1. בתיק זה, שעניינו תביעה על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן – החוק), מונו מספר מומחים רפואיים, וביניהם מומחה בתחום הנוירולוגיה, פרופ' ירניצקי (להלן – המומחה). המומחה חיווה דעתו כי לתובע נותרה נכות נוירולוגית בשיעור 40%. ביום 10.2.12 שלח התובע שאלות הבהרה למומחה. בפנייה צויין, כי התובע סובל מבעיה של שליטה בשתן, וכי אובחן כחולה בסרטן הערמונית ונותח; המומחה נשאל אם יכול והבעיה בשליטה בשתן או חלקה נובעת מפגיעתו הנוירולוגית בתאונה. ביום 20.2.12 השיב המומחה, כי קשר כזה איננו סביר בנסיבותיו של התובע מנימוקים שפורטו בתשובה. עם זאת צויין במכתב, כי הדרך לאבחון חד משמעי היא על-ידי בדיקה אורודינמית.

2. ביום 3.7.12 שב התובע ופנה למומחה, תוך צירוף בדיקה אורודינמית שנערכה לתובע, וסיכום ביקור של התובע אצל הרופא המטפל בתובע בתחום האורולוגיה, פרופ' בניאל.

3. הנתבעת התנגדה להעברת המסמך הנ"ל, בטענה שמדובר בחוות דעת האסורה להגשה. על רקע האמור, הגיש התובע את הבקשה למתן הוראות שבפני, בה הוא מבקש כי ייקבע שאין מניעה להעברת המסמך למומחה. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה, האם מדובר בחוות דעת האסורה להמצאה למומחה שמונה מטעם בית המשפט, על-פי החוק והתקנות מכוחו, אם לאו.

4. המסמך שבמחלוקת הוא סיכום ביקור מיום 26.6.12 שנערך על-ידי פרופ' בניאל, מנהל האגף האורולוגי בבית חולים בילינסון, המופנה לרופא המטפל. על-פי הנטען על-ידי התובע, מדובר ברופא המטפל בו במחלקה האורולוגית בבית החולים. במסמך מצויין כי התובע מטופל במחלקה האורולוגית של בית החולים על רקע כריתה רדיקלית של הערמונית. במסמך יש תיאור של מצבו של התובע מבחינת שליטה ואיבוד שתן, ובדיקות שערך. עוד מצויין במסמך, כי אין ספק שיש קשר בין בעיית השליטה על השתן לבין פגיעת הראש והתפקוד הנוירולוגי של התובע. כן מצויינת במסמך המלצה על טיפול ניתוחי שניתנה לתובע.

5. בחינת המסמך מעלה כי מאפייניו, בנוגע לשאלה האם הוא מותר להצגה בפני המומחה על-פי תקנה 8 לתקנות, מעורבים. מחד, בהיותו סיכום של ביקור שנערך לתובע במוסד רפואי בו הוא מטופל ועל-ידי רופא שטיפל בו בתחום האורולוגי, תוך שמפורטים בו ממצאים רפואיים והמלצה לטיפול, מדובר במסמך בדבר הטיפול הרפואי שניתן לתובע. מאידך, יש בו אלמנט של חיווי דעה/פרשנות ביחס לגורם למצבו של התובע, וזאת ביחס לשאלה הממוקדת שהופנתה למומחה על-ידי התובע במסגרת שאלות ההבהרה. השאלה היא, האם בנסיבות אלה מדובר במסמך הפסול להצגה למומחה בהתאם לתקנה 8 לתקנות, בשל היותו בגדר חוות דעת.

6. משמדובר במקרה בעל מאפיינים מעורבים, יש לבחון את מאפייני המסמך ונסיבות הוצאתו, על רקע הראציונלים עומדים בבסיס האיסור על המצאת חוות דעת למומחה שמונה מכוח החוק, שהם: שמירה על שיקול דעתו העצמאי של המומחה ומניעת תמריץ לבעלי הדין להגשת חוות דעת פרטיות. לעניין זה יש לתת את הדעת בין היתר, לשאלה האם מדובר המסמך נערך על-ידי גורם אובייקטיבי שאיננו תלוי בצדדים, שנערך שלא ביוזמתם והאם מדובר בחלק טבעי מהטיפול הרפואי (רע"א 5662/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חוסב, פורסם במאגרים). ראו לעניין זה גם בספרו של א' ריבלין, תאונת הדרכים (תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים), מהדורה רביעית, תשע"ב – 2012בעמ' 665, כדלקמן:

"אין די בכך שבמסמך רפואי מצויים גם אלמנטים של חוות דעת כדי להביא לכלל מסקנה שהמסמך כולו הוא בגדר חוות דעת שהצגתה בפני המומחה אסורה. על בית המשפט לשקול שתי שאלות בבואו להכריע בגורל המסמך: האחת, האם האבחנות וההערכות שנכללו במסמך חרגו ממה שנדרש לצורך סיכום הטיפול, והשנייה, אם ועד כמה עשויות האבחנות וההערכות שבמסמך לפגוע באי תלותו של המומחה ולהשפיע על חוות דעתו".

ראו לעניין זה גם האמור ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פורסם במאגרים, כי:

"... נוכח המגמה ליתן פרשנות מרחיבה למונח "טיפול רפואי", ניתן יהיה לקבוע כי מדובר במסמך שנערך כל-כולו לצורך ההליך המשפטי רק במקרים בהם הדבר הוא בגדר מסקנה מובהקת המבוססת על מכלול הנסיבות (כגון מועד מתן המסמך ביחס למועדי ההליך, היותו מסמך יחיד שאינו משתלב בהקשר של טיפול רפואי שקיומו מעוגן במסמכים נוספים, ועוד). כאמור, במקרה של ספק בעניין זה, הספק יפעל לטובת התובע ולא כנגדו". (ההגשה הוספה).

7. בענייננו, מדובר כאמור במסמך שנערך בבית חולים. התובע טופל בבית החולים ונותח בו, ונטען כי רופאו בתחום האורולוגי הוא פרופ' בניאל. מעקב וביקורת בעקבות טיפול ניתוחי מהסוג אותו עבר התובע לפי האמור במסמך, הינו ככלל מהלך טיפולי טבעי. המסמך כולל הערכת מצבו העכשווי של התובע והמלצה טיפולית להמשך. בנסיבות אלה, אינני סבורה כי ההערכה המצוינת במסמך באשר לסיבות לבעיה האורלוגית, יש בה כדי להפוך את כולו לחוות דעת האסורה להצגה. סמיכות הזמנים בין שאלות ההבהרה שהופנו למומחה, לבין ההתייחסות שניתנה במסמך הנ"ל לסוגייה שהועלתה בשאלות, אכן מעוררת סימן שאלה, ברם בתמונה הכוללת, ובשים לב לפסיקה שצויינה לעיל, אינני סבורה כי די בכך כדי לקבוע בשפנינו חוות דעת האסורה להמצאה למומחה. לכך יש להוסיף, כי במקרה דנן, משניתנה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, וניתנה תשובתו לשאלה בדבר הקשר האפשרי בין הפגיעה הנוירולוגית לבעיית בריחת השתן, תוך הפנייה ממוקדת לבדיקה נוספת שיש בה לתת מענה וודאי אם תבוצע, ואשר בוצעה על-ידי התובע, הרי שנראה כי החשש להשפעה על שיקול-דעתו העצמאי של המומחה בשלב זה, אינו בעלת עוצמה מרובה.

8. לאור האמור, אינני רואה לאסור על העברת המסמך למומחה.

9. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ג, 24 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.