתובע בסמוך לפני קבלת השיק שבפנינו, ולגרסת התובע רק אחד משלושת השיקים הנ"ל נפרע והשניים האחרים הוחזרו לאלון. כמו כן עולה מתצהירו של התובע כי לאחר החזרת שני השיקים הנ"ל ובמשך מספר חודשים לא שילם לו אלון דבר, ורק לאחר מסירת השיק שבפנינו ובסמוך לאחר חילולו שילם לו אלון סך של 60,000 ₪.
6. בחקירתו הנגדית הציג התובע לראשונה גרסה בעניין "העוקץ" (עמ' 17 ש' 26-18), אך גם זאת ללא פירוט כנדרש ומבלי להציג אסמכתאות כלשהן. התובע אף הודה כי לא הגיש תביעה נגד אלון ולא פנה אליו בכתב בדרישה להשבת הכספים (עמ' 18 ש' 27-13). כשנשאל התובע מדוע שילם לו אלון דווקא 60,000 ₪ (אף שבאותה עת לטענתו אלון היה חייב לו מילוני ש"ח), השיב: "כמה שהיה לו ומתי שהיה לו. כשהוא קיבל משכורת או אחוזים ממשהו על מנת לסגור את הסכום הזה" (עמ' 20 ש' 13-12). קודם לכן העיד התובע כי "אני לא מכחיש שהוא מפעם לפעם הזרים לי כספים. אולי הוא הגיע ל- 300,000 ₪ או 400,000 ₪ וזה הכל" (עמ' 17 ש' 14-13), אך לא פירט מתי בוצעו תשלומים אלה. בהמשך החקירה התייחס התובע למספר תשלומים ספציפיים שהעביר לו אלון (ראו למשל עמ' 19 ש' 13-12 ועמ' 21 ש' 24-19), אך גם זאת ללא ציון מועדי התשלום המדויקים ומבלי להציג אסמכתאות כלשהן לתמיכה בטענותיו. התובע התייחס לתשלום אחד בלבד של אלון שבוצע באמצעות אברהם עוד לפני מסירת השיק שבפנינו - תשלום בסך של 50,000 ₪ משנת 2008 ואברהם אישר זאת בחקירתו המשלימה. ואולם, אין די בכך כדי לבסס את טענתו של התובע בסיכומיו כי במהלך השנים הורגל התובע לקבל מאלון ומאברהם כספים ע"ח החוב הכולל של אלון (סעיף 24 לסיכומים).
7. אל מול גרסתו של התובע, אלון הצהיר כי קיבל מהתובע מדי פעם בפעם הלוואות בריבית גבוהה, וכשנשאל בחקירתו הנגדית האם נכון למועד מסירת השיק היה חייב לתובע כספים, השיב: "עם הריביות כן ובלי הריביות לא" (עמ' 12 ש' 2).
8. הימנעותו של התובע מלהציג פירוט בנוגע למעשי ה"עוקץ", לסכום החוב ולתשלומים ששילם אלון על חשבון החוב והעדר הסבר של התובע לכך שהתשלום בסך של 60,000 ₪ בוצע דווקא בסמוך לאחר מועד חילול השיק, מחזקים את גרסתו של הנתבע והמצהירים מטעמו כי התשלום הנ"ל אכן בוצע על חשבון פירעון השיק.
9. זאת ועוד, התובע העיד כי "קיבלתי מאלון 60,000 ₪ בלי שום קשר לשיק" (עמ' 20, ש' 10), אך מתצהירו עולה כי הסכום הנ"ל שולם בעקבות שיחה טלפונית שלו עם אלון בעניין חילול השיק. לגבי הפגישה שהתקיימה במאי 2009 העיד התובע בעמ' 20 ש' 31-29:

"הם באו שניהם מחזיקים 20,000 ₪ ורוצים לתת לי את זה ואני אתן להם את השיק. במצב הנפשי שהייתי כסף שהיה יכול להיכנס לי, הייתי כבר רוצה שיכנס, והתלבטתי ואשתי ירדה למטה, הם החזיקו את הכסף ביד ואשתי אמרה לי אברהם אתה לא רואה שעובדים עליך, ואז אמרתי ..."

יצוין כי בנקודה זו נקטעה עדותו של התובע, אך בא כוחו לא ביקש להשלים את תשובתו במהלך החקירה החוזרת. התובע הודה אם כן כי שקל לקבל את הסך של 20,000 ₪ כנגד החזרת השיק, אך בסופו של דבר ולאחר התערבותה של אשתו אמר שהוא לא מסכים לכך. התובע לא טרח לפרט בתצהירו, ואף לא בעדותו במהלך החקירה הנגדית, מה בדיוק אמרה אשתו באותו מעמד, ולכן לא סתר ולו לכאורה את גרסתו של אברהם שלפיה אשתו הסכימה להחזרת השיק בכפוף לתשלום 40,000 ₪, דהיינו מלוא יתרת החוב בגין השיק. התובע אף לא הגיש תצהיר של אשתו ולא ביקש להזמין אותה להעיד כדי לתמוך בגרסתו.

1. זאת ועוד, בסעיף 17 לתצהירו הצהיר התובע כדלקמן:

"זאת ועוד, מאז ה"עקיצה" ולאחר ששוב הבנתי כי אלון מתחמק מתשלום החוב הכולל החלטתי להקשות עליו ולהשאיר השיק של הנתבע בידיי ובכך קיוויתי שאלון ישלם לי את כל יתרת החוב ללא שום קשר לסכום השיק של הנתבע".

כנשאל התובע על סעיף זה בחקירתו הנגדית העיד, כעולה מעמ' 21 ש' 8-7:

"אחרי הדברים שהוא עשה לי לא הייתי מוכן להתפשר על השיק, ואמרתי לו לא, אני רוצה את ה- 60,000 ₪. הם אמרו לי קח 40,000 ₪ ו- 60,000 ₪ קיבלת, אמרתי לא קיבלתי".

הצהרתו ועדותו של התובע הנ"ל מחזקים את גרסת הנתבע ואביו כי רק לאחר הפגישה מחודש מאי 2009 ולאחר שכבר הוצע לתובע לקבל את מלוא יתרת החוב בגין השיק בסך של 40,000 ₪, החליט התובע להשאיר את השיק בידיו כדי להפעיל לחץ על אלון.

1. לסיכום. הנתבע הציג עדויות וראיות אחרות שדי בהן כדי להעביר אל התובע את הנטל לסתור את הטענה כי הסך של 60,000 ₪ שולם לו על חשבון השיק. התובע לא הרים נטל זה, בין היתר עקב היעדר פירוט כנדרש ועקב הימנעותו מהצגת עדויות וראיות שהיה עליו להביאן בפני בית המשפט. לפיכך, יש לקבל את טענת הנתבע כי התשלום במזומן בסך של 60,000 ₪ אכן הועבר לתובע על חשבון השיק.
2. ודוק, בין אם הנתבע מסר את השיק לפירעון ובין אם מסר אותו כשיק טובה או שיק ביטחון, אין בכך כדי לשנות את הקביעה הנ"ל כי הסך של 60,000 ₪ הנ"ל שולם בגין השיק. כך גם העובדה שאלון הוא זה ששילם את הסכום הנ"ל לתובע אינה גורעת מהקביעה כי הסכום שולם על חשבון השיק של הנתבע שחולל.
3. בסיכומיו מפנה ב"כ התובע לקטע מעדותו של אברהם בעמ' 9 ש' 25-24: "ש: זאת אומרת שידעת בדיוק מה המצב ביניהם [בין אלון לתובע]. ת: השותף שלו יודע את המצב שלהם. אני עשיתי הרבה שלום". לטענתו של ב"כ התובע, מעדותו הנ"ל של אברהם עולה כי הוא שותף של אלון וידועים לו כל פרטי המקרה, לרבות מערכת היחסים בין אלון לבין התובע. ספק אם אכן כך יש לפרש את דבריו הנ"ל של אברהם, וזאת בין היתר לנוכח עדותו של אברהם בתחילת החקירה הנגדית, כאשר נשאל במפורש האם הוא שותף של אלון והשיב: "חס וחלילה, הוא בן של חבר שלי. אבא שלו חבר ילדות שלי" (עמ' 7, ש' 30). על כל פנים, אף אם אברהם ידע שאלון חייב כספים רבים לתובע, אין גם בכך כדי לסתור את הקביעה שהסכום הספציפי של 60,000 ₪ שולם לתובע על חשבון השיק.
4. לגבי יתרת סכום השיק בסך של 40,000 ₪, כאמור לעיל, באי כוח הצדדים הצהירו בפתח דיון ההוכחות כי סכום זה הועבר לתובע מקופת בית המשפט לאחר הגשת התביעה. בסיכומים מטעם התובע אין כל טענה שלפיה אם תתקבל טענת הנתבע בדבר פירעון סך של 60,000 ₪, יש לחייב את הנתבע בריבית והפרשי הצמדה על היתרה בסך של 40,000 ₪. על כל פנים, משהצהיר התובע כי סירב לקבל את 40,000 הש"ח הנוספים כנגד החזרת השיק, אין מקום לחייב את הנתבע בהפרשי הצמדה וריבית בגין הסכום הנ"ל.
5. לפיכך, התביעה השטרית נדחית ויש לבטל הליכי הוצל"פ כנגד הנתבע ולסגור את תיק הוצל"פ מס' 01-91857-09-6 נגד הנתבע בהתאם.
6. התובע ישלם לנתבע סך של 11,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏‏ד' אב תשע"ג, 11 ביולי 2013, בהעדר הצדדים.