הנאשם, כבן 54, אשר ניהל אורח חיים תקין עד לפני מספר שנים, נפל ברשת ההימורים והאלכוהול, ומאז חייו התחילו להתדרדר. הנאשם פוטר מעבודתו כנהג בחברת "אגד", צבר חובות, חיי המשפחה שלו התפרקו והתגרש. הנאשם הפך לנטל על החברה, התקיים מקצבת הבטחת הכנסה של המוסד לביטוח לאומי, ומאדם נורמטיבי הפך לעבריין בתחום עבירות התעבורה כאשר עבר שתי עבירות חמורות של נהיגה בשכרות (שאחת מהן גרמה לתאונת דרכים), עבירות נשוא התיקים שבכותרת.

בעקבות התערבות הרשויות והעמדתו לדין, הודה הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתבי האישום שהוגשו כנגדו וקיבל אחריות לביצוען, ובסיוע שירות המבחן המשיך הנאשם בתהליך טיפולי שהחל בו מיוזמתו מספר חודשים קודם לכן, והוא מנסה כיום להשתקם עד תום, והסיכויים לכך טובים מאוד.

מעובדות כתבי האישום שבמסגרתן הורשע הנאשם, עולה כי אור ליום 11.10.2009, בסמוך לשעה 03:00, נהג הנאשם רכב, בהיותו שיכור, בכך שסירב לתת דגימה של אוויר נשוף לפי דרישת שוטר. כמו כן, ביום 28.11.2010, בסמוך לשעה 01:30, נהג הנאשם רכב, בהיותו שיכור, כאשר ריכוז האלכוהול שנמצא בגופו עמד על 1,010 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. עוד עולה כי, באותן נסיבות, נהג הנאשם בקלות ראש כאשר נמלט משוטרים והתנגש ברכבו בעמוד תאורה, וכתוצאה מכך נגרמו נזקים לרכב ולעמוד התאורה.

הנאשם הורשע בשתי עבירות של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) בצירוף סעיף 39א לפקודת התעבורה; ובעבירות של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, והתנהגות הגורמת נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

על פי החלטתי מיום 25.3.2012, נפסל הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים, אך הפסילה סויגה כך שלא תחול על נהיגת מונית (רישיון דרגה D1 שהנאשם מחזיק בו). מאז, בשילוב עבודתו כנהג מונית יחד עם הטיפול בהתמכרויות שהוענק לו על ידי שירות המבחן ועמותת "אפשר", הנאשם עלה על דרך המלך, חזר למעגל העבודה ומתפרנס כיום בכבוד מעבודתו כנהג מונית. הנאשם סילק את חובותיו, שיחרר עצמו מכבלי ההימורים והאלכוהול, גילה תובנה עמוקה למצבו ולוקח אחריות על חייו.

בית המשפט עקב מאז חודש ספטמבר 2011 אחר מצב התקדמותו של הנאשם בטיפול. בעניינו של הנאשם הוגשו חמשה תסקירי מבחן שבכולם צוינה התרשמותם החיובית של גורמי הטיפול ממידת האחריות ושיתוף הפעולה שמגלה הנאשם. בתסקיר האחרון חזר שירות המבחן ועמד על חשיבות המשך הטיפול בנאשם וחיזוק ההליך השיקומי שהחל בו מאז פברואר 2011. הומלץ כי הנאשם ימשיך בטיפול בנושא ההתמכרות לאלכוהול ולהימורים, ושירות המבחן יהווה גורם מפקח ועוקב. בהתאם לכך, שירות המבחן המליץ על העמדת הנאשם במבחן למשך שנה וחצי וחיובו בשירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות, כסוג של פיצוי לחברה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעניין העונש ושקלתי את המלצות שירות המבחן, הגעתי לכלל מסקנה כי, בניגוד לעמדת התביעה, ועל אף חומרת העבירות שנעברו, עניינו של הנאשם מצדיק חריגה לקולא ממתחם העונש ההולם וקביעת עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו. כך שראוי להסתפק במקרה זה בעונש מתון של פסילה בפועל בצד נקיטת אמצעי שיקום כלפי הנאשם, כפי עמדת שירות המבחן וההגנה. להלן נימוקיי בקצרה:

א. אכן, העבירות שבהן הורשע הנאשם הנן עבירות חמורות מאוד ומסכנות חיים ממש, וכך הענישה המתחייבת במקרה כזה צריכה לכלול מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופה אשר תהלום את חומרתן של העבירות ומידת אשמו של הנאשם, ועל כך אין צורך להכביר מילים (ולהרחבה ראו לדוגמא גזר הדין שנתתי בעניין ת"ד 7762-03-11 מדינת ישראל נ' גונצרוב (11.6.2012) – אך ראו פסק דינו של כבוד סגן הנשיא אברהם אברהם בערעור בעניין עפ"ת (מחוזי נצרת) 8701-07-12 גונצרוב נ' מדינת ישראל (2.10.2012)). ואולם, נוכח סיכויי השיקום של הנאשם, יש מקום לחרוג כאמור לקולא מהעונש שראוי היה להטיל עליו, ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, ולהעמידו במבחן לפי פקודת המבחן בצד עונש מתון יחסית של פסילה בפועל וצו שירות לתועלת הציבור (לעניין מעמדו המיוחד של האינטרס השיקומי ומשקלם של הליכי השיקום ראו סעיף 40ד לחוק העונשין, התשל"ז-1977 לאחר תיקון מס' 113). יפים לענייננו דבריה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 8092/04 חביב נ' מדינת ישראל (2006):

"ראשית, מבחינת האינטרס הציבורי בהגנה על שלום הציבור ובטחונו, שיקומו של עבריין מועד תורם לקיומה של ציפייה כי לא יחזור לעולם הפשע. ציפייה זו מקדמת את טובת הציבור ומתיישבת עם אינטרס חברתי רחב. שנית, מבחינת העבריין, השיקום המוצלח פותח בפניו אופקי-חיים חדשים, ולראשונה עולה תקווה כי יוכל לפנות לדרך חיים בונה, שבה יוכל להשתלב באורח חיים יציב וקונסטרוקטיבי. ושלישית, מבחינת שירותי השיקום והרווחה, חשוב לטעת את התודעה כי יש טעם ותוחלת בהשקעת משאבים חומריים ואנושיים בפעולות שיקום עבריינים, וכי מקום שפעולות אלה מניבות פרי, ישנה התחשבות בכך בתהליך הענישה וננקטים אמצעים המאפשרים ככל הניתן את הותרת תוצאות השיקום על כנן, בלא העמדתן בסכנה. בנסיבות האמורות, הצורך לשמר את תוצאות שיקומו של המערער בשל מגוון ההיבטים האמורים עשוי להכריע אף את שיקולי הענישה המסורתיים – הגמול וההרתעה; עם זאת, בכל מקרה, יש לשלב את השיקולים הנוגדים בענישה לנוסחה מאוזנת ומידתית שתייחס את המשקל היחסי הראוי למגוון השיקולים וההיבטים מבחינת אינטרס הציבור ואינטרס הפרט כאחד."

ב. אמנם עסקינן בריבוי עבירות המחייב טיפול עונשי מיוחד, אך עדיין יש מקום להבדיל בין מקרה זה של "הצטברות עבירות" לבין הצורה החמורה יותר של ריבוי עבירות המתאפיינת ב- "מועדות" של ממש (וראו בהקשר זה: ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין כרך ג 308, 319 (1992)). כאמור, הנאשם עבר, במועדים שונים, שתי עבירות של נהיגה בשכרות, אך שתיהן נעברו בטרם חריצת הדין על אף לא אחת מהן. מכאן, שאף כי מתחייבת התייחסות מחמירה לעבירות שעבר הנאשם, יש לזכור כי אין מדובר בעבריין "מועד" (במובן הקלאסי של המונח) אשר חזר לסורו לאחר קבלת טיפול עונשי בשל עבירה קודמת שהוא עבר.

ג. הנאשם, שאינו עוד צעיר וכיום הוא כבן 54, גילה מודעות לחומרת מצבו, ועובר כאמור תהליך טיפולי מוצלח, תוך שהוא מגלה מוטיבציה ונכונות לשינוי. התהליך שעובר הנאשם מחייב המשך מעקב על ידי שירות המבחן לצורך השלמת הטיפול ומניעת הישנות העבירה. לשם כך, יש מקום כאמור להעמדת הנאשם במבחן אך הדבר אינו אפשרי בצד הטלת מאסר בפועל של ממש (ראו הוראת סעיף 1(1)(ב)(1) לפקודת המבחן). על כן, וכאשר ברור כי שיקומו של הנאשם אינו עניין אישי שלו בלבד אלא, כאמור, זהו אינטרס של כלל החברה, אין תוחלת משליחתו של הנאשם לבית הסוהר, ענישה ששכרה ייצא בהפסד.

ד. בנוסף, אין גם מקום להטלת עונש של מאסר בפועל שירוצה על דרך של עבודות שירות, וזאת נוכח גילו של הנאשם ונסיבות חייו הקשות המפורטות בתסקיר המבחן. בנוסף – וזה העיקר – לנוכח הזמן הרב שחלף מאז האירועים (כשלוש שנים בממוצע), השיהוי שחל בהגשת כתב האישום בגין המקרה השני (למעלה משנה), העובדה כי הנאשם התגייס מיוזמתו לתהליך הטיפולי אף בטרם הוגש נגדו כתב האישום השני, והתמורות החיוביות שחלו במצבו של הנאשם מאז האירועים, נראה כי הטלת עונש של מאסר בפועל, גם כזה שיישא הנאשם בעבודת שירות, תהווה כיום תוצאה בלתי צודקת מבחינת הנאשם והציבור.

ה. כך גם אין מקום להחמרה יתרה בעונש הפסילה בפועל שראוי להטיל על הנאשם. כל החמרה כזו שכרה יצא בהפסד השיקום של הנאשם ודרדורו חזרה לתהום, שספק אם יוכל אי פעם לצאת שוב ממנה. מנקודת השקפה זו, דומה כי דווקא האינטרס הציבורי תומך בהטלת פסילה בפועל לתקופה מינימאלית, שבמהלכה הנאשם אף ימשיך להיות מורשה לנהוג במונית לצרכי פרנסתו, כפי שנעשה עד כה והוכח כי הנאשם היה ראוי לאמון שבית המשפט נתן בו שעה שסייג את תחולת הפסילה כאמור. מן הראוי להמשיך ולעודד את הנאשם שיתמיד בדרכו החיובית שהחל בה מלפני שנתיים, ואין כיום שום הצדקה או היגיון בהשתת עונש שיהיה בו משום הנחתת מכת מוות על הנאשם.

ו. ולסיום אציין כי לא נעלמה מעיני העובדה כי הנאשם טרם השתקם עד תום, אלא שמדובר בפוטנציאל שיקומי בלבד. מנקודת השקפה זו, ניתן לומר כי הקלה בעונשו של הנאשם יש בה משום נטילת סיכון מסויים. אך מענה לקושי זה ניתן למצוא בהוראות סעיפים 16, 17 ו- 20 לפקודת המבחן, אשר מעניקות לבית המשפט סמכות לגזור את דינו של הנאשם מחדש אם יעבור עבירה בתקופת תוקפו של צו המבחן או אם לא ימלא אחר הצו מכל בחינה שהיא.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים, בניכוי 17 חודשי פסילה מינהלית ופסילה עד תום ההליכים שהנאשם ריצה בפועל במסגרת התיקים שבכותרת. הרישיון הופקד. יתרת הפסילה תיחשב מהיום, והמזכירות תנפיק לנאשם אישור הפקדה בהתאם.

הפסילה לא תחול על נהיגת מונית (רישיון דרגה D1) במסגרת העבודה של הנאשם.

2. 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של שלוש שנים עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.

3. 24 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של שלוש שנים עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה. למען הסר ספק, התנאי לא יחול על עבירות תנאי סטטוטוריות הקבועות בתוספת הראשונה והשניה לפקודת התעבורה.

4. אני מחייב את הנאשם בצו שיעשה, בשעות הפנאי שלו וללא שכר, שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 120 שעות, בהתאם לתכנית שהוגשה על ידי שירות המבחן לתיק בית המשפט.

5. בנוסף, אני מצווה על העמדת הנאשם במבחן לתקופה של 18 חודשים מהיום.

בית המשפט הסביר לנאשם את משמעות צו השל"צ וצו המבחן והזהירו שאם לא ימלא אחר הצווים מכל בחינה שהיא, או יעבור עבירה נוספת בתקופת תוקפו של צו המבחן, יהיה צפוי לעונש נוסף על העבירות שבהן הורשע בתיק זה, והנאשם הביע את נכונותו למלא אחר הוראות הצווים ולשתף פעולה עם שירות המבחן בכל אשר יידרש.

המזכירות תעביר גזר דין זה לשירות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ד' סיון תשע"ג, 13 מאי 2013, במעמד הנאשם ובאת כוחו, עו"ד בריאן הייב, ובאת כוח המאשימה, עו"ד שני ברדה.