לפניי בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם.

הבקשה לא נתמכה בתצהיר, ומכאן שהיה עליה להדחות על הסף.

לגופו של עניין, בישיבת ההקראה שהתקיימה ביום 26.2.12 בנוכחות הנאשם ובא כוחו, הודה, למעשה, ב"כ הנאשם בעובדות המהוות את יסודות העבירה, דהיינו, כי הנאשם אכן נהג כמתואר בכתב האישום וכי היתה קיימת הודעת איסור שימוש לגבי הרכב בו נהג, אלא שטען כי הנאשם לא ידע על קיומה.

משהסברתי כי תשובת ההגנה לכתב האישום מהווה, למעשה, הודאה בעובדות כתב האישום, בקש הסניגור לדחות את הדיון על מנת לבדוק אפשרות צירוף תיקים נוספים.

קיבלתי את בקשתו, ודחיתי את הדיון, במעמדו ובמעמד הנאשם לתאריך 17.7.12.

במועד זה, משלא התייצב איש, נדון הנאשם בהעדרו.

לא אוכל לקבל את טענת הסניגור לפיה לא התייצבו לדיון כי סברו שלא יתקיים משום שבמועד זה כבר החלה הפגרה.

בקשת הבהרה פשוטה היתה יכולה להסיר את הספק, ומכל מקום טעות או בלבול ביחס למועד הדיון אינם מהווים, עפ"י הפסיקה המחייבת, עילה לבטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם.

טענת ההגנה המפורטת בבקשה, שהינה חזרה על טענתו שבע"פ כי הנאשם לא ידע על קיומה של הודעת איסור השימוש, איננה יכולה להוות בסיס לזיכויו של הנאשם.

גזר הדין סביר ומאוזן וכולל פסילה לתקופת המינימום הקבועה בחוק לצדה של העבירה בה הורשע הנאשם.

לא מצאתי בבקשה עילה לבטול פסק הדין שניתן בהעדר הנאשם, ולא שוכנעתי כי ייגרם לו עיוות דין אם יוותר פסק הדין על כנו.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ב, 11 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.